דברי הימים

א א,א אדם שת, אנוש.  א א,ב קינן מהללאל, ירד.  א א,ג חנוך מתושלח, למך.  א א,ד נח שם, חם ויפת.  {ס}  א א,ה בני יפת--גמר ומגוג, ומדי ויון ותבל; ומשך, ותירס.  {ס}  א א,ו ובני, גמר--אשכנז ודיפת, ותוגרמה.  {ס}  א א,ז ובני יון, אלישה ותרשישה, כתים, ורודנים.  {ס}  א א,ח בני, חם--כוש ומצרים, פוט וכנען.  א א,ט ובני כוש--סבא וחוילה, וסבתא ורעמא וסבתכא; ובני רעמא, שבא ודדן.  {ס}  א א,י וכוש, ילד את-נמרוד; הוא החל, להיות גבור בארץ.  {ס}  א א,יא ומצרים ילד את-לודיים (לודים) ואת-ענמים, ואת-להבים--ואת-נפתחים.  א א,יב ואת-פתרסים ואת-כסלחים, אשר יצאו משם פלשתים--ואת-כפתרים.  {ס}  א א,יג וכנען, ילד את-צידון בכרו--ואת-חת.  א א,יד ואת-היבוסי, ואת-האמרי, ואת, הגרגשי.  א א,טו ואת-החוי ואת-הערקי, ואת-הסיני.  א א,טז ואת-הארודי ואת-הצמרי, ואת-החמתי.  {ס}  א א,יז בני שם--עילם ואשור, וארפכשד ולוד וארם; ועוץ וחול, וגתר ומשך.  {ס}  א א,יח וארפכשד, ילד את-שלח; ושלח, ילד את-עבר.  א א,יט ולעבר ילד, שני בנים:  שם האחד פלג, כי בימיו נפלגה הארץ, ושם אחיו, יקטן.  א א,כ ויקטן ילד, את-אלמודד ואת-שלף, ואת-חצרמות, ואת-ירח.  א א,כא ואת-הדורם ואת-אוזל, ואת-דקלה.  א א,כב ואת-עיבל ואת-אבימאל, ואת-שבא.  א א,כג ואת-אופיר ואת-חוילה, ואת-יובב; כל-אלה, בני יקטן.  {ס}  א א,כד שם ארפכשד, שלח.  א א,כה עבר פלג, רעו.  א א,כו שרוג נחור, תרח.  א א,כז אברם, הוא אברהם.  {ס}  א א,כח בני, אברהם--יצחק, וישמעאל.  {ס}  א א,כט אלה, תלדותם:  בכור ישמעאל נביות, וקדר ואדבאל ומבשם.  א א,ל משמע ודומה, משא חדד ותימא.  א א,לא יטור נפיש, וקדמה; אלה הם, בני ישמעאל.  {ס}  א א,לב ובני קטורה פילגש אברהם, ילדה את-זמרן ויקשן ומדן ומדין--וישבק ושוח; ובני יקשן, שבא ודדן.  {ס}  א א,לג ובני מדין, עיפה ועפר וחנוך, ואבידע, ואלדעה; כל-אלה, בני קטורה.  {ס}  א א,לד ויולד אברהם, את-יצחק; בני יצחק, עשו וישראל.  {ס}  א א,לה בני, עשו--אליפז רעואל ויעוש, ויעלם וקרח.  {ס}  א א,לו בני, אליפז--תימן ואומר צפי וגעתם, קנז ותמנע ועמלק.  {ס}  א א,לז בני, רעואל--נחת זרח, שמה ומזה.  {ס}  א א,לח ובני שעיר, לוטן ושובל וצבעון וענה, ודישן ואצר, ודישן.  {ס}  א א,לט ובני לוטן, חרי והומם; ואחות לוטן, תמנע.  {ס}  א א,מ בני שובל, עלין ומנחת ועיבל שפי ואונם; ובני צבעון, איה וענה.  {ס}  א א,מא בני ענה, דישון; ובני דישון, חמרן ואשבן ויתרן וכרן.  א א,מב בני-אצר, בלהן וזעון יעקן; בני דישון, עוץ וארן.  {פ}

א א,מג ואלה המלכים, אשר מלכו בארץ אדום, לפני מלך-מלך, לבני ישראל:  בלע, בן-בעור, ושם עירו, דנהבה.  א א,מד וימת, בלע; וימלך תחתיו, יובב בן-זרח מבצרה.  א א,מה וימת, יובב; וימלך תחתיו, חושם מארץ התימני.  א א,מו וימת, חושם; וימלך תחתיו הדד בן-בדד, המכה את-מדין בשדה מואב, ושם עירו, עיות (עוית).  א א,מז וימת, הדד; וימלך תחתיו, שמלה ממשרקה.  א א,מח וימת, שמלה; וימלך תחתיו, שאול מרחבות הנהר.  א א,מט וימת, שאול; וימלך תחתיו, בעל חנן בן-עכבור.  א א,נ וימת, בעל חנן, וימלך תחתיו הדד, ושם עירו פעי; ושם אשתו מהיטבאל בת-מטרד, בת מי זהב.  א א,נא וימת, הדד;  {פ}
 
ויהיו אלופי אדום, אלוף תמנע אלוף עליה (עלוה) אלוף יתת.  א א,נב אלוף אהליבמה אלוף אלה, אלוף פינן.  א א,נג אלוף קנז אלוף תימן, אלוף מבצר.  א א,נד אלוף מגדיאל, אלוף עירם; אלה, אלופי אדום.  {פ}

א ב,א אלה, בני ישראל:  ראובן שמעון לוי ויהודה, יששכר וזבלון.  א ב,ב דן יוסף ובנימן, נפתלי גד ואשר.  {פ}

א ב,ג בני יהודה, ער ואונן ושלה--שלושה נולד לו, מבת-שוע הכנענית; ויהי ער בכור יהודה, רע בעיני יהוה--וימיתהו.  {ס}  א ב,ד ותמר, כלתו, ילדה לו, את-פרץ ואת-זרח; כל-בני יהודה, חמשה.  {ס}  א ב,ה בני-פרץ, חצרון וחמול.  {ס}  א ב,ו ובני זרח, זמרי ואיתן והימן וכלכל ודרע--כלם חמשה.  {ס}  א ב,ז ובני, כרמי--עכר עוכר ישראל, אשר מעל בחרם.  {ס}  א ב,ח ובני איתן, עזריה.  {ס}  א ב,ט ובני חצרון, אשר נולד-לו--את-ירחמאל ואת-רם, ואת-כלובי.  א ב,י ורם, הוליד את-עמינדב; ועמינדב הוליד את-נחשון, נשיא בני יהודה.  א ב,יא ונחשון הוליד את-שלמא, ושלמא הוליד את-בעז.  א ב,יב ובעז הוליד את-עובד, ועובד הוליד את-ישי.  א ב,יג ואישי הוליד את-בכרו, את-אליאב--ואבינדב, השני, ושמעא, השלשי.  א ב,יד נתנאל, הרביעי, רדי, החמישי.  א ב,טו אצם, הששי, דויד, השבעי.  א ב,טז ואחיתיהם, צרויה ואביגיל; ובני צרויה, אבשי ויואב ועשהאל--שלשה.  א ב,יז ואביגיל, ילדה את-עמשא; ואבי עמשא, יתר הישמעאלי.  א ב,יח וכלב בן-חצרון, הוליד את-עזובה אשה--ואת-יריעות; ואלה בניה, ישר ושובב וארדון.  א ב,יט ותמת, עזובה; ויקח-לו כלב את-אפרת, ותלד לו את-חור.  א ב,כ וחור הוליד את-אורי, ואורי הוליד את-בצלאל.  {ס}  א ב,כא ואחר, בא חצרון אל-בת-מכיר אבי גלעד, והוא לקחה, והוא בן-ששים שנה; ותלד לו, את-שגוב.  א ב,כב ושגוב, הוליד את-יאיר; ויהי-לו, עשרים ושלוש ערים, בארץ, הגלעד.  {ס}  א ב,כג ויקח גשור-וארם את-חות יאיר מאתם, את-קנת ואת-בנתיה--ששים עיר; כל-אלה, בני מכיר אבי-גלעד.  א ב,כד ואחר מות-חצרון, בכלב אפרתה; ואשת חצרון, אביה, ותלד לו, את-אשחור אבי תקוע.  {ס}  א ב,כה ויהיו בני-ירחמאל בכור חצרון, הבכור רם; ובונה וארן ואצם, אחיה.  א ב,כו ותהי אשה אחרת לירחמאל, ושמה עטרה; היא, אם אונם.  {ס}  א ב,כז ויהיו בני-רם, בכור ירחמאל--מעץ וימין, ועקר.  א ב,כח ויהיו בני-אונם, שמי וידע; ובני שמי, נדב ואבישור.  א ב,כט ושם אשת אבישור, אביהיל; ותלד לו, את-אחבן ואת-מוליד.  א ב,ל ובני נדב, סלד ואפים; וימת סלד, לא בנים.  א ב,לא ובני אפים, ישעי; ובני ישעי ששן, ובני ששן אחלי.  א ב,לב ובני ידע אחי שמי, יתר ויונתן; וימת יתר, לא בנים.  {ס}  א ב,לג ובני יונתן, פלת וזזא; אלה היו, בני ירחמאל.  א ב,לד ולא-היה לששן בנים, כי אם-בנות; ולששן עבד מצרי, ושמו ירחע.  א ב,לה ויתן ששן את-בתו לירחע עבדו, לאשה; ותלד לו, את-עתי.  א ב,לו ועתי הליד את-נתן, ונתן הוליד את-זבד.  א ב,לז וזבד הוליד את-אפלל, ואפלל הוליד את-עובד.  א ב,לח ועובד הוליד את-יהוא, ויהוא הליד את-עזריה.  א ב,לט ועזריה הליד את-חלץ, וחלץ הליד את-אלעשה.  א ב,מ ואלעשה הליד את-ססמי, וססמי הליד את-שלום.  א ב,מא ושלום הוליד את-יקמיה, ויקמיה הליד את-אלישמע.  {ס}  א ב,מב ובני כלב אחי ירחמאל, מישע בכרו הוא אבי-זיף, ובני מרשה, אבי חברון.  א ב,מג ובני, חברון--קרח ותפח, ורקם ושמע.  א ב,מד ושמע הוליד, את-רחם אבי ירקעם; ורקם, הוליד את-שמי.  א ב,מה ובן-שמי, מעון; ומעון, אבי בית-צור.  א ב,מו ועיפה פילגש כלב, ילדה את-חרן ואת-מוצא ואת-גזז; וחרן, הליד את-גזז.  {ס}  א ב,מז ובני, יהדי--רגם ויותם וגישן ופלט, ועיפה ושעף.  א ב,מח פילגש כלב מעכה, ילד שבר ואת-תרחנה.  א ב,מט ותלד, שעף אבי מדמנה, את-שוא אבי מכבנה, ואבי גבעא; ובת-כלב, עכסה.  {ס}  א ב,נ אלה היו בני כלב, בן-חור בכור אפרתה--שובל, אבי קרית יערים.  א ב,נא שלמא אבי בית-לחם, חרף אבי בית-גדר.  א ב,נב ויהיו בנים לשובל, אבי קרית יערים, הראה, חצי המנחות.  א ב,נג ומשפחות, קרית יערים--היתרי והפותי, והשמתי והמשרעי; מאלה, יצאו הצרעתי--והאשתאלי.  {ס}  א ב,נד בני שלמא, בית לחם ונטופתי, עטרות, בית יואב; וחצי המנחתי, הצרעי.  א ב,נה ומשפחות ספרים ישבו (ישבי) יעבץ, תרעתים שמעתים שוכתים; המה הקינים הבאים, מחמת אבי בית-רכב.  {ס}  א ג,א ואלה היו בני דויד, אשר נולד-לו בחברון:  הבכור אמנן, לאחינעם היזרעאלית, שני דניאל, לאביגיל הכרמלית.  א ג,ב השלשי לאבשלום בן-מעכה, בת-תלמי מלך גשור; הרביעי, אדניה בן-חגית.  א ג,ג החמישי שפטיה, לאביטל; הששי יתרעם, לעגלה אשתו.  א ג,ד ששה, נולד-לו בחברון, וימלך-שם, שבע שנים וששה חדשים; ושלשים ושלוש שנה, מלך בירושלם.  {ס}  א ג,ה ואלה נולדו-לו, בירושלים:  שמעא ושובב ונתן ושלמה, ארבעה, לבת-שוע, בת-עמיאל.  א ג,ו ויבחר ואלישמע, ואליפלט.  א ג,ז ונגה ונפג, ויפיע.  א ג,ח ואלישמע ואלידע ואליפלט, תשעה.  א ג,ט כל, בני דויד--מלבד בני-פילגשים, ותמר אחותם.  {פ}

א ג,י ובן-שלמה, רחבעם; אביה בנו אסא בנו, יהושפט בנו.  א ג,יא יורם בנו אחזיהו בנו, יואש בנו.  א ג,יב אמציהו בנו עזריה בנו, יותם בנו.  א ג,יג אחז בנו חזקיהו בנו, מנשה בנו.  א ג,יד אמון בנו, יאשיהו בנו.  א ג,טו ובני, יאשיהו--הבכור יוחנן, השני יהויקים; השלשי, צדקיהו, הרביעי, שלום.  א ג,טז ובני, יהויקים--יכניה בנו, צדקיה בנו.  א ג,יז ובני יכניה אסר, שאלתיאל בנו.  א ג,יח ומלכירם ופדיה, ושנאצר, יקמיה הושמע, ונדביה.  א ג,יט ובני פדיה, זרבבל ושמעי; ובן-זרבבל משלם וחנניה, ושלמית אחותם.  א ג,כ וחשבה ואהל וברכיה וחסדיה, יושב חסד--חמש.  א ג,כא ובן-חנניה, פלטיה וישעיה; בני רפיה בני ארנן, בני עבדיה בני שכניה.  א ג,כב ובני שכניה, שמעיה; ובני שמעיה, חטוש ויגאל ובריח ונעריה ושפט--ששה.  א ג,כג ובן-נעריה, אליועיני וחזקיה ועזריקם--שלשה.  {ס}  א ג,כד ובני אליועיני, הודיוהו (הודויהו) ואלישיב ופליה ועקוב ויוחנן ודליה וענני--שבעה.  {ס}  א ד,א בני, יהודה:  פרץ חצרון וכרמי, וחור ושובל.  א ד,ב וראיה בן-שובל, הליד את-יחת, ויחת הליד, את-אחומי ואת-להד; אלה, משפחות הצרעתי.  {ס}  א ד,ג ואלה אבי עיטם, יזרעאל וישמא וידבש; ושם אחותם, הצללפוני.  א ד,ד ופנואל אבי גדר, ועזר אבי חושה; אלה בני-חור בכור אפרתה, אבי בית לחם.  א ד,ה ולאשחור אבי תקוע, היו שתי נשים:  חלאה, ונערה.  א ד,ו ותלד לו נערה את-אחזם ואת-חפר, ואת-תימני ואת-האחשתרי; אלה, בני נערה.  א ד,ז ובני, חלאה--צרת יצחר (וצחר), ואתנן.  א ד,ח וקוץ הוליד, את-ענוב ואת-הצבבה, ומשפחת אחרחל, בן-הרום.  א ד,ט ויהי יעבץ, נכבד מאחיו; ואמו, קראה שמו יעבץ לאמר, כי ילדתי, בעצב.  א ד,י ויקרא יעבץ לאלהי ישראל לאמר, אם-ברך תברכני והרבית את-גבולי והיתה ידך עמי, ועשית מרעה, לבלתי עצבי--ויבא אלהים, את אשר-שאל.  {ס}  א ד,יא וכלוב אחי-שוחה, הוליד את-מחיר:  הוא, אבי אשתון.  א ד,יב ואשתון, הוליד את-בית רפא ואת-פסח, ואת-תחנה, אבי עיר נחש; אלה, אנשי רכה.  {ס}  א ד,יג ובני קנז, עתניאל ושריה; ובני עתניאל, חתת.  א ד,יד ומעונתי, הוליד את-עפרה; ושריה, הוליד את-יואב אבי גיא חרשים--כי חרשים, היו.  {פ}

א ד,טו ובני כלב בן-יפנה, עירו אלה ונעם; ובני אלה, וקנז.  א ד,טז ובני, יהללאל--זיף וזיפה, תיריא ואשראל.  א ד,יז ובן-עזרה--יתר ומרד, ועפר וילון; ותהר את-מרים ואת-שמי, ואת-ישבח אבי אשתמע.  א ד,יח ואשתו היהדיה, ילדה את-ירד אבי גדור ואת-חבר אבי שוכו, ואת-יקותיאל, אבי זנוח; ואלה, בני בתיה בת-פרעה, אשר לקח, מרד.  {ס}  א ד,יט ובני, אשת הודיה--אחות נחם, אבי קעילה הגרמי; ואשתמע, המעכתי.  א ד,כ ובני שימון--אמנון ורנה, בן-חנן ותולון (ותילון); ובני ישעי, זוחת ובן-זוחת.  א ד,כא בני, שלה בן-יהודה--ער אבי לכה, ולעדה אבי מרשה; ומשפחות בית-עבדת הבץ, לבית אשבע.  א ד,כב ויוקים ואנשי כזבא, ויואש ושרף אשר-בעלו למואב--וישבי לחם; והדברים, עתיקים.  א ד,כג המה, היוצרים, וישבי נטעים, וגדרה; עם-המלך במלאכתו, ישבו שם.  {ס}  א ד,כד בני, שמעון:  נמואל וימין, יריב זרח שאול.  א ד,כה שלם בנו מבשם בנו, משמע בנו.  א ד,כו ובני, משמע--חמואל בנו זכור בנו, שמעי בנו.  א ד,כז ולשמעי בנים ששה עשר, ובנות שש, ולאחיו, אין בנים רבים; וכל, משפחתם, לא הרבו, עד-בני יהודה.  {ס}  א ד,כח וישבו בבאר-שבע ומולדה, וחצר שועל.  א ד,כט ובבלהה ובעצם, ובתולד.  א ד,ל ובבתואל ובחרמה, ובציקלג.  א ד,לא ובבית מרכבות ובחצר סוסים, ובבית בראי ובשערים; אלה עריהם, עד-מלך דויד.  א ד,לב וחצריהם עיטם ועין, רמון ותכן ועשן; ערים, חמש.  א ד,לג וכל-חצריהם, אשר סביבות הערים האלה--עד-בעל;  {ס}  זאת, מושבתם, והתיחשם, להם.  א ד,לד ומשובב וימלך, ויושה בן-אמציה.  א ד,לה ויואל; ויהוא, בן-יושביה, בן-שריה, בן-עשיאל.  א ד,לו ואליועיני ויעקבה וישוחיה ועשיה ועדיאל, וישימאל--ובניה.  א ד,לז וזיזא בן-שפעי בן-אלון בן-ידיה בן-שמרי, בן-שמעיה.  א ד,לח אלה הבאים בשמות, נשיאים במשפחותם; ובית, אבותיהם, פרצו, לרוב.  א ד,לט וילכו למבוא גדר, עד למזרח הגיא, לבקש מרעה, לצאנם.  א ד,מ וימצאו מרעה, שמן וטוב, והארץ רחבת ידים, ושקטת ושלוה:  כי מן-חם, הישבים שם לפנים.  א ד,מא ויבאו אלה הכתובים בשמות בימי יחזקיהו מלך-יהודה, ויכו את-אהליהם ואת-המעינים (המעונים) אשר נמצאו-שמה ויחרימם עד-היום הזה, וישבו, תחתיהם:  כי-מרעה לצאנם, שם.  א ד,מב ומהם מן-בני שמעון, הלכו להר שעיר, אנשים, חמש מאות; ופלטיה ונעריה ורפיה ועזיאל, בני ישעי--בראשם.  א ד,מג ויכו, את-שארית הפלטה לעמלק; וישבו שם, עד היום הזה.  {פ}

א ה,א ובני ראובן בכור-ישראל, כי הוא הבכור--ובחללו יצועי אביו, נתנה בכרתו לבני יוסף בן-ישראל; ולא להתיחש, לבכרה.  א ה,ב כי יהודה גבר באחיו, ולנגיד ממנו; והבכרה, ליוסף.  {ס}  א ה,ג בני ראובן, בכור ישראל:  חנוך ופלוא, חצרון וכרמי.  א ה,ד בני, יואל--שמעיה בנו גוג בנו, שמעי בנו.  א ה,ה מיכה בנו ראיה בנו, בעל בנו.  א ה,ו בארה בנו--אשר הגלה, תלגת פלנאסר מלך אשר; הוא נשיא, לראובני.  א ה,ז ואחיו, למשפחתיו, בהתיחש, לתלדותם--הראש יעיאל, וזכריהו.  א ה,ח ובלע, בן-עזז, בן-שמע, בן-יואל; הוא יושב בערער, ועד-נבו ובעל מעון.  א ה,ט ולמזרח, ישב עד-לבוא מדברה, למן-הנהר, פרת:  כי מקניהם רבו, בארץ גלעד.  א ה,י ובימי שאול, עשו מלחמה עם-ההגראים, ויפלו, בידם; וישבו, באהליהם, על-כל-פני, מזרח לגלעד.  {ס}  א ה,יא ובני-גד לנגדם, ישבו בארץ הבשן--עד-סלכה.  א ה,יב יואל הראש, ושפם המשנה; ויעני ושפט, בבשן.  א ה,יג ואחיהם לבית אבותיהם, מיכאל ומשלם ושבע ויורי ויעכן וזיע ועבר--שבעה.  {ס}  א ה,יד אלה בני אביחיל, בן-חורי בן-ירוח בן-גלעד בן-מיכאל בן-ישישי בן-יחדו--בן-בוז.  א ה,טו אחי בן-עבדיאל בן-גוני, ראש לבית אבותם.  א ה,טז וישבו בגלעד בבשן, ובבנתיה, ובכל-מגרשי שרון, על-תוצאותם.  א ה,יז כלם, התיחשו, בימי, יותם מלך-יהודה--ובימי, ירבעם מלך-ישראל.  {פ}

א ה,יח בני-ראובן וגדי וחצי שבט-מנשה, מן-בני-חיל, אנשים נשאי מגן וחרב ודרכי קשת, ולמודי מלחמה--ארבעים וארבעה אלף ושבע-מאות וששים, יצאי צבא.  א ה,יט ויעשו מלחמה, עם-ההגריאים, ויטור ונפיש, ונודב.  א ה,כ ויעזרו עליהם--וינתנו בידם ההגריאים, וכל שעמהם:  כי לאלהים זעקו, במלחמה, ונעתור להם, כי-בטחו בו.  א ה,כא וישבו מקניהם, גמליהם חמשים אלף וצאן מאתים וחמשים אלף, וחמורים, אלפים; ונפש אדם, מאה אלף.  א ה,כב כי-חללים רבים נפלו, כי מהאלהים המלחמה; וישבו תחתיהם, עד-הגלה.  {פ}

א ה,כג ובני, חצי שבט מנשה, ישבו, בארץ; מבשן עד-בעל חרמון, ושניר והר-חרמון--המה רבו.  א ה,כד ואלה, ראשי בית-אבותם:  ועפר וישעי ואליאל ועזריאל וירמיה והודויה ויחדיאל, אנשים גבורי חיל--אנשי שמות, ראשים לבית אבותם.  א ה,כה וימעלו, באלהי אבתיהם; ויזנו, אחרי אלהי עמי-הארץ, אשר-השמיד אלהים, מפניהם.  א ה,כו ויער אלהי ישראל את-רוח פול מלך-אשור, ואת-רוח תלגת פלנסר מלך אשור, ויגלם לראובני ולגדי, ולחצי שבט מנשה; ויביאם לחלח וחבור והרא, ונהר גוזן, עד, היום הזה.  {פ}

א ה,כז בני, לוי:  גרשון, קהת ומררי.  א ה,כח ובני, קהת--עמרם יצהר, וחברון ועזיאל.  {ס}  א ה,כט ובני עמרם, אהרן ומשה ומרים;  {ס}  ובני אהרן--נדב ואביהוא, אלעזר ואיתמר.  א ה,ל אלעזר הוליד את-פינחס, פינחס הליד את-אבישוע.  א ה,לא ואבישוע הוליד את-בקי, ובקי הוליד את-עזי.  א ה,לב ועזי הוליד את-זרחיה, וזרחיה הוליד את-מריות.  א ה,לג מריות הוליד את-אמריה, ואמריה הוליד את-אחיטוב.  א ה,לד ואחיטוב הוליד את-צדוק, וצדוק הוליד את-אחימעץ.  א ה,לה ואחימעץ הוליד את-עזריה, ועזריה הוליד את-יוחנן.  א ה,לו ויוחנן, הוליד את-עזריה; הוא, אשר כהן, בבית, אשר-בנה שלמה בירושלם.  א ה,לז ויולד עזריה, את-אמריה; ואמריה, הוליד את-אחיטוב.  א ה,לח ואחיטוב הוליד את-צדוק, וצדוק הוליד את-שלום.  א ה,לט ושלום הוליד את-חלקיה, וחלקיה הוליד את-עזריה.  א ה,מ ועזריה הוליד את-שריה, ושריה הוליד את-יהוצדק.  א ה,מא ויהוצדק הלך--בהגלות יהוה, את-יהודה וירושלם:  ביד, נבכדנאצר.  {פ}

א ו,א בני, לוי:  גרשם, קהת ומררי.  א ו,ב ואלה שמות בני-גרשום, לבני ושמעי.  א ו,ג ובני, קהת--עמרם ויצהר, וחברון ועזיאל.  {ס}  א ו,ד בני מררי, מחלי ומשי; ואלה משפחות הלוי, לאבתיהם.  א ו,ה לגרשום--לבני בנו יחת בנו, זמה בנו.  א ו,ו יואח בנו עדו בנו, זרח בנו יאתרי בנו.  א ו,ז בני, קהת--עמינדב בנו, קרח בנו אסיר בנו.  א ו,ח אלקנה בנו ואביסף בנו, ואסיר בנו.  א ו,ט תחת בנו אוריאל בנו, עזיה בנו ושאול בנו.  א ו,י ובני, אלקנה--עמשי, ואחימות.  א ו,יא אלקנה--בנו (בני), אלקנה, צופי בנו, ונחת בנו.  א ו,יב אליאב בנו ירחם בנו, אלקנה בנו.  א ו,יג ובני שמואל הבכר ושני, ואביה.  {ס}  א ו,יד בני מררי, מחלי; לבני בנו שמעי בנו, עזה בנו.  א ו,טו שמעא בנו חגיה בנו, עשיה בנו.  {פ}

א ו,טז ואלה, אשר העמיד דויד על-ידי-שיר--בית יהוה:  ממנוח, הארון.  א ו,יז ויהיו משרתים לפני משכן אהל-מועד, בשיר, עד-בנות שלמה את-בית יהוה, בירושלם; ויעמדו כמשפטם, על-עבודתם.  א ו,יח ואלה העמדים, ובניהם:  מבני, הקהתי--הימן המשורר, בן-יואל בן-שמואל.  א ו,יט בן-אלקנה, בן-ירחם, בן-אליאל, בן-תוח.  א ו,כ בן-ציף (צוף), בן-אלקנה, בן-מחת, בן-עמשי.  א ו,כא בן-אלקנה, בן-יואל, בן-עזריה, בן-צפניה.  א ו,כב בן-תחת, בן-אסיר, בן-אביסף, בן-קרח.  א ו,כג בן-יצהר, בן-קהת, בן-לוי, בן-ישראל.  {ס}  א ו,כד ואחיו אסף, העמד על-ימינו--אסף בן-ברכיהו, בן-שמעא.  א ו,כה בן-מיכאל בן-בעשיה, בן-מלכיה.  א ו,כו בן-אתני בן-זרח, בן-עדיה.  א ו,כז בן-איתן בן-זמה, בן-שמעי.  א ו,כח בן-יחת בן-גרשם, בן-לוי.  {ס}  א ו,כט ובני מררי אחיהם, על-השמאול--איתן, בן-קישי, בן-עבדי, בן-מלוך.  א ו,ל בן-חשביה בן-אמציה, בן-חלקיה.  א ו,לא בן-אמצי בן-בני, בן-שמר.  א ו,לב בן-מחלי, בן-מושי, בן-מררי, בן-לוי.  {ס}  א ו,לג ואחיהם, הלוים:  נתונים--לכל-עבודת, משכן בית האלהים.  א ו,לד ואהרן ובניו מקטירים על-מזבח העולה, ועל-מזבח הקטרת, לכל, מלאכת קדש הקדשים; ולכפר, על-ישראל, ככל אשר צוה, משה עבד האלהים.  {פ}

א ו,לה ואלה, בני אהרן--אלעזר בנו פינחס בנו, אבישוע בנו.  א ו,לו בקי בנו עזי בנו, זרחיה בנו.  א ו,לז מריות בנו אמריה בנו, אחיטוב בנו.  א ו,לח צדוק בנו, אחימעץ בנו.  {ס}  א ו,לט ואלה, מושבותם, לטירותם, בגבולם--לבני אהרן למשפחת הקהתי, כי להם היה הגורל.  א ו,מ ויתנו להם את-חברון, בארץ יהודה, ואת-מגרשיה, סביבתיה.  א ו,מא ואת-שדה העיר, ואת-חצריה--נתנו, לכלב בן-יפנה.  {ס}  א ו,מב ולבני אהרן, נתנו את-ערי המקלט--את-חברון ואת-לבנה, ואת-מגרשיה; ואת-יתר ואת-אשתמע, ואת-מגרשיה.  א ו,מג ואת-חילז, ואת-מגרשיה, את-דביר, ואת-מגרשיה.  א ו,מד ואת-עשן, ואת-מגרשיה, ואת-בית שמש, ואת-מגרשיה.  {ס}  א ו,מה וממטה בנימן, את-גבע ואת-מגרשיה ואת-עלמת ואת-מגרשיה, ואת-ענתות, ואת-מגרשיה; כל-עריהם שלש-עשרה עיר, במשפחותיהם.  {ס}  א ו,מו ולבני קהת הנותרים, ממשפחת המטה ממחצית מטה חצי מנשה בגורל--ערים עשר.  {פ}

א ו,מז ולבני גרשום למשפחותם, ממטה יששכר וממטה אשר וממטה נפתלי וממטה מנשה בבשן--ערים, שלש עשרה.  {ס}  א ו,מח לבני מררי למשפחותם, ממטה ראובן וממטה-גד וממטה זבלון בגורל--ערים, שתים עשרה.  {ס}  א ו,מט ויתנו בני-ישראל, ללוים, את-הערים, ואת-מגרשיהם.  א ו,נ ויתנו בגורל, ממטה בני-יהודה וממטה בני-שמעון, וממטה, בני בנימן--את הערים האלה, אשר-יקראו אתהם בשמות.  {ס}  א ו,נא וממשפחות, בני קהת--ויהי ערי גבולם, ממטה אפרים.  א ו,נב ויתנו להם את-ערי המקלט, את-שכם ואת-מגרשיה--בהר אפרים; ואת-גזר, ואת-מגרשיה.  א ו,נג ואת-יקמעם, ואת-מגרשיה, ואת-בית חורון, ואת-מגרשיה.  א ו,נד ואת-אילון, ואת-מגרשיה, ואת-גת-רמון, ואת-מגרשיה.  א ו,נה וממחצית, מטה מנשה, את-ענר ואת-מגרשיה, ואת-בלעם ואת-מגרשיה--למשפחת לבני-קהת, הנותרים.  {פ}

א ו,נו לבני, גרשום--ממשפחת חצי מטה מנשה, את-גולן בבשן ואת-מגרשיה; ואת-עשתרות, ואת-מגרשיה.  א ו,נז וממטה יששכר, את-קדש ואת-מגרשיה, את-דברת, ואת-מגרשיה.  א ו,נח ואת-ראמות, ואת-מגרשיה, ואת-ענם, ואת-מגרשיה.  {ס}  א ו,נט וממטה אשר, את-משל ואת-מגרשיה, ואת-עבדון, ואת-מגרשיה.  א ו,ס ואת-חוקק, ואת-מגרשיה, ואת-רחב, ואת-מגרשיה.  {ס}  א ו,סא וממטה נפתלי, את-קדש בגליל ואת-מגרשיה, ואת-חמון, ואת-מגרשיה; ואת-קריתים, ואת-מגרשיה.  {ס}  א ו,סב לבני מררי, הנותרים--ממטה זבלון, את-רמונו ואת-מגרשיה; את-תבור, ואת-מגרשיה.  א ו,סג ומעבר לירדן ירחו, למזרח הירדן--ממטה ראובן, את-בצר במדבר ואת-מגרשיה; ואת-יהצה, ואת-מגרשיה.  א ו,סד ואת-קדמות, ואת-מגרשיה, ואת-מיפעת, ואת-מגרשיה.  א ו,סה וממטה-גד--את-ראמות בגלעד, ואת-מגרשיה; ואת-מחנים, ואת-מגרשיה.  א ו,סו ואת-חשבון, ואת-מגרשיה, ואת-יעזיר, ואת-מגרשיה.  {ס}  א ז,א ולבני יששכר, תולע ופואה ישיב (ישוב) ושמרון--ארבעה.  {ס}  א ז,ב ובני תולע, עזי ורפיה ויריאל ויחמי ויבשם ושמואל ראשים לבית-אבותם לתולע, גבורי חיל, לתלדותם--מספרם בימי דויד, עשרים-ושנים אלף ושש מאות.  {ס}  א ז,ג ובני עזי, יזרחיה; ובני יזרחיה, מיכאל ועבדיה ויואל ישיה חמשה--ראשים כלם.  א ז,ד ועליהם לתלדותם לבית אבותם, גדודי צבא מלחמה, שלשים וששה, אלף:  כי-הרבו נשים, ובנים.  א ז,ה ואחיהם, לכל משפחות יששכר, גבורי, חילים; שמונים ושבעה אלף, התיחשם לכל.  {ס}  א ז,ו בנימן, בלע ובכר וידיעאל--שלשה.  א ז,ז ובני בלע, אצבון ועזי ועזיאל וירימות ועירי חמשה ראשי בית אבות, גבורי, חילים; והתיחשם, עשרים ושנים אלף, ושלשים, וארבעה.  א ז,ח ובני בכר, זמירה ויועש ואליעזר ואליועיני ועמרי וירמות ואביה, וענתות, ועלמת; כל-אלה, בני-בכר.  א ז,ט והתיחשם לתלדותם, ראשי בית אבותם, גבורי, חיל--עשרים אלף, ומאתים.  א ז,י ובני ידיעאל, בלהן; ובני בלהן, יעיש (יעוש) ובנימן ואהוד וכנענה וזיתן, ותרשיש, ואחישחר.  א ז,יא כל-אלה בני ידיעאל, לראשי האבות, גבורי, חילים--שבעה-עשר אלף ומאתים, יצאי צבא למלחמה.  א ז,יב ושפם וחפם בני עיר, חשם בני אחר.  א ז,יג בני נפתלי, יחציאל וגוני ויצר ושלום--בני בלהה.  {פ}

