יחזקאל

א,א ויהי בשלשים שנה, ברביעי בחמשה לחדש, ואני בתוך-הגולה, על-נהר-כבר; נפתחו, השמים, ואראה, מראות אלהים.  א,ב בחמשה, לחדש--היא השנה החמישית, לגלות המלך יויכין.  א,ג היה היה דבר-יהוה אל-יחזקאל בן-בוזי הכהן, בארץ כשדים--על-נהר-כבר; ותהי עליו שם, יד-יהוה.  א,ד וארא והנה רוח סערה באה מן-הצפון, ענן גדול ואש מתלקחת, ונגה לו, סביב; ומתוכה--כעין החשמל, מתוך האש.  א,ה ומתוכה--דמות, ארבע חיות; וזה, מראיהן--דמות אדם, להנה.  א,ו וארבעה פנים, לאחת; וארבע כנפים, לאחת להם.  א,ז ורגליהם, רגל ישרה; וכף רגליהם, ככף רגל עגל, ונצצים, כעין נחשת קלל.  א,ח וידו (וידי) אדם, מתחת כנפיהם, על, ארבעת רבעיהם; ופניהם וכנפיהם, לארבעתם.  א,ט חברת אשה אל-אחותה, כנפיהם:  לא-יסבו בלכתן, איש אל-עבר פניו ילכו.  א,י ודמות פניהם, פני אדם, ופני אריה אל-הימין לארבעתם, ופני-שור מהשמאול לארבעתן; ופני-נשר, לארבעתן.  א,יא ופניהם, וכנפיהם פרדות מלמעלה:  לאיש, שתים חברות איש, ושתים מכסות, את גויתיהנה.  א,יב ואיש אל-עבר פניו, ילכו:  אל אשר יהיה-שמה הרוח ללכת ילכו, לא יסבו בלכתן.  א,יג ודמות החיות מראיהם כגחלי-אש, בערות כמראה הלפדים--היא, מתהלכת בין החיות; ונגה לאש, ומן-האש יוצא ברק.  א,יד והחיות, רצוא ושוב, כמראה, הבזק.  א,טו וארא, החיות; והנה אופן אחד בארץ אצל החיות, לארבעת פניו.  א,טז מראה האופנים ומעשיהם כעין תרשיש, ודמות אחד לארבעתן; ומראיהם, ומעשיהם, כאשר יהיה האופן, בתוך האופן.  א,יז על-ארבעת רבעיהן, בלכתם ילכו:  לא יסבו, בלכתן.  א,יח וגביהן--וגבה להם, ויראה להם; וגבתם, מלאת עינים סביב--לארבעתן.  א,יט ובלכת, החיות, ילכו האופנים, אצלם; ובהנשא החיות מעל הארץ, ינשאו האופנים.  א,כ על אשר יהיה-שם הרוח ללכת ילכו, שמה הרוח ללכת; והאופנים, ינשאו לעמתם, כי רוח החיה, באופנים.  א,כא בלכתם ילכו, ובעמדם יעמדו; ובהנשאם מעל הארץ, ינשאו האופנים לעמתם--כי רוח החיה, באופנים.  א,כב ודמות על-ראשי החיה, רקיע, כעין, הקרח הנורא--נטוי על-ראשיהם, מלמעלה.  א,כג ותחת, הרקיע, כנפיהם ישרות, אשה אל-אחותה:  לאיש, שתים מכסות להנה, ולאיש שתים מכסות להנה, את גויתיהם.  א,כד ואשמע את-קול כנפיהם כקול מים רבים כקול-שדי, בלכתם--קול המלה, כקול מחנה; בעמדם, תרפינה כנפיהן.  א,כה ויהי-קול--מעל, לרקיע אשר על-ראשם; בעמדם, תרפינה כנפיהן.  א,כו וממעל, לרקיע אשר על-ראשם, כמראה אבן-ספיר, דמות כסא; ועל, דמות הכסא, דמות כמראה אדם עליו, מלמעלה.  א,כז וארא כעין חשמל, כמראה-אש בית-לה סביב, ממראה מתניו, ולמעלה; וממראה מתניו, ולמטה, ראיתי כמראה-אש, ונגה לו סביב.  א,כח כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם, כן מראה הנגה סביב--הוא, מראה דמות כבוד-יהוה; ואראה ואפל על-פני, ואשמע קול מדבר.  {פ}

ב,א ויאמר, אלי:  בן-אדם עמד על-רגליך, ואדבר אתך.  ב,ב ותבא בי רוח, כאשר דבר אלי, ותעמדני, על-רגלי; ואשמע, את מדבר אלי.  {פ}

ב,ג ויאמר אלי, בן-אדם שולח אני אותך אל-בני ישראל--אל-גוים המורדים, אשר מרדו-בי:  המה ואבותם פשעו בי, עד-עצם היום הזה.  ב,ד והבנים, קשי פנים וחזקי-לב--אני שולח אותך, אליהם; ואמרת אליהם, כה אמר אדני יהוה.  ב,ה והמה אם-ישמעו ואם-יחדלו, כי בית מרי המה--וידעו, כי נביא היה בתוכם.  {פ}

ב,ו ואתה בן-אדם אל-תירא מהם ומדבריהם אל-תירא, כי סרבים וסלונים אותך, ואל-עקרבים, אתה יושב:  מדבריהם אל-תירא ומפניהם אל-תחת, כי בית מרי המה.  ב,ז ודברת את-דברי אליהם, אם-ישמעו ואם-יחדלו:  כי מרי, המה.  {פ}

ב,ח ואתה בן-אדם, שמע את אשר-אני מדבר אליך--אל-תהי-מרי, כבית המרי:  פצה פיך--ואכל, את אשר-אני נתן אליך.  ב,ט ואראה, והנה-יד שלוחה אלי; והנה-בו, מגלת-ספר.  ב,י ויפרש אותה לפני, והיא כתובה פנים ואחור; וכתוב אליה, קנים והגה והי.  {ס}

ג,א ויאמר אלי--בן-אדם, את אשר-תמצא אכול:  אכול את-המגלה הזאת, ולך דבר אל-בית ישראל.  ג,ב ואפתח, את-פי; ויאכילני, את המגלה הזאת.  ג,ג ויאמר אלי, בן-אדם בטנך תאכל ומעיך תמלא, את המגלה הזאת, אשר אני נתן אליך; ואכלה, ותהי בפי כדבש למתוק.  {פ}

ג,ד ויאמר, אלי:  בן-אדם, לך-בא אל-בית ישראל, ודברת בדברי, אליהם.  ג,ה כי לא אל-עם עמקי שפה, וכבדי לשון--אתה שלוח:  אל-בית, ישראל.  ג,ו לא אל-עמים רבים, עמקי שפה וכבדי לשון, אשר לא-תשמע, דבריהם; אם-לא אליהם שלחתיך, המה ישמעו אליך.  ג,ז ובית ישראל, לא יאבו לשמע אליך--כי-אינם אבים, לשמע אלי:  כי כל-בית ישראל, חזקי-מצח וקשי-לב המה.  ג,ח הנה נתתי את-פניך חזקים, לעמת פניהם; ואת-מצחך חזק, לעמת מצחם.  ג,ט כשמיר חזק מצר, נתתי מצחך:  לא-תירא אותם ולא-תחת מפניהם, כי בית מרי המה.  {פ}

ג,י ויאמר, אלי:  בן-אדם--את-כל-דברי אשר אדבר אליך, קח בלבבך ובאזניך שמע.  ג,יא ולך בא אל-הגולה, אל-בני עמך, ודברת אליהם ואמרת אליהם, כה אמר אדני יהוה:  אם-ישמעו, ואם-יחדלו.  ג,יב ותשאני רוח--ואשמע אחרי, קול רעש גדול:  ברוך כבוד-יהוה, ממקומו.  ג,יג וקול כנפי החיות, משיקות אשה אל-אחותה, וקול האופנים, לעמתם; וקול, רעש גדול.  ג,יד ורוח נשאתני, ותקחני; ואלך מר בחמת רוחי, ויד-יהוה עלי חזקה.  ג,טו ואבוא אל-הגולה תל אביב הישבים אל-נהר-כבר, ואשר (ואשב)--המה, יושבים שם; ואשב שם שבעת ימים, משמים בתוכם.  ג,טז ויהי, מקצה שבעת ימים;  {פ}
 
ויהי דבר-יהוה, אלי לאמר.  ג,יז בן-אדם, צפה נתתיך לבית ישראל; ושמעת מפי דבר, והזהרת אותם ממני.  ג,יח באמרי לרשע, מות תמות, ולא הזהרתו ולא דברת להזהיר רשע מדרכו הרשעה, לחיתו--הוא רשע בעונו ימות, ודמו מידך אבקש.  ג,יט ואתה, כי-הזהרת רשע, ולא-שב מרשעו, ומדרכו הרשעה--הוא בעונו ימות, ואתה את-נפשך הצלת.  ג,כ ובשוב צדיק מצדקו ועשה עול, ונתתי מכשול לפניו הוא ימות:  כי לא הזהרתו, בחטאתו ימות, ולא תזכרן צדקתו אשר עשה, ודמו מידך אבקש.  ג,כא ואתה כי הזהרתו צדיק, לבלתי חטא צדיק--והוא לא-חטא:  חיו יחיה כי נזהר, ואתה את-נפשך הצלת.  {פ}

ג,כב ותהי עלי שם, יד-יהוה; ויאמר אלי, קום צא אל-הבקעה, ושם, אדבר אותך.  ג,כג ואקום, ואצא אל-הבקעה, והנה-שם כבוד-יהוה עמד, ככבוד אשר ראיתי על-נהר-כבר; ואפל, על-פני.  ג,כד ותבא-בי רוח, ותעמדני על-רגלי; וידבר אתי ויאמר אלי, בא הסגר בתוך ביתך.  ג,כה ואתה בן-אדם, הנה נתנו עליך עבותים, ואסרוך, בהם; ולא תצא, בתוכם.  ג,כו ולשונך, אדביק אל-חכך, ונאלמת, ולא-תהיה להם לאיש מוכיח:  כי בית מרי, המה.  ג,כז ובדברי אותך, אפתח את-פיך, ואמרת אליהם, כה אמר אדני יהוה; השמע ישמע והחדל יחדל, כי בית מרי המה.  {פ}

