א א,א ויהי איש אחד מן-הרמתים, צופים--מהר אפרים; ושמו אלקנה בן-ירחם בן-אליהוא, בן-תחו בן-צוף--אפרתי. א א,ב ולו, שתי נשים--שם אחת חנה, ושם השנית פננה; ויהי לפננה ילדים, ולחנה אין ילדים. א א,ג ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה, להשתחות ולזבח ליהוה צבאות בשלה; ושם שני בני-עלי, חפני ופנחס, כהנים, ליהוה. א א,ד ויהי היום, ויזבח אלקנה; ונתן לפננה אשתו, ולכל-בניה ובנותיה--מנות. א א,ה ולחנה, יתן מנה אחת אפים: כי את-חנה אהב, ויהוה סגר רחמה. א א,ו וכעסתה צרתה גם-כעס, בעבור הרעמה: כי-סגר יהוה, בעד רחמה. א א,ז וכן יעשה שנה בשנה, מדי עלתה בבית יהוה--כן, תכעסנה; ותבכה, ולא תאכל. א א,ח ויאמר לה אלקנה אישה, חנה למה תבכי ולמה לא תאכלי, ולמה, ירע לבבך: הלוא אנכי טוב לך, מעשרה בנים. א א,ט ותקם חנה, אחרי אכלה בשלה ואחרי שתה; ועלי הכהן, ישב על-הכסא, על-מזוזת, היכל יהוה. א א,י והיא, מרת נפש; ותתפלל על-יהוה, ובכה תבכה. א א,יא ותדר נדר ותאמר, יהוה צבאות אם-ראה תראה בעני אמתך וזכרתני ולא-תשכח את-אמתך, ונתתה לאמתך, זרע אנשים--ונתתיו ליהוה כל-ימי חייו, ומורה לא-יעלה על-ראשו. א א,יב והיה כי הרבתה, להתפלל לפני יהוה; ועלי, שמר את-פיה. א א,יג וחנה, היא מדברת על-לבה--רק שפתיה נעות, וקולה לא ישמע; ויחשבה עלי, לשכרה. א א,יד ויאמר אליה עלי, עד-מתי תשתכרין; הסירי את-יינך, מעליך. א א,טו ותען חנה ותאמר, לא אדני, אשה קשת-רוח אנכי, ויין ושכר לא שתיתי; ואשפך את-נפשי, לפני יהוה. א א,טז אל-תתן, את-אמתך, לפני, בת-בליעל: כי-מרב שיחי וכעסי, דברתי עד-הנה. א א,יז ויען עלי ויאמר, לכי לשלום; ואלהי ישראל, יתן את-שלתך, אשר שאלת, מעמו. א א,יח ותאמר, תמצא שפחתך חן בעיניך; ותלך האשה לדרכה ותאכל, ופניה לא-היו-לה עוד. א א,יט וישכמו בבקר, וישתחוו לפני יהוה, וישבו ויבאו אל-ביתם, הרמתה; וידע אלקנה את-חנה אשתו, ויזכרה יהוה. א א,כ ויהי לתקפות הימים, ותהר חנה ותלד בן; ותקרא את-שמו שמואל, כי מיהוה שאלתיו. א א,כא ויעל האיש אלקנה, וכל-ביתו, לזבח ליהוה את-זבח הימים, ואת-נדרו. א א,כב וחנה, לא עלתה: כי-אמרה לאישה, עד יגמל הנער והבאתיו ונראה את-פני יהוה, וישב שם, עד-עולם. א א,כג ויאמר לה אלקנה אישה עשי הטוב בעיניך, שבי עד-גמלך אתו--אך יקם יהוה, את-דברו; ותשב האשה ותינק את-בנה, עד-גמלה אתו. א א,כד ותעלהו עמה כאשר גמלתו, בפרים שלשה ואיפה אחת קמח ונבל יין, ותבאהו בית-יהוה, שלו; והנער, נער. א א,כה וישחטו, את-הפר; ויבאו את-הנער, אל-עלי. א א,כו ותאמר בי אדני, חי נפשך אדני; אני האשה, הנצבת עמכה בזה, להתפלל, אל-יהוה. א א,כז אל-הנער הזה, התפללתי; ויתן יהוה לי את-שאלתי, אשר שאלתי מעמו. א א,כח וגם אנכי, השאלתהו ליהוה, כל-הימים אשר היה, הוא שאול ליהוה; וישתחו שם, ליהוה. {ס}
א ב,א ותתפלל חנה, ותאמר, עלץ לבי ביהוה, רמה קרני ביהוה; רחב פי על-אויבי, כי שמחתי בישועתך. א ב,ב אין-קדוש כיהוה, כי אין בלתך; ואין צור, כאלהינו. א ב,ג אל-תרבו תדברו גבהה גבהה, יצא עתק מפיכם: כי אל דעות יהוה, ולא (ולו) נתכנו עללות. א ב,ד קשת גברים, חתים; ונכשלים, אזרו חיל. א ב,ה שבעים בלחם נשכרו, ורעבים חדלו, עד-עקרה ילדה שבעה, ורבת בנים אמללה. א ב,ו יהוה, ממית ומחיה; מוריד שאול, ויעל. א ב,ז יהוה, מוריש ומעשיר; משפיל, אף-מרומם. א ב,ח מקים מעפר דל, מאשפת ירים אביון, להושיב עם-נדיבים, וכסא כבוד ינחלם: כי ליהוה מצקי ארץ, וישת עליהם תבל. א ב,ט רגלי חסידו ישמר, ורשעים בחשך ידמו: כי-לא בכח, יגבר-איש. א ב,י יהוה יחתו מריבו, עלו בשמים ירעם--יהוה, ידין אפסי-ארץ; ויתן-עז למלכו, וירם קרן משיחו. {פ}
א ב,יא וילך אלקנה הרמתה, על-ביתו; והנער, היה משרת את-יהוה, את-פני, עלי הכהן. א ב,יב ובני עלי, בני בליעל: לא ידעו, את-יהוה. א ב,יג ומשפט הכהנים, את-העם--כל-איש זבח זבח, ובא נער הכהן כבשל הבשר, והמזלג שלש השנים, בידו. א ב,יד והכה בכיור או בדוד, או בקלחת או בפרור--כל אשר יעלה המזלג, יקח הכהן בו; ככה יעשו לכל-ישראל, הבאים שם בשלה. א ב,טו גם, בטרם יקטרון את-החלב, ובא נער הכהן ואמר לאיש הזבח, תנה בשר לצלות לכהן; ולא-יקח ממך בשר מבשל, כי אם-חי. א ב,טז ויאמר אליו האיש, קטר יקטירון כיום החלב, וקח-לך, כאשר תאוה נפשך; ואמר לו (לא), כי עתה תתן--ואם-לא, לקחתי בחזקה. א ב,יז ותהי חטאת הנערים גדולה מאד, את-פני יהוה: כי נאצו האנשים, את מנחת יהוה. א ב,יח ושמואל, משרת את-פני יהוה: נער, חגור אפוד בד. א ב,יט ומעיל קטן תעשה-לו אמו, והעלתה לו מימים ימימה--בעלותה, את-אישה, לזבח, את-זבח הימים. א ב,כ וברך עלי את-אלקנה ואת-אשתו, ואמר ישם יהוה לך זרע מן-האשה הזאת, תחת השאלה, אשר שאל ליהוה; והלכו, למקומו. א ב,כא כי-פקד יהוה את-חנה, ותהר ותלד שלשה-בנים ושתי בנות; ויגדל הנער שמואל, עם-יהוה. {ס}
א ב,כב ועלי, זקן מאד; ושמע, את כל-אשר יעשון בניו לכל-ישראל, ואת אשר-ישכבון את-הנשים, הצבאות פתח אהל מועד. א ב,כג ויאמר להם, למה תעשון כדברים האלה, אשר אנכי שמע את-דבריכם רעים, מאת כל-העם אלה. א ב,כד אל, בני: כי לוא-טובה השמעה אשר אנכי שמע, מעברים עם-יהוה. א ב,כה אם-יחטא איש לאיש, ופללו אלהים, ואם ליהוה יחטא-איש, מי יתפלל-לו; ולא ישמעו לקול אביהם, כי-חפץ יהוה להמיתם. א ב,כו והנער שמואל, הלך וגדל וטוב: גם, עם-יהוה, וגם, עם-אנשים. {פ}
א ב,כז ויבא איש-אלהים, אל-עלי; ויאמר אליו, כה אמר יהוה, הנגלה נגליתי אל-בית אביך, בהיותם במצרים לבית פרעה. א ב,כח ובחר אתו מכל-שבטי ישראל לי, לכהן, לעלות על-מזבחי להקטיר קטרת לשאת אפוד, לפני; ואתנה לבית אביך, את-כל-אשי בני ישראל. א ב,כט למה תבעטו, בזבחי ובמנחתי, אשר צויתי, מעון; ותכבד את-בניך, ממני, להבריאכם מראשית כל-מנחת ישראל, לעמי. א ב,ל לכן, נאם-יהוה אלהי ישראל, אמור אמרתי, ביתך ובית אביך יתהלכו לפני עד-עולם; ועתה נאם-יהוה חלילה לי, כי-מכבדי אכבד ובזי יקלו. א ב,לא הנה, ימים באים, וגדעתי את-זרעך, ואת-זרע בית אביך--מהיות זקן, בביתך. א ב,לב והבטת צר מעון, בכל אשר-ייטיב את-ישראל; ולא-יהיה זקן בביתך, כל-הימים. א ב,לג ואיש, לא-אכרית לך מעם מזבחי, לכלות את-עיניך, ולאדיב את-נפשך; וכל-מרבית ביתך, ימותו אנשים. א ב,לד וזה-לך האות, אשר יבא אל-שני בניך--אל-חפני, ופינחס: ביום אחד, ימותו שניהם. א ב,לה והקימתי לי כהן נאמן, כאשר בלבבי ובנפשי יעשה; ובניתי לו בית נאמן, והתהלך לפני-משיחי כל-הימים. א ב,לו והיה, כל-הנותר בביתך, יבוא להשתחות לו, לאגורת כסף וככר-לחם; ואמר, ספחני נא אל-אחת הכהנות--לאכל פת-לחם. {פ}
א ג,א והנער שמואל משרת את-יהוה, לפני עלי; ודבר-יהוה, היה יקר בימים ההם--אין חזון, נפרץ. {ס}
א ג,ב ויהי ביום ההוא, ועלי שכב במקומו; ועינו החלו כהות, לא יוכל לראות. א ג,ג ונר אלהים טרם יכבה, ושמואל שכב, בהיכל יהוה, אשר-שם ארון אלהים. {פ}
א ג,ד ויקרא יהוה אל-שמואל, ויאמר הנני. א ג,ה וירץ אל-עלי, ויאמר הנני כי-קראת לי, ויאמר לא-קראתי, שוב שכב; וילך, וישכב. {ס}
א ג,ו ויסף יהוה, קרא עוד שמואל, ויקם שמואל וילך אל-עלי, ויאמר הנני כי קראת לי; ויאמר לא-קראתי בני, שוב שכב. א ג,ז ושמואל, טרם ידע את-יהוה; וטרם יגלה אליו, דבר-יהוה. א ג,ח ויסף יהוה קרא-שמואל, בשלישת, ויקם וילך אל-עלי, ויאמר הנני כי קראת לי; ויבן עלי, כי יהוה קרא לנער. א ג,ט ויאמר עלי לשמואל, לך שכב, והיה אם-יקרא אליך, ואמרת דבר יהוה כי שמע עבדך; וילך שמואל, וישכב במקומו. א ג,י ויבא יהוה ויתיצב, ויקרא כפעם-בפעם שמואל שמואל; ויאמר שמואל דבר, כי שמע עבדך. {פ}
א ג,יא ויאמר יהוה אל-שמואל, הנה אנכי עשה דבר בישראל: אשר, כל-שמעו--תצלינה, שתי אזניו. א ג,יב ביום ההוא אקים אל-עלי, את כל-אשר דברתי אל-ביתו--החל, וכלה. א ג,יג והגדתי לו, כי-שפט אני את-ביתו עד-עולם--בעון אשר-ידע, כי-מקללים להם בניו, ולא כהה, בם. א ג,יד ולכן נשבעתי, לבית עלי: אם-יתכפר עון בית-עלי, בזבח ובמנחה--עד-עולם. א ג,טו וישכב שמואל עד-הבקר, ויפתח את-דלתות בית-יהוה; ושמואל ירא, מהגיד את-המראה אל-עלי. א ג,טז ויקרא עלי את-שמואל, ויאמר שמואל בני; ויאמר, הנני. א ג,יז ויאמר, מה הדבר אשר דבר אליך--אל-נא תכחד, ממני: כה יעשה-לך אלהים, וכה יוסיף, אם-תכחד ממני דבר, מכל-הדבר אשר-דבר אליך. א ג,יח ויגד-לו שמואל את-כל-הדברים, ולא כחד ממנו; ויאמר--יהוה הוא, הטוב בעינו יעשה. {פ}
א ג,יט ויגדל, שמואל; ויהוה היה עמו, ולא-הפיל מכל-דבריו ארצה. א ג,כ וידע, כל-ישראל, מדן, ועד-באר שבע: כי נאמן שמואל, לנביא ליהוה. {ס}
א ג,כא ויסף יהוה, להראה בשלה: כי-נגלה יהוה אל-שמואל בשלו, בדבר יהוה. {פ}
א ד,א ויהי דבר-שמואל, לכל-ישראל; ויצא ישראל לקראת פלשתים למלחמה, ויחנו על-האבן העזר, ופלשתים, חנו באפק. א ד,ב ויערכו פלשתים לקראת ישראל, ותטש המלחמה, וינגף ישראל, לפני פלשתים; ויכו במערכה בשדה, כארבעת אלפים איש. א ד,ג ויבא העם, אל-המחנה, ויאמרו זקני ישראל, למה נגפנו יהוה היום לפני פלשתים; נקחה אלינו משלה, את-ארון ברית יהוה, ויבא בקרבנו, וישענו מכף איבינו. א ד,ד וישלח העם, שלה, וישאו משם את ארון ברית-יהוה צבאות, ישב הכרבים; ושם שני בני-עלי, עם-ארון ברית האלהים--חפני, ופינחס. א ד,ה ויהי, כבוא ארון ברית-יהוה אל-המחנה, וירעו כל-ישראל, תרועה גדולה; ותהם, הארץ. א ד,ו וישמעו פלשתים, את-קול התרועה, ויאמרו, מה קול התרועה הגדולה הזאת במחנה העברים; וידעו--כי ארון יהוה, בא אל-המחנה. א ד,ז ויראו, הפלשתים--כי אמרו, בא אלהים אל-המחנה; ויאמרו אוי לנו, כי לא היתה כזאת אתמול שלשם. א ד,ח אוי לנו--מי יצילנו, מיד האלהים האדירים האלה: אלה הם האלהים, המכים את-מצרים בכל-מכה--במדבר. א ד,ט התחזקו והיו לאנשים, פלשתים--פן תעבדו לעברים, כאשר עבדו לכם; והייתם לאנשים, ונלחמתם. א ד,י וילחמו פלשתים, וינגף ישראל וינסו איש לאהליו, ותהי המכה, גדולה מאד; ויפל, מישראל, שלשים אלף, רגלי. א ד,יא וארון אלהים, נלקח; ושני בני-עלי מתו, חפני ופינחס. א ד,יב וירץ איש-בנימן מהמערכה, ויבא שלה ביום ההוא; ומדיו קרעים, ואדמה על-ראשו. א ד,יג ויבוא, והנה עלי ישב על-הכסא יך (יד) דרך מצפה--כי-היה לבו חרד, על ארון האלהים; והאיש, בא להגיד בעיר, ותזעק, כל-העיר. א ד,יד וישמע עלי, את-קול הצעקה, ויאמר, מה קול ההמון הזה; והאיש מהר, ויבא ויגד לעלי. א ד,טו ועלי, בן-תשעים ושמנה שנה; ועיניו קמה, ולא יכול לראות. א ד,טז ויאמר האיש אל-עלי, אנכי הבא מן-המערכה, ואני, מן-המערכה נסתי היום; ויאמר מה-היה הדבר, בני. א ד,יז ויען המבשר ויאמר, נס ישראל לפני פלשתים, וגם מגפה גדולה, היתה בעם; וגם-שני בניך מתו, חפני ופינחס, וארון האלהים, נלקחה. {פ}
א ד,יח ויהי כהזכירו את-ארון האלהים, ויפל מעל-הכסא אחרנית בעד יד השער ותשבר מפרקתו וימת--כי-זקן האיש, וכבד; והוא שפט את-ישראל, ארבעים שנה. א ד,יט וכלתו אשת-פינחס, הרה ללת, ותשמע את-השמועה אל-הלקח ארון האלהים, ומת חמיה ואישה; ותכרע ותלד, כי-נהפכו עליה צריה. א ד,כ וכעת מותה, ותדברנה הנצבות עליה, אל-תיראי, כי בן ילדת; ולא ענתה, ולא-שתה לבה. א ד,כא ותקרא לנער, איכבוד לאמר, גלה כבוד, מישראל; אל-הלקח ארון האלהים, ואל-חמיה ואישה. א ד,כב ותאמר, גלה כבוד מישראל: כי נלקח, ארון האלהים. {פ}
א ה,א ופלשתים, לקחו, את, ארון האלהים; ויבאהו מאבן העזר, אשדודה. א ה,ב ויקחו פלשתים את-ארון האלהים, ויבאו אתו בית דגון; ויציגו אתו, אצל דגון. א ה,ג וישכמו אשדודים, ממחרת, והנה דגון נפל לפניו ארצה, לפני ארון יהוה; ויקחו, את-דגון, וישבו אתו, למקומו. א ה,ד וישכמו בבקר, ממחרת, והנה דגון נפל לפניו ארצה, לפני ארון יהוה; וראש דגון ושתי כפות ידיו, כרתות אל-המפתן--רק דגון, נשאר עליו. א ה,ה על-כן לא-ידרכו כהני דגון וכל-הבאים בית-דגון, על-מפתן דגון--באשדוד: עד, היום הזה. {פ}
א ה,ו ותכבד יד-יהוה אל-האשדודים, וישמם; ויך אתם בעפלים (בטחרים), את-אשדוד ואת-גבוליה. א ה,ז ויראו אנשי-אשדוד, כי-כן; ואמרו, לא-ישב ארון אלהי ישראל עמנו--כי-קשתה ידו עלינו, ועל דגון אלהינו. א ה,ח וישלחו ויאספו את-כל-סרני פלשתים אליהם, ויאמרו מה-נעשה לארון אלהי ישראל, ויאמרו, גת יסב ארון אלהי ישראל; ויסבו, את-ארון אלהי ישראל. {ס}
א ה,ט ויהי אחרי הסבו אתו, ותהי יד-יהוה בעיר מהומה גדולה מאד, ויך את-אנשי העיר, מקטן ועד-גדול; וישתרו להם, עפלים (טחרים). א ה,י וישלחו את-ארון האלהים, עקרון; ויהי, כבוא ארון האלהים עקרון, ויזעקו העקרנים לאמר הסבו אלי את-ארון אלהי ישראל, להמיתני ואת-עמי. א ה,יא וישלחו ויאספו את-כל-סרני פלשתים, ויאמרו שלחו את-ארון אלהי ישראל וישב למקומו, ולא-ימית אתי, ואת-עמי: כי-היתה מהומת-מות בכל-העיר, כבדה מאד יד האלהים שם. א ה,יב והאנשים אשר לא-מתו, הכו בעפלים (בטחרים); ותעל שועת העיר, השמים. {ס}
א ו,א ויהי ארון-יהוה בשדה פלשתים, שבעה חדשים. א ו,ב ויקראו פלשתים, לכהנים ולקסמים לאמר, מה-נעשה, לארון יהוה: הודענו, במה נשלחנו למקומו. {ס}
א ו,ג ויאמרו, אם-משלחים את-ארון אלהי ישראל אל-תשלחו אתו ריקם--כי-השב תשיבו לו, אשם; אז תרפאו ונודע לכם, למה לא-תסור ידו מכם. א ו,ד ויאמרו, מה האשם אשר נשיב לו, ויאמרו מספר סרני פלשתים, חמשה עפלי (טחרי) זהב וחמשה עכברי זהב: כי-מגפה אחת לכלם, ולסרניכם. א ו,ה ועשיתם צלמי עפליכם (טחריכם) וצלמי עכבריכם, המשחיתם את-הארץ, ונתתם לאלהי ישראל, כבוד; אולי, יקל את-ידו מעליכם, ומעל אלהיכם, ומעל ארצכם. א ו,ו ולמה תכבדו את-לבבכם, כאשר כבדו מצרים ופרעה את-לבם: הלוא כאשר התעלל בהם, וישלחום וילכו. א ו,ז ועתה, קחו ועשו עגלה חדשה אחת, ושתי פרות עלות, אשר לא-עלה עליהם על; ואסרתם את-הפרות בעגלה, והשיבתם בניהם מאחריהם הביתה. א ו,ח ולקחתם את-ארון יהוה, ונתתם אתו אל-העגלה, ואת כלי הזהב אשר השבתם לו אשם, תשימו בארגז מצדו; ושלחתם אתו, והלך. א ו,ט וראיתם, אם-דרך גבולו יעלה בית שמש--הוא עשה לנו, את-הרעה הגדולה הזאת; ואם-לא, וידענו כי לא ידו נגעה בנו--מקרה הוא, היה לנו. א ו,י ויעשו האנשים, כן, ויקחו שתי פרות עלות, ויאסרום בעגלה; ואת-בניהם, כלו בבית. א ו,יא וישמו את-ארון יהוה, אל-העגלה; ואת הארגז, ואת עכברי הזהב, ואת, צלמי טחריהם. א ו,יב וישרנה הפרות בדרך, על-דרך בית שמש, במסלה אחת הלכו הלך וגעו, ולא-סרו ימין ושמאול; וסרני פלשתים הלכים אחריהם, עד-גבול בית שמש. א ו,יג ובית שמש, קצרים קציר-חטים בעמק; וישאו את-עיניהם, ויראו את-הארון, וישמחו, לראות. א ו,יד והעגלה באה אל-שדה יהושע בית-השמשי, ותעמד שם, ושם, אבן גדולה; ויבקעו, את-עצי העגלה, ואת-הפרות, העלו עלה ליהוה. {ס}
א ו,טו והלוים הורידו את-ארון יהוה, ואת-הארגז אשר-אתו אשר-בו כלי-זהב, וישמו, אל-האבן הגדולה; ואנשי בית-שמש, העלו עלות ויזבחו זבחים ביום ההוא--ליהוה.
א ו,טז וחמשה סרני-פלשתים, ראו; וישבו עקרון, ביום ההוא. {ס}
א ו,יז ואלה טחרי הזהב, אשר השיבו פלשתים {ר}
אשם ליהוה: {ס} לאשדוד אחד {ס} לעזה {ר}
אחד, {ס} לאשקלון אחד, {ס} לגת {ר}
אחד, {ס} לעקרון אחד. {ס}
א ו,יח ועכברי {ר}
הזהב, מספר כל-ערי פלשתים לחמשת הסרנים--מעיר מבצר, ועד כפר הפרזי; ועד אבל הגדולה, אשר הניחו עליה את ארון יהוה, עד היום הזה, בשדה יהושע בית השמשי.
א ו,יט ויך באנשי בית-שמש, כי ראו בארון יהוה, ויך בעם שבעים איש, חמשים אלף איש; ויתאבלו העם, כי-הכה יהוה בעם מכה גדולה.
א ו,כ ויאמרו, אנשי בית-שמש, מי יוכל לעמד, לפני יהוה האלהים הקדוש הזה; ואל-מי, יעלה מעלינו.
א ו,כא וישלחו, מלאכים, אל-יושבי קרית-יערים, לאמר: השבו פלשתים, את-ארון יהוה--רדו, העלו אתו אליכם.
א ז,א ויבאו אנשי קרית יערים, ויעלו את-ארון יהוה, ויבאו אתו, אל-בית אבינדב בגבעה; ואת-אלעזר בנו קדשו, לשמר את-ארון יהוה. {פ}
א ז,ב ויהי, מיום שבת הארון בקרית יערים, וירבו הימים, ויהיו עשרים שנה; וינהו כל-בית ישראל, אחרי יהוה. {ס}
א ז,ג ויאמר שמואל, אל-כל-בית ישראל לאמר, אם-בכל-לבבכם אתם שבים אל-יהוה, הסירו את-אלהי הנכר מתוככם והעשתרות; והכינו לבבכם אל-יהוה ועבדהו לבדו, ויצל אתכם מיד פלשתים. א ז,ד ויסירו בני ישראל, את-הבעלים ואת-העשתרת; ויעבדו את-יהוה, לבדו. {פ}
א ז,ה ויאמר שמואל, קבצו את-כל-ישראל המצפתה; ואתפלל בעדכם, אל-יהוה. א ז,ו ויקבצו המצפתה וישאבו-מים וישפכו לפני יהוה, ויצומו ביום ההוא, ויאמרו שם, חטאנו ליהוה; וישפט שמואל את-בני ישראל, במצפה. א ז,ז וישמעו פלשתים, כי-התקבצו בני-ישראל המצפתה, ויעלו סרני-פלשתים, אל-ישראל; וישמעו בני ישראל, ויראו מפני פלשתים. א ז,ח ויאמרו בני-ישראל, אל-שמואל, אל-תחרש ממנו, מזעק אל-יהוה אלהינו; וישענו, מיד פלשתים. א ז,ט ויקח שמואל, טלה חלב אחד, ויעלה (ויעלהו) עולה כליל, ליהוה; ויזעק שמואל אל-יהוה בעד ישראל, ויענהו יהוה. א ז,י ויהי שמואל, מעלה העולה, ופלשתים נגשו, למלחמה בישראל; וירעם יהוה בקול-גדול ביום ההוא על-פלשתים, ויהמם, וינגפו, לפני ישראל. א ז,יא ויצאו אנשי ישראל, מן-המצפה, וירדפו, את-פלשתים; ויכום, עד-מתחת לבית כר. א ז,יב ויקח שמואל אבן אחת, וישם בין-המצפה ובין השן, ויקרא את-שמה, אבן העזר; ויאמר, עד-הנה עזרנו יהוה. א ז,יג ויכנעו, הפלשתים, ולא-יספו עוד, לבוא בגבול ישראל; ותהי יד-יהוה בפלשתים, כל ימי שמואל. א ז,יד ותשבנה הערים אשר לקחו-פלשתים מאת ישראל לישראל, מעקרון ועד-גת, ואת-גבולן, הציל ישראל מיד פלשתים; ויהי שלום, בין ישראל ובין האמרי. א ז,טו וישפט שמואל את-ישראל, כל ימי חייו. א ז,טז והלך, מדי שנה בשנה, וסבב בית-אל, והגלגל והמצפה; ושפט, את-ישראל--את כל-המקומות, האלה. א ז,יז ותשבתו הרמתה כי-שם ביתו, ושם שפט את-ישראל; ויבן-שם מזבח, ליהוה. {פ}
א ח,א ויהי, כאשר זקן שמואל; וישם את-בניו שפטים, לישראל. א ח,ב ויהי שם-בנו הבכור יואל, ושם משנהו אביה--שפטים, בבאר שבע. א ח,ג ולא-הלכו בניו בדרכו, ויטו אחרי הבצע; ויקחו-שחד--ויטו, משפט. {פ}
א ח,ד ויתקבצו, כל זקני ישראל; ויבאו אל-שמואל, הרמתה. א ח,ה ויאמרו אליו, הנה אתה זקנת, ובניך, לא הלכו בדרכיך; עתה, שימה-לנו מלך לשפטנו--ככל-הגוים. א ח,ו וירע הדבר, בעיני שמואל, כאשר אמרו, תנה-לנו מלך לשפטנו; ויתפלל שמואל, אל-יהוה. {פ}
א ח,ז ויאמר יהוה, אל-שמואל, שמע בקול העם, לכל אשר-יאמרו אליך: כי לא אתך מאסו, כי-אתי מאסו ממלך עליהם. א ח,ח ככל-המעשים אשר-עשו, מיום העלתי אותם ממצרים ועד-היום הזה, ויעזבני, ויעבדו אלהים אחרים--כן המה עשים, גם-לך. א ח,ט ועתה, שמע בקולם: אך, כי-העד תעיד בהם, והגדת להם, משפט המלך אשר ימלך עליהם. {ס}
א ח,י ויאמר שמואל, את כל-דברי יהוה, אל-העם, השאלים מאתו מלך. {ס}
א ח,יא ויאמר--זה יהיה משפט המלך, אשר ימלך עליכם: את-בניכם יקח, ושם לו במרכבתו ובפרשיו, ורצו, לפני מרכבתו. א ח,יב ולשום לו, שרי אלפים ושרי חמשים; ולחרש חרישו ולקצר קצירו, ולעשות כלי-מלחמתו וכלי רכבו. א ח,יג ואת-בנותיכם, יקח, לרקחות ולטבחות, ולאפות. א ח,יד ואת-שדותיכם ואת-כרמיכם וזיתיכם, הטובים--יקח; ונתן, לעבדיו. א ח,טו וזרעיכם וכרמיכם, יעשר; ונתן לסריסיו, ולעבדיו. א ח,טז ואת-עבדיכם ואת-שפחותיכם ואת-בחוריכם הטובים, ואת-חמוריכם--יקח; ועשה, למלאכתו. א ח,יז צאנכם, יעשר; ואתם, תהיו-לו לעבדים. א ח,יח וזעקתם, ביום ההוא, מלפני מלככם, אשר בחרתם לכם; ולא-יענה יהוה אתכם, ביום ההוא. א ח,יט וימאנו העם, לשמע בקול שמואל; ויאמרו לא, כי אם-מלך יהיה עלינו. א ח,כ והיינו גם-אנחנו, ככל-הגוים; ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו, ונלחם את-מלחמתנו. א ח,כא וישמע שמואל, את כל-דברי העם; וידברם, באזני יהוה. {פ}
א ח,כב ויאמר יהוה אל-שמואל שמע בקולם, והמלכת להם מלך; ויאמר שמואל אל-אנשי ישראל, לכו איש לעירו. {פ}
א ט,א ויהי-איש מבן ימין (מבנימין), ושמו קיש בן-אביאל בן-צרור בן-בכורת בן-אפיח--בן-איש ימיני: גבור, חיל. א ט,ב ולו-היה בן ושמו שאול, בחור וטוב, ואין איש מבני ישראל, טוב ממנו; משכמו ומעלה, גבה מכל-העם. א ט,ג ותאבדנה, האתנות, לקיש, אבי שאול; ויאמר קיש אל-שאול בנו, קח-נא אתך את-אחד מהנערים, וקום לך, בקש את-האתנת. א ט,ד ויעבר בהר-אפרים ויעבר בארץ-שלשה, ולא מצאו; ויעברו בארץ-שעלים ואין, ויעבר בארץ-ימיני ולא מצאו. א ט,ה המה, באו בארץ צוף, ושאול אמר לנערו אשר-עמו, לכה ונשובה--פן-יחדל אבי מן-האתנות, ודאג לנו. א ט,ו ויאמר לו, הנה-נא איש-אלהים בעיר הזאת, והאיש נכבד, כל אשר-ידבר בוא יבוא; עתה, נלכה שם--אולי יגיד לנו, את-דרכנו אשר-הלכנו עליה. א ט,ז ויאמר שאול לנערו, והנה נלך ומה-נביא לאיש--כי הלחם אזל מכלינו, ותשורה אין-להביא לאיש האלהים: מה, אתנו. א ט,ח ויסף הנער, לענות את-שאול, ויאמר, הנה נמצא בידי רבע שקל כסף; ונתתי לאיש האלהים, והגיד לנו את-דרכנו. א ט,ט לפנים בישראל, כה-אמר האיש בלכתו לדרוש אלהים, לכו ונלכה, עד-הראה: כי לנביא היום, יקרא לפנים הראה. א ט,י ויאמר שאול לנערו טוב דברך, לכה נלכה; וילכו, אל-העיר, אשר-שם, איש האלהים. א ט,יא המה, עלים במעלה העיר, והמה מצאו נערות, יצאות לשאב מים; ויאמרו להן, היש בזה הראה. א ט,יב ותענינה אותם ותאמרנה יש, הנה לפניך; מהר עתה, כי היום בא לעיר--כי זבח היום לעם, בבמה. א ט,יג כבאכם העיר כן תמצאון אתו בטרם יעלה הבמתה לאכל, כי לא-יאכל העם עד-באו--כי-הוא יברך הזבח, אחרי-כן יאכלו הקראים; ועתה עלו, כי-אתו כהיום תמצאון אתו. א ט,יד ויעלו, העיר; המה, באים בתוך העיר, והנה שמואל יצא לקראתם, לעלות הבמה. {ס}
א ט,טו ויהוה, גלה את-אזן שמואל, יום אחד, לפני בוא-שאול לאמר. א ט,טז כעת מחר אשלח אליך איש מארץ בנימן, ומשחתו לנגיד על-עמי ישראל, והושיע את-עמי, מיד פלשתים: כי ראיתי את-עמי, כי באה צעקתו אלי. א ט,יז ושמואל, ראה את-שאול; ויהוה ענהו--הנה האיש אשר אמרתי אליך, זה יעצר בעמי. א ט,יח ויגש שאול את-שמואל, בתוך השער; ויאמר הגידה-נא לי, אי-זה בית הראה. א ט,יט ויען שמואל את-שאול, ויאמר אנכי הראה--עלה לפני הבמה, ואכלתם עמי היום; ושלחתיך בבקר, וכל אשר בלבבך אגיד לך. א ט,כ ולאתנות האבדות לך, היום שלשת הימים--אל-תשם את-לבך להם, כי נמצאו; ולמי, כל-חמדת ישראל--הלוא לך, ולכל בית אביך. {ס}
א ט,כא ויען שאול ויאמר, הלוא בן-ימיני אנכי מקטני שבטי ישראל, ומשפחתי הצערה, מכל-משפחות שבטי בנימן; ולמה דברת אלי, כדבר הזה. {ס}
א ט,כב ויקח שמואל את-שאול ואת-נערו, ויביאם לשכתה; ויתן להם מקום בראש הקרואים, והמה כשלשם איש. א ט,כג ויאמר שמואל, לטבח, תנה את-המנה, אשר נתתי לך--אשר אמרתי אליך, שים אתה עמך. א ט,כד וירם הטבח את-השוק והעליה וישם לפני שאול, ויאמר הנה הנשאר שים-לפניך אכל--כי למועד שמור-לך לאמר, העם קראתי; ויאכל שאול עם-שמואל, ביום ההוא. א ט,כה וירדו מהבמה, העיר; וידבר עם-שאול, על-הגג. א ט,כו וישכמו, ויהי כעלות השחר ויקרא שמואל אל-שאול הגג (הגגה) לאמר, קומה, ואשלחך; ויקם שאול, ויצאו שניהם הוא ושמואל--החוצה. א ט,כז המה, יורדים בקצה העיר, ושמואל אמר אל-שאול אמר לנער ויעבר לפנינו, ויעבר; ואתה עמד כיום, ואשמיעך את-דבר אלהים. {פ}
א י,א ויקח שמואל את-פך השמן, ויצק על-ראשו--וישקהו; ויאמר--הלוא כי-משחך יהוה על-נחלתו, לנגיד. א י,ב בלכתך היום, מעמדי, ומצאת שני אנשים עם-קברת רחל בגבול בנימן, בצלצח; ואמרו אליך, נמצאו האתנות אשר הלכת לבקש, והנה נטש אביך את-דברי האתנות, ודאג לכם לאמר מה אעשה לבני. א י,ג וחלפת משם והלאה, ובאת עד-אלון תבור, ומצאוך שם שלשה אנשים, עלים אל-האלהים בית-אל; אחד נשא שלשה גדיים, ואחד נשא שלשת ככרות לחם, ואחד, נשא נבל-יין. א י,ד ושאלו לך, לשלום; ונתנו לך שתי-לחם, ולקחת מידם. א י,ה אחר כן, תבוא גבעת האלהים, אשר-שם, נצבי פלשתים; ויהי כבאך שם העיר, ופגעת חבל נבאים ירדים מהבמה, ולפניהם נבל ותף וחליל וכנור, והמה מתנבאים. א י,ו וצלחה עליך רוח יהוה, והתנבית עמם; ונהפכת, לאיש אחר. א י,ז והיה, כי תבאינה (תבאנה) האתות האלה--לך: עשה לך אשר תמצא ידך, כי האלהים עמך. א י,ח וירדת לפני, הגלגל, והנה אנכי ירד אליך, להעלות עלות לזבח זבחי שלמים; שבעת ימים תוחל, עד-בואי אליך, והודעתי לך, את אשר תעשה. א י,ט והיה, כהפנתו שכמו ללכת מעם שמואל, ויהפך-לו אלהים, לב אחר; ויבאו כל-האתות האלה, ביום ההוא. {ס}
א י,י ויבאו שם הגבעתה, והנה חבל-נבאים לקראתו; ותצלח עליו רוח אלהים, ויתנבא בתוכם. א י,יא ויהי, כל-יודעו מאתמול שלשם, ויראו, והנה עם-נבאים נבא: {ס} ויאמר העם איש אל-רעהו, מה-זה היה לבן-קיש--הגם שאול, בנביאים. א י,יב ויען איש משם ויאמר, ומי אביהם; על-כן היתה למשל, הגם שאול בנבאים. א י,יג ויכל, מהתנבות, ויבא, הבמה. א י,יד ויאמר דוד שאול אליו ואל-נערו, אן הלכתם; ויאמר, לבקש את-האתנות, ונראה כי-אין, ונבוא אל-שמואל. א י,טו ויאמר, דוד שאול: הגידה-נא לי, מה-אמר לכם שמואל. א י,טז ויאמר שאול, אל-דודו, הגד הגיד לנו, כי נמצאו האתנות; ואת-דבר המלוכה לא-הגיד לו, אשר אמר שמואל. {פ}
א י,יז ויצעק שמואל את-העם, אל-יהוה המצפה.