א ז,יד בני מנשה, אשריאל אשר ילדה; פילגשו, הארמיה, ילדה, את-מכיר אבי גלעד.  א ז,טו ומכיר לקח אשה, לחפים ולשפים, ושם אחתו מעכה, ושם השני צלפחד; ותהינה לצלפחד, בנות.  א ז,טז ותלד מעכה אשת-מכיר, בן, ותקרא שמו פרש, ושם אחיו שרש; ובניו, אולם ורקם.  א ז,יז ובני אולם, בדן; אלה בני גלעד, בן-מכיר בן-מנשה.  א ז,יח ואחתו, המלכת--ילדה, את-אישהוד, ואת-אביעזר, ואת-מחלה.  א ז,יט ויהיו, בני שמידע--אחין ושכם, ולקחי ואניעם.  {פ}

א ז,כ ובני אפרים, שותלח; וברד בנו ותחת בנו, ואלעדה בנו ותחת בנו.  א ז,כא וזבד בנו ושותלח בנו, ועזר ואלעד; והרגום, אנשי-גת הנולדים בארץ, כי ירדו, לקחת את-מקניהם.  א ז,כב ויתאבל אפרים אביהם, ימים רבים; ויבאו אחיו, לנחמו.  א ז,כג ויבא, אל-אשתו, ותהר, ותלד בן; ויקרא את-שמו בריעה, כי ברעה היתה בביתו.  א ז,כד ובתו שארה, ותבן את-בית-חורון התחתון ואת-העליון, ואת, אזן שארה.  א ז,כה ורפח בנו, ורשף ותלח בנו--ותחן בנו.  א ז,כו לעדן בנו עמיהוד בנו, אלישמע בנו.  א ז,כז נון בנו, יהושע בנו.  א ז,כח ואחזתם, ומשבותם--בית-אל, ובנתיה; ולמזרח נערן--ולמערב גזר ובנתיה ושכם ובנתיה, עד-עיה ובנתיה.  א ז,כט ועל-ידי בני-מנשה, בית-שאן ובנתיה תענך ובנתיה, מגדו ובנותיה, דור ובנותיה; באלה, ישבו, בני יוסף, בן-ישראל.  {פ}

א ז,ל בני אשר, ימנה וישוה וישוי ובריעה--ושרח אחותם.  א ז,לא ובני בריעה, חבר ומלכיאל; הוא, אבי ברזות (ברזית).  א ז,לב וחבר הוליד את-יפלט, ואת-שומר ואת-חותם, ואת, שועא אחותם.  א ז,לג ובני יפלט, פסך ובמהל ועשות; אלה, בני יפלט.  א ז,לד ובני, שמר--אחי ורוהגה (ורהגה), יחבה (וחבה) וארם.  א ז,לה ובן-הלם, אחיו; צופח וימנע, ושלש ועמל.  א ז,לו בני, צופח--סוח וחרנפר ושועל, וברי וימרה.  א ז,לז בצר והוד, ושמא ושלשה ויתרן--ובארא.  א ז,לח ובני, יתר--יפנה ופספה, וארא.  א ז,לט ובני, עלא--ארח וחניאל, ורציא.  א ז,מ כל-אלה בני-אשר ראשי בית-האבות ברורים, גבורי חילים, ראשי, הנשיאים; והתיחשם בצבא, במלחמה, מספרם אנשים, עשרים וששה אלף.  {ס}  א ח,א ובנימן--הוליד, את-בלע בכרו; אשבל, השני, ואחרח, השלישי.  א ח,ב נוחה, הרביעי, ורפא, החמישי.  א ח,ג ויהיו בנים, לבלע--אדר וגרא, ואביהוד.  א ח,ד ואבישוע ונעמן, ואחוח.  א ח,ה וגרא ושפופן, וחורם.  א ח,ו ואלה, בני אחוד; אלה הם ראשי אבות, ליושבי גבע, ויגלום, אל-מנחת.  א ח,ז ונעמן ואחיה וגרא, הוא הגלם; והוליד את-עזא, ואת-אחיחד.  א ח,ח ושחרים, הוליד בשדה מואב, מן-שלחו, אתם--חושים ואת-בערא, נשיו.  א ח,ט ויולד, מן-חדש אשתו--את-יובב, ואת-צביא, ואת-מישא, ואת-מלכם.  א ח,י ואת-יעוץ ואת-שכיה, ואת-מרמה; אלה בניו, ראשי אבות.  א ח,יא ומחשים הוליד את-אביטוב, ואת-אלפעל.  א ח,יב ובני אלפעל, עבר ומשעם ושמד; הוא בנה את-אונו, ואת-לד ובנתיה.  א ח,יג וברעה ושמע--המה ראשי האבות, ליושבי אילון; המה הבריחו, את-יושבי גת.  א ח,יד ואחיו ששק, וירמות.  א ח,טו וזבדיה וערד, ועדר.  א ח,טז ומיכאל וישפה ויוחא, בני בריעה.  א ח,יז וזבדיה ומשלם, וחזקי וחבר.  א ח,יח וישמרי ויזליאה ויובב, בני אלפעל.  א ח,יט ויקים וזכרי, וזבדי.  א ח,כ ואליעיני וצלתי, ואליאל.  א ח,כא ועדיה ובראיה ושמרת, בני שמעי.  א ח,כב וישפן ועבר, ואליאל.  א ח,כג ועבדון וזכרי, וחנן.  א ח,כד וחנניה ועילם, וענתתיה.  א ח,כה ויפדיה ופניאל (ופנואל), בני ששק.  א ח,כו ושמשרי ושחריה, ועתליה.  א ח,כז ויערשיה ואליה וזכרי, בני ירחם.  א ח,כח אלה ראשי אבות לתלדותם, ראשים; אלה, ישבו בירושלם.  א ח,כט ובגבעון ישבו, אבי גבעון; ושם אשתו, מעכה.  א ח,ל ובנו הבכור, עבדון; וצור וקיש, ובעל ונדב.  א ח,לא וגדור ואחיו, וזכר.  א ח,לב ומקלות, הוליד את-שמאה; ואף-המה, נגד אחיהם ישבו בירושלם--עם-אחיהם.  {ס}  א ח,לג ונר הוליד את-קיש, וקיש הוליד את-שאול; ושאול, הוליד את-יהונתן ואת-מלכישוע, ואת-אבינדב, ואת-אשבעל.  א ח,לד ובן-יהונתן, מריב בעל; ומריב בעל, הוליד את-מיכה.  א ח,לה ובני, מיכה--פיתון ומלך, ותארע ואחז.  א ח,לו ואחז, הוליד את-יהועדה, ויהועדה הוליד את-עלמת ואת-עזמות, ואת-זמרי; וזמרי, הוליד את-מוצא.  א ח,לז ומוצא, הוליד את-בנעא; רפה בנו אלעשה בנו, אצל בנו.  א ח,לח ולאצל, ששה בנים--ואלה שמותם עזריקם בכרו וישמעאל ושעריה, ועבדיה וחנן; כל-אלה, בני אצל.  א ח,לט ובני, עשק אחיו:  אולם בכרו--יעוש השני, ואליפלט השלשי.  א ח,מ ויהיו בני-אולם אנשים גבורי-חיל דרכי קשת, ומרבים בנים ובני בנים--מאה, וחמשים; כל-אלה, מבני בנימן.  {פ}

א ט,א וכל-ישראל, התיחשו, והנם כתובים, על-ספר מלכי ישראל; ויהודה הגלו לבבל, במעלם.  {ס}  א ט,ב והיושבים, הראשנים, אשר באחזתם, בעריהם:  ישראל, הכהנים, הלוים, והנתינים.  א ט,ג ובירושלם, ישבו, מן-בני יהודה, ומן-בני בנימן--ומן-בני אפרים, ומנשה.  א ט,ד עותי בן-עמיהוד בן-עמרי בן-אמרי בן-בנימן- (בני, מן-) בני-פרץ בן-יהודה.  {ס}  א ט,ה ומן-השילוני, עשיה הבכור ובניו.  א ט,ו ומן-בני-זרח, יעואל; ואחיהם, שש-מאות ותשעים.  א ט,ז ומן-בני, בנימן--סלוא, בן-משלם, בן-הודויה, בן-הסנאה.  א ט,ח ויבניה, בן-ירחם, ואלה בן-עזי, בן-מכרי; ומשלם, בן-שפטיה, בן-רעואל, בן-יבניה.  א ט,ט ואחיהם, לתלדותם, תשע מאות, וחמשים וששה; כל-אלה אנשים, ראשי אבות לבית אבתיהם.  {ס}  א ט,י ומן-הכהנים:  ידעיה ויהויריב, ויכין.  א ט,יא ועזריה בן-חלקיה בן-משלם בן-צדוק, בן-מריות בן-אחיטוב, נגיד, בית האלהים.  {ס}  א ט,יב ועדיה, בן-ירחם, בן-פשחור, בן-מלכיה; ומעשי בן-עדיאל בן-יחזרה בן-משלם בן-משלמית, בן-אמר.  א ט,יג ואחיהם, ראשים לבית אבותם, אלף, ושבע מאות וששים--גבורי חיל, מלאכת עבודת בית-האלהים.  א ט,יד ומן-הלוים:  שמעיה בן-חשוב בן-עזריקם בן-חשביה, מן-בני מררי.  א ט,טו ובקבקר חרש, וגלל; ומתניה, בן-מיכא, בן-זכרי, בן-אסף.  א ט,טז ועבדיה, בן-שמעיה, בן-גלל, בן-ידותון; וברכיה בן-אסא בן-אלקנה, היושב בחצרי נטופתי.  א ט,יז והשערים שלום ועקוב, וטלמן ואחימן; ואחיהם שלום, הראש.  א ט,יח ועד-הנה, בשער המלך מזרחה; המה, השערים, למחנות, בני לוי.  א ט,יט ושלום בן-קורא בן-אביסף בן-קרח ואחיו לבית-אביו הקרחים, על מלאכת העבודה, שמרי הספים, לאהל; ואבתיהם על-מחנה יהוה, שמרי המבוא.  א ט,כ ופינחס בן-אלעזר, נגיד היה עליהם לפנים--יהוה עמו.  א ט,כא זכריה בן משלמיה, שער פתח לאהל מועד.  א ט,כב כלם הברורים לשערים בספים, מאתים ושנים עשר; המה בחצריהם התיחשם, המה יסד דויד ושמואל הראה באמונתם.  א ט,כג והם ובניהם על-השערים לבית-יהוה, לבית האהל--למשמרות.  א ט,כד לארבע רוחות, יהיו השערים:  מזרח ימה, צפונה ונגבה.  א ט,כה ואחיהם בחצריהם לבוא לשבעת הימים, מעת אל-עת--עם-אלה.  א ט,כו כי באמונה המה, ארבעת גברי השערים--הם, הלוים; והיו, על-הלשכות, ועל האצרות, בית האלהים.  א ט,כז וסביבות בית-האלהים, ילינו:  כי-עליהם משמרת, והם על-המפתח ולבקר לבקר.  א ט,כח ומהם, על-כלי העבודה:  כי-במספר יביאום, ובמספר יוציאום.  א ט,כט ומהם, ממנים על-הכלים, ועל, כל-כלי הקדש; ועל-הסלת והיין והשמן, והלבונה והבשמים.  א ט,ל ומן-בני, הכהנים, רקחי המרקחת, לבשמים.  א ט,לא ומתתיה, מן-הלוים, הוא הבכור, לשלם הקרחי--באמונה, על מעשה החבתים.  א ט,לב ומן-בני הקהתי מן-אחיהם, על-לחם המערכת, להכין, שבת שבת.  א ט,לג ואלה המשררים ראשי אבות ללוים, בלשכת--פטירים (פטורים):  כי-יומם ולילה עליהם, במלאכה.  א ט,לד אלה ראשי האבות ללוים לתלדותם, ראשים; אלה, ישבו בירושלם.  {ס}  א ט,לה ובגבעון ישבו אבי-גבעון, יעואל (יעיאל); ושם אשתו, מעכה.  א ט,לו ובנו הבכור, עבדון; וצור וקיש, ובעל ונר ונדב.  א ט,לז וגדור ואחיו, וזכריה ומקלות.  א ט,לח ומקלות, הוליד את-שמאם; ואף-הם, נגד אחיהם ישבו בירושלם--עם-אחיהם.  {ס}  א ט,לט ונר הוליד את-קיש, וקיש הוליד את-שאול; ושאול, הוליד את-יהונתן ואת-מלכישוע, ואת-אבינדב, ואת-אשבעל.  א ט,מ ובן-יהונתן, מריב בעל; ומרי-בעל, הוליד את-מיכה.  א ט,מא ובני, מיכה--פיתן ומלך, ותחרע.  א ט,מב ואחז, הוליד את-יערה, ויערה הוליד את-עלמת ואת-עזמות, ואת-זמרי; וזמרי, הוליד את-מוצא.  א ט,מג ומוצא, הוליד את-בנעא; ורפיה בנו אלעשה בנו, אצל בנו.  א ט,מד ולאצל, ששה בנים, ואלה שמותם עזריקם בכרו וישמעאל ושעריה, ועבדיה וחנן; אלה, בני אצל.  {פ}

א י,א ופלשתים, נלחמו בישראל; וינס איש-ישראל מפני פלשתים, ויפלו חללים בהר גלבע.  א י,ב וידבקו פלשתים, אחרי שאול ואחרי בניו; ויכו פלשתים, את-יונתן ואת-אבינדב ואת-מלכישוע--בני שאול.  א י,ג ותכבד המלחמה על-שאול, וימצאהו המורים בקשת; ויחל, מן-היורים.  א י,ד ויאמר שאול אל-נשא כליו שלף חרבך ודקרני בה, פן-יבאו הערלים האלה והתעללו-בי, ולא אבה נשא כליו, כי ירא מאד;  {ס}  ויקח שאול את-החרב, ויפל עליה.  א י,ה וירא נשא-כליו, כי מת שאול; ויפל גם-הוא על-החרב, וימת.  {ס}  א י,ו וימת שאול ושלשת בניו, וכל-ביתו יחדו מתו.  א י,ז ויראו כל-איש ישראל אשר-בעמק, כי נסו, וכי-מתו, שאול ובניו; ויעזבו עריהם, וינסו, ויבאו פלשתים, וישבו בהם.  {ס}  א י,ח ויהי, ממחרת, ויבאו פלשתים, לפשט את-החללים; וימצאו את-שאול ואת-בניו, נפלים בהר גלבע.  א י,ט ויפשיטהו--וישאו את-ראשו, ואת-כליו; וישלחו בארץ-פלשתים סביב, לבשר את-עצביהם--ואת-העם.  א י,י וישימו, את-כליו, בית, אלהיהם; ואת-גלגלתו תקעו, בית דגון.  {ס}  א י,יא וישמעו, כל יביש גלעד, את כל-אשר-עשו פלשתים, לשאול.  א י,יב ויקומו, כל-איש חיל, וישאו את-גופת שאול ואת גופת בניו, ויביאום יבישה; ויקברו את-עצמותיהם תחת האלה, ביבש, ויצומו, שבעת ימים.  א י,יג וימת שאול, במעלו אשר מעל ביהוה, על-דבר יהוה, אשר לא-שמר; וגם-לשאול באוב, לדרוש.  א י,יד ולא-דרש ביהוה, וימיתהו; ויסב, את-המלוכה, לדויד, בן-ישי.  {פ}

א יא,א ויקבצו כל-ישראל אל-דויד, חברונה לאמר:  הנה עצמך ובשרך, אנחנו.  א יא,ב גם-תמול גם-שלשום, גם בהיות שאול מלך--אתה המוציא והמביא, את-ישראל; ויאמר יהוה אלהיך לך, אתה תרעה את-עמי את-ישראל, ואתה תהיה נגיד, על עמי ישראל.  א יא,ג ויבאו כל-זקני ישראל אל-המלך, חברונה, ויכרת להם דויד ברית בחברון, לפני יהוה; וימשחו את-דויד למלך על-ישראל, כדבר יהוה ביד-שמואל.  {ס}  א יא,ד וילך דויד וכל-ישראל ירושלם, היא יבוס; ושם, היבוסי, ישבי, הארץ.  א יא,ה ויאמרו ישבי יבוס, לדויד, לא תבוא, הנה; וילכד דויד את-מצדת ציון, היא עיר דויד.  א יא,ו ויאמר דויד--כל-מכה יבוסי בראשונה, יהיה לראש ולשר; ויעל בראשונה יואב בן-צרויה, ויהי לראש.  א יא,ז וישב דויד, במצד; על-כן קראו-לו, עיר דויד.  א יא,ח ויבן העיר מסביב, מן-המלוא ועד-הסביב; ויואב, יחיה את-שאר העיר.  א יא,ט וילך דויד, הלוך וגדול; ויהוה צבאות, עמו.  {פ}

א יא,י ואלה ראשי הגברים אשר לדויד, המתחזקים עמו במלכותו עם-כל-ישראל להמליכו--כדבר יהוה, על-ישראל.  {ס}  א יא,יא ואלה מספר הגברים, אשר לדויד:  ישבעם בן-חכמוני, ראש השלושים (השלישים)--הוא-עורר את-חניתו על-שלש-מאות חלל, בפעם אחת.  א יא,יב ואחריו אלעזר בן-דודו, האחוחי; הוא, בשלושה הגברים.  א יא,יג הוא-היה עם-דויד בפס דמים, והפלשתים נאספו-שם למלחמה, ותהי חלקת השדה, מלאה שעורים; והעם נסו, מפני פלשתים.  א יא,יד ויתיצבו בתוך-החלקה ויצילוה, ויכו את-פלשתים; ויושע יהוה, תשועה גדולה.  א יא,טו וירדו שלושה מן-השלושים ראש על-הצר, אל-דויד--אל-מערת, עדלם; ומחנה פלשתים, חנה בעמק רפאים.  א יא,טז ודויד, אז במצודה; ונציב פלשתים, אז בבית לחם.  א יא,יז ויתאו דויד, ויאמר:  מי ישקני מים, מבור בית-לחם אשר בשער.  א יא,יח ויבקעו השלשה במחנה פלשתים, וישאבו-מים מבור בית-לחם אשר בשער, וישאו, ויבאו אל-דויד; ולא-אבה דויד לשתותם, וינסך אתם ליהוה.  א יא,יט ויאמר חלילה לי מאלהי מעשות זאת, הדם האנשים האלה אשתה בנפשותם כי בנפשותם הביאום, ולא אבה, לשתותם; אלה עשו, שלשת הגבורים.  א יא,כ ואבשי אחי-יואב, הוא היה ראש השלושה, והוא עורר את-חניתו, על-שלש מאות חלל; ולא- (ולו-) שם, בשלושה.  א יא,כא מן-השלושה בשנים נכבד, ויהי להם לשר; ועד-השלושה, לא-בא.  {ס}  א יא,כב בניה בן-יהוידע בן-איש-חיל רב-פעלים, מן-קבצאל; הוא הכה, את שני אריאל מואב, והוא ירד והכה את-הארי בתוך הבור, ביום השלג.  א יא,כג והוא-הכה את-האיש המצרי איש מדה חמש באמה, וביד המצרי חנית כמנור ארגים, וירד אליו, בשבט; ויגזל את-החנית מיד המצרי, ויהרגהו בחניתו.  א יא,כד אלה עשה, בניהו בן-יהוידע; ולו-שם, בשלושה הגברים.  א יא,כה מן-השלושים, הנו נכבד הוא, ואל-השלשה, לא-בא; וישימהו דויד, על-משמעתו.  {ס}  א יא,כו וגבורי, החילים:  עשהאל  {ר}
אחי יואב,  {ס}  אלחנן בן-דודו מבית לחם.  {ס}  א יא,כז שמות,  {ר}
ההרורי,  {ס}  חלץ, הפלוני.  {ס}  א יא,כח עירא בן-עקש  {ר}
התקועי,  {ס}  אביעזר הענתותי.  {ס}  א יא,כט סבכי,  {ר}
החשתי,  {ס}  עילי, האחוחי.  {ס}  א יא,ל מהרי,  {ר}
הנטפתי,  {ס}  חלד בן-בענה, הנטופתי.  {ס}  א יא,לא איתי  {ר}
בן-ריבי, מגבעת בני בנימן,  {ס}  בניה, הפרעתני.  {ס}  א יא,לב חורי  {ר}
מנחלי געש,  {ס}  אביאל הערבתי.  {ס}  א יא,לג עזמות,  {ר}
הבחרומי,  {ס}  אליחבא, השעלבני.  {ס}  א יא,לד בני, השם  {ר}
הגזוני,  {ס}  יונתן בן-שגה, ההררי.  {ס}  א יא,לה אחיאם  {ר}
בן-שכר ההררי,  {ס}  אליפל בן-אור.  {ס}  א יא,לו חפר, המכרתי,  {ר}
אחיה, הפלני.  {ס}  א יא,לז חצרו, הכרמלי,  {ס}  נערי,  {ר}
בן-אזבי.  {ס}  א יא,לח יואל אחי נתן,  {ס}  מבחר בן  {ר}
הגרי.  {ס}  א יא,לט צלק, העמוני; נחרי, הברתי, נשא, כלי יואב בן  {ר}
צרויה.  {ס}  א יא,מ עירא, היתרי,  {ס}  גרב, היתרי.  {ס}  א יא,מא אוריה,  {ר}
החתי,  {ס}  זבד, בן-אחלי.  {ס}  א יא,מב עדינא בן-שיזא הראובני,  {ר}
ראש לראובני--ועליו שלשים.  {ס}  א יא,מג חנן, בן-מעכה, ויושפט,  {ר}
המתני.  {ס}  א יא,מד עזיא, העשתרתי;  {ס}  שמע, ויעואל (ויעיאל),  {ר}
בני, חותם הערערי.  {ס}  א יא,מה ידיעאל, בן-שמרי, ויחא אחיו,  {ר}
התיצי.  {ס}  א יא,מו אליאל, המחוים, ויריבי ויושויה, בני אלנעם;  {ס}  ויתמה,  {ר}
המואבי.  א יא,מז אליאל ועובד,  {ס}  ויעשיאל המצביה.  {פ}

א יב,א ואלה, הבאים אל-דויד לציקלג, עוד עצור, מפני שאול בן-קיש; והמה, בגבורים, עזרי, המלחמה.  א יב,ב נשקי קשת, מימינים ומשמאלים באבנים, ובחצים, בקשת--מאחי שאול, מבנימן.  א יב,ג הראש אחיעזר ויואש, בני השמעה הגבעתי, ויזואל (ויזיאל) ופלט, בני עזמות; וברכה, ויהוא הענתתי.  א יב,ד וישמעיה הגבעוני גבור בשלשים, ועל-השלשים.  א יב,ה וירמיה ויחזיאל ויוחנן, ויוזבד הגדרתי.  {ס}  א יב,ו אלעוזי וירימות ובעליה ושמריהו, ושפטיהו החריפי (החרופי).  א יב,ז אלקנה וישיהו ועזראל ויועזר, וישבעם--הקרחים.  א יב,ח ויועאלה וזבדיה בני ירחם, מן-הגדור.  א יב,ט ומן-הגדי נבדלו אל-דויד למצד מדברה גברי החיל, אנשי צבא למלחמה--ערכי צנה, ורמח; ופני אריה פניהם, וכצבאים על-ההרים למהר.  א יב,י עזר, הראש; עבדיה, השני, אליאב, השלשי.  א יב,יא משמנה, הרביעי, ירמיה, החמשי.  א יב,יב עתי, הששי, אליאל, השבעי.  א יב,יג יוחנן, השמיני, אלזבד, התשיעי.  א יב,יד ירמיהו, העשירי, מכבני, עשתי עשר.  {ס}  א יב,טו אלה מבני-גד, ראשי הצבא; אחד למאה הקטן, והגדול לאלף.  א יב,טז אלה הם, אשר עברו את-הירדן בחדש הראשון, והוא ממלא, על-כל-גדיתיו (גדותיו); ויבריחו, את-כל-העמקים, למזרח, ולמערב.  {פ}

א יב,יז ויבאו, מן-בני בנימן ויהודה, עד-למצד, לדויד.  א יב,יח ויצא דויד, לפניהם, ויען ויאמר להם, אם-לשלום באתם אלי לעזרני יהיה-לי עליכם לבב ליחד; ואם-לרמותני לצרי, בלא חמס בכפי, ירא אלהי אבותינו, ויוכח.  {ס}  א יב,יט ורוח לבשה, את-עמשי ראש השלושים (השלישים), לך דויד ועמך בן-ישי, שלום שלום לך ושלום לעזרך כי עזרך אלהיך; ויקבלם דויד, ויתנם בראשי הגדוד.  {פ}

א יב,כ וממנשה נפלו על-דויד, בבאו עם-פלשתים על-שאול למלחמה--ולא עזרם:  כי בעצה, שלחהו סרני פלשתים לאמר, בראשינו, יפול אל-אדניו שאול.  א יב,כא בלכתו אל-ציקלג, נפלו עליו ממנשה עדנח ויוזבד וידיעאל ומיכאל ויוזבד, ואליהוא, וצלתי:  ראשי האלפים, אשר למנשה.  א יב,כב והמה, עזרו עם-דויד על-הגדוד, כי-גבורי חיל, כלם; ויהיו שרים, בצבא.  א יב,כג כי לעת-יום ביום, יבאו על-דויד לעזרו--עד-למחנה גדול, כמחנה אלהים.  {פ}

א יב,כד ואלה מספרי ראשי החלוץ, לצבא, באו על-דויד, חברונה:  להסב מלכות שאול, אליו--כפי יהוה.  {ס}  א יב,כה בני יהודה, נשאי צנה ורמח--ששת אלפים ושמונה מאות, חלוצי צבא.  {ס}  א יב,כו מן-בני שמעון, גבורי חיל לצבא--שבעת אלפים, ומאה.  {ס}  א יב,כז מן-בני, הלוי--ארבעת אלפים, ושש מאות.  {ס}  א יב,כח ויהוידע, הנגיד לאהרן; ועמו, שלשת אלפים ושבע מאות.  {ס}  א יב,כט וצדוק נער, גבור חיל; ובית-אביו שרים, עשרים ושנים.  {ס}  א יב,ל ומן-בני בנימן אחי שאול, שלשת אלפים; ועד-הנה, מרביתם, שמרים, משמרת בית שאול.  {ס}  א יב,לא ומן-בני אפרים, עשרים אלף ושמונה מאות--גבורי חיל, אנשי שמות לבית אבותם.  {ס}  א יב,לב ומחצי מטה מנשה, שמונה עשר אלף, אשר נקבו בשמות, לבוא להמליך את-דויד.  {ס}  א יב,לג ומבני יששכר, יודעי בינה לעתים, לדעת, מה-יעשה ישראל--ראשיהם מאתים, וכל-אחיהם על-פיהם.  {ס}  א יב,לד מזבלון יוצאי צבא, ערכי מלחמה בכל-כלי מלחמה--חמשים אלף:  ולעדר, בלא-לב ולב.  {ס}  א יב,לה ומנפתלי, שרים אלף; ועמהם בצנה וחנית, שלשים ושבעה אלף.  {ס}  א יב,לו ומן-הדני ערכי מלחמה, עשרים-ושמונה אלף ושש מאות.  {ס}  א יב,לז ומאשר, יוצאי צבא לערך מלחמה--ארבעים אלף.  {ס}  א יב,לח ומעבר לירדן מן-הראובני והגדי וחצי שבט מנשה, בכל כלי צבא מלחמה--מאה ועשרים, אלף.  {ס}  א יב,לט כל-אלה אנשי מלחמה, עדרי מערכה, בלבב שלם באו חברונה, להמליך את-דויד על-כל-ישראל; וגם כל-שרית ישראל, לב אחד--להמליך את-דויד.  א יב,מ ויהיו-שם עם-דויד ימים שלושה, אכלים ושותים:  כי-הכינו להם, אחיהם.  א יב,מא וגם הקרובים-אליהם עד-יששכר וזבלון ונפתלי, מביאים לחם בחמורים ובגמלים ובפרדים ובבקר מאכל קמח דבלים וצמוקים ויין-ושמן ובקר וצאן--לרב:  כי שמחה, בישראל.  {פ}

א יג,א ויועץ דויד, עם-שרי האלפים והמאות--לכל-נגיד.  א יג,ב ויאמר דויד לכל קהל ישראל, אם-עליכם טוב ומן-יהוה אלהינו נפרצה נשלחה על-אחינו הנשארים בכל ארצות ישראל, ועמהם הכהנים והלוים, בערי מגרשיהם; ויקבצו, אלינו.  א יג,ג ונסבה את-ארון אלהינו, אלינו:  כי-לא דרשנהו, בימי שאול.  א יג,ד ויאמרו כל-הקהל, לעשות כן:  כי-ישר הדבר, בעיני כל-העם.  א יג,ה ויקהל דויד את-כל-ישראל, מן-שיחור מצרים ועד-לבוא חמת, להביא את-ארון האלהים, מקרית יערים.  א יג,ו ויעל דויד וכל-ישראל בעלתה, אל-קרית יערים אשר ליהודה:  להעלות משם, את ארון האלהים יהוה יושב הכרובים--אשר-נקרא שם.  א יג,ז וירכיבו את-ארון האלהים, על-עגלה חדשה, מבית, אבינדב; ועזא ואחיו, נהגים בעגלה.  א יג,ח ודויד וכל-ישראל, משחקים לפני האלהים--בכל-עז; ובשירים ובכנרות ובנבלים ובתפים, ובמצלתים ובחצצרות.  א יג,ט ויבאו, עד-גרן כידן; וישלח עזא את-ידו, לאחז את-הארון--כי שמטו, הבקר.  א יג,י ויחר-אף יהוה, בעזא, ויכהו, על אשר-שלח ידו על-הארון; וימת שם, לפני אלהים.  א יג,יא ויחר לדויד, כי-פרץ יהוה פרץ בעזא; ויקרא למקום ההוא, פרץ עזא, עד, היום הזה.  א יג,יב ויירא דויד את-האלהים, ביום ההוא לאמר:  היך אביא אלי, את ארון האלהים.  א יג,יג ולא-הסיר דויד את-הארון אליו, אל-עיר דויד; ויטהו, אל-בית עבד-אדם הגתי.  א יג,יד וישב ארון האלהים עם-בית עבד אדם, בביתו--שלשה חדשים; ויברך יהוה את-בית עבד-אדם, ואת-כל-אשר-לו.  {ס}  א יד,א וישלח חירם (חורם) מלך-צר מלאכים, אל-דויד, ועצי ארזים, וחרשי קיר וחרשי עצים--לבנות לו, בית.  א יד,ב וידע דויד, כי-הכינו יהוה למלך על-ישראל:  כי-נשאת למעלה מלכותו, בעבור עמו ישראל.  {ס}  א יד,ג ויקח דויד עוד נשים, בירושלם; ויולד דויד עוד, בנים ובנות.  א יד,ד ואלה שמות הילודים, אשר היו-לו בירושלם:  שמוע ושובב, נתן ושלמה.  א יד,ה ויבחר ואלישוע, ואלפלט.  א יד,ו ונגה ונפג, ויפיע.  א יד,ז ואלישמע ובעלידע, ואליפלט.  {פ}

א יד,ח וישמעו פלשתים, כי-נמשח דויד למלך על-כל-ישראל, ויעלו כל-פלשתים, לבקש את-דויד; וישמע דויד, ויצא לפניהם.  א יד,ט ופלשתים, באו; ויפשטו, בעמק רפאים.  א יד,י וישאל דויד באלהים, לאמר--האעלה על-פלשתיים (פלשתים), ונתתם בידי; ויאמר לו יהוה עלה, ונתתים בידך.  א יד,יא ויעלו בבעל-פרצים, ויכם שם דויד, ויאמר דויד, פרץ האלהים את-אויבי בידי כפרץ מים; על-כן, קראו שם-המקום ההוא--בעל פרצים.  א יד,יב ויעזבו שם, את-אלהיהם; ויאמר דויד, וישרפו באש.  {פ}

א יד,יג ויסיפו עוד פלשתים, ויפשטו בעמק.  א יד,יד וישאל עוד דויד, באלהים, ויאמר לו האלהים, לא תעלה אחריהם:  הסב, מעליהם, ובאת להם, ממול הבכאים.  א יד,טו ויהי כשמעך את-קול הצעדה, בראשי הבכאים--אז, תצא במלחמה:  כי-יצא האלהים לפניך, להכות את-מחנה פלשתים.  א יד,טז ויעש דויד, כאשר צוהו האלהים; ויכו את-מחנה פלשתים, מגבעון ועד-גזרה.  א יד,יז ויצא שם-דויד, בכל-הארצות; ויהוה נתן את-פחדו, על-כל-הגוים.  א טו,א ויעש-לו בתים, בעיר דויד; ויכן מקום לארון האלהים, ויט-לו אהל.  א טו,ב אז, אמר דויד, לא לשאת את-ארון האלהים, כי אם-הלוים:  כי-בם בחר יהוה, לשאת את-ארון יהוה ולשרתו--עד-עולם.  {פ}

א טו,ג ויקהל דויד את-כל-ישראל, אל-ירושלם, להעלות את-ארון יהוה, אל-מקומו אשר-הכין לו.  א טו,ד ויאסף דויד את-בני אהרן, ואת-הלוים.  {ס}  א טו,ה לבני, קהת--אוריאל השר, ואחיו מאה ועשרים.  {ס}  א טו,ו לבני, מררי--עשיה השר, ואחיו מאתים ועשרים.  {ס}  א טו,ז לבני, גרשום--יואל השר, ואחיו מאה ושלשים.  {ס}  א טו,ח לבני, אליצפן--שמעיה השר, ואחיו מאתים.  {ס}  א טו,ט לבני, חברון--אליאל השר, ואחיו שמונים.  {ס}  א טו,י לבני, עזיאל:  עמינדב השר--ואחיו, מאה ושנים עשר.  {פ}

א טו,יא ויקרא דויד, לצדוק ולאביתר הכהנים; וללוים, לאוריאל עשיה ויואל שמעיה, ואליאל, ועמינדב.  {ס}  א טו,יב ויאמר להם, אתם ראשי האבות ללוים; התקדשו, אתם ואחיכם, והעליתם את ארון יהוה אלהי ישראל, אל-הכינותי לו.  א טו,יג כי למבראשונה, לא אתם--פרץ יהוה אלהינו בנו, כי-לא דרשנהו כמשפט.  א טו,יד ויתקדשו, הכהנים והלוים, להעלות, את-ארון יהוה אלהי ישראל.  א טו,טו וישאו בני-הלוים, את ארון האלהים, כאשר צוה משה, כדבר יהוה--בכתפם במטות, עליהם.  {פ}

א טו,טז ויאמר דויד, לשרי הלוים, להעמיד את-אחיהם המשררים, בכלי-שיר נבלים וכנרות ומצלתים--משמיעים להרים-בקול, לשמחה.  {פ}

