א,א דבר-יהוה אשר היה, אל-הושע בן-בארי, בימי עזיה יותם אחז יחזקיה, מלכי יהודה--ובימי ירבעם בן-יואש, מלך ישראל.
א,ב תחלת דבר-יהוה, בהושע: {פ}
ויאמר יהוה אל-הושע, לך קח-לך אשת זנונים וילדי זנונים--כי-זנה תזנה הארץ, מאחרי יהוה.
א,ג וילך, ויקח, את-גמר, בת-דבלים; ותהר ותלד-לו, בן.
א,ד ויאמר יהוה אליו, קרא שמו יזרעאל: כי-עוד מעט, ופקדתי את-דמי יזרעאל על-בית יהוא, והשבתי, ממלכות בית ישראל.
א,ה והיה, ביום ההוא; ושברתי את-קשת ישראל, בעמק יזרעאל.
א,ו ותהר עוד, ותלד בת, ויאמר לו, קרא שמה לא רחמה: כי לא אוסיף עוד, ארחם את-בית ישראל--כי-נשא אשא, להם.
א,ז ואת-בית יהודה ארחם, והושעתים ביהוה אלהיהם; ולא אושיעם, בקשת ובחרב ובמלחמה, בסוסים, ובפרשים.
א,ח ותגמל, את-לא רחמה; ותהר, ותלד בן.
א,ט ויאמר, קרא שמו לא עמי: כי אתם לא עמי, ואנכי לא-אהיה לכם. {פ}
ב,א והיה מספר בני-ישראל, כחול הים, אשר לא-ימד, ולא יספר; והיה במקום אשר-יאמר להם, לא-עמי אתם, יאמר להם, בני אל-חי. ב,ב ונקבצו בני-יהודה ובני-ישראל, יחדו, ושמו להם ראש אחד, ועלו מן-הארץ: כי גדול, יום יזרעאל. ב,ג אמרו לאחיכם, עמי; ולאחותיכם, רחמה. ב,ד ריבו באמכם, ריבו--כי-היא לא אשתי, ואנכי לא אישה; ותסר זנוניה מפניה, ונאפופיה מבין שדיה. ב,ה פן-אפשיטנה ערמה--והצגתיה, כיום הולדה; ושמתיה כמדבר, ושתה כארץ ציה, והמתיה, בצמא. ב,ו ואת-בניה, לא ארחם: כי-בני זנונים, המה. ב,ז כי זנתה אמם, הבישה הורתם: כי אמרה, אלכה אחרי מאהבי נתני לחמי ומימי, צמרי ופשתי, שמני ושקויי. ב,ח לכן הנני-שך את-דרכך, בסירים; וגדרתי את-גדרה, ונתיבותיה לא תמצא. ב,ט ורדפה את-מאהביה ולא-תשיג אתם, ובקשתם ולא תמצא; ואמרה, אלכה ואשובה אל-אישי הראשון--כי טוב לי אז, מעתה. ב,י והיא, לא ידעה, כי אנכי נתתי לה, הדגן והתירוש והיצהר; וכסף הרביתי לה וזהב, עשו לבעל. ב,יא לכן אשוב--ולקחתי דגני בעתו, ותירושי במועדו; והצלתי צמרי ופשתי, לכסות את-ערותה. ב,יב ועתה אגלה את-נבלתה, לעיני מאהביה; ואיש, לא-יצילנה מידי. ב,יג והשבתי, כל-משושה, חגה, חדשה ושבתה--וכל, מועדה. ב,יד והשמתי, גפנה ותאנתה, אשר אמרה אתנה המה לי, אשר נתנו-לי מאהבי; ושמתים ליער, ואכלתם חית השדה. ב,טו ופקדתי עליה, את-ימי הבעלים אשר תקטיר להם, ותעד נזמה וחליתה, ותלך אחרי מאהביה; ואתי שכחה, נאם-יהוה. {ס}
ב,טז לכן, הנה אנכי מפתיה, והלכתיה, המדבר; ודברתי, על-לבה. ב,יז ונתתי לה את-כרמיה משם, ואת-עמק עכור לפתח תקוה; וענתה שמה כימי נעוריה, וכיום עלותה מארץ-מצרים. ב,יח והיה ביום-ההוא נאם-יהוה, תקראי אישי; ולא-תקראי-לי עוד, בעלי. ב,יט והסרתי את-שמות הבעלים, מפיה; ולא-יזכרו עוד, בשמם. ב,כ וכרתי להם ברית, ביום ההוא, עם-חית השדה ועם-עוף השמים, ורמש האדמה; וקשת וחרב ומלחמה אשבור מן-הארץ, והשכבתים לבטח. ב,כא וארשתיך לי, לעולם; וארשתיך לי בצדק ובמשפט, ובחסד וברחמים. ב,כב וארשתיך לי, באמונה; וידעת, את-יהוה. {פ}
