א,א בחודש, השמיני, בשנת שתיים, לדריווש--היה דבר-יהוה, אל-זכריה בן-ברכיה, בן-עידוא הנביא, לאמור. א,ב קצף יהוה על-אבותיכם, קצף. א,ג ואמרת אליהם, כה אמר יהוה צבאות, שובו אליי, נאום יהוה צבאות--ואשוב אליכם, אמר יהוה צבאות. א,ד אל-תהיו כאבותיכם אשר קראו-אליהם הנביאים הראשונים לאמור, כה אמר יהוה צבאות, שובו נא מדרכיכם הרעים, ומעלליכם הרעים; ולא שמעו ולא-הקשיבו אליי, נאום-יהוה. א,ה אבותיכם, איה-הם; והנביאים--הלעולם, יחיו. א,ו אך דבריי וחוקיי, אשר ציוויתי את-עבדיי הנביאים, הלוא השיגו, אבותיכם; וישובו ויאמרו, כאשר זמם יהוה צבאות לעשות לנו, כדרכינו וכמעללינו, כן עשה איתנו. {ס}
א,ז ביום עשרים וארבעה לעשתי-עשר חודש, הוא-חודש שבט, בשנת שתיים, לדריווש--היה דבר-יהוה, אל-זכריה בן-ברכיהו, בן-עידוא הנביא, לאמור. א,ח ראיתי הלילה, והנה-איש רוכב על-סוס אדום, והוא עומד, בין ההדסים אשר במצולה; ואחריו סוסים אדומים, שרוקים ולבנים. א,ט ואומר, מה-אלה אדוני; ויאמר אליי, המלאך הדובר בי, אני אראך, מה-המה אלה. א,י ויען, האיש העומד בין-ההדסים--ויאמר: אלה אשר שלח יהוה, להתהלך בארץ. א,יא ויענו את-מלאך יהוה, העומד בין ההדסים, ויאמרו, התהלכנו בארץ; והנה כל-הארץ, יושבת ושוקטת. א,יב ויען מלאך-יהוה, ויאמר, יהוה צבאות, עד-מתיי אתה לא-תרחם את-ירושלים ואת ערי יהודה--אשר זעמת, זה שבעים שנה. א,יג ויען יהוה, את-המלאך הדובר בי--דברים טובים: דברים, ניחומים. א,יד ויאמר אליי, המלאך הדובר בי, קרא לאמור, כה אמר יהוה צבאות: קינאתי לירושלים ולציון, קנאה גדולה. א,טו וקצף גדול אני קוצף, על-הגויים השאננים, אשר אני קצפתי מעט, והמה עזרו לרעה. א,טז לכן כה-אמר יהוה, שבתי לירושלים ברחמים--ביתי ייבנה בה, נאום יהוה צבאות; וקו יינטה, על-ירושלים. א,יז עוד קרא לאמור, כה אמר יהוה צבאות, עוד תפוצנה עריי, מטוב; וניחם יהוה עוד את-ציון, ובחר עוד בירושלים. {ס}
ב,א ואשא את-עיניי, וארא; והנה, ארבע קרנות. ב,ב ואומר, אל-המלאך הדובר בי--מה-אלה; ויאמר אליי--אלה הקרנות אשר זירו את-יהודה, את-ישראל וירושלים. {ס}
ב,ג ויראני יהוה, ארבעה חרשים. ב,ד ואומר, מה אלה באים לעשות; ויאמר לאמור, אלה הקרנות אשר-זירו את-יהודה כפי-איש לא-נשא ראשו, ויבואו אלה להחריד אותם, ליידות את-קרנות הגויים הנושאים קרן אל-ארץ יהודה לזרותה. {ס}
ב,ה ואשא עיניי וארא, והנה-איש; ובידו, חבל מידה. ב,ו ואומר, אנה אתה הולך; ויאמר אליי, למוד את-ירושלים, לראות כמה-רוחבה, וכמה אורכה. ב,ז והנה, המלאך הדובר בי--יוצא; ומלאך אחר, יוצא לקראתו. ב,ח ויאמר אליו--רוץ דבר אל-הנער הלז, לאמור: פרזות תשב ירושלים, מרוב אדם ובהמה בתוכה. ב,ט ואני אהיה-לה נאום-יהוה, חומת אש סביב; ולכבוד, אהיה בתוכה. {פ}
