הושע

א,א דבר-יהוה אשר היה, אל-הושע בן-בארי, בימי עוזייה יותם אחז יחזקייה, מלכי יהודה--ובימי ירובעם בן-יואש, מלך ישראל.  א,ב תחילת דיבר-יהוה, בהושע:  {פ}
 
ויאמר יהוה אל-הושע, לך קח-לך אשת זנונים וילדי זנונים--כי-זנה תזנה הארץ, מאחרי יהוה.  א,ג וילך, וייקח, את-גומר, בת-דבליים; ותהר ותלד-לו, בן.  א,ד ויאמר יהוה אליו, קרא שמו יזרעאל:  כי-עוד מעט, ופקדתי את-דמי יזרעאל על-בית יהוא, והשבתי, ממלכות בית ישראל.  א,ה והיה, ביום ההוא; ושברתי את-קשת ישראל, בעמק יזרעאל.  א,ו ותהר עוד, ותלד בת, ויאמר לו, קרא שמה לא רוחמה:  כי לא אוסיף עוד, ארחם את-בית ישראל--כי-נשוא אשא, להם.  א,ז ואת-בית יהודה ארחם, והושעתים ביהוה אלוהיהם; ולא אושיעם, בקשת ובחרב ובמלחמה, בסוסים, ובפרשים.  א,ח ותגמול, את-לא רוחמה; ותהר, ותלד בן.  א,ט ויאמר, קרא שמו לא עמי:  כי אתם לא עמי, ואנוכי לא-אהיה לכם.  {פ}

ב,א והיה מספר בני-ישראל, כחול הים, אשר לא-יימד, ולא ייספר; והיה במקום אשר-ייאמר להם, לא-עמי אתם, ייאמר להם, בני אל-חי.  ב,ב ונקבצו בני-יהודה ובני-ישראל, יחדיו, ושמו להם ראש אחד, ועלו מן-הארץ:  כי גדול, יום יזרעאל.  ב,ג אמרו לאחיכם, עמי; ולאחותיכם, רוחמה.  ב,ד ריבו באימכם, ריבו--כי-היא לא אשתי, ואנוכי לא אישה; ותסר זנוניה מפניה, ונאפופיה מבין שדיה.  ב,ה פן-אפשיטנה ערומה--והצגתיה, כיום היוולדה; ושמתיה כמדבר, ושתיה כארץ צייה, והמיתיה, בצמא.  ב,ו ואת-בניה, לא ארחם:  כי-בני זנונים, המה.  ב,ז כי זנתה אימם, הובישה הורתם:  כי אמרה, אלכה אחרי מאהביי נותני לחמי ומימיי, צמרי ופשתי, שמני ושיקויי.  ב,ח לכן הנני-שך את-דרכך, בסירים; וגדרתי את-גדרה, ונתיבותיה לא תמצא.  ב,ט ורידפה את-מאהביה ולא-תשיג אותם, וביקשתם ולא תמצא; ואמרה, אלכה ואשובה אל-אישי הראשון--כי טוב לי אז, מעתה.  ב,י והיא, לא ידעה, כי אנוכי נתתי לה, הדגן והתירוש והיצהר; וכסף הרביתי לה וזהב, עשו לבעל.  ב,יא לכן אשוב--ולקחתי דגני בעיתו, ותירושי במועדו; והצלתי צמרי ופשתי, לכסות את-ערוותה.  ב,יב ועתה אגלה את-נבלותה, לעיני מאהביה; ואיש, לא-יצילנה מידי.  ב,יג והשבתי, כל-משושה, חגה, חודשה ושבתה--וכול, מועדה.  ב,יד והשימותי, גפנה ותאנתה, אשר אמרה אתנה המה לי, אשר נתנו-לי מאהביי; ושמתים ליער, ואכלתם חית השדה.  ב,טו ופקדתי עליה, את-ימי הבעלים אשר תקטיר להם, ותעד נזמה וחלייתה, ותלך אחרי מאהביה; ואותי שכחה, נאום-יהוה.  {ס}