א י,יח ויאמר אל-בני ישראל, {פ}
כה-אמר יהוה אלהי ישראל, אנכי העליתי את-ישראל, ממצרים; ואציל אתכם, מיד מצרים, ומיד כל-הממלכות, הלחצים אתכם.
א י,יט ואתם היום מאסתם את-אלהיכם, אשר-הוא מושיע לכם מכל-רעותיכם וצרתיכם, ותאמרו לו, כי-מלך תשים עלינו; ועתה, התיצבו לפני יהוה, לשבטיכם, ולאלפיכם.
א י,כ ויקרב שמואל, את כל-שבטי ישראל; וילכד, שבט בנימן.
א י,כא ויקרב את-שבט בנימן, למשפחתו, ותלכד, משפחת המטרי; וילכד שאול בן-קיש, ויבקשהו ולא נמצא.
א י,כב וישאלו-עוד, ביהוה, הבא עוד, הלם איש; {ס} ויאמר יהוה, הנה-הוא נחבא אל-הכלים.
א י,כג וירצו ויקחהו משם, ויתיצב בתוך העם; ויגבה, מכל-העם, משכמו, ומעלה.
א י,כד ויאמר שמואל אל-כל-העם, הראיתם אשר בחר-בו יהוה, כי אין כמהו, בכל-העם; וירעו כל-העם ויאמרו, יחי המלך. {ס}
א י,כה וידבר שמואל אל-העם, את משפט המלכה, ויכתב בספר, וינח לפני יהוה; וישלח שמואל את-כל-העם, איש לביתו. א י,כו וגם-שאול--הלך לביתו, גבעתה; וילכו עמו--החיל, אשר-נגע אלהים בלבם. א י,כז ובני בליעל אמרו, מה-ישענו זה, ויבזהו, ולא-הביאו לו מנחה; ויהי, כמחריש. {פ}
א יא,א ויעל, נחש העמוני, ויחן, על-יביש גלעד; ויאמרו כל-אנשי יביש, אל-נחש, כרת-לנו ברית, ונעבדך. א יא,ב ויאמר אליהם, נחש העמוני, בזאת אכרת לכם, בנקור לכם כל-עין ימין; ושמתיה חרפה, על-כל-ישראל. א יא,ג ויאמרו אליו זקני יביש, הרף לנו שבעת ימים, ונשלחה מלאכים, בכל גבול ישראל; ואם-אין מושיע אתנו, ויצאנו אליך. א יא,ד ויבאו המלאכים גבעת שאול, וידברו הדברים באזני העם; וישאו כל-העם את-קולם, ויבכו. א יא,ה והנה שאול, בא אחרי הבקר מן-השדה, ויאמר שאול, מה-לעם כי יבכו; ויספרו-לו--את-דברי, אנשי יביש. א יא,ו ותצלח רוח-אלהים על-שאול, בשמעו (כשמעו) את-הדברים האלה; ויחר אפו, מאד. א יא,ז ויקח צמד בקר וינתחהו, וישלח בכל-גבול ישראל ביד המלאכים לאמר, אשר איננו יצא אחרי שאול ואחר שמואל, כה יעשה לבקרו; ויפל פחד-יהוה על-העם, ויצאו כאיש אחד. א יא,ח ויפקדם, בבזק; ויהיו בני-ישראל שלש מאות אלף, ואיש יהודה שלשים אלף. א יא,ט ויאמרו למלאכים הבאים, כה תאמרון לאיש יביש גלעד, מחר תהיה-לכם תשועה, בחם (כחם) השמש; ויבאו המלאכים, ויגידו לאנשי יביש--וישמחו. א יא,י ויאמרו אנשי יביש, מחר נצא אליכם; ועשיתם לנו, ככל-הטוב בעיניכם. {ס}
א יא,יא ויהי ממחרת, וישם שאול את-העם שלשה ראשים, ויבאו בתוך-המחנה באשמרת הבקר, ויכו את-עמון עד-חם היום; ויהי הנשארים ויפצו, ולא נשארו-בם שנים יחד. א יא,יב ויאמר העם, אל-שמואל, מי האמר, שאול ימלך עלינו: תנו האנשים, ונמיתם. א יא,יג ויאמר שאול, לא-יומת איש ביום הזה: כי היום עשה-יהוה תשועה, בישראל. א יא,יד ויאמר שמואל אל-העם, לכו ונלכה הגלגל; ונחדש שם, המלוכה. א יא,טו וילכו כל-העם הגלגל, וימלכו שם את-שאול לפני יהוה בגלגל, ויזבחו-שם זבחים שלמים, לפני יהוה; וישמח שם שאול וכל-אנשי ישראל, עד-מאד. {פ}
א יב,א ויאמר שמואל, אל-כל-ישראל, הנה שמעתי בקלכם, לכל אשר-אמרתם לי; ואמליך עליכם, מלך. א יב,ב ועתה הנה המלך מתהלך לפניכם, ואני זקנתי ושבתי, ובני, הנם אתכם; ואני התהלכתי לפניכם, מנערי עד-היום הזה. א יב,ג הנני ענו בי נגד יהוה ונגד משיחו, את-שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי ואת-מי עשקתי את-מי רצותי, ומיד-מי לקחתי כפר, ואעלים עיני בו; ואשיב, לכם. א יב,ד ויאמרו, לא עשקתנו ולא רצותנו; ולא-לקחת מיד-איש, מאומה. א יב,ה ויאמר אליהם עד יהוה בכם, ועד משיחו היום הזה--כי לא מצאתם בידי, מאומה; ויאמר, עד. {פ}
א יב,ו ויאמר שמואל, אל-העם: יהוה, אשר עשה את-משה ואת-אהרן, ואשר העלה את-אבתיכם, מארץ מצרים. א יב,ז ועתה, התיצבו ואשפטה אתכם--לפני יהוה: את כל-צדקות יהוה, אשר-עשה אתכם ואת-אבותיכם. א יב,ח כאשר-בא יעקב, מצרים--ויזעקו אבותיכם, אל-יהוה, וישלח יהוה את-משה ואת-אהרן ויוציאו את-אבתיכם ממצרים, וישבום במקום הזה. א יב,ט וישכחו, את-יהוה אלהיהם; וימכר אתם ביד סיסרא שר-צבא חצור וביד-פלשתים, וביד מלך מואב, וילחמו, בם. א יב,י ויזעקו אל-יהוה, ויאמר (ויאמרו) חטאנו, כי עזבנו את-יהוה, ונעבד את-הבעלים ואת-העשתרות; ועתה, הצילנו מיד איבינו--ונעבדך. א יב,יא וישלח יהוה את-ירבעל ואת-בדן, ואת-יפתח ואת-שמואל; ויצל אתכם מיד איביכם, מסביב, ותשבו, בטח. א יב,יב ותראו, כי-נחש מלך בני-עמון בא עליכם, ותאמרו לי, לא כי-מלך ימלך עלינו: ויהוה אלהיכם, מלככם. א יב,יג ועתה, הנה המלך אשר בחרתם--אשר שאלתם; והנה נתן יהוה עליכם, מלך. א יב,יד אם-תיראו את-יהוה, ועבדתם אתו ושמעתם בקולו, ולא תמרו, את-פי יהוה--והיתם גם-אתם, וגם-המלך אשר מלך עליכם, אחר, יהוה אלהיכם. א יב,טו ואם-לא תשמעו בקול יהוה, ומריתם את-פי יהוה--והיתה יד-יהוה בכם, ובאבתיכם. א יב,טז גם-עתה התיצבו וראו, את-הדבר הגדול הזה, אשר יהוה, עשה לעיניכם. א יב,יז הלוא קציר-חטים, היום--אקרא אל-יהוה, ויתן קלות ומטר; ודעו וראו, כי-רעתכם רבה אשר עשיתם בעיני יהוה, לשאול לכם, מלך. {ס}
א יב,יח ויקרא שמואל אל-יהוה, ויתן יהוה קלת ומטר ביום ההוא; ויירא כל-העם מאד את-יהוה, ואת-שמואל. א יב,יט ויאמרו כל-העם אל-שמואל, התפלל בעד-עבדיך אל-יהוה אלהיך--ואל-נמות: כי-יספנו על-כל-חטאתינו רעה, לשאל לנו מלך. א יב,כ ויאמר שמואל אל-העם, אל-תיראו--אתם עשיתם, את כל-הרעה הזאת; אך, אל-תסורו מאחרי יהוה, ועבדתם את-יהוה, בכל-לבבכם. א יב,כא ולא, תסורו: כי אחרי התהו, אשר לא-יועילו ולא יצילו--כי-תהו המה. א יב,כב כי לא-יטש יהוה, את-עמו--בעבור, שמו הגדול: כי הואיל יהוה, לעשות אתכם לו לעם. א יב,כג גם אנכי, חלילה לי מחטא ליהוה--מחדל, להתפלל בעדכם; והוריתי אתכם, בדרך הטובה והישרה. א יב,כד אך יראו את-יהוה, ועבדתם אתו באמת--בכל-לבבכם: כי ראו, את אשר-הגדל עמכם. א יב,כה ואם-הרע, תרעו--גם-אתם גם-מלככם, תספו. {פ}
א יג,א בן-שנה, שאול במלכו; ושתי שנים, מלך על-ישראל. א יג,ב ויבחר-לו שאול שלשת אלפים, מישראל, ויהיו עם-שאול אלפים במכמש ובהר בית-אל, ואלף היו עם-יונתן בגבעת בנימין; ויתר העם, שלח איש לאהליו. א יג,ג ויך יונתן, את נציב פלשתים אשר בגבע, וישמעו, פלשתים; ושאול תקע בשופר בכל-הארץ לאמר, ישמעו העברים. א יג,ד וכל-ישראל שמעו לאמר, הכה שאול את-נציב פלשתים, וגם-נבאש ישראל, בפלשתים; ויצעקו העם אחרי שאול, הגלגל. א יג,ה ופלשתים נאספו להלחם עם-ישראל, שלשים אלף רכב וששת אלפים פרשים, ועם, כחול אשר על-שפת-הים לרב; ויעלו ויחנו במכמש, קדמת בית און. א יג,ו ואיש ישראל ראו כי צר-לו, כי נגש העם; ויתחבאו העם, במערות ובחוחים ובסלעים, ובצרחים, ובברות. א יג,ז ועברים, עברו את-הירדן, ארץ גד, וגלעד; ושאול עודנו בגלגל, וכל-העם חרדו אחריו. א יג,ח וייחל (ויוחל) שבעת ימים, למועד אשר שמואל, ולא-בא שמואל, הגלגל; ויפץ העם, מעליו. א יג,ט ויאמר שאול--הגשו אלי, העלה והשלמים; ויעל, העלה. א יג,י ויהי, ככלתו להעלות העלה, והנה שמואל, בא; ויצא שאול לקראתו, לברכו. א יג,יא ויאמר שמואל, מה עשית; ויאמר שאול כי-ראיתי כי-נפץ העם מעלי, ואתה לא-באת למועד הימים, ופלשתים, נאספים מכמש. א יג,יב ואמר, עתה ירדו פלשתים אלי הגלגל, ופני יהוה, לא חליתי; ואתאפק, ואעלה העלה. {ס}
א יג,יג ויאמר שמואל אל-שאול, נסכלת: לא שמרת, את-מצות יהוה אלהיך אשר צוך, כי עתה הכין יהוה את-ממלכתך אל-ישראל, עד-עולם. א יג,יד ועתה, ממלכתך לא-תקום: בקש יהוה לו איש כלבבו, ויצוהו יהוה לנגיד על-עמו--כי לא שמרת, את אשר-צוך יהוה. {ס}
א יג,טו ויקם שמואל, ויעל מן-הגלגל--גבעת בנימן; ויפקד שאול, את-העם הנמצאים עמו, כשש מאות, איש. א יג,טז ושאול ויונתן בנו, והעם הנמצא עמם, ישבים, בגבע בנימן; ופלשתים, חנו במכמש. א יג,יז ויצא המשחית ממחנה פלשתים, שלשה ראשים: הראש אחד יפנה אל-דרך עפרה, אל-ארץ שועל. א יג,יח והראש אחד יפנה, דרך בית חרון; והראש אחד יפנה דרך הגבול, הנשקף על-גי הצבעים המדברה. {ס}
א יג,יט וחרש לא ימצא, בכל ארץ ישראל: כי-אמר (אמרו) פלשתים--פן יעשו העברים, חרב או חנית. א יג,כ וירדו כל-ישראל, הפלשתים--ללטוש איש את-מחרשתו ואת-אתו, ואת-קרדמו, ואת, מחרשתו. א יג,כא והיתה הפצירה פים, למחרשת ולאתים, ולשלש קלשון, ולהקרדמים; ולהציב, הדרבן. א יג,כב והיה, ביום מלחמת, ולא נמצא חרב וחנית ביד כל-העם, אשר את-שאול ואת-יונתן; ותמצא לשאול, וליונתן בנו. א יג,כג ויצא מצב פלשתים, אל-מעבר מכמש. {ס}
א יד,א ויהי היום, ויאמר יונתן בן-שאול אל-הנער נשא כליו, לכה ונעברה אל-מצב פלשתים, אשר מעבר הלז; ולאביו, לא הגיד. א יד,ב ושאול, יושב בקצה הגבעה, תחת הרמון, אשר במגרון; והעם אשר עמו, כשש מאות איש. א יד,ג ואחיה בן-אחטוב אחי איכבוד בן-פינחס בן-עלי כהן יהוה, בשלו--נשא אפוד; והעם לא ידע, כי הלך יונתן. א יד,ד ובין המעברות, אשר בקש יונתן לעבר על-מצב פלשתים--שן-הסלע מהעבר מזה, ושן-הסלע מהעבר מזה; ושם האחד בוצץ, ושם האחד סנה. א יד,ה השן האחד מצוק מצפון, מול מכמש; והאחד מנגב, מול גבע. {ס}
א יד,ו ויאמר יהונתן אל-הנער נשא כליו, לכה ונעברה אל-מצב הערלים האלה--אולי יעשה יהוה, לנו: כי אין ליהוה מעצור, להושיע ברב או במעט. א יד,ז ויאמר לו נשא כליו, עשה כל-אשר בלבבך; נטה לך, הנני עמך כלבבך. {ס}
א יד,ח ויאמר, יהונתן, הנה אנחנו עברים, אל-האנשים; ונגלינו, אליהם.
א יד,ט אם-כה יאמרו, אלינו, דמו, עד-הגיענו אליכם--ועמדנו תחתינו, ולא נעלה אליהם.
א יד,י ואם-כה יאמרו עלו עלינו, ועלינו--כי-נתנם יהוה, בידנו: וזה-לנו, האות.
א יד,יא ויגלו שניהם, אל-מצב פלשתים; ויאמרו פלשתים--הנה עברים יצאים, מן-החרים אשר התחבאו-שם.
א יד,יב ויענו אנשי המצבה את-יונתן ואת-נשא כליו, ויאמרו עלו אלינו, ונודיעה אתכם, דבר; {פ}
ויאמר יונתן אל-נשא כליו, עלה אחרי--כי-נתנם יהוה, ביד ישראל.
א יד,יג ויעל יונתן, על-ידיו ועל-רגליו, ונשא כליו, אחריו; ויפלו לפני יונתן, ונשא כליו ממותת אחריו.
א יד,יד ותהי המכה הראשנה, אשר הכה יונתן ונשא כליו--כעשרים איש: כבחצי מענה, צמד שדה.
א יד,טו ותהי חרדה במחנה בשדה, ובכל-העם--המצב והמשחית, חרדו גם-המה; ותרגז הארץ, ותהי לחרדת אלהים.
א יד,טז ויראו הצפים לשאול, בגבעת בנימן; והנה ההמון נמוג, וילך והלם. {פ}
א יד,יז ויאמר שאול, לעם אשר אתו, פקדו-נא וראו, מי הלך מעמנו; ויפקדו, והנה אין יונתן ונשא כליו.
א יד,יח ויאמר שאול לאחיה, הגישה ארון האלהים: כי-היה ארון האלהים, ביום ההוא--ובני ישראל.
א יד,יט ויהי, עד דבר שאול אל-הכהן, וההמון אשר במחנה פלשתים, וילך הלוך ורב; {פ}
ויאמר שאול אל-הכהן, אסף ידך.
א יד,כ ויזעק שאול, וכל-העם אשר אתו, ויבאו, עד-המלחמה; והנה היתה חרב איש, ברעהו--מהומה, גדולה מאד.
א יד,כא והעברים, היו לפלשתים כאתמול שלשום, אשר עלו עמם במחנה, סביב; וגם-המה, להיות עם-ישראל, אשר עם-שאול, ויונתן.
א יד,כב וכל איש ישראל המתחבאים בהר-אפרים, שמעו, כי-נסו, פלשתים; וידבקו גם-המה אחריהם, במלחמה.
א יד,כג ויושע יהוה ביום ההוא, את-ישראל; והמלחמה--עברה, את-בית און.
א יד,כד ואיש-ישראל נגש, ביום ההוא; ויאל שאול את-העם לאמר, ארור האיש אשר-יאכל לחם עד-הערב ונקמתי מאיבי, ולא-טעם כל-העם, לחם. {ס}
א יד,כה וכל-הארץ, באו ביער; ויהי דבש, על-פני השדה. א יד,כו ויבא העם אל-היער, והנה הלך דבש; ואין-משיג ידו אל-פיו, כי-ירא העם את-השבעה. א יד,כז ויונתן לא-שמע, בהשביע אביו את-העם, וישלח את-קצה המטה אשר בידו, ויטבל אותה ביערת הדבש; וישב ידו אל-פיו, ותראנה (ותארנה) עיניו. א יד,כח ויען איש מהעם ויאמר, השבע השביע אביך את-העם לאמר, ארור האיש אשר-יאכל לחם, היום; ויעף, העם. א יד,כט ויאמר, יונתן, עכר אבי, את-הארץ: ראו-נא, כי-ארו עיני--כי טעמתי, מעט דבש הזה. א יד,ל אף, כי לוא אכל אכל היום העם, משלל איביו, אשר מצא: כי עתה לא-רבתה מכה, בפלשתים. א יד,לא ויכו ביום ההוא, בפלשתים, ממכמש, אילנה; ויעף העם, מאד. א יד,לב ויעש (ויעט) העם אל-שלל (השלל), ויקחו צאן ובקר ובני בקר וישחטו-ארצה; ויאכל העם, על-הדם. א יד,לג ויגידו לשאול לאמר, הנה העם חטאים ליהוה לאכל על-הדם; ויאמר בגדתם, גלו-אלי היום אבן גדולה. א יד,לד ויאמר שאול פצו בעם ואמרתם להם הגישו אלי איש שורו ואיש שיהו, ושחטתם בזה ואכלתם, ולא-תחטאו ליהוה, לאכל אל-הדם; ויגשו כל-העם איש שורו בידו, הלילה--וישחטו-שם. א יד,לה ויבן שאול מזבח, ליהוה; אתו החל, לבנות מזבח ליהוה. {פ}
א יד,לו ויאמר שאול נרדה אחרי פלשתים לילה ונבזה בהם עד-אור הבקר, ולא-נשאר בהם איש, ויאמרו, כל-הטוב בעיניך עשה; {ס} ויאמר, הכהן, נקרבה הלם, אל-האלהים. א יד,לז וישאל שאול, באלהים, הארד אחרי פלשתים, התתנם ביד ישראל; ולא ענהו, ביום ההוא. א יד,לח ויאמר שאול--גשו הלם, כל פנות העם; ודעו וראו--במה היתה החטאת הזאת, היום. א יד,לט כי חי-יהוה, המושיע את-ישראל--כי אם-ישנו ביונתן בני, כי מות ימות; ואין ענהו, מכל-העם. א יד,מ ויאמר אל-כל-ישראל, אתם תהיו לעבר אחד, ואני ויונתן בני, נהיה לעבר אחד; ויאמרו העם אל-שאול, הטוב בעיניך עשה. {ס}
א יד,מא ויאמר שאול, אל-יהוה אלהי ישראל--הבה תמים; וילכד יונתן ושאול, והעם יצאו. א יד,מב ויאמר שאול--הפילו, ביני ובין יונתן בני; וילכד, יונתן. א יד,מג ויאמר שאול אל-יונתן, הגידה לי מה עשיתה; ויגד-לו יונתן, ויאמר טעם טעמתי בקצה המטה אשר-בידי מעט דבש--הנני אמות. {ס}
א יד,מד ויאמר שאול, כה-יעשה אלהים וכה יוסף: כי-מות תמות, יונתן. א יד,מה ויאמר העם אל-שאול, היונתן ימות אשר עשה הישועה הגדולה הזאת בישראל--חלילה חי-יהוה אם-יפל משערת ראשו ארצה, כי-עם-אלהים עשה היום הזה; ויפדו העם את-יונתן, ולא-מת. {ס}
א יד,מו ויעל שאול, מאחרי פלשתים; ופלשתים, הלכו למקומם. א יד,מז ושאול לכד המלוכה, על-ישראל; וילחם סביב בכל-איביו במואב ובבני-עמון ובאדום ובמלכי צובה, ובפלשתים, ובכל אשר-יפנה, ירשיע. א יד,מח ויעש חיל, ויך את-עמלק; ויצל את-ישראל, מיד שסהו. {פ}
א יד,מט ויהיו בני שאול, יונתן וישוי ומלכישוע; ושם, שתי בנתיו--שם הבכירה מרב, ושם הקטנה מיכל. א יד,נ ושם אשת שאול, אחינעם בת-אחימעץ; ושם שר-צבאו אבינר, בן-נר דוד שאול. א יד,נא וקיש אבי-שאול ונר אבי-אבנר, בן-אביאל. {ס}
א יד,נב ותהי המלחמה חזקה על-פלשתים, כל ימי שאול; וראה שאול כל-איש גבור, וכל-בן-חיל, ויאספהו, אליו. {פ}
א טו,א ויאמר שמואל, אל-שאול, אתי שלח יהוה למשחך למלך, על-עמו על-ישראל; ועתה שמע, לקול דברי יהוה. {ס}
א טו,ב כה אמר, יהוה צבאות, פקדתי, את אשר-עשה עמלק לישראל--אשר-שם לו בדרך, בעלתו ממצרים. א טו,ג עתה לך והכיתה את-עמלק, והחרמתם את-כל-אשר-לו, ולא תחמל, עליו; והמתה מאיש עד-אשה, מעלל ועד-יונק, משור ועד-שה, מגמל ועד-חמור. {ס}
א טו,ד וישמע שאול, את-העם, ויפקדם בטלאים, מאתים אלף רגלי; ועשרת אלפים, את-איש יהודה. א טו,ה ויבא שאול, עד-עיר עמלק; וירב, בנחל. א טו,ו ויאמר שאול אל-הקיני לכו סרו רדו מתוך עמלקי, פן-אספך עמו, ואתה עשיתה חסד עם-כל-בני ישראל, בעלותם ממצרים; ויסר קיני, מתוך עמלק. א טו,ז ויך שאול, את-עמלק, מחוילה בואך שור, אשר על-פני מצרים. א טו,ח ויתפש את-אגג מלך-עמלק, חי; ואת-כל-העם, החרים לפי-חרב. א טו,ט ויחמל שאול והעם על-אגג, ועל-מיטב הצאן והבקר והמשנים ועל-הכרים ועל-כל-הטוב, ולא אבו, החרימם; וכל-המלאכה נמבזה ונמס, אתה החרימו. {פ}
א טו,י ויהי, דבר-יהוה, אל-שמואל, לאמר. א טו,יא נחמתי, כי-המלכתי את-שאול למלך--כי-שב מאחרי, ואת-דברי לא הקים; ויחר, לשמואל, ויזעק אל-יהוה, כל-הלילה. א טו,יב וישכם שמואל לקראת שאול, בבקר; ויגד לשמואל לאמר, בא-שאול הכרמלה והנה מציב לו יד, ויסב ויעבר, וירד הגלגל. א טו,יג ויבא שמואל, אל-שאול; ויאמר לו שאול, ברוך אתה ליהוה--הקימתי, את-דבר יהוה. א טו,יד ויאמר שמואל, ומה קול-הצאן הזה באזני, וקול הבקר, אשר אנכי שמע. א טו,טו ויאמר שאול מעמלקי הביאום, אשר חמל העם על-מיטב הצאן והבקר, למען זבח, ליהוה אלהיך; ואת-היותר, החרמנו. {פ}
א טו,טז ויאמר שמואל, אל-שאול, הרף ואגידה לך, את אשר דבר יהוה אלי הלילה; ויאמרו (ויאמר) לו, דבר. {ס}
א טו,יז ויאמר שמואל--הלוא אם-קטן אתה בעיניך, ראש שבטי ישראל אתה; וימשחך יהוה למלך, על-ישראל. א טו,יח וישלחך יהוה, בדרך; ויאמר, לך והחרמתה את-החטאים את-עמלק, ונלחמת בו, עד כלותם אתם. א טו,יט ולמה לא-שמעת, בקול יהוה; ותעט, אל-השלל, ותעש הרע, בעיני יהוה. {ס}
א טו,כ ויאמר שאול אל-שמואל, אשר שמעתי בקול יהוה, ואלך, בדרך אשר-שלחני יהוה; ואביא, את-אגג מלך עמלק, ואת-עמלק, החרמתי. א טו,כא ויקח העם מהשלל צאן ובקר, ראשית החרם, לזבח ליהוה אלהיך, בגלגל. {ס}
א טו,כב ויאמר שמואל, החפץ ליהוה בעלות וזבחים, כשמע, בקול יהוה: הנה שמע מזבח טוב, להקשיב מחלב אילים. א טו,כג כי חטאת-קסם מרי, ואון ותרפים הפצר: יען, מאסת את-דבר יהוה, וימאסך, ממלך. {ס}
א טו,כד ויאמר שאול אל-שמואל חטאתי, כי-עברתי את-פי-יהוה ואת-דבריך: כי יראתי את-העם, ואשמע בקולם. א טו,כה ועתה, שא נא את-חטאתי; ושוב עמי, ואשתחוה ליהוה. א טו,כו ויאמר שמואל אל-שאול, לא אשוב עמך: כי מאסתה, את-דבר יהוה, וימאסך יהוה, מהיות מלך על-ישראל. {ס}
א טו,כז ויסב שמואל, ללכת; ויחזק בכנף-מעילו, ויקרע. {ס}
א טו,כח ויאמר אליו, שמואל, קרע יהוה את-ממלכות ישראל מעליך, היום; ונתנה, לרעך הטוב ממך. {ס}
א טו,כט וגם נצח ישראל, לא ישקר ולא ינחם: כי לא אדם הוא, להנחם. א טו,ל ויאמר חטאתי--עתה כבדני נא נגד זקני-עמי, ונגד ישראל; ושוב עמי, והשתחויתי ליהוה אלהיך. א טו,לא וישב שמואל, אחרי שאול; וישתחו שאול, ליהוה. {ס}
א טו,לב ויאמר שמואל, הגישו אלי את-אגג מלך עמלק, וילך אליו, אגג מעדנת; ויאמר אגג, אכן סר מר-המות. {ס}
א טו,לג ויאמר שמואל--כאשר שכלה נשים חרבך, כן-תשכל מנשים אמך; וישסף שמואל את-אגג לפני יהוה, בגלגל. {ס}
א טו,לד וילך שמואל, הרמתה; ושאול עלה אל-ביתו, גבעת שאול. א טו,לה ולא-יסף שמואל לראות את-שאול, עד-יום מותו, כי-התאבל שמואל, אל-שאול; ויהוה נחם, כי-המליך את-שאול על-ישראל. {פ}
א טז,א ויאמר יהוה אל-שמואל, עד-מתי אתה מתאבל אל-שאול, ואני מאסתיו, ממלך על-ישראל; מלא קרנך שמן, ולך אשלחך אל-ישי בית-הלחמי--כי-ראיתי בבניו לי, מלך. א טז,ב ויאמר שמואל איך אלך, ושמע שאול והרגני; ויאמר יהוה, עגלת בקר תקח בידך, ואמרת, לזבח ליהוה באתי. א טז,ג וקראת לישי, בזבח; ואנכי, אודיעך את אשר-תעשה, ומשחת לי, את אשר-אמר אליך. א טז,ד ויעש שמואל, את אשר דבר יהוה, ויבא, בית לחם; ויחרדו זקני העיר, לקראתו, ויאמר, שלם בואך. א טז,ה ויאמר שלום, לזבח ליהוה באתי, התקדשו, ובאתם אתי בזבח; ויקדש את-ישי ואת-בניו, ויקרא להם לזבח. א טז,ו ויהי בבואם, וירא את-אליאב; ויאמר, אך נגד יהוה משיחו. {ס}
א טז,ז ויאמר יהוה אל-שמואל, אל-תבט אל-מראהו ואל-גבה קומתו--כי מאסתיהו: כי לא, אשר יראה האדם--כי האדם יראה לעינים, ויהוה יראה ללבב.
