ע א,א ובשנת אחת, לכורש מלך פרס, לכלות דבר-יהוה, מפי ירמיה: העיר יהוה, את-רוח כורש מלך-פרס, ויעבר-קול בכל-מלכותו, וגם-במכתב לאמור. ע א,ב כה אמר, כורש מלך פרס--כול ממלכות הארץ, נתן לי יהוה אלוהי השמיים; והוא-פקד עליי לבנות-לו בית, בירושלים אשר ביהודה. ע א,ג מי-בכם מכל-עמו, יהי אלוהיו עימו, ויעל, לירושלים אשר ביהודה; וייבן, את-בית יהוה אלוהי ישראל--הוא האלוהים, אשר בירושלים. ע א,ד וכל-הנשאר, מכל-המקומות אשר הוא גר-שם--ינשאוהו אנשי מקומו, בכסף ובזהב וברכוש ובבהמה; עם-הנדבה--לבית האלוהים, אשר בירושלים. ע א,ה ויקומו ראשי האבות, ליהודה ובנימין, והכוהנים, והלויים; לכול העיר האלוהים, את-רוחו, לעלות לבנות, את-בית יהוה אשר בירושלים. ע א,ו וכל-סביבותיהם חיזקו בידיהם, בכלי-כסף בזהב ברכוש ובבהמה ובמגדנות--לבד, על-כל-התנדב. {ס}
ע א,ז והמלך כורש, הוציא את-כלי בית-יהוה, אשר הוציא נבוכדנאצר מירושלים, וייתנם בבית אלוהיו. ע א,ח ויוציאם, כורש מלך פרס, על-יד, מתרדת הגזבר; ויספרם, לששבצר, הנשיא, ליהודה. ע א,ט ואלה, מספרם: אגרטלי זהב שלושים, אגרטלי-כסף אלף, מחלפים, תשעה ועשרים. {ס}
ע א,י כפורי זהב, שלושים-- {ס} כפורי כסף משנים, ארבע מאות ועשרה; כלים אחרים, אלף. {ס}
ע א,יא כל-כלים לזהב ולכסף, חמשת אלפים וארבע מאות; הכול העלה ששבצר, עם היעלות הגולה--מבבל, לירושלים. {פ}
ע ב,א ואלה בני המדינה, העולים משבי הגולה, אשר הגלה נבוכדנאצר מלך-בבל, לבבל; וישובו לירושלים ויהודה, איש לעירו. ע ב,ב אשר-באו עם-זרובבל, ישוע נחמיה שריה רעליה מורדכיי בלשן מספר בגוויי--רחום בענה: מספר, אנשי עם ישראל. {ס} ע ב,ג בני פרעוש--אלפיים, מאה שבעים ושניים. {ס} ע ב,ד בני שפטיה, שלוש מאות שבעים ושניים. {ס} ע ב,ה בני ארח, שבע מאות חמישה ושבעים. {ס} ע ב,ו בני-פחת מואב לבני ישוע, יואב--אלפיים, שמונה מאות ושנים עשר. {ס} ע ב,ז בני עילם--אלף, מאתיים חמישים וארבעה. {ס} ע ב,ח בני זתוא, תשע מאות וארבעים וחמישה. {ס} ע ב,ט בני זכיי, שבע מאות ושישים. {ס} ע ב,י בני בני, שש מאות ארבעים ושניים. {ס} ע ב,יא בני ביביי, שש מאות עשרים ושלושה. {ס} ע ב,יב בני עזגד--אלף, מאתיים עשרים ושניים. {ס} ע ב,יג בני, אדוניקם--שש מאות, שישים ושישה. {ס} ע ב,יד בני בגוויי, אלפיים חמישים ושישה. {ס} ע ב,טו בני עדין, ארבע מאות חמישים וארבעה. {ס} ע ב,טז בני-אטר ליחזקייה, תשעים ושמונה. {ס} ע ב,יז בני ביציי, שלוש מאות עשרים ושלושה. {ס} ע ב,יח בני יורה, מאה ושנים עשר. {ס} ע ב,יט בני חשום, מאתיים עשרים ושלושה. {ס} ע ב,כ בני גיבר, תשעים וחמישה. {ס} ע ב,כא בני בית-לחם, מאה עשרים ושלושה. {ס} ע ב,כב אנשי נטופה, חמישים ושישה. ע ב,כג אנשי ענתות, מאה עשרים ושמונה. {ס} ע ב,כד בני עזמוות, ארבעים ושניים. {ס} ע ב,כה בני קרית ערים כפירה ובארות, שבע מאות וארבעים ושלושה. {ס} ע ב,כו בני הרמה וגבע, שש מאות עשרים ואחד. {ס} ע ב,כז אנשי מכמס, מאה עשרים ושניים. {ס} ע ב,כח אנשי בית-אל והעיי, מאתיים עשרים ושלושה. {ס} ע ב,כט בני נבו, חמישים ושניים. {ס} ע ב,ל בני מגביש, מאה חמישים ושישה. {ס} ע ב,לא בני, עילם אחר--אלף, מאתיים חמישים וארבעה. {ס} ע ב,לב בני חרים, שלוש מאות ועשרים. {ס} ע ב,לג בני-לוד חדיד ואונו, שבע מאות עשרים וחמישה. {ס} ע ב,לד בני ירחו, שלוש מאות ארבעים וחמישה. {ס} ע ב,לה בני סנאה--שלושת אלפים, ושש מאות ושלושים. {ס} ע ב,לו הכוהנים: בני ידעיה לבית ישוע, תשע מאות שבעים ושלושה. {ס} ע ב,לז בני אימר, אלף חמישים ושניים. {ס} ע ב,לח בני פשחור--אלף, מאתיים ארבעים ושבעה. {ס} ע ב,לט בני חרים, אלף ושבעה עשר. {ס} ע ב,מ הלויים: בני-ישוע וקדמיאל לבני הודוויה, שבעים וארבעה. {ס} ע ב,מא המשוררים--בני אסף, מאה עשרים ושמונה. {פ}
ע ב,מב בני השוערים, בני-שלום בני-אטר בני-טלמון בני-עקוב, בני חטיטא, בני שוביי--הכול, מאה שלושים ותשעה. {פ}
ע ב,מג הנתינים: {ס} בני-ציחא {ס} בני-חשופא, {ס} בני {ר}
טבעות. {ס}
ע ב,מד בני-קירוס {ס} בני-סיעהא, {ס} בני {ר}
פדון. {ס}
ע ב,מה בני-לבנה {ס} בני-חגבה, {ס} בני {ר}
עקוב. {ס}
ע ב,מו בני-חגב {ס} בני-שלמיי, {ס} בני {ר}
חנן. {ס}
ע ב,מז בני-גידל {ס} בני-גחר, {ס} בני {ר}
ראיה. {ס}
ע ב,מח בני-רצין {ס} בני-נקודא, {ס} בני {ר}
גזם. {ס}
ע ב,מט בני-עוזא {ס} בני-פסח, {ס} בני {ר}
ביסיי. {ס}
ע ב,נ בני-אסנה {ס} בני-מעונים, {ס} בני {ר}
נפוסים. {ס}
ע ב,נא בני-בקבוק {ס} בני-חקופא, {ס} בני {ר}
חרחור. {ס}
ע ב,נב בני-בצלות {ס} בני-מחידא, {ס} בני {ר}
חרשא. {ס}
ע ב,נג בני-ברקוס {ס} בני-סיסרא, {ס} בני {ר}
תמח. {ס}
ע ב,נד בני נציח, {ס} בני חטיפא. {ס}
ע ב,נה בני, {ר}
עבדי שלמה: {ס} בני-סוטיי {ס} בני-הסופרת, {ס} בני {ר}
פרודא. {ס}
ע ב,נו בני-יעלה {ס} בני-דרקון, {ס} בני {ר}
גידל. {ס}
ע ב,נז בני שפטיה {ס} בני-חטיל, {ס} בני {ר}
פכרת הצביים-- {ס} בני אמי.
ע ב,נח כל-הנתינים--ובני, עבדי שלמה: שלוש מאות, תשעים ושניים. {ס}
ע ב,נט ואלה, העולים מתל מלח תל חרשא, כרוב אדן, אימר; ולא יכלו, להגיד בית-אבותם וזרעם--אם מישראל, הם. ע ב,ס בני-דליה בני-טובייה, בני נקודא--שש מאות, חמישים ושניים. {ס}
ע ב,סא ומבני, הכוהנים--בני חוביה, בני הקוץ: בני ברזלי, אשר לקח מבנות ברזלי הגלעדי אישה, וייקרא, על-שמם. ע ב,סב אלה, ביקשו כתבם המתייחשים--ולא נמצאו; ויגואלו, מן-הכהונה. ע ב,סג ויאמר התרשתא להם, אשר לא-יאכלו מקודש הקודשים--עד עמוד כוהן, לאורים ולתומים. ע ב,סד כל-הקהל, כאחד--ארבע ריבוא, אלפיים שלוש-מאות שישים. ע ב,סה מלבד עבדיהם ואמהותיהם, אלה--שבעת אלפים, שלוש מאות שלושים ושבעה; ולהם משוררים ומשוררות, מאתיים. ע ב,סו סוסיהם, שבע מאות שלושים ושישה; פרדיהם, מאתיים ארבעים וחמישה. ע ב,סז גמליהם--ארבע מאות, שלושים וחמישה; חמורים--ששת אלפים, שבע מאות ועשרים. {פ}
ע ב,סח ומראשי, האבות, בבואם, לבית יהוה אשר בירושלים--התנדבו לבית האלוהים, להעמידו על-מכונו. ע ב,סט ככוחם, נתנו לאוצר המלאכה, זהב דרכמונים שש-ריבות ואלף, {ס} וכסף מנים חמשת אלפים; וכותנות כוהנים, מאה. {ס} ע ב,ע ויישבו הכוהנים והלויים ומן-העם והמשוררים והשוערים, והנתינים--בעריהם; וכל-ישראל, בעריהם. {ס} ע ג,א וייגע החודש השביעי, ובני ישראל בערים; {ס} וייאספו העם כאיש אחד, אל-ירושלים. {ס}
ע ג,ב ויקם ישוע בן-יוצדק ואחיו הכוהנים, וזרובבל בן-שאלתיאל ואחיו, ויבנו, את-מזבח אלוהי ישראל--להעלות עליו, עולות, ככתוב, בתורת משה איש-האלוהים. ע ג,ג ויכינו המזבח, על-מכונותיו, כי באימה עליהם, מעמי הארצות; ויעלו עליו עולות ליהוה, עולות לבוקר ולערב. ע ג,ד ויעשו את-חג הסוכות, ככתוב; ועולת יום ביום במספר, כמשפט דבר-יום ביומו. ע ג,ה ואחרי-כן עולת תמיד, ולחודשים, ולכל-מועדי יהוה, המקודשים; ולכול מתנדב נדבה, ליהוה. ע ג,ו מיום אחד, לחודש השביעי, החלו, להעלות עולות ליהוה; והיכל יהוה, לא יוסד. ע ג,ז וייתנו-כסף--לחוצבים, ולחרשים; ומאכל ומשתה ושמן, לצידונים ולצורים, להביא עצי ארזים מן-הלבנון אל-ים יפו, כרשיון כורש מלך-פרס עליהם. {פ}
ע ג,ח ובשנה השנית, לבואם אל-בית האלוהים לירושלים, בחודש, השני--החלו זרובבל בן-שאלתיאל וישוע בן-יוצדק ושאר אחיהם הכוהנים והלויים, וכל-הבאים מהשבי ירושלים, ויעמידו את-הלויים מבן עשרים שנה ומעלה, לנצח על-מלאכת בית-יהוה. {פ}
ע ג,ט ויעמוד ישוע בניו ואחיו קדמיאל ובניו בני-יהודה, כאחד, לנצח על-עושי המלאכה, בבית האלוהים: {ס} בני, חנדד, בניהם ואחיהם, הלויים. ע ג,י וייסדו הבונים, את-היכל יהוה; ויעמידו הכוהנים מלובשים בחצוצרות, והלויים בני-אסף במצלתיים--להלל את-יהוה, על-ידי דויד מלך-ישראל. ע ג,יא ויענו בהלל ובהודות ליהוה, כי טוב--כי-לעולם חסדו, על-ישראל; וכל-העם הריעו תרועה גדולה בהלל, ליהוה, על, הוסד בית-יהוה. {ס}
ע ג,יב ורבים מהכוהנים והלויים וראשי האבות הזקנים, אשר ראו את-הבית הראשון ביוסדו--זה הבית בעיניהם, בוכים בקול גדול; ורבים בתרועה בשמחה, להרים קול. ע ג,יג ואין העם, מכירים קול תרועת השמחה, לקול, בכי העם: כי העם, מריעים תרועה גדולה, והקול נשמע, עד-למרחוק. {פ}
ע ד,א וישמעו, צרי יהודה ובנימין: כי-בני הגולה בונים היכל, ליהוה אלוהי ישראל. ע ד,ב וייגשו אל-זרובבל ואל-ראשי האבות, ויאמרו להם נבנה עימכם--כי ככם, נדרוש לאלוהיכם; ולו אנחנו זובחים, מימי איסר חדון מלך אשור, המעלה אותנו, פה. ע ד,ג ויאמר להם זרובבל וישוע, ושאר ראשי האבות לישראל--לא-לכם ולנו, לבנות בית לאלוהינו: כי אנחנו יחד נבנה, ליהוה אלוהי ישראל, כאשר ציוונו, המלך כורש מלך-פרס. ע ד,ד ויהי, עם-הארץ--מרפים, ידי עם-יהודה; ומבהלים אותם, לבנות. ע ד,ה וסוכרים עליהם יועצים, להפר עצתם--כל-ימי, כורש מלך פרס, ועד-מלכות, דריווש מלך-פרס. ע ד,ו ובמלכות, אחשוורוש, בתחילת, מלכותו--כתבו שטנה, על-יושבי יהודה וירושלים. {ס}