ב,כג והיה ביום ההוא, אענה נאם-יהוה--אענה, את-השמים; והם, יענו את-הארץ. ב,כד והארץ תענה, את-הדגן ואת-התירוש ואת-היצהר; והם, יענו את-יזרעאל. ב,כה וזרעתיה לי בארץ, ורחמתי את-לא רחמה; ואמרתי ללא-עמי עמי-אתה, והוא יאמר אלהי. {פ}
ג,א ויאמר יהוה אלי, עוד לך אהב-אשה, אהבת רע, ומנאפת: כאהבת יהוה, את-בני ישראל, והם פנים אל-אלהים אחרים, ואהבי אשישי ענבים. ג,ב ואכרה לי, בחמשה עשר כסף; וחמר שערים, ולתך שערים. ג,ג ואמר אליה, ימים רבים תשבי לי--לא תזני, ולא תהיי לאיש; וגם-אני, אליך. ג,ד כי ימים רבים, ישבו בני ישראל--אין מלך ואין שר, ואין זבח ואין מצבה; ואין אפוד, ותרפים. ג,ה אחר, ישבו בני ישראל, ובקשו את-יהוה אלהיהם, ואת דויד מלכם; ופחדו אל-יהוה ואל-טובו, באחרית הימים. {פ}
ד,א שמעו דבר-יהוה, בני ישראל: כי ריב ליהוה, עם-יושבי הארץ--כי אין-אמת ואין-חסד ואין-דעת אלהים, בארץ. ד,ב אלה וכחש, ורצח וגנב ונאף; פרצו, ודמים בדמים נגעו. ד,ג על-כן תאבל הארץ, ואמלל כל-יושב בה, בחית השדה, ובעוף השמים; וגם-דגי הים, יאספו. ד,ד אך איש אל-ירב, ואל-יוכח איש; ועמך, כמריבי כהן. ד,ה וכשלת היום, וכשל גם-נביא עמך לילה; ודמיתי, אמך. ד,ו נדמו עמי, מבלי הדעת: כי-אתה הדעת מאסת, ואמאסאך (ואמאסך) מכהן לי, ותשכח תורת אלהיך, אשכח בניך גם-אני. ד,ז כרבם, כן חטאו-לי; כבודם, בקלון אמיר. ד,ח חטאת עמי, יאכלו; ואל-עונם, ישאו נפשו. ד,ט והיה כעם, ככהן; ופקדתי עליו דרכיו, ומעלליו אשיב לו. ד,י ואכלו ולא ישבעו, הזנו ולא יפרצו: כי-את-יהוה עזבו, לשמר. ד,יא זנות ויין ותירוש, יקח-לב. ד,יב עמי בעצו ישאל, ומקלו יגיד לו: כי רוח זנונים התעה, ויזנו מתחת אלהיהם. ד,יג על-ראשי ההרים יזבחו, ועל-הגבעות יקטרו, תחת אלון ולבנה ואלה, כי טוב צלה; על-כן, תזנינה בנותיכם, וכלותיכם, תנאפנה. ד,יד לא-אפקוד על-בנותיכם כי תזנינה, ועל-כלותיכם כי תנאפנה--כי-הם עם-הזנות יפרדו, ועם-הקדשות יזבחו; ועם לא-יבין, ילבט. ד,טו אם-זנה אתה ישראל, אל-יאשם יהודה; ואל-תבאו הגלגל, ואל-תעלו בית און, ואל-תשבעו, חי-יהוה. ד,טז כי כפרה סררה, סרר ישראל; עתה ירעם יהוה, ככבש במרחב. ד,יז חבור עצבים אפרים, הנח-לו. ד,יח סר, סבאם; הזנה הזנו, אהבו הבו קלון מגניה. ד,יט צרר רוח אותה, בכנפיה; ויבשו, מזבחותם. {פ}