א טז,ח ויקרא ישי אל-אבינדב, ויעברהו לפני שמואל; ויאמר, גם-בזה לא-בחר יהוה.
א טז,ט ויעבר ישי, שמה; ויאמר, גם-בזה לא-בחר יהוה.
א טז,י ויעבר ישי שבעת בניו, לפני שמואל; ויאמר שמואל אל-ישי, לא-בחר יהוה באלה.
א טז,יא ויאמר שמואל אל-ישי, התמו הנערים, ויאמר עוד שאר הקטן, והנה רעה בצאן; ויאמר שמואל אל-ישי שלחה וקחנו, כי לא-נסב עד-באו פה.
א טז,יב וישלח ויביאהו והוא אדמוני, עם-יפה עינים וטוב ראי; {פ}
ויאמר יהוה קום משחהו, כי-זה הוא.
א טז,יג ויקח שמואל את-קרן השמן, וימשח אתו בקרב אחיו, ותצלח רוח-יהוה אל-דוד, מהיום ההוא ומעלה; ויקם שמואל, וילך הרמתה.
א טז,יד ורוח יהוה סרה, מעם שאול; ובעתתו רוח-רעה, מאת יהוה.
א טז,טו ויאמרו עבדי-שאול, אליו: הנה-נא רוח-אלהים רעה, מבעתך.
א טז,טז יאמר-נא אדננו, עבדיך לפניך--יבקשו, איש ידע מנגן בכנור; והיה, בהיות עליך רוח-אלהים רעה--ונגן בידו, וטוב לך. {פ}
א טז,יז ויאמר שאול, אל-עבדיו: ראו-נא לי, איש מיטיב לנגן, והביאותם, אלי. א טז,יח ויען אחד מהנערים ויאמר, הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי, ידע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר, ואיש תאר; ויהוה, עמו. א טז,יט וישלח שאול מלאכים, אל-ישי; ויאמר, שלחה אלי את-דוד בנך אשר בצאן. א טז,כ ויקח ישי חמור לחם, ונאד יין, וגדי עזים, אחד; וישלח ביד-דוד בנו, אל-שאול. א טז,כא ויבא דוד אל-שאול, ויעמד לפניו; ויאהבהו מאד, ויהי-לו נשא כלים. א טז,כב וישלח שאול, אל-ישי לאמר: יעמד-נא דוד לפני, כי-מצא חן בעיני. א טז,כג והיה, בהיות רוח-אלהים אל-שאול, ולקח דוד את-הכנור, ונגן בידו; ורוח לשאול וטוב לו, וסרה מעליו רוח הרעה. {פ}
א יז,א ויאספו פלשתים את-מחניהם, למלחמה, ויאספו, שכה אשר ליהודה; ויחנו בין-שוכה ובין-עזקה, באפס דמים. א יז,ב ושאול ואיש-ישראל נאספו, ויחנו בעמק האלה; ויערכו מלחמה, לקראת פלשתים. א יז,ג ופלשתים עמדים אל-ההר, מזה, וישראל עמדים אל-ההר, מזה; והגיא, ביניהם. א יז,ד ויצא איש-הבנים ממחנות פלשתים, גלית שמו מגת: גבהו, שש אמות וזרת. א יז,ה וכובע נחשת על-ראשו, ושריון קשקשים הוא לבוש; ומשקל, השריון--חמשת-אלפים שקלים, נחשת. א יז,ו ומצחת נחשת, על-רגליו; וכידון נחשת, בין כתפיו. א יז,ז וחץ (ועץ) חניתו, כמנור ארגים, ולהבת חניתו, שש-מאות שקלים ברזל; ונשא הצנה, הלך לפניו. א יז,ח ויעמד, ויקרא אל-מערכת ישראל, ויאמר להם, למה תצאו לערך מלחמה: הלוא אנכי הפלשתי, ואתם עבדים לשאול--ברו-לכם איש, וירד אלי. א יז,ט אם-יוכל להלחם אתי, והכני--והיינו לכם, לעבדים; ואם-אני אוכל-לו, והכיתיו--והייתם לנו לעבדים, ועבדתם אתנו. א יז,י ויאמר, הפלשתי, אני חרפתי את-מערכות ישראל, היום הזה; תנו-לי איש, ונלחמה יחד. א יז,יא וישמע שאול וכל-ישראל, את-דברי הפלשתי האלה; ויחתו ויראו, מאד. {פ}
א יז,יב ודוד בן-איש אפרתי הזה, מבית לחם יהודה, ושמו ישי, ולו שמנה בנים; והאיש בימי שאול, זקן בא באנשים. א יז,יג וילכו שלשת בני-ישי, הגדלים--הלכו אחרי-שאול, למלחמה; ושם שלשת בניו, אשר הלכו במלחמה--אליאב הבכור ומשנהו אבינדב, והשלשי שמה. א יז,יד ודוד, הוא הקטן; ושלשה, הגדלים, הלכו, אחרי שאול. {ס}
א יז,טו ודוד הלך ושב, מעל שאול, לרעות את-צאן אביו, בית-לחם. א יז,טז ויגש הפלשתי, השכם והערב; ויתיצב, ארבעים יום. {פ}
א יז,יז ויאמר ישי לדוד בנו, קח-נא לאחיך איפת הקליא הזה, ועשרה לחם, הזה; והרץ המחנה, לאחיך. א יז,יח ואת עשרת חרצי החלב, האלה, תביא, לשר-האלף; ואת-אחיך תפקד לשלום, ואת-ערבתם תקח. א יז,יט ושאול והמה וכל-איש ישראל, בעמק האלה; נלחמים, עם-פלשתים. {ס}
א יז,כ וישכם דוד בבקר, ויטש את-הצאן על-שמר, וישא וילך, כאשר צוהו ישי; ויבא, המעגלה, והחיל היצא אל-המערכה, והרעו במלחמה. א יז,כא ותערך ישראל ופלשתים, מערכה לקראת מערכה. א יז,כב ויטש דוד את-הכלים מעליו, על-יד שומר הכלים, וירץ, המערכה; ויבא, וישאל לאחיו לשלום. א יז,כג והוא מדבר עמם, והנה איש הבנים עולה גלית הפלשתי שמו מגת ממערות (ממערכות) פלשתים, וידבר, כדברים האלה; וישמע, דוד. א יז,כד וכל איש ישראל, בראותם את-האיש; וינסו, מפניו, וייראו, מאד. א יז,כה ויאמר איש ישראל, הראיתם האיש העלה הזה--כי לחרף את-ישראל, עלה; והיה האיש אשר-יכנו יעשרנו המלך עשר גדול, ואת-בתו יתן-לו, ואת בית אביו, יעשה חפשי בישראל. {פ}
א יז,כו ויאמר דוד, אל-האנשים העמדים עמו לאמר, מה-יעשה לאיש אשר יכה את-הפלשתי הלז, והסיר חרפה מעל ישראל: כי מי, הפלשתי הערל הזה, כי חרף, מערכות אלהים חיים. א יז,כז ויאמר לו העם, כדבר הזה לאמר: כה יעשה, לאיש אשר יכנו. א יז,כח וישמע אליאב אחיו הגדול, בדברו אל-האנשים; ויחר-אף אליאב בדוד ויאמר למה-זה ירדת, ועל-מי נטשת מעט הצאן ההנה במדבר--אני ידעתי את-זדנך ואת רע לבבך, כי למען ראות המלחמה ירדת. א יז,כט ויאמר דוד, מה עשיתי עתה; הלוא, דבר הוא. א יז,ל ויסב מאצלו אל-מול אחר, ויאמר כדבר הזה; וישבהו העם דבר, כדבר הראשון. א יז,לא וישמעו, הדברים, אשר, דבר דוד; ויגדו לפני-שאול, ויקחהו. א יז,לב ויאמר דוד אל-שאול, אל-יפל לב-אדם עליו; עבדך ילך, ונלחם עם-הפלשתי הזה. א יז,לג ויאמר שאול אל-דוד, לא תוכל ללכת אל-הפלשתי הזה, להלחם, עמו: כי-נער אתה, והוא איש מלחמה מנעריו. {ס}
א יז,לד ויאמר דוד אל-שאול, רעה היה עבדך לאביו בצאן; ובא הארי ואת-הדוב, ונשא שה מהעדר. א יז,לה ויצאתי אחריו והכתיו, והצלתי מפיו; ויקם עלי--והחזקתי בזקנו, והכתיו והמיתיו. א יז,לו גם את-הארי גם-הדב, הכה עבדך; והיה הפלשתי הערל הזה, כאחד מהם, כי חרף, מערכת אלהים חיים. {ס}
א יז,לז ויאמר, דוד, יהוה אשר הצלני מיד הארי ומיד הדב, הוא יצילני מיד הפלשתי הזה; {ס} ויאמר שאול אל-דוד לך, ויהוה יהיה עמך. א יז,לח וילבש שאול את-דוד מדיו, ונתן קובע נחשת על-ראשו; וילבש אתו, שריון. א יז,לט ויחגר דוד את-חרבו מעל למדיו ויאל ללכת, כי לא-נסה, ויאמר דוד אל-שאול לא אוכל ללכת באלה, כי לא נסיתי; ויסרם דוד, מעליו. א יז,מ ויקח מקלו בידו, ויבחר-לו חמשה חלקי-אבנים מן-הנחל וישם אתם בכלי הרעים אשר-לו ובילקוט--וקלעו בידו; ויגש, אל-הפלשתי. א יז,מא וילך, הפלשתי, הלך וקרב, אל-דוד; והאיש נשא הצנה, לפניו. א יז,מב ויבט הפלשתי ויראה את-דוד, ויבזהו: כי-היה נער, ואדמני עם-יפה מראה. א יז,מג ויאמר הפלשתי, אל-דוד, הכלב אנכי, כי-אתה בא-אלי במקלות; ויקלל הפלשתי את-דוד, באלהיו. א יז,מד ויאמר הפלשתי, אל-דוד: לכה אלי--ואתנה את-בשרך, לעוף השמים ולבהמת השדה. {ס}
א יז,מה ויאמר דוד, אל-הפלשתי, אתה בא אלי, בחרב ובחנית ובכידון; ואנכי בא-אליך, בשם יהוה צבאות, אלהי מערכות ישראל, אשר חרפת. א יז,מו היום הזה יסגרך יהוה בידי והכיתך, והסרתי את-ראשך מעליך, ונתתי פגר מחנה פלשתים היום הזה, לעוף השמים ולחית הארץ; וידעו, כל-הארץ, כי יש אלהים, לישראל. א יז,מז וידעו כל-הקהל הזה, כי-לא בחרב ובחנית יהושיע יהוה: כי ליהוה המלחמה, ונתן אתכם בידנו. {ס}
א יז,מח והיה כי-קם הפלשתי, וילך ויקרב לקראת דוד; וימהר דוד, וירץ המערכה לקראת הפלשתי. א יז,מט וישלח דוד את-ידו אל-הכלי, ויקח משם אבן ויקלע, ויך את-הפלשתי, אל-מצחו; ותטבע האבן במצחו, ויפל על-פניו ארצה. א יז,נ ויחזק דוד מן-הפלשתי בקלע ובאבן, ויך את-הפלשתי וימתהו; וחרב, אין ביד-דוד. א יז,נא וירץ דוד ויעמד אל-הפלשתי ויקח את-חרבו וישלפה מתערה, וימתתהו, ויכרת-בה, את-ראשו; ויראו הפלשתים כי-מת גבורם, וינסו. א יז,נב ויקמו אנשי ישראל ויהודה וירעו, וירדפו את-הפלשתים, עד-בואך גיא, ועד שערי עקרון; ויפלו חללי פלשתים, בדרך שערים, ועד-גת, ועד-עקרון. א יז,נג וישבו בני ישראל, מדלק אחרי פלשתים; וישסו, את-מחניהם. א יז,נד ויקח דוד את-ראש הפלשתי, ויבאהו ירושלם; ואת-כליו, שם באהלו. {ס}
א יז,נה וכראות שאול את-דוד, יצא לקראת הפלשתי, אמר אל-אבנר שר הצבא, בן-מי-זה הנער אבנר; ויאמר אבנר, חי-נפשך המלך אם-ידעתי. א יז,נו ויאמר, המלך: שאל אתה, בן-מי-זה העלם. {ס}
א יז,נז וכשוב דוד, מהכות את-הפלשתי, ויקח אתו אבנר, ויבאהו לפני שאול; וראש הפלשתי, בידו. א יז,נח ויאמר אליו שאול, בן-מי אתה הנער; ויאמר דוד, בן-עבדך ישי בית הלחמי. א יח,א ויהי, ככלתו לדבר אל-שאול, ונפש יהונתן, נקשרה בנפש דוד; ויאהבו (ויאהבהו) יהונתן, כנפשו. א יח,ב ויקחהו שאול, ביום ההוא; ולא נתנו, לשוב בית אביו. א יח,ג ויכרת יהונתן ודוד, ברית, באהבתו אתו, כנפשו. א יח,ד ויתפשט יהונתן, את-המעיל אשר עליו, ויתנהו, לדוד; ומדיו, ועד-חרבו ועד-קשתו ועד-חגרו. א יח,ה ויצא דוד בכל אשר ישלחנו שאול, ישכיל, וישמהו שאול, על אנשי המלחמה; וייטב, בעיני כל-העם, וגם, בעיני עבדי שאול. {פ}
א יח,ו ויהי בבואם, בשוב דוד מהכות את-הפלשתי, ותצאנה הנשים מכל-ערי ישראל לשור (לשיר) והמחלות, לקראת שאול המלך--בתפים בשמחה, ובשלשים. א יח,ז ותענינה הנשים המשחקות, ותאמרן: הכה שאול באלפו, ודוד ברבבתיו. א יח,ח ויחר לשאול מאד, וירע בעיניו הדבר הזה, ויאמר נתנו לדוד רבבות, ולי נתנו האלפים; ועוד לו, אך המלוכה. א יח,ט ויהי שאול, עון (עוין) את-דוד, מהיום ההוא, והלאה. {ס}
א יח,י ויהי ממחרת, ותצלח רוח אלהים רעה אל-שאול ויתנבא בתוך-הבית, ודוד מנגן בידו, כיום ביום; והחנית, ביד-שאול. א יח,יא ויטל שאול, את-החנית, ויאמר, אכה בדוד ובקיר; ויסב דוד מפניו, פעמים. א יח,יב וירא שאול, מלפני דוד: כי-היה יהוה עמו, ומעם שאול סר. א יח,יג ויסרהו שאול מעמו, וישמהו לו שר-אלף; ויצא ויבא, לפני העם. {ס}
א יח,יד ויהי דוד לכל-דרכו, משכיל; ויהוה, עמו. א יח,טו וירא שאול, אשר-הוא משכיל מאד; ויגר, מפניו. א יח,טז וכל-ישראל ויהודה, אהב את-דוד: כי-הוא יוצא ובא, לפניהם. {פ}
א יח,יז ויאמר שאול אל-דוד, הנה בתי הגדולה מרב אתה אתן-לך לאשה--אך היה-לי לבן-חיל, והלחם מלחמות יהוה; ושאול אמר, אל-תהי ידי בו, ותהי-בו, יד-פלשתים. {ס}
א יח,יח ויאמר דוד אל-שאול, מי אנכי ומי חיי, משפחת אבי, בישראל--כי-אהיה חתן, למלך. א יח,יט ויהי, בעת תת את-מרב בת-שאול--לדוד; והיא נתנה לעדריאל המחלתי, לאשה. א יח,כ ותאהב מיכל בת-שאול, את-דוד; ויגדו לשאול, וישר הדבר בעיניו. א יח,כא ויאמר שאול אתננה לו, ותהי-לו למוקש, ותהי-בו, יד-פלשתים; ויאמר שאול אל-דוד, בשתים תתחתן בי היום. א יח,כב ויצו שאול את-עבדו, דברו אל-דוד בלט לאמר, הנה חפץ בך המלך, וכל-עבדיו אהבוך; ועתה, התחתן במלך. א יח,כג וידברו עבדי שאול, באזני דוד, את-הדברים, האלה; ויאמר דוד, הנקלה בעיניכם התחתן במלך, ואנכי, איש-רש ונקלה. א יח,כד ויגדו עבדי שאול, לו--לאמר: כדברים האלה, דבר דוד. א יח,כה ויאמר שאול כה-תאמרו לדוד, אין-חפץ למלך במהר, כי במאה ערלות פלשתים, להנקם באיבי המלך; ושאול חשב, להפיל את-דוד ביד-פלשתים. א יח,כו ויגדו עבדיו לדוד, את-הדברים האלה, וישר הדבר בעיני דוד, להתחתן במלך; ולא מלאו, הימים. א יח,כז ויקם דוד וילך הוא ואנשיו, ויך בפלשתים מאתים איש, ויבא דוד את-ערלתיהם, וימלאום למלך להתחתן במלך; ויתן-לו שאול את-מיכל בתו, לאשה. {ס}
א יח,כח וירא שאול וידע, כי יהוה עם-דוד; ומיכל בת-שאול, אהבתהו. א יח,כט ויאסף שאול, לרא מפני דוד--עוד; ויהי שאול איב את-דוד, כל-הימים. {פ}
א יח,ל ויצאו, שרי פלשתים; ויהי מדי צאתם, שכל דוד מכל עבדי שאול, וייקר שמו, מאד. {ס}
א יט,א וידבר שאול, אל-יונתן בנו ואל-כל-עבדיו, להמית, את-דוד; ויהונתן, בן-שאול, חפץ בדוד, מאד. א יט,ב ויגד יהונתן לדוד לאמר, מבקש שאול אבי להמיתך; ועתה השמר-נא בבקר, וישבת בסתר ונחבאת. א יט,ג ואני אצא ועמדתי ליד-אבי, בשדה אשר אתה שם, ואני, אדבר בך אל-אבי; וראיתי מה, והגדתי לך. {ס}
א יט,ד וידבר יהונתן בדוד טוב, אל-שאול אביו; ויאמר אליו אל-יחטא המלך בעבדו בדוד, כי לוא חטא לך, וכי מעשיו, טוב-לך מאד. א יט,ה וישם את-נפשו בכפו ויך את-הפלשתי, ויעש יהוה תשועה גדולה לכל-ישראל--ראית, ותשמח; ולמה תחטא בדם נקי, להמית את-דוד חנם. א יט,ו וישמע שאול, בקול יהונתן; וישבע שאול, חי-יהוה אם-יומת. א יט,ז ויקרא יהונתן, לדוד, ויגד-לו יהונתן, את כל-הדברים האלה; ויבא יהונתן את-דוד אל-שאול, ויהי לפניו כאתמול שלשום. {ס}
א יט,ח ותוסף המלחמה, להיות; ויצא דוד וילחם בפלשתים, ויך בהם מכה גדולה, וינסו, מפניו. א יט,ט ותהי רוח יהוה רעה, אל-שאול, והוא בביתו ישב, וחניתו בידו; ודוד, מנגן ביד. א יט,י ויבקש שאול להכות בחנית, בדוד ובקיר, ויפטר מפני שאול, ויך את-החנית בקיר; ודוד נס וימלט, בלילה הוא. {פ}
א יט,יא וישלח שאול מלאכים אל-בית דוד, לשמרו, ולהמיתו, בבקר; ותגד לדוד, מיכל אשתו לאמר, אם-אינך ממלט את-נפשך הלילה, מחר אתה מומת. א יט,יב ותרד מיכל את-דוד, בעד החלון; וילך ויברח, וימלט. א יט,יג ותקח מיכל את-התרפים, ותשם אל-המטה, ואת כביר העזים, שמה מראשתיו; ותכס, בבגד. {ס}
א יט,יד וישלח שאול מלאכים, לקחת את-דוד; ותאמר, חלה הוא. {ס}
א יט,טו וישלח שאול את-המלאכים, לראות את-דוד לאמר: העלו אתו במטה אלי, להמתו. א יט,טז ויבאו, המלאכים, והנה התרפים, אל-המטה; וכביר העזים, מראשתיו. {ס}
א יט,יז ויאמר שאול אל-מיכל, למה ככה רמיתני, ותשלחי את-איבי, וימלט; ותאמר מיכל אל-שאול, הוא-אמר אלי שלחני למה אמיתך. א יט,יח ודוד ברח וימלט, ויבא אל-שמואל הרמתה, ויגד-לו, את כל-אשר עשה-לו שאול; וילך הוא ושמואל, וישבו בנוית (בניות). א יט,יט ויגד לשאול, לאמר: הנה דוד, בנוית (בניות) ברמה. א יט,כ וישלח שאול מלאכים, לקחת את-דוד, וירא את-להקת הנביאים נבאים, ושמואל עמד נצב עליהם; ותהי על-מלאכי שאול, רוח אלהים, ויתנבאו, גם-המה. א יט,כא ויגדו לשאול, וישלח מלאכים אחרים, ויתנבאו, גם-המה; {ס} ויסף שאול, וישלח מלאכים שלשים, ויתנבאו, גם-המה. א יט,כב וילך גם-הוא הרמתה, ויבא עד-בור הגדול אשר בשכו, וישאל ויאמר, איפה שמואל ודוד; ויאמר, הנה בנוית (בניות) ברמה. א יט,כג וילך שם, אל-נוית (ניות) ברמה; ותהי עליו גם-הוא רוח אלהים, וילך הלוך ויתנבא, עד-באו, בנוית (בניות) ברמה. א יט,כד ויפשט גם-הוא בגדיו, ויתנבא גם-הוא לפני שמואל, ויפל ערם, כל-היום ההוא וכל-הלילה; על-כן, יאמרו--הגם שאול, בנביאם. {פ}
א כ,א ויברח דוד, מנוות (מניות) ברמה; ויבא ויאמר לפני יהונתן, מה עשיתי מה-עוני ומה-חטאתי לפני אביך--כי מבקש, את-נפשי. א כ,ב ויאמר לו חלילה, לא תמות--הנה לו-עשה (לא-יעשה) אבי דבר גדול או דבר קטן, ולא יגלה את-אזני; ומדוע יסתיר אבי ממני את-הדבר הזה, אין זאת. א כ,ג וישבע עוד דוד, ויאמר ידע ידע אביך כי-מצאתי חן בעיניך, ויאמר אל-ידע-זאת יהונתן, פן-יעצב; ואולם, חי-יהוה וחי נפשך--כי כפשע, ביני ובין המות. א כ,ד ויאמר יהונתן, אל-דוד: מה-תאמר נפשך, ואעשה-לך. {פ}
א כ,ה ויאמר דוד אל-יהונתן, הנה-חדש מחר, ואנכי ישב-אשב עם-המלך, לאכול; ושלחתני ונסתרתי בשדה, עד הערב השלשית. א כ,ו אם-פקד יפקדני, אביך: ואמרת, נשאל נשאל ממני דוד לרוץ בית-לחם עירו--כי זבח הימים שם, לכל-המשפחה. א כ,ז אם-כה יאמר טוב, שלום לעבדך; ואם-חרה יחרה, לו--דע, כי-כלתה הרעה מעמו. א כ,ח ועשית חסד, על-עבדך, כי בברית יהוה, הבאת את-עבדך עמך; ואם-יש-בי עון המיתני אתה, ועד-אביך למה-זה תביאני. {פ}
א כ,ט ויאמר יהונתן, חלילה לך: כי אם-ידע אדע, כי-כלתה הרעה מעם אבי לבוא עליך--ולא אתה, אגיד לך. {ס}
א כ,י ויאמר דוד אל-יהונתן, מי יגיד לי; או מה-יענך אביך, קשה. {ס}
א כ,יא ויאמר יהונתן אל-דוד, לכה ונצא השדה; ויצאו שניהם, השדה. {ס}
א כ,יב ויאמר יהונתן אל-דוד, יהוה אלהי ישראל כי-אחקר את-אבי כעת מחר השלשית, והנה-טוב, אל-דוד--ולא-אז אשלח אליך, וגליתי את-אזנך. א כ,יג כה-יעשה יהוה ליהונתן וכה יסיף, כי-ייטב אל-אבי את-הרעה עליך--וגליתי את-אזנך, ושלחתיך והלכת לשלום; ויהי יהוה עמך, כאשר היה עם-אבי. א כ,יד ולא, אם-עודני חי; ולא-תעשה עמדי חסד יהוה, ולא אמות. א כ,טו ולא-תכרית את-חסדך מעם ביתי, עד-עולם; ולא, בהכרת יהוה את-איבי דוד, איש, מעל פני האדמה. א כ,טז ויכרת יהונתן, עם-בית דוד; ובקש יהוה, מיד איבי דוד. א כ,יז ויוסף יהונתן להשביע את-דוד, באהבתו אתו: כי-אהבת נפשו, אהבו. {ס}
א כ,יח ויאמר-לו יהונתן, מחר חדש; ונפקדת, כי יפקד מושבך. א כ,יט ושלשת, תרד מאד, ובאת אל-המקום, אשר-נסתרת שם ביום המעשה; וישבת, אצל האבן האזל. א כ,כ ואני, שלשת החצים צדה אורה, לשלח-לי, למטרה. א כ,כא והנה אשלח את-הנער, לך מצא את-החצים: אם-אמר אמר לנער הנה החצים ממך והנה, קחנו ובאה כי-שלום לך ואין דבר--חי-יהוה. א כ,כב ואם-כה אמר לעלם, הנה החצים ממך והלאה--לך, כי שלחך יהוה. א כ,כג והדבר--אשר דברנו, אני ואתה: הנה יהוה ביני ובינך, עד-עולם. {ס}
א כ,כד ויסתר דוד, בשדה; ויהי החדש, וישב המלך על- (אל-) הלחם לאכול. א כ,כה וישב המלך על-מושבו כפעם בפעם, אל-מושב הקיר, ויקם יהונתן, וישב אבנר מצד שאול; ויפקד, מקום דוד. א כ,כו ולא-דבר שאול מאומה, ביום ההוא: כי אמר מקרה הוא, בלתי טהור הוא כי-לא טהור. {ס}
א כ,כז ויהי, ממחרת החדש השני, ויפקד, מקום דוד; {פ}
ויאמר שאול, אל-יהונתן בנו, מדוע לא-בא בן-ישי גם-תמול גם-היום, אל-הלחם.
א כ,כח ויען יהונתן, את-שאול: נשאל נשאל דוד מעמדי, עד-בית לחם.