ע ד,ז ובימי ארתחשסתא, כתב בשלם מתרדת טבאל ושאר כנוותיו, על-ארתחשסתא, מלך פרס; וכתב, הנשתוון, כתוב ארמית, ומתורגם ארמית. {פ}
ע ד,ח רחום בעיל-טעים, ושמשיי ספרא, כתבו איגרה חדה, על-ירושלם--לארתחשסתא מלכא, כנימא. ע ד,ט אדיין רחום בעיל-טעים, ושמשיי ספרא, ושאר, כנוותהון--דיניא ואפרסתכיא טרפליא אפרסיא, ארכוויא בבליא שושנכיא, דהייא, עילמיא. ע ד,י ושאר אומיא, די הגלי אסנפר רבא ויקירא, והותיב הימו, בקריה די שמריין--ושאר עבר-נהרה, וכענת. ע ד,יא דנה, פרשגן איגרתא, די שלחו עלוהי, על-ארתחשסתא מלכא--עבדך אנש עבר-נהרה, וכענת. {פ}
ע ד,יב ידיע, להוי למלכא, די יהודיא די סליקו מן-לוותך, עלינא אתו לירושלם; קרייתא מרודתא ובישתא, בניין, ושוריא שכלילו, ואושיא יחיטו. ע ד,יג כען, ידיע להוי למלכא, די הן קרייתא דך תתבני, ושוריא ישתכללון--מנדה-בלו והלך לא ינתנון, ואפתום מלכים תהנזיק. ע ד,יד כען, כל-קוביל די-מלח היכלא מלחנא, וערוות מלכא, לא אריך-לנא למחזי; על-דנה--שלחנא, והודענא למלכא. ע ד,טו די יבקר בספר-דוכרניא די אבהתך, ותהשכח בספר דוכרניא ותנדע, די קרייתא דך קריא מרדא ומהנזקת מלכין ומדינן, ואשתדור עבדין בגווה מן-יומת עלמא; על-דנה--קרייתא דך, הוחורבת. ע ד,טז מהודעין אנחנה, למלכא, די הן קרייתא דך תתבני, ושוריה ישתכללון: לוקביל דנה--חלק בעבר נהרא, לא איתיי לך. {פ}
ע ד,יז פתגמא שלח מלכא, על-רחום בעיל-טעים ושמשיי ספרא, ושאר כנוותהון, די יתבין בשמריין--ושאר עבר-נהרה שלם, וכעת. {ס}
ע ד,יח נשתוונא, די שלחתון עלינא--מפרש קרי, קודמיי. ע ד,יט ומיני, שים טעים, ובקרו והשכחו, די קרייתא דך מן-יומת עלמא על-מלכין מתנשאה; ומרד ואשתדור, מתעבד-בה. ע ד,כ ומלכין תקיפין, הוו על-ירושלם, ושליטין, בכול עבר נהרה; ומידה בלו והלך, מתייהיב להון. ע ד,כא כען שימו טעים, לבטלא גובריא איליך; וקרייתא דך לא תתבני, עד-מיני טעמא ייתשם. ע ד,כב וזהירין הוו שלו, למעבד על-דנה; למה ישגי חבלא, להנזקת מלכין. {ס}
ע ד,כג אדיין, מן-די פרשגן נשתוונא די ארתחשסתא מלכא, קרי קודם-רחום ושמשיי ספרא, וכנוותהון; אזלו בבהילו לירושלם על-יהודיא, ובטילו הימו באדרע וחיל. {ס}
ע ד,כד באדיין, בטילת עבידת בית-אלהא, די, בירושלם; והות, בטלא, עד שנת תרתין, למלכות דריווש מלך-פרס. {פ}
ע ה,א והתנבי חגיי נבייא, וזכריה בר-עידוא נבייאיא, על-יהודיא, די ביהוד ובירושלם--בשום אלה ישראל, עליהון. {ס}
ע ה,ב באדיין קמו זרובבל בר-שאלתיאל, וישוע בר-יוצדק, ושריו למבני, בית אלהא די בירושלם; ועימהון נבייאיא די-אלהא, מסעדין להון. {פ}
ע ה,ג ביה-זמנא אתא עליהון תתניי פחת עבר-נהרה, ושתר בוזניי--וכנוותהון; וכן, אמרין להום--מן-שם לכום טעים ביתא דנה ליבני, ואושרנא דנה לשכללה. {ס}
ע ה,ד אדיין כנימא, אמרנא להום: מן-אינון שמהת גובריא, די-דנה בניינא בניין. ע ה,ה ועין אלההום, הות על-שבי יהודיא, ולא-בטילו הימו, עד-טעמא לדריווש יהך; ואדיין יתיבון נשתוונא, על-דנה. {פ}
ע ה,ו פרשגן איגרתא די-שלח תתניי פחת עבר-נהרה, ושתר בוזניי וכנוותיה, אפרסכיא, די בעבר נהרה--על-דריווש, מלכא. ע ה,ז פתגמא, שלחו עלוהי; וכדנה כתיב בגוויה, לדריווש מלכא שלמא כולא. {ס}
ע ה,ח ידיע להוי למלכא, די-אזלנא ליהוד מדינתא לבית אלהא רבא, והוא מתבני אבן גלל, ואע מיתשם בכותליא; ועבידתא דך אוספרנא מתעבדא, ומצלח בידהום. {ס}
ע ה,ט אדיין, שאילנא לשביא איליך, כנימא, אמרנא להום: מן-שם לכום טעים, ביתא דנה למבניה, ואושרנא דנה, לשכללה. ע ה,י ואף שמהתהום שאילנא להום, להודעותך--די נכתוב שום-גובריא, די בראשיהום. {ס}
ע ה,יא וכנימא פתגמא, התיבונא למימר: אנחנא הימו עבדוהי די-אלה שמיא וארעא, ובניין ביתא די-הוה בני מקדמת דנה שנין שגיאן, ומלך לישראל רב, בנהי ושכלליה. ע ה,יב להן, מן-די הרגיזו אבהתנא לאלה שמיא--יהב הימו, ביד נבוכדנאצר מלך-בבל כסדאה; וביתה דנה סתריה, ועמה הגלי לבבל. {ס}
ע ה,יג ברם בשנת חדה, לכורש מלכא די בבל--כורש מלכא שם טעים, בית-אלהא דנה ליבני. ע ה,יד ואף מאניא די-בית-אלהא, די דהבה וכספא, די נבוכדנאצר הנפיק מן-היכלא די בירושלם, והיביל הימו להיכלא די בבל--הנפיק הימו כורש מלכא, מן-היכלא די בבל, ויהיבו לששבצר שמיה, די פחה שמיה. ע ה,טו ואמר-ליה--אל מאניא, שיא איזל-אחית הימו בהיכלא די בירושלם; ובית אלהא, יתבני על-אתריה. {ס}
ע ה,טז אדיין, ששבצר דיך, אתא יהב אושיא די-בית אלהא, די בירושלם; ומן-אדיין ועד-כען מתבני, ולא שלים. ע ה,יז וכען הן על-מלכא טב, יתבקר בבית גנזיא די-מלכא תמה די בבבל, הן איתיי די-מן-כורש מלכא שים טעים, למבני בית-אלהא דיך בירושלם; ורעות מלכא על-דנה, ישלח עלינא. {ס}
ע ו,א באדיין דריווש מלכא, שם טעים; ובקרו בבית ספריא, די גנזיא מהחתין תמה--בבבל. ע ו,ב והשתכח באחמתא, בבירתא די במדיי מדינתא--מגילה חדה; וכן-כתיב בגווה, דכרונה. {פ}
ע ו,ג בשנת חדה לכורש מלכא, כורש מלכא שם טעים--בית-אלהא בירושלם ביתא יתבני, אתר די-דבחין דבחין ואושוהי מסובלין; רומיה אמין שיתין, פתייה אמין שיתין. ע ו,ד נדבכין די-אבן גלל, תלתא, ונדבך, די-אע חדת; ונפקתא--מן-בית מלכא, תתייהיב. ע ו,ה ואף מאני בית-אלהא, די דהבה וכספא, די נבוכדנאצר הנפיק מן-היכלא די-בירושלם, והיביל לבבל--יהתיבון, ויהך להיכלא די-בירושלם לאתריה, ותחית, בבית אלהא. {ס}
ע ו,ו כען תתניי פחת עבר-נהרה שתר בוזניי, וכנוותהון, אפרסכיא, די בעבר נהרה--רחיקין הוו, מן-תמה. ע ו,ז שבוקו, לעבידת בית-אלהא דיך; פחת יהודיא ולשבי יהודיא, בית-אלהא דיך יבנון על-אתריה. ע ו,ח ומיני, שים טעים--למא די-תעבדון עם-שבי יהודיא איליך, למבני בית-אלהא דיך; ומנכסי מלכא, די מידת עבר נהרה, אוספרנא נפקתא תהוי מתייהבא לגובריא איליך, די-לא לבטלא. ע ו,ט ומה חשחן ובני תורין ודכרין ואימרין לעלוון לאלה שמיא חנטין מלח חמר ומשח, כמימר כהניא די-בירושלם להוי מתייהיב להום יום ביום--די-לא שלו. ע ו,י די-להוון מהקרבין ניחוחין, לאלה שמיא; ומצליין, לחיי מלכא ובנוהי. ע ו,יא ומיני, שים טעים--די כל-אנש די יהשני פתגמא דנה, יתנסח אע מן-ביתיה וזקיף יתמחי עלוהי; וביתיה נוולו יתעביד, על-דנה. ע ו,יב ואלהא די שכין שמיה תמה, ימגר כל-מלך ועם די ישלח ידיה להשניה לחבלה בית-אלהא דיך--די בירושלם; אנה דריווש שמת טעים, אוספרנא יתעביד. {פ}
ע ו,יג אדיין תתניי פחת עבר-נהרה, שתר בוזניי--וכנוותהון: לוקביל, די-שלח דריווש מלכא כנימא--אוספרנא עבדו. ע ו,יד ושבי יהודיא בניין ומצלחין, בנבואת חגיי נבייא וזכריה בר-עידוא; ובנו ושכלילו, מן-טעם אלה ישראל, ומטעים כורש ודריווש, וארתחשסתא מלך פרס. ע ו,טו ושיציא ביתה דנה, עד יום תלתה לירח אדר--די-היא שנת-שית, למלכות דריווש מלכא. {פ}
ע ו,טז ועבדו בני-ישראל כהניא וליוויא ושאר בני-גלותא, חנוכת בית-אלהא דנה--בחדווה. ע ו,יז והקריבו, לחנוכת בית-אלהא דנה, תורין מאה, דכרין מאתיין אימרין ארבע מאה; וצפירי עיזין לחטאה על-כל-ישראל, תרי-עשר--למניין, שבטי ישראל. ע ו,יח והקימו כהניא בפלוגתהון, וליוויא במחלקתהון, על-עבידת אלהא, די בירושלם: ככתב, ספר משה. {פ}
ע ו,יט ויעשו בני-הגולה, את-הפסח--בארבעה עשר, לחודש הראשון. ע ו,כ כי היטהרו הכוהנים והלויים, כאחד--כולם טהורים; וישחטו הפסח לכל-בני הגולה, ולאחיהם הכוהנים ולהם. ע ו,כא ויאכלו בני-ישראל, השבים מהגולה, וכול הנבדל מטומאת גויי-הארץ, אליהם--לדרוש, ליהוה אלוהי ישראל. ע ו,כב ויעשו חג-מצות שבעת ימים, בשמחה: כי שימחם יהוה, והסב לב מלך-אשור עליהם--לחזק ידיהם, במלאכת בית-האלוהים אלוהי ישראל. {פ}
ע ז,א ואחר הדברים האלה, במלכות ארתחשסתא מלך-פרס--עזרא, בן-שריה, בן-עזריה, בן-חלקייה. ע ז,ב בן-שלום בן-צדוק, בן-אחיטוב. ע ז,ג בן-אמריה בן-עזריה, בן-מריות. ע ז,ד בן-זרחיה בן-עוזי, בן-בוקי. ע ז,ה בן-אבישוע, בן-פינחס בן-אלעזר, בן-אהרון הכוהן, הראש. ע ז,ו הוא עזרא, עלה מבבל, והוא-סופר מהיר בתורת משה, אשר-נתן יהוה אלוהי ישראל; וייתן-לו המלך, כיד-יהוה אלוהיו עליו--כול, בקשתו. {פ}
ע ז,ז ויעלו מבני-ישראל ומן-הכוהנים והלויים והמשוררים והשוערים, והנתינים--אל-ירושלים: בשנת-שבע, לארתחשסתא המלך. ע ז,ח ויבוא ירושלים, בחודש החמישי: היא שנת השביעית, למלך. ע ז,ט כי, באחד לחודש הראשון--הוא יסוד, המעלה מבבל; ובאחד לחודש החמישי, בא אל-ירושלים, כיד-אלוהיו, הטובה עליו. ע ז,י כי עזרא הכין לבבו, לדרוש את-תורת יהוה ולעשות, וללמד בישראל, חוק ומשפט. {ס}
ע ז,יא וזה פרשגן הנשתוון, אשר נתן המלך ארתחשסתא, לעזרא הכוהן, הסופר: סופר דברי מצוות-יהוה, וחוקיו--על-ישראל. {פ}