ב,טז לכן, הנה אנוכי מפתיה, והולכתיה, המדבר; ודיברתי, על-ליבה.  ב,יז ונתתי לה את-כרמיה משם, ואת-עמק עכור לפתח תקווה; וענתה שמה כימי נעוריה, וכיום עלותה מארץ-מצריים.  ב,יח והיה ביום-ההוא נאום-יהוה, תקראי אישי; ולא-תקראי-לי עוד, בעלי.  ב,יט והסירותי את-שמות הבעלים, מפיה; ולא-ייזכרו עוד, בשמם.  ב,כ וכרתי להם ברית, ביום ההוא, עם-חית השדה ועם-עוף השמיים, ורמש האדמה; וקשת וחרב ומלחמה אשבור מן-הארץ, והשכבתים לבטח.  ב,כא ואירשתיך לי, לעולם; ואירשתיך לי בצדק ובמשפט, ובחסד וברחמים.  ב,כב ואירשתיך לי, באמונה; וידעת, את-יהוה.  {פ}

ב,כג והיה ביום ההוא, אענה נאום-יהוה--אענה, את-השמיים; והם, יענו את-הארץ.  ב,כד והארץ תענה, את-הדגן ואת-התירוש ואת-היצהר; והם, יענו את-יזרעאל.  ב,כה וזרעתיה לי בארץ, וריחמתי את-לא רוחמה; ואמרתי ללא-עמי עמי-אתה, והוא יאמר אלוהיי.  {פ}

ג,א ויאמר יהוה אליי, עוד לך אהב-אישה, אהובת ריע, ומנאפת:  כאהבת יהוה, את-בני ישראל, והם פונים אל-אלוהים אחרים, ואוהבי אשישי ענבים.  ג,ב ואכרהא לי, בחמישה עשר כסף; וחומר שעורים, ולתך שעורים.  ג,ג ואומר אליה, ימים רבים תשבי לי--לא תזני, ולא תהיי לאיש; וגם-אני, אלייך.  ג,ד כי ימים רבים, יישבו בני ישראל--אין מלך ואין שר, ואין זבח ואין מצבה; ואין איפוד, ותרפים.  ג,ה אחר, ישובו בני ישראל, וביקשו את-יהוה אלוהיהם, ואת דויד מלכם; ופחדו אל-יהוה ואל-טובו, באחרית הימים.  {פ}

ד,א שמעו דבר-יהוה, בני ישראל:  כי ריב ליהוה, עם-יושבי הארץ--כי אין-אמת ואין-חסד ואין-דעת אלוהים, בארץ.  ד,ב אלה וכחש, ורצוח וגנוב ונאוף; פרצו, ודמים בדמים נגעו.  ד,ג על-כן תאבל הארץ, ואומלל כל-יושב בה, בחית השדה, ובעוף השמיים; וגם-דגי הים, ייאספו.  ד,ד אך איש אל-ירב, ואל-יוכח איש; ועמך, כמריבי כוהן.  ד,ה וכשלת היום, וכשל גם-נביא עימך לילה; ודמיתי, אימך.  ד,ו נדמו עמי, מבלי הדעת:  כי-אתה הדעת מאסת, ואמאסך מכהן לי, ותשכח תורת אלוהיך, אשכח בניך גם-אני.  ד,ז כרובם, כן חטאו-לי; כבודם, בקלון אמיר.  ד,ח חטאת עמי, יאכלו; ואל-עוונם, ישאו נפשו.  ד,ט והיה כעם, ככוהן; ופקדתי עליו דרכיו, ומעלליו אשיב לו.  ד,י ואכלו ולא ישבעו, הזנו ולא יפרוצו:  כי-את-יהוה עזבו, לשמור.  ד,יא זנות ויין ותירוש, ייקח-לב.  ד,יב עמי בעצו ישאל, ומקלו יגיד לו:  כי רוח זנונים התעה, ויזנו מתחת אלוהיהם.  ד,יג על-ראשי ההרים יזבחו, ועל-הגבעות יקטרו, תחת אלון ולבנה ואלה, כי טוב צילה; על-כן, תזנינה בנותיכם, וכלותיכם, תנאפנה.  ד,יד לא-אפקוד על-בנותיכם כי תזנינה, ועל-כלותיכם כי תנאפנה--כי-הם עם-הזונות יפרדו, ועם-הקדשות יזבחו; ועם לא-יבין, יילבט.  ד,טו אם-זונה אתה ישראל, אל-יאשם יהודה; ואל-תבואו הגלגל, ואל-תעלו בית אוון, ואל-תישבעו, חי-יהוה.  ד,טז כי כפרה סוררה, סרר ישראל; עתה ירעם יהוה, ככבש במרחב.  ד,יז חבור עצבים אפריים, הנח-לו.  ד,יח סר, סובאם; הזנה הזנו, אהבו הבו קלון מגיניה.  ד,יט צרר רוח אותה, בכנפיה; ויבושו, מזבחותם.  {פ}