א כ,כט ויאמר שלחני נא כי זבח משפחה לנו בעיר, והוא צוה-לי אחי, ועתה אם-מצאתי חן בעיניך, אמלטה נא ואראה את-אחי; על-כן לא-בא, אל-שלחן המלך. {ס}
א כ,ל ויחר-אף שאול, ביהונתן, ויאמר לו, בן-נעות המרדות: הלוא ידעתי, כי-בחר אתה לבן-ישי, לבשתך, ולבשת ערות אמך. א כ,לא כי כל-הימים, אשר בן-ישי חי על-האדמה, לא תכון, אתה ומלכותך; ועתה, שלח וקח אתו אלי--כי בן-מות, הוא. {ס}
א כ,לב ויען, יהונתן, את-שאול, אביו; ויאמר אליו למה יומת, מה עשה. א כ,לג ויטל שאול את-החנית עליו, להכתו; וידע, יהונתן, כי-כלה היא מעם אביו, להמית את-דוד. {ס}
א כ,לד ויקם יהונתן מעם השלחן, בחרי-אף; ולא-אכל ביום-החדש השני, לחם--כי נעצב אל-דוד, כי הכלמו אביו. {ס}
א כ,לה ויהי בבקר, ויצא יהונתן השדה למועד דוד; ונער קטן, עמו. א כ,לו ויאמר לנערו--רץ מצא נא את-החצים, אשר אנכי מורה; הנער רץ, והוא-ירה החצי להעברו. א כ,לז ויבא הנער עד-מקום החצי, אשר ירה יהונתן; ויקרא יהונתן אחרי הנער, ויאמר, הלוא החצי, ממך והלאה. א כ,לח ויקרא יהונתן אחרי הנער, מהרה חושה אל-תעמד; וילקט נער יהונתן, את-החצי (החצים), ויבא, אל-אדניו. א כ,לט והנער, לא-ידע מאומה; אך יהונתן ודוד, ידעו את-הדבר. {ס}
א כ,מ ויתן יהונתן את-כליו, אל-הנער אשר-לו; ויאמר לו, לך הביא העיר. א כ,מא הנער, בא, ודוד קם מאצל הנגב, ויפל לאפיו ארצה וישתחו שלש פעמים; וישקו איש את-רעהו, ויבכו איש את-רעהו, עד-דוד, הגדיל. א כ,מב ויאמר יהונתן לדוד, לך לשלום: אשר נשבענו שנינו אנחנו, בשם יהוה לאמר, יהוה יהיה ביני ובינך ובין זרעי ובין זרעך, עד-עולם. {פ}
א כא,א ויקם, וילך; ויהונתן, בא העיר. א כא,ב ויבא דוד נבה, אל-אחימלך הכהן; ויחרד אחימלך לקראת דוד, ויאמר לו מדוע אתה לבדך, ואיש, אין אתך. א כא,ג ויאמר דוד לאחימלך הכהן, המלך צוני דבר, ויאמר אלי איש אל-ידע מאומה את-הדבר אשר-אנכי שלחך, ואשר צויתך; ואת-הנערים יודעתי, אל-מקום פלני אלמוני. א כא,ד ועתה, מה-יש תחת-ידך חמשה-לחם--תנה בידי; או, הנמצא. א כא,ה ויען הכהן את-דוד ויאמר, אין-לחם חל אל-תחת ידי: כי-אם-לחם קדש יש, אם-נשמרו הנערים אך מאשה. {פ}
א כא,ו ויען דוד את-הכהן ויאמר לו, כי אם-אשה עצרה-לנו כתמול שלשם, בצאתי, ויהיו כלי-הנערים קדש: והוא, דרך חל--ואף, כי היום יקדש בכלי. א כא,ז ויתן-לו הכהן, קדש: כי לא-היה שם לחם, כי-אם-לחם הפנים המוסרים מלפני יהוה, לשום לחם חם, ביום הלקחו. א כא,ח ושם איש מעבדי שאול ביום ההוא, נעצר לפני יהוה, ושמו, דאג האדמי--אביר הרעים, אשר לשאול. א כא,ט ויאמר דוד לאחימלך, ואין יש-פה תחת-ידך חנית או-חרב: כי גם-חרבי וגם-כלי לא-לקחתי בידי, כי-היה דבר-המלך נחוץ. {ס}
א כא,י ויאמר הכהן, חרב גלית הפלשתי אשר-הכית בעמק האלה הנה-היא לוטה בשמלה אחרי האפוד--אם-אתה תקח-לך קח, כי אין אחרת זולתה בזה; {ס} ויאמר דוד אין כמוה, תננה לי. א כא,יא ויקם דוד, ויברח ביום-ההוא מפני שאול; ויבא, אל-אכיש מלך גת. א כא,יב ויאמרו עבדי אכיש, אליו, הלוא-זה דוד, מלך הארץ; הלוא לזה, יענו במחלות לאמר, הכה שאול באלפו, ודוד ברבבתו. א כא,יג וישם דוד את-הדברים האלה, בלבבו; וירא מאד, מפני אכיש מלך-גת. א כא,יד וישנו את-טעמו בעיניהם, ויתהלל בידם; ויתו על-דלתות השער, ויורד רירו אל-זקנו. {ס}
א כא,טו ויאמר אכיש, אל-עבדיו: הנה תראו איש משתגע, למה תביאו אתו אלי. א כא,טז חסר משגעים, אני, כי-הבאתם את-זה, להשתגע עלי; הזה, יבוא אל-ביתי. {פ}
א כב,א וילך דוד משם, וימלט אל-מערת עדלם; וישמעו אחיו וכל-בית אביו, וירדו אליו שמה. א כב,ב ויתקבצו אליו כל-איש מצוק וכל-איש אשר-לו נשא, וכל-איש מר-נפש, ויהי עליהם, לשר; ויהיו עמו, כארבע מאות איש. א כב,ג וילך דוד משם, מצפה מואב; ויאמר אל-מלך מואב, יצא-נא אבי ואמי אתכם, עד אשר אדע, מה-יעשה-לי אלהים. א כב,ד וינחם, את-פני מלך מואב; וישבו עמו, כל-ימי היות-דוד במצודה. {ס}
א כב,ה ויאמר גד הנביא אל-דוד, לא תשב במצודה--לך ובאת-לך, ארץ יהודה; וילך דוד, ויבא יער חרת. {ס}
א כב,ו וישמע שאול--כי נודע דוד, ואנשים אשר אתו; ושאול יושב בגבעה תחת-האשל ברמה, וחניתו בידו, וכל-עבדיו, נצבים עליו. א כב,ז ויאמר שאול, לעבדיו הנצבים עליו, שמעו-נא, בני ימיני: גם-לכלכם, יתן בן-ישי שדות וכרמים--לכלכם ישים, שרי אלפים ושרי מאות. א כב,ח כי קשרתם כלכם עלי, ואין-גלה את-אזני בכרת-בני עם-בן-ישי, ואין-חלה מכם עלי, וגלה את-אזני: כי הקים בני את-עבדי עלי לארב, כיום הזה. {ס}
א כב,ט ויען דאג האדמי, והוא נצב על-עבדי-שאול--ויאמר: ראיתי, את-בן-ישי, בא נבה, אל-אחימלך בן-אחטוב. א כב,י וישאל-לו, ביהוה, וצידה, נתן לו; ואת, חרב גלית הפלשתי--נתן לו. א כב,יא וישלח המלך לקרא את-אחימלך בן-אחיטוב הכהן, ואת כל-בית אביו הכהנים--אשר בנב; ויבאו כלם, אל-המלך. {ס}
א כב,יב ויאמר שאול, שמע-נא בן-אחיטוב; ויאמר, הנני אדני. א כב,יג ויאמר אלו, שאול, למה קשרתם עלי, אתה ובן-ישי--בתתך לו לחם וחרב, ושאול לו באלהים, לקום אלי לארב, כיום הזה. {ס}
א כב,יד ויען אחימלך את-המלך, ויאמר: ומי בכל-עבדיך כדוד נאמן, וחתן המלך וסר אל-משמעתך ונכבד בביתך. א כב,טו היום החלתי לשאול- (לשאל-) לו באלהים, חלילה לי: אל-ישם המלך בעבדו דבר, בכל-בית אבי--כי לא-ידע עבדך בכל-זאת, דבר קטן או גדול. א כב,טז ויאמר המלך, מות תמות אחימלך: אתה, וכל-בית אביך. א כב,יז ויאמר המלך לרצים הנצבים עליו סבו והמיתו כהני יהוה, כי גם-ידם עם-דוד, וכי ידעו כי-ברח הוא, ולא גלו את-אזנו (אזני); ולא-אבו עבדי המלך, לשלח את-ידם, לפגע, בכהני יהוה. {ס}
א כב,יח ויאמר המלך, לדויג (לדואג), סב אתה, ופגע בכהנים; ויסב דויג (דואג) האדמי, ויפגע-הוא בכהנים, וימת ביום ההוא שמנים וחמשה איש, נשא אפוד בד. א כב,יט ואת נב עיר-הכהנים, הכה לפי-חרב, מאיש ועד-אשה, מעולל ועד-יונק; ושור וחמור ושה, לפי-חרב. א כב,כ וימלט בן-אחד, לאחימלך בן-אחטוב, ושמו, אביתר; ויברח, אחרי דוד. א כב,כא ויגד אביתר, לדוד: כי הרג שאול, את כהני יהוה. א כב,כב ויאמר דוד לאביתר, ידעתי ביום ההוא כי-שם דויג (דואג) האדמי, כי-הגד יגיד, לשאול: אנכי סבתי, בכל-נפש בית אביך. א כב,כג שבה אתי אל-תירא, כי אשר-יבקש את-נפשי יבקש את-נפשך: כי-משמרת אתה, עמדי. {ס}
א כג,א ויגדו לדוד, לאמר: הנה פלשתים נלחמים בקעילה, והמה שסים את-הגרנות. א כג,ב וישאל דוד ביהוה, לאמר, האלך והכיתי, בפלשתים האלה; {ס} ויאמר יהוה אל-דוד, לך והכית בפלשתים, והושעת, את-קעילה. א כג,ג ויאמרו אנשי דוד, אליו, הנה אנחנו פה ביהודה, יראים; ואף כי-נלך קעלה, אל-מערכות פלשתים. {ס}
א כג,ד ויוסף עוד דוד לשאול ביהוה, ויענהו יהוה; ויאמר, קום רד קעילה--כי-אני נתן את-פלשתים, בידך. א כג,ה וילך דוד ואנשו קעילה וילחם בפלשתים, וינהג את-מקניהם, ויך בהם, מכה גדולה; וישע דוד, את ישבי קעילה. {ס}
א כג,ו ויהי, בברח אביתר בן-אחימלך אל-דוד--קעילה; אפוד, ירד בידו. א כג,ז ויגד לשאול, כי-בא דוד קעילה; ויאמר שאול, נכר אתו אלהים בידי--כי נסגר לבוא, בעיר דלתים ובריח. א כג,ח וישמע שאול את-כל-העם, למלחמה, לרדת קעילה, לצור אל-דוד ואל-אנשיו. א כג,ט וידע דוד--כי עליו, שאול מחריש הרעה; ויאמר אל-אביתר הכהן, הגישה האפוד. {ס}
א כג,י ויאמר, דוד, יהוה אלהי ישראל, שמע שמע עבדך כי-מבקש שאול לבוא אל-קעילה--לשחת לעיר, בעבורי. א כג,יא היסגרני בעלי קעילה בידו הירד שאול, כאשר שמע עבדך--יהוה אלהי ישראל, הגד-נא לעבדך; {ס} ויאמר יהוה, ירד. {ס}
א כג,יב ויאמר דוד--היסגרו בעלי קעילה אתי ואת-אנשי, ביד-שאול; ויאמר יהוה, יסגירו. {ס}
א כג,יג ויקם דוד ואנשיו כשש-מאות איש, ויצאו מקעלה, ויתהלכו, באשר יתהלכו; ולשאול הגד, כי-נמלט דוד מקעילה, ויחדל, לצאת. א כג,יד וישב דוד במדבר במצדות, וישב בהר במדבר-זיף; ויבקשהו שאול כל-הימים, ולא-נתנו אלהים בידו. א כג,טו וירא דוד, כי-יצא שאול לבקש את-נפשו; ודוד במדבר-זיף, בחרשה. {ס}
א כג,טז ויקם יהונתן בן-שאול, וילך אל-דוד חרשה; ויחזק את-ידו, באלהים. א כג,יז ויאמר אליו אל-תירא, כי לא תמצאך יד שאול אבי, ואתה תמלך על-ישראל, ואנכי אהיה-לך למשנה; וגם-שאול אבי, ידע כן. א כג,יח ויכרתו שניהם ברית, לפני יהוה; וישב דוד בחרשה, ויהונתן הלך לביתו. {ס}
א כג,יט ויעלו זפים אל-שאול, הגבעתה לאמר: הלוא דוד מסתתר עמנו במצדות, בחרשה--בגבעת החכילה, אשר מימין הישימון. א כג,כ ועתה לכל-אות נפשך המלך, לרדת--רד; ולנו הסגירו, ביד המלך. א כג,כא ויאמר שאול, ברוכים אתם ליהוה: כי חמלתם, עלי. א כג,כב לכו-נא הכינו עוד, ודעו וראו את-מקומו אשר תהיה רגלו--מי ראהו, שם: כי אמר אלי, ערום יערם הוא. א כג,כג וראו ודעו, מכל המחבאים אשר יתחבא שם, ושבתם אלי אל-נכון, והלכתי אתכם; והיה, אם-ישנו בארץ--וחפשתי אתו, בכל אלפי יהודה. א כג,כד ויקומו וילכו זיפה, לפני שאול; ודוד ואנשיו במדבר מעון, בערבה--אל, ימין הישימון. א כג,כה וילך שאול ואנשיו, לבקש, ויגדו לדוד, וירד הסלע וישב במדבר מעון; וישמע שאול, וירדף אחרי-דוד מדבר מעון. א כג,כו וילך שאול מצד ההר, מזה, ודוד ואנשיו מצד ההר, מזה; ויהי דוד נחפז ללכת, מפני שאול, ושאול ואנשיו עטרים אל-דוד ואל-אנשיו, לתפשם. א כג,כז ומלאך בא, אל-שאול לאמר: מהרה ולכה, כי-פשטו פלשתים על-הארץ. א כג,כח וישב שאול, מרדף אחרי דוד, וילך, לקראת פלשתים; על-כן, קראו למקום ההוא, סלע, המחלקות. א כג,כט ויעל דוד, משם; וישב, במצדות עין-גדי. {ס}
א כד,א ויהי, כאשר שב שאול, מאחרי, פלשתים; ויגדו לו, לאמר, הנה דוד, במדבר עין גדי. {ס}
א כד,ב ויקח שאול, שלשת אלפים איש בחור--מכל-ישראל; וילך, לבקש את-דוד ואנשיו, על-פני, צורי היעלים. א כד,ג ויבא אל-גדרות הצאן על-הדרך, ושם מערה, ויבא שאול, להסך את-רגליו; ודוד, ואנשיו, בירכתי המערה, ישבים. א כד,ד ויאמרו אנשי דוד אליו, הנה היום אשר-אמר יהוה אליך הנה אנכי נתן את-איביך (איבך) בידך, ועשית לו, כאשר יטב בעיניך; ויקם דוד, ויכרת את-כנף-המעיל אשר-לשאול--בלט. א כד,ה ויהי, אחרי-כן, ויך לב-דוד, אתו--על אשר כרת, את-כנף אשר לשאול. א כד,ו ויאמר לאנשיו חלילה לי מיהוה, אם-אעשה את-הדבר הזה לאדני למשיח יהוה--לשלח ידי, בו: כי-משיח יהוה, הוא. א כד,ז וישסע דוד את-אנשיו בדברים, ולא נתנם לקום אל-שאול; ושאול קם מהמערה, וילך בדרך. {ס}
א כד,ח ויקם דוד אחרי-כן, ויצא מן המערה (מהמערה), ויקרא אחרי-שאול לאמר, אדני המלך; ויבט שאול אחריו, ויקד דוד אפים ארצה וישתחו. {ס}
א כד,ט ויאמר דוד לשאול, למה תשמע את-דברי אדם לאמר: הנה דוד, מבקש רעתך. א כד,י הנה היום הזה ראו עיניך, את אשר-נתנך יהוה היום בידי במערה, ואמר להרגך, ותחס עליך; ואמר, לא-אשלח ידי באדני--כי-משיח יהוה, הוא. א כד,יא ואבי ראה--גם ראה את-כנף מעילך, בידי: כי בכרתי את-כנף מעילך ולא הרגתיך, דע וראה כי אין בידי רעה ופשע ולא-חטאתי לך--ואתה צדה את-נפשי, לקחתה. א כד,יב ישפט יהוה ביני ובינך, ונקמני יהוה ממך; וידי, לא תהיה-בך. א כד,יג כאשר יאמר, משל הקדמני, מרשעים, יצא רשע; וידי, לא תהיה-בך. א כד,יד אחרי מי יצא מלך ישראל, אחרי מי אתה רדף: אחרי כלב מת, אחרי פרעש אחד. א כד,טו והיה יהוה לדין, ושפט ביני ובינך; וירא וירב את-ריבי, וישפטני מידך. {פ}
א כד,טז ויהי ככלות דוד, לדבר את-הדברים האלה אל-שאול, ויאמר שאול, הקלך זה בני דוד; וישא שאול קלו, ויבך. א כד,יז ויאמר, אל-דוד, צדיק אתה, ממני: כי אתה גמלתני הטובה, ואני גמלתיך הרעה. א כד,יח ואת (ואתה) הגדת היום, את אשר-עשיתה אתי טובה--את אשר סגרני יהוה בידך, ולא הרגתני. א כד,יט וכי-ימצא איש את-איבו, ושלחו בדרך טובה; ויהוה, ישלמך טובה, תחת היום הזה, אשר עשיתה לי. א כד,כ ועתה הנה ידעתי, כי מלך תמלוך; וקמה, בידך, ממלכת, ישראל. א כד,כא ועתה, השבעה לי ביהוה, אם-תכרית את-זרעי, אחרי; ואם-תשמיד את-שמי, מבית אבי. א כד,כב וישבע דוד, לשאול; וילך שאול, אל-ביתו, ודוד ואנשיו, עלו על-המצודה. {ס}
א כה,א וימת שמואל--ויקבצו כל-ישראל ויספדו-לו, ויקברהו בביתו ברמה; ויקם דוד, וירד אל-מדבר פארן. {פ}
א כה,ב ואיש במעון ומעשהו בכרמל, והאיש גדול מאד, ולו צאן שלשת-אלפים, ואלף עזים; ויהי בגזז את-צאנו, בכרמל. א כה,ג ושם האיש נבל, ושם אשתו אבגיל; והאשה טובת-שכל ויפת תאר, והאיש קשה ורע מעללים והוא כלבו (כלבי). א כה,ד וישמע דוד, במדבר: כי-גזז נבל, את-צאנו. א כה,ה וישלח דוד, עשרה נערים; ויאמר דוד לנערים, עלו כרמלה ובאתם אל-נבל, ושאלתם-לו בשמי, לשלום. א כה,ו ואמרתם כה, לחי; ואתה שלום וביתך שלום, וכל אשר-לך שלום. א כה,ז ועתה שמעתי, כי גזזים לך; עתה, הרעים אשר-לך היו עמנו--לא הכלמנום ולא-נפקד להם מאומה, כל-ימי היותם בכרמל. א כה,ח שאל את-נעריך ויגידו לך, וימצאו הנערים חן בעיניך--כי-על-יום טוב, בנו; תנה-נא, את אשר תמצא ידך לעבדיך, ולבנך, לדוד. א כה,ט ויבאו נערי דוד, וידברו אל-נבל ככל-הדברים האלה בשם דוד; וינוחו. א כה,י ויען נבל את-עבדי דוד, ויאמר, מי דוד, ומי בן-ישי; היום, רבו עבדים, המתפרצים, איש מפני אדניו. א כה,יא ולקחתי את-לחמי, ואת-מימי, ואת טבחתי, אשר טבחתי לגזזי; ונתתי, לאנשים, אשר לא ידעתי, אי מזה המה. א כה,יב ויהפכו נערי-דוד, לדרכם; וישבו, ויבאו, ויגדו לו, ככל הדברים האלה. א כה,יג ויאמר דוד לאנשיו חגרו איש את-חרבו, ויחגרו איש את-חרבו, ויחגר גם-דוד, את-חרבו; ויעלו אחרי דוד, כארבע מאות איש, ומאתים, ישבו על-הכלים. א כה,יד ולאביגיל אשת נבל, הגיד נער-אחד מהנערים לאמר: הנה שלח דוד מלאכים מהמדבר לברך את-אדנינו, ויעט בהם. א כה,טו והאנשים, טבים לנו מאד; ולא הכלמנו, ולא-פקדנו מאומה, כל-ימי התהלכנו אתם, בהיותנו בשדה. א כה,טז חומה היו עלינו, גם-לילה גם-יומם, כל-ימי היותנו עמם, רעים הצאן. א כה,יז ועתה, דעי וראי מה-תעשי--כי-כלתה הרעה אל-אדנינו, ועל כל-ביתו; והוא, בן-בליעל, מדבר, אליו. א כה,יח ותמהר אבוגיל (אביגיל) ותקח מאתים לחם ושנים נבלי-יין, וחמש צאן עשוות (עשויות) וחמש סאים קלי, ומאה צמקים, ומאתים דבלים; ותשם, על-החמרים. א כה,יט ותאמר לנעריה עברו לפני, הנני אחריכם באה; ולאישה נבל, לא הגידה. א כה,כ והיה היא רכבת על-החמור, וירדת בסתר ההר, והנה דוד ואנשיו, ירדים לקראתה; ותפגש, אתם. א כה,כא ודוד אמר, אך לשקר שמרתי את-כל-אשר לזה במדבר, ולא-נפקד מכל-אשר-לו, מאומה; וישב-לי רעה, תחת טובה. א כה,כב כה-יעשה אלהים לאיבי דוד, וכה יסיף: אם-אשאיר מכל-אשר-לו עד-הבקר, משתין בקיר. א כה,כג ותרא אביגיל, את-דוד, ותמהר, ותרד מעל החמור; ותפל לאפי דוד, על-פניה, ותשתחו, ארץ. א כה,כד ותפל, על-רגליו, ותאמר, בי-אני אדני העון; ותדבר-נא אמתך, באזניך, ושמע, את דברי אמתך. א כה,כה אל-נא ישים אדני את-לבו אל-איש הבליעל הזה על-נבל, כי כשמו כן-הוא--נבל שמו, ונבלה עמו; ואני, אמתך--לא ראיתי את-נערי אדני, אשר שלחת. א כה,כו ועתה אדני, חי-יהוה וחי-נפשך אשר מנעך יהוה מבוא בדמים, והושע ידך, לך; ועתה, יהיו כנבל איביך, והמבקשים אל-אדני, רעה. א כה,כז ועתה הברכה הזאת, אשר-הביא שפחתך לאדני; ונתנה, לנערים, המתהלכים, ברגלי אדני. א כה,כח שא נא, לפשע אמתך: כי עשה-יעשה יהוה לאדני בית נאמן, כי-מלחמות יהוה אדני נלחם, ורעה לא-תמצא בך, מימיך. א כה,כט ויקם אדם לרדפך, ולבקש את-נפשך; והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים, את יהוה אלהיך, ואת נפש איביך יקלענה, בתוך כף הקלע. א כה,ל והיה, כי-יעשה יהוה לאדני, ככל אשר-דבר את-הטובה, עליך--וצוך לנגיד, על-ישראל. א כה,לא ולא תהיה זאת לך לפוקה ולמכשול לב לאדני, ולשפך-דם חנם, ולהושיע אדני, לו; והיטב יהוה לאדני, וזכרת את-אמתך. {ס}
א כה,לב ויאמר דוד, לאביגל: ברוך יהוה אלהי ישראל, אשר שלחך היום הזה לקראתי. א כה,לג וברוך טעמך, וברוכה את: אשר כלתני היום הזה, מבוא בדמים, והשע ידי, לי. א כה,לד ואולם, חי-יהוה אלהי ישראל, אשר מנעני, מהרע אתך: כי לולי מהרת, ותבאתי (ותבאת) לקראתי--כי אם-נותר לנבל עד-אור הבקר, משתין בקיר. א כה,לה ויקח דוד מידה, את אשר-הביאה לו; ולה אמר, עלי לשלום לביתך--ראי שמעתי בקולך, ואשא פניך. א כה,לו ותבא אביגיל אל-נבל והנה-לו משתה בביתו כמשתה המלך, ולב נבל טוב עליו, והוא שכר, עד-מאד; ולא-הגידה לו, דבר קטן וגדול--עד-אור הבקר. א כה,לז ויהי בבקר, בצאת היין מנבל, ותגד-לו אשתו, את-הדברים האלה; וימת לבו בקרבו, והוא היה לאבן. א כה,לח ויהי, כעשרת הימים; ויגף יהוה את-נבל, וימת. א כה,לט וישמע דוד, כי מת נבל, ויאמר ברוך יהוה אשר רב את-ריב חרפתי מיד נבל ואת-עבדו חשך מרעה, ואת רעת נבל השיב יהוה בראשו; וישלח דוד וידבר באביגיל, לקחתה לו לאשה. א כה,מ ויבאו עבדי דוד, אל-אביגיל--הכרמלה; וידברו אליה, לאמר, דוד שלחנו אליך, לקחתך לו לאשה. א כה,מא ותקם, ותשתחו אפים ארצה; ותאמר, הנה אמתך לשפחה, לרחץ, רגלי עבדי אדני. א כה,מב ותמהר ותקם אביגיל, ותרכב על-החמור, וחמש נערתיה, ההלכות לרגלה; ותלך, אחרי מלאכי דוד, ותהי-לו, לאשה. א כה,מג ואת-אחינעם לקח דוד, מיזרעאל; ותהיין גם-שתיהן לו, לנשים. {ס}
א כה,מד ושאול, נתן את-מיכל בתו--אשת דוד: לפלטי בן-ליש, אשר מגלים. א כו,א ויבאו הזפים אל-שאול, הגבעתה לאמר: הלוא דוד מסתתר בגבעת החכילה, על פני הישימן. א כו,ב ויקם שאול, וירד אל-מדבר-זיף, ואתו שלשת-אלפים איש, בחורי ישראל--לבקש את-דוד, במדבר-זיף. א כו,ג ויחן שאול בגבעת החכילה, אשר על-פני הישימן--על-הדרך; ודוד, ישב במדבר, וירא, כי בא שאול אחריו המדברה. א כו,ד וישלח דוד, מרגלים; וידע, כי-בא שאול אל-נכון. א כו,ה ויקם דוד, ויבא אל-המקום אשר חנה-שם שאול, וירא דוד את-המקום אשר שכב-שם שאול, ואבנר בן-נר שר-צבאו; ושאול שכב במעגל, והעם חנים סביבתו. א כו,ו ויען דוד ויאמר אל-אחימלך החתי, ואל-אבישי בן-צרויה אחי יואב לאמר, מי-ירד אתי אל-שאול, אל-המחנה; ויאמר אבישי, אני ארד עמך. א כו,ז ויבא דוד ואבישי אל-העם, לילה, והנה שאול שכב ישן במעגל, וחניתו מעוכה-בארץ מראשתו; ואבנר והעם, שכבים סביבתו. {ס}
א כו,ח ויאמר אבישי אל-דוד, סגר אלהים היום את-אויבך בידך; ועתה אכנו נא בחנית ובארץ, פעם אחת, ולא אשנה, לו. א כו,ט ויאמר דוד אל-אבישי, אל-תשחיתהו: כי מי שלח ידו, במשיח יהוה--ונקה. {פ}
א כו,י ויאמר דוד חי-יהוה, כי אם-יהוה יגפנו; או-יומו יבוא ומת, או במלחמה ירד ונספה. א כו,יא חלילה לי מיהוה, משלח ידי במשיח יהוה; ועתה קח-נא את-החנית אשר מראשתו, ואת-צפחת המים--ונלכה-לנו. א כו,יב ויקח דוד את-החנית ואת-צפחת המים, מראשתי שאול, וילכו, להם; ואין ראה ואין יודע ואין מקיץ, כי כלם ישנים--כי תרדמת יהוה, נפלה עליהם. א כו,יג ויעבר דוד העבר, ויעמד על-ראש-ההר מרחק: רב המקום, ביניהם. א כו,יד ויקרא דוד אל-העם, ואל-אבנר בן-נר לאמר, הלוא תענה, אבנר; ויען אבנר ויאמר, מי אתה קראת אל-המלך. {פ}
א כו,טו ויאמר דוד אל-אבנר הלוא-איש אתה, ומי כמוך בישראל, ולמה לא שמרת, אל-אדניך המלך: כי-בא אחד העם, להשחית את-המלך אדניך. א כו,טז לא-טוב הדבר הזה, אשר עשית--חי-יהוה כי בני-מות אתם, אשר לא-שמרתם על-אדניכם על-משיח יהוה; ועתה ראה, אי-חנית המלך ואת-צפחת המים--אשר מראשתו. א כו,יז ויכר שאול, את-קול דוד, ויאמר, הקולך זה בני דוד; ויאמר דוד, קולי אדני המלך. א כו,יח ויאמר, למה זה אדני רדף אחרי עבדו: כי מה עשיתי, ומה-בידי רעה. א כו,יט ועתה, ישמע-נא אדני המלך, את, דברי עבדו: אם-יהוה הסיתך בי, ירח מנחה, ואם בני האדם ארורים הם לפני יהוה, כי-גרשוני היום מהסתפח בנחלת יהוה לאמר לך עבד אלהים אחרים. א כו,כ ועתה, אל-יפל דמי ארצה, מנגד, פני יהוה: כי-יצא מלך ישראל, לבקש את-פרעש אחד, כאשר ירדף הקרא, בהרים. א כו,כא ויאמר שאול חטאתי שוב בני-דוד, כי לא-ארע לך עוד, תחת אשר יקרה נפשי בעיניך, היום הזה: הנה הסכלתי ואשגה, הרבה מאד. א כו,כב ויען דוד ויאמר, הנה החנית (חנית) המלך; ויעבר אחד מהנערים, ויקחה. א כו,כג ויהוה ישיב לאיש, את-צדקתו ואת-אמנתו--אשר נתנך יהוה היום, ביד, ולא אביתי, לשלח ידי במשיח יהוה. א כו,כד והנה, כאשר גדלה נפשך היום הזה--בעיני: כן תגדל נפשי בעיני יהוה, ויצלני מכל-צרה. {פ}
א כו,כה ויאמר שאול אל-דוד, ברוך אתה בני דוד--גם עשה תעשה, וגם יכל תוכל; וילך דוד לדרכו, ושאול שב למקומו. {פ}
א כז,א ויאמר דוד אל-לבו, עתה אספה יום-אחד ביד-שאול; אין-לי טוב כי המלט אמלט אל-ארץ פלשתים, ונואש ממני שאול לבקשני עוד בכל-גבול ישראל, ונמלטתי, מידו. א כז,ב ויקם דוד--ויעבר הוא, ושש-מאות איש אשר עמו: אל-אכיש בן-מעוך, מלך גת. א כז,ג וישב דוד עם-אכיש בגת הוא ואנשיו, איש וביתו: דוד, ושתי נשיו, אחינעם היזרעאלת, ואביגיל אשת-נבל הכרמלית. א כז,ד ויגד לשאול, כי-ברח דוד גת; ולא-יוסף (יסף) עוד, לבקשו. {ס}
א כז,ה ויאמר דוד אל-אכיש, אם-נא מצאתי חן בעיניך יתנו-לי מקום באחת ערי השדה--ואשבה שם; ולמה ישב עבדך בעיר הממלכה, עמך. א כז,ו ויתן-לו אכיש ביום ההוא, את-צקלג; לכן היתה צקלג למלכי יהודה, עד היום הזה. {פ}
א כז,ז ויהי מספר הימים, אשר-ישב דוד בשדה פלשתים--ימים, וארבעה חדשים. א כז,ח ויעל דוד ואנשיו, ויפשטו אל-הגשורי והגרזי (והגזרי) והעמלקי: כי הנה ישבות הארץ, אשר מעולם, בואך שורה, ועד-ארץ מצרים. א כז,ט והכה דוד את-הארץ, ולא יחיה איש ואשה; ולקח צאן ובקר וחמרים וגמלים, ובגדים, וישב, ויבא אל-אכיש. א כז,י ויאמר אכיש, אל-פשטתם היום; ויאמר דוד, על-נגב יהודה ועל-נגב הירחמאלי, ואל-נגב, הקיני. א כז,יא ואיש ואשה לא-יחיה דוד, להביא גת לאמר--פן-יגדו עלינו, לאמר: כה-עשה דוד, וכה משפטו, כל-הימים, אשר ישב בשדה פלשתים. א כז,יב ויאמן אכיש, בדוד לאמר: הבאש הבאיש בעמו בישראל, והיה לי לעבד עולם. {פ}
א כח,א ויהי, בימים ההם, ויקבצו פלשתים את-מחניהם לצבא, להלחם בישראל; ויאמר אכיש, אל-דוד, ידע תדע כי אתי תצא במחנה, אתה ואנשיך. א כח,ב ויאמר דוד, אל-אכיש, לכן אתה תדע, את אשר-יעשה עבדך; ויאמר אכיש, אל-דוד, לכן שמר לראשי אשימך, כל-הימים. {פ}