ע ז,יב ארתחשסתא--מלך, מלכיא: לעזרא כהנא ספר דתא די-אלה שמיא, גמיר--וכענת. ע ז,יג מיני, שים טעים--די כל-מתנדב במלכותי מן-עמא ישראל וכהנוהי וליוויא למהך לירושלם עימך, יהך. ע ז,יד כל-קוביל, די מן-קודם מלכא ושבעת יעטוהי שליח, לבקרה על-יהוד, ולירושלם--בדת אלהך, די בידך. ע ז,טו ולהיבלה, כסף ודהב--די-מלכא ויעטוהי, התנדבו לאלה ישראל, די בירושלם, משכניה. ע ז,טז וכול, כסף ודהב, די תהשכח, בכול מדינת בבל--עם התנדבות עמא וכהניא מתנדבין, לבית אלההום די בירושלם. ע ז,יז כל-קוביל דנה אוספרנא תקני בכספא דנה, תורין דכרין אימרין, ומנחתהון, ונסכיהון; ותקריב הימו--על-מדבחה, די בית אלהכום די בירושלם. ע ז,יח ומה די עלך ועל-אחך ייטב, בשאר כספא ודהבה--למעבד: כרעות אלהכום, תעבדון. ע ז,יט ומאניא די-מתייהבין לך, לפולחן בית אלהך--השלים, קודם אלה ירושלם. ע ז,כ ושאר, חשחות בית אלהך, די ייפל-לך, למנתן--תנתין, מן-בית גנזי מלכא. ע ז,כא ומיני אנה ארתחשסתא מלכא, שים טעים--לכול גיזבריא, די בעבר נהרה: די כל-די ישאלנכון עזרא כהנא ספר דתא, די-אלה שמיא--אוספרנא, יתעביד. ע ז,כב עד-כסף, ככרין מאה, ועד-חנטין כורין מאה, ועד-חמר בתין מאה ועד-בתין משח מאה; ומלח, די-לא כתב. ע ז,כג כל-די, מן-טעם אלה שמיא, יתעביד אדרזדא, לבית אלה שמיא: די-למה להוי קצף, על-מלכות מלכא ובנוהי. ע ז,כד ולכום מהודעין, די כל-כהניא וליוויא זמריא תרעיא נתיניא, ופלחי, בית אלהא דנה--מנדה בלו והלך, לא שליט למרמי עליהום. ע ז,כה ואנת עזרא, כחוכמת אלהך די-בידך מני שפטין ודיינין די-להוון דיינין לכל-עמא די בעבר נהרה, לכל-ידעי, דתי אלהך; ודי לא ידע, תהודעון. ע ז,כו וכל-די-לא להוי עביד דתא די-אלהך, ודתא די מלכא--אוספרנא, דינה להוי מתעביד מיניה: הן למות הן לשרושי, הן-לענש נכסין ולאסורין. {פ}
ע ז,כז ברוך יהוה, אלוהי אבותינו--אשר נתן כזאת, בלב המלך, לפאר, את-בית יהוה אשר בירושלים. ע ז,כח ועליי הטה-חסד, לפני המלך ויועציו, ולכל-שרי המלך, הגיבורים; ואני התחזקתי, כיד-יהוה אלוהיי עליי, ואקבצה מישראל ראשים, לעלות עימי. {פ}
ע ח,א ואלה ראשי אבותיהם, והתייחשם: העולים עימי, במלכות ארתחשסתא המלך--מבבל. {ס} ע ח,ב מבני פינחס גרשום, {ס} מבני איתמר דנייאל; {ס} מבני דויד, חטוש. {ס} ע ח,ג מבני שכניה, {ס} מבני פרעוש זכריה; ועימו התייחש לזכרים, מאה וחמישים. {ס} ע ח,ד מבני פחת מואב, אליהועיניי בן-זרחיה; ועימו, מאתיים הזכרים. {ס} ע ח,ה מבני שכניה, בן-יחזיאל; ועימו, שלוש מאות הזכרים. {ס} ע ח,ו ומבני עדין, עבד בן-יונתן; ועימו, חמישים הזכרים. {ס} ע ח,ז ומבני עילם, ישעיה בן-עתליה; ועימו, שבעים הזכרים. {ס} ע ח,ח ומבני שפטיה, זבדיה בן-מיכאל; ועימו, שמונים הזכרים. {ס} ע ח,ט מבני יואב, עובדיה בן-יחיאל; ועימו, מאתיים ושמונה עשר הזכרים. {ס} ע ח,י ומבני שלומית, בן-יוסיפיה; ועימו, מאה ושישים הזכרים. {ס} ע ח,יא ומבני ביביי, זכריה בן-ביביי; ועימו, עשרים ושמונה הזכרים. {ס} ע ח,יב ומבני עזגד, יוחנן בן-הקטן; ועימו, מאה ועשרה הזכרים. {ס} ע ח,יג ומבני אדוניקם, אחרונים--ואלה שמותם, אליפלט יעיאל ושמעיה; ועימהם, שישים הזכרים. {ס} ע ח,יד ומבני בגוויי, עותיי וזכור; ועימו, שבעים הזכרים. {פ}
ע ח,טו ואקבצם, אל-הנהר הבא אל-אהווא, ונחנה שם, ימים שלושה; ואבינה בעם ובכוהנים, ומבני לוי לא-מצאתי שם. ע ח,טז ואשלחה לאליעזר לאריאל לשמעיה ולאלנתן וליריב ולאלנתן ולנתן, ולזכריה ולמשולם--ראשים; וליויריב ולאלנתן, מבינים. ע ח,יז ואצווה אותם על-אידו הראש, בכסיפיא המקום; ואשימה בפיהם דברים לדבר אל-אידו אחיו הנתינים, בכסיפיא המקום--להביא-לנו משרתים, לבית אלוהינו. ע ח,יח ויביאו לנו כיד-אלוהינו הטובה עלינו, איש שכל--מבני מחלי, בן-לוי בן-ישראל; ושרביה ובניו ואחיו, שמונה עשר. ע ח,יט ואת-חשביה--ואיתו ישעיה, מבני מררי: אחיו ובניהם, עשרים. {ס}
ע ח,כ ומן-הנתינים, שנתן דויד והשרים לעבודת הלויים--נתינים, מאתיים ועשרים: כולם, ניקבו בשמות. ע ח,כא ואקרא שם צום על-הנהר אהווא, להתענות לפני אלוהינו--לבקש ממנו דרך ישרה, לנו ולטפנו ולכל-רכושנו. ע ח,כב כי בושתי, לשאול מן-המלך חיל ופרשים--לעוזרנו מאויב, בדרך: כי-אמרנו למלך לאמור, יד-אלוהינו על-כל-מבקשיו לטובה, ועוזו ואפו, על כל-עוזביו. ע ח,כג ונצומה ונבקשה מאלוהינו, על-זאת; וייעתר, לנו. ע ח,כד ואבדילה משרי הכוהנים, שנים עשר--לשרביה חשביה, ועימהם מאחיהם עשרה. ע ח,כה ואשקולה להם, את-הכסף ואת-הזהב ואת-הכלים--תרומת בית-אלוהינו, ההרימו המלך ויועציו ושריו, וכל-ישראל, הנמצאים. ע ח,כו ואשקלה על-ידם כסף, כיכרים שש-מאות וחמישים, וכלי-כסף מאה, לכיכרים; זהב, מאה כיכר. ע ח,כז וכפורי זהב עשרים, לאדרכונים אלף; וכלי נחושת מוצהב טובה, שניים--חמודות, כזהב. ע ח,כח ואומרה אליהם, אתם קודש ליהוה, והכלים, קודש; והכסף והזהב נדבה, ליהוה אלוהי אבותיכם. ע ח,כט שקדו ושמרו, עד-תשקלו לפני שרי הכוהנים והלויים ושרי-האבות לישראל--בירושלים: הלשכות, בית יהוה. ע ח,ל וקיבלו הכוהנים והלויים, משקל הכסף והזהב והכלים--להביא לירושלים, לבית אלוהינו. {פ}
ע ח,לא וניסעה מנהר אהווא, בשנים עשר לחודש הראשון--ללכת, ירושלים; ויד-אלוהינו, הייתה עלינו, ויצילנו, מכף אויב ואורב על-הדרך. ע ח,לב ונבוא, ירושלים; ונשב שם, ימים שלושה. ע ח,לג וביום הרביעי נשקל הכסף והזהב והכלים בבית אלוהינו, על יד-מרמות בן-אורייה הכוהן, ועימו, אלעזר בן-פינחס; ועימהם יוזבד בן-ישוע, ונועדיה בן-בינוי--הלויים. ע ח,לד במספר במשקל, לכול; וייכתב כל-המשקל, בעת ההיא. {פ}
ע ח,לה הבאים מהשבי בני-הגולה הקריבו עולות לאלוהי ישראל, פרים שנים-עשר על-כל-ישראל אילים תשעים ושישה כבשים שבעים ושבעה, צפירי חטאת, שנים עשר: הכול, עולה ליהוה. {פ}
ע ח,לו וייתנו את-דתי המלך, לאחשדרפני המלך, ופחוות, עבר הנהר; ונישאו את-העם, ואת-בית האלוהים. {ס}
ע ט,א וככלות אלה, ניגשו אליי השרים לאמור--לא-נבדלו העם ישראל והכוהנים והלויים, מעמי הארצות: כתועבותיהם לכנעני החיתי הפריזי היבוסי, העמוני המואבי, המצרי, והאמורי. ע ט,ב כי-נשאו מבנותיהם, להם ולבניהם, והתערבו זרע הקודש, בעמי הארצות; ויד השרים והסגנים, הייתה במעל הזה--ראשונה. {ס}
ע ט,ג וכשומעי את-הדבר הזה, קרעתי את-בגדי ומעילי; ואמרטה משיער ראשי, וזקני, ואשבה, משומם. ע ט,ד ואליי ייאספו, כול חרד בדברי אלוהי-ישראל--על, מעל הגולה; ואני יושב משומם, עד למנחת הערב. ע ט,ה ובמנחת הערב, קמתי מתעניתי, ובקורעי בגדי, ומעילי; ואכרעה, על-ברכיי, ואפרשה כפיי, אל-יהוה אלוהיי. ע ט,ו ואומרה, אלוהיי בושתי ונכלמתי--להרים אלוהיי פניי, אליך: כי עוונותינו רבו למעלה ראש, ואשמתנו גדלה עד לשמיים. ע ט,ז מימי אבותינו, אנחנו באשמה גדולה--עד, היום הזה; ובעוונותינו ניתנו אנחנו מלכינו כוהנינו ביד מלכי הארצות, בחרב בשבי ובביזה ובבושת פנים--כהיום הזה. ע ט,ח ועתה כמעט-רגע הייתה תחינה מאת יהוה אלוהינו, להשאיר לנו פליטה, ולתת-לנו יתד, במקום קודשו--להאיר עינינו אלוהינו, ולתיתנו מחיה מעט בעבדותנו. ע ט,ט כי-עבדים אנחנו--ובעבדותנו, לא עזבנו אלוהינו; ויט-עלינו חסד לפני מלכי פרס לתת-לנו מחיה, לרומם את-בית אלוהינו ולהעמיד את-חורבותיו, ולתת-לנו גדר, ביהודה ובירושלים. {ס}
ע ט,י ועתה מה-נאמר אלוהינו, אחרי-זאת: כי עזבנו, מצוותיך. ע ט,יא אשר ציווית, ביד עבדיך הנביאים לאמור--הארץ אשר אתם באים לרשתה, ארץ נידה היא בנידת עמי הארצות: בתועבותיהם, אשר מילאוה מפה אל-פה--בטומאתם. ע ט,יב ועתה בנותיכם אל-תיתנו לבניהם, ובנותיהם אל-תשאו לבניכם, ולא-תדרשו שלומם וטובתם, עד-עולם--למען תחזקו, ואכלתם את-טוב הארץ, והורשתם לבניכם, עד-עולם. ע ט,יג ואחרי, כל-הבא עלינו, במעשינו הרעים, ובאשמתנו הגדולה: כי אתה אלוהינו, חשכת למטה מעוונינו, ונתת לנו פליטה, כזאת. ע ט,יד הנשוב, להפר מצוותיך, ולהתחתן, בעמי התועבות האלה: הלוא תאנף-בנו עד-כלה, לאין שארית ופליטה. {פ}
ע ט,טו יהוה אלוהי ישראל, צדיק אתה--כי-נשארנו פליטה, כהיום הזה; הננו לפניך באשמתנו, כי אין לעמוד לפניך על-זאת. {פ}
ע י,א וכהתפלל עזרא, וכהתוודותו, בוכה ומתנפל, לפני בית האלוהים: נקבצו אליו מישראל קהל רב-מאוד, אנשים ונשים וילדים--כי-בכו העם, הרבה-בכה. {ס}
ע י,ב ויען שכניה בן-יחיאל מבני עילם, ויאמר לעזרא--אנחנו מעלנו באלוהינו, ונושב נשים נוכרייות מעמי הארץ; ועתה יש-מקוה לישראל, על-זאת. ע י,ג ועתה נכרות-ברית לאלוהינו להוציא כל-נשים והנולד מהם, בעצת אדוניי, והחרדים, במצות אלוהינו; וכתורה, ייעשה. ע י,ד קום כי-עליך הדבר, ואנחנו עימך: חזק, ועשה. {פ}
ע י,ה ויקם עזרא וישבע את-שרי הכוהנים הלויים וכל-ישראל, לעשות כדבר הזה--ויישבעו. ע י,ו ויקם עזרא, מלפני בית האלוהים, וילך, אל-לשכת יהוחנן בן-אלישיב; וילך שם, לחם לא-אכל ומים לא-שתה--כי מתאבל, על-מעל הגולה. {ס}
ע י,ז ויעבירו קול ביהודה וירושלים, לכול בני הגולה--להיקבץ, ירושלים. ע י,ח וכול אשר לא-יבוא לשלושת הימים, כעצת השרים והזקנים--יוחרם, כל-רכושו; והוא ייבדל, מקהל הגולה. {ס}