ב,י הוי הוי, ונוסו מארץ צפון--נאום-יהוה: כי כארבע רוחות השמיים, פירשתי אתכם--נאום-יהוה. ב,יא הוי ציון, הימלטי--יושבת, בת-בבל. {ס}
ב,יב כי כה אמר, יהוה צבאות, אחר כבוד, שלחני אל-הגויים השוללים אתכם: כי הנוגע בכם, נוגע בבבת עינו. ב,יג כי הנני מניף את-ידי, עליהם, והיו שלל, לעבדיהם; וידעתם, כי-יהוה צבאות שלחני. {ס}
ב,יד רוני ושמחי, בת-ציון--כי הנני-בא ושכנתי בתוכך, נאום-יהוה. ב,טו ונלוו גויים רבים אל-יהוה ביום ההוא, והיו לי לעם; ושכנתי בתוכך--וידעת, כי-יהוה צבאות שלחני אלייך. ב,טז ונחל יהוה את-יהודה חלקו, על אדמת הקודש; ובחר עוד, בירושלים. ב,יז הס כל-בשר, מפני יהוה--כי ניעור, ממעון קודשו. {ס}
ג,א ויראני, את-יהושוע הכוהן הגדול, עומד, לפני מלאך יהוה; והשטן עומד על-ימינו, לשטנו. ג,ב ויאמר יהוה אל-השטן, יגער יהוה בך השטן, ויגער יהוה בך, הבוחר בירושלים; הלוא זה אוד, מוצל מאש. ג,ג ויהושוע, היה לבוש בגדים צואים; ועומד, לפני המלאך. ג,ד ויען ויאמר, אל-העומדים לפניו לאמור, הסירו הבגדים הצואים, מעליו; ויאמר אליו, ראה העברתי מעליך עוונך, והלבש אותך, מחלצות. ג,ה ואומר, ישימו צניף טהור על-ראשו; וישימו הצניף הטהור על-ראשו, וילבישוהו בגדים, ומלאך יהוה, עומד. ג,ו ויעד מלאך יהוה, ביהושוע לאמור. ג,ז כה-אמר יהוה צבאות, אם-בדרכיי תלך ואם את-משמרתי תשמור, וגם-אתה תדין את-ביתי, וגם תשמור את-חצריי--ונתתי לך מהלכים, בין העומדים האלה. ג,ח שמע-נא יהושוע הכוהן הגדול, אתה וריעיך היושבים לפניך--כי-אנשי מופת, המה: כי-הנני מביא את-עבדי, צמח. ג,ט כי הנה האבן, אשר נתתי לפני יהושוע--על-אבן אחת, שבעה עיניים; הנני מפתח פיתוחה, נאום יהוה צבאות, ומשתי את-עוון הארץ-ההיא, ביום אחד. ג,י ביום ההוא, נאום יהוה צבאות, תקראו, איש לריעהו--אל-תחת גפן, ואל-תחת תאנה. ד,א וישב, המלאך הדובר בי; ויעירני, כאיש אשר-ייעור משנתו. ד,ב ויאמר אליי, מה אתה רואה; ואומר ראיתי והנה מנורת זהב כולה וגולה על-ראשה, ושבעה נרותיה עליה--שבעה ושבעה מוצקות, לנרות אשר על-ראשה. ד,ג ושניים זיתים, עליה: אחד מימין הגולה, ואחד על-שמאלה. ד,ד ואען, ואומר, אל-המלאך הדובר בי, לאמור: מה-אלה, אדוני. ד,ה ויען המלאך הדובר בי, ויאמר אליי, הלוא ידעת, מה-המה אלה; ואומר, לא אדוני. ד,ו ויען ויאמר אליי, לאמור, זה דבר-יהוה, אל-זרובבל לאמור: לא בחיל, ולא בכוח--כי אם-ברוחי, אמר יהוה צבאות. ד,ז מי-אתה הר-הגדול לפני זרובבל, למישור; והוציא, את-האבן הראשה--תשואות, חן חן לה. {פ}