א כח,ג ושמואל מת--ויספדו-לו כל-ישראל, ויקברהו ברמה ובעירו; ושאול, הסיר האבות ואת-הידענים--מהארץ. א כח,ד ויקבצו פלשתים, ויבאו ויחנו בשונם; ויקבץ שאול את-כל-ישראל, ויחנו בגלבע. א כח,ה וירא שאול, את-מחנה פלשתים; וירא, ויחרד לבו מאד. א כח,ו וישאל שאול ביהוה, ולא ענהו יהוה--גם בחלמות גם באורים, גם בנביאם. א כח,ז ויאמר שאול לעבדיו, בקשו-לי אשת בעלת-אוב, ואלכה אליה, ואדרשה-בה; ויאמרו עבדיו אליו, הנה אשת בעלת-אוב בעין דור. א כח,ח ויתחפש שאול, וילבש בגדים אחרים, וילך הוא ושני אנשים עמו, ויבאו אל-האשה לילה; ויאמר, קסומי- (קסמי-) נא לי באוב, והעלי לי, את אשר-אמר אליך. א כח,ט ותאמר האשה אליו, הנה אתה ידעת את אשר-עשה שאול, אשר הכרית את-האבות ואת-הידעני, מן-הארץ; ולמה אתה מתנקש בנפשי, להמיתני. א כח,י וישבע לה שאול, ביהוה לאמר: חי-יהוה, אם-יקרך עון בדבר הזה. א כח,יא ותאמר, האשה, את-מי, אעלה-לך; ויאמר, את-שמואל העלי-לי. א כח,יב ותרא האשה את-שמואל, ותזעק בקול גדול; ותאמר האשה אל-שאול לאמר למה רמיתני, ואתה שאול. א כח,יג ויאמר לה המלך אל-תיראי, כי מה ראית; ותאמר האשה אל-שאול, אלהים ראיתי עלים מן-הארץ. א כח,יד ויאמר לה, מה-תארו, ותאמר איש זקן עלה, והוא עטה מעיל; וידע שאול כי-שמואל הוא, ויקד אפים ארצה וישתחו. {ס}
א כח,טו ויאמר שמואל אל-שאול, למה הרגזתני להעלות אתי; ויאמר שאול צר-לי מאד ופלשתים נלחמים בי, ואלהים סר מעלי ולא-ענני עוד גם ביד-הנביאים גם-בחלמות, ואקראה לך, להודיעני מה אעשה. {ס}
א כח,טז ויאמר שמואל, ולמה תשאלני: ויהוה סר מעליך, ויהי ערך. א כח,יז ויעש יהוה לו, כאשר דבר בידי; ויקרע יהוה את-הממלכה מידך, ויתנה לרעך לדוד. א כח,יח כאשר לא-שמעת בקול יהוה, ולא-עשית חרון-אפו בעמלק; על-כן הדבר הזה, עשה-לך יהוה היום הזה. א כח,יט ויתן יהוה גם את-ישראל עמך, ביד-פלשתים, ומחר, אתה ובניך עמי; גם את-מחנה ישראל, יתן יהוה ביד-פלשתים. א כח,כ וימהר שאול, ויפל מלא-קומתו ארצה, וירא מאד, מדברי שמואל; גם-כח, לא-היה בו--כי לא אכל לחם, כל-היום וכל-הלילה. א כח,כא ותבוא האשה אל-שאול, ותרא כי-נבהל מאד; ותאמר אליו, הנה שמעה שפחתך בקולך, ואשים נפשי בכפי, ואשמע את-דבריך אשר דברת אלי. א כח,כב ועתה, שמע-נא גם-אתה בקול שפחתך, ואשמה לפניך פת-לחם, ואכול; ויהי בך כח, כי תלך בדרך. א כח,כג וימאן, ויאמר לא אכל, ויפרצו-בו עבדיו וגם-האשה, וישמע לקלם; ויקם, מהארץ, וישב, אל-המטה. א כח,כד ולאשה עגל-מרבק בבית, ותמהר ותזבחהו; ותקח-קמח ותלש, ותפהו מצות. א כח,כה ותגש לפני-שאול ולפני עבדיו, ויאכלו; ויקמו וילכו, בלילה ההוא. {פ}
א כט,א ויקבצו פלשתים את-כל-מחניהם, אפקה; וישראל חנים, בעין אשר ביזרעאל. א כט,ב וסרני פלשתים עברים, למאות ולאלפים; ודוד ואנשיו, עברים באחרנה--עם-אכיש. א כט,ג ויאמרו שרי פלשתים, מה העברים האלה; ויאמר אכיש אל-שרי פלשתים, הלוא-זה דוד עבד שאול מלך-ישראל אשר היה אתי זה ימים או-זה שנים, ולא-מצאתי בו מאומה, מיום נפלו עד-היום הזה. {פ}
א כט,ד ויקצפו עליו שרי פלשתים, ויאמרו לו שרי פלשתים השב את-האיש וישב אל-מקומו אשר הפקדתו שם, ולא-ירד עמנו במלחמה, ולא-יהיה-לנו לשטן במלחמה; ובמה, יתרצה זה אל-אדניו--הלוא, בראשי האנשים ההם. א כט,ה הלוא-זה דוד, אשר יענו-לו במחלות לאמר: הכה שאול באלפיו, ודוד ברבבתו. {ס}
א כט,ו ויקרא אכיש אל-דוד, ויאמר אליו חי-יהוה כי-ישר אתה וטוב בעיני צאתך ובאך אתי במחנה--כי לא-מצאתי בך רעה, מיום באך אלי עד-היום הזה; ובעיני הסרנים, לא-טוב אתה. א כט,ז ועתה שוב, ולך בשלום; ולא-תעשה רע, בעיני סרני פלשתים. {ס}
א כט,ח ויאמר דוד אל-אכיש, כי מה עשיתי ומה-מצאת בעבדך, מיום אשר הייתי לפניך, עד היום הזה: כי לא אבוא ונלחמתי, באיבי אדני המלך. א כט,ט ויען אכיש, ויאמר אל-דוד, ידעתי, כי טוב אתה בעיני כמלאך אלהים; אך שרי פלשתים אמרו, לא-יעלה עמנו במלחמה. א כט,י ועתה השכם בבקר, ועבדי אדניך אשר-באו אתך; והשכמתם בבקר, ואור לכם ולכו. א כט,יא וישכם דוד הוא ואנשיו, ללכת בבקר, לשוב, אל-ארץ פלשתים; ופלשתים, עלו יזרעאל. {ס}
א ל,א ויהי בבא דוד ואנשיו, צקלג--ביום השלישי; ועמלקי פשטו, אל-נגב ואל-צקלג, ויכו את-צקלג, וישרפו אתה באש. א ל,ב וישבו את-הנשים אשר-בה מקטן ועד-גדול, לא המיתו איש; וינהגו, וילכו לדרכם. א ל,ג ויבא דוד ואנשיו אל-העיר, והנה שרופה באש; ונשיהם ובניהם ובנתיהם, נשבו. א ל,ד וישא דוד והעם אשר-אתו, את-קולם--ויבכו: עד אשר אין-בהם כח, לבכות. א ל,ה ושתי נשי-דוד, נשבו--אחינעם, היזרעלית, ואביגיל, אשת נבל הכרמלי. א ל,ו ותצר לדוד מאד, כי-אמרו העם לסקלו--כי-מרה נפש כל-העם, איש על-בנו ועל-בנתיו; ויתחזק דוד, ביהוה אלהיו. {ס}
א ל,ז ויאמר דוד, אל-אביתר הכהן בן-אחימלך, הגישה-נא לי, האפוד; ויגש אביתר את-האפוד, אל-דוד. א ל,ח וישאל דוד ביהוה לאמר, ארדף אחרי הגדוד-הזה האשגנו; ויאמר לו רדף, כי-השג תשיג והצל תציל. א ל,ט וילך דוד, הוא ושש-מאות איש אשר אתו, ויבאו, עד-נחל הבשור; והנותרים, עמדו. א ל,י וירדף דוד, הוא וארבע-מאות איש; ויעמדו, מאתים איש, אשר פגרו, מעבר את-נחל הבשור. א ל,יא וימצאו איש-מצרי בשדה, ויקחו אתו אל-דוד; ויתנו-לו לחם ויאכל, וישקהו מים. א ל,יב ויתנו-לו פלח דבלה ושני צמקים, ויאכל, ותשב רוחו, אליו: כי לא-אכל לחם, ולא-שתה מים, שלשה ימים, ושלשה לילות. {ס}
א ל,יג ויאמר לו דוד למי-אתה, ואי מזה אתה; ויאמר נער מצרי אנכי, עבד לאיש עמלקי, ויעזבני אדני כי חליתי, היום שלשה. א ל,יד אנחנו פשטנו נגב הכרתי, ועל-אשר ליהודה--ועל-נגב כלב; ואת-צקלג, שרפנו באש. א ל,טו ויאמר אליו דוד, התורדני אל-הגדוד הזה; ויאמר השבעה לי באלהים אם-תמיתני, ואם-תסגרני ביד-אדני, ואורדך, אל-הגדוד הזה. א ל,טז וירדהו, והנה נטשים על-פני כל-הארץ; אכלים ושתים, וחגגים, בכל השלל הגדול, אשר לקחו מארץ פלשתים ומארץ יהודה. א ל,יז ויכם דוד מהנשף ועד-הערב, למחרתם; ולא-נמלט מהם איש, כי אם-ארבע מאות איש-נער אשר-רכבו על-הגמלים וינסו. א ל,יח ויצל דוד, את כל-אשר לקחו עמלק; ואת-שתי נשיו, הציל דוד. א ל,יט ולא נעדר-להם מן-הקטן ועד-הגדול ועד-בנים ובנות, ומשלל, ועד כל-אשר לקחו, להם: הכל, השיב דוד. א ל,כ ויקח דוד, את-כל-הצאן והבקר; נהגו, לפני המקנה ההוא, ויאמרו, זה שלל דוד. א ל,כא ויבא דוד, אל-מאתים האנשים אשר-פגרו מלכת אחרי דוד וישיבם בנחל הבשור, ויצאו לקראת דוד, ולקראת העם אשר-אתו; ויגש דוד את-העם, וישאל להם לשלום. {ס}
א ל,כב ויען כל-איש-רע ובליעל, מהאנשים אשר הלכו עם-דוד, ויאמרו יען אשר לא-הלכו עמי, לא-נתן להם מהשלל אשר הצלנו: כי-אם-איש את-אשתו ואת-בניו, וינהגו וילכו. {ס}
א ל,כג ויאמר דוד, לא-תעשו כן אחי: את אשר-נתן יהוה לנו, וישמר אתנו, ויתן את-הגדוד הבא עלינו, בידנו. א ל,כד ומי ישמע לכם, לדבר הזה: כי כחלק הירד במלחמה, וכחלק הישב על-הכלים--יחדו יחלקו. {ס}
א ל,כה ויהי, מהיום ההוא ומעלה; וישמה לחק ולמשפט, לישראל, עד, היום הזה. {פ}
א ל,כו ויבא דוד אל-צקלג, וישלח מהשלל לזקני יהודה לרעהו לאמר: הנה לכם {ר}
ברכה, משלל איבי יהוה. {ס}
א ל,כז לאשר בבית-אל {ס} ולאשר {ר}
ברמות-נגב, {ס} ולאשר ביתר. {ס}
א ל,כח ולאשר {ר}
בערער {ס} ולאשר בשפמות, {ס} ולאשר {ר}
באשתמע. {ס}
א ל,כט ולאשר ברכל, {ס} ולאשר {ר}
בערי הירחמאלי, {ס} ולאשר, בערי הקיני. {ס}
א ל,ל ולאשר {ר}
בחרמה {ס} ולאשר בבור-עשן, {ס} ולאשר {ר}
בעתך. {ס}
א ל,לא ולאשר, בחברון; ולכל-המקמות אשר {ר}
התהלך-שם דוד, הוא ואנשיו. {פ}
א לא,א ופלשתים, נלחמים בישראל; וינסו אנשי ישראל, מפני פלשתים, ויפלו חללים, בהר הגלבע. א לא,ב וידבקו פלשתים, את-שאול ואת-בניו; ויכו פלשתים, את-יהונתן ואת-אבינדב ואת-מלכישוע--בני שאול. א לא,ג ותכבד המלחמה אל-שאול, וימצאהו המורים אנשים בקשת; ויחל מאד, מהמורים. א לא,ד ויאמר שאול לנשא כליו שלף חרבך ודקרני בה, פן-יבואו הערלים האלה ודקרני והתעללו-בי, ולא אבה נשא כליו, כי ירא מאד; ויקח שאול את-החרב, ויפל עליה. א לא,ה וירא נשא-כליו, כי מת שאול; ויפל גם-הוא על-חרבו, וימת עמו. א לא,ו וימת שאול ושלשת בניו ונשא כליו גם כל-אנשיו, ביום ההוא--יחדו. א לא,ז ויראו אנשי-ישראל אשר-בעבר העמק ואשר בעבר הירדן, כי-נסו אנשי ישראל, וכי-מתו, שאול ובניו; ויעזבו את-הערים, וינסו, ויבאו פלשתים, וישבו בהן. {פ}
א לא,ח ויהי, ממחרת, ויבאו פלשתים, לפשט את-החללים; וימצאו את-שאול ואת-שלשת בניו, נפלים בהר הגלבע. א לא,ט ויכרתו, את-ראשו, ויפשטו, את-כליו; וישלחו בארץ-פלשתים סביב, לבשר בית עצביהם--ואת-העם. א לא,י וישימו, את-כליו, בית, עשתרות; ואת-גויתו, תקעו, בחומת, בית שן. א לא,יא וישמעו אליו, ישבי יביש גלעד, את אשר-עשו פלשתים, לשאול. א לא,יב ויקומו כל-איש חיל, וילכו כל-הלילה, ויקחו את-גוית שאול ואת גוית בניו, מחומת בית שן; ויבאו יבשה, וישרפו אתם שם. א לא,יג ויקחו, את-עצמתיהם, ויקברו תחת-האשל, ביבשה; ויצמו, שבעת ימים. {פ}
ב א,א ויהי, אחרי מות שאול, ודוד שב, מהכות את-העמלק; וישב דוד בצקלג, ימים שנים. ב א,ב ויהי ביום השלישי, והנה איש בא מן-המחנה מעם שאול, ובגדיו קרעים, ואדמה על-ראשו; ויהי בבאו אל-דוד, ויפל ארצה וישתחו. ב א,ג ויאמר לו דוד, אי מזה תבוא; ויאמר אליו, ממחנה ישראל נמלטתי. ב א,ד ויאמר אליו דוד מה-היה הדבר, הגד-נא לי; ויאמר אשר-נס העם מן-המלחמה, וגם-הרבה נפל מן-העם וימתו, וגם שאול ויהונתן בנו, מתו. ב א,ה ויאמר דוד, אל-הנער המגיד לו: איך ידעת, כי-מת שאול ויהונתן בנו. ב א,ו ויאמר הנער המגיד לו, נקרא נקריתי בהר הגלבע, והנה שאול, נשען על-חניתו; והנה הרכב ובעלי הפרשים, הדבקהו. ב א,ז ויפן אחריו, ויראני; ויקרא אלי, ואמר הנני. ב א,ח ויאמר לי, מי-אתה; ויאמר (ואמר) אליו, עמלקי אנכי. ב א,ט ויאמר אלי, עמד-נא עלי ומתתני--כי אחזני, השבץ: כי-כל-עוד נפשי, בי. ב א,י ואעמד עליו, ואמתתהו--כי ידעתי, כי לא יחיה אחרי נפלו; ואקח הנזר אשר על-ראשו, ואצעדה אשר על-זרעו, ואביאם אל-אדני, הנה. ב א,יא ויחזק דוד בבגדו, ויקרעם; וגם כל-האנשים, אשר אתו. ב א,יב ויספדו, ויבכו, ויצמו, עד-הערב: על-שאול ועל-יהונתן בנו, ועל-עם יהוה ועל-בית ישראל--כי נפלו, בחרב. {פ}
ב א,יג ויאמר דוד, אל-הנער המגיד לו, אי מזה, אתה; ויאמר, בן-איש גר עמלקי אנכי. ב א,יד ויאמר אליו, דוד: איך, לא יראת, לשלח ידך, לשחת את-משיח יהוה. ב א,טו ויקרא דוד, לאחד מהנערים, ויאמר, גש פגע-בו; ויכהו, וימת. ב א,טז ויאמר אליו דוד, דמיך (דמך) על-ראשך: כי פיך, ענה בך לאמר, אנכי מתתי, את-משיח יהוה. {פ}
ב א,יז ויקנן דוד, את-הקינה הזאת, על-שאול, ועל-יהונתן בנו. ב א,יח ויאמר, ללמד בני-יהודה קשת, הנה כתובה, על-ספר הישר. ב א,יט הצבי, ישראל, על-במותיך, חלל: איך, נפלו גבורים. ב א,כ אל-תגידו בגת, אל-תבשרו בחוצת אשקלון: פן-תשמחנה בנות פלשתים, פן-תעלזנה בנות הערלים. ב א,כא הרי בגלבע, אל-טל ואל-מטר עליכם--ושדי תרומת: כי שם נגעל, מגן גבורים--מגן שאול, בלי משיח בשמן. ב א,כב מדם חללים, מחלב גבורים--קשת יהונתן, לא נשוג אחור; וחרב שאול, לא תשוב ריקם. ב א,כג שאול ויהונתן, הנאהבים והנעימם בחייהם, ובמותם, לא נפרדו; מנשרים קלו, מאריות גברו. ב א,כד בנות, ישראל--אל-שאול, בכינה; המלבשכם שני, עם-עדנים, המעלה עדי זהב, על לבושכן. ב א,כה איך נפלו גברים, בתוך המלחמה--יהונתן, על-במותיך חלל. ב א,כו צר-לי עליך, אחי יהונתן--נעמת לי, מאד; נפלאתה אהבתך לי, מאהבת נשים. ב א,כז איך נפלו גבורים, ויאבדו כלי מלחמה. {פ}
ב ב,א ויהי אחרי-כן, וישאל דוד ביהוה לאמר האעלה באחת ערי יהודה, ויאמר יהוה אליו, עלה; ויאמר דוד אנה אעלה, ויאמר חברנה. ב ב,ב ויעל שם דוד, וגם שתי נשיו--אחינעם, היזרעלית, ואביגיל, אשת נבל הכרמלי. ב ב,ג ואנשיו אשר-עמו העלה דוד, איש וביתו; וישבו, בערי חברון. ב ב,ד ויבאו אנשי יהודה, וימשחו-שם את-דוד למלך על-בית יהודה; ויגדו לדוד, לאמר, אנשי יביש גלעד, אשר קברו את-שאול. {ס}
ב ב,ה וישלח דוד מלאכים, אל-אנשי יביש גלעד; ויאמר אליהם, ברכים אתם ליהוה, אשר עשיתם החסד הזה עם-אדניכם עם-שאול, ותקברו אתו. ב ב,ו ועתה, יעש-יהוה עמכם חסד ואמת; וגם אנכי, אעשה אתכם הטובה הזאת, אשר עשיתם, הדבר הזה. ב ב,ז ועתה תחזקנה ידיכם, והיו לבני-חיל--כי-מת, אדניכם שאול; וגם-אתי, משחו בית-יהודה למלך--עליהם. {פ}
ב ב,ח ואבנר בן-נר, שר-צבא אשר לשאול--לקח, את-איש בשת בן-שאול, ויעברהו, מחנים. ב ב,ט וימלכהו, אל-הגלעד, ואל-האשורי, ואל-יזרעאל; ועל-אפרים, ועל-בנימן, ועל-ישראל, כלה. {פ}
ב ב,י בן-ארבעים שנה איש-בשת בן-שאול, במלכו על-ישראל, ושתים שנים, מלך; אך בית יהודה, היו אחרי דוד. ב ב,יא ויהי מספר הימים, אשר היה דוד מלך בחברון על-בית יהודה--שבע שנים, וששה חדשים. {ס}
ב ב,יב ויצא אבנר בן-נר, ועבדי איש-בשת בן-שאול, ממחנים, גבעונה. ב ב,יג ויואב בן-צרויה ועבדי דוד, יצאו, ויפגשום על-ברכת גבעון, יחדו; וישבו אלה על-הברכה, מזה, ואלה על-הברכה, מזה. ב ב,יד ויאמר אבנר, אל-יואב, יקומו נא הנערים, וישחקו לפנינו; ויאמר יואב, יקמו. ב ב,טו ויקמו, ויעברו במספר--שנים עשר לבנימן, ולאיש בשת בן-שאול, ושנים עשר, מעבדי דוד. ב ב,טז ויחזקו איש בראש רעהו, וחרבו בצד רעהו, ויפלו, יחדו; ויקרא למקום ההוא, חלקת הצרים אשר בגבעון. ב ב,יז ותהי המלחמה קשה עד-מאד, ביום ההוא; וינגף אבנר ואנשי ישראל, לפני עבדי דוד. ב ב,יח ויהיו-שם, שלשה בני צרויה--יואב ואבישי, ועשהאל; ועשהאל קל ברגליו, כאחד הצבים אשר בשדה. ב ב,יט וירדף עשהאל, אחרי אבנר; ולא-נטה ללכת, על-הימין ועל-השמאול, מאחרי, אבנר. ב ב,כ ויפן אבנר, אחריו, ויאמר, האתה זה עשהאל; ויאמר, אנכי. ב ב,כא ויאמר לו אבנר, נטה לך על-ימינך או על-שמאלך, ואחז לך אחד מהנערים, וקח-לך את-חלצתו; ולא-אבה עשהאל, לסור מאחריו. ב ב,כב ויסף עוד אבנר, לאמר אל-עשהאל, סור לך, מאחרי: למה אככה, ארצה, ואיך אשא פני, אל-יואב אחיך. ב ב,כג וימאן לסור, ויכהו אבנר באחרי החנית אל-החמש ותצא החנית מאחריו, ויפל-שם, וימת תחתו; ויהי כל-הבא אל-המקום אשר-נפל שם עשהאל, וימת--ויעמדו. ב ב,כד וירדפו יואב ואבישי, אחרי אבנר; והשמש באה--והמה באו עד-גבעת אמה, אשר על-פני-גיח דרך מדבר גבעון. ב ב,כה ויתקבצו בני-בנימן אחרי אבנר, ויהיו לאגדה אחת; ויעמדו, על ראש-גבעה אחת. ב ב,כו ויקרא אבנר אל-יואב, ויאמר הלנצח תאכל חרב--הלוא ידעתה, כי-מרה תהיה באחרונה; ועד-מתי לא-תאמר לעם, לשוב מאחרי אחיהם. ב ב,כז ויאמר יואב--חי האלהים, כי לולא דברת: כי אז מהבקר נעלה העם, איש מאחרי אחיו. ב ב,כח ויתקע יואב, בשופר, ויעמדו כל-העם, ולא-ירדפו עוד אחרי ישראל; ולא-יספו עוד, להלחם. ב ב,כט ואבנר ואנשיו, הלכו בערבה, כל, הלילה ההוא; ויעברו את-הירדן, וילכו כל-הבתרון, ויבאו, מחנים. ב ב,ל ויואב, שב מאחרי אבנר, ויקבץ, את-כל-העם; ויפקדו מעבדי דוד, תשעה-עשר איש--ועשהאל. ב ב,לא ועבדי דוד, הכו מבנימן, ובאנשי, אבנר: שלש-מאות וששים איש, מתו. ב ב,לב וישאו, את-עשהאל, ויקברהו בקבר אביו, אשר בית לחם; וילכו כל-הלילה, יואב ואנשיו, ויאר להם, בחברון. ב ג,א ותהי המלחמה, ארכה, בין בית שאול, ובין בית דוד; ודוד הלך וחזק, ובית שאול הלכים ודלים. {ס}
ב ג,ב וילדו (ויולדו) לדוד בנים, בחברון; ויהי בכורו אמנון, לאחינעם היזרעאלת. ב ג,ג ומשנהו כלאב, לאביגל (לאביגיל) אשת נבל הכרמלי; והשלשי אבשלום בן-מעכה, בת-תלמי מלך גשור. ב ג,ד והרביעי, אדניה בן-חגית; והחמישי, שפטיה בן-אביטל. ב ג,ה והששי יתרעם, לעגלה אשת דוד; אלה ילדו לדוד, בחברון. {פ}
ב ג,ו ויהי, בהיות המלחמה, בין בית שאול, ובין בית דוד; ואבנר היה מתחזק, בבית שאול. ב ג,ז ולשאול פלגש, ושמה רצפה בת-איה; ויאמר, אל-אבנר, מדוע באתה, אל-פילגש אבי. ב ג,ח ויחר לאבנר מאד על-דברי איש-בשת, ויאמר הראש כלב אנכי אשר ליהודה, היום אעשה-חסד עם-בית שאול אביך אל-אחיו ואל-מרעהו, ולא המציתך ביד-דוד; ותפקד עלי עון האשה, היום. {ס}
ב ג,ט כה-יעשה אלהים לאבנר, וכה יסיף לו: כי, כאשר נשבע יהוה לדוד--כי-כן, אעשה-לו. ב ג,י להעביר הממלכה, מבית שאול; ולהקים את-כסא דוד, על-ישראל ועל-יהודה--מדן, ועד-באר שבע. ב ג,יא ולא-יכל עוד, להשיב את-אבנר דבר, מיראתו, אתו. {ס}
ב ג,יב וישלח אבנר מלאכים אל-דוד תחתו לאמר, למי-ארץ: לאמר, כרתה בריתך אתי, והנה ידי עמך, להסב אליך את-כל-ישראל. ב ג,יג ויאמר טוב--אני, אכרת אתך ברית: אך דבר אחד אנכי שאל מאתך לאמר, לא-תראה את-פני--כי אם-לפני הביאך את מיכל בת-שאול, בבאך לראות את-פני. {ס}
ב ג,יד וישלח דוד מלאכים, אל-איש-בשת בן-שאול לאמר: תנה את-אשתי, את-מיכל, אשר ארשתי לי, במאה ערלות פלשתים. ב ג,טו וישלח איש בשת, ויקחה מעם איש--מעם, פלטיאל בן-לוש (ליש). ב ג,טז וילך אתה אישה, הלוך ובכה אחריה--עד-בחרים; ויאמר אליו אבנר לך שוב, וישב. ב ג,יז ודבר-אבנר היה, עם-זקני ישראל לאמר: גם-תמול, גם-שלשם, הייתם מבקשים את-דוד למלך, עליכם. ב ג,יח ועתה, עשו: כי יהוה, אמר אל-דוד לאמר, ביד דוד עבדי הושיע את-עמי ישראל מיד פלשתים, ומיד כל-איביהם. ב ג,יט וידבר גם-אבנר, באזני בנימין; וילך גם-אבנר, לדבר באזני דוד בחברון, את כל-אשר-טוב בעיני ישראל, ובעיני כל-בית בנימן. ב ג,כ ויבא אבנר אל-דוד חברון, ואתו עשרים אנשים; ויעש דוד לאבנר ולאנשים אשר-אתו, משתה. ב ג,כא ויאמר אבנר אל-דוד אקומה ואלכה ואקבצה אל-אדני המלך את-כל-ישראל, ויכרתו אתך ברית, ומלכת, בכל אשר-תאוה נפשך; וישלח דוד את-אבנר, וילך בשלום. ב ג,כב והנה עבדי דוד ויואב בא מהגדוד, ושלל רב עמם הביאו; ואבנר, איננו עם-דוד בחברון--כי שלחו, וילך בשלום. ב ג,כג ויואב וכל-הצבא אשר-אתו, באו; ויגדו ליואב, לאמר, בא-אבנר בן-נר אל-המלך, וישלחהו וילך בשלום. ב ג,כד ויבא יואב אל-המלך, ויאמר מה עשיתה: הנה-בא אבנר אליך, למה-זה שלחתו וילך הלוך. ב ג,כה ידעת את-אבנר בן-נר, כי לפתתך בא; ולדעת את-מוצאך, ואת-מבואך (מובאך), ולדעת, את כל-אשר אתה עשה. ב ג,כו ויצא יואב, מעם דוד, וישלח מלאכים אחרי אבנר, וישבו אתו מבור הסרה; ודוד, לא ידע. ב ג,כז וישב אבנר, חברון, ויטהו יואב אל-תוך השער, לדבר אתו בשלי; ויכהו שם, החמש--וימת, בדם עשהאל אחיו. ב ג,כח וישמע דוד, מאחרי כן, ויאמר נקי אנכי וממלכתי מעם יהוה, עד-עולם--מדמי, אבנר בן-נר. ב ג,כט יחלו על-ראש יואב, ואל כל-בית אביו; ואל-יכרת מבית יואב זב ומצרע ומחזיק בפלך, ונפל בחרב--וחסר-לחם. ב ג,ל ויואב ואבישי אחיו, הרגו לאבנר: על אשר המית את-עשהאל אחיהם, בגבעון--במלחמה. {ס}
ב ג,לא ויאמר דוד אל-יואב ואל-כל-העם אשר-אתו, קרעו בגדיכם וחגרו שקים, וספדו, לפני אבנר; והמלך דוד, הלך אחרי המטה. ב ג,לב ויקברו את-אבנר, בחברון; וישא המלך את-קולו, ויבך אל-קבר אבנר, ויבכו, כל-העם. {ס}
ב ג,לג ויקנן המלך אל-אבנר, ויאמר: הכמות נבל, ימות אבנר. ב ג,לד ידך לא-אסרות, ורגליך לא-לנחשתים הגשו, כנפול לפני בני-עולה, נפלת; ויספו כל-העם, לבכות עליו. ב ג,לה ויבא כל-העם, להברות את-דוד לחם--בעוד היום; וישבע דוד לאמר, כה יעשה-לי אלהים וכה יסיף, כי אם-לפני בוא-השמש אטעם-לחם, או כל-מאומה. ב ג,לו וכל-העם הכירו, וייטב בעיניהם, ככל אשר עשה המלך, בעיני כל-העם טוב. ב ג,לז וידעו כל-העם וכל-ישראל, ביום ההוא: כי לא היתה מהמלך, להמית את-אבנר בן-נר. {ס}
ב ג,לח ויאמר המלך, אל-עבדיו: הלוא תדעו--כי-שר וגדול נפל היום הזה, בישראל. ב ג,לט ואנכי היום רך ומשוח מלך, והאנשים האלה בני צרויה קשים ממני: ישלם יהוה לעשה הרעה, כרעתו. {פ}
ב ד,א וישמע בן-שאול, כי מת אבנר בחברון, וירפו, ידיו; וכל-ישראל, נבהלו. ב ד,ב ושני אנשים שרי-גדודים היו בן-שאול שם האחד בענה ושם השני רכב, בני רמון הבארתי--מבני בנימן: כי גם-בארות, תחשב על-בנימן. ב ד,ג ויברחו הבארתים, גתימה; ויהיו-שם גרים, עד היום הזה. {ס}
ב ד,ד וליהונתן, בן-שאול, בן, נכה רגלים; בן-חמש שנים היה בבא שמעת שאול ויהונתן מיזרעאל, ותשאהו אמנתו ותנס, ויהי בחפזה לנוס ויפל ויפסח, ושמו מפיבשת. ב ד,ה וילכו בני-רמון הבארתי, רכב ובענה, ויבאו כחם היום, אל-בית איש בשת; והוא שכב, את משכב הצהרים. ב ד,ו והנה באו עד-תוך הבית, לקחי חטים, ויכהו, אל-החמש; ורכב ובענה אחיו, נמלטו. ב ד,ז ויבאו הבית, והוא-שכב על-מטתו בחדר משכבו, ויכהו וימתהו, ויסירו את-ראשו; ויקחו, את-ראשו, וילכו דרך הערבה, כל-הלילה. ב ד,ח ויבאו את-ראש איש-בשת אל-דוד, חברון, ויאמרו אל-המלך, הנה-ראש איש-בשת בן-שאול איבך אשר בקש את-נפשך; ויתן יהוה לאדני המלך נקמות, היום הזה, משאול, ומזרעו. ב ד,ט ויען דוד את-רכב ואת-בענה אחיו, בני רמון הבארתי--ויאמר להם: חי-יהוה, אשר-פדה את-נפשי מכל-צרה. ב ד,י כי המגיד לי לאמר הנה-מת שאול, והוא-היה כמבשר בעיניו, ואחזה בו, ואהרגהו בצקלג--אשר לתתי-לו, בשרה. ב ד,יא אף כי-אנשים רשעים, הרגו את-איש-צדיק בביתו--על-משכבו; ועתה, הלוא אבקש את-דמו מידכם, ובערתי אתכם, מן-הארץ. ב ד,יב ויצו דוד את-הנערים ויהרגום, ויקצצו את-ידיהם ואת-רגליהם, ויתלו על-הברכה, בחברון; ואת ראש איש-בשת לקחו, ויקברו בקבר-אבנר בחברון. {פ}
ב ה,א ויבאו כל-שבטי ישראל, אל-דוד--חברונה; ויאמרו לאמר, הננו עצמך ובשרך אנחנו. ב ה,ב גם-אתמול גם-שלשום, בהיות שאול מלך עלינו, אתה הייתה מוציא (המוציא) והמבי, את-ישראל; ויאמר יהוה לך, אתה תרעה את-עמי את-ישראל, ואתה תהיה לנגיד, על-ישראל. ב ה,ג ויבאו כל-זקני ישראל אל-המלך, חברונה, ויכרת להם המלך דוד ברית בחברון, לפני יהוה; וימשחו את-דוד למלך, על-ישראל. {ס}
ב ה,ד בן-שלשים שנה דוד, במלכו; ארבעים שנה, מלך. ב ה,ה בחברון מלך על-יהודה, שבע שנים וששה חדשים; ובירושלם מלך, שלשים ושלש שנה, על כל-ישראל, ויהודה. ב ה,ו וילך המלך ואנשיו ירושלם, אל-היבסי יושב הארץ; ויאמר לדוד לאמר, לא-תבוא הנה, כי אם-הסירך העורים והפסחים לאמר, לא-יבוא דוד הנה. ב ה,ז וילכד דוד, את מצדת ציון--היא, עיר דוד. ב ה,ח ויאמר דוד ביום ההוא, כל-מכה יבסי ויגע בצנור, ואת-הפסחים ואת-העורים, שנאו (שנואי) נפש דוד; על-כן, יאמרו, עור ופסח, לא יבוא אל-הבית. ב ה,ט וישב דוד במצדה, ויקרא-לה עיר דוד; ויבן דוד סביב, מן-המלוא וביתה. ב ה,י וילך דוד, הלוך וגדול; ויהוה אלהי צבאות, עמו. {פ}
ב ה,יא וישלח חירם מלך-צר מלאכים, אל-דוד, ועצי ארזים, וחרשי עץ וחרשי אבן קיר; ויבנו-בית, לדוד. ב ה,יב וידע דוד, כי-הכינו יהוה למלך על-ישראל; וכי נשא ממלכתו, בעבור עמו ישראל. {ס}
ב ה,יג ויקח דוד עוד פלגשים ונשים, מירושלם, אחרי, באו מחברון; ויולדו עוד לדוד, בנים ובנות. ב ה,יד ואלה, שמות הילדים לו--בירושלם: שמוע ושובב, ונתן ושלמה. ב ה,טו ויבחר ואלישוע, ונפג ויפיע. ב ה,טז ואלישמע ואלידע, ואליפלט. {פ}
ב ה,יז וישמעו פלשתים, כי-משחו את-דוד למלך על-ישראל, ויעלו כל-פלשתים, לבקש את-דוד; וישמע דוד, וירד אל-המצודה.
ב ה,יח ופלשתים, באו; וינטשו, בעמק רפאים.
ב ה,יט וישאל דוד ביהוה, לאמר, האעלה אל-פלשתים, התתנם בידי; {פ}
ויאמר יהוה אל-דוד עלה, כי-נתן אתן את-הפלשתים בידך.
ב ה,כ ויבא דוד בבעל-פרצים, ויכם שם דוד, ויאמר, פרץ יהוה את-איבי לפני כפרץ מים; על-כן, קרא שם-המקום ההוא--בעל פרצים.