ע י,ט וייקבצו כל-אנשי-יהודה ובנימין ירושלים לשלושת הימים, הוא חודש התשיעי--בעשרים בחודש; ויישבו כל-העם, ברחוב בית האלוהים, מרעידים על-הדבר, ומהגשמים. {פ}
ע י,י ויקם עזרא הכוהן, ויאמר אליהם, אתם מעלתם, ותושיבו נשים נוכרייות--להוסיף, על-אשמת ישראל. ע י,יא ועתה, תנו תודה ליהוה אלוהי-אבותיכם--ועשו רצונו; והיבדלו מעמי הארץ, ומן-הנשים הנוכרייות. ע י,יב ויענו כל-הקהל ויאמרו, קול גדול: כן כדברך עלינו, לעשות. ע י,יג אבל העם רב והעת גשמים, ואין כוח לעמוד בחוץ; והמלאכה, לא-ליום אחד ולא לשניים--כי-הרבינו לפשוע, בדבר הזה. ע י,יד יעמדו-נא שרינו לכל-הקהל וכול אשר בערינו, ההושיב נשים נוכרייות יבוא לעיתים מזומנים, ועימהם זקני-עיר ועיר, ושופטיה: עד להשיב חרון אף-אלוהינו, ממנו--עד, לדבר הזה. {פ}
ע י,טו אך יונתן בן-עשהאל ויחזיה בן-תקווה, עמדו על-זאת; ומשולם ושבתיי הלוי, עזרום. ע י,טז ויעשו-כן, בני הגולה, וייבדלו עזרא הכוהן אנשים ראשי האבות לבית אבותם, וכולם בשמות; ויישבו, ביום אחד לחודש העשירי, לדריווש, הדבר. ע י,יז ויכלו בכול--אנשים, ההושיבו נשים נוכרייות: עד יום אחד, לחודש הראשון. {פ}
ע י,יח ויימצא מבני הכוהנים, אשר הושיבו נשים נוכרייות: מבני ישוע בן-יוצדק, ואחיו--מעשיה ואליעזר, ויריב וגדליה. ע י,יט וייתנו ידם, להוציא נשיהם; ואשמים איל-צאן, על-אשמתם. {ס} ע י,כ ומבני אימר, חנני וזבדיה. {ס} ע י,כא ומבני, חרים--מעשיה ואלייה ושמעיה, ויחיאל ועוזייה. ע י,כב ומבני, פשחור--אליועיניי מעשיה ישמעאל נתנאל, יוזבד ואלעשה. {ס} ע י,כג ומן-הלויים--יוזבד ושמעי, וקליה הוא קליטא, פתחיה יהודה, ואליעזר. {ס} ע י,כד ומן-המשוררים, אלישיב; ומן-השוערים, שלום וטלם ואורי. {ס} ע י,כה ומישראל--מבני פרעוש רמיה וייזייה ומלכייה, ומיימין ואלעזר, ומלכייה, ובניה. {ס} ע י,כו ומבני, עילם--מתניה זכריה ויחיאל ועבדי, וירמות ואלייה. {ס} ע י,כז ומבני, זתוא--אליועיניי אלישיב מתניה וירמות, וזבד ועזיזא. {ס} ע י,כח ומבני, ביביי--יהוחנן חנניה, זביי עתליי. {ס} ע י,כט ומבני, בני--משולם מלוך ועדיה, ישוב ושאל ורמות. {ס} ע י,ל ומבני פחת מואב, עדנא וכלל, בניה מעשיה מתניה בצלאל, ובינוי ומנשה. {ס} ע י,לא ובני, חרים--אליעזר יישייה מלכייה, שמעיה שמעון. ע י,לב בנימין מלוך, שמריה. {ס} ע י,לג מבני, חשום--מתניי מתתה זבד אליפלט, ירמיי מנשה שמעי. {ס} ע י,לד מבני בני, מעדיי עמרם ואואל. {ס} ע י,לה בניה בדיה, כלוהו. ע י,לו וניה מרמות, אלישיב. ע י,לז מתניה מתניי, ויעשיי. ע י,לח ובני ובינוי, שמעי. ע י,לט ושלמיה ונתן, ועדיה. ע י,מ מכנדביי ששיי, שריי. ע י,מא עזראל ושלמיהו, שמריה. ע י,מב שלום אמריה, יוסף. {ס} ע י,מג מבני, נבו--יעיאל מתיתיה זבד זבינא, ידיי ויואל בניה. ע י,מד כל-אלה, נשאו נשים נוכרייות; ויש מהם נשים, וישימו בנים. {פ}
נ א,א דברי נחמיה, בן-חכליה: ויהי בחודש-כסליו שנת עשרים, ואני הייתי בשושן הבירה. נ א,ב ויבוא חנני אחד מאחיי, הוא ואנשים--מיהודה; ואשאלם על-היהודים הפליטה, אשר-נשארו מן-השבי--ועל-ירושלים. נ א,ג ויאמרו, לי--הנשארים אשר-נשארו מן-השבי שם במדינה, ברעה גדולה ובחרפה; וחומת ירושלים מפורצת, ושעריה ניצתו באש. נ א,ד ויהי כשומעי את-הדברים האלה, ישבתי ואבכה, ואתאבלה, ימים; ואהי צם ומתפלל, לפני אלוהי השמיים. נ א,ה ואומר, אנא יהוה אלוהי השמיים--האל הגדול, והנורא: שומר הברית וחסד, לאוהביו ולשומרי מצוותיו. נ א,ו תהי נא אוזנך-קשבת ועיניך פתוחות לשמוע אל-תפילת עבדך אשר אנוכי מתפלל לפניך היום, יומם ולילה--על-בני ישראל, עבדיך; ומתוודה, על-חטאות בני-ישראל אשר חטאנו לך, ואני ובית-אבי, חטאנו. נ א,ז חבול, חבלנו לך; ולא-שמרנו את-המצוות, ואת-החוקים ואת-המשפטים, אשר ציווית, את-משה עבדך. נ א,ח זכור-נא, את-הדבר, אשר ציווית את-משה עבדך, לאמור: אתם תמעלו--אני, אפיץ אתכם בעמים. נ א,ט ושבתם אליי--ושמרתם מצוותיי, ועשיתם אותם: אם-יהיה נידחכם בקצה השמיים, משם אקבצם, והביאותים אל-המקום, אשר בחרתי לשכן את-שמי שם. נ א,י והם עבדיך, ועמך--אשר פדית בכוחך הגדול, ובידך החזקה. נ א,יא אנא אדוניי, תהי נא אוזנך-קשבת אל-תפילת עבדך ואל-תפילת עבדיך החפצים ליראה את-שמך, והצליחה-נא לעבדך היום, ותנהו לרחמים לפני האיש הזה; ואני הייתי משקה, למלך. {פ}
נ ב,א ויהי בחודש ניסן, שנת עשרים לארתחשסתא המלך--יין לפניו; ואשא את-היין ואתנה למלך, ולא-הייתי רע לפניו. נ ב,ב ויאמר לי המלך מדוע פניך רעים, ואתה אינך חולה--אין זה, כי-אם רוע לב; ואירא, הרבה מאוד. נ ב,ג ואומר למלך, המלך לעולם יחיה; מדוע לא-יירעו פניי, אשר העיר בית-קברות אבותיי חרבה, ושעריה, אוכלו באש. {ס}
נ ב,ד ויאמר לי המלך, על-מה-זה אתה מבקש; ואתפלל, אל-אלוהי השמיים. נ ב,ה ואומר למלך--אם-על-המלך טוב, ואם-ייטב עבדך לפניך: אשר תשלחני אל-יהודה, אל-עיר קברות אבותיי--ואבננה. נ ב,ו ויאמר לי המלך והשגל יושבת אצלו, עד-מתיי יהיה מהלכך--ומתיי תשוב; וייטב לפני-המלך וישלחני, ואתנה לו זמן. נ ב,ז ואומר, למלך--אם-על-המלך טוב, איגרות ייתנו-לי על-פחוות עבר הנהר: אשר, יעבירוני, עד אשר-אבוא, אל-יהודה. נ ב,ח ואיגרת אל-אסף שומר הפרדס אשר למלך, אשר ייתן-לי עצים לקרות את-שערי הבירה אשר-לבית ולחומת העיר, ולבית, אשר-אבוא אליו; וייתן-לי המלך, כיד-אלוהיי הטובה עליי. נ ב,ט ואבוא, אל-פחוות עבר הנהר, ואתנה להם, את איגרות המלך; וישלח עימי המלך, שרי חיל ופרשים. {פ}
נ ב,י וישמע סנבלט החורוני, וטובייה העבד העמוני, ויירע להם, רעה גדולה: אשר-בא אדם, לבקש טובה לבני ישראל. נ ב,יא ואבוא, אל-ירושלים; ואהי-שם, ימים שלושה. נ ב,יב ואקום לילה, אני ואנשים מעט עימי, ולא-הגדתי לאדם, מה אלוהיי נתן אל-ליבי לעשות לירושלים; ובהמה, אין עימי, כי אם-הבהמה, אשר אני רוכב בה. נ ב,יג ואצאה בשער-הגיא לילה, ואל-פני עין התנין, ואל-שער, האשפות; ואהי שובר בחומות ירושלים, אשר-הם פרוצים, ושעריה, אוכלו באש. נ ב,יד ואעבור אל-שער העין, ואל-בריכת המלך; ואין-מקום לבהמה, לעבור תחתיי. נ ב,טו ואהי עולה בנחל לילה, ואהי שובר בחומה; ואשוב, ואבוא בשער הגיא--ואשוב. נ ב,טז והסגנים, לא ידעו אנה הלכתי, ומה, אני עושה; וליהודים ולכוהנים ולחורים ולסגנים, וליתר עושי המלאכה--עד-כן, לא הגדתי. נ ב,יז ואומר אליהם, אתם רואים הרעה אשר אנחנו בה, אשר ירושלים חרבה, ושעריה ניצתו באש: לכו, ונבנה את-חומת ירושלים, ולא-נהיה עוד, חרפה. נ ב,יח ואגיד להם את-יד אלוהיי, אשר-היא טובה עליי, ואף-דברי המלך, אשר אמר-לי; ויאמרו נקום ובנינו, ויחזקו ידיהם לטובה. {פ}
נ ב,יט וישמע סנבלט החורוני וטובייה העבד העמוני, וגשם הערבי, וילעיגו לנו, ויבזו עלינו; ויאמרו, מה-הדבר הזה אשר אתם עושים--העל המלך, אתם מורדים. נ ב,כ ואשיב אותם דבר, ואומר להם אלוהי השמיים הוא יצליח לנו, ואנחנו עבדיו, נקום ובנינו; ולכם, אין-חלק וצדקה וזיכרון--בירושלים. נ ג,א ויקם אלישיב הכוהן הגדול ואחיו הכוהנים, ויבנו את-שער הצאן--המה קידשוהו, ויעמידו דלתותיו; ועד-מגדל המאה קידשוהו, עד מגדל חננאל. {ס} נ ג,ב ועל-ידו בנו, אנשי ירחו; {ס} ועל-ידו בנה, זכור בן-אמרי. {ס} נ ג,ג ואת שער הדגים, בנו בני הסנאה; המה קירוהו--ויעמידו דלתותיו, מנעוליו ובריחיו. {ס} נ ג,ד ועל-ידם החזיק, מרמות בן-אורייה בן-הקוץ, {ס} ועל-ידם החזיק, משולם בן-ברכיה בן-משיזבאל; {ס} ועל-ידם החזיק, צדוק בן-בענא. {ס} נ ג,ה ועל-ידם, החזיקו התקועים; ואדיריהם לא-הביאו צווארם, בעבודת אדוניהם. {ס} נ ג,ו ואת שער הישנה החזיקו, יוידע בן-פסח, ומשולם, בן-בסודיה; המה קירוהו--ויעמידו דלתותיו, ומנעוליו ובריחיו. {ס} נ ג,ז ועל-ידם החזיק מלטיה הגבעוני, וידון המרונותי, אנשי גבעון, והמצפה--לכיסא, פחת עבר הנהר. {ס} נ ג,ח על-ידו החזיק, עוזיאל בן-חרהיה צורפים, {ס} ועל-ידו החזיק, חנניה בן-הרקחים; ויעזבו, ירושלים, עד, החומה הרחבה. {ס} נ ג,ט ועל-ידם החזיק, רפיה בן-חור, שר, חצי פלך ירושלים. {ס} נ ג,י ועל-ידם החזיק ידיה בן-חרומף, ונגד ביתו; {ס} ועל-ידו החזיק, חטוש בן-חשבניה. נ ג,יא מידה שנית, החזיק מלכייה בן-חרים, וחשוב, בן-פחת מואב; ואת, מגדל התנורים. {ס} נ ג,יב ועל-ידו החזיק, שלום בן-הלוחש, שר, חצי פלך ירושלים; הוא, ובנותיו. {ס} נ ג,יג את שער הגיא החזיק חנון, ויושבי זנוח--המה בנוהו, ויעמידו דלתותיו מנעוליו ובריחיו; ואלף אמה בחומה, עד שער השפות. נ ג,יד ואת שער האשפות, החזיק מלכייה בן-רכב, שר, פלך בית-הכרם; הוא יבננו--ויעמיד דלתותיו, מנעוליו ובריחיו. {ס} נ ג,טו ואת שער העין החזיק שלון בן-כל-חוזה, שר פלך המצפה--הוא יבננו ויטללנו, ויעמיד דלתותיו מנעוליו ובריחיו; ואת חומת בריכת השלח, לגן-המלך, ועד-המעלות, היורדות מעיר דויד. {ס} נ ג,טז אחריו החזיק, נחמיה בן-עזבוק, שר, חצי פלך