ד,א ואתה בן-אדם קח-לך לבנה, ונתתה אותה לפניך; וחקות עליה עיר, את-ירושלם.  ד,ב ונתתה עליה מצור, ובנית עליה דיק, ושפכת עליה, סללה; ונתתה עליה מחנות ושים-עליה כרים, סביב.  ד,ג ואתה קח-לך, מחבת ברזל, ונתתה אותה קיר ברזל, בינך ובין העיר; והכינתה את-פניך אליה והיתה במצור, וצרת עליה--אות היא, לבית ישראל.  {פ}

ד,ד ואתה שכב על-צדך השמאלי, ושמת את-עון בית-ישראל עליו:  מספר הימים אשר תשכב עליו, תשא את-עונם.  ד,ה ואני, נתתי לך את-שני עונם, למספר ימים, שלש-מאות ותשעים יום; ונשאת, עון בית-ישראל.  ד,ו וכלית את-אלה, ושכבת על-צדך הימיני (הימני) שנית, ונשאת, את-עון בית-יהודה--ארבעים יום, יום לשנה יום לשנה נתתיו לך.  ד,ז ואל-מצור ירושלם תכין פניך, וזרעך חשופה; ונבאת, עליה.  ד,ח והנה נתתי עליך, עבותים; ולא-תהפך מצדך אל-צדך, עד-כלותך ימי מצורך.  ד,ט ואתה קח-לך חטין ושערים ופול ועדשים ודחן וכסמים, ונתתה אותם בכלי אחד, ועשית אותם לך, ללחם:  מספר הימים אשר-אתה שוכב על-צדך, שלש-מאות ותשעים יום--תאכלנו.  ד,י ומאכלך, אשר תאכלנו--במשקול, עשרים שקל ליום:  מעת עד-עת, תאכלנו.  ד,יא ומים במשורה תשתה, ששית ההין:  מעת עד-עת, תשתה.  ד,יב ועגת שערים, תאכלנה; והיא, בגללי צאת האדם--תעגנה, לעיניהם.  {ס}

ד,יג ויאמר יהוה, ככה יאכלו בני-ישראל את-לחמם טמא, בגוים, אשר אדיחם שם.  ד,יד ואמר, אהה אדני יהוה, הנה נפשי, לא מטמאה; ונבלה וטרפה לא-אכלתי מנעורי ועד-עתה, ולא-בא בפי בשר פגול.  {ס}

ד,טו ויאמר אלי--ראה נתתי לך את-צפועי (צפיעי) הבקר, תחת גללי האדם; ועשית את-לחמך, עליהם.  {ס}

ד,טז ויאמר אלי, בן-אדם הנני שבר מטה-לחם בירושלם, ואכלו-לחם במשקל, ובדאגה; ומים, במשורה ובשממון ישתו.  ד,יז למען יחסרו, לחם ומים; ונשמו איש ואחיו, ונמקו בעונם.  {פ}

ה,א ואתה בן-אדם קח-לך חרב חדה, תער הגלבים תקחנה לך, והעברת על-ראשך, ועל-זקנך; ולקחת לך מאזני משקל, וחלקתם.  ה,ב שלשית, באור תבעיר בתוך העיר, כמלאת, ימי המצור; ולקחת את-השלשית, תכה בחרב סביבותיה, והשלשית תזרה לרוח, וחרב אריק אחריהם.  ה,ג ולקחת משם, מעט במספר; וצרת אותם, בכנפיך.  ה,ד ומהם, עוד תקח, והשלכת אותם אל-תוך האש, ושרפת אתם באש:  ממנו תצא-אש, אל-כל-בית ישראל.  {פ}

ה,ה כה אמר, אדני יהוה, זאת ירושלם, בתוך הגוים שמתיה; וסביבותיה, ארצות.  ה,ו ותמר את-משפטי לרשעה, מן-הגוים, ואת-חקותי, מן-הארצות אשר סביבותיה:  כי במשפטי מאסו, וחקותי לא-הלכו בהם.  {ס}

ה,ז לכן כה-אמר אדני יהוה, יען המנכם מן-הגוים אשר סביבותיכם, בחקותי לא הלכתם, ואת-משפטי לא עשיתם; וכמשפטי הגוים אשר סביבותיכם, לא עשיתם.  ה,ח לכן, כה אמר אדני יהוה, הנני עליך, גם-אני; ועשיתי בתוכך משפטים, לעיני הגוים.  ה,ט ועשיתי בך, את אשר לא-עשיתי, ואת אשר-לא-אעשה כמהו, עוד--יען, כל-תועבתיך.  {פ}

ה,י לכן, אבות יאכלו בנים בתוכך, ובנים, יאכלו אבותם; ועשיתי בך שפטים, וזריתי את-כל-שאריתך לכל-רוח.  {ס}

ה,יא לכן חי-אני, נאם אדני יהוה, אם-לא יען את-מקדשי טמאת, בכל-שקוציך ובכל-תועבתיך; וגם-אני אגרע ולא-תחוס עיני, וגם-אני לא אחמול.  ה,יב שלשתיך בדבר ימותו, וברעב יכלו בתוכך, והשלשית, בחרב יפלו סביבותיך; והשלישית לכל-רוח אזרה, וחרב אריק אחריהם.  ה,יג וכלה אפי, והנחותי חמתי בם--והנחמתי; וידעו כי-אני יהוה, דברתי בקנאתי, בכלותי חמתי, בם.  ה,יד ואתנך לחרבה ולחרפה, בגוים אשר סביבותיך, לעיני, כל-עובר.  ה,טו והיתה חרפה וגדופה, מוסר ומשמה, לגוים, אשר סביבותיך:  בעשותי בך שפטים באף ובחמה, ובתכחות חמה--אני יהוה, דברתי.  ה,טז בשלחי את-חצי הרעב הרעים בהם, אשר היו למשחית, אשר-אשלח אותם, לשחתכם--ורעב אסף עליכם, ושברתי לכם מטה-לחם.  ה,יז ושלחתי עליכם רעב וחיה רעה, ושכלך, ודבר ודם, יעבר-בך; וחרב אביא עליך, אני יהוה דברתי.  {פ}

ו,א ויהי דבר-יהוה, אלי לאמר.  ו,ב בן-אדם, שים פניך אל-הרי ישראל; והנבא, אליהם.  ו,ג ואמרת--הרי ישראל, שמעו דבר-אדני יהוה:  כה-אמר אדני יהוה להרים ולגבעות לאפיקים ולגיאות (ולגיאיות), הנני אני מביא עליכם חרב, ואבדתי, במותיכם.  ו,ד ונשמו, מזבחותיכם, ונשברו, חמניכם; והפלתי, חלליכם, לפני, גלוליכם.  ו,ה ונתתי, את-פגרי בני ישראל, לפני, גלוליהם; וזריתי, את-עצמותיכם, סביבות, מזבחותיכם.  ו,ו בכל, מושבותיכם, הערים תחרבנה, והבמות תישמנה--למען יחרבו ויאשמו מזבחותיכם, ונשברו ונשבתו גלוליכם, ונגדעו חמניכם, ונמחו מעשיכם.  ו,ז ונפל חלל, בתוככם; וידעתם, כי-אני יהוה.  ו,ח והותרתי, בהיות לכם פליטי חרב--בגוים:  בהזרותיכם, בארצות.  ו,ט וזכרו פליטיכם אותי, בגוים אשר נשבו-שם, אשר נשברתי את-לבם הזונה אשר-סר מעלי, ואת עיניהם הזנות אחרי גלוליהם; ונקטו, בפניהם, אל-הרעות אשר עשו, לכל תועבתיהם.  ו,י וידעו, כי-אני יהוה; לא אל-חנם דברתי, לעשות להם הרעה הזאת.  {פ}

ו,יא כה-אמר אדני יהוה, הכה בכפך ורקע ברגלך ואמר-אח, אל כל-תועבות רעות, בית ישראל:  אשר, בחרב ברעב ובדבר--יפלו.  ו,יב הרחוק בדבר ימות, והקרוב בחרב יפול, והנשאר והנצור, ברעב ימות; וכליתי חמתי, בם.  ו,יג וידעתם, כי-אני יהוה, בהיות חלליהם בתוך גלוליהם, סביבות מזבחותיהם; אל כל-גבעה רמה בכל ראשי ההרים, ותחת כל-עץ רענן ותחת כל-אלה עבתה, מקום אשר נתנו-שם ריח ניחח, לכל גלוליהם.  ו,יד ונטיתי את-ידי, עליהם, ונתתי את-הארץ שממה ומשמה ממדבר דבלתה, בכל מושבותיהם; וידעו, כי-אני יהוה.  {פ}

ז,א ויהי דבר-יהוה, אלי לאמר.  ז,ב ואתה בן-אדם, כה-אמר אדני יהוה לאדמת ישראל--קץ:  בא הקץ, על-ארבעת (ארבע) כנפות הארץ.  ז,ג עתה, הקץ עליך, ושלחתי אפי בך, ושפטתיך כדרכיך; ונתתי עליך, את כל-תועבותיך.  ז,ד ולא-תחוס עיני עליך, ולא אחמול:  כי דרכיך עליך אתן, ותועבותיך בתוכך תהיין, וידעתם, כי-אני יהוה.  {פ}