ב ה,כא ויעזבו-שם, את-עצביהם; וישאם דוד, ואנשיו. {פ}
ב ה,כב ויספו עוד פלשתים, לעלות; וינטשו, בעמק רפאים. ב ה,כג וישאל דוד ביהוה, ויאמר לא תעלה; הסב, אל-אחריהם, ובאת להם, ממול בכאים. ב ה,כד ויהי בשמעך (כשמעך) את-קול צעדה, בראשי הבכאים--אז תחרץ: כי אז, יצא יהוה לפניך, להכות, במחנה פלשתים. ב ה,כה ויעש דוד כן, כאשר צוהו יהוה; ויך, את-פלשתים, מגבע, עד-באך גזר. {פ}
ב ו,א ויסף עוד דוד את-כל-בחור בישראל, שלשים אלף. ב ו,ב ויקם וילך דוד, וכל-העם אשר אתו, מבעלי, יהודה--להעלות משם, את ארון האלהים, אשר-נקרא שם שם יהוה צבאות ישב הכרבים, עליו. ב ו,ג וירכבו את-ארון האלהים, אל-עגלה חדשה, וישאהו, מבית אבינדב אשר בגבעה; ועזא ואחיו, בני אבינדב, נהגים, את-העגלה חדשה. ב ו,ד וישאהו, מבית אבינדב אשר בגבעה, עם, ארון האלהים; ואחיו, הלך לפני הארון. ב ו,ה ודוד וכל-בית ישראל, משחקים לפני יהוה, בכל, עצי ברושים; ובכנרות ובנבלים ובתפים, ובמנענעים ובצלצלים. ב ו,ו ויבאו, עד-גרן נכון; וישלח עזה אל-ארון האלהים, ויאחז בו--כי שמטו, הבקר. ב ו,ז ויחר-אף יהוה בעזה, ויכהו שם האלהים על-השל; וימת שם, עם ארון האלהים. ב ו,ח ויחר לדוד, על אשר פרץ יהוה פרץ בעזה; ויקרא למקום ההוא, פרץ עזה, עד, היום הזה. ב ו,ט וירא דוד את-יהוה, ביום ההוא; ויאמר, איך יבוא אלי ארון יהוה. ב ו,י ולא-אבה דוד, להסיר אליו את-ארון יהוה--על-עיר דוד; ויטהו דוד, בית עבד-אדם הגתי. ב ו,יא וישב ארון יהוה בית עבד אדם, הגתי--שלשה חדשים; ויברך יהוה את-עבד אדם, ואת-כל-ביתו. ב ו,יב ויגד, למלך דוד לאמר, ברך יהוה את-בית עבד אדם ואת-כל-אשר-לו, בעבור, ארון האלהים; וילך דוד, ויעל את-ארון האלהים מבית עבד אדם עיר דוד--בשמחה. ב ו,יג ויהי, כי צעדו נשאי ארון-יהוה--ששה צעדים: ויזבח שור, ומריא. ב ו,יד ודוד מכרכר בכל-עז, לפני יהוה; ודוד, חגור אפוד בד. ב ו,טו ודוד וכל-בית ישראל, מעלים את-ארון יהוה, בתרועה, ובקול שופר. ב ו,טז והיה ארון יהוה, בא עיר דוד; ומיכל בת-שאול נשקפה בעד החלון, ותרא את-המלך דוד מפזז ומכרכר לפני יהוה, ותבז לו, בלבה. ב ו,יז ויבאו את-ארון יהוה, ויצגו אתו במקומו, בתוך האהל, אשר נטה-לו דוד; ויעל דוד עלות לפני יהוה, ושלמים. ב ו,יח ויכל דוד, מהעלות העולה והשלמים; ויברך את-העם, בשם יהוה צבאות. ב ו,יט ויחלק לכל-העם לכל-המון ישראל, למאיש ועד-אשה, לאיש חלת לחם אחת, ואשפר אחד ואשישה אחת; וילך כל-העם, איש לביתו. ב ו,כ וישב דוד, לברך את-ביתו; {ס} ותצא מיכל בת-שאול, לקראת דוד, ותאמר מה-נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו, כהגלות נגלות אחד הרקים. ב ו,כא ויאמר דוד, אל-מיכל, לפני יהוה אשר בחר-בי מאביך ומכל-ביתו, לצות אתי נגיד על-עם יהוה על-ישראל; ושחקתי, לפני יהוה. ב ו,כב ונקלתי עוד מזאת, והייתי שפל בעיני; ועם-האמהות אשר אמרת, עמם אכבדה. ב ו,כג ולמיכל, בת-שאול, לא-היה לה, ילד--עד, יום מותה. {פ}
ב ז,א ויהי, כי-ישב המלך בביתו; ויהוה הניח-לו מסביב, מכל-איביו. ב ז,ב ויאמר המלך, אל-נתן הנביא, ראה נא, אנכי יושב בבית ארזים; וארון, האלהים, ישב, בתוך היריעה. ב ז,ג ויאמר נתן אל-המלך, כל אשר בלבבך לך עשה: כי יהוה, עמך. ב ז,ד ויהי, בלילה ההוא; {ס} ויהי, דבר-יהוה, אל-נתן, לאמר. ב ז,ה לך ואמרת אל-עבדי אל-דוד, {ס} כה אמר יהוה: האתה תבנה-לי בית, לשבתי. ב ז,ו כי לא ישבתי, בבית, למיום העלתי את-בני ישראל ממצרים, ועד היום הזה; ואהיה, מתהלך, באהל, ובמשכן. ב ז,ז בכל אשר-התהלכתי, בכל-בני ישראל, הדבר דברתי את-אחד שבטי ישראל, אשר צויתי לרעות את-עמי את-ישראל לאמר: למה לא-בניתם לי, בית ארזים. ב ז,ח ועתה כה-תאמר לעבדי לדוד, כה אמר יהוה צבאות, אני לקחתיך מן-הנוה, מאחר הצאן--להיות נגיד, על-עמי על-ישראל. ב ז,ט ואהיה עמך, בכל אשר הלכת, ואכרתה את-כל-איביך, מפניך; ועשתי לך שם גדול, כשם הגדלים אשר בארץ. ב ז,י ושמתי מקום לעמי לישראל ונטעתיו, ושכן תחתיו, ולא ירגז, עוד; ולא-יסיפו בני-עולה לענותו, כאשר בראשונה. ב ז,יא ולמן-היום, אשר צויתי שפטים על-עמי ישראל, והניחתי לך, מכל-איביך; והגיד לך יהוה, כי-בית יעשה-לך יהוה. ב ז,יב כי ימלאו ימיך, ושכבת את-אבתיך, והקימתי את-זרעך אחריך, אשר יצא ממעיך; והכינתי, את-ממלכתו. ב ז,יג הוא יבנה-בית, לשמי; וכננתי את-כסא ממלכתו, עד-עולם. ב ז,יד אני אהיה-לו לאב, והוא יהיה-לי לבן--אשר, בהעותו, והכחתיו בשבט אנשים, ובנגעי בני אדם. ב ז,טו וחסדי, לא-יסור ממנו, כאשר הסרתי מעם שאול, אשר הסרתי מלפניך. ב ז,טז ונאמן ביתך וממלכתך עד-עולם, לפניך: כסאך, יהיה נכון עד-עולם. ב ז,יז ככל הדברים האלה, וככל החזיון הזה--כן דבר נתן, אל-דוד. {פ}
ב ז,יח ויבא המלך דוד, וישב לפני יהוה; ויאמר, מי אנכי אדני יהוה ומי ביתי--כי הבאתני, עד-הלם. ב ז,יט ותקטן עוד זאת בעיניך אדני יהוה, ותדבר גם אל-בית-עבדך למרחוק; וזאת תורת האדם, אדני יהוה. ב ז,כ ומה-יוסיף דוד עוד, לדבר אליך; ואתה ידעת את-עבדך, אדני יהוה. ב ז,כא בעבור דברך, וכלבך, עשית, את כל-הגדולה הזאת--להודיע, את-עבדך. ב ז,כב על-כן גדלת, יהוה אלהים: כי-אין כמוך, ואין אלהים זולתך, בכל אשר-שמענו, באזנינו. ב ז,כג ומי כעמך כישראל, גוי אחד בארץ--אשר הלכו-אלהים לפדות-לו לעם ולשום לו שם, ולעשות לכם הגדולה ונראות לארצך, מפני עמך אשר פדית לך ממצרים, גוים ואלהיו. ב ז,כד ותכונן לך את-עמך ישראל לך, לעם--עד-עולם; ואתה יהוה, היית להם לאלהים. {ס}
ב ז,כה ועתה, יהוה אלהים, הדבר אשר דברת על-עבדך ועל-ביתו, הקם עד-עולם; ועשה, כאשר דברת. ב ז,כו ויגדל שמך עד-עולם, לאמר, יהוה צבאות, אלהים על-ישראל; ובית עבדך דוד, יהיה נכון לפניך. ב ז,כז כי-אתה יהוה צבאות אלהי ישראל, גליתה את-אזן עבדך לאמר, בית, אבנה-לך; על-כן, מצא עבדך את-לבו, להתפלל אליך, את-התפלה הזאת. ב ז,כח ועתה אדני יהוה, אתה-הוא האלהים, ודבריך, יהיו אמת; ותדבר, אל-עבדך, את-הטובה, הזאת. ב ז,כט ועתה, הואל וברך את-בית עבדך, להיות לעולם, לפניך: כי-אתה אדני יהוה, דברת, ומברכתך, יברך בית-עבדך לעולם. {פ}
ב ח,א ויהי, אחרי-כן, ויך דוד את-פלשתים, ויכניעם; ויקח דוד את-מתג האמה, מיד פלשתים. ב ח,ב ויך את-מואב, וימדדם בחבל השכב אותם ארצה, וימדד שני-חבלים להמית, ומלא החבל להחיות; ותהי מואב לדוד, לעבדים נשאי מנחה. ב ח,ג ויך דוד, את-הדדעזר בן-רחב מלך צובה, בלכתו, להשיב ידו בנהר- (פרת). ב ח,ד וילכד דוד ממנו, אלף ושבע-מאות פרשים, ועשרים אלף, איש רגלי; ויעקר דוד את-כל-הרכב, ויותר ממנו מאה רכב. ב ח,ה ותבא, ארם דמשק, לעזר, להדדעזר מלך צובה; ויך דוד בארם, עשרים-ושנים אלף איש. ב ח,ו וישם דוד נצבים, בארם דמשק, ותהי ארם לדוד, לעבדים נושאי מנחה; וישע יהוה את-דוד, בכל אשר הלך. ב ח,ז ויקח דוד, את שלטי הזהב, אשר היו, אל עבדי הדדעזר; ויביאם, ירושלם. ב ח,ח ומבטח ומברתי, ערי הדדעזר: לקח המלך דוד, נחשת--הרבה מאד. {ס}
ב ח,ט וישמע, תעי מלך חמת: כי הכה דוד, את כל-חיל הדדעזר. ב ח,י וישלח תעי את-יורם-בנו אל-המלך-דוד לשאל-לו לשלום ולברכו, על אשר נלחם בהדדעזר ויכהו--כי-איש מלחמות תעי, היה הדדעזר; ובידו, היו כלי-כסף וכלי-זהב--וכלי נחשת. ב ח,יא גם-אתם, הקדיש המלך דוד ליהוה, עם-הכסף והזהב אשר הקדיש, מכל-הגוים אשר כבש. ב ח,יב מארם וממואב ומבני עמון, ומפלשתים ומעמלק, ומשלל הדדעזר בן-רחב, מלך צובה. ב ח,יג ויעש דוד, שם, בשבו, מהכותו את-ארם בגיא-מלח--שמונה עשר, אלף. ב ח,יד וישם באדום נצבים, בכל-אדום שם נצבים, ויהי כל-אדום, עבדים לדוד; ויושע יהוה את-דוד, בכל אשר הלך. ב ח,טו וימלך דוד, על-כל-ישראל; ויהי דוד, עשה משפט וצדקה--לכל-עמו. ב ח,טז ויואב בן-צרויה, על-הצבא; ויהושפט בן-אחילוד, מזכיר. ב ח,יז וצדוק בן-אחיטוב ואחימלך בן-אביתר, כהנים; ושריה, סופר. ב ח,יח ובניהו, בן-יהוידע, והכרתי, והפלתי; ובני דוד, כהנים היו. {ס}
ב ט,א ויאמר דוד--הכי יש-עוד, אשר נותר לבית שאול; ואעשה עמו חסד, בעבור יהונתן. ב ט,ב ולבית שאול עבד ושמו ציבא, ויקראו-לו אל-דוד; ויאמר המלך אליו האתה ציבא, ויאמר עבדך. ב ט,ג ויאמר המלך, האפס עוד איש לבית שאול, ואעשה עמו, חסד אלהים; ויאמר ציבא אל-המלך, עוד בן ליהונתן נכה רגלים. ב ט,ד ויאמר-לו המלך, איפה הוא; ויאמר ציבא, אל-המלך, הנה-הוא בית מכיר בן-עמיאל, בלו דבר. ב ט,ה וישלח, המלך דוד; ויקחהו, מבית מכיר בן-עמיאל--מלו דבר. ב ט,ו ויבא מפיבשת בן-יהונתן בן-שאול, אל-דוד, ויפל על-פניו, וישתחו; ויאמר דוד מפיבשת, ויאמר הנה עבדך. ב ט,ז ויאמר לו דוד אל-תירא, כי עשה אעשה עמך חסד בעבור יהונתן אביך, והשבתי לך, את-כל-שדה שאול אביך; ואתה, תאכל לחם על-שלחני--תמיד. ב ט,ח וישתחו, ויאמר מה עבדך: כי פנית, אל-הכלב המת אשר כמוני. ב ט,ט ויקרא המלך, אל-ציבא נער שאול--ויאמר אליו: כל אשר היה לשאול ולכל-ביתו, נתתי לבן-אדניך. ב ט,י ועבדת לו את-האדמה אתה ובניך ועבדיך והבאת, והיה לבן-אדניך לחם ואכלו, ומפיבשת בן-אדניך, יאכל תמיד לחם על-שלחני; ולציבא, חמשה עשר בנים--ועשרים עבדים. ב ט,יא ויאמר ציבא, אל-המלך, ככל אשר יצוה אדני המלך את-עבדו, כן יעשה עבדך; ומפיבשת, אכל על-שלחני, כאחד, מבני המלך. ב ט,יב ולמפיבשת בן-קטן, ושמו מיכא; וכל מושב בית-ציבא, עבדים למפיבשת. ב ט,יג ומפיבשת, ישב בירושלם, כי על-שלחן המלך תמיד, הוא אכל; והוא פסח, שתי רגליו. {פ}
ב י,א ויהי, אחרי-כן, וימת, מלך בני עמון; וימלך חנון בנו, תחתיו. ב י,ב ויאמר דוד אעשה-חסד עם-חנון בן-נחש, כאשר עשה אביו עמדי חסד, וישלח דוד לנחמו ביד-עבדיו, אל-אביו; ויבאו עבדי דוד, ארץ בני עמון. ב י,ג ויאמרו שרי בני-עמון אל-חנון אדניהם, המכבד דוד את-אביך בעיניך--כי-שלח לך, מנחמים; הלוא בעבור חקר את-העיר, ולרגלה ולהפכה, שלח דוד את-עבדיו, אליך. ב י,ד ויקח חנון את-עבדי דוד, ויגלח את-חצי זקנם, ויכרת את-מדויהם בחצי, עד שתותיהם; וישלחם. ב י,ה ויגדו לדוד וישלח לקראתם, כי-היו האנשים נכלמים מאד; ויאמר המלך שבו בירחו, עד-יצמח זקנכם ושבתם. ב י,ו ויראו בני עמון, כי נבאשו בדוד; וישלחו בני-עמון וישכרו את-ארם בית-רחוב ואת-ארם צובא, עשרים אלף רגלי, ואת-מלך מעכה אלף איש, ואיש טוב שנים-עשר אלף איש. ב י,ז וישמע, דוד; וישלח, את-יואב, ואת כל-הצבא, הגברים. ב י,ח ויצאו בני עמון, ויערכו מלחמה פתח השער; וארם צובא ורחוב ואיש-טוב ומעכה, לבדם בשדה. ב י,ט וירא יואב, כי-היתה אליו פני המלחמה, מפנים, ומאחור; ויבחר, מכל בחורי בישראל (ישראל), ויערך, לקראת ארם. ב י,י ואת, יתר העם, נתן, ביד אבשי אחיו; ויערך, לקראת בני עמון. ב י,יא ויאמר, אם-תחזק ארם ממני--והיתה לי, לישועה; ואם-בני עמון יחזקו ממך, והלכתי להושיע לך. ב י,יב חזק ונתחזק בעד-עמנו, ובעד ערי אלהינו; ויהוה, יעשה הטוב בעיניו. ב י,יג ויגש יואב, והעם אשר עמו, למלחמה, בארם; וינסו, מפניו. ב י,יד ובני עמון ראו, כי-נס ארם, וינסו מפני אבישי, ויבאו העיר; וישב יואב, מעל בני עמון, ויבא, ירושלם. ב י,טו וירא ארם, כי נגף לפני ישראל; ויאספו, יחד. ב י,טז וישלח הדדעזר, ויצא את-ארם אשר מעבר הנהר, ויבאו, חילם; ושובך שר-צבא הדדעזר, לפניהם. {ס}
ב י,יז ויגד לדוד, ויאסף את-כל-ישראל ויעבר את-הירדן, ויבא, חלאמה; ויערכו ארם לקראת דוד, וילחמו עמו. ב י,יח וינס ארם, מפני ישראל, ויהרג דוד מארם שבע מאות רכב, וארבעים אלף פרשים; ואת שובך שר-צבאו הכה, וימת שם. ב י,יט ויראו כל-המלכים עבדי הדדעזר, כי נגפו לפני ישראל, וישלמו את-ישראל, ויעבדום; ויראו ארם, להושיע עוד את-בני עמון. {פ}
ב יא,א ויהי לתשובת השנה לעת צאת המלאכים, וישלח דוד את-יואב ואת-עבדיו עמו ואת-כל-ישראל וישחתו את-בני עמון, ויצרו, על-רבה; ודוד, יושב בירושלם. {ס}
ב יא,ב ויהי לעת הערב, ויקם דוד מעל משכבו ויתהלך על-גג בית-המלך, וירא אשה רחצת, מעל הגג; והאשה, טובת מראה מאד. ב יא,ג וישלח דוד, וידרש לאשה; ויאמר, הלוא-זאת בת-שבע בת-אליעם--אשת, אוריה החתי. ב יא,ד וישלח דוד מלאכים ויקחה, ותבוא אליו וישכב עמה, והיא מתקדשת, מטמאתה; ותשב, אל-ביתה. ב יא,ה ותהר, האשה; ותשלח ותגד לדוד, ותאמר הרה אנכי. ב יא,ו וישלח דוד, אל-יואב, שלח אלי, את-אוריה החתי; וישלח יואב את-אוריה, אל-דוד. ב יא,ז ויבא אוריה, אליו; וישאל דוד, לשלום יואב ולשלום העם, ולשלום, המלחמה. ב יא,ח ויאמר דוד לאוריה, רד לביתך ורחץ רגליך; ויצא אוריה מבית המלך, ותצא אחריו משאת המלך. ב יא,ט וישכב אוריה, פתח בית המלך, את, כל-עבדי אדניו; ולא ירד, אל-ביתו. ב יא,י ויגדו לדוד לאמר, לא-ירד אוריה אל-ביתו; ויאמר דוד אל-אוריה, הלוא מדרך אתה בא--מדוע, לא-ירדת אל-ביתך. ב יא,יא ויאמר אוריה אל-דוד, הארון וישראל ויהודה ישבים בסכות ואדני יואב ועבדי אדני על-פני השדה חנים, ואני אבוא אל-ביתי לאכל ולשתות, ולשכב עם-אשתי; חיך וחי נפשך, אם-אעשה את-הדבר הזה. ב יא,יב ויאמר דוד אל-אוריה, שב בזה גם-היום--ומחר אשלחך; וישב אוריה בירושלם ביום ההוא, וממחרת. ב יא,יג ויקרא-לו דוד, ויאכל לפניו וישת--וישכרהו; ויצא בערב, לשכב במשכבו עם-עבדי אדניו, ואל-ביתו, לא ירד. ב יא,יד ויהי בבקר, ויכתב דוד ספר אל-יואב; וישלח, ביד אוריה. ב יא,טו ויכתב בספר, לאמר: הבו את-אוריה, אל-מול פני המלחמה החזקה, ושבתם מאחריו, ונכה ומת. {ס}
ב יא,טז ויהי, בשמור יואב אל-העיר; ויתן, את-אוריה, אל-המקום אשר ידע, כי אנשי-חיל שם. ב יא,יז ויצאו אנשי העיר, וילחמו את-יואב, ויפל מן-העם, מעבדי דוד; וימת, גם אוריה החתי. ב יא,יח וישלח, יואב; ויגד לדוד, את-כל-דברי המלחמה. ב יא,יט ויצו את-המלאך, לאמר: ככלותך, את כל-דברי המלחמה--לדבר אל-המלך. ב יא,כ והיה, אם-תעלה חמת המלך, ואמר לך, מדוע נגשתם אל-העיר להלחם: הלוא ידעתם, את אשר-ירו מעל החומה. ב יא,כא מי-הכה את-אבימלך בן-ירבשת, הלוא-אשה השליכה עליו פלח רכב מעל החומה וימת בתבץ, למה נגשתם, אל-החומה; ואמרת--גם עבדך אוריה החתי, מת. ב יא,כב וילך, המלאך; ויבא ויגד לדוד, את כל-אשר שלחו יואב. ב יא,כג ויאמר המלאך, אל-דוד, כי-גברו עלינו האנשים, ויצאו אלינו השדה; ונהיה עליהם, עד-פתח השער. ב יא,כד ויראו המוראים אל-עבדיך מעל החומה, וימותו מעבדי המלך; וגם, עבדך אוריה החתי--מת. {ס}
ב יא,כה ויאמר דוד אל-המלאך, כה-תאמר אל-יואב אל-ירע בעיניך את-הדבר הזה--כי-כזה וכזה, תאכל החרב; החזק מלחמתך אל-העיר והרסה, וחזקהו. ב יא,כו ותשמע אשת אוריה, כי-מת אוריה אישה; ותספד, על-בעלה. ב יא,כז ויעבר האבל, וישלח דוד ויאספה אל-ביתו ותהי-לו לאשה, ותלד לו, בן; וירע הדבר אשר-עשה דוד, בעיני יהוה. {פ}
ב יב,א וישלח יהוה את-נתן, אל-דוד; ויבא אליו, ויאמר לו שני אנשים היו בעיר אחת, אחד עשיר, ואחד ראש. ב יב,ב לעשיר, היה צאן ובקר--הרבה מאד. ב יב,ג ולרש אין-כל, כי אם-כבשה אחת קטנה אשר קנה, ויחיה, ותגדל עמו ועם-בניו יחדו; מפתו תאכל ומכסו תשתה, ובחיקו תשכב, ותהי-לו, כבת. ב יב,ד ויבא הלך, לאיש העשיר, ויחמל לקחת מצאנו ומבקרו, לעשות לארח הבא-לו; ויקח, את-כבשת האיש הראש, ויעשה, לאיש הבא אליו. ב יב,ה ויחר-אף דוד באיש, מאד; ויאמר, אל-נתן, חי-יהוה, כי בן-מות האיש העשה זאת. ב יב,ו ואת-הכבשה, ישלם ארבעתים: עקב, אשר עשה את-הדבר הזה, ועל, אשר לא-חמל. {ס}
ב יב,ז ויאמר נתן אל-דוד, אתה האיש; {ס} כה-אמר יהוה אלהי ישראל, אנכי משחתיך למלך על-ישראל, ואנכי הצלתיך, מיד שאול. ב יב,ח ואתנה לך את-בית אדניך, ואת-נשי אדניך בחיקך, ואתנה לך, את-בית ישראל ויהודה; ואם-מעט--ואספה לך, כהנה וכהנה. ב יב,ט מדוע בזית את-דבר יהוה, לעשות הרע בעינו (בעיני), את אוריה החתי הכית בחרב, ואת-אשתו לקחת לך לאשה; ואתו הרגת, בחרב בני עמון. ב יב,י ועתה, לא-תסור חרב מביתך--עד-עולם: עקב, כי בזתני, ותקח את-אשת אוריה החתי, להיות לך לאשה. {ס}
ב יב,יא כה אמר יהוה, הנני מקים עליך רעה מביתך, ולקחתי את-נשיך לעיניך, ונתתי לרעיך; ושכב עם-נשיך, לעיני השמש הזאת. ב יב,יב כי אתה, עשית בסתר; ואני, אעשה את-הדבר הזה, נגד כל-ישראל, ונגד השמש. {ס}
ב יב,יג ויאמר דוד אל-נתן, חטאתי ליהוה; {ס} ויאמר נתן אל-דוד, גם-יהוה העביר חטאתך--לא תמות. ב יב,יד אפס, כי-נאץ נאצת את-איבי יהוה, בדבר, הזה; גם, הבן הילוד לך--מות ימות. ב יב,טו וילך נתן, אל-ביתו; ויגף יהוה, את-הילד אשר ילדה אשת-אוריה לדוד--ויאנש. ב יב,טז ויבקש דוד את-האלהים, בעד הנער; ויצם דוד צום, ובא ולן ושכב ארצה. ב יב,יז ויקמו זקני ביתו, עליו, להקימו, מן-הארץ; ולא אבה, ולא-ברא אתם לחם. ב יב,יח ויהי ביום השביעי, וימת הילד; ויראו עבדי דוד להגיד לו כי-מת הילד, כי אמרו הנה בהיות הילד חי דברנו אליו ולא-שמע בקולנו, ואיך נאמר אליו מת הילד, ועשה רעה. ב יב,יט וירא דוד, כי עבדיו מתלחשים, ויבן דוד, כי מת הילד; ויאמר דוד אל-עבדיו המת הילד, ויאמרו מת. ב יב,כ ויקם דוד מהארץ וירחץ ויסך, ויחלף שמלתו, ויבא בית-יהוה, וישתחו; ויבא, אל-ביתו, וישאל, וישימו לו לחם ויאכל. ב יב,כא ויאמרו עבדיו אליו, מה-הדבר הזה אשר עשיתה; בעבור הילד חי, צמת ותבך, וכאשר מת הילד, קמת ותאכל לחם. ב יב,כב ויאמר--בעוד הילד חי, צמתי ואבכה: כי אמרתי מי יודע, יחנני (וחנני) יהוה וחי הילד. ב יב,כג ועתה מת, למה זה אני צם--האוכל להשיבו, עוד: אני הלך אליו, והוא לא-ישוב אלי. ב יב,כד וינחם דוד, את בת-שבע אשתו, ויבא אליה, וישכב עמה; ותלד בן, ויקרא (ותקרא) את-שמו שלמה, ויהוה, אהבו. ב יב,כה וישלח, ביד נתן הנביא, ויקרא את-שמו, ידידיה--בעבור, יהוה. {פ}
ב יב,כו וילחם יואב, ברבת בני עמון; וילכד, את-עיר המלוכה. ב יב,כז וישלח יואב מלאכים, אל-דוד; ויאמר נלחמתי ברבה, גם-לכדתי את-עיר המים. ב יב,כח ועתה, אסף את-יתר העם, וחנה על-העיר, ולכדה: פן-אלכד אני את-העיר, ונקרא שמי עליה. ב יב,כט ויאסף דוד את-כל-העם, וילך רבתה; וילחם בה, וילכדה. ב יב,ל ויקח את-עטרת-מלכם מעל ראשו ומשקלה ככר זהב, ואבן יקרה, ותהי, על-ראש דוד; ושלל העיר הוציא, הרבה מאד. ב יב,לא ואת-העם אשר-בה הוציא, וישם במגרה ובחרצי הברזל ובמגזרת הברזל והעביר אותם במלכן (במלבן), וכן יעשה, לכל ערי בני-עמון; וישב דוד וכל-העם, ירושלם. {פ}
ב יג,א ויהי אחרי-כן, ולאבשלום בן-דוד אחות יפה--ושמה תמר; ויאהבה, אמנון בן-דוד. ב יג,ב ויצר לאמנון להתחלות, בעבור תמר אחתו--כי בתולה, היא; ויפלא בעיני אמנון, לעשות לה מאומה. ב יג,ג ולאמנון רע, ושמו יונדב, בן-שמעה, אחי דוד; ויונדב, איש חכם מאד. ב יג,ד ויאמר לו, מדוע אתה ככה דל בן-המלך בבקר בבקר--הלוא, תגיד לי; ויאמר לו, אמנון, את-תמר אחות אבשלם אחי, אני אהב. ב יג,ה ויאמר לו יהונדב, שכב על-משכבך והתחל; ובא אביך לראותך, ואמרת אליו תבא נא תמר אחותי ותברני לחם ועשתה לעיני את-הבריה, למען אשר אראה, ואכלתי מידה. ב יג,ו וישכב אמנון, ויתחל; ויבא המלך לראותו, ויאמר אמנון אל-המלך תבוא-נא תמר אחתי ותלבב לעיני שתי לבבות, ואברה, מידה. ב יג,ז וישלח דוד אל-תמר, הביתה לאמר: לכי נא, בית אמנון אחיך, ועשי-לו, הבריה. ב יג,ח ותלך תמר, בית אמנון אחיה--והוא שכב; ותקח את-הבצק ותלוש (ותלש) ותלבב לעיניו, ותבשל את-הלבבות. ב יג,ט ותקח את-המשרת ותצק לפניו, וימאן לאכול; ויאמר אמנון, הוציאו כל-איש מעלי, ויצאו כל-איש, מעליו. ב יג,י ויאמר אמנון אל-תמר, הביאי הבריה החדר, ואברה, מידך; ותקח תמר, את-הלבבות אשר עשתה, ותבא לאמנון אחיה, החדרה. ב יג,יא ותגש אליו, לאכל; ויחזק-בה ויאמר לה, בואי שכבי עמי אחותי. ב יג,יב ותאמר לו, אל-אחי אל-תענני--כי לא-יעשה כן, בישראל: אל-תעשה, את-הנבלה הזאת. ב יג,יג ואני, אנה אוליך את-חרפתי, ואתה תהיה כאחד הנבלים, בישראל; ועתה דבר-נא אל-המלך, כי לא ימנעני ממך. ב יג,יד ולא אבה, לשמע בקולה; ויחזק ממנה ויענה, וישכב אתה. ב יג,טו וישנאה אמנון, שנאה גדולה מאד--כי גדולה השנאה אשר שנאה, מאהבה אשר אהבה; ויאמר-לה אמנון, קומי לכי. ב יג,טז ותאמר לו, אל-אודת הרעה הגדולה הזאת, מאחרת אשר-עשית עמי, לשלחני; ולא אבה, לשמע לה. ב יג,יז ויקרא, את-נערו משרתו, ויאמר, שלחו-נא את-זאת מעלי החוצה; ונעל הדלת, אחריה. ב יג,יח ועליה כתנת פסים, כי כן תלבשן בנות-המלך הבתולת מעילים; ויצא אותה משרתו החוץ, ונעל הדלת אחריה. ב יג,יט ותקח תמר אפר על-ראשה, וכתנת הפסים אשר עליה קרעה; ותשם ידה על-ראשה, ותלך הלוך וזעקה. ב יג,כ ויאמר אליה אבשלום אחיה, האמינון אחיך היה עמך, ועתה אחותי החרישי אחיך הוא, אל-תשיתי את-לבך לדבר הזה; ותשב תמר ושממה, בית אבשלום אחיה. ב יג,כא והמלך דוד--שמע, את כל-הדברים האלה; ויחר לו, מאד. ב יג,כב ולא-דבר אבשלום עם-אמנון, למרע ועד-טוב: כי-שנא אבשלום, את-אמנון, על-דבר אשר ענה, את תמר אחתו. {פ}