ה,א שמעו-זאת הכוהנים והקשיבו בית ישראל, ובית המלך האזינו--כי לכם, המשפט:  כי-פח הייתם למצפה, ורשת פרושה על-תבור.  ה,ב ושחטה שטים, העמיקו; ואני, מוסר לכולם.  ה,ג אני ידעתי אפריים, וישראל לא-נכחד ממני:  כי עתה הזנית אפריים, נטמא ישראל.  ה,ד לא ייתנו מעלליהם, לשוב אל-אלוהיהם:  כי רוח זנונים בקרבם, ואת-יהוה לא ידעו.  ה,ה וענה גאון-ישראל, בפניו; וישראל ואפריים, ייכשלו בעוונם--כשל גם-יהודה, עימם.  ה,ו בצאנם ובבקרם, ילכו לבקש את-יהוה--ולא ימצאו:  חלץ, מהם.  ה,ז ביהוה בגדו, כי-בנים זרים ילדו; עתה יאכלם חודש, את-חלקיהם.  {ס}

ה,ח תקעו שופר בגבעה, חצוצרה ברמה; הריעו בית אוון, אחריך בנימין.  ה,ט אפריים לשמה תהיה, ביום תוכחה; בשבטי, ישראל, הודעתי, נאמנה.  ה,י היו שרי יהודה, כמסיגי גבול; עליהם, אשפוך כמים עברתי.  ה,יא עשוק אפריים, רצוץ משפט:  כי הואיל, הלך אחרי-צו.  ה,יב ואני כעש, לאפריים; וכרקב, לבית יהודה.  ה,יג וירא אפריים את-חולייו, ויהודה את-מזורו, וילך אפריים אל-אשור, וישלח אל-מלך ירב; והוא, לא יוכל לרפוא לכם, ולא-יגהה מכם, מזור.  ה,יד כי אנוכי כשחל לאפריים, וככפיר לבית יהודה; אני אני אטרוף ואלך, אשא ואין מציל.  ה,טו אלך אשובה אל-מקומי, עד אשר-יאשמו וביקשו פניי:  בצר להם, ישחרונני.  ו,א לכו ונשובה אל-יהוה, כי הוא טרף וירפאנו; יך, ויחבשנו.  ו,ב יחיינו, מיומיים; ביום, השלישי, יקימנו, ונחיה לפניו.  ו,ג ונדעה נרדפה, לדעת את-יהוה, כשחר, נכון מוצאו; ויבוא כגשם לנו, כמלקוש יורה ארץ.  ו,ד מה אעשה-לך אפריים, מה אעשה-לך יהודה; וחסדכם, כענן-בוקר, וכטל, משכים הולך.  ו,ה על-כן, חצבתי בנביאים--הרגתים, באמרי-פי; ומשפטיך, אור ייצא.  ו,ו כי חסד חפצתי, ולא-זבח; ודעת אלוהים, מעולות.  ו,ז והמה, כאדם עברו ברית; שם, בגדו בי.  ו,ח גלעד, קרית פועלי אוון--עקובה, מדם.  ו,ט וכחכי איש גדודים, חבר כוהנים, דרך, ירצחו-שכמה:  כי זימה, עשו.  ו,י בבית, ישראל, ראיתי, שערורייה; שם זנות לאפריים, נטמא ישראל.  ו,יא גם-יהודה, שת קציר לך, בשובי, שבות עמי.  {פ}