בית-צור--עד-נגד, קברי דויד, ועד-הבריכה העשויה, ועד בית הגיבורים. {ס} נ ג,יז אחריו החזיקו הלויים, רחום בן-בני; על-ידו החזיק, חשביה שר-חצי-פלך קעילה--לפלכו. {ס} נ ג,יח אחריו החזיקו אחיהם, בוויי בן-חנדד, שר, חצי פלך קעילה. {ס} נ ג,יט ויחזק על-ידו עזר בן-ישוע, שר המצפה--מידה שנית: מנגד, עלות הנשק המקצוע. {ס} נ ג,כ אחריו החרה החזיק ברוך בן-זכיי, מידה שנית: מן-המקצוע--עד-פתח בית אלישיב, הכוהן הגדול. {ס} נ ג,כא אחריו החזיק, מרמות בן-אורייה בן-הקוץ--מידה שנית: מפתח בית אלישיב, ועד-תכלית בית אלישיב. {ס} נ ג,כב ואחריו החזיקו הכוהנים, אנשי הכיכר. נ ג,כג אחריו החזיק בנימין וחשוב, נגד ביתם; {ס} אחריו החזיק, עזריה בן-מעשיה בן-ענניה--אצל ביתו. {ס} נ ג,כד אחריו החזיק, בינוי בן-חנדד--מידה שנית: מבית עזריה, עד-המקצוע ועד-הפינה. נ ג,כה פלל בן-אוזיי, מנגד המקצוע, והמגדל היוצא מבית המלך העליון, אשר לחצר המטרה; אחריו, פדיה בן-פרעוש. {ס} נ ג,כו והנתינים--היו יושבים, בעופל: עד נגד שער המים, למזרח, והמגדל, היוצא. {ס} נ ג,כז אחריו החזיקו התקועים, מידה שנית: מנגד המגדל הגדול, היוצא, ועד, חומת העופל. נ ג,כח מעל שער הסוסים, החזיקו הכוהנים--איש, לנגד ביתו. {ס} נ ג,כט אחריו החזיק צדוק בן-אימר, נגד ביתו; {ס} ואחריו החזיק שמעיה בן-שכניה, שומר שער המזרח. {ס} נ ג,ל אחריו החזיק חנניה בן-שלמיה, וחנון בן-צלף השישי--מידה שני; {ס} אחריו החזיק, משולם בן-ברכיה--נגד, נשכתו. {ס} נ ג,לא אחריו החזיק, מלכייה בן-הצורפי--עד-בית הנתינים, והרוכלים: נגד שער המפקד, ועד עליית הפינה. נ ג,לב ובין עליית הפינה לשער הצאן, החזיקו הצורפים והרוכלים. {פ}
נ ג,לג ויהי כאשר שמע סנבלט, כי-אנחנו בונים את-החומה, וייחר לו, ויכעס הרבה; וילעג, על-היהודים. נ ג,לד ויאמר לפני אחיו, וחיל שומרון, ויאמר, מה היהודים האמיללים עושים; היעזבו להם היזבחו היכלו ביום, היחייו את-האבנים מערימות העפר והמה שרופות. נ ג,לה וטובייה העמוני, אצלו; ויאמר, גם אשר-הם בונים--אם-יעלה שועל, ופרץ חומת אבניהם. {פ}
נ ג,לו שמע אלוהינו כי-היינו בוזה, והשב חרפתם אל-ראשם; ותנם לביזה, בארץ שביה. נ ג,לז ואל-תכס, על-עוונם, וחטאתם, מלפניך אל-תימחה: כי הכעיסו, לנגד הבונים. נ ג,לח ונבנה, את-החומה, ותיקשר כל-החומה, עד-חצייה; ויהי לב לעם, לעשות. {פ}
נ ד,א ויהי כאשר שמע סנבלט וטובייה והערבים והעמונים והאשדודים, כי-עלתה ארוכה לחומות ירושלים--כי-החלו הפרוצים, להיסתם; וייחר להם, מאוד. נ ד,ב ויקשרו כולם יחדיו, לבוא להילחם בירושלים, ולעשות לו, תועה. נ ד,ג ונתפלל, אל-אלוהינו; ונעמיד משמר עליהם יומם ולילה, מפניהם. נ ד,ד ויאמר יהודה, כשל כוח הסבל, והעפר, הרבה; ואנחנו לא נוכל, לבנות בחומה. נ ד,ה ויאמרו צרינו, לא יידעו ולא יראו, עד אשר-נבוא אל-תוכם, והרגנום; והשבתנו, את-המלאכה. נ ד,ו ויהי כאשר-באו היהודים, היושבים אצלם; ויאמרו לנו עשר פעמים, מכל-המקומות אשר-תשובו עלינו. נ ד,ז ואעמיד מתחתיות למקום, מאחרי לחומה--בצחיחים; ואעמיד את-העם למשפחות, עם-חרבותיהם רומחיהם וקשתותיהם. נ ד,ח וארא ואקום, ואומר אל-החורים ואל-הסגנים ואל-יתר העם--אל-תיראו, מפניהם: את-אדוניי הגדול והנורא, זכורו, והילחמו על-אחיכם בניכם ובנותיכם, נשיכם ובתיכם. {פ}
נ ד,ט ויהי כאשר-שמעו אויבינו, כי-נודע לנו, ויפר האלוהים, את-עצתם; ונשב כולנו אל-החומה, איש אל-מלאכתו. נ ד,י ויהי מן-היום ההוא, חצי נעריי עושים במלאכה, וחציים מחזיקים והרמחים המגינים, והקשתות והשריונים; והשרים--אחרי, כל-בית יהודה. נ ד,יא הבונים בחומה והנושאים בסבל, עומשים; באחת ידו עושה במלאכה, ואחת מחזקת השלח. נ ד,יב והבונים--איש חרבו אסורים על-מותניו, ובונים; והתוקע בשופר, אצלי. נ ד,יג ואומר אל-החורים ואל-הסגנים, ואל-יתר העם--המלאכה הרבה, ורחבה; ואנחנו, נפרדים על-החומה, רחוקים, איש מאחיו. נ ד,יד במקום, אשר תשמעו את-קול השופר, שמה, תיקבצו אלינו; אלוהינו, יילחם לנו. נ ד,טו ואנחנו, עושים במלאכה; וחציים, מחזיקים ברמחים, מעלות השחר, עד צאת הכוכבים. נ ד,טז גם בעת ההיא, אמרתי לעם--איש ונערו, ילינו בתוך ירושלים; והיו-לנו הלילה משמר, והיום מלאכה. נ ד,יז ואין אני ואחיי ונעריי, ואנשי המשמר אשר אחריי--אין-אנחנו פושטים, בגדינו; איש, שלחו המים. {ס}
נ ה,א ותהי צעקת העם ונשיהם, גדולה, אל-אחיהם, היהודים. נ ה,ב ויש אשר אומרים, בנינו ובנותינו אנחנו רבים; ונקחה דגן, ונאכלה ונחיה. נ ה,ג ויש אשר אומרים, שדותינו וכרמינו ובתינו אנחנו עורבים; ונקחה דגן, ברעב. נ ה,ד ויש אשר אומרים, לווינו כסף למידת המלך, שדותינו, וכרמינו. נ ה,ה ועתה, כבשר אחינו בשרנו, כבניהם, בנינו; והנה אנחנו כובשים את-בנינו ואת-בנותינו לעבדים, ויש מבנותינו נכבשות ואין לאל ידנו, ושדותינו וכרמינו, לאחרים. נ ה,ו וייחר לי, מאוד, כאשר שמעתי את-זעקתם, ואת הדברים האלה. נ ה,ז ויימלך ליבי עליי, ואריבה את-החורים ואת-הסגנים, ואומרה להם, משא איש-באחיו אתם נושים; ואתן עליהם, קהילה גדולה. נ ה,ח ואומרה להם, אנחנו קנינו את-אחינו היהודים הנמכרים לגויים כדי בנו, וגם-אתם תמכרו את-אחיכם, ונמכרו-לנו; ויחרישו, ולא מצאו דבר. {ס}
נ ה,ט ואומר, לא-טוב הדבר אשר-אתם עושים: הלוא ביראת אלוהינו תלכו, מחרפת הגויים אויבינו. נ ה,י וגם-אני אחיי ונעריי, נושים בהם כסף ודגן; נעזבה-נא, את-המשא הזה. נ ה,יא השיבו נא להם כהיום, שדותיהם כרמיהם זיתיהם--ובתיהם; ומאת הכסף והדגן התירוש והיצהר, אשר אתם נושים בהם. נ ה,יב ויאמרו נשיב, ומהם לא נבקש--כן נעשה, כאשר אתה אומר; ואקרא, את-הכוהנים, ואשביעם, לעשות כדבר הזה. נ ה,יג גם-חוצני נערתי, ואומרה ככה ינער האלוהים את-כל-האיש אשר לא-יקים את-הדבר הזה מביתו ומיגיעו, וככה יהיה נעור, וריק; ויאמרו כל-הקהל אמן, ויהללו את-יהוה, ויעש העם, כדבר הזה. נ ה,יד גם מיום אשר-ציווה אותי, להיות פחם בארץ יהודה, משנת עשרים ועד שנת שלושים ושתיים לארתחשסתא המלך, שנים שתים עשרה--אני ואחיי, לחם הפחה לא אכלתי. נ ה,טו והפחות הראשונים אשר-לפניי הכבידו על-העם, ויקחו מהם בלחם ויין אחר כסף-שקלים ארבעים--גם נעריהם, שלטו על-העם; ואני לא-עשיתי כן, מפני יראת אלוהים. נ ה,טז וגם במלאכת החומה הזאת, החזקתי, ושדה, לא קנינו; וכל-נעריי--קבוצים שם, על-המלאכה. נ ה,יז והיהודים והסגנים מאה וחמישים איש, והבאים אלינו מן-הגויים אשר-סביבותינו--על-שולחני. נ ה,יח ואשר היה נעשה ליום אחד, שור אחד צאן שש-ברורות וציפורים נעשו-לי, ובין עשרת ימים בכל-יין, להרבה; ועם-זה, לחם הפחה לא ביקשתי--כי-כבדה העבודה, על-העם הזה. נ ה,יט זוכרה-לי אלוהיי, לטובה--כול אשר-עשיתי, על-העם הזה. {פ}
נ ו,א ויהי כאשר נשמע לסנבלט וטובייה ולגשם הערבי וליתר אויבינו, כי בניתי את-החומה, ולא-נותר בה, פרץ--גם עד-העת ההיא, דלתות לא-העמדתי בשערים. נ ו,ב וישלח סנבלט וגשם אליי לאמור, לכה וניוועדה יחדיו בכפירים בבקעת אונו; והמה, חושבים, לעשות לי, רעה. נ ו,ג ואשלחה עליהם מלאכים, לאמור--מלאכה גדולה אני עושה, ולא אוכל לרדת; למה תשבת המלאכה כאשר ארפהא, וירדתי אליכם. נ ו,ד וישלחו אליי כדבר הזה, ארבע פעמים; ואשיב אותם, כדבר הזה. {ס}
נ ו,ה וישלח אליי סנבלט כדבר הזה, פעם חמישית--את-נערו; ואיגרת פתוחה, בידו. נ ו,ו כתוב בה, בגויים נשמע וגשמו אומר, אתה והיהודים חושבים למרוד, על-כן אתה בונה החומה; ואתה, הווה להם למלך--כדברים, האלה. נ ו,ז וגם-נביאים העמדת לקרוא עליך בירושלים לאמור, מלך ביהודה, ועתה יישמע למלך, כדברים האלה; ועתה לכה, וניוועצה יחדיו. {ס}
נ ו,ח ואשלחה אליו, לאמור--לא נהיה כדברים האלה, אשר אתה אומר: כי מליבך, אתה בודם. נ ו,ט כי כולם, מייראים אותנו לאמור, ירפו ידיהם מן-המלאכה, ולא תיעשה; ועתה, חזק את-ידיי. נ ו,י ואני-באתי, בית שמעיה בן-דליה בן-מהיטבאל--והוא עצור; ויאמר ניוועד אל-בית האלוהים אל-תוך ההיכל, ונסגרה דלתות ההיכל--כי באים להורגך, ולילה באים להורגך. נ ו,יא ואומרה, האיש כמוני יברח, ומי כמוני אשר-יבוא אל-ההיכל, וחי; לא, אבוא. נ ו,יב ואכירה, והנה לא-אלוהים שלחו: כי הנבואה דיבר עליי, וטובייה וסנבלט שכרו. נ ו,יג למען שכור הוא, למען-אירא ואעשה-כן וחטאתי; והיה להם לשם רע, למען יחרפוני. {פ}
נ ו,יד זוכרה אלוהיי לטובייה ולסנבלט, כמעשיו אלה; וגם לנועדיה הנביאה וליתר הנביאים, אשר היו מייראים אותי. נ ו,טו ותשלם, החומה, בעשרים וחמישה, לאלול--לחמישים ושניים, יום. {פ}