ז,ה כה אמר, אדני יהוה:  רעה אחת רעה, הנה באה.  ז,ו קץ בא, בא הקץ הקיץ אליך; הנה, באה.  ז,ז באה הצפירה אליך, יושב הארץ; בא העת, קרוב היום מהומה--ולא-הד הרים.  ז,ח עתה מקרוב, אשפוך חמתי עליך, וכליתי אפי בך, ושפטתיך כדרכיך; ונתתי עליך, את כל-תועבותיך.  ז,ט ולא-תחוס עיני, ולא אחמול:  כדרכיך עליך אתן, ותועבותיך בתוכך תהיין, וידעתם, כי אני יהוה מכה.  ז,י הנה היום, הנה באה:  יצאה, הצפרה--צץ המטה, פרח הזדון.  ז,יא החמס קם, למטה-רשע; לא-מהם ולא מהמונם, ולא מהמהם--ולא-נה בהם.  ז,יב בא העת, הגיע היום--הקונה אל-ישמח, והמכר אל-יתאבל:  כי חרון, אל-כל-המונה.  ז,יג כי המכר, אל-הממכר לא ישוב, ועוד בחיים, חיתם:  כי-חזון אל-כל-המונה לא ישוב, ואיש בעונו חיתו לא יתחזקו.  ז,יד תקעו בתקוע והכין הכל, ואין הלך למלחמה:  כי חרוני, אל-כל-המונה.  ז,טו החרב בחוץ, והדבר והרעב מבית:  אשר בשדה, בחרב ימות, ואשר בעיר, רעב ודבר יאכלנו.  ז,טז ופלטו, פליטיהם, והיו אל-ההרים כיוני הגאיות כלם, המות--איש, בעונו.  ז,יז כל-הידים, תרפינה; וכל-ברכים, תלכנה מים.  ז,יח וחגרו שקים, וכסתה אותם פלצות; ואל כל-פנים בושה, ובכל-ראשיהם קרחה.  ז,יט כספם בחוצות ישליכו, וזהבם לנדה יהיה--כספם וזהבם לא-יוכל להצילם ביום עברת יהוה, נפשם לא ישבעו ומעיהם לא ימלאו:  כי-מכשול עונם, היה.  ז,כ וצבי עדיו לגאון שמהו, וצלמי תועבתם שקוציהם עשו בו; על-כן נתתיו להם, לנדה.  ז,כא ונתתיו ביד-הזרים לבז, ולרשעי הארץ לשלל; וחללוה (וחללוהו).  ז,כב והסבותי פני מהם, וחללו את-צפוני; ובאו-בה פריצים, וחללוה.  {פ}

ז,כג עשה, הרתוק:  כי הארץ, מלאה משפט דמים, והעיר, מלאה חמס.  ז,כד והבאתי רעי גוים, וירשו את-בתיהם; והשבתי גאון עזים, ונחלו מקדשיהם.  ז,כה קפדה-בא; ובקשו שלום, ואין.  ז,כו הוה על-הוה תבוא, ושמעה אל-שמועה תהיה; ובקשו חזון, מנביא--ותורה תאבד מכהן, ועצה מזקנים.  ז,כז המלך יתאבל, ונשיא ילבש שממה, וידי עם-הארץ, תבהלנה; מדרכם אעשה אתם, ובמשפטיהם אשפטם, וידעו, כי-אני יהוה.  {פ}

ח,א ויהי בשנה הששית, בששי בחמשה לחדש, אני יושב בביתי, וזקני יהודה יושבים לפני; ותפל עלי שם, יד אדני יהוה.  ח,ב ואראה, והנה דמות כמראה-אש--ממראה מתניו ולמטה, אש; וממתניו ולמעלה, כמראה-זהר כעין החשמלה.  ח,ג וישלח תבנית יד, ויקחני בציצת ראשי; ותשא אתי רוח בין-הארץ ובין השמים ותבא אתי ירושלמה במראות אלהים, אל-פתח שער הפנימית הפונה צפונה, אשר-שם מושב, סמל הקנאה המקנה.  ח,ד והנה-שם--כבוד, אלהי ישראל:  כמראה, אשר ראיתי בבקעה.  ח,ה ויאמר אלי--בן-אדם, שא-נא עיניך דרך צפונה; ואשא עיני, דרך צפונה, והנה מצפון לשער המזבח, סמל הקנאה הזה בבאה.  ח,ו ויאמר אלי--בן-אדם, הראה אתה מהם (מה הם) עשים; תועבות גדלות אשר בית-ישראל עשים פה, לרחקה מעל מקדשי, ועוד תשוב תראה, תועבות גדלות.  {פ}

ח,ז ויבא אתי, אל-פתח החצר; ואראה, והנה חר-אחד בקיר.  ח,ח ויאמר אלי, בן-אדם חתר-נא בקיר; ואחתר בקיר, והנה פתח אחד.  {ס}

ח,ט ויאמר, אלי:  בא וראה את-התועבות הרעות, אשר הם עשים פה.  ח,י ואבוא, ואראה, והנה כל-תבנית רמש ובהמה שקץ, וכל-גלולי בית ישראל--מחקה על-הקיר, סביב סביב.  ח,יא ושבעים איש מזקני בית-ישראל ויאזניהו בן-שפן עמד בתוכם, עמדים לפניהם, ואיש מקטרתו, בידו; ועתר ענן-הקטרת, עלה.  ח,יב ויאמר אלי, הראית בן-אדם, אשר זקני בית-ישראל עשים בחשך, איש בחדרי משכיתו:  כי אמרים, אין יהוה ראה אתנו--עזב יהוה, את-הארץ.  ח,יג ויאמר, אלי:  עוד תשוב תראה תועבות גדלות, אשר-המה עשים.  ח,יד ויבא אתי, אל-פתח שער בית-יהוה, אשר, אל-הצפונה; והנה-שם הנשים ישבות, מבכות את-התמוז.  {ס}

ח,טו ויאמר אלי, הראית בן-אדם; עוד תשוב תראה תועבות, גדלות מאלה.  ח,טז ויבא אתי, אל-חצר בית-יהוה הפנימית, והנה-פתח היכל יהוה בין האולם ובין המזבח, כעשרים וחמשה איש; אחריהם אל-היכל יהוה, ופניהם קדמה, והמה משתחויתם קדמה, לשמש.  ח,יז ויאמר אלי, הראית בן-אדם--הנקל לבית יהודה, מעשות את-התועבות אשר עשו-פה:  כי-מלאו את-הארץ חמס, וישבו להכעיסני, והנם שלחים את-הזמורה, אל-אפם.  ח,יח וגם-אני אעשה בחמה, לא-תחוס עיני ולא אחמל; וקראו באזני קול גדול, ולא אשמע אותם.  ט,א ויקרא באזני, קול גדול לאמר, קרבו, פקדות העיר; ואיש כלי משחתו, בידו.  ט,ב והנה ששה אנשים באים מדרך-שער העליון אשר מפנה צפונה, ואיש כלי מפצו בידו, ואיש-אחד בתוכם לבש בדים, וקסת הספר במתניו; ויבאו, ויעמדו, אצל, מזבח הנחשת.  ט,ג וכבוד אלהי ישראל, נעלה מעל הכרוב אשר היה עליו, אל, מפתן הבית; ויקרא, אל-האיש הלבש הבדים, אשר קסת הספר, במתניו.  {פ}

ט,ד ויאמר יהוה, אלו, עבר בתוך העיר, בתוך ירושלם; והתוית תו על-מצחות האנשים, הנאנחים והנאנקים, על כל-התועבות, הנעשות בתוכה.  ט,ה ולאלה אמר באזני, עברו בעיר אחריו והכו:  על- (אל-) תחס עיניכם (עינכם), ואל-תחמלו.  ט,ו זקן בחור ובתולה וטף ונשים תהרגו למשחית, ועל-כל-איש אשר-עליו התו אל-תגשו, וממקדשי, תחלו; ויחלו באנשים הזקנים, אשר לפני הבית.  ט,ז ויאמר אליהם טמאו את-הבית, ומלאו את-החצרות חללים--צאו; ויצאו, והכו בעיר.  ט,ח ויהי, כהכותם, ונאשאר, אני; ואפלה על-פני ואזעק, ואמר אהה אדני יהוה, המשחית אתה את כל-שארית ישראל, בשפכך את-חמתך על-ירושלם.  ט,ט ויאמר אלי, עון בית-ישראל ויהודה גדול במאד מאד, ותמלא הארץ דמים, והעיר מלאה מטה:  כי אמרו, עזב יהוה את-הארץ, ואין יהוה, ראה.  ט,י וגם-אני--לא-תחוס עיני, ולא אחמל; דרכם, בראשם נתתי.  ט,יא והנה האיש לבש הבדים, אשר הקסת במתניו, משיב דבר, לאמר:  עשיתי, כאשר (ככל אשר) צויתני.  {פ}