ז,א כרופאי לישראל, ונגלה עוון אפריים ורעות שומרון--כי פעלו, שקר; וגנב יבוא, פשט גדוד בחוץ.  ז,ב ובל-יאמרו, ללבבם, כל-רעתם, זכרתי; עתה סבבום מעלליהם, נגד פניי היו.  ז,ג ברעתם, ישמחו-מלך; ובכחשיהם, שרים.  ז,ד כולם, מנאפים--כמו תנור, בוערה מאופה; ישבות מעיר, מלוש בצק עד-חומצתו.  ז,ה יום מלכנו, החלו שרים חמת מיין; משך ידו, את-לוצצים.  ז,ו כי-קירבו כתנור ליבם, באורבם:  כל-הלילה, ישן אופהם--בוקר, הוא בוער כאש להבה.  ז,ז כולם ייחמו כתנור, ואכלו את-שופטיהם; כל-מלכיהם נפלו, אין-קורא בהם אליי.  ז,ח אפריים, בעמים הוא יתבולל; אפריים היה עוגה, בלי הפוכה.  ז,ט אכלו זרים כוחו, והוא לא ידע; גם-שיבה זרקה בו, והוא לא ידע.  ז,י וענה גאון-ישראל, בפניו; ולא-שבו אל-יהוה אלוהיהם, ולא ביקשוהו בכל-זאת.  ז,יא ויהי אפריים, כיונה פותה אין לב; מצריים קראו, אשור הלכו.  ז,יב כאשר ילכו, אפרוש עליהם רשתי--כעוף השמיים, אורידם; אייסירם, כשמע לעדתם.  {ס}

ז,יג אוי להם כי-נדדו ממני, שוד להם כי-פשעו בי; ואנוכי אפדם--והמה, דיברו עליי כזבים.  ז,יד ולא-זעקו אליי בליבם, כי יילילו על-משכבותם; על-דגן ותירוש יתגוררו, יסורו בי.  ז,טו ואני ייסרתי, חיזקתי זרועותם; ואליי, יחשבו-רע.  ז,טז ישובו לא על, היו כקשת רמייה--ייפלו בחרב שריהם, מזעם לשונם; זו לעגם, בארץ מצריים.  ח,א אל-חיכך שופר, כנשר על-בית יהוה--יען עברו בריתי, ועל-תורתי פשעו.  ח,ב לי, יזעקו; אלוהיי ידענוך, ישראל.  ח,ג זנח ישראל, טוב; אויב, ירדפו.  ח,ד הם המליכו ולא ממני, השירו ולא ידעתי; כספם וזהבם, עשו להם עצבים, למען, ייכרת.  ח,ה זנח עגלך שומרון, חרה אפי בם; עד-מתיי, לא יוכלו ניקיון.  ח,ו כי מישראל, והוא--חרש עשהו, ולא אלוהים הוא:  כי-שבבים יהיה, עגל שומרון.  ח,ז כי רוח יזרעו, וסופתה יקצורו; קמה אין-לו, צמח בלי יעשה-קמח--אוליי יעשה, זרים יבלעוהו.  ח,ח נבלע, ישראל; עתה היו בגויים, ככלי אין-חפץ בו.  ח,ט כי-המה עלו אשור, פרא בודד לו; אפריים, התנו אהבים.  ח,י גם כי-יתנו בגויים, עתה אקבצם; ויחלו מעט, ממשא מלך שרים.  ח,יא כי-הרבה אפריים מזבחות, לחטוא:  היו-לו מזבחות, לחטוא.  ח,יב אכתוב-לו--רובי, תורתי:  כמו-זר, נחשבו.  ח,יג זבחי הבהביי, יזבחו בשר ויאכלו--יהוה, לא רצם; עתה יזכור עוונם, ויפקוד חטאותם--המה, מצריים ישובו.  ח,יד וישכח ישראל את-עושהו, וייבן היכלות, ויהודה, הרבה ערים בצורות; ושילחתי-אש בעריו, ואכלה ארמנותיה.  {פ}