ה,א שמעו-זאת הכהנים והקשיבו בית ישראל, ובית המלך האזינו--כי לכם, המשפט: כי-פח הייתם למצפה, ורשת פרושה על-תבור. ה,ב ושחטה שטים, העמיקו; ואני, מוסר לכלם. ה,ג אני ידעתי אפרים, וישראל לא-נכחד ממני: כי עתה הזנית אפרים, נטמא ישראל. ה,ד לא יתנו מעלליהם, לשוב אל-אלהיהם: כי רוח זנונים בקרבם, ואת-יהוה לא ידעו. ה,ה וענה גאון-ישראל, בפניו; וישראל ואפרים, יכשלו בעונם--כשל גם-יהודה, עמם. ה,ו בצאנם ובבקרם, ילכו לבקש את-יהוה--ולא ימצאו: חלץ, מהם. ה,ז ביהוה בגדו, כי-בנים זרים ילדו; עתה יאכלם חדש, את-חלקיהם. {ס}
ה,ח תקעו שופר בגבעה, חצצרה ברמה; הריעו בית און, אחריך בנימין. ה,ט אפרים לשמה תהיה, ביום תוכחה; בשבטי, ישראל, הודעתי, נאמנה. ה,י היו שרי יהודה, כמסיגי גבול; עליהם, אשפוך כמים עברתי. ה,יא עשוק אפרים, רצוץ משפט: כי הואיל, הלך אחרי-צו. ה,יב ואני כעש, לאפרים; וכרקב, לבית יהודה. ה,יג וירא אפרים את-חליו, ויהודה את-מזרו, וילך אפרים אל-אשור, וישלח אל-מלך ירב; והוא, לא יוכל לרפא לכם, ולא-יגהה מכם, מזור. ה,יד כי אנכי כשחל לאפרים, וככפיר לבית יהודה; אני אני אטרף ואלך, אשא ואין מציל. ה,טו אלך אשובה אל-מקומי, עד אשר-יאשמו ובקשו פני: בצר להם, ישחרנני. ו,א לכו ונשובה אל-יהוה, כי הוא טרף וירפאנו; יך, ויחבשנו. ו,ב יחינו, מימים; ביום, השלישי, יקמנו, ונחיה לפניו. ו,ג ונדעה נרדפה, לדעת את-יהוה, כשחר, נכון מצאו; ויבוא כגשם לנו, כמלקוש יורה ארץ. ו,ד מה אעשה-לך אפרים, מה אעשה-לך יהודה; וחסדכם, כענן-בקר, וכטל, משכים הלך. ו,ה על-כן, חצבתי בנביאים--הרגתים, באמרי-פי; ומשפטיך, אור יצא. ו,ו כי חסד חפצתי, ולא-זבח; ודעת אלהים, מעלות. ו,ז והמה, כאדם עברו ברית; שם, בגדו בי. ו,ח גלעד, קרית פעלי און--עקבה, מדם. ו,ט וכחכי איש גדודים, חבר כהנים, דרך, ירצחו-שכמה: כי זמה, עשו. ו,י בבית, ישראל, ראיתי, שעריריה (שערוריה); שם זנות לאפרים, נטמא ישראל. ו,יא גם-יהודה, שת קציר לך, בשובי, שבות עמי. {פ}
ז,א כרפאי לישראל, ונגלה עון אפרים ורעות שמרון--כי פעלו, שקר; וגנב יבוא, פשט גדוד בחוץ. ז,ב ובל-יאמרו, ללבבם, כל-רעתם, זכרתי; עתה סבבום מעלליהם, נגד פני היו. ז,ג ברעתם, ישמחו-מלך; ובכחשיהם, שרים. ז,ד כלם, מנאפים--כמו תנור, בערה מאפה; ישבות מעיר, מלוש בצק עד-חמצתו. ז,ה יום מלכנו, החלו שרים חמת מיין; משך ידו, את-לצצים. ז,ו כי-קרבו כתנור לבם, בארבם: כל-הלילה, ישן אפהם--בקר, הוא בער כאש להבה. ז,ז כלם יחמו כתנור, ואכלו את-שפטיהם; כל-מלכיהם נפלו, אין-קרא בהם אלי. ז,ח אפרים, בעמים הוא יתבולל; אפרים היה עגה, בלי הפוכה. ז,ט אכלו זרים כחו, והוא לא ידע; גם-שיבה זרקה בו, והוא לא ידע. ז,י וענה גאון-ישראל, בפניו; ולא-שבו אל-יהוה אלהיהם, ולא בקשהו בכל-זאת. ז,יא ויהי אפרים, כיונה פותה אין לב; מצרים קראו, אשור הלכו. ז,יב כאשר ילכו, אפרוש עליהם רשתי--כעוף השמים, אורידם; איסירם, כשמע לעדתם. {ס}