י,א ואראה, והנה אל-הרקיע אשר על-ראש הכרבים, כאבן ספיר, כמראה דמות כסא--נראה, עליהם.  י,ב ויאמר אל-האיש לבש הבדים, ויאמר בא אל-בינות לגלגל אל-תחת לכרוב ומלא חפניך גחלי-אש מבינות לכרבים, וזרק, על-העיר; ויבא, לעיני.  י,ג והכרבים, עמדים מימין לבית--בבאו האיש; והענן מלא, את-החצר הפנימית.  י,ד וירם כבוד-יהוה מעל הכרוב, על מפתן הבית; וימלא הבית, את-הענן, והחצר מלאה, את-נגה כבוד יהוה.  י,ה וקול, כנפי הכרובים--נשמע, עד-החצר החיצנה:  כקול אל-שדי, בדברו.  י,ו ויהי, בצותו את-האיש לבש-הבדים לאמר, קח אש מבינות לגלגל, מבינות לכרובים; ויבא, ויעמד, אצל, האופן.  י,ז וישלח הכרוב את-ידו מבינות לכרובים, אל-האש אשר בינות הכרבים, וישא ויתן, אל-חפני לבש הבדים; ויקח, ויצא.  י,ח וירא, לכרבים--תבנית, יד-אדם, תחת, כנפיהם.  י,ט ואראה, והנה ארבעה אופנים אצל הכרובים--אופן אחד אצל הכרוב אחד, ואופן אחד אצל הכרוב אחד; ומראה, האופנים, כעין, אבן תרשיש.  י,י ומראיהם--דמות אחד, לארבעתם:  כאשר יהיה האופן, בתוך האופן.  י,יא בלכתם, אל-ארבעת רבעיהם ילכו--לא יסבו, בלכתם:  כי המקום אשר-יפנה הראש, אחריו ילכו--לא יסבו, בלכתם.  י,יב וכל-בשרם, וגבהם, וידיהם, וכנפיהם--והאופנים, מלאים עינים סביב, לארבעתם, אופניהם.  י,יג לאופנים--להם קורא הגלגל, באזני.  י,יד וארבעה פנים, לאחד:  פני האחד פני הכרוב, ופני השני פני אדם, והשלישי פני אריה, והרביעי פני-נשר.  י,טו וירמו, הכרובים--היא החיה, אשר ראיתי בנהר-כבר.  י,טז ובלכת, הכרובים, ילכו האופנים, אצלם; ובשאת הכרובים את-כנפיהם, לרום מעל הארץ, לא-יסבו האופנים גם-הם, מאצלם.  י,יז בעמדם יעמדו, וברומם ירומו אותם:  כי רוח החיה, בהם.  י,יח ויצא כבוד יהוה, מעל מפתן הבית; ויעמד, על-הכרובים.  י,יט וישאו הכרובים את-כנפיהם וירומו מן-הארץ לעיני, בצאתם, והאופנים, לעמתם; ויעמד, פתח שער בית-יהוה הקדמוני, וכבוד אלהי-ישראל עליהם, מלמעלה.  י,כ היא החיה, אשר ראיתי תחת אלהי-ישראל--בנהר-כבר; ואדע, כי כרובים המה.  י,כא ארבעה ארבעה פנים לאחד, וארבע כנפים לאחד; ודמות ידי אדם, תחת כנפיהם.  י,כב ודמות פניהם--המה הפנים אשר ראיתי על-נהר-כבר, מראיהם ואותם; איש אל-עבר פניו, ילכו.  יא,א ותשא אתי רוח, ותבא אתי אל-שער בית-יהוה הקדמוני הפונה קדימה, והנה בפתח השער, עשרים וחמשה איש; ואראה בתוכם את-יאזניה בן-עזר, ואת-פלטיהו בן-בניהו--שרי העם.  {פ}

יא,ב ויאמר, אלי:  בן-אדם--אלה האנשים החשבים און והיעצים עצת-רע, בעיר הזאת.  יא,ג האמרים, לא בקרוב בנות בתים; היא הסיר, ואנחנו הבשר.  {ס}

יא,ד לכן, הנבא עליהם:  הנבא, בן-אדם.  יא,ה ותפל עלי, רוח יהוה, ויאמר אלי אמר כה-אמר יהוה, כן אמרתם בית ישראל; ומעלות רוחכם, אני ידעתיה.  יא,ו הרביתם חלליכם, בעיר הזאת; ומלאתם חוצתיה, חלל.  {פ}

יא,ז לכן, כה-אמר אדני יהוה, חלליכם אשר שמתם בתוכה, המה הבשר והיא הסיר; ואתכם, הוציא מתוכה.  יא,ח חרב, יראתם; וחרב אביא עליכם, נאם אדני יהוה.  יא,ט והוצאתי אתכם מתוכה, ונתתי אתכם ביד-זרים; ועשיתי בכם, שפטים.  יא,י בחרב תפלו, על-גבול ישראל אשפוט אתכם; וידעתם, כי-אני יהוה.  יא,יא היא, לא-תהיה לכם לסיר, ואתם תהיו בתוכה, לבשר; אל-גבול ישראל, אשפט אתכם.  יא,יב וידעתם, כי-אני יהוה, אשר בחקי לא הלכתם, ומשפטי לא עשיתם; וכמשפטי הגוים אשר סביבותיכם, עשיתם.  יא,יג ויהי, כהנבאי, ופלטיהו בן-בניה, מת; ואפל על-פני ואזעק קול-גדול, ואמר אהה אדני יהוה--כלה אתה עשה, את שארית ישראל.  {פ}

יא,יד ויהי דבר-יהוה, אלי לאמר.  יא,טו בן-אדם, אחיך אחיך אנשי גאלתך, וכל-בית ישראל, כלה:  אשר אמרו להם ישבי ירושלם, רחקו מעל יהוה--לנו היא נתנה הארץ, למורשה.  {ס}

יא,טז לכן אמר, כה-אמר אדני יהוה, כי הרחקתים בגוים, וכי הפיצותים בארצות; ואהי להם למקדש מעט, בארצות אשר-באו שם.  {ס}

יא,יז לכן אמר, כה-אמר אדני יהוה, וקבצתי אתכם מן-העמים, ואספתי אתכם מן-הארצות אשר נפצותם בהם; ונתתי לכם, את-אדמת ישראל.  יא,יח ובאו-שמה; והסירו את-כל-שקוציה, ואת-כל-תועבותיה--ממנה.  יא,יט ונתתי להם לב אחד, ורוח חדשה אתן בקרבכם; והסרתי לב האבן, מבשרם, ונתתי להם, לב בשר.  יא,כ למען בחקתי ילכו, ואת-משפטי ישמרו ועשו אתם; והיו-לי לעם--ואני, אהיה להם לאלהים.  יא,כא ואל-לב שקוציהם ותועבותיהם, לבם הלך--דרכם בראשם נתתי, נאם אדני יהוה.  יא,כב וישאו הכרובים את-כנפיהם, והאופנים לעמתם; וכבוד אלהי-ישראל עליהם, מלמעלה.  יא,כג ויעל כבוד יהוה, מעל תוך העיר; ויעמד, על-ההר, אשר, מקדם לעיר.  יא,כד ורוח נשאתני, ותבאני כשדימה אל-הגולה, במראה, ברוח אלהים; ויעל, מעלי, המראה, אשר ראיתי.  יא,כה ואדבר, אל-הגולה, את כל-דברי יהוה, אשר הראני.  {פ}

יב,א ויהי דבר-יהוה, אלי לאמר.  יב,ב בן-אדם, בתוך בית-המרי אתה ישב:  אשר עינים להם לראות ולא ראו, אזנים להם לשמע ולא שמעו--כי בית מרי, הם.  יב,ג ואתה בן-אדם, עשה לך כלי גולה, וגלה יומם, לעיניהם; וגלית ממקומך אל-מקום אחר, לעיניהם--אולי יראו, כי בית מרי המה.  יב,ד והוצאת כליך ככלי גולה, יומם--לעיניהם; ואתה, תצא בערב לעיניהם, כמוצאי, גולה.  יב,ה לעיניהם, חתר-לך בקיר; והוצאת, בו.  יב,ו לעיניהם על-כתף תשא, בעלטה תוציא--פניך תכסה, ולא תראה את-הארץ:  כי-מופת נתתיך, לבית ישראל.  יב,ז ואעש כן, כאשר צויתי, כלי הוצאתי ככלי גולה יומם, ובערב חתרתי-לי בקיר ביד; בעלטה הוצאתי על-כתף נשאתי, לעיניהם.  {פ}

יב,ח ויהי דבר-יהוה אלי, בבקר לאמר.  יב,ט בן-אדם, הלא אמרו אליך בית ישראל בית המרי:  מה, אתה עשה.  יב,י אמר אליהם, כה אמר אדני יהוה:  הנשיא המשא הזה, בירושלם, וכל-בית ישראל, אשר-המה בתוכם.  יב,יא אמר, אני מופתכם:  כאשר עשיתי, כן יעשה להם--בגולה בשבי, ילכו.  יב,יב והנשיא אשר-בתוכם אל-כתף ישא, בעלטה ויצא--בקיר יחתרו, להוציא בו; פניו יכסה--יען אשר לא-יראה לעין הוא, את-הארץ.  יב,יג ופרשתי את-רשתי עליו, ונתפש במצודתי; והבאתי אתו בבלה ארץ כשדים, ואותה לא-יראה ושם ימות.  יב,יד וכל אשר סביבתיו עזרה וכל-אגפיו, אזרה לכל-רוח; וחרב, אריק אחריהם.  יב,טו וידעו, כי-אני יהוה, בהפיצי אותם בגוים, וזריתי אותם בארצות.  יב,טז והותרתי מהם אנשי מספר, מחרב מרעב ומדבר--למען יספרו את-כל-תועבותיהם, בגוים אשר-באו שם, וידעו, כי-אני יהוה.  {פ}

יב,יז ויהי דבר-יהוה, אלי לאמר.  יב,יח בן-אדם, לחמך ברעש תאכל; ומימיך, ברגזה ובדאגה תשתה.  יב,יט ואמרת אל-עם הארץ כה-אמר אדני יהוה ליושבי ירושלם, אל-אדמת ישראל, לחמם בדאגה יאכלו, ומימיהם בשממון ישתו--למען תשם ארצה, ממלאה, מחמס, כל-הישבים בה.  יב,כ והערים הנושבות תחרבנה, והארץ שממה תהיה; וידעתם, כי-אני יהוה.  {פ}

יב,כא ויהי דבר-יהוה, אלי לאמר.  יב,כב בן-אדם, מה-המשל הזה לכם, על-אדמת ישראל, לאמר:  יארכו, הימים, ואבד, כל-חזון.  יב,כג לכן אמר אליהם, כה-אמר אדני יהוה, השבתי את-המשל הזה, ולא-ימשלו אתו עוד בישראל:  כי, אם-דבר אליהם, קרבו הימים, ודבר כל-חזון.  יב,כד כי לא יהיה עוד, כל-חזון שוא--ומקסם חלק:  בתוך, בית ישראל.  יב,כה כי אני יהוה, אדבר את אשר אדבר דבר ויעשה--לא תמשך, עוד:  כי בימיכם בית המרי, אדבר דבר ועשיתיו, נאם, אדני יהוה.  {פ}