ד,ח ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור. ד,ט ידי זרובבל, ייסדו הבית הזה--וידיו תבצענה; וידעת, כי-יהוה צבאות שלחני אליכם. ד,י כי מי בז, ליום קטנות, ושמחו וראו את-האבן הבדיל ביד זרובבל, שבעה-אלה; עיני יהוה, המה משוטטים בכל-הארץ. ד,יא ואען, ואומר אליו: מה-שני הזיתים האלה, על-ימין המנורה ועל-שמאלה. ד,יב ואען שנית, ואומר אליו: מה-שתי שיבלי הזיתים, אשר ביד שני צנתרות הזהב, המריקים מעליהם, הזהב. ד,יג ויאמר אליי לאמור, הלוא ידעת מה-אלה; ואומר, לא אדוני. ד,יד ויאמר, אלה שני בני-היצהר, העומדים, על-אדון כל-הארץ. ה,א ואשוב, ואשא עיניי ואראה; והנה, מגילה עפה. ה,ב ויאמר אליי, מה אתה רואה; ואומר, אני רואה מגילה עפה--אורכה עשרים באמה, ורוחבה עשר באמה. ה,ג ויאמר אליי--זאת האלה, היוצאת על-פני כל-הארץ: כי כל-הגונב, מזה כמוה ניקה, וכל-הנשבע, מזה כמוה ניקה. ה,ד הוצאתיה, נאום יהוה צבאות, ובאה אל-בית הגנב, ואל-בית הנשבע בשמי לשקר; ולנה בתוך ביתו, וכילתו ואת-עציו ואת-אבניו. ה,ה וייצא, המלאך הדובר בי; ויאמר אליי--שא נא עיניך וראה, מה היוצאת הזאת. ה,ו ואומר, מה-היא; ויאמר, זאת האיפה היוצאת, ויאמר, זאת עינם בכל-הארץ. ה,ז והנה כיכר עופרת, נישאת; וזאת אישה אחת, יושבת בתוך האיפה. ה,ח ויאמר זאת הרשעה, וישלך אותה אל-תוך האיפה; וישלך את-אבן העופרת, אל-פיה. {ס}
ה,ט ואשא עיניי וארא, והנה שתיים נשים יוצאות ורוח בכנפיהם, ולהנה כנפיים, ככנפי החסידה; ותישאנה, את-האיפה, בין הארץ, ובין השמיים. ה,י ואומר, אל-המלאך הדובר בי: אנה המה מוליכות, את-האיפה. ה,יא ויאמר אליי, לבנות-לה בית בארץ שנער; והוכן והוניחה שם, על-מכונתה. {ס}
ו,א ואשוב, ואשא עיניי ואראה, והנה ארבע מרכבות יוצאות, מבין שני ההרים; וההרים, הרי נחושת. ו,ב במרכבה הראשונה, סוסים אדומים; ובמרכבה השנית, סוסים שחורים. ו,ג ובמרכבה השלישית, סוסים לבנים; ובמרכבה, הרביעית, סוסים ברודים, אמוצים. ו,ד ואען, ואומר, אל-המלאך, הדובר בי: מה-אלה, אדוני. ו,ה ויען המלאך, ויאמר אליי: אלה, ארבע רוחות השמיים, יוצאות, מהתייצב על-אדון כל-הארץ. ו,ו אשר-בה הסוסים השחורים, יוצאים אל-ארץ צפון, והלבנים, יצאו אל-אחריהם; והברודים--יצאו, אל-ארץ התימן. ו,ז והאמוצים יצאו, ויבקשו ללכת להתהלך בארץ, ויאמר, לכו התהלכו בארץ; ותתהלכנה, בארץ. ו,ח ויזעק אותי, וידבר אליי לאמור: ראה, היוצאים אל-ארץ צפון--הניחו את-רוחי, בארץ צפון. {ס}
ו,ט ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור. ו,י לקוח, מאת הגולה, מחלדיי, ומאת טובייה ומאת ידעיה; ובאת אתה, ביום ההוא, ובאת בית יאשייה בן-צפניה, אשר-באו מבבל. ו,יא ולקחת כסף-וזהב, ועשית עטרות; ושמת, בראש יהושוע בן-יהוצדק--הכוהן הגדול. ו,יב ואמרת אליו לאמור, כה אמר יהוה צבאות לאמור: הנה-איש צמח שמו, ומתחתיו יצמח, ובנה, את-היכל יהוה. ו,יג והוא יבנה את-היכל יהוה, והוא-יישא הוד, וישב ומשל, על-כיסאו; והיה כוהן, על-כיסאו, ועצת שלום, תהיה בין שניהם. ו,יד והעטרות, תהיה לחלם ולטובייה ולידעיה, ולחן, בן-צפניה--לזיכרון, בהיכל יהוה. ו,טו ורחוקים יבואו, ובנו בהיכל יהוה, וידעתם, כי-יהוה צבאות שלחני אליכם; והיה אם-שמוע תשמעון, בקול יהוה אלוהיכם. {ס}