ט,א אל-תשמח ישראל אל-גיל כעמים, כי זנית מעל אלוהיך; אהבת אתנן, על כל-גורנות דגן.  ט,ב גורן ויקב, לא ירעם; ותירוש, יכחש בה.  ט,ג לא יישבו, בארץ יהוה; ושב אפריים מצריים, ובאשור טמא יאכלו.  ט,ד לא-ייסכו ליהוה יין, ולא יערבו-לו--זבחיהם כלחם אונים להם, כל-אוכליו ייטמאו:  כי-לחמם לנפשם, לא יבוא בית יהוה.  ט,ה מה-תעשו, ליום מועד, וליום, חג-יהוה.  ט,ו כי-הנה הלכו משוד, מצריים תקבצם מוף תקברם; מחמד לכספם, קימוש יירשם, חוח, באוהליהם.  ט,ז באו ימי הפקודה, באו ימי השילום--יידעו, ישראל; אוויל הנביא, משוגע איש הרוח--על רוב עוונך, ורבה משטמה.  ט,ח צופה אפריים, עם-אלוהיי; נביא פח יקוש, על-כל-דרכיו--משטמה, בבית אלוהיו.  ט,ט העמיקו שיחתו, כימי הגבעה; יזכור עוונם, יפקוד חטאותם.  {ס}

ט,י כענבים במדבר, מצאתי ישראל--כביכורה בתאנה בראשיתה, ראיתי אבותיכם; המה באו בעל-פעור, ויינזרו לבושת, ויהיו שיקוצים, כאוהבם.  ט,יא אפריים, כעוף יתעופף כבודם; מלידה ומבטן, ומהריון.  ט,יב כי אם-יגדלו את-בניהם, ושיכלתים מאדם:  כי-גם-אוי להם, בשורי מהם.  ט,יג אפריים כאשר-ראיתי לצור, שתולה בנווה; ואפריים, להוציא אל-הורג בניו.  ט,יד תן-להם יהוה, מה-תיתן; תן-להם רחם משכיל, ושדיים צומקים.  ט,טו כל-רעתם בגלגל, כי-שם שנאתים, על רוע מעלליהם, מביתי אגרשם; לא אוסף אהבתם, כל-שריהם סוררים.  ט,טז הוכה אפריים--שורשם יבש, פרי בל-יעשון; גם כי יילדון, והמתי מחמדי בטנם.  ט,יז ימאסם אלוהיי, כי לא שמעו לו; ויהיו נודדים, בגויים.  {ס}

י,א גפן בוקק ישראל, פרי ישווה-לו; כרוב לפרייו, הרבה למזבחות--כטוב לארצו, היטיבו מצבות.  י,ב חלק ליבם, עתה יאשמו; הוא יערוף מזבחותם, ישודד מצבותם.  י,ג כי עתה יאמרו, אין מלך לנו:  כי לא יראנו את-יהוה, והמלך מה-יעשה-לנו.  י,ד דיברו דברים, אלות שוא כרות ברית; ופרח כראש משפט, על תלמי שדיי.  י,ה לעגלות בית אוון, יגורו שכן שומרון:  כי-אבל עליו עמו, וכמריו עליו יגילו--על-כבודו, כי-גלה ממנו.  י,ו גם-אותו לאשור יובל, מנחה למלך ירב; בושנה אפריים ייקח, ויבוש ישראל מעצתו.  י,ז נדמה שומרון, מלכה, כקצף, על-פני-מים.  י,ח ונשמדו במות אוון, חטאת ישראל--קוץ ודרדר, יעלה על-מזבחותם; ואמרו להרים כסונו, ולגבעות נפלו עלינו.  {פ}