יב,כו ויהי דבר-יהוה, אלי לאמר.  יב,כז בן-אדם, הנה בית-ישראל אמרים, החזון אשר-הוא חזה, לימים רבים; ולעתים רחוקות, הוא נבא.  יב,כח לכן אמר אליהם, כה אמר אדני יהוה, לא-תמשך עוד, כל-דברי--אשר אדבר דבר ויעשה, נאם אדני יהוה.  {פ}

יג,א ויהי דבר-יהוה, אלי לאמר.  יג,ב בן-אדם, הנבא אל-נביאי ישראל הנבאים; ואמרת לנביאי מלבם, שמעו דבר-יהוה.  יג,ג כה אמר אדני יהוה, הוי על-הנביאים הנבלים, אשר הלכים אחר רוחם, ולבלתי ראו.  יג,ד כשעלים, בחרבות--נביאיך ישראל, היו.  יג,ה לא עליתם בפרצות, ותגדרו גדר על-בית ישראל, לעמד במלחמה, ביום יהוה.  יג,ו חזו שוא, וקסם כזב--האמרים נאם-יהוה, ויהוה לא שלחם; ויחלו, לקים דבר.  יג,ז הלוא מחזה-שוא חזיתם, ומקסם כזב אמרתם; ואמרים, נאם-יהוה, ואני, לא דברתי.  {ס}

יג,ח לכן, כה אמר אדני יהוה, יען דברכם שוא, וחזיתם כזב--לכן הנני אליכם, נאם אדני יהוה.  יג,ט והיתה ידי, אל-הנביאים החזים שוא והקסמים כזב, בסוד עמי לא-יהיו ובכתב בית-ישראל לא יכתבו, ואל-אדמת ישראל לא יבאו; וידעתם, כי אני אדני יהוה.  יג,י יען וביען הטעו את-עמי, לאמר שלום--ואין שלום; והוא בנה חיץ, והנם טחים אתו תפל.  יג,יא אמר אל-טחי תפל, ויפל; היה גשם שוטף, ואתנה אבני אלגביש תפלנה, ורוח סערות, תבקע.  יג,יב והנה, נפל הקיר:  הלוא יאמר אליכם, איה הטיח אשר טחתם.  {ס}

יג,יג לכן, כה אמר אדני יהוה, ובקעתי רוח-סערות, בחמתי; וגשם שטף באפי יהיה, ואבני אלגביש בחמה לכלה.  יג,יד והרסתי את-הקיר אשר-טחתם תפל, והגעתיהו אל-הארץ--ונגלה יסדו; ונפלה וכליתם בתוכה, וידעתם כי-אני יהוה.  יג,טו וכליתי את-חמתי בקיר, ובטחים אתו תפל; ואמר לכם אין הקיר, ואין הטחים אתו.  יג,טז נביאי ישראל, הנבאים אל-ירושלם, והחזים לה, חזון שלם; ואין שלם, נאם אדני יהוה.  {פ}

יג,יז ואתה בן-אדם, שים פניך אל-בנות עמך, המתנבאות, מלבהן; והנבא, עליהן.  יג,יח ואמרת כה-אמר אדני יהוה, הוי למתפרות כסתות על כל-אצילי ידי ועשות המספחות על-ראש כל-קומה--לצודד נפשות; הנפשות תצודדנה לעמי, ונפשות לכנה תחיינה.  יג,יט ותחללנה אתי אל-עמי, בשעלי שערים ובפתותי לחם, להמית נפשות אשר לא-תמותנה, ולחיות נפשות אשר לא-תחיינה:  בכזבכם--לעמי, שמעי כזב.  {ס}

יג,כ לכן כה-אמר אדני יהוה, הנני אל-כסתותיכנה אשר אתנה מצדדות שם את-הנפשות לפרחות, וקרעתי אתם, מעל זרועתיכם; ושלחתי, את-הנפשות, אשר אתם מצדדות את-נפשים, לפרחת.  יג,כא וקרעתי את-מספחתיכם, והצלתי את-עמי מידכן, ולא-יהיו עוד בידכן, למצודה; וידעתן, כי-אני יהוה.  יג,כב יען הכאות לב-צדיק שקר, ואני לא הכאבתיו, ולחזק ידי רשע, לבלתי-שוב מדרכו הרע להחיתו.  יג,כג לכן, שוא לא תחזינה, וקסם, לא-תקסמנה עוד; והצלתי את-עמי מידכן, וידעתן כי-אני יהוה.  יד,א ויבוא אלי אנשים, מזקני ישראל; וישבו, לפני.  {פ}

יד,ב ויהי דבר-יהוה, אלי לאמר.  יד,ג בן-אדם, האנשים האלה העלו גלוליהם על-לבם, ומכשול עונם, נתנו נכח פניהם:  האדרש אדרש, להם.  {ס}

יד,ד לכן דבר-אותם ואמרת אליהם כה-אמר אדני יהוה, איש איש מבית ישראל אשר יעלה את-גלוליו אל-לבו ומכשול עונו ישים נכח פניו, ובא, אל-הנביא:  אני יהוה, נעניתי לו בה (בא)--ברב גלוליו.  יד,ה למען תפש את-בית-ישראל, בלבם, אשר נזרו מעלי, בגלוליהם כלם.  {ס}

יד,ו לכן אמר אל-בית ישראל, כה אמר אדני יהוה, שובו והשיבו, מעל גלוליכם; ומעל כל-תועבתיכם, השיבו פניכם.  יד,ז כי איש איש מבית ישראל, ומהגר אשר-יגור בישראל, וינזר מאחרי ויעל גלוליו אל-לבו, ומכשול עונו ישים נכח פניו; ובא אל-הנביא, לדרש-לו בי--אני יהוה, נענה-לו בי.  יד,ח ונתתי פני באיש ההוא, והשמתיהו לאות ולמשלים, והכרתיו, מתוך עמי; וידעתם, כי-אני יהוה.  {ס}

יד,ט והנביא כי-יפתה, ודבר דבר--אני יהוה פתיתי, את הנביא ההוא; ונטיתי את-ידי, עליו, והשמדתיו, מתוך עמי ישראל.  יד,י ונשאו, עונם:  כעון, הדרש--כעון הנביא, יהיה.  יד,יא למען לא-יתעו עוד בית-ישראל, מאחרי, ולא-יטמאו עוד, בכל-פשעיהם; והיו-לי לעם, ואני אהיה להם לאלהים--נאם, אדני יהוה.  {פ}

יד,יב ויהי דבר-יהוה, אלי לאמר.  יד,יג בן-אדם, ארץ כי תחטא-לי למעל-מעל, ונטיתי ידי עליה, ושברתי לה מטה-לחם; והשלחתי-בה רעב, והכרתי ממנה אדם ובהמה.  יד,יד והיו שלשת האנשים האלה, בתוכה--נח, דנאל (דניאל) ואיוב:  המה בצדקתם ינצלו נפשם, נאם אדני יהוה.  יד,טו לו-חיה רעה אעביר בארץ, ושכלתה; והיתה שממה מבלי עובר, מפני החיה.  יד,טז שלשת האנשים האלה, בתוכה--חי-אני נאם אדני יהוה, אם-בנים ואם-בנות יצילו:  המה לבדם ינצלו, והארץ תהיה שממה.  יד,יז או חרב אביא, על-הארץ ההיא; ואמרתי, חרב תעבר בארץ, והכרתי ממנה, אדם ובהמה.  יד,יח ושלשת האנשים האלה, בתוכה--חי-אני נאם אדני יהוה, לא יצילו בנים ובנות:  כי הם לבדם, ינצלו.  יד,יט או דבר אשלח, אל-הארץ ההיא; ושפכתי חמתי עליה בדם, להכרית ממנה אדם ובהמה.  יד,כ ונח דנאל (דניאל) ואיוב, בתוכה--חי-אני נאם אדני יהוה, אם-בן אם-בת יצילו:  המה בצדקתם, יצילו נפשם.  {פ}

יד,כא כי כה אמר אדני יהוה, אף כי-ארבעת שפטי הרעים חרב ורעב וחיה רעה ודבר, שלחתי, אל-ירושלם--להכרית ממנה, אדם ובהמה.  יד,כב והנה נותרה-בה פלטה, המוצאים בנים ובנות--הנם יוצאים אליכם, וראיתם את-דרכם ואת-עלילותם; ונחמתם, על-הרעה אשר הבאתי על-ירושלם--את כל-אשר הבאתי, עליה.  יד,כג ונחמו אתכם, כי-תראו את-דרכם ואת-עלילותם; וידעתם, כי לא חנם עשיתי את כל-אשר-עשיתי בה--נאם, אדני יהוה.  {פ}

טו,א ויהי דבר-יהוה, אלי לאמר.  טו,ב בן-אדם, מה-יהיה עץ-הגפן מכל-עץ--הזמורה, אשר היה בעצי היער.  טו,ג היקח ממנו עץ, לעשות למלאכה; אם-יקחו ממנו יתד, לתלות עליו כל-כלי.  טו,ד הנה לאש, נתן לאכלה:  את שני קצותיו אכלה האש, ותוכו נחר--היצלח, למלאכה.  טו,ה הנה בהיותו תמים, לא יעשה למלאכה:  אף כי-אש אכלתהו ויחר, ונעשה עוד למלאכה.  {ס}

טו,ו לכן, כה אמר אדני יהוה, כאשר עץ-הגפן בעץ היער, אשר-נתתיו לאש לאכלה--כן נתתי, את-ישבי ירושלם.  טו,ז ונתתי את-פני, בהם--מהאש יצאו, והאש תאכלם; וידעתם כי-אני יהוה, בשומי את-פני בהם.  טו,ח ונתתי את-הארץ, שממה--יען מעלו מעל, נאם אדני יהוה.  {פ}