א טו,יז ויעמידו הלוים, את הימן בן-יואל, ומן-אחיו, אסף בן-ברכיהו;  {ס}  ומן-בני מררי אחיהם, איתן בן-קושיהו.  א טו,יח ועמהם, אחיהם המשנים:  זכריהו בן ויעזיאל ושמירמות ויחיאל ועני אליאב ובניהו ומעשיהו ומתתיהו ואליפלהו ומקניהו ועבד אדם, ויעיאל--השערים.  א טו,יט והמשררים, הימן אסף ואיתן--במצלתים נחשת, להשמיע.  א טו,כ וזכריה ועזיאל ושמירמות ויחיאל, ועני ואליאב, ומעשיהו, ובניהו--בנבלים, על-עלמות.  א טו,כא ומתתיהו ואליפלהו, ומקניהו ועבד אדם, ויעיאל, ועזזיהו--בכנרות על-השמינית, לנצח.  א טו,כב וכנניהו שר-הלוים, במשא--יסר, במשא, כי מבין, הוא.  א טו,כג וברכיה, ואלקנה, שערים, לארון.  א טו,כד ושבניהו ויושפט ונתנאל ועמשי וזכריהו ובניהו ואליעזר, הכהנים, מחצצרים (מחצרים) בחצצרות, לפני ארון האלהים; ועבד אדם ויחיה, שערים לארון.  א טו,כה ויהי דויד וזקני ישראל, ושרי האלפים:  ההלכים, להעלות את-ארון ברית-יהוה מן-בית עבד-אדם--בשמחה.  {פ}

א טו,כו ויהי, בעזר האלהים, את-הלוים, נשאי ארון ברית-יהוה; ויזבחו שבעה-פרים, ושבעה אילים.  א טו,כז ודויד מכרבל במעיל בוץ, וכל-הלוים הנשאים את-הארון, והמשררים, וכנניה השר המשא המשררים; ועל-דויד, אפוד בד.  א טו,כח וכל-ישראל, מעלים את-ארון ברית-יהוה, בתרועה ובקול שופר, ובחצצרות ובמצלתים; משמעים, בנבלים וכנרות.  א טו,כט ויהי, ארון ברית יהוה, בא, עד-עיר דויד; ומיכל בת-שאול נשקפה בעד החלון, ותרא את-המלך דויד מרקד ומשחק, ותבז לו, בלבה.  {פ}

א טז,א ויביאו, את-ארון האלהים, ויציגו אתו, בתוך האהל אשר נטה-לו דויד; ויקריבו עלות ושלמים, לפני האלהים.  א טז,ב ויכל דויד, מהעלות העלה והשלמים; ויברך את-העם, בשם יהוה.  א טז,ג ויחלק לכל-איש ישראל, מאיש ועד-אשה--לאיש, ככר-לחם, ואשפר, ואשישה.  א טז,ד ויתן לפני ארון יהוה, מן-הלוים--משרתים; ולהזכיר ולהודות ולהלל, ליהוה אלהי ישראל.  {ס}  א טז,ה אסף הראש, ומשנהו זכריה; יעיאל ושמירמות ויחיאל ומתתיה ואליאב ובניהו ועבד אדם ויעיאל, בכלי נבלים ובכנרות, ואסף, במצלתים משמיע.  א טז,ו ובניהו ויחזיאל, הכהנים--בחצצרות תמיד, לפני ארון ברית-האלהים.  א טז,ז ביום ההוא, אז נתן דויד בראש, להדות, ליהוה--ביד-אסף, ואחיו.  {ש}

א טז,ח הודו ליהוה, קראו בשמו--  {ס}  הודיעו בעמים, עלילתיו.  {ר}
א טז,ט שירו לו, זמרו-לו--  {ס}  שיחו, בכל-נפלאתיו.  {ר}
א טז,י התהללו, בשם קדשו--  {ס}  ישמח, לב מבקשי יהוה.  {ר}
א טז,יא דרשו יהוה, ועזו--  {ס}  בקשו פניו, תמיד.  {ר}
א טז,יב זכרו, נפלאתיו אשר עשה--  {ס}  מפתיו, ומשפטי-פיהו.  {ר}
א טז,יג זרע, ישראל עבדו--  {ס}  בני יעקב, בחיריו.  {ר}
א טז,יד הוא, יהוה אלהינו--  {ס}  בכל-הארץ, משפטיו.  {ר}
א טז,טו זכרו לעולם, בריתו--  {ס}  דבר צוה, לאלף דור.  {ר}
א טז,טז אשר כרת, את-אברהם--  {ס}  ושבועתו, ליצחק.  {ר}
א טז,יז ויעמידה ליעקב, לחק--  {ס}  לישראל, ברית עולם.  {ר}
א טז,יח לאמר, לך אתן ארץ-כנען--  {ס}  חבל, נחלתכם.  {ר}
א טז,יט בהיותכם, מתי מספר--  {ס}  כמעט, וגרים בה.  {ר}
א טז,כ ויתהלכו, מגוי אל-גוי--  {ס}  ומממלכה, אל-עם אחר.  {ר}
א טז,כא לא-הניח לאיש, לעשקם--  {ס}  ויוכח עליהם, מלכים.  {ר}
א טז,כב אל-תגעו, במשיחי--  {ס}  ובנביאי, אל-תרעו.  {ר}
{ש}

א טז,כג שירו ליהוה, כל-הארץ--  {ס}  בשרו מיום-אל-יום, ישועתו.  {ר}
א טז,כד ספרו בגוים, את-כבודו--  {ס}  בכל-העמים, נפלאתיו.  {ר}
א טז,כה כי גדול יהוה ומהלל, מאד--  {ס}  ונורא הוא, על-כל-אלהים.  {ר}
א טז,כו כי כל-אלהי העמים, אלילים--  {ס}  ויהוה, שמים עשה.  {ר}
א טז,כז הוד והדר, לפניו--  {ס}  עז וחדוה, במקמו.  {ר}
א טז,כח הבו ליהוה, משפחות עמים--  {ס}  הבו ליהוה, כבוד ועז.  {ר}
א טז,כט הבו ליהוה, כבוד שמו;  {ס}  שאו מנחה, ובאו לפניו--  {ר}
השתחוו ליהוה, בהדרת-קדש.  {ס}  א טז,ל חילו מלפניו, כל-הארץ--  {ר}
אף-תכון תבל, בל-תמוט.  {ס}  א טז,לא ישמחו השמים, ותגל הארץ--  {ר}
ויאמרו בגוים, יהוה מלך.  {ס}  א טז,לב ירעם הים, ומלואו--  {ר}
יעלץ השדה, וכל-אשר-בו.  {ס}  א טז,לג אז ירננו, עצי היער:  {ר}
מלפני יהוה--כי-בא, לשפוט את-הארץ.  {ס}  א טז,לד הודו ליהוה, כי טוב--  {ר}
כי לעולם, חסדו.  {ס}  א טז,לה ואמרו--הושיענו אלהי ישענו,  {ר}
וקבצנו והצילנו מן-הגוים:  {ס}  להדות לשם קדשך,  {ר}
להשתבח בתהלתך.  {ס}  א טז,לו ברוך יהוה, אלהי ישראל--  {ר}
מן-העולם, ועד העלם; ויאמרו כל-העם, אמן--  {ס}  והלל, ליהוה.  {ר}
{ש}

א טז,לז ויעזב-שם, לפני ארון ברית-יהוה, לאסף, ולאחיו:  לשרת לפני הארון, תמיד--לדבר-יום ביומו.  א טז,לח ועבד אדם ואחיהם, ששים ושמונה;  {ס}  ועבד אדם בן-ידיתון וחסה, לשערים.  א טז,לט ואת צדוק הכהן, ואחיו הכהנים, לפני, משכן יהוה--בבמה, אשר בגבעון.  א טז,מ להעלות עלות ליהוה על-מזבח העלה, תמיד--לבקר ולערב; ולכל-הכתוב בתורת יהוה, אשר צוה על-ישראל.  א טז,מא ועמהם, הימן וידותון, ושאר הברורים, אשר נקבו בשמות--להדות, ליהוה, כי לעולם, חסדו.  א טז,מב ועמהם הימן וידותון חצצרות ומצלתים, למשמיעים, וכלי, שיר האלהים; ובני ידותון, לשער.  א טז,מג וילכו כל-העם, איש לביתו; ויסב דויד, לברך את-ביתו.  {פ}

א יז,א ויהי, כאשר ישב דויד בביתו; ויאמר דויד אל-נתן הנביא, הנה אנכי יושב בבית הארזים, וארון ברית-יהוה, תחת יריעות.  א יז,ב ויאמר נתן אל-דויד, כל אשר בלבבך עשה:  כי האלהים, עמך.  {ס}  א יז,ג ויהי, בלילה ההוא; ויהי, דבר-אלהים, אל-נתן, לאמר.  א יז,ד לך ואמרת אל-דויד עבדי, כה אמר יהוה:  לא אתה תבנה-לי הבית, לשבת.  א יז,ה כי לא ישבתי, בבית, מן-היום אשר העליתי את-ישראל, עד היום הזה; ואהיה מאהל אל-אהל, וממשכן.  א יז,ו בכל אשר-התהלכתי, בכל-ישראל, הדבר דברתי את-אחד שפטי ישראל, אשר צויתי לרעות את-עמי לאמר:  למה לא-בניתם לי, בית ארזים.  א יז,ז ועתה כה-תאמר לעבדי לדויד,  {ס}  כה אמר יהוה צבאות, אני לקחתיך מן-הנוה, מן-אחרי הצאן--להיות נגיד, על עמי ישראל.  א יז,ח ואהיה עמך, בכל אשר הלכת, ואכרית את-כל-אויביך, מפניך; ועשיתי לך שם, כשם הגדולים אשר בארץ.  א יז,ט ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיהו, ושכן תחתיו, ולא ירגז, עוד; ולא-יוסיפו בני-עולה לבלתו, כאשר בראשונה.  א יז,י ולמימים, אשר צויתי שפטים על-עמי ישראל, והכנעתי, את-כל-אויביך; ואגד לך, ובית יבנה-לך יהוה.  א יז,יא והיה, כי-מלאו ימיך ללכת עם-אבתיך, והקימותי את-זרעך אחריך, אשר יהיה מבניך; והכינותי, את-מלכותו.  א יז,יב הוא יבנה-לי, בית; וכננתי את-כסאו, עד-עולם.  א יז,יג אני אהיה-לו לאב, והוא יהיה-לי לבן; וחסדי, לא-אסיר מעמו, כאשר הסירותי, מאשר היה לפניך.  א יז,יד והעמדתיהו בביתי ובמלכותי, עד-העולם; וכסאו, יהיה נכון עד-עולם.  א יז,טו ככל הדברים האלה, וככל החזון הזה--כן דבר נתן, אל-דויד.  {פ}

א יז,טז ויבא המלך דויד, וישב לפני יהוה; ויאמר, מי-אני יהוה אלהים ומי ביתי, כי הביאתני, עד-הלם.  א יז,יז ותקטן זאת בעיניך אלהים, ותדבר על-בית-עבדך למרחוק; וראיתני, כתור האדם המעלה--יהוה אלהים.  א יז,יח מה-יוסיף עוד דויד אליך, לכבוד את-עבדך; ואתה, את-עבדך ידעת.  א יז,יט יהוה--בעבור עבדך וכלבך, עשית את כל-הגדולה הזאת:  להדיע, את-כל-הגדלות.  א יז,כ יהוה אין כמוך, ואין אלהים זולתך, בכל אשר-שמענו, באזנינו.  א יז,כא ומי כעמך ישראל, גוי אחד בארץ:  אשר הלך האלהים לפדות לו עם, לשום לך שם גדלות ונראות--לגרש מפני עמך אשר-פדית ממצרים, גוים.  א יז,כב ותתן את-עמך ישראל לך, לעם--עד-עולם; ואתה יהוה, היית להם לאלהים.  א יז,כג ועתה יהוה--הדבר אשר דברת על-עבדך ועל-ביתו, יאמן עד-עולם; ועשה, כאשר דברת.  א יז,כד ויאמן ויגדל שמך עד-עולם, לאמר--יהוה צבאות אלהי ישראל, אלהים לישראל; ובית-דויד עבדך, נכון לפניך.  א יז,כה כי אתה אלהי, גלית את-אזן עבדך, לבנות לו, בית; על-כן מצא עבדך, להתפלל לפניך.  א יז,כו ועתה יהוה, אתה-הוא האלהים; ותדבר, על-עבדך, הטובה, הזאת.  א יז,כז ועתה, הואלת לברך את-בית עבדך, להיות לעולם, לפניך:  כי-אתה יהוה ברכת, ומברך לעולם.  {פ}

א יח,א ויהי, אחרי-כן, ויך דויד את-פלשתים, ויכניעם; ויקח את-גת ובנתיה, מיד פלשתים.  א יח,ב ויך, את-מואב; ויהיו מואב עבדים לדויד, נשאי מנחה.  א יח,ג ויך דויד את-הדדעזר מלך-צובה, חמתה, בלכתו, להציב ידו בנהר-פרת.  א יח,ד וילכד דויד ממנו אלף רכב, ושבעת אלפים פרשים, ועשרים אלף, איש רגלי; ויעקר דויד את-כל-הרכב, ויותר ממנו מאה רכב.  א יח,ה ויבא, ארם דרמשק, לעזור, להדדעזר מלך צובה; ויך דויד בארם, עשרים-ושנים אלף איש.  א יח,ו וישם דויד, בארם דרמשק, ויהי ארם לדויד, עבדים נשאי מנחה; ויושע יהוה לדויד, בכל אשר הלך.  א יח,ז ויקח דויד, את שלטי הזהב, אשר היו, על עבדי הדדעזר; ויביאם, ירושלם.  א יח,ח ומטבחת ומכון ערי הדדעזר, לקח דויד נחשת רבה מאד; בה עשה שלמה, את-ים הנחשת ואת-העמודים, ואת, כלי הנחשת.  {פ}

א יח,ט וישמע, תעו מלך חמת:  כי הכה דויד, את-כל-חיל הדדעזר מלך-צובה.  א יח,י וישלח את-הדורם-בנו אל-המלך-דויד לשאול- (לשאל-) לו לשלום ולברכו, על אשר נלחם בהדדעזר ויכהו--כי-איש מלחמות תעו, היה הדדעזר; וכל, כלי זהב וכסף--ונחשת.  א יח,יא גם-אתם, הקדיש המלך דויד ליהוה, עם-הכסף והזהב, אשר נשא מכל-הגוים--מאדום וממואב ומבני עמון, ומפלשתים ומעמלק.  א יח,יב ואבשי בן-צרויה, הכה את-אדום בגיא המלח, שמונה עשר, אלף.  א יח,יג וישם באדום נציבים, ויהיו כל-אדום עבדים לדויד; ויושע יהוה את-דויד, בכל אשר הלך.  א יח,יד וימלך דויד, על-כל-ישראל; ויהי, עשה משפט וצדקה--לכל-עמו.  א יח,טו ויואב בן-צרויה, על-הצבא; ויהושפט בן-אחילוד, מזכיר.  א יח,טז וצדוק בן-אחיטוב ואבימלך בן-אביתר, כהנים; ושושא, סופר.  א יח,יז ובניהו, בן-יהוידע, על-הכרתי, והפלתי; ובני-דויד הראשנים, ליד המלך.  {פ}

א יט,א ויהי, אחרי-כן, וימת, נחש מלך בני-עמון; וימלך בנו, תחתיו.  א יט,ב ויאמר דויד אעשה-חסד עם-חנון בן-נחש, כי-עשה אביו עמי חסד, וישלח דויד מלאכים, לנחמו על-אביו; ויבאו עבדי דויד אל-ארץ בני-עמון, אל-חנון--לנחמו.  א יט,ג ויאמרו שרי בני-עמון לחנון, המכבד דויד את-אביך בעיניך, כי-שלח לך, מנחמים; הלא בעבור לחקר ולהפך ולרגל, הארץ, באו עבדיו, אליך.  א יט,ד ויקח חנון את-עבדי דויד, ויגלחם, ויכרת את-מדויהם בחצי, עד-המפשעה; וישלחם.  א יט,ה וילכו ויגידו לדויד על-האנשים וישלח לקראתם, כי-היו האנשים נכלמים מאד; ויאמר המלך שבו בירחו, עד אשר-יצמח זקנכם ושבתם.  {ס}  א יט,ו ויראו בני עמון, כי התבאשו עם-דויד; וישלח חנון ובני עמון אלף ככר-כסף, לשכר להם מן-ארם נהרים ומן-ארם מעכה ומצובה, רכב, ופרשים.  א יט,ז וישכרו להם שנים ושלשים אלף רכב, ואת-מלך מעכה ואת-עמו, ויבאו, ויחנו לפני מידבא;  {ס}  ובני עמון, נאספו מעריהם, ויבאו, למלחמה.  {ס}  א יט,ח וישמע, דויד; וישלח, את-יואב, ואת כל-צבא, הגבורים.  א יט,ט ויצאו בני עמון, ויערכו מלחמה פתח העיר; והמלכים אשר-באו, לבדם בשדה.  א יט,י וירא יואב, כי-היתה פני-המלחמה אליו--פנים ואחור; ויבחר, מכל-בחור בישראל, ויערך, לקראת ארם.  א יט,יא ואת, יתר העם, נתן, ביד אבשי אחיו; ויערכו, לקראת בני עמון.  א יט,יב ויאמר, אם-תחזק ממני ארם--והיית לי, לתשועה;  {ס}  ואם-בני עמון יחזקו ממך, והושעתיך.  א יט,יג חזק ונתחזקה בעד-עמנו, ובעד ערי אלהינו; ויהוה, הטוב בעיניו יעשה.  א יט,יד ויגש יואב והעם אשר-עמו, לפני ארם--למלחמה; וינוסו, מפניו.  א יט,טו ובני עמון ראו, כי-נס ארם, וינוסו גם-הם מפני אבשי אחיו, ויבאו העירה; ויבא יואב, ירושלם.  {ס}  א יט,טז וירא ארם, כי נגפו לפני ישראל, וישלחו מלאכים, ויוציאו את-ארם אשר מעבר הנהר; ושופך שר-צבא הדדעזר, לפניהם.  א יט,יז ויגד לדויד, ויאסף את-כל-ישראל ויעבר הירדן, ויבא אלהם, ויערך אלהם; ויערך דויד לקראת ארם, מלחמה, וילחמו, עמו.  א יט,יח וינס ארם, מלפני ישראל, ויהרג דויד מארם שבעת אלפים רכב, וארבעים אלף איש רגלי; ואת שופך שר-הצבא, המית.  א יט,יט ויראו עבדי הדדעזר, כי נגפו לפני ישראל, וישלימו עם-דויד, ויעבדהו; ולא-אבה ארם, להושיע את-בני-עמון עוד.  {ס}  א כ,א ויהי לעת תשובת השנה לעת צאת המלכים, וינהג יואב את-חיל הצבא וישחת את-ארץ בני-עמון ויבא ויצר את-רבה, ודויד, ישב בירושלם; ויך יואב את-רבה, ויהרסה.  א כ,ב ויקח דויד את-עטרת-מלכם מעל ראשו וימצאה משקל ככר-זהב, ובה אבן יקרה, ותהי, על-ראש דויד; ושלל העיר הוציא, הרבה מאד.  א כ,ג ואת-העם אשר-בה הוציא, וישר במגרה ובחריצי הברזל ובמגרות, וכן יעשה דויד, לכל ערי בני-עמון; וישב דויד וכל-העם, ירושלם.  {ס}  א כ,ד ויהי, אחרי כן, ותעמד מלחמה בגזר, עם-פלשתים; אז הכה סבכי החשתי, את-ספי מילידי הרפאים--ויכנעו.  א כ,ה ותהי-עוד מלחמה, את-פלשתים; ויך אלחנן בן-יעור (יעיר), את-לחמי אחי גלית הגתי--ועץ חניתו, כמנור ארגים.  {ס}  א כ,ו ותהי-עוד מלחמה, בגת; ויהי איש מדה, ואצבעתיו שש-ושש עשרים וארבע, וגם-הוא, נולד להרפא.  א כ,ז ויחרף, את-ישראל; ויכהו, יהונתן, בן-שמעא, אחי דויד.  א כ,ח אל נולדו להרפא, בגת; ויפלו ביד-דויד, וביד-עבדיו.  {פ}

א כא,א ויעמד שטן, על-ישראל; ויסת, את-דויד, למנות, את-ישראל.  א כא,ב ויאמר דויד אל-יואב, ואל-שרי העם, לכו ספרו את-ישראל, מבאר שבע ועד-דן; והביאו אלי, ואדעה את-מספרם.  א כא,ג ויאמר יואב, יוסף יהוה על-עמו כהם מאה פעמים--הלא אדני המלך, כלם לאדני לעבדים; למה יבקש זאת אדני, למה יהיה לאשמה לישראל.  א כא,ד ודבר-המלך, חזק על-יואב; ויצא יואב, ויתהלך בכל-ישראל, ויבא, ירושלם.  א כא,ה ויתן יואב את-מספר מפקד-העם, אל-דויד; ויהי כל-ישראל אלף אלפים ומאה אלף איש, שלף חרב, ויהודה, ארבע מאות ושבעים אלף איש שלף חרב.  א כא,ו ולוי, ובנימן, לא פקד, בתוכם:  כי-נתעב דבר-המלך, את-יואב.  א כא,ז וירע בעיני האלהים, על-הדבר הזה; ויך, את-ישראל.  {ס}  א כא,ח ויאמר דויד, אל-האלהים, חטאתי מאד, אשר עשיתי את-הדבר הזה; ועתה, העבר-נא את-עוון עבדך, כי נסכלתי, מאד.  {פ}

א כא,ט וידבר יהוה אל-גד, חזה דויד לאמר.  א כא,י לך ודברת אל-דויד לאמר, כה אמר יהוה, שלוש, אני נטה עליך:  בחר-לך אחת מהנה, ואעשה-לך.  א כא,יא ויבא גד, אל-דויד; ויאמר לו כה-אמר יהוה, קבל-לך.  א כא,יב אם-שלוש שנים רעב, ואם-שלשה חדשים נספה מפני-צריך וחרב אויביך למשגת, ואם-שלשת ימים חרב יהוה ודבר בארץ, ומלאך יהוה משחית בכל-גבול ישראל:  ועתה ראה, מה-אשיב את-שלחי דבר.  {ס}  א כא,יג ויאמר דויד אל-גד, צר-לי מאד; אפלה-נא ביד-יהוה, כי-רבים רחמיו מאד, וביד-אדם, אל-אפל.  א כא,יד ויתן יהוה דבר, בישראל; ויפל, מישראל, שבעים אלף, איש.  א כא,טו וישלח האלהים מלאך לירושלם, להשחיתה, וכהשחית ראה יהוה וינחם על-הרעה, ויאמר למלאך המשחית רב עתה הרף ידך; ומלאך יהוה עמד, עם-גרן ארנן היבוסי.  {ס}  א כא,טז וישא דויד את-עיניו, וירא את-מלאך יהוה עמד בין הארץ ובין השמים, וחרבו שלופה בידו, נטויה על-ירושלם; ויפל דויד והזקנים מכסים בשקים, על-פניהם.  א כא,יז ויאמר דויד אל-האלהים הלא אני אמרתי למנות בעם, ואני-הוא אשר-חטאתי והרע הרעותי, ואלה הצאן, מה עשו; יהוה אלהי, תהי נא ידך בי ובבית אבי, ובעמך, לא למגפה.  {ס}  א כא,יח ומלאך יהוה אמר אל-גד, לאמר לדויד:  כי יעלה דויד, להקים מזבח ליהוה, בגרן, ארנן היבסי.  א כא,יט ויעל דויד בדבר-גד, אשר דבר בשם יהוה.  א כא,כ וישב ארנן, וירא את-המלאך, וארבעת בניו עמו, מתחבאים; וארנן, דש חטים.  א כא,כא ויבא דויד, עד-ארנן; ויבט ארנן, וירא את-דויד, ויצא מן-הגרן, וישתחו לדויד אפים ארצה.  א כא,כב ויאמר דויד אל-ארנן, תנה-לי מקום הגרן, ואבנה-בו מזבח, ליהוה; בכסף מלא תנהו לי, ותעצר המגפה מעל העם.  א כא,כג ויאמר ארנן אל-דויד קח-לך, ויעש אדני המלך הטוב בעיניו; ראה נתתי הבקר לעלות, והמורגים לעצים והחטים למנחה--הכל נתתי.  א כא,כד ויאמר המלך דויד, לארנן, לא, כי-קנה אקנה בכסף מלא:  כי לא-אשא אשר-לך, ליהוה, והעלות עולה, חנם.  א כא,כה ויתן דויד לארנן, במקום, שקלי זהב, משקל שש מאות.  א כא,כו ויבן שם דויד מזבח ליהוה, ויעל עלות ושלמים; ויקרא, אל-יהוה, ויענהו באש מן-השמים, על מזבח העלה.  {ס}  א כא,כז ויאמר יהוה למלאך, וישב חרבו אל-נדנה.  א כא,כח בעת ההיא--בראות דויד כי-ענהו יהוה, בגרן ארנן היבוסי; ויזבח, שם.  א כא,כט ומשכן יהוה אשר-עשה משה במדבר, ומזבח העולה--בעת ההיא:  בבמה, בגבעון.  א כא,ל ולא-יכל דויד ללכת לפניו, לדרש אלהים:  כי נבעת--מפני, חרב מלאך יהוה.  {ס}  א כב,א ויאמר דויד--זה הוא, בית יהוה האלהים; וזה-מזבח לעלה, לישראל.  {פ}

א כב,ב ויאמר דויד--לכנוס את-הגרים, אשר בארץ ישראל; ויעמד חצבים, לחצוב אבני גזית, לבנות, בית האלהים.  א כב,ג וברזל לרב למסמרים לדלתות השערים, ולמחברות--הכין דויד; ונחשת לרב, אין משקל.  א כב,ד ועצי ארזים, לאין מספר:  כי הביאו הצידנים והצרים עצי ארזים, לרב--לדויד.  {פ}

א כב,ה ויאמר דויד, שלמה בני נער ורך, והבית לבנות ליהוה להגדיל למעלה לשם ולתפארת לכל-הארצות, אכינה נא לו; ויכן דויד לרב, לפני מותו.  א כב,ו ויקרא, לשלמה בנו; ויצוהו לבנות בית, ליהוה אלהי ישראל.  {ס}  א כב,ז ויאמר דויד, לשלמה:  בנו (בני)--אני היה עם-לבבי, לבנות בית לשם יהוה אלהי.  א כב,ח ויהי עלי דבר-יהוה, לאמר, דם לרב שפכת, ומלחמות גדלות עשית:  לא-תבנה בית, לשמי--כי דמים רבים, שפכת ארצה לפני.  א כב,ט הנה-בן נולד לך, הוא יהיה איש מנוחה, והניחותי לו מכל-אויביו, מסביב:  כי שלמה יהיה שמו, ושלום ושקט אתן על-ישראל בימיו.  א כב,י הוא-יבנה בית, לשמי, והוא יהיה-לי לבן, ואני-לו לאב; והכינותי כסא מלכותו, על-ישראל--עד-עולם.  א כב,יא עתה בני, יהי יהוה עמך; והצלחת, ובנית בית יהוה אלהיך, כאשר, דבר עליך.  א כב,יב אך יתן-לך יהוה שכל ובינה, ויצוך על-ישראל, ולשמור, את-תורת יהוה אלהיך.  א כב,יג אז תצליח--אם-תשמור לעשות את-החקים ואת-המשפטים, אשר צוה יהוה את-משה על-ישראל; חזק ואמץ, אל-תירא ואל-תחת.  א כב,יד והנה בעניי הכינותי לבית-יהוה, זהב ככרים מאה-אלף וכסף אלף אלפים ככרים, ולנחשת ולברזל אין משקל, כי לרב היה; ועצים ואבנים הכינותי, ועליהם תוסיף.  א כב,טו ועמך לרב, עשי מלאכה--חצבים, וחרשי אבן ועץ; וכל-חכם, בכל-מלאכה.  א כב,טז לזהב לכסף ולנחשת ולברזל, אין מספר; קום ועשה, ויהי יהוה עמך.  א כב,יז ויצו דויד לכל-שרי ישראל, לעזר לשלמה בנו.  {ס}  א כב,יח הלא יהוה אלהיכם עמכם, והניח לכם מסביב:  כי נתן בידי, את ישבי הארץ, ונכבשה הארץ לפני יהוה, ולפני עמו.  א כב,יט עתה, תנו לבבכם ונפשכם, לדרוש, ליהוה אלהיכם; וקומו, ובנו את-מקדש יהוה האלהים, להביא את-ארון ברית-יהוה וכלי קדש האלהים, לבית הנבנה לשם-יהוה.  {פ}

א כג,א ודויד זקן, ושבע ימים; וימלך את-שלמה בנו, על-ישראל.  א כג,ב ויאסף את-כל-שרי ישראל, והכהנים והלוים.  א כג,ג ויספרו, הלוים, מבן שלשים שנה, ומעלה; ויהי מספרם לגלגלתם לגברים, שלשים ושמונה אלף.  א כג,ד מאלה, לנצח על-מלאכת בית-יהוה, עשרים וארבעה, אלף; ושטרים ושפטים, ששת אלפים.  א כג,ה וארבעת אלפים, שערים; וארבעת אלפים, מהללים ליהוה, בכלים, אשר עשיתי להלל.  {ס}  א כג,ו ויחלקם דויד, מחלקות;  {ס}  לבני לוי, לגרשון קהת ומררי.  {ס}  א כג,ז לגרשני, לעדן ושמעי.  {ס}  א כג,ח בני לעדן, הראש יחיאל וזתם ויואל--שלשה.  {ס}  א כג,ט בני שמעי, שלמות (שלמית) וחזיאל והרן--שלשה; אלה ראשי האבות, ללעדן.  {ס}  א כג,י ובני שמעי--יחת זינא, ויעוש ובריעה; אלה בני-שמעי, ארבעה.  א כג,יא ויהי-יחת הראש, וזיזה השני; ויעוש ובריעה, לא-הרבו בנים, ויהיו לבית אב, לפקדה אחת.  {ס}  א כג,יב בני קהת, עמרם יצהר חברון ועזיאל--ארבעה.  {ס}  א כג,יג בני עמרם, אהרן ומשה; ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים הוא-ובניו, עד-עולם--להקטיר לפני יהוה לשרתו ולברך בשמו, עד-עולם.  א כג,יד ומשה, איש האלהים--בניו, יקראו על-שבט הלוי.  {ס}  א כג,טו בני משה, גרשום ואליעזר.  א כג,טז בני גרשום, שבואל הראש.  א כג,יז ויהיו בני-אליעזר, רחביה הראש; ולא-היה לאליעזר בנים אחרים, ובני רחביה רבו למעלה.  {ס}  א כג,יח בני יצהר, שלמית הראש.  א כג,יט בני, חברון--יריהו הראש, אמריה השני, יחזיאל השלישי, ויקמעם הרביעי.  א כג,כ בני, עזיאל--מיכה הראש, וישיה השני.  א כג,כא בני מררי מחלי ומושי, בני מחלי אלעזר וקיש.  א כג,כב וימת, אלעזר, ולא-היו לו בנים, כי אם-בנות; וישאום בני-קיש, אחיהם.  א כג,כג בני מושי, מחלי ועדר וירמות--שלושה.  {ס}  א כג,כד אלה בני-לוי לבית אבותיהם ראשי האבות לפקודיהם, במספר שמות לגלגלתם, עשה המלאכה, לעבדת בית יהוה--מבן עשרים שנה, ומעלה.  א כג,כה כי אמר דויד, הניח יהוה אלהי-ישראל לעמו; וישכן בירושלם, עד-לעולם.  א כג,כו וגם, ללוים--אין-לשאת את-המשכן ואת-כל-כליו, לעבדתו.  א כג,כז כי בדברי דויד האחרונים, המה מספר בני-לוי, מבן עשרים שנה, ולמעלה.  א כג,כח כי מעמדם ליד-בני אהרן, לעבדת בית יהוה, על-החצרות ועל-הלשכות, ועל-טהרת לכל-קדש--ומעשה, עבדת בית האלהים.  א כג,כט וללחם המערכת ולסלת למנחה, ולרקיקי המצות, ולמחבת, ולמרבכת; ולכל-משורה, ומדה.  א כג,ל ולעמד בבקר בבקר, להדות ולהלל ליהוה; וכן, לערב.  א כג,לא ולכל העלות עלות, ליהוה, לשבתות, לחדשים ולמעדים--במספר כמשפט עליהם תמיד, לפני יהוה.  א כג,לב ושמרו את-משמרת אהל-מועד, ואת משמרת הקדש, ומשמרת, בני אהרן אחיהם--לעבדת, בית יהוה.  {פ}

א כד,א ולבני אהרן, מחלקותם:  בני אהרן--נדב ואביהוא, אלעזר ואיתמר.  א כד,ב וימת נדב ואביהוא לפני אביהם, ובנים לא-היו להם; ויכהנו, אלעזר ואיתמר.  א כד,ג ויחלקם דויד--וצדוק מן-בני אלעזר, ואחימלך מן-בני איתמר:  לפקדתם, בעבדתם.  א כד,ד וימצאו בני-אלעזר רבים לראשי הגברים, מן-בני איתמר--ויחלקום:  לבני אלעזר ראשים לבית-אבות, ששה עשר, ולבני איתמר לבית אבותם, שמונה.  א כד,ה ויחלקום בגורלות, אלה עם-אלה:  כי-היו שרי-קדש ושרי האלהים, מבני אלעזר ובבני איתמר.  {ס}  א כד,ו ויכתבם שמעיה בן-נתנאל הסופר מן-הלוי, לפני המלך והשרים וצדוק הכהן ואחימלך בן-אביתר, וראשי האבות, לכהנים וללוים--בית-אב אחד, אחז לאלעזר, ואחז אחז, לאיתמר.  {פ}

א כד,ז ויצא הגורל הראשון, ליהויריב,  {ס}  לידעיה, השני.  {ס}  א כד,ח לחרם,  {ר}
השלישי,  {ס}  לשערים, הרבעי.  {ס}  א כד,ט למלכיה,  {ר}
החמישי,  {ס}  למימן, הששי.  {ס}  א כד,י להקוץ,  {ר}
השבעי,  {ס}  לאביה, השמיני.  {ס}  א כד,יא לישוע,  {ר}
התשעי,  {ס}  לשכניהו, העשרי.  {ס}  א כד,יב לאלישיב,  {ר}
עשתי עשר,  {ס}  ליקים, שנים עשר.  {ס}  א כד,יג לחפה,  {ר}
שלשה עשר,  {ס}  לישבאב, ארבעה עשר.  {ס}  א כד,יד לבלגה,  {ר}
חמשה עשר,  {ס}  לאמר, ששה עשר.  {ס}  א כד,טו לחזיר, שבעה  {ר}
עשר,  {ס}  להפצץ, שמונה עשר.  {ס}  א כד,טז לפתחיה, תשעה  {ר}
עשר,  {ס}  ליחזקאל, העשרים.  {ס}  א כד,יז ליכין, אחד  {ר}
ועשרים,  {ס}  לגמול, שנים ועשרים.  {ס}  א כד,יח לדליהו, שלשה  {ר}
ועשרים,  {ס}  למעזיהו, ארבעה ועשרים.  {פ}