ב יג,כג ויהי, לשנתים ימים, ויהיו גזזים לאבשלום, בבעל חצור אשר עם-אפרים; ויקרא אבשלום, לכל-בני המלך. ב יג,כד ויבא אבשלום, אל-המלך, ויאמר, הנה-נא גזזים לעבדך; ילך-נא המלך ועבדיו, עם-עבדך. ב יג,כה ויאמר המלך אל-אבשלום, אל-בני אל-נא נלך כלנו, ולא נכבד, עליך; ויפרץ-בו ולא-אבה ללכת, ויברכהו. ב יג,כו ויאמר, אבשלום, ולא, ילך-נא אתנו אמנון אחי; ויאמר לו המלך, למה ילך עמך. ב יג,כז ויפרץ-בו, אבשלום; וישלח אתו את-אמנון, ואת כל-בני המלך. {ס}
ב יג,כח ויצו אבשלום את-נעריו לאמר, ראו נא כטוב לב-אמנון ביין ואמרתי אליכם הכו את-אמנון והמתם אתו--אל-תיראו: הלוא, כי אנכי צויתי אתכם--חזקו, והיו לבני-חיל. ב יג,כט ויעשו נערי אבשלום, לאמנון, כאשר צוה, אבשלום; ויקמו כל-בני המלך, וירכבו איש על-פרדו--וינסו. ב יג,ל ויהי, המה בדרך, והשמעה באה, אל-דוד לאמר: הכה אבשלום את-כל-בני המלך, ולא-נותר מהם אחד. {פ}
ב יג,לא ויקם המלך ויקרע את-בגדיו, וישכב ארצה; וכל-עבדיו נצבים, קרעי בגדים. {ס}
ב יג,לב ויען יונדב בן-שמעה אחי-דוד ויאמר, אל-יאמר אדני את כל-הנערים בני-המלך המיתו--כי-אמנון לבדו, מת: כי-על-פי אבשלום, היתה שומה, מיום ענתו, את תמר אחתו. ב יג,לג ועתה אל-ישם אדני המלך אל-לבו, דבר לאמר, כל-בני המלך, מתו: כי-אם ( ) אמנון לבדו, מת. {פ}
ב יג,לד ויברח, אבשלום; וישא הנער הצפה, את-עינו, וירא והנה עם-רב הלכים מדרך אחריו, מצד ההר. ב יג,לה ויאמר יונדב אל-המלך, הנה בני-המלך באו: כדבר עבדך, כן היה. ב יג,לו ויהי ככלתו לדבר, והנה בני-המלך באו, וישאו קולם, ויבכו; וגם-המלך, וכל-עבדיו, בכו, בכי גדול מאד. ב יג,לז ואבשלום ברח, וילך אל-תלמי בן-עמיחור (עמיהוד) מלך גשור; ויתאבל על-בנו, כל-הימים. ב יג,לח ואבשלום ברח, וילך גשור; ויהי-שם, שלש שנים. ב יג,לט ותכל דוד המלך, לצאת אל-אבשלום: כי-נחם על-אמנון, כי-מת. {ס}
ב יד,א וידע, יואב בן-צריה: כי-לב המלך, על-אבשלום. ב יד,ב וישלח יואב תקועה, ויקח משם אשה חכמה; ויאמר אליה התאבלי-נא ולבשי-נא בגדי-אבל, ואל-תסוכי שמן, והיית, כאשה זה ימים רבים מתאבלת על-מת. ב יד,ג ובאת, אל-המלך, ודברת אליו, כדבר הזה; וישם יואב את-הדברים, בפיה. ב יד,ד ותאמר האשה התקעית, אל-המלך, ותפל על-אפיה ארצה, ותשתחו; ותאמר, הושעה המלך. {ס}
ב יד,ה ויאמר-לה המלך, מה-לך; ותאמר, אבל אשה-אלמנה אני--וימת אישי. ב יד,ו ולשפחתך, שני בנים, וינצו שניהם בשדה, ואין מציל ביניהם; ויכו האחד את-האחד, וימת אתו. ב יד,ז והנה קמה כל-המשפחה על-שפחתך, ויאמרו תני את-מכה אחיו ונמתהו בנפש אחיו אשר הרג, ונשמידה, גם את-היורש; וכבו, את-גחלתי אשר נשארה, לבלתי שום- (שים-) לאישי שם ושארית, על-פני האדמה. {פ}
ב יד,ח ויאמר המלך אל-האשה, לכי לביתך; ואני, אצוה עליך. ב יד,ט ותאמר האשה התקועית, אל-המלך, עלי אדני המלך העון, ועל-בית אבי; והמלך וכסאו, נקי. {ס}
ב יד,י ויאמר, המלך: המדבר אליך והבאתו אלי, ולא-יסיף עוד לגעת בך. ב יד,יא ותאמר יזכר-נא המלך את-יהוה אלהיך, מהרבית (מהרבת) גאל הדם לשחת, ולא ישמידו, את-בני; ויאמר, חי-יהוה, אם-יפל משערת בנך, ארצה. ב יד,יב ותאמר, האשה, תדבר-נא שפחתך אל-אדני המלך, דבר; ויאמר, דברי. {ס}
ב יד,יג ותאמר, האשה, ולמה חשבתה כזאת, על-עם אלהים; ומדבר המלך הדבר הזה, כאשם, לבלתי השיב המלך, את-נדחו. ב יד,יד כי-מות נמות--וכמים הנגרים ארצה, אשר לא יאספו; ולא-ישא אלהים, נפש, וחשב מחשבות, לבלתי ידח ממנו נדח. ב יד,טו ועתה אשר-באתי לדבר אל-המלך אדני, את-הדבר הזה--כי יראני, העם; ותאמר שפחתך אדברה-נא אל-המלך, אולי יעשה המלך את-דבר אמתו. ב יד,טז כי ישמע המלך, להציל את-אמתו מכף האיש, להשמיד אתי ואת-בני יחד, מנחלת אלהים. ב יד,יז ותאמר, שפחתך, יהיה-נא דבר-אדני המלך, למנחה: כי כמלאך האלהים, כן אדני המלך לשמע הטוב והרע, ויהוה אלהיך, יהי עמך. {פ}
ב יד,יח ויען המלך, ויאמר אל-האשה, אל-נא תכחדי ממני דבר, אשר אנכי שאל אתך; ותאמר, האשה, ידבר-נא, אדני המלך. ב יד,יט ויאמר המלך, היד יואב אתך בכל-זאת; ותען האשה ותאמר חי-נפשך אדני המלך אם-אש להמין ולהשמיל, מכל אשר-דבר אדני המלך--כי-עבדך יואב הוא צוני, והוא שם בפי שפחתך את כל-הדברים האלה. ב יד,כ לבעבור סבב את-פני הדבר, עשה עבדך יואב את-הדבר הזה; ואדני חכם, כחכמת מלאך האלהים, לדעת, את-כל-אשר בארץ. {ס}
ב יד,כא ויאמר המלך אל-יואב, הנה-נא עשיתי את-הדבר הזה; ולך השב את-הנער, את-אבשלום. ב יד,כב ויפל יואב אל-פניו ארצה וישתחו, ויברך את-המלך; ויאמר יואב היום ידע עבדך כי-מצאתי חן בעיניך, אדני המלך, אשר-עשה המלך, את-דבר עבדו (עבדך). ב יד,כג ויקם יואב, וילך גשורה; ויבא את-אבשלום, ירושלם. {ס}
ב יד,כד ויאמר המלך יסב אל-ביתו, ופני לא יראה; ויסב אבשלום אל-ביתו, ופני המלך לא ראה. {ס}
ב יד,כה וכאבשלום, לא-היה איש-יפה בכל-ישראל--להלל מאד: מכף רגלו ועד קדקדו, לא-היה בו מום. ב יד,כו ובגלחו, את-ראשו, והיה מקץ ימים לימים אשר יגלח, כי-כבד עליו וגלחו; ושקל את-שער ראשו, מאתים שקלים באבן המלך. ב יד,כז ויולדו לאבשלום שלושה בנים, ובת אחת ושמה תמר; היא היתה, אשה יפת מראה. {פ}
ב יד,כח וישב אבשלום בירושלם, שנתים ימים; ופני המלך, לא ראה. ב יד,כט וישלח אבשלום אל-יואב, לשלח אתו אל-המלך, ולא אבה, לבוא אליו; וישלח עוד שנית, ולא אבה לבוא. ב יד,ל ויאמר אל-עבדיו ראו חלקת יואב אל-ידי, ולו-שם שערים--לכו, והוצתיה (והציתוה) באש; ויצתו עבדי אבשלום, את-החלקה--באש. {פ}
ב יד,לא ויקם יואב, ויבא אל-אבשלום הביתה; ויאמר אליו, למה הציתו עבדיך את-החלקה אשר-לי באש. ב יד,לב ויאמר אבשלום אל-יואב הנה שלחתי אליך לאמר בא הנה ואשלחה אתך אל-המלך לאמר, למה באתי מגשור--טוב לי, עד אני-שם; ועתה, אראה פני המלך, ואם-יש-בי עון, והמתני. ב יד,לג ויבא יואב אל-המלך, ויגד-לו, ויקרא אל-אבשלום ויבא אל-המלך, וישתחו לו על-אפיו ארצה לפני המלך; וישק המלך, לאבשלום. {ס}
ב טו,א ויהי, מאחרי כן, ויעש לו אבשלום, מרכבה וססים; וחמשים איש, רצים לפניו. ב טו,ב והשכים, אבשלום, ועמד, על-יד דרך השער; ויהי כל-האיש אשר-יהיה-לו-ריב לבוא אל-המלך למשפט, ויקרא אבשלום אליו ויאמר אי-מזה עיר אתה, ויאמר, מאחד שבטי-ישראל עבדך. ב טו,ג ויאמר אליו אבשלום, ראה דבריך טובים ונכחים; ושמע אין-לך, מאת המלך. ב טו,ד ויאמר, אבשלום, מי-ישמני שפט, בארץ; ועלי, יבוא כל-איש אשר-יהיה-לו-ריב ומשפט--והצדקתיו. ב טו,ה והיה, בקרב-איש, להשתחות, לו; ושלח את-ידו והחזיק לו, ונשק לו. ב טו,ו ויעש אבשלום כדבר הזה, לכל-ישראל, אשר-יבאו למשפט, אל-המלך; ויגנב, אבשלום, את-לב, אנשי ישראל. {פ}
ב טו,ז ויהי, מקץ ארבעים שנה; ויאמר אבשלום, אל-המלך, אלכה נא ואשלם את-נדרי אשר-נדרתי ליהוה, בחברון. ב טו,ח כי-נדר נדר עבדך, בשבתי בגשור בארם לאמר: אם-ישיב (ישוב) ישיבני יהוה ירושלם, ועבדתי את-יהוה. ב טו,ט ויאמר-לו המלך, לך בשלום; ויקם, וילך חברונה. {פ}
ב טו,י וישלח אבשלום מרגלים, בכל-שבטי ישראל לאמר: כשמעכם, את-קול השפר, ואמרתם, מלך אבשלום בחברון. ב טו,יא ואת-אבשלום, הלכו מאתים איש מירושלם, קראים, והלכים לתמם; ולא ידעו, כל-דבר. ב טו,יב וישלח אבשלום את-אחיתפל הגילני יועץ דוד, מעירו מגלה, בזבחו, את-הזבחים; ויהי הקשר אמץ, והעם הולך ורב את-אבשלום. ב טו,יג ויבא, המגיד, אל-דוד, לאמר: היה לב-איש ישראל, אחרי אבשלום. ב טו,יד ויאמר דוד לכל-עבדיו אשר-אתו בירושלם, קומו ונברחה--כי לא-תהיה-לנו פליטה, מפני אבשלם; מהרו ללכת, פן-ימהר והשגנו והדיח עלינו את-הרעה, והכה העיר, לפי-חרב. ב טו,טו ויאמרו עבדי-המלך, אל-המלך: ככל אשר-יבחר אדני המלך, הנה עבדיך. ב טו,טז ויצא המלך וכל-ביתו, ברגליו; ויעזב המלך, את עשר נשים פלגשים--לשמר הבית. ב טו,יז ויצא המלך וכל-העם, ברגליו; ויעמדו, בית המרחק. ב טו,יח וכל-עבדיו עברים על-ידו, וכל-הכרתי וכל-הפלתי; וכל-הגתים שש-מאות איש, אשר-באו ברגלו מגת, עברים, על-פני המלך. {ס}
ב טו,יט ויאמר המלך אל-אתי הגתי, למה תלך גם-אתה אתנו; שוב ושב עם-המלך כי-נכרי אתה, וגם-גלה אתה למקומך. ב טו,כ תמול בואך, והיום אנועך (אניעך) עמנו ללכת, ואני הולך, על אשר-אני הולך; שוב והשב את-אחיך עמך, חסד ואמת. ב טו,כא ויען אתי את-המלך, ויאמר: חי-יהוה, וחי אדני המלך, כי אם ( ) במקום אשר יהיה-שם אדני המלך אם-למות אם-לחיים, כי-שם יהיה עבדך. ב טו,כב ויאמר דוד אל-אתי, לך ועבר; ויעבר אתי הגתי, וכל-אנשיו, וכל-הטף, אשר אתו. ב טו,כג וכל-הארץ, בוכים קול גדול, וכל-העם, עברים; והמלך, עבר בנחל קדרון, וכל-העם עברים, על-פני-דרך את-המדבר. ב טו,כד והנה גם-צדוק וכל-הלוים אתו, נשאים את-ארון ברית האלהים, ויצקו את-ארון האלהים, ויעל אביתר--עד-תם כל-העם, לעבור מן-העיר. {ס}
ב טו,כה ויאמר המלך לצדוק, השב את-ארון האלהים העיר: אם-אמצא חן, בעיני יהוה--והשבני, והראני אתו ואת-נוהו. ב טו,כו ואם כה יאמר, לא חפצתי בך: הנני--יעשה-לי, כאשר טוב בעיניו. {ס}
ב טו,כז ויאמר המלך, אל-צדוק הכהן, הרואה אתה, שבה העיר בשלום; ואחימעץ בנך ויהונתן בן-אביתר, שני בניכם--אתכם. ב טו,כח ראו אנכי מתמהמה, בעברות (בערבות) המדבר--עד בוא דבר מעמכם, להגיד לי. ב טו,כט וישב צדוק ואביתר את-ארון האלהים, ירושלם; וישבו, שם. ב טו,ל ודוד עלה במעלה הזיתים עלה ובוכה, וראש לו חפוי, והוא, הלך יחף; וכל-העם אשר-אתו, חפו איש ראשו, ועלו עלה, ובכה. ב טו,לא ודוד הגיד לאמר, אחיתפל בקשרים עם-אבשלום; ויאמר דוד, סכל-נא את-עצת אחיתפל יהוה. ב טו,לב ויהי דוד בא עד-הראש, אשר-ישתחוה שם לאלהים; והנה לקראתו, חושי הארכי, קרוע כתנתו, ואדמה על-ראשו. ב טו,לג ויאמר לו, דוד: אם עברת אתי, והית עלי למשא. ב טו,לד ואם-העיר תשוב, ואמרת לאבשלום עבדך אני המלך אהיה--עבד אביך ואני מאז, ועתה ואני עבדך; והפרתה לי, את עצת אחיתפל. ב טו,לה והלוא עמך שם, צדוק ואביתר הכהנים; והיה, כל-הדבר אשר תשמע מבית המלך--תגיד, לצדוק ולאביתר הכהנים. ב טו,לו הנה-שם עמם, שני בניהם--אחימעץ לצדוק, ויהונתן לאביתר; ושלחתם בידם אלי, כל-דבר אשר תשמעו. ב טו,לז ויבא חושי רעה דוד, העיר; ואבשלום, יבוא ירושלם. {ס}
ב טז,א ודוד, עבר מעט מהראש, והנה ציבא נער מפיבשת, לקראתו; וצמד חמרים חבשים, ועליהם מאתים לחם ומאה צמוקים ומאה קיץ--ונבל יין. ב טז,ב ויאמר המלך אל-ציבא, מה-אלה לך; ויאמר ציבא החמורים לבית-המלך לרכב, ולהלחם (והלחם) והקיץ לאכול הנערים, והיין, לשתות היעף במדבר. ב טז,ג ויאמר המלך, ואיה בן-אדניך; ויאמר ציבא אל-המלך, הנה יושב בירושלם--כי אמר, היום ישיבו לי בית ישראל את ממלכות אבי. ב טז,ד ויאמר המלך, לצבא, הנה לך, כל אשר למפיבשת; ויאמר ציבא השתחויתי, אמצא-חן בעיניך אדני המלך. ב טז,ה ובא המלך דוד, עד-בחורים; והנה משם איש יוצא ממשפחת בית-שאול, ושמו שמעי בן-גרא, יצא יצוא, ומקלל. ב טז,ו ויסקל באבנים את-דוד, ואת-כל-עבדי המלך דוד; וכל-העם, וכל-הגברים, מימינו, ומשמאלו. ב טז,ז וכה-אמר שמעי, בקללו; צא צא איש הדמים, ואיש הבליעל. ב טז,ח השיב עליך יהוה כל דמי בית-שאול, אשר מלכת תחתו, ויתן יהוה את-המלוכה, ביד אבשלום בנך; והנך, ברעתך, כי איש דמים, אתה. ב טז,ט ויאמר אבישי בן-צרויה, אל-המלך, למה יקלל הכלב המת הזה, את-אדני המלך; אעברה-נא, ואסירה את-ראשו. {ס}
ב טז,י ויאמר המלך, מה-לי ולכם בני צריה; כי (כה) יקלל, וכי (כי) יהוה אמר לו קלל את-דוד, ומי יאמר, מדוע עשיתה כן. {ס}
ב טז,יא ויאמר דוד אל-אבישי ואל-כל-עבדיו, הנה בני אשר-יצא ממעי מבקש את-נפשי; ואף כי-עתה בן-הימיני, הנחו לו ויקלל--כי אמר-לו, יהוה. ב טז,יב אולי יראה יהוה, בעוני (בעיני); והשיב יהוה לי טובה, תחת קללתו היום הזה. ב טז,יג וילך דוד ואנשיו, בדרך; {ס} ושמעי הלך בצלע ההר לעמתו, הלוך ויקלל, ויסקל באבנים לעמתו, ועפר בעפר. {פ}
ב טז,יד ויבא המלך וכל-העם אשר-אתו, עיפים; וינפש, שם. ב טז,טו ואבשלום, וכל-העם איש ישראל, באו, ירושלם; ואחיתפל, אתו. ב טז,טז ויהי, כאשר-בא חושי הארכי רעה דוד--אל-אבשלום; ויאמר חושי אל-אבשלום, יחי המלך יחי המלך. ב טז,יז ויאמר אבשלום אל-חושי, זה חסדך את-רעך; למה לא-הלכת, את-רעך. ב טז,יח ויאמר חושי, אל-אבשלם, לא, כי אשר בחר יהוה והעם הזה וכל-איש ישראל--לא (לו) אהיה, ואתו אשב. ב טז,יט והשנית, למי אני אעבד--הלוא, לפני בנו: כאשר עבדתי לפני אביך, כן אהיה לפניך. {פ}
ב טז,כ ויאמר אבשלום, אל-אחיתפל: הבו לכם עצה, מה-נעשה. ב טז,כא ויאמר אחיתפל, אל-אבשלם, בוא אל-פלגשי אביך, אשר הניח לשמור הבית; ושמע כל-ישראל, כי-נבאשת את-אביך, וחזקו, ידי כל-אשר אתך. ב טז,כב ויטו לאבשלום האהל, על-הגג; ויבא אבשלום אל-פלגשי אביו, לעיני כל-ישראל. ב טז,כג ועצת אחיתפל, אשר יעץ בימים ההם, כאשר ישאל- (איש), בדבר האלהים; כן כל-עצת אחיתפל, גם-לדוד גם לאבשלם. {ס}
ב יז,א ויאמר אחיתפל, אל-אבשלום: אבחרה נא, שנים-עשר אלף איש, ואקומה וארדפה אחרי-דוד, הלילה. ב יז,ב ואבוא עליו, והוא יגע ורפה ידים, והחרדתי אתו, ונס כל-העם אשר-אתו; והכיתי את-המלך, לבדו. ב יז,ג ואשיבה כל-העם, אליך: כשוב הכל--האיש אשר אתה מבקש, כל-העם יהיה שלום. ב יז,ד ויישר הדבר, בעיני אבשלם, ובעיני, כל-זקני ישראל. {ס}
ב יז,ה ויאמר, אבשלום, קרא נא, גם לחושי הארכי; ונשמעה מה-בפיו, גם-הוא. ב יז,ו ויבא חושי, אל-אבשלום, ויאמר אבשלום אליו לאמר כדבר הזה דבר אחיתפל, הנעשה את-דברו; אם-אין, אתה דבר. {ס}
ב יז,ז ויאמר חושי, אל-אבשלום: לא-טובה העצה אשר-יעץ אחיתפל, בפעם הזאת. ב יז,ח ויאמר חושי, אתה ידעת את-אביך ואת-אנשיו כי גברים המה ומרי נפש המה, כדב שכול, בשדה; ואביך איש מלחמה, ולא ילין את-העם. ב יז,ט הנה עתה הוא-נחבא באחת הפחתים, או באחד המקומת; והיה, כנפל בהם בתחלה, ושמע השמע ואמר, היתה מגפה בעם אשר אחרי אבשלם. ב יז,י והוא גם-בן-חיל, אשר לבו כלב האריה--המס ימס: כי-ידע כל-ישראל כי-גבור אביך, ובני-חיל אשר אתו. ב יז,יא כי יעצתי, האסף יאסף עליך כל-ישראל מדן ועד-באר שבע, כחול אשר-על-הים, לרב; ופניך הלכים, בקרב. ב יז,יב ובאנו אליו, באחת (באחד) המקומת אשר נמצא שם, ונחנו עליו, כאשר יפל הטל על-האדמה; ולא-נותר בו ובכל-האנשים אשר-אתו, גם-אחד. ב יז,יג ואם-אל-עיר, יאסף--והשיאו כל-ישראל אל-העיר ההיא, חבלים; וסחבנו אתו עד-הנחל, עד אשר-לא-נמצא שם גם-צרור. {פ}
ב יז,יד ויאמר אבשלום, וכל-איש ישראל, טובה עצת חושי הארכי, מעצת אחיתפל; {ס} ויהוה צוה, להפר את-עצת אחיתפל הטובה, לבעבור הביא יהוה אל-אבשלום, את-הרעה. {ס}
ב יז,טו ויאמר חושי, אל-צדוק ואל-אביתר הכהנים, כזאת וכזאת יעץ אחיתפל את-אבשלם, ואת זקני ישראל; וכזאת וכזאת, יעצתי אני. ב יז,טז ועתה שלחו מהרה והגידו לדוד לאמר, אל-תלן הלילה בערבות המדבר, וגם, עבור תעבור--פן יבלע למלך, ולכל-העם אשר אתו. ב יז,יז ויהונתן ואחימעץ עמדים בעין-רגל, והלכה השפחה והגידה להם, והם ילכו, והגידו למלך דוד: כי לא יוכלו להראות, לבוא העירה. ב יז,יח וירא אתם נער, ויגד לאבשלם; וילכו שניהם מהרה ויבאו אל-בית-איש בבחורים, ולו באר בחצרו--וירדו שם. ב יז,יט ותקח האשה, ותפרש את-המסך על-פני הבאר, ותשטח עליו, הרפות; ולא נודע, דבר. ב יז,כ ויבאו עבדי אבשלום אל-האשה הביתה, ויאמרו איה אחימעץ ויהונתן, ותאמר להם האשה, עברו מיכל המים; ויבקשו ולא מצאו, וישבו ירושלם. {ס}
ב יז,כא ויהי אחרי לכתם, ויעלו מהבאר, וילכו, ויגדו למלך דוד; ויאמרו אל-דוד, קומו ועברו מהרה את-המים--כי-ככה יעץ עליכם, אחיתפל. ב יז,כב ויקם דוד, וכל-העם אשר אתו, ויעברו, את-הירדן: עד-אור הבקר, עד-אחד לא נעדר, אשר לא-עבר, את-הירדן. ב יז,כג ואחיתפל ראה, כי לא נעשתה עצתו, ויחבש את-החמור ויקם וילך אל-ביתו אל-עירו, ויצו אל-ביתו ויחנק; וימת, ויקבר בקבר אביו. {ס}
ב יז,כד ודוד, בא מחנימה; ואבשלם, עבר את-הירדן--הוא, וכל-איש ישראל עמו. ב יז,כה ואת-עמשא, שם אבשלם תחת יואב--על-הצבא; ועמשא בן-איש, ושמו יתרא הישראלי, אשר-בא אל-אביגל בת-נחש, אחות צרויה אם יואב. ב יז,כו ויחן ישראל ואבשלם, ארץ הגלעד. {ס}
ב יז,כז ויהי, כבוא דוד מחנימה; ושבי בן-נחש מרבת בני-עמון, ומכיר בן-עמיאל מלא דבר, וברזלי הגלעדי, מרגלים. ב יז,כח משכב וספות וכלי יוצר, וחטים ושערים וקמח וקלי, ופול ועדשים, וקלי. ב יז,כט ודבש וחמאה, וצאן ושפות בקר, הגישו לדוד ולעם אשר-אתו, לאכול: כי אמרו--העם רעב ועיף וצמא, במדבר. {ס}
ב יח,א ויפקד דוד, את-העם אשר אתו; וישם עליהם, שרי אלפים ושרי מאות. ב יח,ב וישלח דוד את-העם, השלשית ביד-יואב והשלשית ביד אבישי בן-צרויה אחי יואב, והשלשת, ביד אתי הגתי; {ס} ויאמר המלך אל-העם, יצא אצא גם-אני עמכם. ב יח,ג ויאמר העם לא תצא, כי אם-נס ננוס לא-ישימו אלינו לב ואם-ימתו חצינו לא-ישימו אלינו לב--כי-עתה כמנו, עשרה אלפים; ועתה טוב, כי-תהיה-לנו מעיר לעזיר (לעזור). {ס}
ב יח,ד ויאמר אליהם המלך, אשר-ייטב בעיניכם אעשה; ויעמד המלך, אל-יד השער, וכל-העם יצאו, למאות ולאלפים. ב יח,ה ויצו המלך את-יואב ואת-אבישי ואת-אתי, לאמר, לאט-לי, לנער לאבשלום; וכל-העם שמעו, בצות המלך את-כל-השרים--על-דבר אבשלום. ב יח,ו ויצא העם השדה, לקראת ישראל; ותהי המלחמה, ביער אפרים. ב יח,ז וינגפו שם עם ישראל, לפני עבדי דוד; ותהי-שם המגפה גדולה, ביום ההוא--עשרים אלף. ב יח,ח ותהי-שם המלחמה נפצות (נפוצת), על-פני כל-הארץ; וירב היער לאכל בעם, מאשר אכלה החרב ביום ההוא. ב יח,ט ויקרא, אבשלום, לפני, עבדי דוד; ואבשלום רכב על-הפרד, ויבא הפרד תחת שובך האלה הגדולה ויחזק ראשו באלה ויתן בין השמים ובין הארץ, והפרד אשר-תחתיו, עבר. ב יח,י וירא איש אחד, ויגד ליואב; ויאמר, הנה ראיתי את-אבשלם, תלוי, באלה. ב יח,יא ויאמר יואב, לאיש המגיד לו, והנה ראית, ומדוע לא-הכיתו שם ארצה; ועלי, לתת לך עשרה כסף, וחגרה, אחת. ב יח,יב ויאמר האיש, אל-יואב, ולא (ולוא) אנכי שקל על-כפי אלף כסף, לא-אשלח ידי אל-בן-המלך: כי באזנינו צוה המלך, אתך ואת-אבישי ואת-אתי לאמר, שמרו-מי, בנער באבשלום. ב יח,יג או-עשיתי בנפשו (בנפשי) שקר, וכל-דבר לא-יכחד מן-המלך; ואתה, תתיצב מנגד. ב יח,יד ויאמר יואב, לא-כן אחילה לפניך; ויקח שלשה שבטים בכפו, ויתקעם בלב אבשלום--עודנו חי, בלב האלה. ב יח,טו ויסבו עשרה נערים, נשאי כלי יואב; ויכו את-אבשלום, וימתהו. ב יח,טז ויתקע יואב, בשפר, וישב העם, מרדף אחרי ישראל: כי-חשך יואב, את-העם. ב יח,יז ויקחו את-אבשלום, וישלכו אתו ביער אל-הפחת הגדול, ויצבו עליו גל-אבנים, גדול מאד; וכל-ישראל--נסו, איש לאהלו. ב יח,יח ואבשלם לקח, ויצב-לו בחיו את-מצבת אשר בעמק-המלך--כי אמר אין-לי בן, בעבור הזכיר שמי; ויקרא למצבת, על-שמו, ויקרא לה יד אבשלום, עד היום הזה. {ס}
ב יח,יט ואחימעץ בן-צדוק, אמר, ארוצה נא, ואבשרה את-המלך: כי-שפטו יהוה, מיד איביו. ב יח,כ ויאמר לו יואב, לא איש בשרה אתה היום הזה, ובשרת, ביום אחר; והיום הזה לא תבשר, כי-על- (כן) בן-המלך מת. ב יח,כא ויאמר יואב לכושי, לך הגד למלך אשר ראיתה; וישתחו כושי ליואב, וירץ. ב יח,כב ויסף עוד אחימעץ בן-צדוק, ויאמר אל-יואב, ויהי מה, ארצה-נא גם-אני אחרי הכושי; ויאמר יואב, למה-זה אתה רץ בני, ולכה, אין-בשורה מצאת. ב יח,כג ויהי-מה ארוץ, ויאמר לו רוץ; וירץ אחימעץ דרך הככר, ויעבר את-הכושי. ב יח,כד ודוד יושב, בין-שני השערים; וילך הצפה אל-גג השער, אל-החומה, וישא את-עיניו וירא, והנה-איש רץ לבדו. ב יח,כה ויקרא הצפה, ויגד למלך, ויאמר המלך, אם-לבדו בשורה בפיו; וילך הלוך, וקרב. ב יח,כו וירא הצפה, איש-אחר רץ, ויקרא הצפה אל-השער, ויאמר הנה-איש רץ לבדו; ויאמר המלך, גם-זה מבשר. ב יח,כז ויאמר, הצפה, אני ראה את-מרוצת הראשון, כמרצת אחימעץ בן-צדוק; ויאמר המלך איש-טוב זה, ואל-בשורה טובה יבוא. ב יח,כח ויקרא אחימעץ, ויאמר אל-המלך שלום, וישתחו למלך לאפיו, ארצה; {ס} ויאמר, ברוך יהוה אלהיך, אשר סגר את-האנשים, אשר-נשאו את-ידם באדני המלך. {ס}
ב יח,כט ויאמר המלך, שלום לנער לאבשלום; ויאמר אחימעץ ראיתי ההמון הגדול לשלח את-עבד המלך יואב, ואת-עבדך, ולא ידעתי, מה. ב יח,ל ויאמר המלך, סב התיצב כה; ויסב, ויעמד. ב יח,לא והנה הכושי, בא; ויאמר הכושי, יתבשר אדני המלך--כי-שפטך יהוה היום, מיד כל-הקמים עליך. {ס}
ב יח,לב ויאמר המלך אל-הכושי, השלום לנער לאבשלום; ויאמר הכושי, יהיו כנער איבי אדני המלך, וכל אשר-קמו עליך, לרעה. {ס}
ב יט,א וירגז המלך, ויעל על-עלית השער--ויבך; וכה אמר בלכתו, בני אבשלום בני בני אבשלום, מי-יתן מותי אני תחתיך, אבשלום בני בני. ב יט,ב ויגד, ליואב: הנה המלך בכה ויתאבל, על-אבשלום. ב יט,ג ותהי התשעה ביום ההוא, לאבל--לכל-העם: כי-שמע העם, ביום ההוא לאמר, נעצב המלך, על-בנו. ב יט,ד ויתגנב העם ביום ההוא, לבוא העיר: כאשר יתגנב, העם הנכלמים--בנוסם, במלחמה. ב יט,ה והמלך לאט את-פניו, ויזעק המלך קול גדול: בני, אבשלום, אבשלום, בני בני. {ס}