טז,א ויהי דבר-יהוה, אלי לאמר.  טז,ב בן-אדם, הודע את-ירושלם את-תועבתיה.  טז,ג ואמרת כה-אמר אדני יהוה, לירושלם, מכרתיך ומלדתיך, מארץ הכנעני; אביך האמרי, ואמך חתית.  טז,ד ומולדותיך, ביום הולדת אותך לא-כרת שרך, ובמים לא-רחצת, למשעי; והמלח לא המלחת, והחתל לא חתלת.  טז,ה לא-חסה עליך עין, לעשות לך אחת מאלה--לחמלה עליך; ותשלכי אל-פני השדה, בגעל נפשך, ביום, הלדת אתך.  טז,ו ואעבר עליך ואראך, מתבוססת בדמיך; ואמר לך בדמיך חיי, ואמר לך בדמיך חיי.  טז,ז רבבה, כצמח השדה נתתיך, ותרבי ותגדלי, ותבאי בעדי עדיים:  שדים נכנו ושערך צמח, ואת ערם ועריה.  טז,ח ואעבר עליך ואראך, והנה עתך עת דדים, ואפרש כנפי עליך, ואכסה ערותך; ואשבע לך ואבוא בברית אתך, נאם אדני יהוה--ותהיי-לי.  טז,ט וארחצך במים, ואשטף דמיך מעליך; ואסכך, בשמן.  טז,י ואלבישך רקמה, ואנעלך תחש; ואחבשך בשש, ואכסך משי.  טז,יא ואעדך, עדי; ואתנה צמידים על-ידיך, ורביד על-גרונך.  טז,יב ואתן נזם, על-אפך, ועגילים, על-אזניך; ועטרת תפארת, בראשך.  טז,יג ותעדי זהב וכסף, ומלבושך ששי (שש) ומשי ורקמה, סלת ודבש ושמן, אכלתי (אכלת); ותיפי במאד מאד, ותצלחי למלוכה.  טז,יד ויצא לך שם בגוים, ביפיך:  כי כליל הוא, בהדרי אשר-שמתי עליך--נאם, אדני יהוה.  טז,טו ותבטחי ביפיך, ותזני על-שמך; ותשפכי את-תזנותיך על-כל-עובר, לו-יהי.  טז,טז ותקחי מבגדיך, ותעשי-לך במות טלאות, ותזני, עליהם:  לא באות, ולא יהיה.  טז,יז ותקחי כלי תפארתך, מזהבי ומכספי אשר נתתי לך, ותעשי-לך, צלמי זכר; ותזני-בם.  טז,יח ותקחי את-בגדי רקמתך, ותכסים; ושמני, וקטרתי, נתתי (נתת), לפניהם.  טז,יט ולחמי אשר-נתתי לך סלת ושמן ודבש, האכלתיך, ונתתיהו לפניהם לריח ניחח, ויהי:  נאם, אדני יהוה.  טז,כ ותקחי את-בניך ואת-בנותיך, אשר ילדת לי, ותזבחים להם, לאכול--המעט, מתזנותך (מתזנותיך).  טז,כא ותשחטי, את-בני; ותתנים, בהעביר אותם להם.  טז,כב ואת כל-תועבתיך ותזנתיך, לא זכרתי (זכרת) את-ימי נעוריך--בהיותך עירם ועריה, מתבוססת בדמך היית.  טז,כג ויהי, אחרי כל-רעתך:  אוי אוי לך, נאם אדני יהוה.  טז,כד ותבני-לך, גב; ותעשי-לך רמה, בכל-רחוב.  טז,כה אל-כל-ראש דרך, בנית רמתך, ותתעבי את-יפיך, ותפשקי את-רגליך לכל-עובר; ותרבי, את-תזנותך (תזנותיך).  טז,כו ותזני אל-בני-מצרים שכניך, גדלי בשר; ותרבי את-תזנתך, להכעיסני.  טז,כז והנה נטיתי ידי עליך, ואגרע חקך; ואתנך בנפש שנאותיך, בנות פלשתים--הנכלמות, מדרכך זמה.  טז,כח ותזני אל-בני אשור, מבלתי שבעתך; ותזנים, וגם לא שבעת.  טז,כט ותרבי את-תזנותך אל-ארץ כנען, כשדימה; וגם-בזאת, לא שבעת.  טז,ל מה אמלה לבתך, נאם אדני יהוה--בעשותך, את-כל-אלה, מעשה אשה-זונה, שלטת.  טז,לא בבנותיך גבך בראש כל-דרך, ורמתך עשיתי (עשית) בכל-רחוב; ולא-הייתי (היית) כזונה, לקלס אתנן.  טז,לב האשה, המנאפת--תחת אישה, תקח את-זרים.  טז,לג לכל-זנות, יתנו-נדה; ואת נתת את-נדניך, לכל-מאהביך, ותשחדי אותם לבוא אליך מסביב, בתזנותיך.  טז,לד ויהי-בך הפך מן-הנשים בתזנותיך, ואחריך לא זונה; ובתתך אתנן, ואתנן לא נתן-לך--ותהי להפך.  טז,לה לכן זונה, שמעי דבר-יהוה.  {פ}

טז,לו כה-אמר אדני יהוה, יען השפך נחשתך ותגלה ערותך, בתזנותיך, על-מאהביך; ועל, כל-גלולי תועבותיך, וכדמי בניך, אשר נתת להם.  טז,לז לכן הנני מקבץ את-כל-מאהביך, אשר ערבת עליהם, ואת כל-אשר אהבת, על כל-אשר שנאת; וקבצתי אתם עליך מסביב, וגליתי ערותך אלהם, וראו, את-כל-ערותך.  טז,לח ושפטתיך משפטי נאפות, ושפכת דם; ונתתיך, דם חמה וקנאה.  טז,לט ונתתי אתך בידם, והרסו גבך ונתצו רמתיך, והפשיטו אותך בגדיך, ולקחו כלי תפארתך; והניחוך, עירם ועריה.  טז,מ והעלו עליך קהל, ורגמו אותך באבן; ובתקוך, בחרבותם.  טז,מא ושרפו בתיך, באש, ועשו-בך שפטים, לעיני נשים רבות; והשבתיך, מזונה, וגם-אתנן, לא תתני-עוד.  טז,מב והנחתי חמתי בך, וסרה קנאתי ממך; ושקטתי, ולא אכעס עוד.  טז,מג יען, אשר לא-זכרתי (זכרת) את-ימי נעוריך, ותרגזי-לי, בכל-אלה; וגם-אני הא דרכך בראש נתתי, נאם אדני יהוה, ולא עשיתי (עשית) את-הזמה, על כל-תועבתיך.  טז,מד הנה, כל-המשל, עליך ימשל, לאמר:  כאמה, בתה.  טז,מה בת-אמך את, געלת אישה ובניה; ואחות אחותך את, אשר געלו אנשיהן ובניהן--אמכן חתית, ואביכן אמרי.  טז,מו ואחותך הגדולה שמרון היא ובנותיה, היושבת על-שמאולך; ואחותך הקטנה ממך, היושבת מימינך--סדם, ובנותיה.  טז,מז ולא בדרכיהן הלכת, וכתועבותיהן עשיתי (עשית):  כמעט קט, ותשחתי מהן בכל-דרכיך.  טז,מח חי-אני, נאם אדני יהוה, אם-עשתה סדם אחותך, היא ובנותיה--כאשר עשית, את ובנותיך.  טז,מט הנה-זה היה, עון סדם אחותך:  גאון שבעת-לחם ושלות השקט, היה לה ולבנותיה, ויד-עני ואביון, לא החזיקה.  טז,נ ותגבהינה, ותעשינה תועבה לפני; ואסיר אתהן, כאשר ראיתי.  {ס}

טז,נא ושמרון, כחצי חטאתיך לא חטאה; ותרבי את-תועבותיך, מהנה, ותצדקי את-אחותך (אחותיך), בכל-תועבתיך אשר עשיתי (עשית).  טז,נב גם-את שאי כלמתך, אשר פללת לאחותך, בחטאתיך אשר-התעבת מהן, תצדקנה ממך; וגם-את בושי ושאי כלמתך, בצדקתך אחיותך.  טז,נג ושבתי, את-שביתהן--את-שבית (שבות) סדם ובנותיה, ואת-שבית (שבות) שמרון ובנותיה; ושבית (ושבות) שביתיך, בתוכהנה.  טז,נד למען, תשאי כלמתך, ונכלמת, מכל אשר עשית--בנחמך, אתן.  טז,נה ואחותיך, סדם ובנותיה תשבן לקדמתן, ושמרון ובנותיה, תשבן לקדמתן; ואת, ובנותיך, תשבינה, לקדמתכן.  טז,נו ולוא היתה סדם אחותך, לשמועה בפיך, ביום, גאוניך.  טז,נז בטרם, תגלה רעתך, כמו עת חרפת בנות-ארם, וכל-סביבותיה בנות פלשתים; השאטות אותך, מסביב.  טז,נח את-זמתך ואת-תועבותיך, את נשאתים--נאם, יהוה.  {ס}

טז,נט כי כה אמר אדני יהוה, ועשית (ועשיתי) אותך כאשר עשית--אשר-בזית אלה, להפר ברית.  טז,ס וזכרתי אני את-בריתי אותך, בימי נעוריך; והקימותי לך, ברית עולם.  טז,סא וזכרת את-דרכיך, ונכלמת, בקחתך את-אחותיך הגדלות ממך, אל-הקטנות ממך; ונתתי אתהן לך לבנות, ולא מבריתך.  טז,סב והקימתי אני את-בריתי, אתך; וידעת, כי-אני יהוה.  טז,סג למען תזכרי, ובשת, ולא יהיה-לך עוד פתחון פה, מפני כלמתך--בכפרי-לך לכל-אשר עשית, נאם אדני יהוה.  {פ}