ז,א ויהי בשנת ארבע, לדריווש המלך; היה דבר-יהוה אל-זכריה, בארבעה לחודש התשיעי--בכסליו. ז,ב וישלח, בית-אל, שראצר, ורגם מלך ואנשיו--לחלות, את-פני יהוה. ז,ג לאמור, אל-הכוהנים אשר לבית-יהוה צבאות, ואל-הנביאים, לאמור: האבכה, בחודש החמישי--הינזר, כאשר עשיתי זה כמה שנים. {פ}
ז,ד ויהי דבר-יהוה צבאות, אליי לאמור. ז,ה אמור אל-כל-עם הארץ, ואל-הכוהנים לאמור: כי-צמתם וספוד בחמישי ובשביעי, וזה שבעים שנה--הצום צמתוני, אני. ז,ו וכי תאכלו, וכי תשתו--הלוא אתם האוכלים, ואתם השותים. ז,ז הלוא את-הדברים, אשר קרא יהוה ביד הנביאים הראשונים, בהיות ירושלים יושבת ושלווה, ועריה סביבותיה; והנגב והשפילה, יושב. {פ}
ז,ח ויהי, דבר-יהוה, אל-זכריה, לאמור. ז,ט כה אמר יהוה צבאות, לאמור: משפט אמת, שפוטו, וחסד ורחמים, עשו איש את-אחיו. ז,י ואלמנה ויתום גר ועני, אל-תעשוקו; ורעת איש אחיו, אל-תחשבו בלבבכם. ז,יא וימאנו להקשיב, וייתנו כתף סוררת; ואוזניהם, הכבידו משמוע. ז,יב וליבם שמו שמיר, משמוע את-התורה ואת-הדברים אשר שלח יהוה צבאות ברוחו, ביד, הנביאים הראשונים; ויהי קצף גדול, מאת יהוה צבאות. ז,יג ויהי כאשר-קרא, ולא שמעו: כן יקראו ולא אשמע, אמר יהוה צבאות. ז,יד ואסערם, על כל-הגויים אשר לא-ידעום, והארץ נשמה אחריהם, מעובר ומשב; וישימו ארץ-חמדה, לשמה. {פ}
ח,א ויהי דבר-יהוה צבאות, לאמור. ח,ב כה אמר יהוה צבאות, קינאתי לציון קנאה גדולה; וחמה גדולה, קינאתי לה. ח,ג כה, אמר יהוה, שבתי אל-ציון, ושכנתי בתוך ירושלים; ונקראה ירושלים עיר האמת, והר-יהוה צבאות הר הקודש. {ס}
ח,ד כה אמר, יהוה צבאות, עוד יישבו זקנים וזקנות, ברחובות ירושלים; ואיש משענתו בידו, מרוב ימים. ח,ה ורחובות העיר יימלאו, ילדים וילדות, משחקים, ברחובותיה. {ס}
ח,ו כה אמר, יהוה צבאות, כי ייפלא בעיני שארית העם הזה, בימים ההם--גם-בעיניי, ייפלא, נאום, יהוה צבאות. {פ}
ח,ז כה אמר יהוה צבאות, הנני מושיע את-עמי מארץ מזרח, ומארץ, מבוא השמש. ח,ח והבאתי אותם, ושכנו בתוך ירושלים; והיו-לי לעם, ואני אהיה להם לאלוהים--באמת, ובצדקה. {ס}
ח,ט כה-אמר, יהוה צבאות, תחזקנה ידיכם, השומעים בימים האלה את הדברים האלה--מפי, הנביאים, אשר ביום יוסד בית-יהוה צבאות ההיכל, להיבנות. ח,י כי, לפני הימים ההם, שכר האדם לא נהיה, ושכר הבהמה איננה; וליוצא ולבא אין-שלום מן-הצר, ואשלח את-כל-האדם איש בריעהו. ח,יא ועתה, לא כימים הראשונים אני, לשארית, העם הזה--נאום, יהוה צבאות. ח,יב כי-זרע השלום, הגפן תיתן פרייה והארץ תיתן את-יבולה, והשמיים, ייתנו טלם; והנחלתי, את-שארית העם הזה--את-כל-אלה. ח,יג והיה כאשר הייתם קללה בגויים, בית יהודה ובית ישראל--כן אושיע אתכם, והייתם ברכה: אל-תיראו, תחזקנה ידיכם. {ס}