ז,יג אוי להם כי-נדדו ממני, שד להם כי-פשעו בי; ואנכי אפדם--והמה, דברו עלי כזבים. ז,יד ולא-זעקו אלי בלבם, כי יילילו על-משכבותם; על-דגן ותירוש יתגוררו, יסורו בי. ז,טו ואני יסרתי, חזקתי זרועתם; ואלי, יחשבו-רע. ז,טז ישובו לא על, היו כקשת רמיה--יפלו בחרב שריהם, מזעם לשונם; זו לעגם, בארץ מצרים. ח,א אל-חכך שפר, כנשר על-בית יהוה--יען עברו בריתי, ועל-תורתי פשעו. ח,ב לי, יזעקו; אלהי ידענוך, ישראל. ח,ג זנח ישראל, טוב; אויב, ירדפו. ח,ד הם המליכו ולא ממני, השירו ולא ידעתי; כספם וזהבם, עשו להם עצבים, למען, יכרת. ח,ה זנח עגלך שמרון, חרה אפי בם; עד-מתי, לא יוכלו נקין. ח,ו כי מישראל, והוא--חרש עשהו, ולא אלהים הוא: כי-שבבים יהיה, עגל שמרון. ח,ז כי רוח יזרעו, וסופתה יקצרו; קמה אין-לו, צמח בלי יעשה-קמח--אולי יעשה, זרים יבלעהו. ח,ח נבלע, ישראל; עתה היו בגוים, ככלי אין-חפץ בו. ח,ט כי-המה עלו אשור, פרא בודד לו; אפרים, התנו אהבים. ח,י גם כי-יתנו בגוים, עתה אקבצם; ויחלו מעט, ממשא מלך שרים. ח,יא כי-הרבה אפרים מזבחות, לחטא: היו-לו מזבחות, לחטא. ח,יב אכתוב- (אכתב-) לו--רבו (רבי), תורתי: כמו-זר, נחשבו. ח,יג זבחי הבהבי, יזבחו בשר ויאכלו--יהוה, לא רצם; עתה יזכר עונם, ויפקד חטאותם--המה, מצרים ישובו. ח,יד וישכח ישראל את-עשהו, ויבן היכלות, ויהודה, הרבה ערים בצרות; ושלחתי-אש בעריו, ואכלה ארמנתיה. {פ}
ט,א אל-תשמח ישראל אל-גיל כעמים, כי זנית מעל אלהיך; אהבת אתנן, על כל-גרנות דגן. ט,ב גרן ויקב, לא ירעם; ותירוש, יכחש בה. ט,ג לא ישבו, בארץ יהוה; ושב אפרים מצרים, ובאשור טמא יאכלו. ט,ד לא-יסכו ליהוה יין, ולא יערבו-לו--זבחיהם כלחם אונים להם, כל-אכליו יטמאו: כי-לחמם לנפשם, לא יבוא בית יהוה. ט,ה מה-תעשו, ליום מועד, וליום, חג-יהוה. ט,ו כי-הנה הלכו משד, מצרים תקבצם מף תקברם; מחמד לכספם, קמוש יירשם, חוח, באהליהם. ט,ז באו ימי הפקדה, באו ימי השלם--ידעו, ישראל; אויל הנביא, משגע איש הרוח--על רב עונך, ורבה משטמה. ט,ח צפה אפרים, עם-אלהי; נביא פח יקוש, על-כל-דרכיו--משטמה, בבית אלהיו. ט,ט העמיקו שחתו, כימי הגבעה; יזכור עונם, יפקוד חטאותם. {ס}
ט,י כענבים במדבר, מצאתי ישראל--כבכורה בתאנה בראשיתה, ראיתי אבותיכם; המה באו בעל-פעור, וינזרו לבשת, ויהיו שקוצים, כאהבם. ט,יא אפרים, כעוף יתעופף כבודם; מלדה ומבטן, ומהריון. ט,יב כי אם-יגדלו את-בניהם, ושכלתים מאדם: כי-גם-אוי להם, בשורי מהם. ט,יג אפרים כאשר-ראיתי לצור, שתולה בנוה; ואפרים, להוציא אל-הרג בניו. ט,יד תן-להם יהוה, מה-תתן; תן-להם רחם משכיל, ושדים צמקים. ט,טו כל-רעתם בגלגל, כי-שם שנאתים, על רע מעלליהם, מביתי אגרשם; לא אוסף אהבתם, כל-שריהם סררים. ט,טז הכה אפרים--שרשם יבש, פרי בלי- (בל-) יעשון; גם כי ילדון, והמתי מחמדי בטנם. ט,יז ימאסם אלהי, כי לא שמעו לו; ויהיו נדדים, בגוים. {ס}