יז,א ויהי דבר-יהוה, אלי לאמר.  יז,ב בן-אדם, חוד חידה ומשל משל, אל-בית, ישראל.  יז,ג ואמרת כה-אמר אדני יהוה, הנשר הגדול גדול הכנפים ארך האבר, מלא הנוצה, אשר-לו הרקמה--בא אל-הלבנון, ויקח את-צמרת הארז.  יז,ד את ראש יניקותיו, קטף; ויביאהו אל-ארץ כנען, בעיר רכלים שמו.  יז,ה ויקח מזרע הארץ, ויתנהו בשדה-זרע; קח על-מים רבים, צפצפה שמו.  יז,ו ויצמח ויהי לגפן סרחת שפלת קומה, לפנות דליותיו אליו, ושרשיו, תחתיו יהיו; ותהי לגפן--ותעש בדים, ותשלח פראות.  יז,ז ויהי נשר-אחד גדול, גדול כנפים ורב-נוצה; והנה הגפן הזאת כפנה שרשיה עליו, ודליותיו שלחה-לו, להשקות אותה, מערגות מטעה.  יז,ח אל-שדה טוב אל-מים רבים, היא שתולה--לעשות ענף ולשאת פרי, להיות לגפן אדרת.  יז,ט אמר, כה אמר אדני יהוה--תצלח; הלוא את-שרשיה ינתק ואת-פריה יקוסס ויבש, כל-טרפי צמחה תיבש, ולא-בזרע גדולה ובעם-רב, למשאות אותה משרשיה.  יז,י והנה שתולה, התצלח; הלא כגעת בה רוח הקדים, תיבש יבש, על-ערגת צמחה, תיבש.  {פ}

יז,יא ויהי דבר-יהוה, אלי לאמר.  יז,יב אמר-נא לבית המרי, הלא ידעתם מה-אלה; אמר, הנה-בא מלך-בבל ירושלם ויקח את-מלכה ואת-שריה, ויבא אותם אליו, בבלה.  יז,יג ויקח מזרע המלוכה, ויכרת אתו ברית; ויבא אתו באלה, ואת-אילי הארץ לקח.  יז,יד להיות ממלכה שפלה, לבלתי התנשא, לשמר את-בריתו, לעמדה.  יז,טו וימרד-בו, לשלח מלאכיו מצרים, לתת-לו סוסים, ועם-רב; היצלח הימלט העשה אלה, והפר ברית ונמלט.  יז,טז חי-אני, נאם אדני יהוה, אם-לא במקום המלך הממליך אתו, אשר בזה את-אלתו ואשר הפר את-בריתו--אתו בתוך-בבל, ימות.  יז,יז ולא בחיל גדול ובקהל רב, יעשה אותו פרעה במלחמה, בשפך סללה, ובבנות דיק--להכרית, נפשות רבות.  יז,יח ובזה אלה, להפר ברית; והנה נתן ידו וכל-אלה עשה, לא ימלט.  {ס}

יז,יט לכן כה-אמר אדני יהוה, חי-אני, אם-לא אלתי אשר בזה, ובריתי אשר הפיר--ונתתיו, בראשו.  יז,כ ופרשתי עליו רשתי, ונתפש במצודתי; והביאותיהו בבלה, ונשפטתי אתו שם, מעלו, אשר מעל-בי.  יז,כא ואת כל-מברחו בכל-אגפיו בחרב יפלו, והנשארים לכל-רוח יפרשו; וידעתם, כי אני יהוה דברתי.  {פ}

יז,כב כה אמר, אדני יהוה, ולקחתי אני מצמרת הארז הרמה, ונתתי; מראש ינקותיו, רך אקטף, ושתלתי אני, על הר-גבה ותלול.  יז,כג בהר מרום ישראל, אשתלנו, ונשא ענף ועשה פרי, והיה לארז אדיר; ושכנו תחתיו, כל צפור כל-כנף--בצל דליותיו, תשכנה.  יז,כד וידעו כל-עצי השדה, כי אני יהוה השפלתי עץ גבה הגבהתי עץ שפל, הובשתי עץ לח, והפרחתי עץ יבש:  אני יהוה, דברתי ועשיתי.  {פ}

יח,א ויהי דבר-יהוה, אלי לאמר.  יח,ב מה-לכם, אתם משלים את-המשל הזה, על-אדמת ישראל, לאמר:  אבות יאכלו בסר, ושני הבנים תקהינה.  יח,ג חי-אני, נאם אדני יהוה:  אם-יהיה לכם עוד, משל המשל הזה--בישראל.  יח,ד הן כל-הנפשות לי הנה, כנפש האב וכנפש הבן לי-הנה:  הנפש החטאת, היא תמות.  יח,ה ואיש, כי-יהיה צדיק; ועשה משפט, וצדקה.  יח,ו אל-ההרים, לא אכל, ועיניו לא נשא, אל-גלולי בית ישראל; ואת-אשת רעהו לא טמא, ואל-אשה נדה לא יקרב.  יח,ז ואיש, לא יונה--חבלתו חוב ישיב, גזלה לא יגזל; לחמו לרעב יתן, ועירם יכסה-בגד.  יח,ח בנשך לא-יתן, ותרבית לא יקח--מעול, ישיב ידו; משפט אמת יעשה, בין איש לאיש.  יח,ט בחקותי יהלך ומשפטי שמר, לעשות אמת:  צדיק הוא חיה יחיה, נאם אדני יהוה.  יח,י והוליד בן-פריץ, שפך דם; ועשה אח, מאחד מאלה.  יח,יא והוא, את-כל-אלה לא עשה--כי גם אל-ההרים אכל, ואת-אשת רעהו טמא.  יח,יב עני ואביון, הונה--גזלות גזל, חבל לא ישיב; ואל-הגלולים נשא עיניו, תועבה עשה.  יח,יג בנשך נתן ותרבית לקח, וחי:  לא יחיה, את כל-התועבות האלה עשה--מות יומת, דמיו בו יהיה.  יח,יד והנה, הוליד בן, וירא, את-כל-חטאת אביו אשר עשה; ויראה, ולא יעשה כהן.  יח,טו על-ההרים, לא אכל, ועיניו לא נשא, אל-גלולי בית ישראל; את-אשת רעהו, לא טמא.  יח,טז ואיש, לא הונה--חבל לא חבל, וגזלה לא גזל; לחמו לרעב נתן, וערום כסה-בגד.  יח,יז מעני השיב ידו, נשך ותרבית לא לקח--משפטי עשה, בחקותי הלך:  הוא, לא ימות בעון אביו--חיה יחיה.  יח,יח אביו כי-עשק עשק, גזל גזל אח, ואשר לא-טוב עשה, בתוך עמיו; והנה-מת, בעונו.  יח,יט ואמרתם, מדע לא-נשא הבן בעון האב; והבן משפט וצדקה עשה, את כל-חקותי שמר ויעשה אתם--חיה יחיה.  יח,כ הנפש החטאת, היא תמות:  בן לא-ישא בעון האב, ואב לא ישא בעון הבן--צדקת הצדיק עליו תהיה, ורשעת רשע (הרשע) עליו תהיה.  {ס}

יח,כא והרשע, כי ישוב מכל-חטאתו אשר עשה, ושמר את-כל-חקותי, ועשה משפט וצדקה--חיה יחיה, לא ימות.  יח,כב כל-פשעיו אשר עשה, לא יזכרו לו:  בצדקתו אשר-עשה, יחיה.  יח,כג החפץ אחפץ מות רשע, נאם אדני יהוה:  הלוא בשובו מדרכיו, וחיה.  {ס}

יח,כד ובשוב צדיק מצדקתו, ועשה עול, ככל התועבות אשר-עשה הרשע יעשה, וחי--כל-צדקתו אשר-עשה לא תזכרנה, במעלו אשר-מעל ובחטאתו אשר-חטא בם ימות.  יח,כה ואמרתם, לא יתכן דרך אדני:  שמעו-נא, בית ישראל, הדרכי לא יתכן, הלא דרכיכם לא יתכנו.  יח,כו בשוב-צדיק מצדקתו ועשה עול, ומת עליהם:  בעולו אשר-עשה, ימות.  {ס}

יח,כז ובשוב רשע, מרשעתו אשר עשה, ויעש משפט, וצדקה--הוא, את-נפשו יחיה.  יח,כח ויראה וישוב (וישב), מכל-פשעיו אשר עשה--חיו יחיה, לא ימות.  יח,כט ואמרו בית ישראל, לא יתכן דרך אדני:  הדרכי לא יתכנו, בית ישראל--הלא דרכיכם, לא יתכן.  יח,ל לכן איש כדרכיו אשפט אתכם, בית ישראל--נאם, אדני יהוה:  שובו והשיבו מכל-פשעיכם, ולא-יהיה לכם למכשול עון.  יח,לא השליכו מעליכם, את-כל-פשעיכם אשר פשעתם בם, ועשו לכם לב חדש, ורוח חדשה; ולמה תמתו, בית ישראל.  יח,לב כי לא אחפץ במות המת, נאם אדני יהוה:  והשיבו, וחיו.  {פ}

יט,א ואתה שא קינה, אל-נשיאי ישראל.  יט,ב ואמרת, מה אמך לביא, בין אריות, רבצה; בתוך כפרים, רבתה גוריה.  יט,ג ותעל אחד מגריה, כפיר היה; וילמד לטרף-טרף, אדם אכל.  יט,ד וישמעו אליו גוים, בשחתם נתפש; ויבאהו בחחים, אל-ארץ מצרים.  יט,ה ותרא כי נוחלה, אבדה תקותה; ותקח אחד מגריה, כפיר שמתהו.  יט,ו ויתהלך בתוך-אריות, כפיר היה; וילמד לטרף-טרף, אדם אכל.  יט,ז וידע, אלמנותיו, ועריהם, החריב; ותשם ארץ ומלאה, מקול שאגתו.  יט,ח ויתנו עליו גוים סביב, ממדינות; ויפרשו עליו רשתם, בשחתם נתפש.  יט,ט ויתנהו בסוגר בחחים, ויבאהו אל-מלך בבל; יבאהו, במצדות, למען לא-ישמע קולו עוד, אל-הרי ישראל.  {פ}