ח,יד כי כה אמר, יהוה צבאות, כאשר זממתי להרע לכם בהקציף אבותיכם אותי, אמר יהוה צבאות; ולא, ניחמתי. ח,טו כן שבתי זממתי בימים האלה, להיטיב את-ירושלים ואת-בית יהודה: אל-תיראו. ח,טז אלה הדברים, אשר תעשו: דברו אמת, איש את-ריעהו--אמת ומשפט שלום, שפטו בשעריכם. ח,יז ואיש את-רעת ריעהו, אל-תחשבו בלבבכם, ושבועת שקר, אל-תאהבו: כי את-כל-אלה אשר שנאתי, נאום-יהוה. {ס}
ח,יח ויהי דבר-יהוה צבאות, אליי לאמור. ח,יט כה-אמר יהוה צבאות, צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית-יהודה לששון ולשמחה, ולמועדים, טובים; והאמת והשלום, אהבו. {פ}
ח,כ כה אמר, יהוה צבאות: עוד אשר יבואו עמים, ויושבי ערים רבות. ח,כא והלכו יושבי אחת אל-אחת לאמור, נלכה הלוך לחלות את-פני יהוה, ולבקש, את-יהוה צבאות; אלכה, גם-אני. ח,כב ובאו עמים רבים וגויים עצומים, לבקש את-יהוה צבאות בירושלים, ולחלות, את-פני יהוה. {ס}
ח,כג כה-אמר, יהוה צבאות, בימים ההמה, אשר יחזיקו עשרה אנשים מכול לשונות הגויים; והחזיקו בכנף איש יהודי לאמור, נלכה עימכם--כי שמענו, אלוהים עימכם. {ס}
ט,א משא דבר-יהוה בארץ חדרך, ודמשק מנוחתו: כי ליהוה עין אדם, וכול שבטי ישראל. ט,ב וגם-חמת, תגבול-בה; צור וצידון, כי חכמה מאוד. ט,ג ותיבן צור מצור, לה; ותצבור-כסף, כעפר, וחרוץ, כטיט חוצות. ט,ד הנה אדוניי יורישנה, והכה בים חילה; והיא, באש תיאכל. ט,ה תרא אשקלון ותירא, ועזה ותחיל מאוד, ועקרון, כי-הוביש מבטה; ואבד מלך מעזה, ואשקלון לא תשב. ט,ו וישב ממזר, באשדוד; והכרתי, גאון פלשתים. ט,ז והסירותי דמיו מפיו, ושיקוציו מבין שיניו, ונשאר גם-הוא, לאלוהינו; והיה כאלוף ביהודה, ועקרון כיבוסי. ט,ח וחניתי לביתי מצבה מעובר ומשב, ולא-יעבור עליהם עוד נוגש: כי עתה, ראיתי בעיניי. {ס}
ט,ט גילי מאוד בת-ציון, הריעי בת ירושלים, הנה מלכך יבוא לך, צדיק ונושע הוא; עני ורוכב על-חמור, ועל-עיר בן-אתונות. ט,י והכרתי-רכב מאפריים, וסוס מירושלים, ונכרתה קשת מלחמה, ודיבר שלום לגויים; ומושלו מים עד-ים, ומנהר עד-אפסי-ארץ. ט,יא גם-את בדם-בריתך, שילחתי אסירייך מבור, אין מים, בו. ט,יב שובו, לביצרון, אסירי, התקווה; גם-היום, מגיד משנה אשיב לך. ט,יג כי-דרכתי לי יהודה, קשת מילאתי אפריים, ועוררתי בנייך ציון, על-בנייך יוון; ושמתיך, כחרב גיבור. ט,יד ויהוה עליהם ייראה, ויצא כברק חיצו; ואדוניי יהוה בשופר יתקע, והלך בסערות תימן. ט,טו יהוה צבאות, יגן עליהם, ואכלו וכבשו אבני-קלע, ושתו המו כמו-יין; ומלאו, כמזרק--כזווייות, מזבח. ט,טז והושיעם יהוה אלוהיהם, ביום ההוא--כצאן עמו: כי, אבני-נזר, מתנוססות, על-אדמתו. ט,יז כי מה-טובו, ומה-יופייו--דגן, בחורים, ותירוש, ינובב בתולות. י,א שאלו מיהוה מטר בעת מלקוש, יהוה עושה חזיזים; ומטר-גשם ייתן להם, לאיש עשב בשדה. י,ב כי התרפים דיברו-אוון, והקוסמים חזו שקר, וחלומות השוא ידברו, הבל ינחמון; על-כן נסעו כמו-צאן, יענו כי-אין רועה. {פ}