י,ט מימי, הגבעה, חטאת, ישראל; שם עמדו, לא-תשיגם בגבעה מלחמה על-בני עלווה.  י,י באוותי, ואיסורם; ואוספו עליהם עמים, באוסרם לשתי עוונותם.  י,יא ואפריים עגלה מלומדה, אוהבתי לדוש, ואני עברתי, על-טוב צווארה; ארכיב אפריים יחרוש יהודה, ישדד-לו יעקוב.  י,יב זרעו לכם לצדקה קצרו לפי-חסד, נירו לכם ניר; ועת, לדרוש את-יהוה, עד-יבוא, ויורה צדק לכם.  י,יג חרשתם-רשע עוולתה קצרתם, אכלתם פרי-כחש--כי-בטחת בדרכך, ברוב גיבוריך.  י,יד וקם שאון, בעמך, וכל-מבצריך יושד, כשוד שלמן בית ארבאל ביום מלחמה:  אם על-בנים, רוטשה.  י,טו ככה, עשה לכם בית-אל, מפני, רעת רעתכם; בשחר, נדמה נדמה מלך ישראל.  יא,א כי נער ישראל, ואוהבהו; וממצריים, קראתי לבני.  יא,ב קראו, להם; כן, הלכו מפניהם--לבעלים יזבחו, ולפסילים יקטרון.  יא,ג ואנוכי תירגלתי לאפריים, קחם על-זרועותיו; ולא ידעו, כי רפאתים.  יא,ד בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה, ואהיה להם כמרימי עול על לחיהם; ואט אליו, אוכיל.  יא,ה לא ישוב אל-ארץ מצריים, ואשור הוא מלכו:  כי מיאנו, לשוב.  יא,ו וחלה חרב בעריו, וכילתה בדיו ואכלה--ממועצותיהם.  יא,ז ועמי תלואים, למשובתי; ואל-על, יקראוהו--יחד, לא ירומם.  יא,ח איך אתנך אפריים, אמגנך ישראל--איך אתנך כאדמה, אשימך כצבויים; נהפך עליי ליבי, יחד נכמרו ניחומיי.  יא,ט לא אעשה חרון אפי, לא אשוב לשחת אפריים:  כי אל אנוכי, ולא-איש--בקרבך קדוש, ולא אבוא בעיר.  יא,י אחרי יהוה ילכו, כאריה ישאג:  כי-הוא ישאג, ויחרדו בנים מים.  יא,יא יחרדו כציפור ממצריים, וכיונה מארץ אשור; והושבתים על-בתיהם, נאום-יהוה.  {ס}