נ ו,טז ויהי, כאשר שמעו כל-אויבינו, וייראו כל-הגויים אשר סביבותינו, וייפלו מאוד בעיניהם; ויידעו--כי מאת אלוהינו, נעשתה המלאכה הזאת. נ ו,יז גם בימים ההם, מרבים חורי יהודה איגרותיהם, הולכות, על-טובייה; ואשר לטובייה, באות אליהם. נ ו,יח כי-רבים ביהודה, בעלי שבועה לו--כי-חתן הוא, לשכניה בן-ארח; ויהוחנן בנו--לקח, את-בת-משולם בן ברכיה. נ ו,יט גם טובותיו, היו אומרים לפניי, ודבריי, היו מוציאים לו; איגרות שלח טובייה, לייראני. נ ז,א ויהי, כאשר נבנתה החומה, ואעמיד, הדלתות; וייפקדו השוערים והמשוררים, והלויים. נ ז,ב ואצווה את-חנני אחי, ואת-חנניה שר הבירה--על-ירושלים: כי-הוא כאיש אמת, וירא את-האלוהים מרבים. נ ז,ג ואומר להם, לא ייפתחו שערי ירושלים עד-חום השמש, ועד הם עומדים יגיפו הדלתות, ואחוזו; והעמד, משמרות יושבי ירושלים--איש במשמרו, ואיש נגד ביתו. נ ז,ד והעיר רחבת ידיים, וגדולה, והעם מעט, בתוכה; ואין בתים, בנויים. נ ז,ה וייתן אלוהיי אל-ליבי, ואקבצה את-החורים ואת-הסגנים ואת-העם להתייחש; ואמצא, ספר היחש העולים בראשונה, ואמצא, כתוב בו. {פ}
נ ז,ו אלה בני המדינה, העולים משבי הגולה, אשר הגלה, נבוכדנאצר מלך בבל; וישובו לירושלים וליהודה, איש לעירו. נ ז,ז הבאים עם-זרובבל, ישוע נחמיה עזריה רעמיה נחמני מורדכיי בלשן מספרת בגוויי--נחום בענה: מספר, אנשי עם ישראל. {ס} נ ז,ח בני פרעוש--אלפיים, מאה ושבעים ושניים. {ס} נ ז,ט בני שפטיה, שלוש מאות שבעים ושניים. {ס} נ ז,י בני ארח, שש מאות חמישים ושניים. {ס} נ ז,יא בני-פחת מואב לבני ישוע, ויואב--אלפיים, ושמונה מאות שמונה עשר. {ס} נ ז,יב בני עילם--אלף, מאתיים חמישים וארבעה. {ס} נ ז,יג בני זתוא, שמונה מאות ארבעים וחמישה. {ס} נ ז,יד בני זכיי, שבע מאות ושישים. {ס} נ ז,טו בני בינוי, שש מאות ארבעים ושמונה. {ס} נ ז,טז בני ביביי, שש מאות עשרים ושמונה. {ס} נ ז,יז בני עזגד--אלפיים, שלוש מאות עשרים ושניים. {ס} נ ז,יח בני, אדוניקם--שש מאות, שישים ושבעה. {ס} נ ז,יט בני בגוויי, אלפיים שישים ושבעה. {ס} נ ז,כ בני עדין, שש מאות חמישים וחמישה. {ס} נ ז,כא בני-אטר לחזקייה, תשעים ושמונה. {ס} נ ז,כב בני חשום, שלוש מאות עשרים ושמונה. {ס} נ ז,כג בני ביציי, שלוש מאות עשרים וארבעה. {ס} נ ז,כד בני חריף, מאה שנים עשר. {ס} נ ז,כה בני גבעון, תשעים וחמישה. {ס} נ ז,כו אנשי בית-לחם ונטופה, מאה שמונים ושמונה. {ס} נ ז,כז אנשי ענתות, מאה עשרים ושמונה. {ס} נ ז,כח אנשי בית-עזמוות, ארבעים ושניים. {ס} נ ז,כט אנשי קרית יערים כפירה ובארות, שבע מאות ארבעים ושלושה. {ס} נ ז,ל אנשי הרמה וגבע, שש מאות עשרים ואחד. {ס} נ ז,לא אנשי מכמס, מאה ועשרים ושניים. {ס} נ ז,לב אנשי בית-אל והעיי, מאה עשרים ושלושה. {ס} נ ז,לג אנשי נבו אחר, חמישים ושניים. {ס} נ ז,לד בני, עילם אחר--אלף, מאתיים חמישים וארבעה. {ס} נ ז,לה בני חרים, שלוש מאות ועשרים. {ס} נ ז,לו בני ירחו, שלוש מאות ארבעים וחמישה. {ס} נ ז,לז בני-לוד חדיד ואונו, שבע מאות ועשרים ואחד. {ס} נ ז,לח בני סנאה--שלושת אלפים, תשע מאות ושלושים. {פ}
נ ז,לט הכוהנים: בני ידעיה לבית ישוע, תשע מאות שבעים ושלושה. {ס} נ ז,מ בני אימר, אלף חמישים ושניים. {ס} נ ז,מא בני פשחור--אלף, מאתיים ארבעים ושבעה. {ס} נ ז,מב בני חרים, אלף שבעה עשר. {פ}
נ ז,מג הלויים: בני-ישוע לקדמיאל לבני להודווה, שבעים וארבעה. {ס}
נ ז,מד המשוררים--בני אסף, מאה ארבעים ושמונה. {ס}
נ ז,מה השוערים, בני-שלום בני-אטר בני-טלמון בני-עקוב, בני חטיטא, בני שוביי--מאה, שלושים ושמונה. {ס}
נ ז,מו הנתינים: בני-ציחא בני-חשופא, בני טבעות.
נ ז,מז בני-קירוס בני-סיעא, בני פדון.
נ ז,מח בני-לבנה בני-חגבא, בני שלמיי.
נ ז,מט בני-חנן בני-גידל, בני-גחר.
נ ז,נ בני-ראיה בני-רצין, בני נקודא.
נ ז,נא בני-גזם בני-עוזא, בני פסח.
נ ז,נב בני-ביסיי בני-מעונים, בני נפישסים.
נ ז,נג בני-בקבוק בני-חקופא, בני חרחור. {ס}
נ ז,נד בני-בצלית בני-מחידא, בני חרשא.
נ ז,נה בני {ר}
ברקוס {ס} בני-סיסרא, {ס} בני-תמח. {ס}
נ ז,נו בני {ר}
נציח, {ס} בני חטיפא. {ס}
נ ז,נז בני, עבדי שלמה: {ס} בני {ר}
סוטיי {ס} בני-סופרת, {ס} בני פרידא. {ס}
נ ז,נח בני {ר}
יעלא {ס} בני-דרקון, {ס} בני גידל. {ס}
נ ז,נט בני {ר}
שפטיה {ס} בני-חטיל, {ס} בני פוכרת הצביים-- {ס} בני {ר}
אמון.
נ ז,ס כל-הנתינים--ובני, עבדי שלמה: שלוש מאות, תשעים ושניים. {פ}
נ ז,סא ואלה, העולים מתל מלח תל חרשא, כרוב אדון, ואימר; ולא יכלו, להגיד בית-אבותם וזרעם--אם מישראל, הם. נ ז,סב בני-דליה בני-טובייה, בני נקודא--שש מאות, וארבעים ושניים. {ס}
נ ז,סג ומן-הכוהנים, בני חוביה בני הקוץ: בני ברזלי, אשר לקח מבנות ברזלי הגלעדי אישה, וייקרא, על-שמם. נ ז,סד אלה, ביקשו כתבם המתייחשים--ולא נמצא; ויגואלו, מן-הכהונה. נ ז,סה ויאמר התרשתא להם, אשר לא-יאכלו מקודש הקודשים--עד עמוד הכוהן, לאורים ותומים. נ ז,סו כל-הקהל, כאחד--ארבע ריבוא, אלפיים שלוש-מאות ושישים. נ ז,סז מלבד עבדיהם ואמהותיהם, אלה--שבעת אלפים, שלוש מאות שלושים ושבעה; ולהם, משוררים ומשוררות--מאתיים, וארבעים וחמישה. {ס}
נ ז,סח גמלים, ארבע מאות שלושים וחמישה; {ס} חמורים--ששת אלפים, שבע מאות ועשרים. נ ז,סט ומקצת ראשי האבות, נתנו למלאכה--התרשתא נתן לאוצר, זהב דרכמונים אלף מזרקות חמישים, כותנות כוהנים, שלושים וחמש מאות. נ ז,ע ומראשי האבות, נתנו לאוצר המלאכה--זהב, דרכמונים שתי ריבות; וכסף, מנים אלפיים ומאתיים. נ ז,עא ואשר נתנו, שארית העם--זהב דרכמונים שתי ריבוא, וכסף מנים אלפיים; וכותנות כוהנים, שישים ושבעה. {פ}
נ ז,עב ויישבו הכוהנים והלויים והשוערים והמשוררים ומן-העם והנתינים, וכל-ישראל--בעריהם; וייגע החודש השביעי, ובני ישראל בעריהם. נ ח,א וייאספו כל-העם, כאיש אחד, אל-הרחוב, אשר לפני שער-המים; ויאמרו, לעזרא הסופר--להביא את-ספר תורת משה, אשר-ציווה יהוה את-ישראל. נ ח,ב ויביא עזרא הכוהן את-התורה לפני הקהל, מאיש ועד-אישה, וכול, מבין לשמוע--ביום אחד, לחודש השביעי. נ ח,ג ויקרא-בו לפני הרחוב אשר לפני שער-המים, מן-האור עד-מחצית היום--נגד האנשים והנשים, והמבינים; ואוזני כל-העם, אל-ספר התורה. נ ח,ד ויעמוד עזרא הסופר, על-מגדל-עץ אשר עשו לדבר, ויעמוד אצלו מתיתיה ושמע ועניה ואורייה וחלקייה ומעשיה, על-ימינו; ומשמאלו, פדיה ומישאל ומלכייה וחשום וחשבדנה--זכריה משולם. {פ}
נ ח,ה ויפתח עזרא הספר לעיני כל-העם, כי-מעל כל-העם היה; וכפתחו, עמדו כל-העם. נ ח,ו ויברך עזרא, את-יהוה האלוהים הגדול; ויענו כל-העם אמן אמן, במועל ידיהם, וייקדו וישתחוו ליהוה, אפיים ארצה. נ ח,ז וישוע ובני ושרביה ימין עקוב שבתיי הודייה מעשיה קליטא עזריה יוזבד חנן פלאיה, והלויים--מבינים את-העם, לתורה; והעם, על-עומדם. נ ח,ח ויקראו בספר בתורת האלוהים, מפורש; ושום שכל, ויבינו במקרא. {ס}
נ ח,ט ויאמר נחמיה הוא התרשתא ועזרא הכוהן הסופר והלויים המבינים את-העם לכל-העם, היום קדוש-הוא ליהוה אלוהיכם--אל-תתאבלו, ואל-תבכו: כי בוכים כל-העם, כשומעם את-דברי התורה. נ ח,י ויאמר להם לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים, ושלחו מנות לאין נכון לו--כי-קדוש היום, לאדונינו; ואל-תיעצבו, כי-חדוות יהוה היא מעוזכם. נ ח,יא והלויים מחשים לכל-העם, לאמור הסו--כי היום, קדוש; ואל-תיעצבו. נ ח,יב וילכו כל-העם לאכול ולשתות, ולשלח מנות, ולעשות, שמחה גדולה: כי הבינו בדברים, אשר הודיעו להם. {ס}
נ ח,יג וביום השני נאספו ראשי האבות לכל-העם, הכוהנים והלויים, אל-עזרא, הסופר--ולהשכיל, אל-דברי התורה. נ ח,יד וימצאו, כתוב בתורה: אשר ציווה יהוה ביד-משה, אשר יישבו בני-ישראל בסוכות בחג בחודש השביעי. נ ח,טו ואשר ישמיעו, ויעבירו קול בכל-עריהם ובירושלים לאמור--צאו ההר והביאו עלי-זית ועלי-עץ שמן, ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבות: לעשות סוכות, ככתוב. {פ}
נ ח,טז וייצאו העם, ויביאו, ויעשו להם סוכות איש על-גגו ובחצרותיהם, ובחצרות בית האלוהים--וברחוב שער המים, וברחוב שער אפריים. נ ח,יז ויעשו כל-הקהל השבים מן-השבי סוכות, ויישבו בסוכות--כי לא-עשו מימי ישוע בן-נון כן בני ישראל, עד היום ההוא; ותהי שמחה, גדולה מאוד. נ ח,יח ויקרא בספר תורת האלוהים, יום ביום--מן-היום הראשון, עד היום האחרון; ויעשו-חג שבעת ימים, וביום השמיני עצרת כמשפט. {פ}
נ ט,א וביום עשרים וארבעה לחודש הזה, נאספו בני-ישראל בצום ובשקים, ואדמה, עליהם. נ ט,ב וייבדלו זרע ישראל, מכול בני נכר; ויעמדו, ויתוודו על-חטאותיהם, ועוונות, אבותיהם. נ ט,ג ויקומו, על-עומדם, ויקראו בספר תורת יהוה אלוהיהם, רביעית היום; ורביעית מתוודים ומשתחווים, ליהוה אלוהיהם. {פ}