י,ג על-הרועים חרה אפי, ועל-העתודים אפקוד: כי-פקד יהוה צבאות את-עדרו, את-בית יהודה, ושם אותם, כסוס הודו במלחמה. י,ד ממנו פינה ממנו יתד, ממנו קשת מלחמה; ממנו ייצא כל-נוגש, יחדיו. י,ה והיו כגיבורים בוסים בטיט חוצות, במלחמה, ונלחמו, כי יהוה עימם; והובישו, רוכבי סוסים. י,ו וגיברתי את-בית יהודה, ואת-בית יוסף אושיע, והושבותים כי ריחמתים, והיו כאשר לא-זנחתים: כי, אני יהוה אלוהיהם--ואענם. י,ז והיו כגיבור אפריים, ושמח ליבם כמו-יין; ובניהם יראו ושמחו, יגל ליבם ביהוה. י,ח אשרקה להם ואקבצם, כי פדיתים; ורבו, כמו רבו. י,ט ואזרעם, בעמים, ובמרחקים, יזכרוני; וחיו את-בניהם, ושבו. י,י והשיבותים מארץ מצריים, ומאשור אקבצם; ואל-ארץ גלעד ולבנון אביאם, ולא יימצא להם. י,יא ועבר בים צרה, והכה בים גלים, והובישו, כול מצולות יאור; והורד גאון אשור, ושבט מצריים יסור. י,יב וגיברתים, ביהוה, ובשמו, יתהלכו: נאום, יהוה. {פ}
יא,א פתח לבנון, דלתיך; ותאכל אש, בארזיך. יא,ב היליל ברוש כי-נפל ארז, אשר אדירים שודדו; הילילו אלוני בשן, כי ירד יער הבציר. יא,ג קול יללת הרועים, כי שודדה אדרתם; קול שאגת כפירים, כי שודד גאון הירדן. {פ}
יא,ד כה אמר, יהוה אלוהיי: רעה, את-צאן ההריגה. יא,ה אשר קוניהן יהרגון, ולא יאשמו, ומוכריהן יאמר, ברוך יהוה ואעשיר; ורועיהם, לא יחמול עליהן. יא,ו כי לא אחמול עוד, על-יושבי הארץ--נאום-יהוה; והנה אנוכי ממציא את-האדם, איש ביד-ריעהו וביד מלכו, וכיתתו את-הארץ, ולא אציל מידם. יא,ז וארעה את-צאן ההריגה, לכן עניי הצאן; ואקח-לי שני מקלות, לאחד קראתי נועם ולאחד קראתי חובלים, וארעה, את-הצאן. יא,ח ואכחיד את-שלושת הרועים, בירח אחד; ותקצר נפשי בהם, וגם-נפשם בחלה בי. יא,ט ואומר, לא ארעה אתכם; המתה תמות, והנכחדת תיכחד, והנשארות, תאכלנה אישה את-בשר רעותה. יא,י ואקח את-מקלי את-נועם, ואגדע אותו--להפר, את-בריתי, אשר כרתי, את-כל-העמים. יא,יא ותופר, ביום ההוא; ויידעו כן עניי הצאן, השומרים אותי, כי דבר-יהוה, הוא. {ס}
יא,יב ואומר אליהם, אם-טוב בעיניכם הבו שכרי--ואם-לא חדלו; וישקלו את-שכרי, שלושים כסף. יא,יג ויאמר יהוה אליי, השליכהו אל-היוצר, אדר היקר, אשר יקרתי מעליהם; ואקחה שלושים הכסף, ואשליך אותו בית יהוה אל-היוצר. יא,יד ואגדע את-מקלי השני, את החובלים--להפר, את-האחווה, בין יהודה, ובין ישראל. {פ}