א כד,יט אלה פקדתם לעבדתם, לבוא לבית-יהוה כמשפטם, ביד, אהרן אביהם:  כאשר צוהו, יהוה אלהי ישראל.  {פ}

א כד,כ ולבני לוי, הנותרים:  לבני עמרם שובאל, לבני שובאל יחדיהו.  {ס}  א כד,כא לרחביהו--לבני רחביהו, הראש ישיה.  {ס}  א כד,כב ליצהרי שלמות, לבני שלמות יחת.  {ס}  א כד,כג ובני, יריהו; אמריהו, השני, יחזיאל השלישי, יקמעם הרביעי.  {ס}  א כד,כד בני עזיאל מיכה, לבני מיכה שמור (שמיר).  א כד,כה אחי מיכה ישיה,  {ס}  לבני ישיה זכריהו.  {ס}  א כד,כו בני מררי מחלי ומושי,  {ס}  בני יעזיהו בנו.  {ס}  א כד,כז בני, מררי--ליעזיהו בנו, ושהם וזכור ועברי.  {ס}  א כד,כח למחלי, אלעזר, ולא-היה לו, בנים.  {ס}  א כד,כט לקיש, בני-קיש ירחמאל.  {ס}  א כד,ל ובני מושי, מחלי ועדר וירימות; אלה בני הלוים, לבית אבתיהם.  א כד,לא ויפילו גם-הם גורלות לעמת אחיהם בני-אהרן, לפני דויד המלך וצדוק ואחימלך, וראשי האבות, לכהנים וללוים--אבות הראש, לעמת אחיו הקטן.  {ס}  א כה,א ויבדל דויד ושרי הצבא לעבדה, לבני אסף והימן וידותון, הנביאים (הנבאים) בכנרות בנבלים, ובמצלתים; ויהי, מספרם, אנשי מלאכה, לעבדתם.  א כה,ב לבני אסף, זכור ויוסף ונתניה ואשראלה--בני אסף:  על, יד-אסף, הנבא, על-ידי המלך.  א כה,ג לידותון--בני ידותון גדליהו וצרי וישעיהו חשביהו ומתתיהו ששה, על ידי אביהם ידותון בכנור, הנבא, על-הדות והלל ליהוה.  {ס}  א כה,ד להימן--בני הימן בקיהו מתניהו עזיאל שבואל וירימות חנניה חנני, אליאתה גדלתי ורממתי עזר, ישבקשה מלותי, הותיר מחזיאת.  א כה,ה כל-אלה בנים להימן, חזה המלך בדברי האלהים--להרים קרן; ויתן האלהים להימן, בנים ארבעה עשר--ובנות שלוש.  א כה,ו כל-אלה על-ידי אביהם בשיר בית יהוה, במצלתים נבלים וכנרות, לעבדת, בית האלהים--על ידי המלך, אסף וידותון והימן.  א כה,ז ויהי מספרם עם-אחיהם, מלמדי-שיר ליהוה:  כל-המבין--מאתים, שמונים ושמונה.  א כה,ח ויפילו גורלות משמרת, לעמת כקטן כגדול--מבין, עם-תלמיד.  {פ}

א כה,ט ויצא הגורל הראשון, לאסף--ליוסף;  {ס}  גדליהו, השני--הוא-ואחיו  {ר}
ובניו, שנים עשר.  {ס}  א כה,י השלשי זכור, בניו ואחיו שנים  {ר}
עשר.  {ס}  א כה,יא הרביעי, ליצרי--בניו ואחיו, שנים עשר.  {ס}  א כה,יב החמישי  {ר}
נתניהו, בניו ואחיו שנים עשר.  {ס}  א כה,יג הששי בקיהו, בניו ואחיו שנים  {ר}
עשר.  {ס}  א כה,יד השבעי ישראלה, בניו ואחיו שנים עשר.  {ס}  א כה,טו השמיני  {ר}
ישעיהו, בניו ואחיו שנים עשר.  {ס}  א כה,טז התשיעי מתניהו, בניו ואחיו  {ר}
שנים עשר.  {ס}  א כה,יז העשירי שמעי, בניו ואחיו שנים עשר.  {ס}  א כה,יח עשתי  {ר}
עשר עזראל, בניו ואחיו שנים עשר.  {ס}  א כה,יט השנים עשר לחשביה,  {ר}
בניו ואחיו שנים עשר.  {ס}  א כה,כ לשלשה עשר שובאל, בניו ואחיו שנים  {ר}
עשר.  {ס}  א כה,כא לארבעה עשר מתתיהו, בניו ואחיו שנים עשר.  {ס}  א כה,כב לחמשה  {ר}
עשר לירמות, בניו ואחיו שנים עשר.  {ס}  א כה,כג לששה עשר לחנניהו, בניו  {ר}
ואחיו שנים עשר.  {ס}  א כה,כד לשבעה עשר לישבקשה, בניו ואחיו שנים  {ר}
עשר.  {ס}  א כה,כה לשמונה עשר לחנני, בניו ואחיו שנים עשר.  {ס}  א כה,כו לתשעה  {ר}
עשר למלותי, בניו ואחיו שנים עשר.  {ס}  א כה,כז לעשרים, לאליתה--בניו  {ר}
ואחיו, שנים עשר.  {ס}  א כה,כח לאחד ועשרים להותיר, בניו ואחיו שנים  {ר}
עשר.  {ס}  א כה,כט לשנים ועשרים לגדלתי, בניו ואחיו שנים עשר.  {ס}  א כה,ל לשלשה  {ר}
ועשרים למחזיאות, בניו ואחיו שנים עשר.  {ס}  א כה,לא לארבעה ועשרים  {ר}
לרוממתי עזר, בניו ואחיו שנים עשר.  {פ}

א כו,א למחלקות, לשערים--לקרחים, משלמיהו בן-קרא מן-בני אסף.  א כו,ב ולמשלמיהו, בנים--זכריהו הבכור, ידיעאל השני, זבדיהו השלישי, יתניאל הרביעי.  א כו,ג עילם החמישי יהוחנן הששי, אליהועיני השביעי.  א כו,ד ולעבד אדם, בנים--שמעיה הבכור, יהוזבד השני, יואח השלשי ושכר הרביעי, ונתנאל החמישי.  א כו,ה עמיאל הששי יששכר השביעי, פעלתי השמיני:  כי ברכו, אלהים.  {ס}  א כו,ו ולשמעיה בנו נולד בנים, הממשלים לבית אביהם:  כי-גבורי חיל, המה.  א כו,ז בני שמעיה, עתני ורפאל ועובד אלזבד אחיו--בני-חיל; אליהו, וסמכיהו.  א כו,ח כל-אלה מבני עבד אדם, המה ובניהם ואחיהם, איש-חיל בכח, לעבדה--ששים ושנים, לעבד אדם.  א כו,ט ולמשלמיהו, בנים ואחים בני-חיל--שמונה עשר.  {ס}  א כו,י ולחסה מן-בני-מררי, בנים--שמרי הראש כי לא-היה בכור, וישימהו אביהו לראש.  א כו,יא חלקיהו השני טבליהו השלשי, זכריהו הרבעי; כל-בנים ואחים לחסה, שלשה עשר.  א כו,יב לאלה מחלקות השערים לראשי הגברים, משמרות--לעמת אחיהם:  לשרת, בבית יהוה.  א כו,יג ויפילו גורלות כקטן כגדול, לבית אבותם--לשער ושער.  {פ}

א כו,יד ויפל הגורל מזרחה, לשלמיהו; וזכריהו בנו יועץ בשכל, הפילו גורלות, ויצא גורלו, צפונה.  א כו,טו לעבד אדם, נגבה; ולבניו, בית האספים.  א כו,טז לשפים ולחסה, למערב, עם שער שלכת, במסלה העולה; משמר, לעמת משמר.  {ס}  א כו,יז למזרח, הלוים ששה, לצפונה ליום ארבעה, לנגבה ליום ארבעה;  {ס}  ולאספים, שנים שנים.  א כו,יח לפרבר, למערב--ארבעה, למסלה, שנים, לפרבר.  א כו,יט אלה, מחלקות השערים, לבני הקרחי, ולבני מררי.  א כו,כ והלוים--אחיה, על-אוצרות בית האלהים, ולאצרות, הקדשים.  {ס}  א כו,כא בני לעדן בני הגרשני ללעדן, ראשי האבות ללעדן הגרשני--יחיאלי.  {ס}  א כו,כב בני, יחיאלי--זתם ויואל אחיו, על-אצרות בית יהוה.  {ס}  א כו,כג לעמרמי, ליצהרי, לחברוני, לעזיאלי.  א כו,כד ושבאל בן-גרשום בן-משה, נגיד על-האצרות.  {ס}  א כו,כה ואחיו, לאליעזר--רחביהו בנו וישעיהו בנו, וירם בנו, וזכרי בנו, ושלמות (ושלמית) בנו.  א כו,כו הוא שלמות ואחיו, על כל-אצרות הקדשים אשר הקדיש דויד המלך וראשי האבות לשרי-האלפים והמאות--ושרי הצבא.  א כו,כז מן-המלחמות ומן-השלל, הקדישו--לחזק, לבית יהוה.  א כו,כח וכל ההקדיש שמואל הראה, ושאול בן-קיש, ואבנר בן-נר, ויואב בן-צרויה--כל, המקדיש, על יד-שלמית, ואחיו.  {פ}

א כו,כט ליצהרי כנניהו ובניו, למלאכה החיצונה על-ישראל--לשטרים, ולשפטים.  א כו,ל לחברוני חשביהו ואחיו בני-חיל אלף ושבע-מאות, על פקדת ישראל, מעבר לירדן, מערבה--לכל מלאכת יהוה, ולעבדת המלך.  א כו,לא לחברוני יריה הראש, לחברוני לתלדתיו לאבות--בשנת הארבעים למלכות דויד, נדרשו, וימצא בהם גבורי חיל, ביעזיר גלעד.  א כו,לב ואחיו בני-חיל, אלפים ושבע מאות--ראשי האבות; ויפקידם דויד המלך, על-הראובני והגדי וחצי שבט המנשי, לכל-דבר האלהים, ודבר המלך.  {פ}

א כז,א ובני ישראל למספרם ראשי האבות ושרי האלפים והמאות ושטריהם המשרתים את-המלך לכל דבר המחלקות, הבאה והיצאת חדש בחדש, לכל, חדשי השנה:  המחלקת, האחת--עשרים וארבעה, אלף.  {פ}

א כז,ב על המחלקת הראשונה, לחדש הראשון--ישבעם, בן-זבדיאל; ועל, מחלקתו, עשרים וארבעה, אלף.  {ס}  א כז,ג מן-בני-פרץ, הראש לכל-שרי הצבאות--לחדש הראשון.  {ס}  א כז,ד ועל מחלקת החדש השני, דודי האחוחי ומחלקתו, ומקלות, הנגיד; ועל, מחלקתו, עשרים וארבעה, אלף.  {ס}  א כז,ה שר הצבא השלישי לחדש השלישי, בניהו בן-יהוידע הכהן ראש; ועל, מחלקתו, עשרים וארבעה, אלף.  א כז,ו הוא בניהו גבור השלשים, ועל-השלשים; ומחלקתו, עמיזבד בנו.  {ס}  א כז,ז הרביעי לחדש הרביעי, עשהאל אחי יואב, וזבדיה בנו, אחריו; ועל, מחלקתו, עשרים וארבעה, אלף.  {ס}  א כז,ח החמישי לחדש החמישי, השר שמהות היזרח; ועל, מחלקתו, עשרים וארבעה, אלף.  {ס}  א כז,ט הששי לחדש הששי, עירא בן-עקש התקועי; ועל, מחלקתו, עשרים וארבעה, אלף.  {ס}  א כז,י השביעי לחדש השביעי, חלץ הפלוני מן-בני אפרים; ועל, מחלקתו, עשרים וארבעה, אלף.  {ס}  א כז,יא השמיני לחדש השמיני, סבכי החשתי לזרחי; ועל, מחלקתו, עשרים וארבעה, אלף.  {ס}  א כז,יב התשיעי לחדש התשיעי, אביעזר הענתותי לבנימיני (לבן ימיני); ועל, מחלקתו, עשרים וארבעה, אלף.  {ס}  א כז,יג העשירי לחדש העשירי, מהרי הנטופתי לזרחי; ועל, מחלקתו, עשרים וארבעה, אלף.  {ס}  א כז,יד עשתי-עשר לעשתי עשר החדש, בניה הפרעתוני מן-בני אפרים; ועל, מחלקתו, עשרים וארבעה, אלף.  {ס}  א כז,טו השנים עשר לשנים עשר החדש, חלדי הנטופתי לעתניאל; ועל, מחלקתו, עשרים וארבעה, אלף.  {פ}

א כז,טז ועל, שבטי ישראל--לראובני נגיד, אליעזר בן-זכרי;  {ס}  לשמעוני--שפטיהו, בן-מעכה.  {ס}  א כז,יז ללוי חשביה בן-קמואל, לאהרן צדוק.  {ס}  א כז,יח ליהודה, אליהו מאחי דויד;  {ס}  ליששכר--עמרי, בן-מיכאל.  {ס}  א כז,יט לזבולן, ישמעיהו בן-עבדיהו;  {ס}  לנפתלי--ירימות, בן-עזריאל.  {ס}  א כז,כ לבני אפרים, הושע בן-עזזיהו; לחצי שבט מנשה, יואל בן-פדיהו.  {ס}  א כז,כא לחצי המנשה גלעדה, ידו בן-זכריהו;  {ס}  לבנימן--יעשיאל, בן-אבנר.  {ס}  א כז,כב לדן, עזראל בן-ירחם; אלה, שרי שבטי ישראל.  א כז,כג ולא-נשא דויד מספרם, למבן עשרים שנה ולמטה:  כי אמר יהוה, להרבות את-ישראל ככוכבי השמים.  א כז,כד יואב בן-צרויה החל למנות, ולא כלה, ויהי בזאת קצף, על-ישראל; ולא עלה המספר, במספר דברי-הימים למלך דויד.  {ס}  א כז,כה ועל אצרות המלך, עזמות בן-עדיאל;  {ס}  ועל האצרות בשדה בערים ובכפרים, ובמגדלות, יהונתן, בן-עזיהו.  {ס}  א כז,כו ועל, עשי מלאכת השדה, לעבדת, האדמה--עזרי, בן-כלוב.  {ס}  א כז,כז ועל-הכרמים--שמעי, הרמתי;  {ס}  ועל שבכרמים לאצרות היין, זבדי השפמי.  {ס}  א כז,כח ועל-הזיתים והשקמים אשר בשפלה, בעל חנן הגדרי;  {ס}  ועל-אצרות השמן, יועש.  {ס}  א כז,כט ועל-הבקר הרעים בשרון, שטרי (שרטי) השרוני;  {ס}  ועל-הבקר, בעמקים, שפט, בן-עדלי.  {ס}  א כז,ל ועל-הגמלים--אוביל, הישמעלי;  {ס}  ועל-האתנות, יחדיהו המרנתי.  {ס}  א כז,לא ועל-הצאן, יזיז ההגרי; כל-אלה שרי הרכוש, אשר למלך דויד.  {ס}  א כז,לב ויהונתן דוד-דויד יועץ, איש-מבין וסופר הוא; ויחיאל בן-חכמוני, עם-בני המלך.  {ס}  א כז,לג ואחיתפל, יועץ למלך; וחושי הארכי, רע המלך.  {ס}  א כז,לד ואחרי אחיתפל, יהוידע בן-בניהו ואביתר, ושר-צבא למלך, יואב.  {פ}

א כח,א ויקהל דויד את-כל-שרי ישראל שרי השבטים ושרי המחלקות המשרתים את-המלך ושרי האלפים ושרי המאות ושרי כל-רכוש-ומקנה למלך ולבניו עם-הסריסים והגבורים, ולכל-גבור חיל--אל-ירושלם.  א כח,ב ויקם דויד המלך, על-רגליו, ויאמר, שמעוני אחי ועמי:  אני עם-לבבי לבנות בית מנוחה לארון ברית-יהוה, ולהדם רגלי אלהינו, והכינותי, לבנות.  א כח,ג והאלהים אמר לי, לא-תבנה בית לשמי:  כי איש מלחמות אתה, ודמים שפכת.  א כח,ד ויבחר יהוה אלהי ישראל בי מכל בית-אבי, להיות למלך על-ישראל לעולם--כי ביהודה בחר לנגיד, ובבית יהודה בית אבי; ובבני אבי--בי רצה, להמליך על-כל-ישראל.  א כח,ה ומכל-בני--כי רבים בנים, נתן לי יהוה; ויבחר בשלמה בני--לשבת על-כסא מלכות יהוה, על-ישראל.  א כח,ו ויאמר לי--שלמה בנך, הוא-יבנה ביתי וחצרותי:  כי-בחרתי בו לי לבן, ואני אהיה-לו לאב.  א כח,ז והכינותי את-מלכותו, עד-לעולם:  אם-יחזק, לעשות מצותי ומשפטי--כיום הזה.  א כח,ח ועתה לעיני כל-ישראל קהל-יהוה, ובאזני אלהינו, שמרו ודרשו, כל-מצות יהוה אלהיכם--למען תירשו את-הארץ הטובה, והנחלתם לבניכם אחריכם עד-עולם.  א כח,ט ואתה שלמה-בני דע את-אלהי אביך ועבדהו, בלב שלם ובנפש חפצה--כי כל-לבבות דורש יהוה, וכל-יצר מחשבות מבין:  אם-תדרשנו ימצא לך, ואם-תעזבנו יזניחך לעד.  א כח,י ראה עתה, כי-יהוה בחר בך לבנות-בית למקדש--חזק ועשה.  {פ}

א כח,יא ויתן דויד לשלמה בנו את-תבנית האולם ואת-בתיו וגנזכיו ועליתיו, וחדריו הפנימים--ובית הכפרת.  א כח,יב ותבנית, כל אשר היה ברוח עמו, לחצרות בית-יהוה ולכל-הלשכות, סביב--לאצרות בית האלהים, ולאצרות הקדשים.  א כח,יג ולמחלקות הכהנים והלוים, ולכל-מלאכת עבודת בית-יהוה; ולכל-כלי, עבודת בית-יהוה.  א כח,יד לזהב במשקל לזהב, לכל-כלי עבודה ועבודה; לכל כלי הכסף במשקל, לכל-כלי עבודה ועבודה.  א כח,טו ומשקל למנרות הזהב, ונרתיהם זהב, במשקל-מנורה ומנורה, ונרתיה; ולמנרות הכסף במשקל למנורה ונרתיה, כעבודת מנורה ומנורה.  א כח,טז ואת-הזהב משקל לשלחנות המערכת, לשלחן ושלחן; וכסף, לשלחנות הכסף.  א כח,יז והמזלגות והמזרקות והקשות, זהב טהור; ולכפורי הזהב במשקל לכפור וכפור, ולכפורי הכסף במשקל לכפור וכפור.  א כח,יח ולמזבח הקטרת זהב מזקק, במשקל; ולתבנית המרכבה, הכרובים זהב לפרשים, וסככים, על-ארון ברית-יהוה.  א כח,יט הכל בכתב מיד יהוה, עלי השכיל--כל, מלאכות התבנית.  {פ}

א כח,כ ויאמר דויד לשלמה בנו, חזק ואמץ ועשה--אל-תירא, ואל-תחת:  כי יהוה אלהים אלהי, עמך--לא ירפך ולא יעזבך, עד-לכלות כל-מלאכת עבודת בית-יהוה.  א כח,כא והנה, מחלקות הכהנים והלוים, לכל-עבודת, בית האלהים; ועמך בכל-מלאכה לכל-נדיב בחכמה, לכל-עבודה, והשרים וכל-העם, לכל-דבריך.  {ס}  א כט,א ויאמר דויד המלך לכל-הקהל, שלמה בני אחד בחר-בו אלהים נער ורך; והמלאכה גדולה--כי לא לאדם הבירה, כי ליהוה אלהים.  א כט,ב וככל-כחי הכינותי לבית-אלהי, הזהב לזהב והכסף לכסף והנחשת לנחשת הברזל לברזל, והעצים, לעצים; אבני-שהם ומלואים אבני-פוך ורקמה, וכל אבן יקרה ואבני-שיש--לרב.  א כט,ג ועוד, ברצותי בבית אלהי, יש-לי סגלה, זהב וכסף:  נתתי לבית-אלהי למעלה, מכל-הכינותי לבית הקדש.  א כט,ד שלשת אלפים ככרי זהב, מזהב אופיר; ושבעת אלפים ככר-כסף מזקק, לטוח קירות הבתים.  א כט,ה לזהב לזהב ולכסף לכסף, ולכל-מלאכה ביד חרשים; ומי מתנדב, למלאות ידו היום ליהוה.  א כט,ו ויתנדבו שרי האבות ושרי שבטי ישראל, ושרי האלפים והמאות, ולשרי, מלאכת המלך.  א כט,ז ויתנו לעבודת בית-האלהים, זהב ככרים חמשת-אלפים ואדרכנים רבו, וכסף ככרים עשרת אלפים, ונחשת רבו ושמונת אלפים ככרים; וברזל, מאה-אלף ככרים.  א כט,ח והנמצא אתו אבנים, נתנו לאוצר בית-יהוה--על יד-יחיאל, הגרשני.  א כט,ט וישמחו העם, על-התנדבם, כי בלב שלם, התנדבו ליהוה; וגם דויד המלך, שמח שמחה גדולה.  {פ}

א כט,י ויברך דויד את-יהוה, לעיני כל-הקהל; ויאמר דויד, ברוך אתה יהוה אלהי ישראל אבינו, מעולם, ועד-עולם.  א כט,יא לך יהוה הגדלה והגבורה והתפארת, והנצח וההוד, כי-כל, בשמים ובארץ:  לך יהוה הממלכה, והמתנשא לכל לראש.  א כט,יב והעשר והכבוד, מלפניך, ואתה מושל בכל, ובידך כח וגבורה; ובידך, לגדל ולחזק לכל.  א כט,יג ועתה אלהינו, מודים אנחנו לך; ומהללים, לשם תפארתך.  א כט,יד וכי מי אני, ומי עמי, כי-נעצר כח, להתנדב כזאת:  כי-ממך הכל, ומידך נתנו לך.  א כט,טו כי-גרים אנחנו לפניך ותושבים, ככל-אבתינו:  כצל ימינו על-הארץ, ואין מקוה.  א כט,טז יהוה אלהינו--כל ההמון הזה אשר הכיננו, לבנות-לך בית לשם קדשך:  מידך היא (הוא), ולך הכל.  א כט,יז וידעתי אלהי--כי אתה בחן לבב, ומישרים תרצה; אני, בישר לבבי התנדבתי כל-אלה, ועתה עמך הנמצאו-פה, ראיתי בשמחה להתנדב-לך.  א כט,יח יהוה, אלהי אברהם יצחק וישראל אבתינו, שמרה-זאת לעולם, ליצר מחשבות לבב עמך; והכן לבבם, אליך.  א כט,יט ולשלמה בני, תן לבב שלם, לשמור מצותיך, עדותיך וחקיך; ולעשות הכל, ולבנות הבירה אשר-הכינותי.  {פ}

א כט,כ ויאמר דויד לכל-הקהל, ברכו-נא את-יהוה אלהיכם; ויברכו כל-הקהל, ליהוה אלהי אבתיהם, ויקדו וישתחוו ליהוה, ולמלך.  א כט,כא ויזבחו ליהוה זבחים ויעלו עלות ליהוה, למחרת היום ההוא--פרים אלף אלים אלף כבשים אלף, ונסכיהם; וזבחים לרב, לכל-ישראל.  א כט,כב ויאכלו וישתו לפני יהוה, ביום ההוא--בשמחה גדולה; וימליכו שנית לשלמה בן-דויד, וימשחו ליהוה לנגיד ולצדוק לכהן.  א כט,כג וישב שלמה על-כסא יהוה למלך, תחת-דויד אביו--ויצלח; וישמעו אליו, כל-ישראל.  א כט,כד וכל-השרים, והגברים, וגם, כל-בני המלך דויד--נתנו יד, תחת שלמה המלך.  א כט,כה ויגדל יהוה את-שלמה למעלה, לעיני כל-ישראל; ויתן עליו, הוד מלכות, אשר לא-היה על-כל-מלך לפניו, על-ישראל.  {פ}

א כט,כו ודויד, בן-ישי, מלך, על-כל-ישראל.  א כט,כז והימים, אשר מלך על-ישראל--ארבעים, שנה:  בחברון מלך שבע שנים, ובירושלם מלך שלשים ושלוש.  א כט,כח וימת בשיבה טובה, שבע ימים עשר וכבוד; וימלך שלמה בנו, תחתיו.  א כט,כט ודברי דויד המלך, הראשנים והאחרנים--הנם כתובים, על-דברי שמואל הראה, ועל-דברי נתן הנביא, ועל-דברי גד החזה.  א כט,ל עם כל-מלכותו, וגבורתו; והעתים, אשר עברו עליו ועל-ישראל, ועל, כל-ממלכות הארצות.  {פ}

ב א,א ויתחזק שלמה בן-דויד, על-מלכותו; ויהוה אלהיו עמו, ויגדלהו למעלה.  ב א,ב ויאמר שלמה לכל-ישראל לשרי האלפים והמאות ולשפטים, ולכל נשיא לכל-ישראל--ראשי האבות.  ב א,ג וילכו, שלמה וכל-הקהל עמו, לבמה, אשר בגבעון:  כי-שם היה, אהל מועד האלהים, אשר עשה משה עבד-יהוה, במדבר.  ב א,ד אבל, ארון האלהים העלה דויד מקרית יערים, בהכין לו, דויד:  כי נטה-לו אהל, בירושלם.  ב א,ה ומזבח הנחשת, אשר עשה בצלאל בן-אורי בן-חור--שם, לפני משכן יהוה; וידרשהו שלמה, והקהל.  ב א,ו ויעל שלמה שם על-מזבח הנחשת, לפני יהוה, אשר, לאהל מועד; ויעל עליו עלות, אלף.  ב א,ז בלילה ההוא, נראה אלהים לשלמה; ויאמר לו, שאל מה אתן-לך.  ב א,ח ויאמר שלמה, לאלהים, אתה עשית עם-דויד אבי, חסד גדול; והמלכתני, תחתיו.  ב א,ט עתה, יהוה אלהים--יאמן דברך, עם דויד אבי:  כי אתה, המלכתני, על-עם, רב כעפר הארץ.  ב א,י עתה, חכמה ומדע תן-לי, ואצאה לפני העם-הזה, ואבואה:  כי-מי ישפט, את-עמך הזה הגדול.  {ס}  ב א,יא ויאמר אלהים לשלמה יען אשר היתה זאת עם-לבבך, ולא-שאלת עשר נכסים וכבוד ואת נפש שנאיך, וגם-ימים רבים, לא שאלת; ותשאל-לך, חכמה ומדע, אשר תשפוט את-עמי, אשר המלכתיך עליו.  ב א,יב החכמה והמדע, נתון לך; ועשר ונכסים וכבוד, אתן-לך--אשר לא-היה כן למלכים אשר לפניך, ואחריך לא יהיה-כן.  ב א,יג ויבא שלמה לבמה אשר-בגבעון, ירושלם, מלפני, אהל מועד; וימלך, על-ישראל.  {פ}

ב א,יד ויאסף שלמה, רכב ופרשים, ויהי-לו אלף וארבע-מאות רכב, ושנים-עשר אלף פרשים; ויניחם בערי הרכב, ועם-המלך בירושלם.  ב א,טו ויתן המלך את-הכסף ואת-הזהב, בירושלם--כאבנים; ואת הארזים, נתן כשקמים אשר-בשפלה--לרב.  ב א,טז ומוצא הסוסים אשר לשלמה, ממצרים; ומקוא--סחרי המלך, מקוא יקחו במחיר.  ב א,יז ויעלו ויוציאו ממצרים מרכבה, בשש מאות כסף, וסוס, בחמשים ומאה; וכן לכל-מלכי החתים, ומלכי ארם--בידם יוציאו.  ב א,יח ויאמר שלמה, לבנות בית לשם יהוה, ובית, למלכותו.  ב ב,א ויספר שלמה שבעים אלף, איש סבל, ושמונים אלף איש, חצב בהר; ומנצחים עליהם, שלשת אלפים ושש מאות.  {פ}

ב ב,ב וישלח שלמה, אל-חורם מלך-צר לאמר:  כאשר עשית, עם-דויד אבי, ותשלח-לו ארזים, לבנות-לו בית לשבת בו.  ב ב,ג הנה אני בונה-בית לשם יהוה אלהי, להקדיש לו להקטיר לפניו קטרת-סמים ומערכת תמיד ועלות לבקר ולערב, לשבתות ולחדשים, ולמועדי יהוה אלהינו:  לעולם, זאת על-ישראל.  ב ב,ד והבית אשר-אני בונה, גדול:  כי-גדול אלהינו, מכל-האלהים.  ב ב,ה ומי יעצר-כח לבנות-לו בית, כי השמים ושמי השמים לא יכלכלהו; ומי אני אשר אבנה-לו בית, כי אם-להקטיר לפניו.  ב ב,ו ועתה שלח-לי איש-חכם לעשות בזהב ובכסף ובנחשת ובברזל, ובארגון וכרמיל ותכלת, וידע, לפתח פתוחים:  עם-החכמים, אשר עמי ביהודה ובירושלם, אשר הכין, דויד אבי.  ב ב,ז ושלח-לי עצי ארזים ברושים ואלגומים, מהלבנון--כי אני ידעתי, אשר עבדיך יודעים לכרות עצי לבנון; והנה עבדי, עם-עבדיך.  ב ב,ח ולהכין לי עצים, לרב:  כי הבית אשר-אני בונה, גדול והפלא.  ב ב,ט והנה לחטבים לכרתי העצים נתתי חטים מכות לעבדיך, כרים עשרים אלף, ושערים, כרים עשרים אלף; ויין, בתים עשרים אלף, ושמן, בתים עשרים אלף.  {ס}  ב ב,י ויאמר חורם מלך-צר בכתב, וישלח אל-שלמה:  באהבת יהוה את-עמו, נתנך עליהם מלך.  ב ב,יא ויאמר, חורם--ברוך יהוה אלהי ישראל, אשר עשה את-השמים ואת-הארץ:  אשר נתן לדויד המלך בן חכם, יודע שכל ובינה, אשר יבנה-בית ליהוה, ובית למלכותו.  ב ב,יב ועתה, שלחתי איש-חכם יודע בינה--לחורם אבי.  ב ב,יג בן-אשה מן-בנות דן, ואביו איש-צרי יודע לעשות בזהב-ובכסף בנחשת בברזל באבנים ובעצים בארגמן בתכלת ובבוץ ובכרמיל, ולפתח כל-פתוח, ולחשב כל-מחשבת--אשר ינתן-לו, עם-חכמיך, וחכמי, אדני דויד אביך.  ב ב,יד ועתה החטים והשערים השמן והיין, אשר אמר אדני--ישלח, לעבדיו.  ב ב,טו ואנחנו נכרת עצים מן-הלבנון, ככל-צרכך, ונביאם לך רפסדות, על-ים יפו; ואתה תעלה אתם, ירושלם.  {פ}

ב ב,טז ויספר שלמה, כל-האנשים הגירים אשר בארץ ישראל, אחרי הספר, אשר ספרם דויד אביו; וימצאו, מאה וחמשים אלף, ושלשת אלפים, ושש מאות.  ב ב,יז ויעש מהם שבעים אלף, סבל, ושמנים אלף, חצב בהר; ושלשת אלפים ושש מאות, מנצחים להעביד את-העם.  ב ג,א ויחל שלמה, לבנות את-בית-יהוה בירושלם, בהר המוריה, אשר נראה לדויד אביהו--אשר הכין במקום דויד, בגרן ארנן היבוסי.  ב ג,ב ויחל לבנות בחדש השני, בשני, בשנת ארבע, למלכותו.  ב ג,ג ואלה הוסד שלמה, לבנות את-בית האלהים:  הארך אמות במדה הראשונה, אמות ששים, ורחב, אמות עשרים.  ב ג,ד והאולם אשר על-פני הארך על-פני רחב-הבית, אמות עשרים, והגבה, מאה ועשרים; ויצפהו מפנימה, זהב טהור.  ב ג,ה ואת הבית הגדול, חפה עץ ברושים, ויחפהו, זהב טוב; ויעל עליו תמרים, ושרשרת.  ב ג,ו ויצף את-הבית אבן יקרה, לתפארת; והזהב, זהב פרוים.  ב ג,ז ויחף את-הבית הקרות הספים, וקירותיו ודלתותיו--זהב; ופתח כרובים, על-הקירות.  {ס}  ב ג,ח ויעש, את-בית-קדש הקדשים--ארכו על-פני רחב-הבית אמות עשרים, ורחבו אמות עשרים; ויחפהו זהב טוב, לככרים שש מאות.  ב ג,ט ומשקל למסמרות לשקלים, חמשים זהב; והעליות, חפה זהב.  ב ג,י ויעש בבית-קדש הקדשים, כרובים שנים--מעשה, צעצעים; ויצפו אתם, זהב.  ב ג,יא וכנפי, הכרובים--ארכם, אמות עשרים; כנף האחד לאמות חמש, מגעת לקיר הבית, והכנף האחרת אמות חמש, מגיע לכנף הכרוב האחר.  ב ג,יב וכנף הכרוב האחד אמות חמש, מגיע לקיר הבית; והכנף האחרת, אמות חמש--דבקה, לכנף הכרוב האחר.  ב ג,יג כנפי הכרובים האלה, פרשים אמות עשרים; והם עמדים על-רגליהם, ופניהם לבית.  {ס}  ב ג,יד ויעש, את-הפרכת, תכלת וארגמן, וכרמיל ובוץ; ויעל עליו, כרובים.  {ס}  ב ג,טו ויעש לפני הבית, עמודים שנים, אמות, שלשים וחמש ארך; והצפת אשר-על-ראשו, אמות חמש.  {ס}  ב ג,טז ויעש שרשרות בדביר, ויתן על-ראש העמדים; ויעש רמונים מאה, ויתן בשרשרות.  ב ג,יז ויקם את-העמודים על-פני ההיכל, אחד מימין ואחד מהשמאול; ויקרא שם-הימיני (הימני) יכין, ושם השמאלי בעז.  {ס}  ב ד,א ויעש, מזבח נחשת--עשרים אמה ארכו, ועשרים אמה רחבו; ועשר אמות, קומתו.  {ס}  ב ד,ב ויעש את-הים, מוצק:  עשר באמה משפתו אל-שפתו עגול סביב, וחמש באמה קומתו, וקו שלשים באמה, יסב אתו סביב.  ב ד,ג ודמות בקרים תחת לו סביב סביב, סובבים אתו, עשר באמה, מקיפים את-הים סביב:  שנים טורים הבקר, יצוקים במצקתו.  ב ד,ד עומד על-שנים עשר בקר, שלשה פנים צפונה ושלושה פנים ימה ושלשה פנים נגבה ושלשה פנים מזרחה, והים עליהם, מלמעלה; וכל-אחריהם, ביתה.  ב ד,ה ועביו טפח--ושפתו כמעשה שפת-כוס, פרח שושנה; מחזיק בתים, שלשת אלפים יכיל.  {ס}  ב ד,ו ויעש כיורים, עשרה, ויתן חמשה מימין וחמשה משמאול לרחצה בהם, את-מעשה העולה ידיחו בם; והים, לרחצה לכהנים בו.  {ס}  ב ד,ז ויעש את-מנרות הזהב, עשר--כמשפטם; ויתן, בהיכל, חמש מימין, וחמש משמאול.  {ס}  ב ד,ח ויעש שלחנות, עשרה, וינח בהיכל, חמשה מימין וחמשה משמאול; ויעש מזרקי זהב, מאה.  {ס}  ב ד,ט ויעש חצר הכהנים, והעזרה הגדולה; ודלתות לעזרה ודלתותיהם, צפה נחשת.  ב ד,י ואת-הים, נתן מכתף הימנית קדמה--ממול נגבה.  ב ד,יא ויעש חורם--את-הסירות, ואת-היעים ואת-המזרקות; ויכל חירם (חורם), לעשות את-המלאכה, אשר עשה למלך שלמה, בבית האלהים.  ב ד,יב עמודים שנים, והגלות והכתרות על-ראש העמודים שתים; והשבכות שתים--לכסות את-שתי גלות הכתרות, אשר על-ראש העמודים.  ב ד,יג ואת-הרמונים ארבע מאות, לשתי השבכות; שנים טורים רמונים, לשבכה האחת--לכסות את-שתי גלות הכתרות, אשר על-פני העמודים.  ב ד,יד ואת-המכנות, עשה; ואת-הכירות עשה, על-המכנות.  ב ד,טו את-הים, אחד; ואת-הבקר שנים-עשר, תחתיו.  ב ד,טז ואת-הסירות ואת-היעים ואת-המזלגות, ואת-כל-כליהם, עשה חורם אביו למלך שלמה, לבית יהוה--נחשת, מרוק.  ב ד,יז בככר הירדן יצקם המלך, בעבי האדמה, בין סכות, ובין צרדתה.  ב ד,יח ויעש שלמה כל-הכלים האלה, לרב מאד:  כי לא נחקר, משקל הנחשת.  {ס}  ב ד,יט ויעש שלמה--את כל-הכלים, אשר בית האלהים; ואת, מזבח הזהב, ואת-השלחנות, ועליהם לחם הפנים.  ב ד,כ ואת-המנרות ונרתיהם, לבערם כמשפט לפני הדביר--זהב סגור.  ב ד,כא והפרח והנרות והמלקחים, זהב; הוא, מכלות זהב.  ב ד,כב והמזמרות והמזרקות והכפות והמחתות, זהב סגור; ופתח הבית דלתותיו הפנימיות לקדש הקדשים, ודלתי הבית להיכל--זהב.  ב ה,א ותשלם, כל-המלאכה, אשר-עשה שלמה, לבית יהוה;  {ס}  ויבא שלמה את-קדשי דויד אביו, ואת-הכסף ואת-הזהב ואת-כל-הכלים--נתן, באצרות בית האלהים.  {פ}