י,א גפן בוקק ישראל, פרי ישוה-לו; כרב לפריו, הרבה למזבחות--כטוב לארצו, היטיבו מצבות. י,ב חלק לבם, עתה יאשמו; הוא יערף מזבחותם, ישדד מצבותם. י,ג כי עתה יאמרו, אין מלך לנו: כי לא יראנו את-יהוה, והמלך מה-יעשה-לנו. י,ד דברו דברים, אלות שוא כרת ברית; ופרח כראש משפט, על תלמי שדי. י,ה לעגלות בית און, יגורו שכן שמרון: כי-אבל עליו עמו, וכמריו עליו יגילו--על-כבודו, כי-גלה ממנו. י,ו גם-אותו לאשור יובל, מנחה למלך ירב; בשנה אפרים יקח, ויבוש ישראל מעצתו. י,ז נדמה שמרון, מלכה, כקצף, על-פני-מים. י,ח ונשמדו במות און, חטאת ישראל--קוץ ודרדר, יעלה על-מזבחותם; ואמרו להרים כסונו, ולגבעות נפלו עלינו. {פ}
י,ט מימי, הגבעה, חטאת, ישראל; שם עמדו, לא-תשיגם בגבעה מלחמה על-בני עלוה. י,י באותי, ואסרם; ואספו עליהם עמים, באסרם לשתי עינתם (עונותם). י,יא ואפרים עגלה מלמדה, אהבתי לדוש, ואני עברתי, על-טוב צוארה; ארכיב אפרים יחרוש יהודה, ישדד-לו יעקב. י,יב זרעו לכם לצדקה קצרו לפי-חסד, נירו לכם ניר; ועת, לדרוש את-יהוה, עד-יבוא, וירה צדק לכם. י,יג חרשתם-רשע עולתה קצרתם, אכלתם פרי-כחש--כי-בטחת בדרכך, ברב גבוריך. י,יד וקאם שאון, בעמך, וכל-מבצריך יושד, כשד שלמן בית ארבאל ביום מלחמה: אם על-בנים, רטשה. י,טו ככה, עשה לכם בית-אל, מפני, רעת רעתכם; בשחר, נדמה נדמה מלך ישראל. יא,א כי נער ישראל, ואהבהו; וממצרים, קראתי לבני. יא,ב קראו, להם; כן, הלכו מפניהם--לבעלים יזבחו, ולפסלים יקטרון. יא,ג ואנכי תרגלתי לאפרים, קחם על-זרועתיו; ולא ידעו, כי רפאתים. יא,ד בחבלי אדם אמשכם בעבתות אהבה, ואהיה להם כמרימי על על לחיהם; ואט אליו, אוכיל. יא,ה לא ישוב אל-ארץ מצרים, ואשור הוא מלכו: כי מאנו, לשוב. יא,ו וחלה חרב בעריו, וכלתה בדיו ואכלה--ממעצותיהם. יא,ז ועמי תלואים, למשובתי; ואל-על, יקראהו--יחד, לא ירומם. יא,ח איך אתנך אפרים, אמגנך ישראל--איך אתנך כאדמה, אשימך כצבאים; נהפך עלי לבי, יחד נכמרו נחומי. יא,ט לא אעשה חרון אפי, לא אשוב לשחת אפרים: כי אל אנכי, ולא-איש--בקרבך קדוש, ולא אבוא בעיר. יא,י אחרי יהוה ילכו, כאריה ישאג: כי-הוא ישאג, ויחרדו בנים מים. יא,יא יחרדו כצפור ממצרים, וכיונה מארץ אשור; והושבתים על-בתיהם, נאם-יהוה. {ס}