נ ט,ד ויקם על-מעלה הלויים, ישוע ובני קדמיאל שבניה בוני שרביה--בני כנני; ויזעקו בקול גדול, אל-יהוה אלוהיהם. נ ט,ה ויאמרו הלויים ישוע וקדמיאל בני חשבניה שרביה הודייה, שבניה פתחיה, קומו ברכו את-יהוה אלוהיכם, מן-העולם עד-העולם; ויברכו שם כבודך, ומרומם על-כל-ברכה ותהילה. נ ט,ו אתה-הוא יהוה, לבדך--אתה עשית את-השמיים שמי השמיים וכל-צבאם הארץ וכל-אשר עליה הימים וכל-אשר בהם, ואתה מחייה את-כולם; וצבא השמיים, לך משתחווים. נ ט,ז אתה-הוא, יהוה האלוהים, אשר בחרת באברם, והוצאתו מאור כשדים; ושמת שמו, אברהם. נ ט,ח ומצאת את-לבבו, נאמן לפניך, וכרות עימו הברית לתת את-ארץ הכנעני החיתי האמורי והפריזי והיבוסי והגרגשי, לתת לזרעו; ותקם, את-דבריך, כי צדיק, אתה. נ ט,ט ותרא את-עוני אבותינו, במצריים; ואת-זעקתם שמעת, על-ים-סוף. נ ט,י ותיתן אותות ומופתים בפרעה ובכל-עבדיו, ובכל-עם ארצו--כי ידעת, כי הזידו עליהם; ותעש-לך שם, כהיום הזה. נ ט,יא והים בקעת לפניהם, ויעברו בתוך-הים ביבשה; ואת-רודפיהם השלכת במצולות, כמו-אבן--במים עזים. נ ט,יב ובעמוד ענן, הנחיתם יומם; ובעמוד אש, לילה, להאיר להם, את-הדרך אשר ילכו-בה. נ ט,יג ועל הר-סיניי ירדת, ודבר עימהם משמיים; ותיתן להם משפטים ישרים, ותורות אמת--חוקים ומצוות, טובים. נ ט,יד ואת-שבת קודשך, הודעת להם; ומצוות וחוקים, ותורה, ציווית להם, ביד משה עבדך. נ ט,טו ולחם משמיים נתת להם, לרעבם, ומים מסלע הוצאת להם, לצמאם; ותאמר להם, לבוא לרשת את-הארץ, אשר-נשאת את-ידך, לתת להם. נ ט,טז והם ואבותינו, הזידו; ויקשו, את-עורפם, ולא שמעו, אל-מצוותיך. נ ט,יז וימאנו לשמוע, ולא-זכרו נפלאותיך אשר עשית עימהם, ויקשו את-עורפם, וייתנו-ראש לשוב לעבדותם במריים; ואתה אלוה סליחות חנון ורחום, ארך-אפיים ורב-חסד--ולא עזבתם. נ ט,יח אף, כי-עשו להם עגל מסכה, ויאמרו, זה אלוהיך אשר העלך ממצריים; ויעשו, נאצות גדולות. נ ט,יט ואתה ברחמיך הרבים, לא עזבתם במדבר; את-עמוד הענן לא-סר מעליהם ביומם, להנחותם בהדרך, ואת-עמוד האש בלילה להאיר להם, ואת-הדרך אשר ילכו-בה. נ ט,כ ורוחך, הטובה, נתת, להשכילם; ומנך לא-מנעת מפיהם, ומים נתת להם לצמאם. נ ט,כא וארבעים שנה כילכלתם במדבר, לא חסרו; שלמותיהם לא בלו, ורגליהם לא בצקו. נ ט,כב ותיתן להם ממלכות ועממים, ותחלקם לפיאה; ויירשו את-ארץ סיחון, ואת-ארץ מלך חשבון, ואת-ארץ, עוג מלך-הבשן. נ ט,כג ובניהם הרבית, ככוכבי השמיים; ותביאם, אל-הארץ, אשר-אמרת לאבותיהם, לבוא לרשת. נ ט,כד ויבואו הבנים, ויירשו את-הארץ, ותכנע לפניהם את-יושבי הארץ הכנענים, ותיתנם בידם; ואת-מלכיהם ואת-עממי הארץ, לעשות בהם כרצונם. נ ט,כה וילכדו ערים בצורות, ואדמה שמנה, ויירשו בתים מלאים-כל-טוב בורות חצובים כרמים וזיתים ועץ מאכל, לרוב; ויאכלו וישבעו וישמינו, ויתעדנו בטובך הגדול. נ ט,כו וימרו וימרדו בך, וישליכו את-תורתך אחרי גוום, ואת-נביאיך הרגו, אשר-העידו בם להשיבם אליך; ויעשו, נאצות גדולות. נ ט,כז ותיתנם ביד צריהם, ויצרו להם; ובעת צרתם, יצעקו אליך, ואתה משמיים תשמע, וכרחמיך הרבים תיתן להם מושיעים ויושיעום מיד צריהם. נ ט,כח וכנוח להם--ישובו, לעשות רע לפניך; ותעזבם ביד אויביהם, וירדו בהם, וישובו ויזעקוך, ואתה משמיים תשמע ותצילם כרחמיך רבות עיתים. נ ט,כט ותעד בהם להשיבם אל-תורתך, והמה הזידו ולא-שמעו למצוותיך ובמשפטיך חטאו-בם, אשר-יעשה אדם, וחיה בהם; וייתנו כתף סוררת, ועורפם הקשו ולא שמעו. נ ט,ל ותמשוך עליהם שנים רבות, ותעד בם ברוחך ביד-נביאיך ולא האזינו; ותיתנם, ביד עמי הארצות. נ ט,לא וברחמיך הרבים לא-עשיתם כלה, ולא עזבתם: כי אל-חנון ורחום, אתה. נ ט,לב ועתה אלוהינו האל הגדול הגיבור והנורא, שומר הברית והחסד--אל-ימעט לפניך את כל-התלאה אשר-מצאתנו למלכינו לשרינו ולכוהנינו ולנביאינו ולאבותינו, ולכל-עמך: מימי מלכי אשור, עד היום הזה. נ ט,לג ואתה צדיק, על כל-הבא עלינו: כי-אמת עשית, ואנחנו הרשענו. נ ט,לד ואת-מלכינו שרינו כוהנינו ואבותינו, לא עשו תורתך; ולא הקשיבו, אל-מצוותיך, ולעדוותיך, אשר העידות בהם. נ ט,לה והם במלכותם ובטובך הרב אשר-נתת להם, ובארץ הרחבה והשמנה אשר-נתת לפניהם--לא עבדוך; ולא-שבו, ממעלליהם הרעים. נ ט,לו הנה אנחנו היום, עבדים; והארץ אשר-נתת לאבותינו, לאכול את-פרייה ואת-טובה--הנה אנחנו עבדים, עליה. נ ט,לז ותבואתה מרבה, למלכים אשר-נתת עלינו--בחטאותינו; ועל גווייותינו מושלים ובבהמתנו, כרצונם, ובצרה גדולה, אנחנו. {פ}
נ י,א ובכל-זאת, אנחנו כורתים אמנה וכותבים; ועל, החתום, שרינו לויינו, כוהנינו. נ י,ב ועל, החתומים: נחמיה התרשתא בן-חכליה, וצדקייה. נ י,ג שריה עזריה, ירמיה. נ י,ד פשחור אמריה, מלכייה. נ י,ה חטוש שבניה, מלוך. נ י,ו חרים מרמות, עובדיה. נ י,ז דנייאל גינתון, ברוך. נ י,ח משולם אבייה, מיימין. נ י,ט מעזיה בלגיי, שמעיה; אלה, הכוהנים. {ס}
נ י,י והלויים: וישוע, בן-אזניה, בינוי, מבני חנדד קדמיאל. נ י,יא ואחיהם--שבניה הודייה קליטא, פלאיה חנן. נ י,יב מיכא רחוב, חשביה. נ י,יג זכור שרביה, שבניה. נ י,יד הודייה בני, בנינו. {ס}
נ י,טו ראשי, העם: פרעוש פחת מואב, עילם זתוא בני. נ י,טז בוני עזגד, ביביי. נ י,יז אדונייה בגוויי, עדין. נ י,יח אטר חזקייה, עזור. נ י,יט הודייה חשום, ביציי. נ י,כ חריף ענתות, ניביי. נ י,כא מגפיעש משולם, חזיר. נ י,כב משיזבאל צדוק, ידוע. נ י,כג פלטיה חנן, עניה. נ י,כד הושע חנניה, חשוב. נ י,כה הלוחש פלחא, שובק. נ י,כו רחום חשבנה, מעשיה. נ י,כז ואחייה חנן, ענן. נ י,כח מלוך חרים, בענה. נ י,כט ושאר העם הכוהנים הלויים השוערים המשוררים הנתינים, וכל-הנבדל מעמי הארצות אל-תורת האלוהים, נשיהם, בניהם ובנותיהם: כול, יודע מבין. נ י,ל מחזיקים על-אחיהם, אדיריהם, ובאים באלה ובשבועה ללכת בתורת האלוהים, אשר ניתנה ביד משה עבד-האלוהים; ולשמור ולעשות, את-כל-מצוות יהוה אדונינו, ומשפטיו, וחוקיו. נ י,לא ואשר לא-ניתן בנותינו, לעמי הארץ; ואת-בנותיהם, לא ניקח לבנינו. נ י,לב ועמי הארץ המביאים את-המקחות וכל-שבר ביום השבת, למכור--לא-ניקח מהם בשבת, וביום קודש; וניטוש את-השנה השביעית, ומשא כל-יד. נ י,לג והעמדנו עלינו מצוות, לתת עלינו שלישית השקל בשנה, לעבודת, בית אלוהינו. נ י,לד ללחם המערכת ומנחת התמיד ולעולת התמיד השבתות החודשים למועדים, ולקודשים ולחטאות--לכפר, על-ישראל; וכול, מלאכת בית-אלוהינו. {ס}
נ י,לה והגורלות הפלנו על-קורבן העצים, הכוהנים הלויים והעם--להביא לבית אלוהינו לבית-אבותינו לעיתים מזומנים, שנה בשנה: לבער, על-מזבח יהוה אלוהינו, ככתוב, בתורה. נ י,לו ולהביא את-ביכורי אדמתנו, וביכורי כל-פרי כל-עץ--שנה בשנה: לבית, יהוה. נ י,לז ואת-בכורות בנינו ובהמתנו, ככתוב בתורה; ואת-בכורי בקרינו וצאננו, להביא לבית אלוהינו, לכוהנים, המשרתים בבית אלוהינו. נ י,לח ואת-ראשית עריסותינו ותרומותינו ופרי כל-עץ תירוש ויצהר, נביא לכוהנים אל-לשכות בית-אלוהינו, ומעשר אדמתנו, ללויים; והם, הלויים, המעשרים, בכול ערי עבודתנו. נ י,לט והיה הכוהן בן-אהרון עם-הלויים, בעשר הלויים; והלויים יעלו את-מעשר המעשר, לבית אלוהינו, אל-הלשכות, לבית האוצר. נ י,מ כי אל-הלשכות יביאו בני-ישראל ובני הלוי, את-תרומת הדגן התירוש והיצהר, ושם כלי המקדש, והכוהנים המשרתים והשוערים והמשוררים; ולא נעזוב, את-בית אלוהינו. נ יא,א ויישבו שרי-העם, בירושלים; ושאר העם הפילו גורלות להביא אחד מן-העשרה, לשבת בירושלים עיר הקודש, ותשע הידות, בערים. נ יא,ב ויברכו, העם--לכול, האנשים, המתנדבים, לשבת בירושלים. {פ}
נ יא,ג ואלה ראשי המדינה, אשר ישבו בירושלים; ובערי יהודה, ישבו איש באחוזתו בעריהם, ישראל הכוהנים והלויים והנתינים, ובני עבדי שלמה. נ יא,ד ובירושלים, ישבו, מבני יהודה, ומבני בנימין: מבני יהודה עתיה בן-עוזייה בן-זכריה בן-אמריה, בן-שפטיה בן-מהללאל--מבני-פרץ. נ יא,ה ומעשיה בן-ברוך בן-כל-חוזה בן-חזיה בן-עדיה בן-יויריב, בן-זכריה--בן-השילוני. נ יא,ו כל-בני-פרץ, היושבים בירושלים--ארבע מאות שישים ושמונה, אנשי-חיל. {ס}
נ יא,ז ואלה, בני בנימין: סלוא בן-משולם בן-יועד בן-פדיה בן-קוליה בן-מעשיה, בן-איתיאל--בן-ישעיה. נ יא,ח ואחריו, גביי סליי--תשע מאות, עשרים ושמונה. נ יא,ט ויואל בן-זכרי, פקיד עליהם; ויהודה בן-הסנואה על-העיר, משנה. {פ}
נ יא,י מן-הכוהנים: ידעיה בן-יויריב, יכין. נ יא,יא שריה בן-חלקייה בן-משולם בן-צדוק, בן-מריות בן-אחיטוב--נגיד, בית האלוהים. נ יא,יב ואחיהם, עושי המלאכה לבית--שמונה מאות, עשרים ושניים; ועדיה בן-ירוחם בן-פלליה בן-אמצי בן-זכריה, בן-פשחור בן-מלכייה. נ יא,יג ואחיו ראשים לאבות, מאתיים ארבעים ושניים; ועמשסיי בן-עזראל בן-אחזיי בן-משילמות, בן-אימר. נ יא,יד ואחיהם גיבורי חיל, מאה עשרים ושמונה; ופקיד עליהם, זבדיאל בן-הגדולים. {ס}
נ יא,טו ומן-הלויים: שמעיה בן-חשוב בן-עזריקם בן-חשביה, בן-בוני. נ יא,טז ושבתיי ויוזבד על-המלאכה החיצונה, לבית האלוהים, מראשי, הלויים. נ יא,יז ומתניה בן-מיכא בן-זבדי בן-אסף ראש, התחילה יהודה לתפילה, ובקבוקיה, משנה מאחיו; ועבדא, בן-שמוע, בן-גלל, בן-ידותון. נ יא,יח כל-הלויים בעיר הקודש, מאתיים שמונים וארבעה. {פ}