יב,א סבבוני בכחש אפריים, ובמרמה בית ישראל; ויהודה, עוד רד עם-אל, ועם-קדושים, נאמן.  יב,ב אפריים רועה רוח, ורודף קדים--כל-היום, כזב ושוד ירבה; וברית עם-אשור יכרותו, ושמן למצריים יובל.  יב,ג וריב ליהוה, עם-יהודה; ולפקוד על-יעקוב כדרכיו, כמעלליו ישיב לו.  יב,ד בבטן, עקב את-אחיו; ובאונו, שרה את-אלוהים.  יב,ה וישר אל-מלאך ויוכל, בכה ויתחנן-לו; בית-אל, ימצאנו, ושם, ידבר עימנו.  יב,ו ויהוה, אלוהי הצבאות--יהוה, זכרו.  יב,ז ואתה, באלוהיך תשוב; חסד ומשפט שמור, וקווה אל-אלוהיך תמיד.  יב,ח כנען, בידו מאזני מרמה--לעשוק אהב.  יב,ט ויאמר אפריים--אך עשרתי, מצאתי און לי; כל-יגיעיי, לא ימצאו-לי עוון אשר-חטא.  יב,י ואנוכי יהוה אלוהיך, מארץ מצריים; עוד אושיבך באוהלים, כימי מועד.  יב,יא ודיברתי, על-הנביאים, ואנוכי, חזון הרביתי; וביד הנביאים, אדמה.  יב,יב אם-גלעד אוון אך-שוא היו, בגלגל שוורים זיבחו; גם מזבחותם כגלים, על תלמי שדיי.  יב,יג ויברח יעקוב, שדה ארם; ויעבוד ישראל באישה, ובאישה שמר.  יב,יד ובנביא, העלה יהוה את-ישראל ממצריים; ובנביא, נשמר.  יב,טו הכעיס אפריים, תמרורים; ודמיו, עליו ייטוש, וחרפתו, ישיב לו אדוניו.  יג,א כדבר אפריים רתת, נשא הוא בישראל; ויאשם בבעל, וימות.  יג,ב ועתה יוסיפו לחטוא, ויעשו להם מסכה מכספם כתבונם עצבים, מעשה חרשים, כולו; להם, הם אומרים, זובחי אדם, עגלים יישקון.  יג,ג לכן, יהיו כענן-בוקר, וכטל, משכים הולך; כמוץ יסוער מגורן, וכעשן מארובה.  יג,ד ואנוכי יהוה אלוהיך, מארץ מצריים; ואלוהים זולתי לא תדע, ומושיע אין בלתי.  יג,ה אני ידעתיך, במדבר--בארץ, תלאובות.  יג,ו כמרעיתם, וישבעו--שבעו, וירם ליבם; על-כן, שכחוני.  יג,ז ואהי להם, כמו-שחל--כנמר, על-דרך אשור.  יג,ח אפגשם כדוב שכול, ואקרע סגור ליבם; ואוכלם שם כלביא, חית השדה תבקעם.  יג,ט שיחתך ישראל, כי-בי בעזרך.  יג,י אהי מלכך איפוא, ויושיעך בכל-עריך; ושופטיך--אשר אמרת, תנה-לי מלך ושרים.  יג,יא אתן-לך מלך באפי, ואקח בעברתי.  {פ}

יג,יב צרור עוון אפריים, צפונה חטאתו.  יג,יג חבלי יולדה, יבואו לו; הוא-בן לא חכם, כי-עת לא-יעמוד במשבר בנים.  יג,יד מיד שאול אפדם, ממוות אגאלם; אהי דבריך מוות, אהי קוטבך שאול--נוחם, ייסתר מעיניי.  יג,טו כי הוא, בין אחים יפריא; יבוא קדים רוח יהוה ממדבר עולה, ויבוש מקורו ויחרב מעיינו--הוא ישסה, אוצר כל-כלי חמדה.  יד,א תאשם, שומרון, כי מרתה, באלוהיה; בחרב ייפולו--עולליהם ירוטשו, והרייותיו יבוקעו.  {פ}

יד,ב שובה, ישראל, עד, יהוה אלוהיך:  כי כשלת, בעוונך.  יד,ג קחו עימכם דברים, ושובו אל-יהוה; אמרו אליו, כל-תישא עוון וקח-טוב, ונשלמה פרים, שפתינו.  יד,ד אשור לא יושיענו, על-סוס לא נרכב, ולא-נאמר עוד אלוהינו, למעשה ידינו--אשר-בך, ירוחם יתום.  יד,ה ארפא, משובתם--אוהבם, נדבה:  כי שב אפי, ממנו.  יד,ו אהיה כטל לישראל, יפרח כשושנה; ויך שורשיו, כלבנון.  יד,ז ילכו, יונקותיו, ויהי כזית, הודו; וריח לו, כלבנון.  יד,ח ישובו יושבי בצילו, יחייו דגן ויפרחו כגפן; זכרו, כיין לבנון.  יד,ט אפריים, מה-לי עוד לעצבים; אני עניתי ואשורנו, אני כברוש רענן--ממני, פרייך נמצא.  יד,י מי חכם ויבן אלה, נבון ויידעם:  כי-ישרים דרכי יהוה, וצדיקים ילכו בם, ופושעים, ייכשלו בם.  {ש}