ב ה,ב אז יקהיל שלמה את-זקני ישראל, ואת-כל-ראשי המטות נשיאי האבות לבני ישראל--אל-ירושלם:  להעלות את-ארון ברית-יהוה, מעיר דויד--היא ציון.  ב ה,ג ויקהלו אל-המלך כל-איש ישראל, בחג:  הוא, החדש השבעי.  ב ה,ד ויבאו, כל זקני ישראל; וישאו הלוים, את-הארון.  ב ה,ה ויעלו את-הארון ואת-אהל מועד, ואת-כל-כלי הקדש אשר באהל:  העלו אתם, הכהנים הלוים.  ב ה,ו והמלך שלמה, וכל-עדת ישראל הנועדים עליו--לפני הארון:  מזבחים צאן ובקר, אשר לא-יספרו ולא ימנו מרב.  ב ה,ז ויביאו הכהנים את-ארון ברית-יהוה אל-מקומו, אל-דביר הבית--אל-קדש הקדשים:  אל-תחת, כנפי הכרובים.  ב ה,ח ויהיו הכרובים פרשים כנפים, על-מקום הארון; ויכסו הכרובים על-הארון ועל-בדיו, מלמעלה.  ב ה,ט ויאריכו, הבדים, ויראו ראשי הבדים מן-הארון על-פני הדביר, ולא יראו החוצה; ויהי-שם, עד היום הזה.  ב ה,י אין, בארון--רק שני הלחות, אשר-נתן משה בחרב:  אשר כרת יהוה עם-בני ישראל, בצאתם ממצרים.  {פ}

ב ה,יא ויהי, בצאת הכהנים מן-הקדש:  כי כל-הכהנים הנמצאים, התקדשו--אין, לשמור למחלקות.  ב ה,יב והלוים המשררים לכלם לאסף להימן לידתון ולבניהם ולאחיהם מלבשים בוץ, במצלתים ובנבלים וכנרות, עמדים, מזרח למזבח; ועמהם כהנים למאה ועשרים, מחצררים (מחצרים) בחצצרות.  ב ה,יג ויהי כאחד למחצצרים (למחצרים) ולמשררים להשמיע קול-אחד, להלל ולהדות ליהוה, וכהרים קול בחצצרות ובמצלתים ובכלי השיר ובהלל ליהוה כי טוב, כי לעולם חסדו; והבית מלא ענן, בית יהוה.  ב ה,יד ולא-יכלו הכהנים לעמוד לשרת, מפני הענן:  כי-מלא כבוד-יהוה, את-בית האלהים.  {פ}

ב ו,א אז, אמר שלמה:  יהוה אמר, לשכון בערפל.  ב ו,ב ואני בניתי בית-זבל, לך; ומכון לשבתך, עולמים.  ב ו,ג ויסב המלך, את-פניו, ויברך, את כל-קהל ישראל; וכל-קהל ישראל, עומד.  ב ו,ד ויאמר, ברוך יהוה אלהי ישראל, אשר דבר בפיו, את דויד אבי; ובידיו מלא, לאמר.  ב ו,ה מן-היום, אשר הוצאתי את-עמי מארץ מצרים, לא-בחרתי בעיר מכל שבטי ישראל, לבנות בית להיות שמי שם; ולא-בחרתי באיש, להיות נגיד על-עמי ישראל.  ב ו,ו ואבחר, בירושלם, להיות שמי, שם; ואבחר בדויד, להיות על-עמי ישראל.  ב ו,ז ויהי, עם-לבב דויד אבי, לבנות בית, לשם יהוה אלהי ישראל.  ב ו,ח ויאמר יהוה, אל-דויד אבי, יען אשר היה עם-לבבך, לבנות בית לשמי--הטיבות, כי היה עם-לבבך.  ב ו,ט רק אתה, לא תבנה הבית:  כי בנך היוצא מחלציך, הוא-יבנה הבית לשמי.  ב ו,י ויקם יהוה, את-דברו אשר דבר; ואקום תחת דויד אבי ואשב על-כסא ישראל, כאשר דבר יהוה, ואבנה הבית, לשם יהוה אלהי ישראל.  ב ו,יא ואשים שם את-הארון, אשר-שם ברית יהוה, אשר כרת, עם-בני ישראל.  ב ו,יב ויעמד, לפני מזבח יהוה, נגד, כל-קהל ישראל; ויפרש, כפיו.  ב ו,יג כי-עשה שלמה כיור נחשת, ויתנהו בתוך העזרה--חמש אמות ארכו וחמש אמות רחבו, ואמות שלוש קומתו; ויעמד עליו, ויברך על-ברכיו נגד כל-קהל ישראל, ויפרש כפיו, השמימה.  {פ}

ב ו,יד ויאמר,  {פ}
 
יהוה אלהי ישראל אין-כמוך אלהים--בשמים, ובארץ:  שמר הברית, והחסד, לעבדיך, ההלכים לפניך בכל-לבם.  ב ו,טו אשר שמרת, לעבדך דויד אבי, את אשר-דברת, לו; ותדבר בפיך ובידך מלאת, כיום הזה.  ב ו,טז ועתה יהוה אלהי ישראל, שמר לעבדך דויד אבי את אשר דברת לו לאמר, לא-יכרת לך איש מלפני, יושב על-כסא ישראל:  רק אם-ישמרו בניך את-דרכם, ללכת בתורתי, כאשר הלכת, לפני.  ב ו,יז ועתה, יהוה אלהי ישראל:  יאמן, דברך, אשר דברת, לעבדך לדויד.  ב ו,יח כי, האמנם, ישב אלהים את-האדם, על-הארץ:  הנה שמים ושמי השמים, לא יכלכלוך--אף, כי-הבית הזה אשר בניתי.  ב ו,יט ופנית אל-תפלת עבדך, ואל-תחנתו--יהוה אלהי:  לשמע אל-הרנה ואל-התפלה, אשר עבדך מתפלל לפניך.  ב ו,כ להיות עיניך פתחות אל-הבית הזה, יומם ולילה--אל-המקום, אשר אמרת לשום שמך שם:  לשמוע, אל-התפלה, אשר יתפלל עבדך, אל-המקום הזה.  ב ו,כא ושמעת אל-תחנוני עבדך, ועמך ישראל, אשר יתפללו, אל-המקום הזה; ואתה תשמע ממקום שבתך, מן-השמים--ושמעת, וסלחת.  ב ו,כב אם-יחטא איש לרעהו, ונשא-בו אלה להאלתו; ובא, אלה לפני מזבחך--בבית הזה.  ב ו,כג ואתה תשמע מן-השמים, ועשית ושפטת את-עבדיך, להשיב לרשע, לתת דרכו בראשו; ולהצדיק צדיק, לתת לו כצדקתו.  {ס}  ב ו,כד ואם-ינגף עמך ישראל, לפני אויב--כי יחטאו-לך; ושבו והודו את-שמך, והתפללו והתחננו לפניך בבית הזה.  ב ו,כה ואתה, תשמע מן-השמים, וסלחת, לחטאת עמך ישראל; והשיבותם, אל-האדמה, אשר-נתתה להם, ולאבתיהם.  {פ}

ב ו,כו בהעצר השמים ולא-יהיה מטר, כי יחטאו-לך; והתפללו אל-המקום הזה, והודו את-שמך--מחטאתם ישובון, כי תענם.  ב ו,כז ואתה תשמע השמים, וסלחת לחטאת עבדיך ועמך ישראל--כי תורם אל-הדרך הטובה, אשר ילכו-בה; ונתתה מטר על-ארצך, אשר-נתתה לעמך לנחלה.  {ס}  ב ו,כח רעב כי-יהיה בארץ, דבר כי-יהיה שדפון וירקון ארבה וחסיל כי יהיה, כי יצר-לו איביו, בארץ שעריו:  כל-נגע, וכל-מחלה.  ב ו,כט כל-תפלה כל-תחנה, אשר יהיה לכל-האדם, ולכל, עמך ישראל--אשר ידעו, איש נגעו ומכאבו, ופרש כפיו, אל-הבית הזה.  ב ו,ל ואתה תשמע מן-השמים מכון שבתך, וסלחת, ונתתה לאיש ככל-דרכיו, אשר תדע את-לבבו:  כי אתה לבדך ידעת, את-לבב בני האדם.  ב ו,לא למען ייראוך, ללכת בדרכיך, כל-הימים, אשר-הם חיים על-פני האדמה--אשר נתתה, לאבתינו.  {ס}  ב ו,לב וגם אל-הנכרי, אשר לא מעמך ישראל הוא, ובא מארץ רחוקה למען שמך הגדול וידך החזקה, וזרועך הנטויה; ובאו והתפללו, אל-הבית הזה.  ב ו,לג ואתה תשמע מן-השמים, ממכון שבתך, ועשית, ככל אשר-יקרא אליך הנכרי:  למען ידעו כל-עמי הארץ את-שמך, וליראה אתך כעמך ישראל, ולדעת, כי-שמך נקרא על-הבית הזה אשר בניתי.  ב ו,לד כי-יצא עמך למלחמה על-איביו, בדרך אשר תשלחם; והתפללו אליך, דרך העיר הזאת אשר בחרת בה, והבית, אשר-בניתי לשמך.  ב ו,לה ושמעת, מן-השמים, את-תפלתם, ואת-תחנתם; ועשית, משפטם.  ב ו,לו כי יחטאו-לך, כי אין אדם אשר לא-יחטא, ואנפת בם, ונתתם לפני אויב; ושבום שוביהם אל-ארץ רחוקה, או קרובה.  ב ו,לז והשיבו, אל-לבבם, בארץ, אשר נשבו-שם; ושבו והתחננו אליך, בארץ שבים לאמר, חטאנו העוינו, ורשענו.  ב ו,לח ושבו אליך, בכל-לבם ובכל-נפשם, בארץ שבים, אשר-שבו אתם; והתפללו, דרך ארצם אשר נתתה לאבותם, והעיר אשר בחרת, ולבית אשר-בניתי לשמך.  ב ו,לט ושמעת מן-השמים ממכון שבתך, את-תפלתם ואת-תחנתיהם, ועשית, משפטם; וסלחת לעמך, אשר חטאו-לך.  ב ו,מ עתה אלהי, יהיו-נא עיניך פתחות, ואזניך, קשבות--לתפלת, המקום הזה.  {ס}  ב ו,מא ועתה, קומה יהוה אלהים לנוחך--אתה, וארון עזך; כהניך יהוה אלהים, ילבשו תשועה, וחסידיך, ישמחו בטוב.  ב ו,מב יהוה אלהים, אל-תשב פני משיחך:  זכרה, לחסדי דויד עבדך.  {פ}

ב ז,א וככלות שלמה, להתפלל, והאש ירדה מהשמים, ותאכל העלה והזבחים; וכבוד יהוה, מלא את-הבית.  ב ז,ב ולא יכלו הכהנים, לבוא אל-בית יהוה:  כי-מלא כבוד-יהוה, את-בית יהוה.  ב ז,ג וכל בני ישראל, ראים ברדת האש, וכבוד יהוה, על-הבית; ויכרעו אפים ארצה על-הרצפה, וישתחוו, והדות ליהוה כי טוב, כי לעולם חסדו.  ב ז,ד והמלך, וכל-העם, זבחים זבח, לפני יהוה.  {ס}  ב ז,ה ויזבח המלך שלמה, את-זבח הבקר, עשרים ושנים אלף, וצאן מאה ועשרים אלף; ויחנכו את-בית האלהים, המלך וכל-העם.  ב ז,ו והכהנים על-משמרותם עמדים, והלוים בכלי-שיר יהוה אשר עשה דויד המלך להדות ליהוה כי-לעולם חסדו, בהלל דויד, בידם; והכהנים מחצצרים (מחצרים) נגדם, וכל-ישראל עמדים.  {ס}  ב ז,ז ויקדש שלמה, את-תוך החצר אשר לפני בית-יהוה, כי-עשה שם העלות, ואת חלבי השלמים:  כי-מזבח הנחשת, אשר עשה שלמה, לא יכול להכיל את-העלה ואת-המנחה, ואת-החלבים.  ב ז,ח ויעש שלמה את-החג בעת ההיא שבעת ימים, וכל-ישראל עמו--קהל, גדול מאד:  מלבוא חמת, עד-נחל מצרים.  ב ז,ט ויעשו ביום השמיני, עצרת:  כי חנכת המזבח, עשו שבעת ימים, והחג, שבעת ימים.  ב ז,י וביום עשרים ושלשה לחדש השביעי, שלח את-העם לאהליהם--שמחים, וטובי לב, על-הטובה אשר עשה יהוה לדויד ולשלמה, ולישראל עמו.  ב ז,יא ויכל שלמה את-בית יהוה, ואת-בית המלך; ואת כל-הבא על-לב שלמה, לעשות בבית-יהוה ובביתו--הצליח.  {פ}

ב ז,יב וירא יהוה אל-שלמה, בלילה; ויאמר לו, שמעתי את-תפלתך, ובחרתי במקום הזה לי, לבית זבח.  ב ז,יג הן אעצר השמים ולא-יהיה מטר, והן-אצוה על-חגב לאכול הארץ; ואם-אשלח דבר, בעמי.  ב ז,יד ויכנעו עמי אשר נקרא-שמי עליהם, ויתפללו ויבקשו פני, וישבו, מדרכיהם הרעים--ואני, אשמע מן-השמים, ואסלח לחטאתם, וארפא את-ארצם.  ב ז,טו עתה, עיני יהיו פתחות, ואזני, קשבות--לתפלת, המקום הזה.  ב ז,טז ועתה, בחרתי והקדשתי את-הבית הזה, להיות-שמי שם, עד-עולם; והיו עיני ולבי שם, כל-הימים.  ב ז,יז ואתה אם-תלך לפני, כאשר הלך דויד אביך, ולעשות, ככל אשר צויתיך; וחקי ומשפטי, תשמור.  ב ז,יח והקימותי, את כסא מלכותך:  כאשר כרתי, לדויד אביך לאמר, לא-יכרת לך איש, מושל בישראל.  ב ז,יט ואם-תשובון אתם--ועזבתם חקותי ומצותי, אשר נתתי לפניכם; והלכתם, ועבדתם אלהים אחרים, והשתחויתם, להם.  ב ז,כ ונתשתים, מעל אדמתי אשר נתתי להם, ואת-הבית הזה אשר הקדשתי לשמי, אשליך מעל פני; ואתננו למשל ולשנינה, בכל-העמים.  ב ז,כא והבית הזה אשר היה עליון, לכל-עבר עליו ישם; ואמר, במה עשה יהוה ככה, לארץ הזאת, ולבית הזה.  ב ז,כב ואמרו, על אשר עזבו את-יהוה אלהי אבתיהם אשר הוציאם מארץ מצרים, ויחזיקו באלהים אחרים, וישתחוו להם ויעבדום; על-כן הביא עליהם, את כל-הרעה הזאת.  {פ}

ב ח,א ויהי מקץ עשרים שנה, אשר בנה שלמה את-בית יהוה--ואת-ביתו.  ב ח,ב והערים, אשר נתן חורם לשלמה--בנה שלמה, אתם; ויושב שם, את-בני ישראל.  ב ח,ג וילך שלמה חמת צובה, ויחזק עליה.  ב ח,ד ויבן את-תדמר, במדבר, ואת כל-ערי המסכנות, אשר בנה בחמת.  ב ח,ה ויבן את-בית חורון, העליון, ואת-בית חורון, התחתון--ערי מצור, חומות דלתים ובריח.  ב ח,ו ואת-בעלת, ואת כל-ערי המסכנות אשר היו לשלמה, ואת כל-ערי הרכב, ואת ערי הפרשים; ואת כל-חשק שלמה, אשר חשק לבנות בירושלם ובלבנון, ובכל, ארץ ממשלתו.  ב ח,ז כל-העם הנותר מן-החתי והאמרי והפרזי, והחוי והיבוסי, אשר לא מישראל, המה.  ב ח,ח מן-בניהם, אשר נותרו אחריהם בארץ, אשר לא-כלום, בני ישראל; ויעלם שלמה למס, עד היום הזה.  ב ח,ט ומן-בני, ישראל, אשר לא-נתן שלמה לעבדים, למלאכתו:  כי-המה אנשי מלחמה, ושרי שלישיו, ושרי רכבו, ופרשיו.  {פ}

ב ח,י ואלה שרי הנציבים (הנצבים) אשר-למלך שלמה, חמשים ומאתים, הרדים, בעם.  ב ח,יא ואת-בת-פרעה, העלה שלמה מעיר דויד, לבית, אשר בנה-לה:  כי אמר, לא-תשב אשה לי בבית דויד מלך-ישראל--כי-קדש המה, אשר-באה אליהם ארון יהוה.  {פ}

ב ח,יב אז העלה שלמה עלות, ליהוה, על מזבח יהוה, אשר בנה לפני האולם.  ב ח,יג ובדבר-יום ביום, להעלות כמצות משה, לשבתות ולחדשים, ולמועדות שלוש פעמים בשנה--בחג המצות ובחג השבעות, ובחג הסכות.  ב ח,יד ויעמד כמשפט דויד-אביו את-מחלקות הכהנים על-עבדתם, והלוים על-משמרותם להלל ולשרת נגד הכהנים לדבר-יום ביומו, והשערים במחלקותם, לשער ושער:  כי כן, מצות דויד איש-האלהים.  ב ח,טו ולא סרו מצות המלך על-הכהנים והלוים, לכל-דבר--ולאצרות.  ב ח,טז ותכן כל-מלאכת שלמה, עד-היום מוסד בית-יהוה ועד-כלתו:  שלם, בית יהוה.  {ס}  ב ח,יז אז הלך שלמה לעציון-גבר ואל-אילות, על-שפת הים--בארץ אדום.  ב ח,יח וישלח-לו חורם ביד-עבדיו אוניות (אניות), ועבדים יודעי ים, ויבאו עם-עבדי שלמה אופירה, ויקחו משם ארבע-מאות וחמשים ככר זהב; ויביאו, אל-המלך שלמה.  {פ}

ב ט,א ומלכת-שבא, שמעה את-שמע שלמה, ותבוא לנסות את-שלמה בחידות בירושלם בחיל כבד מאד וגמלים נשאים בשמים וזהב לרב, ואבן יקרה; ותבוא, אל-שלמה, ותדבר עמו, את כל-אשר היה עם-לבבה.  ב ט,ב ויגד-לה שלמה, את-כל-דבריה; ולא-נעלם דבר משלמה, אשר לא הגיד לה.  ב ט,ג ותרא, מלכת-שבא, את, חכמת שלמה--והבית, אשר בנה.  ב ט,ד ומאכל שלחנו ומושב עבדיו ומעמד משרתיו ומלבושיהם, ומשקיו ומלבושיהם, ועליתו, אשר יעלה בית יהוה; ולא-היה עוד בה, רוח.  ב ט,ה ותאמר, אל-המלך, אמת הדבר, אשר שמעתי בארצי--על-דבריך, ועל-חכמתך.  ב ט,ו ולא-האמנתי לדבריהם, עד אשר-באתי ותראינה עיני, והנה לא הגד-לי, חצי מרבית חכמתך:  יספת, על-השמועה אשר שמעתי.  ב ט,ז אשרי אנשיך, ואשרי עבדיך אלה--העמדים לפניך תמיד, ושמעים את-חכמתך.  ב ט,ח יהי יהוה אלהיך, ברוך, אשר חפץ בך לתתך על-כסאו למלך, ליהוה אלהיך:  באהבת אלהיך את-ישראל, להעמידו לעולם, ויתנך עליהם למלך, לעשות משפט וצדקה.  ב ט,ט ותתן למלך מאה ועשרים ככר זהב, ובשמים לרב מאד--ואבן יקרה; ולא היה כבשם ההוא, אשר-נתנה מלכת-שבא למלך שלמה.  ב ט,י וגם-עבדי חירם (חורם) ועבדי שלמה, אשר-הביאו זהב מאופיר--הביאו עצי אלגומים, ואבן יקרה.  ב ט,יא ויעש המלך את-עצי האלגומים מסלות לבית-יהוה, ולבית המלך, וכנרות ונבלים, לשרים; ולא-נראו כהם לפנים, בארץ יהודה.  ב ט,יב והמלך שלמה נתן למלכת-שבא, את-כל-חפצה אשר שאלה, מלבד, אשר-הביאה אל-המלך; ותהפך ותלך לארצה, היא ועבדיה.  {פ}

ב ט,יג ויהי משקל הזהב, אשר-בא לשלמה בשנה אחת--שש מאות וששים ושש, ככרי זהב.  ב ט,יד לבד מאנשי התרים והסחרים, מביאים; וכל-מלכי ערב ופחות הארץ, מביאים זהב וכסף לשלמה.  ב ט,טו ויעש המלך שלמה מאתים צנה, זהב שחוט:  שש מאות זהב שחוט, יעלה על-הצנה האחת.  ב ט,טז ושלש-מאות מגנים, זהב שחוט--שלש מאות זהב, יעלה על-המגן האחת; ויתנם המלך, בבית יער הלבנון.  ב ט,יז ויעש המלך כסא-שן, גדול; ויצפהו, זהב טהור.  ב ט,יח ושש מעלות לכסא וכבש בזהב לכסא, מאחזים, וידות מזה ומזה, על-מקום השבת; ושנים אריות, עמדים אצל הידות.  ב ט,יט ושנים עשר אריות, עמדים שם על-שש המעלות--מזה ומזה; לא-נעשה כן, לכל-ממלכה.  ב ט,כ וכל כלי משקה המלך שלמה, זהב, וכל כלי בית-יער הלבנון, זהב סגור:  אין כסף, נחשב בימי שלמה--למאומה.  ב ט,כא כי-אניות למלך הלכות תרשיש, עם עבדי חורם:  אחת לשלוש שנים תבואנה אניות תרשיש, נשאות זהב וכסף, שנהבים וקופים, ותוכיים.  {פ}

ב ט,כב ויגדל המלך שלמה, מכל מלכי הארץ--לעשר, וחכמה.  ב ט,כג וכל מלכי הארץ, מבקשים את-פני שלמה--לשמע, את-חכמתו, אשר-נתן האלהים, בלבו.  ב ט,כד והם מביאים איש מנחתו כלי כסף וכלי זהב ושלמות, נשק ובשמים, סוסים, ופרדים--דבר-שנה, בשנה.  {ס}  ב ט,כה ויהי לשלמה ארבעת אלפים אריות סוסים, ומרכבות, ושנים-עשר אלף, פרשים; ויניחם בערי הרכב, ועם-המלך בירושלם.  ב ט,כו ויהי מושל, בכל-המלכים--מן-הנהר ועד-ארץ פלשתים, ועד גבול מצרים.  ב ט,כז ויתן המלך את-הכסף בירושלם, כאבנים; ואת הארזים, נתן כשקמים אשר-בשפלה--לרב.  ב ט,כח ומוציאים סוסים ממצרים לשלמה, ומכל-הארצות.  ב ט,כט ושאר דברי שלמה, הראשנים והאחרונים--הלא-הם כתובים, על-דברי נתן הנביא, ועל-נבואת אחיה השילוני ובחזות יעדי (יעדו) החזה, על-ירבעם בן-נבט.  ב ט,ל וימלך שלמה בירושלם על-כל-ישראל, ארבעים שנה.  ב ט,לא וישכב שלמה, עם-אבתיו, ויקברהו, בעיר דויד אביו; וימלך רחבעם בנו, תחתיו.  {פ}

ב י,א וילך רחבעם, שכמה:  כי שכם באו כל-ישראל, להמליך אתו.  ב י,ב ויהי כשמע ירבעם בן-נבט, והוא במצרים, אשר ברח, מפני שלמה המלך--וישב ירבעם, ממצרים.  ב י,ג וישלחו, ויקראו-לו, ויבא ירבעם, וכל-ישראל; וידברו, אל-רחבעם לאמר.  ב י,ד אביך, הקשה את-עלנו; ועתה הקל מעבודת אביך הקשה, ומעלו הכבד אשר-נתן עלינו--ונעבדך.  ב י,ה ויאמר אלהם, עוד שלשת ימים--ושובו אלי; וילך, העם.  {ס}  ב י,ו ויועץ המלך רחבעם, את-הזקנים אשר-היו עמדים לפני שלמה אביו, בהיתו חי, לאמר:  איך אתם נועצים, להשיב לעם-הזה דבר.  ב י,ז וידברו אליו לאמר, אם-תהיה לטוב להעם הזה ורציתם, ודברת אלהם, דברים טובים--והיו לך עבדים, כל-הימים.  ב י,ח ויעזב את-עצת הזקנים, אשר יעצהו; ויועץ, את-הילדים אשר גדלו אתו, העמדים, לפניו.  ב י,ט ויאמר אלהם, מה אתם נועצים, ונשיב דבר, את-העם הזה:  אשר דברו אלי, לאמר, הקל מן-העל, אשר-נתן אביך עלינו.  ב י,י וידברו אתו, הילדים אשר גדלו אתו לאמר, כה-תאמר לעם אשר-דברו אליך לאמר אביך הכביד את-עלנו, ואתה הקל מעלינו:  כה תאמר אלהם, קטני עבה ממתני אבי.  ב י,יא ועתה, אבי העמיס עליכם על כבד, ואני, אסיף על-עלכם:  אבי, יסר אתכם בשוטים, ואני, בעקרבים.  {פ}

ב י,יב ויבא ירבעם וכל-העם אל-רחבעם, ביום השלשי, כאשר דבר המלך לאמר, שובו אלי ביום השלשי.  ב י,יג ויענם המלך, קשה; ויעזב המלך רחבעם, את עצת הזקנים.  ב י,יד וידבר אלהם, כעצת הילדים לאמר, אכביד את-עלכם, ואני אסיף עליו:  אבי, יסר אתכם בשוטים, ואני, בעקרבים.  ב י,טו ולא-שמע המלך, אל-העם:  כי-היתה נסבה, מעם האלהים--למען הקים יהוה את-דברו אשר דבר ביד אחיהו השלוני, אל-ירבעם בן-נבט.  ב י,טז וכל-ישראל, כי לא-שמע המלך להם, וישיבו העם את-המלך לאמר מה-לנו חלק בדויד ולא-נחלה בבן-ישי איש לאהליך ישראל, עתה ראה ביתך דויד; וילך כל-ישראל, לאהליו.  {ס}  ב י,יז ובני ישראל, הישבים בערי יהודה--וימלך עליהם, רחבעם.  ב י,יח וישלח המלך רחבעם, את-הדרם אשר על-המס, וירגמו-בו בני-ישראל אבן, וימת;  {ס}  והמלך רחבעם, התאמץ לעלות במרכבה, לנוס, ירושלם.  {ס}  ב י,יט ויפשעו ישראל בבית דויד, עד היום הזה.  ב יא,א ויבא רחבעם, ירושלם, ויקהל את-בית יהודה ובנימן מאה ושמונים אלף בחור, עשה מלחמה--להלחם, עם-ישראל, להשיב את-הממלכה, לרחבעם.  {פ}

ב יא,ב ויהי, דבר-יהוה, אל-שמעיהו איש-האלהים, לאמר.  ב יא,ג אמר, אל-רחבעם בן-שלמה מלך יהודה--ואל, כל-ישראל, ביהודה ובנימן, לאמר.  ב יא,ד כה אמר יהוה לא-תעלו ולא-תלחמו עם-אחיכם, שובו איש לביתו--כי מאתי נהיה, הדבר הזה; וישמעו את-דברי יהוה, וישבו מלכת אל-ירבעם.  {פ}

ב יא,ה וישב רחבעם, בירושלם; ויבן ערים למצור, ביהודה.  ב יא,ו ויבן את-בית-לחם ואת-עיטם, ואת-תקוע.  ב יא,ז ואת-בית-צור ואת-שוכו, ואת-עדלם.  ב יא,ח ואת-גת ואת-מרשה, ואת-זיף.  ב יא,ט ואת-אדורים ואת-לכיש, ואת-עזקה.  ב יא,י ואת-צרעה, ואת-אילון, ואת-חברון, אשר ביהודה ובבנימן:  ערי, מצרות.  ב יא,יא ויחזק, את-המצורות; ויתן בהם נגידים, ואצרות מאכל ושמן ויין.  ב יא,יב ובכל-עיר ועיר צנות ורמחים, ויחזקם להרבה מאד; ויהי-לו, יהודה ובנימן.  {ס}  ב יא,יג והכהנים, והלוים, אשר, בכל-ישראל--התיצבו עליו, מכל-גבולם.  ב יא,יד כי-עזבו הלוים, את-מגרשיהם ואחזתם, וילכו ליהודה, ולירושלם:  כי-הזניחם ירבעם ובניו, מכהן ליהוה.  ב יא,טו ויעמד-לו כהנים, לבמות ולשעירים, ולעגלים, אשר עשה.  ב יא,טז ואחריהם, מכל שבטי ישראל, הנתנים את-לבבם, לבקש את-יהוה אלהי ישראל--באו, ירושלם, לזבוח, ליהוה אלהי אבותיהם.  ב יא,יז ויחזקו את-מלכות יהודה, ויאמצו את-רחבעם בן-שלמה לשנים שלוש:  כי הלכו, בדרך דויד ושלמה--לשנים שלוש.  ב יא,יח ויקח-לו רחבעם, אשה--את-מחלת, בן- (בת-) ירימות בן-דויד:  אביהיל, בת-אליאב בן-ישי.  ב יא,יט ותלד לו, בנים--את-יעוש ואת-שמריה, ואת-זהם.  ב יא,כ ואחריה לקח, את-מעכה בת-אבשלום; ותלד לו, את-אביה ואת-עתי, ואת-זיזא, ואת-שלמית.  ב יא,כא ויאהב רחבעם את-מעכה בת-אבשלום, מכל-נשיו ופילגשיו--כי נשים שמונה-עשרה נשא, ופילגשים ששים; ויולד, עשרים ושמונה בנים--וששים בנות.  ב יא,כב ויעמד לראש רחבעם את-אביה בן-מעכה, לנגיד באחיו--כי, להמליכו.  ב יא,כג ויבן ויפרץ מכל-בניו לכל-ארצות יהודה ובנימן, לכל ערי המצרות, ויתן להם המזון, לרב; וישאל, המון נשים.  ב יב,א ויהי, כהכין מלכות רחבעם וכחזקתו, עזב, את-תורת יהוה; וכל-ישראל, עמו.  {פ}

ב יב,ב ויהי בשנה החמישית, למלך רחבעם, עלה שישק מלך-מצרים, על-ירושלם:  כי מעלו, ביהוה.  ב יב,ג באלף ומאתים רכב, ובששים אלף פרשים; ואין מספר, לעם אשר-באו עמו ממצרים--לובים סכיים, וכושים.  ב יב,ד וילכד את-ערי המצרות, אשר ליהודה; ויבא, עד-ירושלם.  {ס}  ב יב,ה ושמעיה הנביא, בא אל-רחבעם, ושרי יהודה, אשר-נאספו אל-ירושלם מפני שישק; ויאמר להם כה-אמר יהוה, אתם עזבתם אתי, ואף-אני עזבתי אתכם, ביד-שישק.  ב יב,ו ויכנעו שרי-ישראל, והמלך; ויאמרו, צדיק יהוה.  ב יב,ז ובראות יהוה כי נכנעו, היה דבר-יהוה אל-שמעיה לאמר נכנעו לא אשחיתם; ונתתי להם כמעט לפליטה, ולא-תתך חמתי בירושלם ביד-שישק.  ב יב,ח כי יהיו-לו, לעבדים; וידעו, עבודתי, ועבודת, ממלכות הארצות.  {ס}  ב יב,ט ויעל שישק מלך-מצרים, על-ירושלם, ויקח את-אצרות בית-יהוה ואת-אצרות בית המלך, את-הכל לקח; ויקח את-מגני הזהב, אשר עשה שלמה.  ב יב,י ויעש המלך רחבעם תחתיהם, מגני נחשת; והפקיד, על-יד שרי הרצים, השמרים, פתח בית המלך.  ב יב,יא ויהי מדי-בוא המלך, בית יהוה, באו הרצים ונשאום, והשבום אל-תא הרצים.  ב יב,יב ובהכנעו, שב ממנו אף-יהוה, ולא להשחית, לכלה; וגם, ביהודה, היה, דברים טובים.  {ס}  ב יב,יג ויתחזק המלך רחבעם, בירושלם--וימלך:  כי בן-ארבעים ואחת שנה רחבעם במלכו ושבע עשרה שנה מלך בירושלם, העיר אשר-בחר יהוה לשום את-שמו שם מכל שבטי ישראל, ושם אמו, נעמה העמנית.  ב יב,יד ויעש, הרע:  כי לא הכין לבו, לדרוש את-יהוה.  {ס}  ב יב,טו ודברי רחבעם, הראשנים והאחרונים--הלא-הם כתובים בדברי שמעיה הנביא ועדו החזה, להתיחש; ומלחמות רחבעם וירבעם, כל-הימים.  ב יב,טז וישכב רחבעם עם-אבתיו, ויקבר בעיר דויד; וימלך אביה בנו, תחתיו.  {פ}