יב,א סבבני בכחש אפרים, ובמרמה בית ישראל; ויהודה, עד רד עם-אל, ועם-קדושים, נאמן. יב,ב אפרים רעה רוח, ורדף קדים--כל-היום, כזב ושד ירבה; וברית עם-אשור יכרתו, ושמן למצרים יובל. יב,ג וריב ליהוה, עם-יהודה; ולפקד על-יעקב כדרכיו, כמעלליו ישיב לו. יב,ד בבטן, עקב את-אחיו; ובאונו, שרה את-אלהים. יב,ה וישר אל-מלאך ויכל, בכה ויתחנן-לו; בית-אל, ימצאנו, ושם, ידבר עמנו. יב,ו ויהוה, אלהי הצבאות--יהוה, זכרו. יב,ז ואתה, באלהיך תשוב; חסד ומשפט שמר, וקוה אל-אלהיך תמיד. יב,ח כנען, בידו מאזני מרמה--לעשק אהב. יב,ט ויאמר אפרים--אך עשרתי, מצאתי און לי; כל-יגיעי, לא ימצאו-לי עון אשר-חטא. יב,י ואנכי יהוה אלהיך, מארץ מצרים; עד אושיבך באהלים, כימי מועד. יב,יא ודברתי, על-הנביאים, ואנכי, חזון הרביתי; וביד הנביאים, אדמה. יב,יב אם-גלעד און אך-שוא היו, בגלגל שורים זבחו; גם מזבחותם כגלים, על תלמי שדי. יב,יג ויברח יעקב, שדה ארם; ויעבד ישראל באשה, ובאשה שמר. יב,יד ובנביא, העלה יהוה את-ישראל ממצרים; ובנביא, נשמר. יב,טו הכעיס אפרים, תמרורים; ודמיו, עליו יטוש, וחרפתו, ישיב לו אדניו. יג,א כדבר אפרים רתת, נשא הוא בישראל; ויאשם בבעל, וימת. יג,ב ועתה יוספו לחטא, ויעשו להם מסכה מכספם כתבונם עצבים, מעשה חרשים, כלה; להם, הם אמרים, זבחי אדם, עגלים ישקון. יג,ג לכן, יהיו כענן-בקר, וכטל, משכים הלך; כמץ יסער מגרן, וכעשן מארבה. יג,ד ואנכי יהוה אלהיך, מארץ מצרים; ואלהים זולתי לא תדע, ומושיע אין בלתי. יג,ה אני ידעתיך, במדבר--בארץ, תלאבות. יג,ו כמרעיתם, וישבעו--שבעו, וירם לבם; על-כן, שכחוני. יג,ז ואהי להם, כמו-שחל--כנמר, על-דרך אשור. יג,ח אפגשם כדב שכול, ואקרע סגור לבם; ואכלם שם כלביא, חית השדה תבקעם. יג,ט שחתך ישראל, כי-בי בעזרך. יג,י אהי מלכך אפוא, ויושיעך בכל-עריך; ושפטיך--אשר אמרת, תנה-לי מלך ושרים. יג,יא אתן-לך מלך באפי, ואקח בעברתי. {פ}
יג,יב צרור עון אפרים, צפונה חטאתו. יג,יג חבלי יולדה, יבאו לו; הוא-בן לא חכם, כי-עת לא-יעמד במשבר בנים. יג,יד מיד שאול אפדם, ממות אגאלם; אהי דבריך מות, אהי קטבך שאול--נחם, יסתר מעיני. יג,טו כי הוא, בין אחים יפריא; יבוא קדים רוח יהוה ממדבר עלה, ויבוש מקורו ויחרב מעינו--הוא ישסה, אוצר כל-כלי חמדה. יד,א תאשם, שמרון, כי מרתה, באלהיה; בחרב יפלו--עלליהם ירטשו, והריותיו יבקעו. {פ}
יד,ב שובה, ישראל, עד, יהוה אלהיך: כי כשלת, בעונך. יד,ג קחו עמכם דברים, ושובו אל-יהוה; אמרו אליו, כל-תשא עון וקח-טוב, ונשלמה פרים, שפתינו. יד,ד אשור לא יושיענו, על-סוס לא נרכב, ולא-נאמר עוד אלהינו, למעשה ידינו--אשר-בך, ירחם יתום. יד,ה ארפא, משובתם--אהבם, נדבה: כי שב אפי, ממנו. יד,ו אהיה כטל לישראל, יפרח כשושנה; ויך שרשיו, כלבנון. יד,ז ילכו, ינקותיו, ויהי כזית, הודו; וריח לו, כלבנון. יד,ח ישבו ישבי בצלו, יחיו דגן ויפרחו כגפן; זכרו, כיין לבנון. יד,ט אפרים, מה-לי עוד לעצבים; אני עניתי ואשורנו, אני כברוש רענן--ממני, פריך נמצא. יד,י מי חכם ויבן אלה, נבון וידעם: כי-ישרים דרכי יהוה, וצדקים ילכו בם, ופשעים, יכשלו בם. {ש}