יא,טו ויאמר יהוה, אליי: עוד קח-לך, כלי רועה אווילי. יא,טז כי הנה-אנוכי מקים רועה בארץ, הנכחדות לא-יפקוד הנער לא-יבקש, והנשברת, לא ירפא; הניצבה, לא יכלכל, ובשר הבריאה יאכל, ופרסיהן יפרק. יא,יז הוי רועי האליל עוזבי הצאן, חרב על-זרועו ועל-עין ימינו; זרועו יבוש תיבש, ועין ימינו כהה תכהה. {פ}
יב,א משא דבר-יהוה, על-ישראל: נאום-יהוה, נוטה שמיים ויוסד ארץ, ויוצר רוח-אדם, בקרבו. יב,ב הנה אנוכי שם את-ירושלים סף-רעל, לכל-העמים--סביב; וגם על-יהודה יהיה במצור, על-ירושלים. יב,ג והיה ביום-ההוא אשים את-ירושלים אבן מעמסה, לכל-העמים--כל-עומסיה, שרוט יישרטו; ונאספו עליה, כול גויי הארץ. יב,ד ביום ההוא נאום-יהוה, אכה כל-סוס בתימהון, ורוכבו, בשיגעון; ועל-בית יהודה, אפקח את-עיניי, וכול סוס העמים, אכה בעיוורון. יב,ה ואמרו אלופי יהודה, בליבם: אמצה לי יושבי ירושלים, ביהוה צבאות אלוהיהם. יב,ו ביום ההוא אשים את-אלופי יהודה ככיור אש בעצים, וכלפיד אש בעמיר, ואכלו על-ימין ועל-שמאל את-כל-העמים, סביב; וישבה ירושלים עוד תחתיה, בירושלים. יב,ז והושיע יהוה את-אוהלי יהודה, בראשונה: למען לא-תגדל תפארת בית-דויד, ותפארת יושב ירושלים--על-יהודה. יב,ח ביום ההוא, יגן יהוה בעד יושב ירושלים, והיה הנכשל בהם ביום ההוא, כדויד; ובית דויד כאלוהים, כמלאך יהוה לפניהם. יב,ט והיה, ביום ההוא; אבקש, להשמיד את-כל-הגויים, הבאים, על-ירושלים. יב,י ושפכתי על-בית דויד ועל יושב ירושלים, רוח חן ותחנונים, והביטו אליי, את אשר-דקרו; וספדו עליו, כמספד על-היחיד, והמר עליו, כהמר על-הבכור. יב,יא ביום ההוא, יגדל המספד בירושלים, כמספד הדדרימון, בבקעת מגידון. יב,יב וספדה הארץ, משפחות משפחות לבד: משפחת בית-דויד לבד, ונשיהם לבד--משפחת בית-נתן לבד, ונשיהם לבד. יב,יג משפחת בית-לוי לבד, ונשיהם לבד; משפחת השמעי לבד, ונשיהם לבד. יב,יד כול, המשפחות הנשארות--משפחות משפחות, לבד; ונשיהם, לבד. יג,א ביום ההוא, יהיה מקור נפתח, לבית דויד, וליושבי ירושלים--לחטאת, ולנידה. יג,ב והיה ביום ההוא נאום יהוה צבאות, אכרית את-שמות העצבים מן-הארץ, ולא ייזכרו, עוד; וגם את-הנביאים ואת-רוח הטומאה, אעביר מן-הארץ. יג,ג והיה, כי-יינבא איש עוד, ואמרו אליו אביו ואימו יולדיו לא תחיה, כי שקר דיברת בשם יהוה; ודקרוהו אביהו ואימו יולדיו, בהינבאו. יג,ד והיה ביום ההוא, יבושו הנביאים איש מחזיונו--בהינבאותו; ולא ילבשו אדרת שיער, למען כחש. יג,ה ואמר, לא נביא אנוכי: איש-עובד אדמה אנוכי, כי אדם הקנני מנעוריי. יג,ו ואמר אליו, מה המכות האלה בין ידיך; ואמר, אשר הוכיתי בית מאהביי. {פ}