ב יג,א בשנת שמונה עשרה, למלך ירבעם; וימלך אביה, על-יהודה.  ב יג,ב שלוש שנים, מלך בירושלם, ושם אמו, מיכיהו בת-אוריאל מן-גבעה; ומלחמה היתה בין אביה, ובין ירבעם.  ב יג,ג ויאסר אביה את-המלחמה, בחיל גבורי מלחמה, ארבע-מאות אלף, איש בחור;  {ס}  וירבעם, ערך עמו מלחמה, בשמונה מאות אלף איש בחור, גבור חיל.  {ס}  ב יג,ד ויקם אביה, מעל להר צמרים, אשר, בהר אפרים; ויאמר, שמעוני ירבעם וכל-ישראל.  ב יג,ה הלא לכם, לדעת, כי יהוה אלהי ישראל נתן ממלכה לדויד על-ישראל, לעולם:  לו ולבניו, ברית מלח.  {פ}

ב יג,ו ויקם ירבעם בן-נבט, עבד שלמה בן-דויד; וימרד, על-אדניו.  ב יג,ז ויקבצו עליו, אנשים רקים בני בליעל, ויתאמצו, על-רחבעם בן-שלמה; ורחבעם, היה נער ורך-לבב, ולא התחזק, לפניהם.  ב יג,ח ועתה אתם אמרים, להתחזק לפני ממלכת יהוה, ביד, בני דויד; ואתם, המון רב, ועמכם עגלי זהב, אשר עשה לכם ירבעם לאלהים.  ב יג,ט הלא הדחתם את-כהני יהוה, את-בני אהרן והלוים; ותעשו לכם כהנים, כעמי הארצות--כל-הבא למלא ידו בפר בן-בקר ואילם שבעה, והיה כהן ללא אלהים.  {ס}  ב יג,י ואנחנו יהוה אלהינו, ולא עזבנהו; וכהנים משרתים ליהוה, בני אהרן, והלוים, במלאכת.  ב יג,יא ומקטרים ליהוה עלות בבקר-בבקר ובערב-בערב וקטרת-סמים ומערכת לחם על-השלחן הטהור, ומנורת הזהב ונרתיה לבער בערב בערב--כי-שמרים אנחנו, את-משמרת יהוה אלהינו; ואתם, עזבתם אתו.  ב יג,יב והנה עמנו בראש האלהים וכהניו, וחצצרות התרועה--להריע עליכם; בני ישראל, אל-תלחמו עם-יהוה אלהי-אבתיכם--כי-לא תצליחו.  ב יג,יג וירבעם, הסב את-המארב, לבוא, מאחריהם; ויהיו לפני יהודה, והמארב מאחריהם.  ב יג,יד ויפנו יהודה, והנה להם המלחמה פנים ואחור, ויצעקו, ליהוה; והכהנים, מחצצרים (מחצרים) בחצצרות.  ב יג,טו ויריעו, איש יהודה; ויהי, בהריע איש יהודה, והאלהים נגף את-ירבעם וכל-ישראל, לפני אביה ויהודה.  ב יג,טז וינוסו בני-ישראל, מפני יהודה; ויתנם אלהים, בידם.  ב יג,יז ויכו בהם אביה ועמו, מכה רבה; ויפלו חללים מישראל, חמש-מאות אלף איש בחור.  ב יג,יח ויכנעו בני-ישראל, בעת ההיא; ויאמצו, בני יהודה, כי נשענו, על-יהוה אלהי אבותיהם.  ב יג,יט וירדף אביה, אחרי ירבעם, וילכד ממנו ערים, את-בית-אל ואת-בנותיה ואת-ישנה ואת-בנותיה; ואת-עפרון (עפרין), ובנתיה.  ב יג,כ ולא-עצר כח-ירבעם עוד, בימי אביהו; ויגפהו יהוה, וימת.  {פ}

ב יג,כא ויתחזק אביהו--וישא-לו, נשים ארבע עשרה; ויולד, עשרים ושנים בנים, ושש עשרה, בנות.  ב יג,כב ויתר דברי אביה, ודרכיו ודבריו--כתובים, במדרש הנביא עדו.  ב יג,כג וישכב אביה עם-אבתיו, ויקברו אתו בעיר דויד, וימלך אסא בנו, תחתיו; בימיו שקטה הארץ, עשר שנים.  {פ}

ב יד,א ויעש אסא הטוב והישר, בעיני יהוה אלהיו.  ב יד,ב ויסר את-מזבחות הנכר, והבמות; וישבר, את-המצבות, ויגדע, את-האשרים.  ב יד,ג ויאמר, ליהודה, לדרוש, את-יהוה אלהי אבותיהם--ולעשות, התורה והמצוה.  ב יד,ד ויסר מכל-ערי יהודה, את-הבמות ואת-החמנים; ותשקט הממלכה, לפניו.  ב יד,ה ויבן ערי מצורה, ביהודה:  כי-שקטה הארץ, ואין-עמו מלחמה בשנים האלה--כי-הניח יהוה, לו.  ב יד,ו ויאמר ליהודה נבנה את-הערים האלה, ונסב חומה ומגדלים דלתים ובריחים, עודנו הארץ לפנינו כי דרשנו את-יהוה אלהינו, דרשנו וינח לנו מסביב; ויבנו, ויצליחו.  {פ}

ב יד,ז ויהי לאסא, חיל נשא צנה ורמח, מיהודה שלש מאות אלף,  {ס}  ומבנימן נשאי מגן ודרכי קשת מאתים ושמונים אלף:  כל-אלה, גבורי חיל.  ב יד,ח ויצא אליהם זרח הכושי, בחיל אלף אלפים, ומרכבות, שלש מאות; ויבא, עד-מרשה.  ב יד,ט ויצא אסא, לפניו; ויערכו, מלחמה, בגיא צפתה, למרשה.  ב יד,י ויקרא אסא אל-יהוה אלהיו, ויאמר, יהוה אין-עמך לעזר בין רב לאין כח, עזרנו יהוה אלהינו כי-עליך נשענו ובשמך באנו על-ההמון הזה:  יהוה אלהינו אתה, אל-יעצר עמך אנוש.  {ס}  ב יד,יא ויגף יהוה את-הכושים, לפני אסא ולפני יהודה; וינסו, הכושים.  ב יד,יב וירדפם אסא והעם אשר-עמו, עד-לגרר, ויפל מכושים לאין להם מחיה, כי-נשברו לפני-יהוה ולפני מחנהו; וישאו שלל, הרבה מאד.  ב יד,יג ויכו, את כל-הערים סביבות גרר--כי-היה פחד-יהוה, עליהם; ויבזו, את-כל-הערים, כי-בזה רבה, היתה בהם.  ב יד,יד וגם-אהלי מקנה, הכו; וישבו צאן לרב וגמלים, וישבו ירושלם.  {ס}  ב טו,א ועזריהו, בן-עודד, היתה עליו, רוח אלהים.  ב טו,ב ויצא, לפני אסא, ויאמר לו, שמעוני אסא וכל-יהודה ובנימן:  יהוה עמכם, בהיותכם עמו, ואם-תדרשהו ימצא לכם, ואם-תעזבהו יעזב אתכם.  {ס}  ב טו,ג וימים רבים, לישראל:  ללא אלהי אמת, וללא כהן מורה--וללא תורה.  ב טו,ד וישב, בצר-לו, על-יהוה, אלהי ישראל; ויבקשהו, וימצא להם.  ב טו,ה ובעתים ההם, אין שלום ליוצא ולבא:  כי מהומת רבות, על כל-ישבי הארצות.  ב טו,ו וכתתו גוי-בגוי, ועיר בעיר:  כי-אלהים הממם, בכל-צרה.  ב טו,ז ואתם חזקו, ואל-ירפו ידיכם:  כי יש שכר, לפעלתכם.  {ס}  ב טו,ח וכשמע אסא הדברים האלה, והנבואה עדד הנביא, התחזק ויעבר השקוצים מכל-ארץ יהודה ובנימן, ומן-הערים אשר לכד מהר אפרים; ויחדש, את-מזבח יהוה, אשר, לפני אולם יהוה.  ב טו,ט ויקבץ, את-כל-יהודה ובנימן, והגרים עמהם, מאפרים ומנשה ומשמעון:  כי-נפלו עליו מישראל, לרב, בראתם, כי-יהוה אלהיו עמו.  {פ}

ב טו,י ויקבצו ירושלם, בחדש השלשי, לשנת חמש-עשרה, למלכות אסא.  ב טו,יא ויזבחו ליהוה ביום ההוא, מן-השלל הביאו:  בקר שבע מאות, וצאן שבעת אלפים.  ב טו,יב ויבאו בברית--לדרוש, את-יהוה אלהי אבותיהם:  בכל-לבבם, ובכל-נפשם.  ב טו,יג וכל אשר לא-ידרש ליהוה אלהי-ישראל, יומת--למן-קטן, ועד-גדול, למאיש, ועד-אשה.  ב טו,יד וישבעו, ליהוה, בקול גדול, ובתרועה--ובחצצרות, ובשופרות.  ב טו,טו וישמחו כל-יהודה על-השבועה, כי בכל-לבבם נשבעו, ובכל-רצונם בקשהו, וימצא להם; וינח יהוה להם, מסביב.  ב טו,טז וגם-מעכה אם אסא המלך, הסירה מגבירה, אשר-עשתה לאשרה, מפלצת; ויכרת אסא, את-מפלצתה, וידק, וישרף בנחל קדרון.  ב טו,יז והבמות--לא-סרו, מישראל:  רק לבב-אסא היה שלם, כל-ימיו.  ב טו,יח ויבא את-קדשי אביו, וקדשיו--בית האלהים:  כסף וזהב, וכלים.  ב טו,יט ומלחמה, לא היתה, עד שנת-שלשים וחמש, למלכות אסא.  {פ}

ב טז,א בשנת שלשים ושש, למלכות אסא, עלה בעשא מלך-ישראל על-יהודה, ויבן את-הרמה--לבלתי, תת יוצא ובא, לאסא, מלך יהודה.  ב טז,ב ויצא אסא כסף וזהב, מאצרות בית יהוה--ובית המלך; וישלח, אל-בן-הדד מלך ארם, היושב בדרמשק, לאמר.  ב טז,ג ברית ביני ובינך, ובין אבי ובין אביך:  הנה שלחתי לך, כסף וזהב--לך הפר בריתך את-בעשא מלך ישראל, ויעלה מעלי.  ב טז,ד וישמע בן-הדד אל-המלך אסא, וישלח את-שרי החילים אשר-לו אל-ערי ישראל, ויכו את-עיון ואת-דן, ואת אבל מים; ואת כל-מסכנות, ערי נפתלי.  ב טז,ה ויהי, כשמע בעשא, ויחדל, מבנות את-הרמה; וישבת, את-מלאכתו.  {ס}  ב טז,ו ואסא המלך, לקח את-כל-יהודה, וישאו את-אבני הרמה ואת-עציה, אשר בנה בעשא; ויבן בהם, את-גבע ואת-המצפה.  {ס}  ב טז,ז ובעת ההיא, בא חנני הראה, אל-אסא, מלך יהודה; ויאמר אליו, בהשענך על-מלך ארם ולא נשענת על-יהוה אלהיך, על-כן נמלט חיל מלך-ארם, מידך.  ב טז,ח הלא הכושים והלובים, היו לחיל לרב לרכב ולפרשים--להרבה מאד; ובהשענך על-יהוה, נתנם בידך.  ב טז,ט כי יהוה, עיניו משטטות בכל-הארץ להתחזק עם-לבבם שלם אליו--נסכלת על-זאת:  כי מעתה, יש עמך מלחמות.  ב טז,י ויכעס אסא אל-הראה, ויתנהו בית המהפכת--כי-בזעף עמו, על-זאת; וירצץ אסא מן-העם, בעת ההיא.  ב טז,יא והנה דברי אסא, הראשונים והאחרונים--הנם כתובים על-ספר המלכים, ליהודה וישראל.  ב טז,יב ויחלא אסא בשנת שלושים ותשע למלכותו ברגליו, עד-למעלה חליו; וגם-בחליו לא-דרש את-יהוה, כי ברפאים.  ב טז,יג וישכב אסא, עם-אבתיו; וימת, בשנת ארבעים ואחת למלכו.  ב טז,יד ויקברהו בקברתיו, אשר כרה-לו בעיר דויד, וישכיבהו במשכב אשר מלא בשמים וזנים, מרקחים במרקחת מעשה; וישרפו-לו שרפה, גדולה עד-למאד.  {פ}

ב יז,א וימלך יהושפט בנו, תחתיו; ויתחזק, על-ישראל.  ב יז,ב ויתן-חיל--בכל-ערי יהודה, הבצרות; ויתן נציבים, בארץ יהודה, ובערי אפרים, אשר לכד אסא אביו.  ב יז,ג ויהי יהוה, עם-יהושפט:  כי הלך, בדרכי דויד אביו הראשנים, ולא דרש, לבעלים.  ב יז,ד כי לאלהי אביו, דרש, ובמצותיו, הלך; ולא, כמעשה ישראל.  ב יז,ה ויכן יהוה את-הממלכה בידו, ויתנו כל-יהודה מנחה ליהושפט; ויהי-לו עשר-וכבוד, לרב.  ב יז,ו ויגבה לבו, בדרכי יהוה; ועוד, הסיר את-הבמות ואת-האשרים--מיהודה.  {פ}

ב יז,ז ובשנת שלוש למלכו, שלח לשריו לבן-חיל ולעבדיה ולזכריה, ולנתנאל, ולמיכיהו--ללמד, בערי יהודה.  ב יז,ח ועמהם הלוים, שמעיהו ונתניהו וזבדיהו ועשהאל ושמרימות (ושמירמות) ויהונתן ואדניהו וטוביהו וטוב אדוניה--הלוים; ועמהם אלישמע ויהורם, הכהנים.  ב יז,ט וילמדו, ביהודה, ועמהם, ספר תורת יהוה; ויסבו בכל-ערי יהודה, וילמדו בעם.  ב יז,י ויהי פחד יהוה, על כל-ממלכות הארצות, אשר, סביבות יהודה; ולא נלחמו, עם-יהושפט.  ב יז,יא ומן-פלשתים, מביאים ליהושפט מנחה--וכסף משא; גם הערביאים, מביאים לו צאן, אילים שבעת אלפים ושבע מאות, ותישים שבעת אלפים ושבע מאות.  {פ}

ב יז,יב ויהי יהושפט הלך וגדל, עד-למעלה; ויבן ביהודה בירניות, וערי מסכנות.  ב יז,יג ומלאכה רבה היה לו, בערי יהודה; ואנשי מלחמה גבורי חיל, בירושלם.  ב יז,יד ואלה פקדתם, לבית אבותיהם:  ליהודה, שרי אלפים--  {ס}  עדנה השר, ועמו גבורי חיל שלש מאות אלף.  {ס}  ב יז,טו ועל-ידו, יהוחנן השר; ועמו, מאתים ושמונים אלף.  {ס}  ב יז,טז ועל-ידו עמסיה בן-זכרי, המתנדב ליהוה; ועמו מאתים אלף, גבור חיל.  {ס}  ב יז,יז ומן-בנימן--גבור חיל, אלידע; ועמו נשקי-קשת ומגן, מאתים אלף.  {ס}  ב יז,יח ועל-ידו, יהוזבד; ועמו מאה-ושמונים אלף, חלוצי צבא.  {ס}  ב יז,יט אלה, המשרתים את-המלך:  מלבד אשר-נתן המלך, בערי המבצר--בכל-יהודה.  {פ}

ב יח,א ויהי ליהושפט עשר וכבוד, לרב; ויתחתן, לאחאב.  ב יח,ב וירד לקץ שנים אל-אחאב, לשמרון, ויזבח-לו אחאב צאן ובקר לרב, ולעם אשר עמו; ויסיתהו, לעלות אל-רמת גלעד.  ב יח,ג ויאמר אחאב מלך-ישראל, אל-יהושפט מלך יהודה, התלך עמי, רמת גלעד; ויאמר לו, כמוני כמוך וכעמך עמי--ועמך, במלחמה.  ב יח,ד ויאמר יהושפט, אל-מלך ישראל:  דרש-נא כיום, את-דבר יהוה.  ב יח,ה ויקבץ מלך-ישראל את-הנבאים, ארבע מאות איש, ויאמר אלהם הנלך אל-רמת גלעד למלחמה, אם-אחדל; ויאמרו עלה, ויתן האלהים ביד המלך.  ב יח,ו ויאמר, יהושפט, האין פה נביא ליהוה, עוד; ונדרשה, מאתו.  ב יח,ז ויאמר מלך-ישראל אל-יהושפט עוד איש-אחד לדרוש את-יהוה מאתו ואני שנאתיהו, כי-איננו מתנבא עלי לטובה כי כל-ימיו לרעה--הוא, מיכיהו בן-ימלא; ויאמר, יהושפט, אל-יאמר המלך, כן.  ב יח,ח ויקרא מלך ישראל, אל-סריס אחד; ויאמר, מהר מיכהו (מיכיהו) בן-ימלא.  ב יח,ט ומלך ישראל ויהושפט מלך-יהודה יושבים איש על-כסאו מלבשים בגדים, וישבים בגרן--פתח, שער שמרון; וכל-הנביאים--מתנבאים, לפניהם.  ב יח,י ויעש לו צדקיהו בן-כנענה, קרני ברזל; ויאמר כה-אמר יהוה, באלה תנגח את-ארם עד-כלותם.  ב יח,יא וכל-הנבאים--נבאים כן, לאמר:  עלה רמת גלעד, והצלח, ונתן יהוה, ביד המלך.  ב יח,יב והמלאך אשר-הלך לקרא למיכיהו, דבר אליו לאמר, הנה דברי הנבאים פה-אחד טוב, אל-המלך; ויהי-נא דברך כאחד מהם, ודברת טוב.  ב יח,יג ויאמר, מיכיהו:  חי-יהוה--כי את-אשר-יאמר אלהי, אתו אדבר.  ב יח,יד ויבא, אל-המלך, ויאמר המלך אליו מיכה הנלך אל-רמת גלעד למלחמה, אם-אחדל; ויאמר עלו והצליחו, וינתנו בידכם.  ב יח,טו ויאמר אליו המלך, עד-כמה פעמים אני משביעך:  אשר לא-תדבר אלי, רק-אמת--בשם יהוה.  ב יח,טז ויאמר, ראיתי את-כל-ישראל נפוצים על-ההרים--כצאן, אשר אין-להן רעה; ויאמר יהוה לא-אדנים לאלה, ישובו איש-לביתו בשלום.  ב יח,יז ויאמר מלך-ישראל, אל-יהושפט:  הלא אמרתי אליך, לא-יתנבא עלי טוב כי אם-לרע.  {ס}  ב יח,יח ויאמר, לכן שמעו דבר-יהוה:  ראיתי את-יהוה, יושב על-כסאו, וכל-צבא השמים עמדים, על-ימינו ושמאלו.  ב יח,יט ויאמר יהוה, מי יפתה את-אחאב מלך-ישראל, ויעל, ויפל ברמות גלעד; ויאמר--זה אמר ככה, וזה אמר ככה.  ב יח,כ ויצא הרוח, ויעמד לפני יהוה, ויאמר, אני אפתנו:  ויאמר יהוה אליו, במה.  ב יח,כא ויאמר, אצא והייתי לרוח שקר, בפי, כל-נביאיו; ויאמר, תפתה וגם-תוכל--צא, ועשה-כן.  ב יח,כב ועתה, הנה נתן יהוה רוח שקר, בפי, נביאיך אלה; ויהוה, דבר עליך רעה.  {ס}  ב יח,כג ויגש צדקיהו בן-כנענה, ויך את-מיכיהו על-הלחי; ויאמר, אי זה הדרך עבר רוח-יהוה מאתי--לדבר אתך.  ב יח,כד ויאמר מיכיהו, הנך ראה ביום ההוא, אשר תבוא חדר בחדר, להחבא.  ב יח,כה ויאמר, מלך ישראל, קחו את-מיכיהו, והשיבהו אל-אמון שר-העיר--ואל-יואש, בן-המלך.  ב יח,כו ואמרתם, כה אמר המלך, שימו זה, בית הכלא; והאכלהו לחם לחץ, ומים לחץ, עד, שובי בשלום.  ב יח,כז ויאמר מיכיהו--אם-שוב תשוב בשלום, לא-דבר יהוה בי; ויאמר, שמעו עמים כלם.  ב יח,כח ויעל מלך-ישראל ויהושפט מלך-יהודה, אל-רמת גלעד.  ב יח,כט ויאמר מלך ישראל אל-יהושפט, התחפש ובוא במלחמה, ואתה, לבש בגדיך; ויתחפש מלך ישראל, ויבאו במלחמה.  ב יח,ל ומלך ארם צוה את-שרי הרכב אשר-לו, לאמר, לא תלחמו, את-הקטן את-הגדול:  כי אם-את-מלך ישראל, לבדו.  ב יח,לא ויהי כראות שרי הרכב את-יהושפט, והמה אמרו מלך ישראל הוא, ויסבו עליו, להלחם; ויזעק יהושפט ויהוה עזרו, ויסיתם אלהים ממנו.  ב יח,לב ויהי, כראות שרי הרכב, כי לא-היה, מלך ישראל--וישובו, מאחריו.  ב יח,לג ואיש, משך בקשת לתמו, ויך את-מלך ישראל, בין הדבקים ובין השרין; ויאמר לרכב, הפך ידיך (ידך) והוצאתני מן-המחנה--כי החליתי.  ב יח,לד ותעל המלחמה, ביום ההוא, ומלך ישראל היה מעמיד במרכבה נכח ארם, עד-הערב; וימת, לעת בוא השמש.  ב יט,א וישב יהושפט מלך-יהודה אל-ביתו, בשלום--לירושלם.  {ס}  ב יט,ב ויצא אל-פניו, יהוא בן-חנני החזה, ויאמר אל-המלך יהושפט, הלרשע לעזר ולשנאי יהוה תאהב:  ובזאת עליך קצף, מלפני יהוה.  ב יט,ג אבל, דברים טובים נמצאו עמך:  כי-בערת האשרות מן-הארץ, והכינות לבבך לדרש האלהים.  ב יט,ד וישב יהושפט, בירושלם; וישב ויצא בעם, מבאר שבע עד-הר אפרים, וישיבם, אל-יהוה אלהי אבותיהם.  ב יט,ה ויעמד שפטים בארץ, בכל-ערי יהודה הבצרות--לעיר ועיר.  ב יט,ו ויאמר אל-השפטים, ראו מה-אתם עשים--כי לא לאדם תשפטו, כי ליהוה; ועמכם, בדבר משפט.  ב יט,ז ועתה, יהי פחד-יהוה עליכם:  שמרו ועשו--כי-אין עם-יהוה אלהינו עולה ומשא פנים, ומקח-שחד.  ב יט,ח וגם בירושלם העמיד יהושפט מן-הלוים והכהנים, ומראשי האבות לישראל, למשפט יהוה, ולריב; וישבו, ירושלם.  ב יט,ט ויצו עליהם, לאמר:  כה תעשון ביראת יהוה, באמונה ובלבב שלם.  ב יט,י וכל-ריב אשר-יבוא עליכם מאחיכם הישבים בעריהם, בין-דם לדם בין-תורה למצוה לחקים ולמשפטים, והזהרתם אתם, ולא יאשמו ליהוה והיה-קצף עליכם ועל-אחיכם:  כה תעשון, ולא תאשמו.  ב יט,יא והנה אמריהו כהן הראש עליכם לכל דבר-יהוה, וזבדיהו בן-ישמעאל הנגיד לבית-יהודה לכל דבר-המלך, ושטרים הלוים, לפניכם:  חזקו ועשו, ויהי יהוה עם-הטוב.  {פ}

ב כ,א ויהי אחרי-כן באו בני-מואב ובני עמון ועמהם מהעמונים, על-יהושפט--למלחמה.  ב כ,ב ויבאו, ויגידו ליהושפט לאמר, בא עליך המון רב מעבר לים, מארם; והנם בחצצון תמר, היא עין גדי.  ב כ,ג וירא, ויתן יהושפט את-פניו לדרוש ליהוה; ויקרא-צום, על-כל-יהודה.  ב כ,ד ויקבצו יהודה, לבקש מיהוה; גם מכל-ערי יהודה, באו לבקש את-יהוה.  ב כ,ה ויעמד יהושפט, בקהל יהודה וירושלם--בבית יהוה:  לפני, החצר החדשה.  ב כ,ו ויאמר, יהוה אלהי אבתינו הלא אתה-הוא אלהים בשמים, ואתה מושל, בכל ממלכות הגוים; ובידך כח וגבורה, ואין עמך להתיצב.  ב כ,ז הלא אתה אלהינו, הורשת את-ישבי הארץ הזאת, מלפני, עמך ישראל; ותתנה, לזרע אברהם אהבך--לעולם.  ב כ,ח וישבו-בה; ויבנו לך בה מקדש, לשמך לאמר.  ב כ,ט אם-תבוא עלינו רעה, חרב שפוט ודבר ורעב, נעמדה לפני הבית הזה ולפניך, כי שמך בבית הזה; ונזעק אליך מצרתנו, ותשמע ותושיע.  ב כ,י ועתה הנה בני-עמון ומואב והר-שעיר, אשר לא-נתתה לישראל לבוא בהם, בבאם, מארץ מצרים:  כי סרו מעליהם, ולא השמידום.  ב כ,יא והנה-הם--גמלים, עלינו:  לבוא, לגרשנו, מירשתך, אשר הורשתנו.  ב כ,יב אלהינו, הלא תשפט-בם, כי אין בנו כח, לפני ההמון הרב הזה הבא עלינו; ואנחנו, לא נדע מה-נעשה--כי עליך, עינינו.  ב כ,יג וכל-יהודה--עמדים, לפני יהוה; גם-טפם, נשיהם ובניהם.  {ס}  ב כ,יד ויחזיאל בן-זכריהו בן-בניה בן-יעיאל בן-מתניה, הלוי--מן-בני אסף:  היתה עליו רוח יהוה, בתוך הקהל.  ב כ,טו ויאמר, הקשיבו כל-יהודה וישבי ירושלם, והמלך, יהושפט:  כה-אמר יהוה לכם, אתם אל-תיראו ואל-תחתו מפני ההמון הרב הזה--כי לא לכם המלחמה, כי לאלהים.  ב כ,טז מחר רדו עליהם, הנם עלים במעלה הציץ; ומצאתם אתם בסוף הנחל, פני מדבר ירואל.  ב כ,יז לא לכם, להלחם בזאת:  התיצבו עמדו וראו את-ישועת יהוה עמכם יהודה וירושלם, אל-תיראו ואל-תחתו--מחר צאו לפניהם, ויהוה עמכם.  ב כ,יח ויקד יהושפט אפים, ארצה; וכל-יהודה וישבי ירושלם, נפלו לפני יהוה, להשתחות, ליהוה.  ב כ,יט ויקמו הלוים מן-בני הקהתים, ומן-בני הקרחים--להלל, ליהוה אלהי ישראל, בקול גדול, למעלה.  ב כ,כ וישכימו בבקר, ויצאו למדבר תקוע; ובצאתם עמד יהושפט, ויאמר שמעוני יהודה וישבי ירושלם--האמינו ביהוה אלהיכם ותאמנו, האמינו בנביאיו והצליחו.  ב כ,כא ויועץ, אל-העם, ויעמד משררים ליהוה, ומהללים להדרת-קדש--בצאת, לפני החלוץ, ואמרים הודו ליהוה, כי לעולם חסדו.  ב כ,כב ובעת החלו ברנה ותהלה, נתן יהוה מארבים על-בני עמון מואב והר-שעיר הבאים ליהודה--וינגפו.  ב כ,כג ויעמדו בני עמון ומואב, על-ישבי הר-שעיר--להחרים ולהשמיד; וככלותם ביושבי שעיר, עזרו איש-ברעהו למשחית.  ב כ,כד ויהודה בא על-המצפה, למדבר; ויפנו, אל-ההמון, והנם פגרים נפלים ארצה, ואין פליטה.  ב כ,כה ויבא יהושפט ועמו, לבז את-שללם, וימצאו בהם לרב ורכוש ופגרים וכלי חמדות, וינצלו להם לאין משא; ויהיו ימים שלושה, בזזים את-השלל--כי רב-הוא.  ב כ,כו וביום הרבעי, נקהלו לעמק ברכה--כי-שם, ברכו את-יהוה; על-כן קראו את-שם המקום ההוא, עמק ברכה--עד-היום.  ב כ,כז וישבו כל-איש יהודה וירושלם, ויהושפט בראשם, לשוב אל-ירושלם, בשמחה:  כי-שמחם יהוה, מאויביהם.  ב כ,כח ויבאו, ירושלם, בנבלים ובכנרות, ובחצצרות--אל-בית, יהוה.  ב כ,כט ויהי פחד אלהים, על כל-ממלכות הארצות:  בשמעם--כי נלחם יהוה, עם אויבי ישראל.  ב כ,ל ותשקט, מלכות יהושפט; וינח לו אלהיו, מסביב.  {פ}

ב כ,לא וימלך יהושפט, על-יהודה--בן-שלשים וחמש שנה במלכו, ועשרים וחמש שנה מלך בירושלם, ושם אמו, עזובה בת-שלחי.  ב כ,לב וילך, בדרך אביו אסא--ולא-סר ממנה:  לעשות הישר, בעיני יהוה.  ב כ,לג אך הבמות, לא-סרו; ועוד העם לא-הכינו לבבם, לאלהי אבתיהם.  ב כ,לד ויתר דברי יהושפט, הראשנים והאחרנים--הנם כתובים, בדברי יהוא בן-חנני, אשר העלה, על-ספר מלכי ישראל.  ב כ,לה ואחרי כן, אתחבר יהושפט מלך-יהודה, עם, אחזיה מלך-ישראל; הוא, הרשיע לעשות.  ב כ,לו ויחברהו עמו, לעשות אניות ללכת תרשיש; ויעשו אניות, בעציון גבר.  ב כ,לז ויתנבא אליעזר בן-דדוהו, ממרשה, על-יהושפט, לאמר:  כהתחברך עם-אחזיהו, פרץ יהוה את-מעשיך, וישברו אניות, ולא עצרו ללכת אל-תרשיש.  ב כא,א וישכב יהושפט עם-אבתיו, ויקבר עם-אבתיו בעיר דויד; וימלך יהורם בנו, תחתיו.  ב כא,ב ולו-אחים בני יהושפט, עזריה ויחיאל וזכריהו ועזריהו, ומיכאל, ושפטיהו:  כל-אלה, בני יהושפט מלך-ישראל.  ב כא,ג ויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב, ולמגדנות, עם-ערי מצרות, ביהודה; ואת-הממלכה נתן ליהורם, כי-הוא הבכור.  {פ}

ב כא,ד ויקם יהורם על-ממלכת אביו, ויתחזק, ויהרג את-כל-אחיו, בחרב; וגם, משרי ישראל.  ב כא,ה בן-שלשים ושתים שנה, יהורם במלכו; ושמונה שנים, מלך בירושלם.  ב כא,ו וילך בדרך מלכי ישראל, כאשר עשו בית אחאב--כי בת-אחאב, היתה לו אשה; ויעש הרע, בעיני יהוה.  ב כא,ז ולא-אבה יהוה, להשחית את-בית דויד--למען הברית, אשר כרת לדויד; וכאשר אמר, לתת לו ניר ולבניו--כל-הימים.  ב כא,ח בימיו פשע אדום, מתחת יד-יהודה; וימליכו עליהם, מלך.  ב כא,ט ויעבר יהורם עם-שריו, וכל-הרכב עמו; ויהי, קם לילה, ויך את-אדום הסובב אליו, ואת שרי הרכב.  ב כא,י ויפשע אדום מתחת יד-יהודה, עד היום הזה--אז תפשע לבנה בעת ההיא, מתחת ידו:  כי עזב, את-יהוה אלהי אבתיו.  ב כא,יא גם-הוא עשה-במות, בהרי יהודה; ויזן את-ישבי ירושלם, וידח את-יהודה.  {פ}

ב כא,יב ויבא אליו מכתב, מאליהו הנביא לאמר:  כה אמר יהוה, אלהי דויד אביך--תחת אשר לא-הלכת בדרכי יהושפט אביך, ובדרכי אסא מלך-יהודה.  ב כא,יג ותלך, בדרך מלכי ישראל, ותזנה את-יהודה ואת-ישבי ירושלם, כהזנות בית אחאב; וגם את-אחיך בית-אביך הטובים ממך, הרגת.  ב כא,יד הנה יהוה, נגף מגפה גדולה--בעמך; ובבניך ובנשיך, ובכל-רכושך.  ב כא,טו ואתה בחליים רבים, במחלה מעיך, עד-יצאו מעיך מן-החלי, ימים על-ימים.  ב כא,טז ויער יהוה על-יהורם, את רוח הפלשתים והערבים, אשר, על-יד כושים.  ב כא,יז ויעלו ביהודה, ויבקעוה, וישבו את כל-הרכוש הנמצא לבית-המלך, וגם-בניו ונשיו; ולא נשאר-לו בן, כי אם-יהואחז קטן בניו.  ב כא,יח ואחרי, כל-זאת--נגפו יהוה במעיו לחלי, לאין מרפא.  ב כא,יט ויהי לימים מימים וכעת צאת הקץ לימים שנים, יצאו מעיו עם-חליו, וימת, בתחלאים רעים; ולא-עשו לו עמו שרפה, כשרפת אבתיו.  ב כא,כ בן-שלשים ושתים, היה במלכו, ושמונה שנים, מלך בירושלם; וילך, בלא חמדה, ויקברהו בעיר דויד, ולא בקברות המלכים.  ב כב,א וימליכו יושבי ירושלם את-אחזיהו בנו הקטן, תחתיו--כי כל-הראשנים הרג הגדוד, הבא בערבים למחנה; וימלך אחזיהו בן-יהורם, מלך יהודה.  {פ}