נ יא,יט והשוערים עקוב טלמון, ואחיהם השומרים בשערים--מאה, שבעים ושניים. נ יא,כ ושאר ישראל הכוהנים הלויים, בכל-ערי יהודה, איש, בנחלתו. נ יא,כא והנתינים, יושבים בעופל; וציחא וגשפא, על-הנתינים. {פ}
נ יא,כב ופקיד הלויים, בירושלים--עוזי בן-בני בן-חשביה, בן-מתניה בן-מיכא: מבני אסף המשוררים, לנגד מלאכת בית-האלוהים. נ יא,כג כי-מצות המלך, עליהם; ואמנה על-המשוררים, דבר-יום ביומו. נ יא,כד ופתחיה בן-משיזבאל מבני-זרח בן-יהודה, ליד המלך, לכל-דבר, לעם. נ יא,כה ואל-החצרים, בשדותם--מבני יהודה, ישבו בקרית הארבע ובנותיה, ובדיבון ובנותיה, וביקבצאל וחצריה. נ יא,כו ובישוע ובמולדה, ובבית פלט. נ יא,כז ובחצר שועל ובבאר שבע, ובנותיה. נ יא,כח ובציקלג ובמכונה, ובבנותיה. נ יא,כט ובעין רימון ובצורעה, ובירמות. נ יא,ל זנוח עדולם, וחצריהם, לכיש ושדותיה, עזקה ובנותיה; ויחנו מבאר-שבע, עד-גיא הינום. נ יא,לא ובני בנימין, מגבע, מכמש ועייה, ובית-אל ובנותיה. נ יא,לב ענתות נוב, ענניה. נ יא,לג חצור רמה, גיתיים. נ יא,לד חדיד צבועים, נבלט. נ יא,לה לוד ואונו, גיא החרשים. נ יא,לו ומן-הלויים--מחלקות יהודה, לבנימין. {פ}
נ יב,א ואלה הכוהנים והלויים, אשר עלו עם-זרובבל בן-שאלתיאל וישוע: שריה ירמיה, עזרא. נ יב,ב אמריה מלוך, חטוש. נ יב,ג שכניה רחום, מרמות. נ יב,ד עידוא גינתוי, אבייה. נ יב,ה מיימין מעדיה, בלגה. נ יב,ו שמעיה ויויריב, ידעיה. נ יב,ז סלו עמוק, חלקייה ידעיה; אלה ראשי הכוהנים ואחיהם, בימי ישוע. {פ}
נ יב,ח והלויים, ישוע בינוי קדמיאל שרביה--יהודה מתניה: על-הויידות, הוא ואחיו. נ יב,ט ובקבוקיה ועוני אחיהם לנגדם, למשמרות. נ יב,י וישוע, הוליד את-יויקים; ויויקים הוליד את-אלישיב, ואלישיב את-יוידע. נ יב,יא ויוידע הוליד את-יונתן, ויונתן הוליד את-ידוע. נ יב,יב ובימי, יויקים, היו כוהנים, ראשי האבות: לשריה מריה, לירמיה חנניה. נ יב,יג לעזרא משולם, לאמריה יהוחנן. נ יב,יד למליכו, יונתן, לשבניה, יוסף. נ יב,טו לחרים עדנא, למריות חלקיי. נ יב,טז לעידוא זכריה, לגינתון משולם. נ יב,יז לאבייה, זכרי; למנימין--למועדיה, פלטיי. נ יב,יח לבלגה שמוע, לשמעיה יהונתן. נ יב,יט וליויריב מתניי, לידעיה עוזי. נ יב,כ לסליי קליי, לעמוק עבר. נ יב,כא לחלקייה חשביה, לידעיה נתנאל. נ יב,כב הלויים בימי אלישיב יוידע ויוחנן, וידוע--כתובים, ראשי אבות; והכוהנים, על-מלכות דריווש הפרסי. {פ}
נ יב,כג בני לוי, ראשי האבות, כתובים, על-ספר דברי הימים--ועד-ימי, יוחנן בן-אלישיב. נ יב,כד וראשי הלויים חשביה שרביה וישוע בן-קדמיאל, ואחיהם לנגדם, להלל להודות, במצות דויד איש-האלוהים--משמר, לעומת משמר. נ יב,כה מתניה ובקבוקיה עובדיה משולם, טלמון עקוב--שומרים שוערים משמר, באסופי השערים. נ יב,כו אלה, בימי יויקים בן-ישוע בן-יוצדק, ובימי נחמיה הפחה, ועזרא הכוהן הסופר. {פ}
נ יב,כז ובחנוכת חומת ירושלים, ביקשו את-הלויים מכל-מקומותם, להביאם, לירושלים--לעשות חנוכה ושמחה ובתודות ובשיר, מצלתיים נבלים ובכינורות. נ יב,כח וייאספו, בני המשוררים, ומן-הכיכר סביבות ירושלים, ומן-חצרי נטופתי. נ יב,כט ומבית, הגלגל, ומשדות גבע, ועזמוות: כי חצרים, בנו להם המשוררים, סביבות, ירושלים. נ יב,ל וייטהרו, הכוהנים והלויים; ויטהרו, את-העם, ואת-השערים, ואת-החומה. נ יב,לא ואעלה את-שרי יהודה, מעל לחומה; ואעמידה שתי תודות גדולות ותהלוכות לימין, מעל לחומה, לשער, האשפות. נ יב,לב וילך אחריהם הושעיה, וחצי שרי יהודה. נ יב,לג ועזריה עזרא, ומשולם. נ יב,לד יהודה, ובנימין, ושמעיה, וירמיה. {ס}
נ יב,לה ומבני הכוהנים, בחצוצרות--זכריה בן-יונתן בן-שמעיה, בן-מתניה בן-מיכיה, בן-זכור, בן-אסף. נ יב,לו ואחיו שמעיה ועזראל מילליי גילליי מעיי נתנאל ויהודה, חנני, בכלי-שיר דויד, איש האלוהים; ועזרא הסופר, לפניהם. נ יב,לז ועל שער העין ונגדם, עלו על-מעלות עיר דויד, במעלה, לחומה: מעל לבית דויד, ועד שער המים מזרח. נ יב,לח והתודה השנית ההולכת למול, ואני אחריה; וחצי העם מעל להחומה, מעל למגדל התנורים, ועד, החומה הרחבה. נ יב,לט ומעל לשער-אפריים ועל-שער הישנה ועל-שער הדגים, ומגדל חננאל ומגדל המאה, ועד, שער הצאן; ועמדו, בשער המטרה. נ יב,מ ותעמודנה שתי התודות, בבית האלוהים; ואני, וחצי הסגנים עימי. נ יב,מא והכוהנים אליקים מעשיה מנימין מיכיה אליועיניי, זכריה חנניה--בחצוצרות. נ יב,מב ומעשיה ושמעיה ואלעזר ועוזי, ויהוחנן ומלכייה--ועילם ועזר; וישמיעו, המשוררים, ויזרחיה, הפקיד. נ יב,מג ויזבחו ביום-ההוא זבחים גדולים וישמחו, כי האלוהים שימחם שמחה גדולה, וגם הנשים והילדים, שמחו; ותישמע שמחת ירושלים, מרחוק. נ יב,מד וייפקדו ביום ההוא אנשים על-הנשכות, לאוצרות לתרומות לראשית ולמעשרות--לכנוס בהם לשדי הערים מנאות התורה, לכוהנים וללויים: כי שמחת יהודה, על-הכוהנים ועל-הלויים העומדים. נ יב,מה וישמרו משמרת אלוהיהם, ומשמרת הטוהרה, והמשוררים, והשוערים--כמצות דויד, שלמה בנו. נ יב,מו כי-בימי דויד ואסף, מקדם--ראשי, המשוררים, ושיר-תהילה והודות, לאלוהים. נ יב,מז וכל-ישראל בימי זרובבל ובימי נחמיה, נותנים מניות המשוררים והשוערים--דבר-יום ביומו; ומקדישים, ללויים, והלויים, מקדישים לבני אהרון. {פ}
נ יג,א ביום ההוא, נקרא בספר משה--באוזני העם; ונמצא, כתוב בו, אשר לא-יבוא עמוני ומואבי בקהל האלוהים, עד-עולם. נ יג,ב כי לא קידמו את-בני ישראל, בלחם ובמים; וישכור עליו את-בלעם לקללו, ויהפוך אלוהינו הקללה לברכה. נ יג,ג ויהי, כשומעם את-התורה; ויבדילו כל-ערב, מישראל. נ יג,ד ולפני מזה--אלישיב הכוהן, נתון בלשכת בית-אלוהינו: קרוב, לטובייה. נ יג,ה ויעש לו לשכה גדולה, ושם היו לפנים נותנים את-המנחה הלבונה והכלים ומעשר הדגן התירוש והיצהר--מצות הלויים, והמשוררים והשוערים; ותרומת, הכוהנים. נ יג,ו ובכל-זה, לא הייתי בירושלים: כי בשנת שלושים ושתיים לארתחשסתא מלך-בבל, באתי אל-המלך, ולקץ ימים, נשאלתי מן-המלך. נ יג,ז ואבוא, לירושלים; ואבינה ברעה, אשר עשה אלישיב לטובייה--לעשות לו נשכה, בחצרי בית האלוהים. נ יג,ח ויירע לי, מאוד; ואשליכה את-כל-כלי בית-טובייה, החוץ--מן-הלשכה. נ יג,ט ואומרה, ויטהרו הלשכות; ואשיבה שם, כלי בית האלוהים, את-המנחה, והלבונה. {פ}
נ יג,י ואדעה, כי-מניות הלויים לא ניתנה; ויברחו איש-לשדהו הלויים והמשוררים, עושי המלאכה. נ יג,יא ואריבה, את-הסגנים, ואומרה, מדוע נעזב בית-האלוהים; ואקבצם, ואעמידם על-עומדם. נ יג,יב וכל-יהודה, הביאו מעשר הדגן והתירוש והיצהר--לאוצרות. נ יג,יג ואוצרה על-אוצרות שלמיה הכוהן וצדוק הסופר, ופדיה מן-הלויים, ועל-ידם, חנן בן-זכור בן-מתניה: כי נאמנים נחשבו, ועליהם לחלוק לאחיהם. {פ}
נ יג,יד זוכרה-לי אלוהיי, על-זאת; ואל-תמח חסדיי, אשר עשיתי בבית אלוהיי--ובמשמריו. נ יג,טו בימים ההמה ראיתי ביהודה דורכים-גיתות בשבת ומביאים הערימות ועומסים על-החמורים ואף-יין ענבים ותאנים, וכל-משא, ומביאים ירושלים, ביום השבת; ואעיד, ביום מכרם ציד. נ יג,טז והצורים ישבו בה, מביאים דג וכל-מכר; ומוכרים בשבת לבני יהודה, ובירושלים. נ יג,יז ואריבה, את חורי יהודה; ואומרה להם, מה-הדבר הרע הזה אשר אתם עושים, ומחללים, את-יום השבת. נ יג,יח הלוא כה עשו, אבותיכם--ויבא אלוהינו עלינו את כל-הרעה הזאת, ועל העיר הזאת; ואתם מוסיפים חרון, על-ישראל, לחלל, את-השבת. {פ}
נ יג,יט ויהי כאשר צללו שערי ירושלים לפני השבת, ואומרה וייסגרו הדלתות, ואומרה, אשר לא יפתחום עד אחר השבת; ומנעריי, העמדתי על-השערים--לא-יבוא משא, ביום השבת. נ יג,כ וילינו הרוכלים ומוכרי כל-ממכר, מחוץ לירושלים--פעם ושתיים. נ יג,כא ואעידה בהם, ואומרה אליהם מדוע אתם לנים נגד החומה--אם-תשנו, יד אשלח בכם; מן-העת ההיא, לא-באו בשבת. {ס}
נ יג,כב ואומרה ללויים, אשר יהיו מיטהרים ובאים שומרים השערים--לקדש, את-יום השבת; גם-זאת זוכרה-לי אלוהיי, וחוסה עליי כרוב חסדך. {פ}
נ יג,כג גם בימים ההם, ראיתי את-היהודים הושיבו נשים אשדודייות, עמונייות, מואבייות. נ יג,כד ובניהם, חצי מדבר אשדודית, ואינם מכירים, לדבר יהודית--וכלשון, עם ועם. נ יג,כה ואריב עימם ואקללם, ואכה מהם אנשים ואמרטם; ואשביעם באלוהים, אם-תיתנו בנותיכם לבניהם, ואם-תשאו מבנותיהם, לבניכם ולכם. נ יג,כו הלוא על-אלה חטא-שלמה מלך ישראל ובגויים הרבים לא-היה מלך כמוהו, ואהוב לאלוהיו היה, וייתנהו אלוהים, מלך על-כל-ישראל: גם-אותו החטיאו, הנשים הנוכרייות. נ יג,כז ולכם הנשמע, לעשות את כל-הרעה הגדולה הזאת--למעול, באלוהינו: להושיב, נשים נוכרייות. נ יג,כח ומבני יוידע בן-אלישיב הכוהן הגדול, חתן לסנבלט החורוני; ואבריחהו, מעליי. נ יג,כט זוכרה להם, אלוהיי: על גואלי הכהונה, וברית הכהונה והלויים. נ יג,ל וטיהרתים, מכל-נכר; ואעמידה משמרות לכוהנים וללויים, איש במלאכתו. נ יג,לא ולקורבן העצים בעיתים מזומנות, ולביכורים; זוכרה-לי אלוהיי, לטובה. {ש}