יג,ז חרב, עורי על-רועי ועל-גבר עמיתי--נאום, יהוה צבאות; הך את-הרועה ותפוצינה הצאן, והשיבותי ידי על-הצוערים. יג,ח והיה בכל-הארץ, נאום-יהוה, פי-שניים בה, ייכרתו יגוועו; והשלישית, ייוותר בה. יג,ט והבאתי את-השלישית, באש, וצרפתים כצרוף את-הכסף, ובחנתים כבחון את-הזהב; הוא יקרא בשמי, ואני אענה אותו--אמרתי עמי הוא, והוא יאמר יהוה אלוהיי. {פ}
יד,א הנה יום-בא, ליהוה; וחולק שללך, בקרבך. יד,ב ואספתי את-כל-הגויים אל-ירושלים, למלחמה, ונלכדה העיר ונשסו הבתים, והנשים תישכבנה; ויצא חצי העיר, בגולה, ויתר העם, לא ייכרת מן-העיר. יד,ג ויצא יהוה, ונלחם בגויים ההם, כיום הילחמו, ביום קרב. יד,ד ועמדו רגליו ביום-ההוא על-הר הזיתים אשר על-פני ירושלים, מקדם, ונבקע הר הזיתים מחצייו מזרחה וימה, גיא גדולה מאוד; ומש חצי ההר צפונה, וחצייו-נגבה. יד,ה ונסתם גיא-הריי, כי-יגיע גיא-הרים אל-אצל, ונסתם כאשר נסתם מפני הרעש, בימי עוזייה מלך-יהודה; ובא יהוה אלוהיי, כל-קדושים עימך. יד,ו והיה, ביום ההוא; לא-יהיה אור, יקרות וקיפאון. יד,ז והיה יום-אחד, הוא ייוודע ליהוה--לא-יום ולא-לילה; והיה לעת-ערב, יהיה-אור. יד,ח והיה ביום ההוא, ייצאו מים-חיים מירושלים, חציים אל-הים הקדמוני, וחציים אל-הים האחרון: בקיץ ובחורף, יהיה. יד,ט והיה יהוה למלך, על-כל-הארץ; ביום ההוא, יהיה יהוה אחד--ושמו אחד. יד,י ייסוב כל-הארץ כערבה מגבע לרימון, נגב ירושלים; וראמה וישבה תחתיה למשער בנימין, עד-מקום שער הראשון עד-שער הפינים, ומגדל חננאל, עד יקבי המלך. יד,יא וישבו בה, וחרם לא יהיה-עוד; וישבה ירושלים, לבטח. {ס}
יד,יב וזאת תהיה המגפה, אשר ייגוף יהוה את-כל-העמים, אשר צבאו, על-ירושלים; המק בשרו, והוא עומד על-רגליו, ועיניו תימקנה בחוריהן, ולשונו תימק בפיהם. יד,יג והיה ביום ההוא, תהיה מהומת-יהוה רבה בהם; והחזיקו, איש יד ריעהו, ועלתה ידו, על-יד ריעהו. יד,יד וגם-יהודה--תילחם, בירושלים; ואוסף חיל כל-הגויים סביב, זהב וכסף ובגדים--לרוב מאוד. יד,טו וכן תהיה מגפת הסוס, הפרד הגמל והחמור, וכל-הבהמה, אשר יהיה במחנות ההמה--כמגפה, הזאת. יד,טז והיה, כל-הנותר מכל-הגויים, הבאים, על-ירושלים; ועלו מדי שנה בשנה, להשתחוות למלך יהוה צבאות, ולחוג, את-חג הסוכות. יד,יז והיה אשר לא-יעלה מאת משפחות הארץ, אל-ירושלים, להשתחוות, למלך יהוה צבאות--ולא עליהם, יהיה הגשם. יד,יח ואם-משפחת מצריים לא-תעלה ולא באה, ולא עליהם; תהיה המגפה, אשר ייגוף יהוה את-הגויים, אשר לא יעלו, לחוג את-חג הסוכות. יד,יט זאת תהיה, חטאת מצריים; וחטאת, כל-הגויים, אשר לא יעלו, לחוג את-חג הסוכות. יד,כ ביום ההוא, יהיה על-מצילות הסוס, קודש, ליהוה; והיה הסירות בבית יהוה, כמזרקים לפני המזבח. יד,כא והיה כל-סיר בירושלים וביהודה, קודש ליהוה צבאות, ובאו כל-הזובחים, ולקחו מהם ובישלו בהם; ולא-יהיה כנעני עוד בבית-יהוה צבאות, ביום ההוא. {ש}