ב כב,ב בן-ארבעים ושתים שנה, אחזיהו במלכו, ושנה אחת, מלך בירושלם; ושם אמו, עתליהו בת-עמרי.  ב כב,ג גם-הוא הלך, בדרכי בית אחאב:  כי אמו היתה יועצתו, להרשיע.  ב כב,ד ויעש הרע בעיני יהוה, כבית אחאב:  כי-המה היו-לו יועצים, אחרי מות אביו--למשחית לו.  ב כב,ה גם בעצתם, הלך, וילך את-יהורם בן-אחאב מלך ישראל למלחמה על-חזאל מלך-ארם, ברמות גלעד; ויכו הרמים, את-יורם.  ב כב,ו וישב להתרפא ביזרעאל, כי המכים אשר הכהו ברמה, בהלחמו, את-חזהאל מלך ארם; ועזריהו בן-יהורם מלך יהודה, ירד לראות את-יהורם בן-אחאב ביזרעאל--כי-חלה הוא.  ב כב,ז ומאלהים, היתה תבוסת אחזיהו, לבוא, אל-יורם; ובבאו, יצא עם-יהורם אל-יהוא בן-נמשי, אשר משחו יהוה, להכרית את-בית אחאב.  ב כב,ח ויהי, כהשפט יהוא עם-בית אחאב; וימצא את-שרי יהודה ובני אחי אחזיהו, משרתים לאחזיהו--ויהרגם.  ב כב,ט ויבקש את-אחזיהו וילכדהו והוא מתחבא בשמרון, ויבאהו אל-יהוא וימיתהו, ויקברהו, כי אמרו בן-יהושפט הוא אשר-דרש את-יהוה בכל-לבבו; ואין לבית אחזיהו, לעצר כח לממלכה.  ב כב,י ועתליהו אם אחזיהו, ראתה כי מת בנה; ותקם, ותדבר את-כל-זרע הממלכה--לבית יהודה.  ב כב,יא ותקח יהושבעת בת-המלך את-יואש בן-אחזיהו, ותגנב אתו מתוך בני-המלך המומתים, ותתן אתו ואת-מינקתו, בחדר המטות; ותסתירהו יהושבעת בת-המלך יהורם אשת יהוידע הכהן כי היא היתה אחות אחזיהו, מפני עתליהו--ולא המיתתהו.  ב כב,יב ויהי אתם בבית האלהים, מתחבא שש שנים; ועתליה, מלכת על-הארץ.  {פ}

ב כג,א ובשנה השבעית התחזק יהוידע, ויקח את-שרי המאות לעזריהו בן-ירחם ולישמעאל בן-יהוחנן ולעזריהו בן-עובד ואת-מעשיהו בן-עדיהו ואת-אלישפט בן-זכרי--עמו בברית.  ב כג,ב ויסבו, ביהודה, ויקבצו את-הלוים מכל-ערי יהודה, וראשי האבות לישראל; ויבאו, אל-ירושלם.  ב כג,ג ויכרת כל-הקהל ברית בבית האלהים, עם-המלך; ויאמר להם, הנה בן-המלך ימלך, כאשר דבר יהוה, על-בני דויד.  ב כג,ד זה הדבר, אשר תעשו:  השלשית מכם באי השבת, לכהנים וללוים, לשערי, הספים.  ב כג,ה והשלשית בבית המלך, והשלשית בשער היסוד; וכל-העם--בחצרות, בית יהוה.  ב כג,ו ואל-יבוא בית-יהוה, כי אם-הכהנים והמשרתים ללוים--המה יבאו, כי-קדש המה; וכל-העם--ישמרו, משמרת יהוה.  ב כג,ז והקיפו הלוים את-המלך סביב, איש וכליו בידו, והבא אל-הבית, יומת; והיו את-המלך, בבאו ובצאתו.  ב כג,ח ויעשו הלוים וכל-יהודה, ככל אשר-צוה יהוידע הכהן, ויקחו איש את-אנשיו, באי השבת עם יוצאי השבת:  כי לא פטר יהוידע הכהן, את-המחלקות.  ב כג,ט ויתן יהוידע הכהן לשרי המאות, את-החניתים ואת-המגנות ואת-השלטים, אשר, למלך דויד--אשר, בית האלהים.  ב כג,י ויעמד את-כל-העם ואיש שלחו בידו, מכתף הבית הימנית עד-כתף הבית השמאלית, למזבח, ולבית--על-המלך, סביב.  ב כג,יא ויוציאו את-בן-המלך, ויתנו עליו את-הנזר ואת-העדות, וימליכו, אתו; וימשחהו יהוידע ובניו, ויאמרו יחי המלך.  {ס}  ב כג,יב ותשמע עתליהו, את-קול העם הרצים, והמהללים, את-המלך; ותבוא אל-העם, בית יהוה.  ב כג,יג ותרא והנה המלך עומד על-עמודו במבוא, והשרים והחצצרות על-המלך, וכל-עם הארץ שמח ותוקע בחצצרות, והמשוררים בכלי השיר ומודיעים להלל; ותקרע עתליהו את-בגדיה, ותאמר קשר קשר.  {ס}  ב כג,יד ויוצא יהוידע הכהן את-שרי המאות פקודי החיל, ויאמר אלהם הוציאוה אל-מבית השדרות, והבא אחריה, יומת בחרב:  כי אמר הכהן, לא תמיתוה בית יהוה.  ב כג,טו וישימו לה ידים, ותבוא אל-מבוא שער-הסוסים בית המלך; וימיתוה, שם.  {פ}

ב כג,טז ויכרת יהוידע, ברית--בינו, ובין כל-העם ובין המלך:  להיות לעם, ליהוה.  ב כג,יז ויבאו כל-העם בית-הבעל ויתצהו, ואת-מזבחתיו ואת-צלמיו שברו; ואת, מתן כהן הבעל, הרגו, לפני המזבחות.  ב כג,יח וישם יהוידע פקדות בית יהוה, ביד הכהנים הלוים אשר חלק דויד על-בית יהוה, להעלות עלות יהוה ככתוב בתורת משה, בשמחה ובשיר--על, ידי דויד.  ב כג,יט ויעמד, השוערים, על-שערי, בית יהוה; ולא-יבוא טמא, לכל-דבר.  ב כג,כ ויקח את-שרי המאות ואת-האדירים ואת-המושלים בעם ואת כל-עם הארץ, ויורד את-המלך מבית יהוה, ויבאו בתוך-שער העליון, בית המלך; ויושיבו, את-המלך, על, כסא הממלכה.  ב כג,כא וישמחו כל-עם-הארץ, והעיר שקטה; ואת-עתליהו, המיתו בחרב.  ב כד,א בן-שבע שנים, יאש במלכו, וארבעים שנה, מלך בירושלם; ושם אמו, צביה מבאר שבע.  ב כד,ב ויעש יואש הישר, בעיני יהוה, כל-ימי, יהוידע הכהן.  {ס}  ב כד,ג וישא-לו יהוידע, נשים שתים; ויולד, בנים ובנות.  ב כד,ד ויהי, אחרי-כן; היה עם-לב יואש, לחדש את-בית יהוה.  ב כד,ה ויקבץ, את-הכהנים והלוים, ויאמר להם צאו לערי יהודה וקבצו מכל-ישראל כסף לחזק את-בית אלהיכם מדי שנה בשנה, ואתם תמהרו לדבר; ולא מהרו, הלוים.  ב כד,ו ויקרא המלך, ליהוידע הראש, ויאמר לו מדוע לא-דרשת על-הלוים, להביא מיהודה ומירושלם את-משאת משה עבד-יהוה והקהל לישראל--לאהל, העדות.  ב כד,ז כי עתליהו המרשעת, בניה פרצו את-בית האלהים; וגם כל-קדשי בית-יהוה, עשו לבעלים.  ב כד,ח ויאמר המלך, ויעשו ארון אחד; ויתנהו בשער בית-יהוה, חוצה.  ב כד,ט ויתנו-קול ביהודה ובירושלם, להביא ליהוה משאת משה עבד-האלהים על-ישראל--במדבר.  ב כד,י וישמחו כל-השרים, וכל-העם; ויביאו וישליכו לארון, עד-לכלה.  ב כד,יא ויהי בעת יביא את-הארון אל-פקדת המלך, ביד הלוים, וכראותם כי-רב הכסף ובא סופר המלך ופקיד כהן הראש, ויערו את-הארון וישאהו וישיבהו אל-מקמו; כה עשו ליום ביום, ויאספו-כסף לרב.  ב כד,יב ויתנהו המלך ויהוידע, אל-עושה מלאכת עבודת בית-יהוה, ויהיו שכרים חצבים וחרשים, לחדש בית יהוה; וגם לחרשי ברזל ונחשת, לחזק את-בית יהוה.  ב כד,יג ויעשו עשי המלאכה, ותעל ארוכה למלאכה בידם; ויעמידו את-בית האלהים, על-מתכנתו--ויאמצהו.  ב כד,יד וככלותם הביאו לפני המלך ויהוידע את-שאר הכסף, ויעשהו כלים לבית-יהוה כלי שרת, והעלות וכפות, וכלי זהב וכסף; ויהיו מעלים עלות בבית-יהוה, תמיד, כל, ימי יהוידע.  {פ}

ב כד,טו ויזקן יהוידע וישבע ימים, וימת--בן-מאה ושלשים שנה, במותו.  ב כד,טז ויקברהו בעיר-דויד, עם-המלכים:  כי-עשה טובה בישראל, ועם האלהים וביתו.  {פ}

ב כד,יז ואחרי מות, יהוידע, באו שרי יהודה, וישתחוו למלך; אז שמע המלך, אליהם.  ב כד,יח ויעזבו, את-בית יהוה אלהי אבותיהם, ויעבדו את-האשרים, ואת-העצבים; ויהי-קצף, על-יהודה וירושלם, באשמתם, זאת.  ב כד,יט וישלח בהם נבאים, להשיבם אל-יהוה; ויעידו בם, ולא האזינו.  {ס}  ב כד,כ ורוח אלהים, לבשה את-זכריה בן-יהוידע הכהן, ויעמד, מעל לעם; ויאמר להם כה אמר האלהים, למה אתם עברים את-מצות יהוה ולא תצליחו--כי-עזבתם את-יהוה, ויעזב אתכם.  ב כד,כא ויקשרו עליו, וירגמהו אבן במצות המלך, בחצר, בית יהוה.  ב כד,כב ולא-זכר יואש המלך, החסד אשר עשה יהוידע אביו עמו, ויהרג, את-בנו; וכמותו אמר, ירא יהוה וידרש.  {פ}

ב כד,כג ויהי לתקופת השנה, עלה עליו חיל ארם, ויבאו אל-יהודה וירושלם, וישחיתו את-כל-שרי העם מעם; וכל-שללם שלחו, למלך דרמשק.  ב כד,כד כי במצער אנשים באו חיל ארם, ויהוה נתן בידם חיל לרב מאד--כי עזבו, את-יהוה אלהי אבותיהם; ואת-יואש, עשו שפטים.  ב כד,כה ובלכתם ממנו, כי-עזבו אתו במחליים רבים, התקשרו עליו עבדיו בדמי בני יהוידע הכהן, ויהרגהו על-מטתו וימת; ויקברהו בעיר דויד, ולא קברהו בקברות המלכים.  ב כד,כו ואלה, המתקשרים עליו:  זבד, בן-שמעת העמונית, ויהוזבד, בן-שמרית המואבית.  ב כד,כז ובניו ורב (ירב) המשא עליו, ויסוד בית האלהים--הנם כתובים, על-מדרש ספר המלכים; וימלך אמציהו בנו, תחתיו.  {פ}

ב כה,א בן-עשרים וחמש שנה, מלך אמציהו, ועשרים ותשע שנה, מלך בירושלם; ושם אמו, יהועדן מירושלים.  ב כה,ב ויעש הישר, בעיני יהוה:  רק, לא בלבב שלם.  ב כה,ג ויהי, כאשר חזקה הממלכה עליו; ויהרג, את-עבדיו, המכים, את-המלך אביו.  ב כה,ד ואת-בניהם, לא המית:  כי ככתוב בתורה בספר משה אשר-צוה יהוה לאמר, לא-ימותו אבות על-בנים ובנים לא-ימותו על-אבות--כי איש בחטאו, ימותו.  ב כה,ה ויקבץ אמציהו, את-יהודה, ויעמידם לבית-אבות לשרי האלפים ולשרי המאות, לכל-יהודה ובנימן; ויפקדם, למבן עשרים שנה ומעלה, וימצאם שלש-מאות אלף בחור יוצא צבא, אחז רמח וצנה.  ב כה,ו וישכר מישראל, מאה אלף גבור חיל--במאה ככר-כסף.  ב כה,ז ואיש האלהים, בא אליו לאמר, המלך, אל-יבוא עמך צבא ישראל:  כי אין יהוה עם-ישראל, כל בני אפרים.  ב כה,ח כי אם-בא אתה, עשה חזק למלחמה--יכשילך האלהים לפני אויב, כי יש-כח באלהים לעזור ולהכשיל.  ב כה,ט ויאמר אמציהו, לאיש האלהים, ומה-לעשות למאת הככר, אשר נתתי לגדוד ישראל; ויאמר, איש האלהים, יש ליהוה, לתת לך הרבה מזה.  ב כה,י ויבדילם אמציהו, להגדוד אשר-בא אליו מאפרים, ללכת, למקומם; ויחר אפם מאד ביהודה, וישובו למקומם בחרי-אף.  {ס}  ב כה,יא ואמציהו, התחזק, וינהג את-עמו, וילך גיא המלח; ויך את-בני-שעיר, עשרת אלפים.  ב כה,יב ועשרת אלפים חיים, שבו בני יהודה, ויביאום, לראש הסלע; וישליכום מראש-הסלע, וכלם נבקעו.  ב כה,יג ובני הגדוד, אשר השיב אמציהו מלכת עמו למלחמה, ויפשטו בערי יהודה, משמרון ועד-בית חורון; ויכו מהם שלשת אלפים, ויבזו בזה רבה.  {פ}

ב כה,יד ויהי, אחרי בוא אמציהו מהכות את-אדומים, ויבא את-אלהי בני שעיר, ויעמידם לו לאלהים; ולפניהם ישתחוה, ולהם יקטר.  ב כה,טו ויחר-אף יהוה, באמציהו; וישלח אליו, נביא, ויאמר לו למה דרשת את-אלהי העם, אשר לא-הצילו את-עמם מידך.  ב כה,טז ויהי בדברו אליו, ויאמר לו הליועץ למלך נתנוך--חדל-לך, למה יכוך; ויחדל הנביא, ויאמר ידעתי כי-יעץ אלהים להשחיתך--כי-עשית זאת, ולא שמעת לעצתי.  {פ}

ב כה,יז ויועץ, אמציהו מלך יהודה, וישלח אל-יואש בן-יהואחז בן-יהוא מלך ישראל, לאמר:  לך, נתראה פנים.  ב כה,יח וישלח יואש מלך-ישראל, אל-אמציהו מלך-יהודה לאמר, החוח אשר בלבנון שלח אל-הארז אשר בלבנון לאמר, תנה-את-בתך לבני לאשה; ותעבר חית השדה, אשר בלבנון, ותרמס, את-החוח.  ב כה,יט אמרת, הנה הכית את-אדום, ונשאך לבך, להכביד; עתה, שבה בביתך--למה תתגרה ברעה, ונפלת אתה ויהודה עמך.  ב כה,כ ולא-שמע אמציהו--כי מהאלהים היא, למען תתם ביד:  כי דרשו, את אלהי אדום.  ב כה,כא ויעל יואש מלך-ישראל ויתראו פנים, הוא ואמציהו מלך-יהודה, בבית שמש, אשר ליהודה.  ב כה,כב וינגף יהודה, לפני ישראל; וינסו, איש לאהליו.  ב כה,כג ואת אמציהו מלך-יהודה בן-יואש בן-יהואחז, תפש יואש מלך-ישראל--בבית שמש; ויביאהו, ירושלם, ויפרץ בחומת ירושלם משער אפרים עד-שער הפונה, ארבע מאות אמה.  ב כה,כד וכל-הזהב והכסף ואת כל-הכלים הנמצאים בבית-האלהים עם-עבד אדום, ואת-אוצרות בית המלך, ואת, בני התערבות; וישב, שמרון.  {פ}

ב כה,כה ויחי אמציהו בן-יואש, מלך יהודה, אחרי מות, יואש בן-יהואחז מלך ישראל--חמש עשרה, שנה.  ב כה,כו ויתר דברי אמציהו, הראשנים והאחרונים--הלא הנם כתובים, על-ספר מלכי-יהודה וישראל.  ב כה,כז ומעת, אשר-סר אמציהו מאחרי יהוה, ויקשרו עליו קשר בירושלם, וינס לכישה; וישלחו אחריו לכישה, וימיתהו שם.  ב כה,כח וישאהו, על-הסוסים; ויקברו אתו עם-אבתיו, בעיר יהודה.  ב כו,א ויקחו כל-עם יהודה, את-עזיהו, והוא, בן-שש עשרה שנה; וימליכו אתו, תחת אביו אמציהו.  ב כו,ב הוא בנה את-אילות, וישיבה ליהודה, אחרי שכב-המלך, עם-אבתיו.  {פ}

ב כו,ג בן-שש עשרה שנה, עזיהו במלכו, וחמשים ושתים שנה, מלך בירושלם; ושם אמו, יכיליה (יכליה) מן-ירושלם.  ב כו,ד ויעש הישר, בעיני יהוה:  ככל אשר-עשה, אמציהו אביו.  ב כו,ה ויהי, לדרש אלהים, בימי זכריהו, המבין בראת האלהים; ובימי דרשו את-יהוה, הצליחו האלהים.  ב כו,ו ויצא, וילחם בפלשתים, ויפרץ את-חומת גת ואת חומת יבנה, ואת חומת אשדוד; ויבנה ערים, באשדוד ובפלשתים.  ב כו,ז ויעזרהו האלהים על-פלשתים ועל-הערביים (הערבים), הישבים בגור-בעל--והמעונים.  ב כו,ח ויתנו העמונים מנחה, לעזיהו; וילך שמו עד-לבוא מצרים, כי החזיק עד-למעלה.  ב כו,ט ויבן עזיהו מגדלים בירושלם, על-שער הפנה ועל-שער הגיא ועל-המקצוע; ויחזקם.  ב כו,י ויבן מגדלים במדבר, ויחצב ברות רבים--כי מקנה-רב היה לו, ובשפלה ובמישור; אכרים וכרמים, בהרים ובכרמל--כי-אהב אדמה, היה.  {ס}  ב כו,יא ויהי לעזיהו חיל עשה מלחמה יוצאי צבא לגדוד, במספר פקדתם, ביד יעואל (יעיאל) הסופר, ומעשיהו השוטר--על, יד-חנניהו, משרי, המלך.  ב כו,יב כל מספר ראשי האבות, לגבורי חיל--אלפים, ושש מאות.  ב כו,יג ועל-ידם חיל צבא שלש מאות אלף, ושבעת אלפים וחמש מאות, עושי מלחמה, בכח חיל--לעזר למלך, על-האויב.  ב כו,יד ויכן להם עזיהו לכל-הצבא, מגנים ורמחים וכובעים, ושרינות, וקשתות--ולאבני, קלעים.  ב כו,טו ויעש בירושלם חשבנות מחשבת חושב, להיות על-המגדלים ועל-הפנות, לירוא בחצים, ובאבנים גדלות; ויצא שמו עד-למרחוק, כי-הפליא להעזר עד כי-חזק.  ב כו,טז וכחזקתו, גבה לבו עד-להשחית, וימעל, ביהוה אלהיו; ויבא אל-היכל יהוה, להקטיר על-מזבח הקטרת.  ב כו,יז ויבא אחריו, עזריהו הכהן; ועמו כהנים ליהוה, שמונים--בני-חיל.  ב כו,יח ויעמדו על-עזיהו המלך, ויאמרו לו לא-לך עזיהו להקטיר ליהוה--כי לכהנים בני-אהרן המקדשים, להקטיר:  צא מן-המקדש כי מעלת, ולא-לך לכבוד מיהוה אלהים.  ב כו,יט ויזעף, עזיהו, ובידו מקטרת, להקטיר; ובזעפו עם-הכהנים, והצרעת זרחה במצחו לפני הכהנים בבית יהוה, מעל, למזבח הקטרת.  ב כו,כ ויפן אליו עזריהו כהן הראש וכל-הכהנים, והנה-הוא מצרע במצחו, ויבהלוהו, משם; וגם-הוא נדחף לצאת, כי נגעו יהוה.  ב כו,כא ויהי עזיהו המלך מצרע עד-יום מותו, וישב בית החפשות (החפשית) מצרע--כי נגזר, מבית יהוה; ויותם בנו על-בית המלך, שופט את-עם הארץ.  ב כו,כב ויתר דברי עזיהו, הראשנים והאחרנים--כתב ישעיהו בן-אמוץ, הנביא.  ב כו,כג וישכב עזיהו עם-אבתיו, ויקברו אתו עם-אבתיו בשדה הקבורה אשר למלכים--כי אמרו, מצורע הוא; וימלך יותם בנו, תחתיו.  {פ}

ב כז,א בן-עשרים וחמש שנה, יותם במלכו, ושש-עשרה שנה, מלך בירושלם; ושם אמו, ירושה בת-צדוק.  ב כז,ב ויעש הישר בעיני יהוה, ככל אשר-עשה עזיהו אביו--רק, לא-בא אל-היכל יהוה; ועוד העם, משחיתים.  ב כז,ג הוא, בנה את-שער בית-יהוה--העליון; ובחומת העפל בנה, לרב.  ב כז,ד וערים בנה, בהר-יהודה; ובחרשים בנה, בירניות ומגדלים.  ב כז,ה והוא נלחם עם-מלך בני-עמון, ויחזק עליהם, ויתנו-לו בני-עמון בשנה ההיא מאה ככר-כסף, ועשרת אלפים כרים חטים ושעורים עשרת אלפים:  זאת, השיבו לו בני עמון, ובשנה השנית, והשלשית.  ב כז,ו ויתחזק, יותם:  כי הכין דרכיו, לפני יהוה אלהיו.  ב כז,ז ויתר דברי יותם, וכל-מלחמתיו ודרכיו--הנם כתובים, על-ספר מלכי-ישראל ויהודה.  ב כז,ח בן-עשרים וחמש שנה, היה במלכו; ושש-עשרה שנה, מלך בירושלם.  ב כז,ט וישכב יותם עם-אבתיו, ויקברו אתו בעיר דויד; וימלך אחז בנו, תחתיו.  {פ}

ב כח,א בן-עשרים שנה, אחז במלכו, ושש-עשרה שנה, מלך בירושלם; ולא-עשה הישר בעיני יהוה, כדויד אביו.  ב כח,ב וילך, בדרכי מלכי ישראל; וגם מסכות עשה, לבעלים.  ב כח,ג והוא הקטיר, בגיא בן-הנם; ויבער את-בניו, באש, כתעבות הגוים, אשר הריש יהוה מפני בני ישראל.  ב כח,ד ויזבח ויקטר בבמות, ועל-הגבעות, ותחת, כל-עץ רענן.  ב כח,ה ויתנהו יהוה אלהיו, ביד מלך ארם, ויכו-בו, וישבו ממנו שביה גדולה ויביאו דרמשק; וגם ביד-מלך ישראל, נתן, ויך-בו, מכה גדולה.  {ס}  ב כח,ו ויהרג פקח בן-רמליהו ביהודה, מאה ועשרים אלף ביום אחד--הכל בני-חיל:  בעזבם, את-יהוה אלהי אבותם.  ב כח,ז ויהרג זכרי גבור אפרים, את-מעשיהו בן-המלך, ואת-עזריקם, נגיד הבית; ואת-אלקנה, משנה המלך.  {ס}  ב כח,ח וישבו בני-ישראל מאחיהם מאתים אלף, נשים בנים ובנות, וגם-שלל רב, בזזו מהם; ויביאו את-השלל, לשמרון.  {ס}  ב כח,ט ושם היה נביא ליהוה, עדד שמו, ויצא לפני הצבא הבא לשמרון, ויאמר להם הנה בחמת יהוה אלהי-אבותיכם על-יהודה נתנם בידכם; ותהרגו-בם בזעף, עד לשמים הגיע.  ב כח,י ועתה בני-יהודה וירושלם, אתם אמרים, לכבש לעבדים ולשפחות, לכם; הלא רק-אתם עמכם אשמות, ליהוה אלהיכם.  ב כח,יא ועתה שמעוני--והשיבו השביה, אשר שביתם מאחיכם:  כי חרון אף-יהוה, עליכם.  {ס}  ב כח,יב ויקמו אנשים מראשי בני-אפרים, עזריהו בן-יהוחנן ברכיהו בן-משלמות, ויחזקיהו בן-שלם, ועמשא בן-חדלי--על-הבאים, מן-הצבא.  ב כח,יג ויאמרו להם, לא-תביאו את-השביה הנה--כי לאשמת יהוה עלינו אתם אמרים, להסיף על-חטאתנו ועל-אשמתנו:  כי-רבה אשמה לנו, וחרון אף על-ישראל.  {ס}  ב כח,יד ויעזב החלוץ, את-השביה ואת-הבזה, לפני השרים, וכל-הקהל.  ב כח,טו ויקמו האנשים אשר-נקבו בשמות ויחזיקו בשביה, וכל-מערמיהם הלבישו מן-השלל, וילבשם וינעלום ויאכלום וישקום ויסכום וינהלום בחמרים לכל-כושל, ויביאום ירחו עיר-התמרים אצל אחיהם; וישובו, שמרון.  {פ}

ב כח,טז בעת ההיא, שלח המלך אחז על-מלכי אשור--לעזר לו.  ב כח,יז ועוד אדומים, באו; ויכו ביהודה, וישבו-שבי.  ב כח,יח ופלשתים פשטו, בערי השפלה והנגב ליהודה, וילכדו את-בית-שמש ואת-אילון ואת-הגדרות ואת-שוכו ובנותיה ואת-תמנה ובנותיה, ואת-גמזו ואת-בנתיה; וישבו, שם.  ב כח,יט כי-הכניע יהוה את-יהודה, בעבור אחז מלך-ישראל:  כי הפריע ביהודה, ומעול מעל ביהוה.  ב כח,כ ויבא עליו, תלגת פלנאסר מלך אשור; ויצר לו, ולא חזקו.  ב כח,כא כי-חלק אחז את-בית יהוה, ואת-בית המלך והשרים; ויתן למלך אשור, ולא לעזרה לו.  ב כח,כב ובעת הצר לו, ויוסף למעול ביהוה:  הוא, המלך אחז.  ב כח,כג ויזבח, לאלהי דרמשק המכים בו, ויאמר כי אלהי מלכי-ארם הם מעזרים אתם, להם אזבח ויעזרוני; והם היו-לו להכשילו, ולכל-ישראל.  ב כח,כד ויאסף אחז את-כלי בית-האלהים, ויקצץ את-כלי בית-האלהים, ויסגר, את-דלתות בית-יהוה; ויעש לו מזבחות בכל-פנה, בירושלם.  ב כח,כה ובכל-עיר ועיר ליהודה עשה במות, לקטר לאלהים אחרים; ויכעס, את-יהוה אלהי אבתיו.  ב כח,כו ויתר דבריו וכל-דרכיו, הראשנים והאחרונים--הנם כתובים, על-ספר מלכי-יהודה וישראל.  ב כח,כז וישכב אחז עם-אבתיו, ויקברהו בעיר בירושלם--כי לא הביאהו, לקברי מלכי ישראל; וימלך יחזקיהו בנו, תחתיו.  {פ}

ב כט,א יחזקיהו מלך, בן-עשרים וחמש שנה, ועשרים ותשע שנה, מלך בירושלם; ושם אמו, אביה בת-זכריהו.  ב כט,ב ויעש הישר, בעיני יהוה:  ככל אשר-עשה, דויד אביו.  ב כט,ג הוא בשנה הראשונה למלכו בחדש הראשון, פתח את-דלתות בית-יהוה--ויחזקם.  ב כט,ד ויבא את-הכהנים, ואת-הלוים; ויאספם, לרחוב המזרח.  ב כט,ה ויאמר להם, שמעוני הלוים:  עתה התקדשו, וקדשו את-בית יהוה אלהי אבתיכם, והוציאו את-הנדה, מן-הקדש.  ב כט,ו כי-מעלו אבתינו, ועשו הרע בעיני יהוה-אלהינו--ויעזבהו; ויסבו פניהם ממשכן יהוה, ויתנו-ערף.  ב כט,ז גם סגרו דלתות האולם, ויכבו את-הנרות, וקטרת, לא הקטירו; ועלה לא-העלו בקדש, לאלהי ישראל.  ב כט,ח ויהי קצף יהוה, על-יהודה וירושלם; ויתנם לזועה (לזעוה) לשמה ולשרקה, כאשר אתם ראים בעיניכם.  ב כט,ט והנה נפלו אבותינו, בחרב; ובנינו ובנותינו ונשינו בשבי, על-זאת.  ב כט,י עתה, עם-לבבי, לכרות ברית, ליהוה אלהי ישראל; וישב ממנו, חרון אפו.  ב כט,יא בני, עתה אל-תשלו:  כי-בכם בחר יהוה, לעמד לפניו לשרתו, ולהיות לו, משרתים ומקטרים.  {פ}

ב כט,יב ויקמו הלוים מחת בן-עמשי ויואל בן-עזריהו, מן-בני הקהתי, ומן-בני מררי, קיש בן-עבדי ועזריהו בן-יהללאל;  {ס}  ומן-הגרשני--יואח בן-זמה, ועדן בן-יואח.  ב כט,יג ומן-בני, אליצפן, שמרי, ויעואל (ויעיאל); ומן-בני אסף, זכריהו ומתניהו.  {ס}  ב כט,יד ומן-בני הימן, יחואל (יחיאל) ושמעי;  {ס}  ומן-בני ידותון, שמעיה ועזיאל.  ב כט,טו ויאספו את-אחיהם ויתקדשו, ויבאו כמצות-המלך בדברי יהוה, לטהר, בית יהוה.  ב כט,טז ויבאו הכהנים לפנימה בית-יהוה, לטהר, ויוציאו את כל-הטמאה אשר מצאו בהיכל יהוה, לחצר בית יהוה; ויקבלו, הלוים, להוציא לנחל-קדרון, חוצה.  ב כט,יז ויחלו באחד לחדש הראשון, לקדש, וביום שמונה לחדש באו לאולם יהוה, ויקדשו את-בית-יהוה לימים שמונה; וביום ששה עשר לחדש הראשון, כלו.  {ס}  ב כט,יח ויבואו פנימה, אל-חזקיהו המלך, ויאמרו, טהרנו את-כל-בית יהוה:  את-מזבח העולה ואת-כל-כליו, ואת-שלחן המערכת ואת-כל-כליו.  ב כט,יט ואת כל-הכלים, אשר הזניח המלך אחז במלכותו במעלו--הכנו והקדשנו; והנם, לפני מזבח יהוה.  {ס}  ב כט,כ וישכם, יחזקיהו המלך, ויאסף, את שרי העיר; ויעל, בית יהוה.  ב כט,כא ויביאו פרים-שבעה ואילים שבעה וכבשים שבעה, וצפירי עזים שבעה לחטאת, על-הממלכה ועל-המקדש, ועל-יהודה; ויאמר, לבני אהרן הכהנים, להעלות, על-מזבח יהוה.  ב כט,כב וישחטו, הבקר, ויקבלו הכהנים את-הדם, ויזרקו המזבחה; וישחטו האלים, ויזרקו הדם המזבחה, וישחטו הכבשים, ויזרקו הדם המזבחה.  ב כט,כג ויגישו את-שעירי החטאת, לפני המלך והקהל; ויסמכו ידיהם, עליהם.  ב כט,כד וישחטום, הכהנים, ויחטאו את-דמם המזבחה, לכפר על-כל-ישראל:  כי לכל-ישראל אמר המלך, העולה והחטאת.  ב כט,כה ויעמד את-הלוים בית יהוה, במצלתים בנבלים ובכנרות, במצות דויד וגד חזה-המלך, ונתן הנביא:  כי ביד-יהוה המצוה, ביד-נביאיו.  ב כט,כו ויעמדו הלוים בכלי דויד, והכהנים בחצצרות.  {פ}

ב כט,כז ויאמר, חזקיהו, להעלות העלה, להמזבח; ובעת החל העולה, החל שיר-יהוה והחצצרות, ועל-ידי, כלי דויד מלך-ישראל.  ב כט,כח וכל-הקהל, משתחוים, והשיר משורר, והחצצרות מחצצרים (מחצרים):  הכל, עד לכלות העלה.  ב כט,כט וככלות, להעלות:  כרעו, המלך וכל-הנמצאים אתו--וישתחוו.  ב כט,ל ויאמר יחזקיהו המלך והשרים, ללוים, להלל ליהוה, בדברי דויד ואסף החזה; ויהללו, עד-לשמחה, ויקדו, וישתחוו.  {פ}

ב כט,לא ויען יחזקיהו ויאמר, עתה מלאתם ידכם ליהוה, גשו והביאו זבחים ותודות, לבית יהוה; ויביאו הקהל זבחים ותודות, וכל-נדיב לב עלות.  ב כט,לב ויהי מספר העלה, אשר הביאו הקהל--בקר שבעים, אילים מאה כבשים מאתים:  לעלה ליהוה, כל-אלה.  ב כט,לג והקדשים--בקר שש מאות, וצאן שלשת אלפים.  ב כט,לד רק הכהנים, היו למעט, ולא יכלו, להפשיט את-כל-העלות; ויחזקום אחיהם הלוים, עד-כלות המלאכה ועד יתקדשו הכהנים--כי הלוים ישרי לבב, להתקדש מהכהנים.  ב כט,לה וגם-עלה לרב בחלבי השלמים, ובנסכים--לעלה; ותכון, עבודת בית-יהוה.  ב כט,לו וישמח יחזקיהו וכל-העם, על ההכין האלהים לעם:  כי בפתאם, היה הדבר.  {פ}