ב יט,ו ויבא יואב אל-המלך, הבית; ויאמר הבשת היום את-פני כל-עבדיך, הממלטים את-נפשך היום, ואת נפש בניך ובנתיך, ונפש נשיך ונפש פלגשיך. ב יט,ז לאהבה, את-שנאיך, ולשנא, את-אהביך: כי הגדת היום, כי אין לך שרים ועבדים--כי ידעתי היום כי לא (לוא) אבשלום חי וכלנו היום מתים, כי-אז ישר בעיניך. ב יט,ח ועתה קום צא, ודבר על-לב עבדיך: {ס} כי ביהוה נשבעתי כי-אינך יוצא, אם-ילין איש אתך הלילה, ורעה לך זאת מכל-הרעה אשר-באה עליך, מנעריך עד-עתה. {ס}
ב יט,ט ויקם המלך, וישב בשער; ולכל-העם הגידו לאמר, הנה המלך יושב בשער, ויבא כל-העם לפני המלך, וישראל נס איש לאהליו. {ס}
ב יט,י ויהי כל-העם נדון, בכל-שבטי ישראל לאמר: המלך הצילנו מכף איבינו, והוא מלטנו מכף פלשתים, ועתה ברח מן-הארץ, מעל אבשלום. ב יט,יא ואבשלום אשר משחנו עלינו, מת במלחמה; ועתה, למה אתם מחרשים--להשיב את-המלך. {ס}
ב יט,יב והמלך דוד, שלח אל-צדוק ואל-אביתר הכהנים לאמר, דברו אל-זקני יהודה לאמר, למה תהיו אחרנים להשיב את-המלך אל-ביתו; ודבר, כל-ישראל, בא אל-המלך, אל-ביתו. ב יט,יג אחי אתם, עצמי ובשרי אתם; ולמה תהיו אחרנים, להשיב את-המלך. ב יט,יד ולעמשא, תמרו, הלוא עצמי ובשרי, אתה; כה יעשה-לי אלהים, וכה יוסיף, אם-לא שר-צבא תהיה לפני כל-הימים, תחת יואב. ב יט,טו ויט את-לבב כל-איש-יהודה, כאיש אחד; וישלחו, אל-המלך, שוב אתה, וכל-עבדיך. ב יט,טז וישב המלך, ויבא עד-הירדן; ויהודה בא הגלגלה, ללכת לקראת המלך, להעביר את-המלך, את-הירדן. ב יט,יז וימהר, שמעי בן-גרא בן-הימיני, אשר, מבחורים; וירד עם-איש יהודה, לקראת המלך דוד. ב יט,יח ואלף איש עמו, מבנימן, וציבא נער בית שאול, וחמשת עשר בניו ועשרים עבדיו אתו; וצלחו הירדן, לפני המלך. ב יט,יט ועברה העברה, לעביר את-בית המלך, ולעשות הטוב, בעינו; ושמעי בן-גרא, נפל לפני המלך, בעברו, בירדן. ב יט,כ ויאמר אל-המלך, אל-יחשב-לי אדני עון, ואל-תזכר את אשר העוה עבדך, ביום אשר-יצא אדני-המלך מירושלם--לשום המלך, אל-לבו. ב יט,כא כי ידע עבדך, כי אני חטאתי; והנה-באתי היום, ראשון לכל-בית יוסף, לרדת, לקראת אדני המלך. {ס}
ב יט,כב ויען אבישי בן-צרויה, ויאמר, התחת זאת, לא יומת שמעי: כי קלל, את-משיח יהוה. {ס}
ב יט,כג ויאמר דוד, מה-לי ולכם בני צרויה--כי-תהיו-לי היום, לשטן; היום, יומת איש בישראל--כי הלוא ידעתי, כי היום אני-מלך על-ישראל. ב יט,כד ויאמר המלך אל-שמעי, לא תמות; וישבע לו, המלך. {ס}
ב יט,כה ומפבשת, בן-שאול, ירד, לקראת המלך; ולא-עשה רגליו ולא-עשה שפמו, ואת-בגדיו לא כבס, למן-היום לכת המלך, עד-היום אשר-בא בשלום. ב יט,כו ויהי כי-בא ירושלם, לקראת המלך; ויאמר לו המלך, למה לא-הלכת עמי מפיבשת. ב יט,כז ויאמר, אדני המלך עבדי רמני: כי-אמר עבדך אחבשה-לי החמור וארכב עליה, ואלך את-המלך--כי פסח, עבדך. ב יט,כח וירגל בעבדך, אל-אדני המלך; ואדני המלך כמלאך האלהים, ועשה הטוב בעיניך. ב יט,כט כי לא היה כל-בית אבי, כי אם-אנשי-מות לאדני המלך, ותשת את-עבדך, באכלי שלחנך; ומה-יש-לי עוד צדקה, ולזעק עוד אל-המלך. {פ}
ב יט,ל ויאמר לו המלך, למה תדבר עוד דבריך; אמרתי--אתה וציבא, תחלקו את-השדה. ב יט,לא ויאמר מפיבשת אל-המלך, גם את-הכל יקח: אחרי אשר-בא אדני המלך, בשלום--אל-ביתו. {ס}
ב יט,לב וברזלי, הגלעדי, ירד, מרגלים; ויעבר את-המלך הירדן, לשלחו את-בירדן (הירדן). ב יט,לג וברזלי זקן מאד, בן-שמנים שנה; והוא-כלכל את-המלך בשיבתו במחנים, כי-איש גדול הוא מאד. ב יט,לד ויאמר המלך, אל-ברזלי: אתה עבר אתי, וכלכלתי אתך עמדי בירושלם. ב יט,לה ויאמר ברזלי, אל-המלך: כמה, ימי שני חיי, כי-אעלה את-המלך, ירושלם. ב יט,לו בן-שמנים שנה אנכי היום האדע בין-טוב לרע, אם-יטעם עבדך את-אשר אכל ואת-אשר אשתה, אם-אשמע עוד, בקול שרים ושרות; ולמה יהיה עבדך עוד למשא, אל-אדני המלך. ב יט,לז כמעט יעבר עבדך, את-הירדן--את-המלך; ולמה יגמלני המלך, הגמולה הזאת. ב יט,לח ישב-נא עבדך ואמת בעירי, עם קבר אבי ואמי; והנה עבדך כמהם, יעבר עם-אדני המלך, ועשה-לו, את אשר-טוב בעיניך. {ס}
ב יט,לט ויאמר המלך, אתי יעבר כמהם, ואני אעשה-לו, את-הטוב בעיניך; וכל אשר-תבחר עלי, אעשה-לך. ב יט,מ ויעבר כל-העם את-הירדן, והמלך עבר; וישק המלך לברזלי ויברכהו, וישב למקמו. {ס}
ב יט,מא ויעבר המלך הגלגלה, וכמהן עבר עמו; וכל-עם יהודה, ויעברו (העברו) את-המלך, וגם, חצי עם ישראל. ב יט,מב והנה כל-איש ישראל, באים אל-המלך; ויאמרו אל-המלך מדוע גנבוך אחינו איש יהודה, ויעברו את-המלך ואת-ביתו את-הירדן, וכל-אנשי דוד, עמו. {ס}
ב יט,מג ויען כל-איש יהודה על-איש ישראל, כי-קרוב המלך אלי, ולמה זה חרה לך, על-הדבר הזה: האכול אכלנו מן-המלך, אם-נשאת נשא לנו. {ס}
ב יט,מד ויען איש-ישראל את-איש יהודה ויאמר, עשר-ידות לי במלך וגם-בדוד אני ממך, ומדוע הקלתני, ולא-היה דברי ראשון לי להשיב את-מלכי; ויקש דבר-איש יהודה, מדבר איש ישראל. {ס}
ב כ,א ושם נקרא איש בליעל, ושמו שבע בן-בכרי--איש ימיני; ויתקע בשפר, ויאמר אין-לנו חלק בדוד ולא נחלה-לנו בבן-ישי--איש לאהליו, ישראל. ב כ,ב ויעל כל-איש ישראל, מאחרי דוד, אחרי, שבע בן-בכרי; ואיש יהודה דבקו במלכם, מן-הירדן ועד-ירושלם. ב כ,ג ויבא דוד אל-ביתו, ירושלם, ויקח המלך את עשר-נשים פלגשים אשר הניח לשמר הבית ויתנם בית-משמרת ויכלכלם, ואליהם לא-בא; ותהיינה צררות עד-יום מתן, אלמנות חיות. {ס}
ב כ,ד ויאמר המלך אל-עמשא, הזעק-לי את-איש-יהודה שלשת ימים; ואתה, פה עמד. ב כ,ה וילך עמשא, להזעיק את-יהודה; וייחר (ויוחר), מן-המועד אשר יעדו. {ס}
ב כ,ו ויאמר דוד, אל-אבישי, עתה ירע לנו שבע בן-בכרי, מן-אבשלום; אתה קח את-עבדי אדניך, ורדף אחריו--פן-מצא לו ערים בצרות, והציל עיננו. ב כ,ז ויצאו אחריו אנשי יואב, והכרתי והפלתי וכל-הגברים; ויצאו, מירושלם, לרדף, אחרי שבע בן-בכרי. ב כ,ח הם, עם-האבן הגדולה אשר בגבעון, ועמשא, בא לפניהם; ויואב חגור מדו לבשו, ועלו חגור חרב מצמדת על-מתניו בתערה, והוא יצא, ותפל. {ס}
ב כ,ט ויאמר יואב לעמשא, השלום אתה אחי; ותחז יד-ימין יואב, בזקן עמשא--לנשק-לו. ב כ,י ועמשא לא-נשמר בחרב אשר ביד-יואב, ויכהו בה אל-החמש וישפך מעיו ארצה ולא-שנה לו--וימת; ויואב, ואבישי אחיו, רדף, אחרי שבע בן-בכרי. ב כ,יא ואיש עמד עליו, מנערי יואב; ויאמר, מי אשר חפץ ביואב ומי אשר-לדוד--אחרי יואב. ב כ,יב ועמשא מתגלל בדם, בתוך המסלה; וירא האיש כי-עמד כל-העם, ויסב את-עמשא מן-המסלה השדה וישלך עליו בגד, כאשר ראה, כל-הבא עליו ועמד. ב כ,יג כאשר הגה, מן-המסלה--עבר כל-איש, אחרי יואב, לרדף, אחרי שבע בן-בכרי. ב כ,יד ויעבר בכל-שבטי ישראל, אבלה ובית מעכה--וכל-הברים; {ס} ויקלהו (ויקהלו), ויבאו אף-אחריו. ב כ,טו ויבאו ויצרו עליו, באבלה בית המעכה, וישפכו סללה אל-העיר, ותעמד בחל; וכל-העם אשר את-יואב, משחיתם להפיל החומה. ב כ,טז ותקרא אשה חכמה, מן-העיר; שמעו שמעו, אמרו-נא אל-יואב, קרב עד-הנה, ואדברה אליך. ב כ,יז ויקרב אליה, ותאמר האשה האתה יואב ויאמר אני; ותאמר לו, שמע דברי אמתך, ויאמר, שמע אנכי. ב כ,יח ותאמר, לאמר: דבר ידברו בראשנה לאמר, שאול ישאלו באבל וכן התמו. ב כ,יט אנכי, שלמי אמוני ישראל; אתה מבקש, להמית עיר ואם בישראל--למה תבלע, נחלת יהוה. {פ}
ב כ,כ ויען יואב, ויאמר: חלילה חלילה לי, אם-אבלע ואם-אשחית. ב כ,כא לא-כן הדבר, כי איש מהר אפרים שבע בן-בכרי שמו נשא ידו במלך בדוד--תנו-אתו לבדו, ואלכה מעל העיר; ותאמר האשה אל-יואב, הנה ראשו משלך אליך בעד החומה. ב כ,כב ותבוא האשה אל-כל-העם בחכמתה, ויכרתו את-ראש שבע בן-בכרי וישלכו אל-יואב, ויתקע בשפר, ויפצו מעל-העיר איש לאהליו; ויואב שב ירושלם, אל-המלך. {ס}
ב כ,כג ויואב, אל כל-הצבא ישראל; ובניה, בן-יהוידע, על-הכרי (הכרתי), ועל-הפלתי. ב כ,כד ואדרם, על-המס; ויהושפט בן-אחילוד, המזכיר. ב כ,כה ושיא (ושוא), ספר; וצדוק ואביתר, כהנים. ב כ,כו וגם, עירא היארי, היה כהן, לדוד. {ס}
ב כא,א ויהי רעב בימי דוד שלש שנים, שנה אחרי שנה, ויבקש דוד, את-פני יהוה; {ס} ויאמר יהוה, אל-שאול ואל-בית הדמים, על-אשר-המית, את-הגבענים.
ב כא,ב ויקרא המלך לגבענים, ויאמר אליהם: והגבענים לא מבני ישראל המה, כי אם-מיתר האמרי, ובני ישראל נשבעו להם, ויבקש שאול להכתם בקנאתו לבני-ישראל ויהודה.
ב כא,ג ויאמר דוד אל-הגבענים, מה אעשה לכם; ובמה אכפר, וברכו את-נחלת יהוה.
ב כא,ד ויאמרו לו הגבענים, אין-לי (לנו) כסף וזהב עם-שאול ועם-ביתו, ואין-לנו איש, להמית בישראל; ויאמר מה-אתם אמרים, אעשה לכם.
ב כא,ה ויאמרו, אל-המלך, האיש אשר כלנו, ואשר דמה-לנו; נשמדנו, מהתיצב בכל-גבל ישראל.
ב כא,ו ינתן- (יותן-) לנו שבעה אנשים, מבניו, והוקענום ליהוה, בגבעת שאול בחיר יהוה; {פ}
ויאמר המלך, אני אתן.
ב כא,ז ויחמל המלך, על-מפיבשת בן-יהונתן בן-שאול; על-שבעת יהוה, אשר בינתם--בין דוד, ובין יהונתן בן-שאול.
ב כא,ח ויקח המלך את-שני בני רצפה בת-איה, אשר ילדה לשאול, את-ארמני, ואת-מפבשת; ואת-חמשת, בני מיכל בת-שאול, אשר ילדה לעדריאל בן-ברזלי, המחלתי.
ב כא,ט ויתנם ביד הגבענים, ויקיעם בהר לפני יהוה, ויפלו שבעתים (שבעתם), יחד; והם (והמה) המתו בימי קציר, בראשנים, תחלת (בתחלת), קציר שערים.
ב כא,י ותקח רצפה בת-איה את-השק ותטהו לה אל-הצור, מתחלת קציר, עד נתך-מים עליהם, מן-השמים; ולא-נתנה עוף השמים לנוח עליהם, יומם, ואת-חית השדה, לילה.
ב כא,יא ויגד, לדוד, את אשר-עשתה רצפה בת-איה, פלגש שאול.
ב כא,יב וילך דוד, ויקח את-עצמות שאול ואת-עצמות יהונתן בנו, מאת, בעלי יביש גלעד--אשר גנבו אתם מרחב בית-שן, אשר תלום (תלאום) שם הפלשתים (שמה פלשתים), ביום הכות פלשתים את-שאול, בגלבע.
ב כא,יג ויעל משם את-עצמות שאול, ואת-עצמות יהונתן בנו; ויאספו, את-עצמות המוקעים.
ב כא,יד ויקברו את-עצמות-שאול ויהונתן-בנו בארץ בנימן בצלע, בקבר קיש אביו, ויעשו, כל אשר-צוה המלך; ויעתר אלהים לארץ, אחרי-כן. {פ}
ב כא,טו ותהי-עוד מלחמה לפלשתים, את-ישראל; וירד דוד ועבדיו עמו, וילחמו את-פלשתים--ויעף דוד. ב כא,טז וישבו (וישבי) בנב אשר בילידי הרפה, ומשקל קינו שלש מאות משקל נחשת, והוא, חגור חדשה; ויאמר, להכות את-דוד. ב כא,יז ויעזר-לו אבישי בן-צרויה, ויך את-הפלשתי וימתהו; אז נשבעו אנשי-דוד לו לאמר, לא-תצא עוד אתנו למלחמה, ולא תכבה, את-נר ישראל. {פ}
ב כא,יח ויהי, אחרי-כן, ותהי-עוד המלחמה בגוב, עם-פלשתים; אז הכה, סבכי החשתי, את-סף, אשר בילדי הרפה. {ס}
ב כא,יט ותהי-עוד המלחמה בגוב, עם-פלשתים; ויך אלחנן בן-יערי ארגים בית הלחמי, את גלית הגתי, ועץ חניתו, כמנור ארגים. {ס}
ב כא,כ ותהי-עוד מלחמה, בגת; ויהי איש מדין (מדון), ואצבעת ידיו ואצבעת רגליו שש ושש עשרים וארבע מספר, וגם-הוא, ילד להרפה. ב כא,כא ויחרף, את-ישראל; ויכהו, יהונתן, בן-שמעי (שמעה), אחי דוד. ב כא,כב את-ארבעת אלה ילדו להרפה, בגת; ויפלו ביד-דוד, וביד עבדיו. {ש}
ב כב,א וידבר דוד ליהוה, את-דברי השירה הזאת, {ס} ביום הציל יהוה אתו {ר}
מכף כל-איביו, ומכף שאול. {ס}
ב כב,ב ויאמר: יהוה סלעי ומצדתי, {ר}
ומפלטי-לי.
ב כב,ג אלהי צורי, אחסה-בו; {ס} מגני וקרן ישעי, {ר}
משגבי ומנוסי, {ס} משעי, מחמס תשעני. {ר}
ב כב,ד מהלל, אקרא יהוה; {ס} ומאיבי, אושע. {ר}
ב כב,ה כי אפפני, משברי-מות; {ס} נחלי בליעל, יבעתני. {ר}
ב כב,ו חבלי שאול, סבני; {ס} קדמני, מקשי-מות. {ר}
ב כב,ז בצר-לי אקרא יהוה, ואל-אלהי אקרא; {ס} וישמע מהיכלו קולי, ושועתי באזניו. {ר}
ב כב,ח ותגעש (ויתגעש) ותרעש הארץ, {ס} מוסדות השמים ירגזו; ויתגעשו, כי-חרה לו. {ר}
ב כב,ט עלה עשן באפו, ואש מפיו תאכל; {ס} גחלים, בערו ממנו. {ר}
ב כב,י ויט שמים, וירד; {ס} וערפל, תחת רגליו. {ר}
ב כב,יא וירכב על-כרוב, ויעף; {ס} וירא, על-כנפי-רוח. {ר}
ב כב,יב וישת חשך סביבתיו, סכות; {ס} חשרת-מים, עבי שחקים. {ר}
ב כב,יג מנגה, נגדו; בערו, גחלי-אש. {ס}
ב כב,יד ירעם מן-שמים, יהוה; {ר}
ועליון, יתן קולו. {ס}
ב כב,טו וישלח חצים, ויפיצם; ברק, ויהמם (ויהם). {ר}
ב כב,טז ויראו אפקי ים, יגלו מסדות תבל; {ס} בגערת יהוה, מנשמת רוח אפו. {ר}
ב כב,יז ישלח ממרום, יקחני; {ס} ימשני, ממים רבים. {ר}
ב כב,יח יצילני, מאיבי עז; {ס} משנאי, כי אמצו ממני. {ר}
ב כב,יט יקדמני, ביום אידי; ויהי יהוה משען, לי. {ס}
ב כב,כ ויצא למרחב, אתי; {ר}
יחלצני, כי-חפץ בי. {ס}
ב כב,כא יגמלני יהוה, כצדקתי; {ר}
כבר ידי, ישיב לי. {ס}
ב כב,כב כי שמרתי, דרכי יהוה; {ר}
ולא רשעתי, מאלהי. {ס}
ב כב,כג כי כל-משפטו, לנגדי; וחקתיו, לא-אסור ממנה. {ר}
ב כב,כד ואהיה תמים, לו; {ס} ואשתמרה, מעוני. {ר}
ב כב,כה וישב יהוה לי, כצדקתי; {ס} כברי, לנגד עיניו. {ר}
ב כב,כו עם-חסיד, תתחסד; {ס} עם-גבור תמים, תתמם. {ר}
ב כב,כז עם-נבר, תתבר; {ס} ועם-עקש, תתפל. {ר}
ב כב,כח ואת-עם עני, תושיע; {ס} ועיניך על-רמים, תשפיל. {ר}
ב כב,כט כי-אתה נירי, יהוה; {ס} ויהוה, יגיה חשכי. {ר}
ב כב,ל כי בכה, ארוץ גדוד; {ס} באלהי, אדלג-שור. {ר}
ב כב,לא האל, תמים דרכו; אמרת יהוה, צרופה-- {ס} מגן הוא, לכל החסים בו. {ר}
ב כב,לב כי מי-אל, מבלעדי יהוה; {ס} ומי צור, מבלעדי אלהינו. {ר}
ב כב,לג האל מעוזי, חיל; {ס} ויתר תמים, דרכו (דרכי). {ר}
ב כב,לד משוה רגליו (רגלי), כאילות; {ס} ועל במתי, יעמדני. {ר}
ב כב,לה מלמד ידי, למלחמה; {ס} ונחת קשת-נחושה, זרעתי. {ר}
ב כב,לו ותתן-לי, מגן ישעך; וענתך, תרבני. {ס}
ב כב,לז תרחיב צעדי, תחתני; ולא מעדו, קרסלי. {ר}
ב כב,לח ארדפה איבי, ואשמידם; {ס} ולא אשוב, עד-כלותם. {ר}
ב כב,לט ואכלם ואמחצם, ולא יקומון; {ס} ויפלו, תחת רגלי. {ר}
ב כב,מ ותזרני חיל, למלחמה; {ס} תכריע קמי, תחתני. {ר}
ב כב,מא ואיבי, תתה לי ערף; משנאי, ואצמיתם. {ס}
ב כב,מב ישעו, ואין משיע; אל-יהוה, ולא ענם. {ר}
ב כב,מג ואשחקם, כעפר-ארץ; {ס} כטיט-חוצות אדקם, ארקעם. {ר}
ב כב,מד ותפלטני, מריבי עמי; תשמרני לראש גוים, {ס} עם לא-ידעתי יעבדני. {ר}
ב כב,מה בני נכר, יתכחשו-לי; לשמוע אזן, ישמעו לי. {ס}
ב כב,מו בני נכר, יבלו; ויחגרו, ממסגרותם. {ר}
ב כב,מז חי-יהוה, וברוך צורי; {ס} וירם, אלהי צור ישעי. {ר}
ב כב,מח האל, הנתן נקמת לי; {ס} ומריד עמים, תחתני. {ר}
ב כב,מט ומוציאי, מאיבי; ומקמי, תרוממני, {ס} מאיש חמסים, תצילני. {ר}
ב כב,נ על-כן אודך יהוה, בגוים; {ס} ולשמך, אזמר. {ר}
ב כב,נא מגדיל (מגדול), ישועות מלכו; ועשה-חסד למשיחו {ס} לדוד ולזרעו, עד-עולם. {ר}
{ש}
ב כג,א ואלה דברי דוד, האחרנים: נאם דוד בן-ישי, ונאם הגבר הקם על--משיח אלהי יעקב, ונעים זמרות ישראל. ב כג,ב רוח יהוה, דבר-בי; ומלתו, על-לשוני. ב כג,ג אמר אלהי ישראל, לי דבר צור ישראל: מושל, באדם--צדיק, מושל יראת אלהים. ב כג,ד וכאור בקר, יזרח-שמש; בקר לא עבות, מנגה ממטר דשא מארץ. ב כג,ה כי-לא-כן ביתי, עם-אל: כי ברית עולם שם לי, ערוכה בכל ושמרה--כי-כל-ישעי וכל-חפץ, כי-לא יצמיח. ב כג,ו ובליעל, כקוץ מנד כלהם: כי-לא ביד, יקחו. ב כג,ז ואיש יגע בהם, ימלא ברזל ועץ חנית; ובאש, שרוף ישרפו בשבת. {פ}
ב כג,ח אלה שמות הגברים, אשר לדוד: ישב בשבת תחכמני ראש השלשי, הוא עדינו העצנו (העצני)--על-שמנה מאות חלל, בפעם אחד (אחת). {ס}
ב כג,ט ואחרו אלעזר בן-דדי (דדו), בן-אחחי; בשלשה גברים (הגברים) עם-דוד, בחרפם בפלשתים נאספו-שם למלחמה, ויעלו, איש ישראל. ב כג,י הוא קם ויך בפלשתים עד כי-יגעה ידו, ותדבק ידו אל-החרב, ויעש יהוה תשועה גדולה, ביום ההוא; והעם ישבו אחריו, אך-לפשט. {ס}
ב כג,יא ואחריו שמה בן-אגא, הררי; ויאספו פלשתים לחיה, ותהי-שם חלקת השדה מלאה עדשים, והעם נס, מפני פלשתים. ב כג,יב ויתיצב בתוך-החלקה ויצילה, ויך את-פלשתים; ויעש יהוה, תשועה גדולה. {ס}
ב כג,יג וירדו שלשים (שלשה) מהשלשים ראש, ויבאו אל-קציר אל-דוד--אל-מערת, עדלם; וחית פלשתים, חנה בעמק רפאים. ב כג,יד ודוד, אז במצודה; ומצב פלשתים, אז בית לחם. ב כג,טו ויתאוה דוד, ויאמר: מי ישקני מים, מבאר בית-לחם אשר בשער. {ס}
ב כג,טז ויבקעו שלשת הגברים במחנה פלשתים, וישאבו-מים מבאר בית-לחם אשר בשער, וישאו, ויבאו אל-דוד; ולא אבה לשתותם, ויסך אתם ליהוה. ב כג,יז ויאמר חלילה לי יהוה מעשתי זאת, הדם האנשים ההלכים בנפשותם, ולא אבה, לשתותם; אלה עשו, שלשת הגברים. {ס}
ב כג,יח ואבישי אחי יואב בן-צרויה, הוא ראש השלשי (השלשה), והוא עורר את-חניתו, על-שלש מאות חלל; ולו-שם, בשלשה. ב כג,יט מן-השלשה הכי נכבד, ויהי להם לשר; ועד-השלשה, לא-בא. {ס}
ב כג,כ ובניהו בן-יהוידע בן-איש-חי (חיל) רב-פעלים, מקבצאל; הוא הכה, את שני אראל מואב, והוא ירד והכה את-האריה (הארי) בתוך הבאר, ביום השלג.
ב כג,כא והוא-הכה את-איש מצרי אשר (איש) מראה, וביד המצרי חנית, וירד אליו, בשבט; ויגזל את-החנית מיד המצרי, ויהרגהו בחניתו.
ב כג,כב אלה עשה, בניהו בן-יהוידע; ולו-שם, בשלשה הגברים.
ב כג,כג מן-השלשים נכבד, ואל-השלשה לא-בא; וישמהו דוד, {ר}
אל-משמעתו. {ס}
ב כג,כד עשהאל אחי-יואב, בשלשים; אלחנן בן-דדו, {ר}
בית לחם. {ס}
ב כג,כה שמה, החרדי, {ס} אליקא, {ר}
החרדי. {ס}
ב כג,כו חלץ, הפלטי, {ס} עירא {ר}
בן-עקש, {ס} התקועי. {ס}
ב כג,כז אביעזר, {ר}
הענתתי, {ס} מבני, החשתי. {ס}
ב כג,כח צלמון, {ר}
האחחי, {ס} מהרי, הנטפתי. {ס}
ב כג,כט חלב בן-בענה, {ר}
הנטפתי; {ס} אתי, בן-ריבי, מגבעת, בני בנימן. {ס}
ב כג,ל בניהו, {ר}
פרעתני, {ס} הדי, מנחלי געש. {ס}
ב כג,לא אבי-עלבון, {ר}
הערבתי, {ס} עזמות, הברחמי. {ס}
ב כג,לב אליחבא, {ר}
השעלבני, {ס} בני ישן, יהונתן. {ס}
ב כג,לג שמה, {ר}
ההררי, {ס} אחיאם בן-שרר, האררי. {ס}
ב כג,לד אליפלט {ר}
בן-אחסבי, בן-המעכתי; {ס} אליעם בן-אחיתפל, {ר}
הגלני. {ס}
ב כג,לה חצרו (חצרי), הכרמלי, {ס} פערי, {ר}
הארבי. {ס}
ב כג,לו יגאל בן-נתן מצבה, {ס} בני {ר}
הגדי. {ס}
ב כג,לז צלק, העמני; {ס} נחרי, {ר}
הבארתי--נשאי (נשא), כלי יואב בן-צריה. {ס}
ב כג,לח עירא, {ר}
היתרי, {ס} גרב, היתרי. {ס}
ב כג,לט אוריה, {ר}
החתי--כל, שלשים ושבעה. {פ}
ב כד,א ויסף, אף-יהוה, לחרות, בישראל; ויסת את-דוד בהם לאמר, לך מנה את-ישראל ואת-יהודה. ב כד,ב ויאמר המלך אל-יואב שר-החיל אשר-אתו, שוט-נא בכל-שבטי ישראל מדן ועד-באר שבע, ופקדו, את-העם; וידעתי, את מספר העם. {ס}
ב כד,ג ויאמר יואב אל-המלך, ויוסף יהוה אלהיך אל-העם כהם וכהם מאה פעמים, ועיני אדני-המלך, ראות; ואדני המלך, למה חפץ בדבר הזה.
ב כד,ד ויחזק דבר-המלך אל-יואב, ועל שרי החיל; ויצא יואב ושרי החיל, לפני המלך, לפקד את-העם, את-ישראל.
ב כד,ה ויעברו, את-הירדן; ויחנו בערוער, ימין העיר אשר בתוך-הנחל הגד--ואל-יעזר.
ב כד,ו ויבאו, הגלעדה, ואל-ארץ תחתים, חדשי; ויבאו דנה יען, וסביב אל-צידון.
ב כד,ז ויבאו, מבצר-צר, וכל-ערי החוי, והכנעני; ויצאו אל-נגב יהודה, באר שבע.
ב כד,ח וישטו, בכל-הארץ; ויבאו מקצה תשעה חדשים, ועשרים יום--ירושלם.
ב כד,ט ויתן יואב את-מספר מפקד-העם, אל-המלך; ותהי ישראל שמנה מאות אלף איש-חיל, שלף חרב, ואיש יהודה, חמש-מאות אלף איש.
ב כד,י ויך לב-דוד אתו, אחרי-כן ספר את-העם; {פ}
ויאמר דוד אל-יהוה, חטאתי מאד אשר עשיתי, ועתה יהוה העבר-נא את-עון עבדך, כי נסכלתי מאד.
ב כד,יא ויקם דוד, בבקר; {פ}
ודבר-יהוה, היה אל-גד הנביא, חזה דוד, לאמר.
ב כד,יב הלוך ודברת אל-דוד, כה אמר יהוה--שלש, אנכי נוטל עליך: בחר-לך אחת-מהם, ואעשה-לך.
ב כד,יג ויבא-גד אל-דוד, ויגד-לו; ויאמר לו התבוא לך שבע שנים רעב בארצך אם-שלשה חדשים נסך לפני-צריך והוא רדפך, ואם-היות שלשת ימים דבר בארצך--עתה דע וראה, מה-אשיב שלחי דבר. {ס}
ב כד,יד ויאמר דוד אל-גד, צר-לי מאד; נפלה-נא ביד-יהוה כי-רבים רחמו, וביד-אדם אל-אפלה. ב כד,טו ויתן יהוה דבר בישראל, מהבקר ועד-עת מועד; וימת מן-העם, מדן ועד-באר שבע, שבעים אלף, איש. ב כד,טז וישלח ידו המלאך ירושלם, לשחתה, וינחם יהוה אל-הרעה, ויאמר למלאך המשחית בעם רב עתה הרף ידך; ומלאך יהוה היה, עם-גרן האורנה (הארונה) היבסי. {ס}
ב כד,יז ויאמר דוד אל-יהוה בראתו את-המלאך המכה בעם, ויאמר הנה אנכי חטאתי ואנכי העויתי, ואלה הצאן, מה עשו: תהי נא ידך בי, ובבית אבי. {פ}
ב כד,יח ויבא-גד אל-דוד, ביום ההוא; ויאמר לו, עלה הקם ליהוה מזבח, בגרן, ארניה (ארונה) היבסי. ב כד,יט ויעל דוד כדבר-גד, כאשר צוה יהוה. ב כד,כ וישקף ארונה, וירא את-המלך ואת-עבדיו, עברים, עליו; ויצא ארונה, וישתחו למלך אפיו ארצה. ב כד,כא ויאמר ארונה, מדוע בא אדני-המלך אל-עבדו; ויאמר דוד לקנות מעמך את-הגרן, לבנות מזבח ליהוה, ותעצר המגפה, מעל העם. ב כד,כב ויאמר ארונה אל-דוד, יקח ויעל אדני המלך הטוב בעינו; ראה הבקר לעלה, והמרגים וכלי הבקר לעצים. ב כד,כג הכל, נתן ארונה המלך--למלך; {ס} ויאמר ארונה אל-המלך, יהוה אלהיך ירצך. ב כד,כד ויאמר המלך אל-ארונה, לא כי-קנו אקנה מאותך במחיר, ולא אעלה ליהוה אלהי, עלות חנם; ויקן דוד את-הגרן ואת-הבקר, בכסף שקלים חמשים. ב כד,כה ויבן שם דוד מזבח ליהוה, ויעל עלות ושלמים; ויעתר יהוה לארץ, ותעצר המגפה מעל ישראל. {ש}