ב ל,א וישלח יחזקיהו על-כל-ישראל ויהודה, וגם-אגרות כתב על-אפרים ומנשה, לבוא לבית-יהוה, בירושלם--לעשות פסח, ליהוה אלהי ישראל.  ב ל,ב ויועץ המלך ושריו וכל-הקהל, בירושלם, לעשות הפסח, בחדש השני.  ב ל,ג כי לא יכלו לעשתו, בעת ההיא:  כי הכהנים לא-התקדשו למדי, והעם לא-נאספו לירושלם.  ב ל,ד ויישר הדבר, בעיני המלך, ובעיני, כל-הקהל.  ב ל,ה ויעמידו דבר, להעביר קול בכל-ישראל מבאר-שבע ועד-דן--לבוא לעשות פסח ליהוה אלהי-ישראל, בירושלם:  כי לא לרב עשו, ככתוב.  ב ל,ו וילכו הרצים באגרות מיד המלך ושריו, בכל-ישראל ויהודה, וכמצות המלך, לאמר:  בני ישראל, שובו אל-יהוה אלהי אברהם יצחק וישראל, וישב אל-הפליטה, הנשארת לכם מכף מלכי אשור.  ב ל,ז ואל-תהיו, כאבותיכם וכאחיכם, אשר מעלו, ביהוה אלהי אבותיהם; ויתנם לשמה, כאשר אתם ראים.  ב ל,ח עתה, אל-תקשו ערפכם כאבותיכם:  תנו-יד ליהוה, ובאו למקדשו אשר הקדיש לעולם, ועבדו את-יהוה אלהיכם, וישב מכם חרון אפו.  ב ל,ט כי בשובכם על-יהוה, אחיכם ובניכם לרחמים לפני שוביהם, ולשוב, לארץ הזאת:  כי-חנון ורחום, יהוה אלהיכם, ולא-יסיר פנים מכם, אם-תשובו אליו.  {ס}  ב ל,י ויהיו הרצים עברים מעיר לעיר, בארץ-אפרים ומנשה--ועד-זבלון; ויהיו משחיקים עליהם, ומלעגים בם.  ב ל,יא אך-אנשים מאשר ומנשה, ומזבלון--נכנעו, ויבאו לירושלם.  ב ל,יב גם ביהודה, היתה יד האלהים, לתת להם, לב אחד:  לעשות מצות המלך, והשרים--בדבר יהוה.  ב ל,יג ויאספו ירושלם עם-רב, לעשות את-חג המצות בחדש השני--קהל, לרב מאד.  ב ל,יד ויקמו--ויסירו את-המזבחות, אשר בירושלם; ואת כל-המקטרות הסירו, וישליכו לנחל קדרון.  ב ל,טו וישחטו הפסח, בארבעה עשר לחדש השני; והכהנים והלוים נכלמו ויתקדשו, ויביאו עלות בית יהוה.  ב ל,טז ויעמדו על-עמדם כמשפטם, כתורת משה איש-האלהים; הכהנים זרקים את-הדם, מיד הלוים.  ב ל,יז כי-רבת בקהל, אשר לא-התקדשו; והלוים על-שחיטת הפסחים, לכל לא טהור--להקדיש, ליהוה.  ב ל,יח כי מרבית העם רבת מאפרים ומנשה יששכר וזבלון, לא הטהרו--כי-אכלו את-הפסח, בלא ככתוב:  כי התפלל יחזקיהו עליהם לאמר, יהוה הטוב יכפר בעד.  ב ל,יט כל-לבבו הכין, לדרוש האלהים יהוה אלהי אבותיו; ולא, כטהרת הקדש.  {ס}  ב ל,כ וישמע יהוה אל-יחזקיהו, וירפא את-העם.  {ס}  ב ל,כא ויעשו בני-ישראל הנמצאים בירושלם את-חג המצות, שבעת ימים--בשמחה גדולה; ומהללים ליהוה יום ביום הלוים והכהנים, בכלי-עז--ליהוה.  {ס}  ב ל,כב וידבר יחזקיהו, על-לב כל-הלוים--המשכילים שכל-טוב, ליהוה; ויאכלו את-המועד, שבעת הימים, מזבחים זבחי שלמים, ומתודים ליהוה אלהי אבותיהם.  {ס}  ב ל,כג ויועצו, כל-הקהל, לעשות, שבעת ימים אחרים; ויעשו שבעת-ימים, שמחה.  ב ל,כד כי חזקיהו מלך-יהודה הרים לקהל אלף פרים, ושבעת אלפים צאן,  {ס}  והשרים הרימו לקהל פרים אלף, וצאן עשרת אלפים; ויתקדשו כהנים, לרב.  ב ל,כה וישמחו כל-קהל יהודה, והכהנים והלוים, וכל-הקהל, הבאים מישראל; והגרים, הבאים מארץ ישראל, והיושבים, ביהודה.  ב ל,כו ותהי שמחה-גדולה, בירושלם:  כי מימי שלמה בן-דויד, מלך ישראל, לא כזאת, בירושלם.  {ס}  ב ל,כז ויקמו הכהנים הלוים, ויברכו את-העם, וישמע, בקולם; ותבוא תפלתם למעון קדשו, לשמים.  {פ}

ב לא,א וככלות כל-זאת, יצאו כל-ישראל הנמצאים לערי יהודה, וישברו המצבות ויגדעו האשרים וינתצו את-הבמות ואת-המזבחות מכל-יהודה ובנימן ובאפרים ומנשה, עד-לכלה; וישובו כל-בני ישראל, איש לאחזתו--לעריהם.  {פ}

ב לא,ב ויעמד יחזקיהו את-מחלקות הכהנים והלוים על-מחלקותם איש כפי עבדתו, לכהנים וללוים, לעלה, ולשלמים--לשרת ולהדות ולהלל, בשערי מחנות יהוה.  {ס}  ב לא,ג ומנת המלך מן-רכושו לעלות, לעלות הבקר והערב, והעלות, לשבתות ולחדשים ולמעדים--ככתוב, בתורת יהוה.  ב לא,ד ויאמר לעם, ליושבי ירושלם, לתת, מנת הכהנים והלוים--למען יחזקו, בתורת יהוה.  ב לא,ה וכפרץ הדבר, הרבו בני-ישראל ראשית דגן תירוש ויצהר ודבש, וכל, תבואת שדה; ומעשר הכל לרב, הביאו.  ב לא,ו ובני ישראל ויהודה, היושבים בערי יהודה--גם-הם מעשר בקר וצאן, ומעשר קדשים המקדשים ליהוה אלהיהם:  הביאו, ויתנו ערמות ערמות.  {ס}  ב לא,ז בחדש, השלשי, החלו הערמות, ליסוד; ובחדש השביעי, כלו.  {ס}  ב לא,ח ויבאו יחזקיהו והשרים, ויראו את-הערמות; ויברכו, את-יהוה, ואת, עמו ישראל.  {פ}

ב לא,ט וידרש יחזקיהו, על-הכהנים והלוים--על-הערמות.  ב לא,י ויאמר אליו, עזריהו הכהן הראש--לבית צדוק:  ויאמר מהחל התרומה לביא בית-יהוה, אכול ושבוע והותר עד-לרוב--כי יהוה ברך את-עמו, והנותר את-ההמון הזה.  {ס}  ב לא,יא ויאמר יחזקיהו, להכין לשכות בבית יהוה--ויכינו.  ב לא,יב ויביאו את-התרומה והמעשר והקדשים, באמונה; ועליהם נגיד כונניהו (כנניהו) הלוי, ושמעי אחיהו משנה.  ב לא,יג ויחיאל ועזזיהו ונחת ועשהאל וירימות ויוזבד, ואליאל ויסמכיהו, ומחת, ובניהו--פקידים, מיד כונניהו (כנניהו) ושמעי אחיו, במפקד יחזקיהו המלך, ועזריהו נגיד בית-האלהים.  ב לא,יד וקורא בן-ימנה הלוי השוער למזרחה, על נדבות האלהים--לתת תרומת יהוה, וקדשי הקדשים.  ב לא,טו ועל-ידו עדן ומנימן וישוע ושמעיהו אמריהו ושכניהו, בערי הכהנים--באמונה:  לתת לאחיהם במחלקות, כגדול כקטן.  ב לא,טז מלבד התיחשם לזכרים, מבן שלוש שנים ולמעלה, לכל-הבא לבית-יהוה, לדבר-יום ביומו--לעבודתם, במשמרותם כמחלקותיהם.  ב לא,יז ואת התיחש הכהנים, לבית אבותיהם, והלוים, מבן עשרים שנה ולמעלה--במשמרותיהם, במחלקותיהם.  ב לא,יח ולהתיחש, בכל-טפם נשיהם ובניהם ובנותיהם--לכל-קהל:  כי באמונתם, יתקדשו-קדש.  ב לא,יט ולבני אהרן הכהנים בשדי מגרש עריהם, בכל-עיר ועיר, אנשים, אשר נקבו בשמות--לתת מנות, לכל-זכר בכהנים, ולכל-התיחש, בלוים.  ב לא,כ ויעש כזאת יחזקיהו, בכל-יהודה; ויעש הטוב והישר והאמת, לפני יהוה אלהיו.  ב לא,כא ובכל-מעשה אשר-החל בעבודת בית-האלהים, ובתורה ובמצוה, לדרש, לאלהיו--בכל-לבבו עשה, והצליח.  {פ}

ב לב,א אחרי הדברים והאמת האלה, בא סנחריב מלך-אשור; ויבא ביהודה, ויחן על-הערים הבצרות, ויאמר, לבקעם אליו.  ב לב,ב וירא, יחזקיהו, כי-בא, סנחריב; ופניו, למלחמה על-ירושלם.  ב לב,ג ויועץ, עם-שריו וגבריו, לסתום את-מימי העינות, אשר מחוץ לעיר; ויעזרוהו.  ב לב,ד ויקבצו עם-רב--ויסתמו את-כל-המעינות, ואת-הנחל השוטף בתוך-הארץ לאמר:  למה יבואו מלכי אשור, ומצאו מים רבים.  ב לב,ה ויתחזק ויבן את-כל-החומה הפרוצה ויעל על-המגדלות, ולחוצה החומה אחרת, ויחזק את-המלוא, עיר דויד; ויעש שלח לרב, ומגנים.  ב לב,ו ויתן שרי מלחמות, על-העם; ויקבצם אליו, אל-רחוב שער העיר, וידבר על-לבבם, לאמר.  ב לב,ז חזקו ואמצו--אל-תיראו ואל-תחתו מפני מלך אשור, ומלפני כל-ההמון אשר-עמו:  כי-עמנו רב, מעמו.  ב לב,ח עמו, זרוע בשר, ועמנו יהוה אלהינו לעזרנו, ולהלחם מלחמתנו; ויסמכו העם, על-דברי יחזקיהו מלך-יהודה.  {פ}

ב לב,ט אחר זה, שלח סנחריב מלך-אשור עבדיו ירושלימה, והוא על-לכיש, וכל-ממשלתו עמו--על-יחזקיהו מלך יהודה, ועל-כל-יהודה אשר בירושלם לאמר.  ב לב,י כה אמר, סנחריב מלך אשור:  על-מה אתם בטחים, וישבים במצור בירושלם.  ב לב,יא הלא יחזקיהו, מסית אתכם, לתת אתכם, למות ברעב ובצמא לאמר:  יהוה אלהינו--יצילנו, מכף מלך אשור.  ב לב,יב הלא-הוא, יחזקיהו, הסיר את-במתיו, ואת-מזבחתיו; ויאמר ליהודה ולירושלם, לאמר, לפני מזבח אחד תשתחוו, ועליו תקטירו.  ב לב,יג הלא תדעו, מה עשיתי אני ואבותי, לכל, עמי הארצות:  היכול יכלו, אלהי גוי הארצות, להציל את-ארצם, מידי.  ב לב,יד מי בכל-אלהי הגוים האלה, אשר החרימו אבותי, אשר יכול, להציל את-עמו מידי:  כי יוכל אלהיכם, להציל אתכם מידי.  ב לב,טו ועתה אל-ישיא אתכם חזקיהו ואל-יסית אתכם כזאת, ואל-תאמינו לו--כי-לא יוכל כל-אלוה כל-גוי וממלכה, להציל עמו מידי ומיד אבותי:  אף כי אלהיכם, לא-יצילו אתכם מידי.  ב לב,טז ועוד דברו עבדיו, על-יהוה האלהים, ועל, יחזקיהו עבדו.  ב לב,יז וספרים כתב--לחרף, ליהוה אלהי ישראל:  ולאמר עליו לאמר, כאלהי גויי הארצות אשר לא-הצילו עמם מידי--כן לא-יציל אלהי יחזקיהו עמו, מידי.  ב לב,יח ויקראו בקול-גדול יהודית, על-עם ירושלם אשר על-החומה, ליראם, ולבהלם--למען, ילכדו את-העיר.  ב לב,יט וידברו, אל-אלהי ירושלם:  כעל, אלהי עמי הארץ--מעשה, ידי האדם.  {ס}  ב לב,כ ויתפלל יחזקיהו המלך, וישעיהו בן-אמוץ הנביא--על-זאת; ויזעקו, השמים.  {ס}  ב לב,כא וישלח יהוה, מלאך, ויכחד כל-גבור חיל ונגיד ושר, במחנה מלך אשור; וישב בבשת פנים לארצו, ויבא בית אלהיו, ומיציאו (ומיציאי) מעיו, שם הפילהו בחרב.  ב לב,כב ויושע יהוה את-יחזקיהו ואת ישבי ירושלם, מיד סנחריב מלך-אשור--ומיד-כל; וינהלם, מסביב.  ב לב,כג ורבים מביאים מנחה ליהוה, לירושלם, ומגדנות, ליחזקיהו מלך יהודה; וינשא לעיני כל-הגוים, מאחרי-כן.  {פ}

ב לב,כד בימים ההם, חלה יחזקיהו עד-למות; ויתפלל, אל-יהוה, ויאמר לו, ומופת נתן לו.  ב לב,כה ולא-כגמל עליו השיב יחזקיהו, כי גבה לבו; ויהי עליו קצף, ועל-יהודה וירושלם.  ב לב,כו ויכנע יחזקיהו בגבה לבו, הוא ויושבי ירושלם; ולא-בא עליהם קצף יהוה, בימי יחזקיהו.  ב לב,כז ויהי ליחזקיהו עשר וכבוד, הרבה מאד; ואצרות עשה-לו לכסף ולזהב ולאבן יקרה, ולבשמים ולמגנים, ולכל, כלי חמדה.  ב לב,כח ומסכנות--לתבואת דגן, ותירוש ויצהר; וארות לכל-בהמה ובהמה, ועדרים לאורת.  ב לב,כט וערים עשה לו, ומקנה-צאן ובקר לרב:  כי נתן-לו אלהים, רכוש רב מאד.  ב לב,ל והוא יחזקיהו, סתם את-מוצא מימי גיחון העליון, ויישרם למטה-מערבה, לעיר דויד; ויצלח יחזקיהו, בכל-מעשהו.  ב לב,לא וכן במליצי שרי בבל, המשלחים עליו לדרש המופת אשר היה בארץ, עזבו, האלהים--לנסותו, לדעת כל-בלבבו.  ב לב,לב ויתר דברי יחזקיהו, וחסדיו--הנם כתובים, בחזון ישעיהו בן-אמוץ הנביא, על-ספר מלכי-יהודה, וישראל.  ב לב,לג וישכב יחזקיהו עם-אבתיו, ויקברהו במעלה קברי בני-דויד, וכבוד עשו-לו במותו, כל-יהודה וישבי ירושלם; וימלך מנשה בנו, תחתיו.  {פ}

ב לג,א בן-שתים עשרה שנה, מנשה במלכו; וחמשים וחמש שנה, מלך בירושלם.  ב לג,ב ויעש הרע, בעיני יהוה:  כתועבות, הגוים, אשר הוריש יהוה, מפני בני ישראל.  ב לג,ג וישב, ויבן את-הבמות, אשר נתץ, יחזקיהו אביו; ויקם מזבחות לבעלים, ויעש אשרות, וישתחו לכל-צבא השמים, ויעבד אתם.  ב לג,ד ובנה מזבחות, בבית יהוה, אשר אמר יהוה, בירושלם יהיה-שמי לעולם.  ב לג,ה ויבן מזבחות, לכל-צבא השמים, בשתי, חצרות בית-יהוה.  ב לג,ו והוא העביר את-בניו באש, בגי בן-הנם, ועונן ונחש וכשף, ועשה אוב וידעוני:  הרבה, לעשות הרע בעיני יהוה--להכעיסו.  ב לג,ז וישם, את-פסל הסמל אשר עשה--בבית האלהים, אשר אמר אלהים אל-דויד ואל-שלמה בנו, בבית הזה ובירושלם אשר בחרתי מכל שבטי ישראל, אשים את-שמי לעילום.  ב לג,ח ולא אסיף, להסיר את-רגל ישראל, מעל האדמה, אשר העמדתי לאבותיכם:  רק אם-ישמרו לעשות, את כל-אשר צויתים, לכל-התורה והחקים והמשפטים, ביד-משה.  ב לג,ט ויתע מנשה, את-יהודה וישבי ירושלם:  לעשות רע--מן-הגוים, אשר השמיד יהוה מפני בני ישראל.  {פ}

ב לג,י וידבר יהוה אל-מנשה ואל-עמו, ולא הקשיבו.  ב לג,יא ויבא יהוה עליהם, את-שרי הצבא אשר למלך אשור, וילכדו את-מנשה, בחחים; ויאסרהו, בנחשתים, ויוליכהו, בבלה.  ב לג,יב וכהצר לו--חלה, את-פני יהוה אלהיו; ויכנע מאד, מלפני אלהי אבתיו.  ב לג,יג ויתפלל אליו, ויעתר לו וישמע תחנתו, וישיבהו ירושלם, למלכותו; וידע מנשה, כי יהוה הוא האלהים.  ב לג,יד ואחרי-כן בנה חומה חיצונה לעיר-דויד מערבה לגיחון בנחל ולבוא בשער הדגים, וסבב לעפל, ויגביהה, מאד; וישם שרי-חיל בכל-הערים הבצרות, ביהודה.  ב לג,טו ויסר את-אלהי הנכר ואת-הסמל, מבית יהוה, וכל-המזבחות אשר בנה בהר בית-יהוה, ובירושלם; וישלך, חוצה לעיר.  ב לג,טז ויכן (ויבן), את-מזבח יהוה, ויזבח עליו, זבחי שלמים ותודה; ויאמר, ליהודה, לעבוד, את-יהוה אלהי ישראל.  ב לג,יז אבל עוד העם, זבחים בבמות:  רק, ליהוה אלהיהם.  ב לג,יח ויתר דברי מנשה, ותפלתו אל-אלהיו, ודברי החזים, המדברים אליו בשם יהוה אלהי ישראל--הנם, על-דברי מלכי ישראל.  ב לג,יט ותפלתו והעתר-לו, וכל-חטאתו ומעלו, והמקמות אשר בנה בהם במות והעמיד האשרים והפסלים, לפני הכנעו--הנם כתובים, על דברי חוזי.  ב לג,כ וישכב מנשה עם-אבתיו, ויקברהו ביתו; וימלך אמון בנו, תחתיו.  {פ}

ב לג,כא בן-עשרים ושתים שנה, אמון במלכו; ושתים שנים, מלך בירושלם.  ב לג,כב ויעש הרע בעיני יהוה, כאשר עשה מנשה אביו; ולכל-הפסילים, אשר עשה מנשה אביו--זבח אמון, ויעבדם.  ב לג,כג ולא נכנע מלפני יהוה, כהכנע מנשה אביו:  כי הוא אמון, הרבה אשמה.  ב לג,כד ויקשרו עליו עבדיו, וימיתהו בביתו.  ב לג,כה ויכו, עם-הארץ, את כל-הקשרים, על-המלך אמון; וימליכו עם-הארץ את-יאשיהו בנו, תחתיו.  {פ}

ב לד,א בן-שמונה שנים, יאשיהו במלכו; ושלשים ואחת שנה, מלך בירושלם.  ב לד,ב ויעש הישר, בעיני יהוה; וילך, בדרכי דויד אביו, ולא-סר, ימין ושמאול.  ב לד,ג ובשמונה שנים למלכו, והוא עודנו נער, החל, לדרוש לאלהי דויד אביו; ובשתים עשרה שנה, החל לטהר את-יהודה וירושלם, מן-הבמות והאשרים, והפסלים והמסכות.  ב לד,ד וינתצו לפניו, את מזבחות הבעלים, והחמנים אשר-למעלה מעליהם, גדע; והאשרים והפסלים והמסכות, שבר והדק, ויזרק על-פני הקברים, הזבחים להם.  ב לד,ה ועצמות, כהנים, שרף, על-מזבחותים (מזבחותם); ויטהר את-יהודה, ואת-ירושלם.  ב לד,ו ובערי מנשה ואפרים ושמעון, ועד-נפתלי, בחר בתיהם (בחרבתיהם), סביב.  ב לד,ז וינתץ את-המזבחות, ואת-האשרים והפסלים כתת להדק, וכל-החמנים גדע, בכל-ארץ ישראל; וישב, לירושלם.  {פ}

ב לד,ח ובשנת שמונה עשרה למלכו, לטהר הארץ והבית--שלח את-שפן בן-אצליהו ואת-מעשיהו שר-העיר, ואת יואח בן-יואחז המזכיר, לחזק, את-בית יהוה אלהיו.  ב לד,ט ויבאו אל-חלקיהו הכהן הגדול, ויתנו את-הכסף המובא בית-אלהים, אשר אספו-הלוים שמרי הסף מיד מנשה ואפרים ומכל שארית ישראל, ומכל-יהודה ובנימן; וישבי (וישבו), ירושלם.  ב לד,י ויתנו, על-יד עשה המלאכה, המפקדים, בבית יהוה; ויתנו אתו עושי המלאכה, אשר עשים בבית יהוה, לבדוק ולחזק, הבית.  ב לד,יא ויתנו, לחרשים ולבנים, לקנות אבני מחצב, ועצים למחברות; ולקרות, את-הבתים, אשר השחיתו, מלכי יהודה.  {ס}  ב לד,יב והאנשים עשים באמונה במלאכה, ועליהם מפקדים יחת ועבדיהו הלוים מן-בני מררי, וזכריה ומשלם מן-בני הקהתים, לנצח; והלוים--כל-מבין, בכלי-שיר.  ב לד,יג ועל הסבלים, ומנצחים לכל עשה מלאכה, לעבודה, ועבודה; ומהלוים, סופרים ושטרים ושוערים.  ב לד,יד ובהוציאם את-הכסף, המובא בית יהוה--מצא חלקיהו הכהן, את-ספר תורת-יהוה ביד-משה.  ב לד,טו ויען חלקיהו, ויאמר אל-שפן הסופר, ספר התורה מצאתי, בבית יהוה; ויתן חלקיהו את-הספר, אל-שפן.  ב לד,טז ויבא שפן את-הספר אל-המלך, וישב עוד את-המלך דבר לאמר:  כל אשר-נתן ביד-עבדיך, הם עשים.  ב לד,יז ויתיכו, את-הכסף הנמצא בבית-יהוה; ויתנוהו, על-יד המפקדים, ועל-יד, עושי המלאכה.  ב לד,יח ויגד שפן הסופר, למלך לאמר--ספר נתן לי, חלקיהו הכהן; ויקרא-בו שפן, לפני המלך.  ב לד,יט ויהי כשמע המלך, את דברי התורה--ויקרע, את-בגדיו.  ב לד,כ ויצו המלך את-חלקיהו ואת-אחיקם בן-שפן ואת-עבדון בן-מיכה ואת שפן הסופר, ואת עשיה עבד-המלך--לאמר.  ב לד,כא לכו דרשו את-יהוה בעדי, ובעד הנשאר בישראל וביהודה, על-דברי הספר, אשר נמצא:  כי-גדולה חמת-יהוה, אשר נתכה בנו, על אשר לא-שמרו אבותינו את-דבר יהוה, לעשות ככל-הכתוב על-הספר הזה.  ב לד,כב וילך חלקיהו ואשר המלך, אל-חלדה הנביאה אשת שלם בן-תוקהת (תקהת) בן-חסרה שומר הבגדים, והיא יושבת בירושלם, במשנה; וידברו אליה, כזאת.  ב לד,כג ותאמר להם, כה-אמר יהוה אלהי ישראל:  אמרו לאיש, אשר-שלח אתכם אלי.  {ס}  ב לד,כד כה אמר יהוה, הנני מביא רעה על-המקום הזה ועל-יושביו:  את כל-האלות, הכתובות על-הספר, אשר קראו, לפני מלך יהודה.  ב לד,כה תחת אשר עזבוני, ויקטירו (ויקטרו) לאלהים אחרים--למען הכעיסני, בכל מעשי ידיהם; ותתך חמתי במקום הזה, ולא תכבה.  ב לד,כו ואל-מלך יהודה, השלח אתכם לדרוש ביהוה--כה תאמרו, אליו:  {ס}  כה-אמר יהוה אלהי ישראל, הדברים אשר שמעת.  ב לד,כז יען רך-לבבך ותכנע מלפני אלהים, בשמעך את-דבריו על-המקום הזה ועל-ישביו, ותכנע לפני, ותקרע את-בגדיך ותבך לפני; וגם-אני שמעתי, נאם-יהוה.  ב לד,כח הנני אספך אל-אבתיך, ונאספת אל-קברותיך בשלום, ולא-תראינה עיניך, בכל הרעה אשר אני מביא על-המקום הזה ועל-ישביו; וישיבו את-המלך, דבר.  {ס}  ב לד,כט וישלח, המלך; ויאסף, את-כל-זקני יהודה וירושלם.  ב לד,ל ויעל המלך בית-יהוה וכל-איש יהודה וישבי ירושלם, והכהנים והלוים, וכל-העם, מגדול ועד-קטן; ויקרא באזניהם, את-כל-דברי ספר הברית, הנמצא, בית יהוה.  ב לד,לא ויעמד המלך על-עמדו, ויכרת את-הברית לפני יהוה, ללכת אחרי יהוה ולשמור את-מצותיו ועדותיו וחקיו, בכל-לבבו ובכל-נפשו--לעשות את-דברי הברית, הכתובים על-הספר הזה.  ב לד,לב ויעמד, את כל-הנמצא בירושלם ובנימן; ויעשו יושבי ירושלם, כברית אלהים אלהי אבותיהם.  ב לד,לג ויסר יאשיהו את-כל-התעבות, מכל-הארצות אשר לבני ישראל, ויעבד את כל-הנמצא בישראל, לעבוד את-יהוה אלהיהם:  כל-ימיו--לא סרו, מאחרי יהוה אלהי אבותיהם.  {ס}  ב לה,א ויעש יאשיהו בירושלם פסח, ליהוה; וישחטו הפסח, בארבעה עשר לחדש הראשון.  ב לה,ב ויעמד הכהנים, על-משמרותם; ויחזקם, לעבודת בית יהוה.  {ס}  ב לה,ג ויאמר ללוים המבונים (המבינים) לכל-ישראל הקדושים ליהוה, תנו את-ארון-הקדש בבית אשר בנה שלמה בן-דויד מלך ישראל--אין-לכם משא, בכתף; עתה, עבדו את-יהוה אלהיכם, ואת, עמו ישראל.  ב לה,ד והכונו (והכינו) לבית-אבותיכם, כמחלקותיכם--בכתב, דויד מלך ישראל, ובמכתב, שלמה בנו.  ב לה,ה ועמדו בקדש, לפלוגת בית האבות, לאחיכם, בני העם--וחלקת בית-אב, ללוים.  ב לה,ו ושחטו, הפסח; והתקדשו והכינו לאחיכם, לעשות כדבר-יהוה ביד-משה.  {פ}

ב לה,ז וירם יאשיהו לבני העם צאן כבשים ובני-עזים, הכל לפסחים, לכל-הנמצא למספר שלשים אלף, ובקר שלשת אלפים:  אלה, מרכוש המלך.  {ס}  ב לה,ח ושריו לנדבה לעם, לכהנים וללוים--הרימו:  חלקיה וזכריהו ויחיאל, נגידי בית האלהים, לכהנים נתנו לפסחים אלפים ושש מאות, ובקר שלש מאות.  ב לה,ט וכונניהו (וכנניהו) ושמעיהו ונתנאל אחיו, וחשביהו ויעיאל ויוזבד--שרי הלוים:  הרימו ללוים לפסחים חמשת אלפים, ובקר חמש מאות.  ב לה,י ותכון, העבודה; ויעמדו הכהנים על-עמדם והלוים על-מחלקותם, כמצות המלך.  ב לה,יא וישחטו, הפסח; ויזרקו הכהנים מידם, והלוים מפשיטים.  ב לה,יב ויסירו העלה לתתם למפלגות לבית-אבות, לבני העם, להקריב ליהוה, ככתוב בספר משה; וכן, לבקר.  ב לה,יג ויבשלו הפסח באש, כמשפט; והקדשים בשלו, בסירות ובדודים ובצלחות, ויריצו, לכל-בני העם.  ב לה,יד ואחר, הכינו להם ולכהנים--כי הכהנים בני אהרן, בהעלות העולה והחלבים עד-לילה; והלוים הכינו להם, ולכהנים בני אהרן.  ב לה,טו והמשררים בני-אסף על-מעמדם, כמצות דויד ואסף והימן וידתון חוזה המלך, והשערים, לשער ושער:  אין להם, לסור מעל עבדתם--כי-אחיהם הלוים, הכינו להם.  ב לה,טז ותכון כל-עבודת יהוה ביום ההוא, לעשות הפסח, והעלות עלות, על מזבח יהוה--כמצות, המלך יאשיהו.  ב לה,יז ויעשו בני-ישראל הנמצאים את-הפסח, בעת ההיא, ואת-חג המצות, שבעת ימים.  ב לה,יח ולא-נעשה פסח כמהו בישראל, מימי שמואל הנביא; וכל-מלכי ישראל לא-עשו כפסח אשר-עשה יאשיהו והכהנים והלוים וכל-יהודה, וישראל הנמצא, ויושבי, ירושלם.  {ס}  ב לה,יט בשמונה עשרה שנה, למלכות יאשיהו--נעשה, הפסח הזה.  ב לה,כ אחרי כל-זאת, אשר הכין יאשיהו את-הבית, עלה נכו מלך-מצרים להלחם בכרכמיש, על-פרת; ויצא לקראתו, יאשיהו.  ב לה,כא וישלח אליו מלאכים לאמר מה-לי ולך מלך יהודה, לא-עליך אתה היום כי אל-בית מלחמתי, ואלהים, אמר לבהלני:  חדל-לך מאלהים אשר-עמי, ואל-ישחיתך.  ב לה,כב ולא-הסב יאשיהו פניו ממנו, כי להלחם-בו התחפש, ולא שמע אל-דברי נכו, מפי אלהים; ויבא, להלחם בבקעת מגדו.  ב לה,כג וירו, הירים, למלך, יאשיהו; ויאמר המלך לעבדיו העבירוני, כי החליתי מאד.  ב לה,כד ויעבירהו עבדיו מן-המרכבה, וירכיבהו על רכב המשנה אשר-לו, ויוליכהו ירושלם, וימת ויקבר בקברות אבתיו; וכל-יהודה, וירושלם, מתאבלים, על-יאשיהו.  {פ}

ב לה,כה ויקונן ירמיהו, על-יאשיהו, ויאמרו כל-השרים והשרות בקינותיהם על-יאשיהו עד-היום, ויתנום לחק על-ישראל; והנם כתובים, על-הקינות.  ב לה,כו ויתר דברי יאשיהו, וחסדיו--ככתוב, בתורת יהוה.  ב לה,כז ודבריו, הראשנים והאחרנים--הנם כתובים, על-ספר מלכי-ישראל ויהודה.  ב לו,א ויקחו, עם-הארץ, את-יהואחז, בן-יאשיהו; וימליכהו תחת-אביו, בירושלם.  ב לו,ב בן-שלוש ועשרים שנה, יואחז במלכו; ושלשה חדשים, מלך בירושלם.  ב לו,ג ויסירהו מלך-מצרים, בירושלם; ויענש, את-הארץ, מאה ככר-כסף, וככר זהב.  ב לו,ד וימלך מלך-מצרים את-אליקים אחיו, על-יהודה וירושלם, ויסב את-שמו, יהויקים; ואת-יואחז אחיו לקח נכו, ויביאהו מצרימה.  {פ}

ב לו,ה בן-עשרים וחמש שנה, יהויקים במלכו, ואחת עשרה שנה, מלך בירושלם; ויעש הרע, בעיני יהוה אלהיו.  ב לו,ו עליו עלה, נבוכדנאצר מלך בבל; ויאסרהו, בנחשתים, להליכו, בבלה.  ב לו,ז ומכלי בית יהוה, הביא נבוכדנאצר לבבל; ויתנם בהיכלו, בבבל.  ב לו,ח ויתר דברי יהויקים ותעבתיו אשר-עשה, והנמצא עליו--הנם כתובים על-ספר מלכי ישראל, ויהודה; וימלך יהויכין בנו, תחתיו.  {פ}

ב לו,ט בן-שמונה שנים, יהויכין במלכו, ושלשה חדשים ועשרת ימים, מלך בירושלם; ויעש הרע, בעיני יהוה.  ב לו,י ולתשובת השנה, שלח המלך נבוכדנאצר, ויבאהו בבלה, עם-כלי חמדת בית-יהוה; וימלך את-צדקיהו אחיו, על-יהודה וירושלם.  {פ}

ב לו,יא בן-עשרים ואחת שנה, צדקיהו במלכו; ואחת עשרה שנה, מלך בירושלם.  ב לו,יב ויעש הרע, בעיני יהוה אלהיו:  לא נכנע, מלפני ירמיהו הנביא--מפי יהוה.  ב לו,יג וגם במלך נבוכדנאצר, מרד, אשר השביעו, באלהים; ויקש את-ערפו, ויאמץ את-לבבו, משוב, אל-יהוה אלהי ישראל.  ב לו,יד גם כל-שרי הכהנים והעם, הרבו למעול- (למעל-) מעל, ככל, תעבות הגוים; ויטמאו את-בית יהוה, אשר הקדיש בירושלם.  ב לו,טו וישלח יהוה אלהי אבותיהם עליהם, ביד מלאכיו--השכם ושלוח:  כי-חמל על-עמו, ועל-מעונו.  ב לו,טז ויהיו מלעבים, במלאכי האלהים, ובוזים דבריו, ומתעתעים בנבאיו:  עד עלות חמת-יהוה, בעמו--עד-לאין מרפא.  ב לו,יז ויעל עליהם את-מלך כשדיים (כשדים), ויהרג בחוריהם בחרב בבית מקדשם, ולא חמל על-בחור ובתולה, זקן וישש:  הכל, נתן בידו.  ב לו,יח וכל כלי בית האלהים, הגדלים והקטנים, ואצרות בית יהוה, ואצרות המלך ושריו--הכל, הביא בבל.  ב לו,יט וישרפו, את-בית האלהים, וינתצו, את חומת ירושלם; וכל-ארמנותיה שרפו באש, וכל-כלי מחמדיה להשחית.  ב לו,כ ויגל השארית מן-החרב, אל-בבל; ויהיו-לו ולבניו לעבדים, עד-מלך מלכות פרס.  ב לו,כא למלאות דבר-יהוה בפי ירמיהו, עד-רצתה הארץ את-שבתותיה:  כל-ימי השמה שבתה, למלאות שבעים שנה.  {ס}  ב לו,כב ובשנת אחת, לכורש מלך פרס, לכלות דבר-יהוה, בפי ירמיהו--העיר יהוה, את-רוח כורש מלך-פרס, ויעבר-קול בכל-מלכותו, וגם-במכתב לאמר.  {ס}  ב לו,כג כה-אמר כורש מלך פרס, כל-ממלכות הארץ נתן לי יהוה אלהי השמים, והוא-פקד עלי לבנות-לו בית, בירושלם אשר ביהודה:  מי-בכם מכל-עמו, יהוה אלהיו עמו--ויעל.  {ש}