יט,י אמך כגפן בדמך, על-מים שתולה; פריה, וענפה, היתה, ממים רבים.  יט,יא ויהיו-לה מטות עז, אל-שבטי משלים, ותגבה קומתו, על-בין עבתים; וירא בגבהו, ברב דליתיו.  יט,יב ותתש בחמה לארץ השלכה, ורוח הקדים הוביש פריה; התפרקו ויבשו מטה עזה, אש אכלתהו.  יט,יג ועתה, שתולה במדבר, בארץ, ציה וצמא.  יט,יד ותצא אש ממטה בדיה, פריה אכלה, ולא-היה בה מטה-עז, שבט למשול:  קינה היא, ותהי לקינה.  {פ}

כ,א ויהי בשנה השביעית, בחמשי בעשור לחדש, באו אנשים מזקני ישראל, לדרש את-יהוה; וישבו, לפני.  {ס}

כ,ב ויהי דבר-יהוה, אלי לאמר.  כ,ג בן-אדם, דבר את-זקני ישראל ואמרת אלהם כה אמר אדני יהוה, הלדרש אתי, אתם באים:  חי-אני אם-אדרש לכם, נאם אדני יהוה.  כ,ד התשפט אתם, התשפוט בן-אדם:  את-תועבת אבותם, הודיעם.  כ,ה ואמרת אליהם, כה-אמר אדני יהוה, ביום בחרי בישראל, ואשא ידי לזרע בית יעקב ואודע להם בארץ מצרים; ואשא ידי להם לאמר, אני יהוה אלהיכם.  כ,ו ביום ההוא, נשאתי ידי להם, להוציאם, מארץ מצרים:  אל-ארץ אשר-תרתי להם, זבת חלב ודבש--צבי היא, לכל-הארצות.  כ,ז ואמר אלהם, איש שקוצי עיניו השליכו, ובגלולי מצרים, אל-תטמאו:  אני, יהוה אלהיכם.  כ,ח וימרו-בי, ולא אבו לשמע אלי--איש את-שקוצי עיניהם לא השליכו, ואת-גלולי מצרים לא עזבו; ואמר לשפך חמתי עליהם, לכלות אפי בהם, בתוך, ארץ מצרים.  כ,ט ואעש למען שמי, לבלתי החל לעיני הגוים אשר-המה בתוכם--אשר נודעתי אליהם לעיניהם, להוציאם מארץ מצרים.  כ,י ואוציאם, מארץ מצרים; ואבאם, אל-המדבר.  כ,יא ואתן להם את-חקותי, ואת-משפטי הודעתי אותם:  אשר יעשה אותם האדם, וחי בהם.  כ,יב וגם את-שבתותי, נתתי להם, להיות לאות, ביני וביניהם--לדעת, כי אני יהוה מקדשם.  כ,יג וימרו-בי בית-ישראל במדבר, בחקותי לא-הלכו ואת-משפטי מאסו אשר יעשה אתם האדם וחי בהם, ואת-שבתתי, חללו מאד; ואמר לשפך חמתי עליהם, במדבר--לכלותם.  כ,יד ואעשה, למען שמי, לבלתי החל לעיני הגוים, אשר הוצאתים לעיניהם.  כ,טו וגם-אני, נשאתי ידי להם--במדבר:  לבלתי הביא אותם אל-הארץ אשר-נתתי, זבת חלב ודבש--צבי היא, לכל-הארצות.  כ,טז יען במשפטי מאסו, ואת-חקותי לא-הלכו בהם, ואת-שבתותי, חללו:  כי אחרי גלוליהם, לבם הלך.  כ,יז ותחס עיני עליהם, משחתם; ולא-עשיתי אותם כלה, במדבר.  כ,יח ואמר אל-בניהם, במדבר, בחוקי אבותיכם אל-תלכו, ואת-משפטיהם אל-תשמרו; ובגלוליהם, אל-תטמאו.  כ,יט אני יהוה אלהיכם, בחקותי לכו; ואת-משפטי שמרו, ועשו אותם.  כ,כ ואת-שבתותי, קדשו; והיו לאות, ביני וביניכם--לדעת, כי אני יהוה אלהיכם.  כ,כא וימרו-בי הבנים, בחקותי לא-הלכו ואת-משפטי לא-שמרו לעשות אותם אשר יעשה אותם האדם וחי בהם--את-שבתותי, חללו; ואמר לשפך חמתי עליהם, לכלות אפי בם--במדבר.  כ,כב והשבתי, את-ידי, ואעש, למען שמי--לבלתי החל לעיני הגוים, אשר-הוצאתי אותם לעיניהם.  כ,כג גם-אני, נשאתי את-ידי להם--במדבר:  להפיץ אתם בגוים, ולזרות אותם בארצות.  כ,כד יען משפטי לא-עשו, וחקותי מאסו, ואת-שבתותי, חללו; ואחרי גלולי אבותם, היו עיניהם.  כ,כה וגם-אני נתתי להם, חקים לא טובים; ומשפטים--לא יחיו, בהם.  כ,כו ואטמא אותם במתנותם, בהעביר כל-פטר רחם:  למען אשמם--למען אשר ידעו, אשר אני יהוה.  {ס}

כ,כז לכן דבר אל-בית ישראל, בן-אדם, ואמרת אליהם, כה אמר אדני יהוה:  עוד, זאת גדפו אותי אבותיכם, במעלם בי, מעל.  כ,כח ואביאם, אל-הארץ, אשר נשאתי את-ידי, לתת אותה להם; ויראו כל-גבעה רמה וכל-עץ עבת, ויזבחו-שם את-זבחיהם ויתנו-שם כעס קרבנם, וישימו שם ריח ניחוחיהם, ויסיכו שם את-נסכיהם.  כ,כט ואמר אלהם--מה הבמה, אשר-אתם הבאים שם; ויקרא שמה במה, עד היום הזה.  {ס}

כ,ל לכן אמר אל-בית ישראל, כה אמר אדני יהוה, הבדרך אבותיכם, אתם נטמאים; ואחרי שקוציהם, אתם זנים.  כ,לא ובשאת מתנתיכם בהעביר בניכם באש אתם נטמאים לכל-גלוליכם, עד-היום,  {ס}  ואני אדרש לכם, בית ישראל:  חי-אני, נאם אדני יהוה, אם-אדרש, לכם.  כ,לב והעלה, על-רוחכם--היו, לא תהיה:  אשר אתם אמרים, נהיה כגוים כמשפחות הארצות--לשרת, עץ ואבן.  כ,לג חי-אני, נאם אדני יהוה:  אם-לא ביד חזקה ובזרוע נטויה, ובחמה שפוכה--אמלוך עליכם.  כ,לד והוצאתי אתכם, מן-העמים, וקבצתי אתכם, מן-הארצות אשר נפוצתם בם--ביד חזקה ובזרוע נטויה, ובחמה שפוכה.  כ,לה והבאתי אתכם, אל-מדבר העמים; ונשפטתי אתכם שם, פנים אל-פנים.  כ,לו כאשר נשפטתי את-אבותיכם, במדבר ארץ מצרים--כן אשפט אתכם, נאם אדני יהוה.  כ,לז והעברתי אתכם, תחת השבט; והבאתי אתכם, במסרת הברית.  כ,לח וברותי מכם, המרדים והפושעים בי--מארץ מגוריהם אוציא אותם, ואל-אדמת ישראל לא יבוא; וידעתם, כי-אני יהוה.  כ,לט ואתם בית-ישראל כה-אמר אדני יהוה, איש גלוליו לכו עבדו, ואחר, אם-אינכם שמעים אלי; ואת-שם קדשי לא תחללו-עוד, במתנותיכם ובגלוליכם.  כ,מ כי בהר-קדשי בהר מרום ישראל, נאם אדני יהוה--שם יעבדני כל-בית ישראל כלה, בארץ:  שם ארצם--ושם אדרוש את-תרומתיכם ואת-ראשית משאותיכם, בכל-קדשיכם.  כ,מא בריח ניחח, ארצה אתכם, בהוציאי אתכם מן-העמים, וקבצתי אתכם מן-הארצות אשר נפצתם בם; ונקדשתי בכם, לעיני הגוים.  כ,מב וידעתם כי-אני יהוה, בהביאי אתכם אל-אדמת ישראל--אל-הארץ, אשר נשאתי את-ידי, לתת אותה, לאבותיכם.  כ,מג וזכרתם-שם, את-דרכיכם ואת כל-עלילותיכם, אשר נטמאתם, בם; ונקטתם, בפניכם, בכל-רעותיכם, אשר עשיתם.  כ,מד וידעתם כי-אני יהוה, בעשותי אתכם למען שמי:  לא כדרכיכם הרעים וכעלילותיכם הנשחתות, בית ישראל--נאם, אדני יהוה.  {פ}

כא,א ויהי דבר-יהוה, אלי לאמר.  כא,ב בן-אדם, שים פניך דרך תימנה, והטף, אל-דרום; והנבא אל-יער השדה, נגב.  כא,ג ואמרת ליער הנגב, שמע דבר-יהוה:  כה-אמר אדני יהוה הנני מצית-בך אש ואכלה בך כל-עץ-לח וכל-עץ יבש לא-תכבה, להבת שלהבת, ונצרבו-בה כל-פנים, מנגב צפונה.  כא,ד וראו, כל-בשר, כי אני יהוה, בערתיה:  לא, תכבה.  כא,ה ואמר, אהה אדני יהוה; המה אמרים לי, הלא ממשל משלים הוא.  {פ}

כא,ו ויהי דבר-יהוה, אלי לאמר.  כא,ז בן-אדם, שים פניך אל-ירושלם, והטף, אל-מקדשים; והנבא, אל-אדמת ישראל.  כא,ח ואמרת לאדמת ישראל, כה אמר יהוה, הנני אליך, והוצאתי חרבי מתערה; והכרתי ממך, צדיק ורשע.  כא,ט יען אשר-הכרתי ממך, צדיק ורשע; לכן תצא חרבי מתערה, אל-כל-בשר--מנגב צפון.  כא,י וידעו, כל-בשר, כי אני יהוה, הוצאתי חרבי מתערה:  לא תשוב, עוד.  {ס}

כא,יא ואתה בן-אדם, האנח; בשברון מתנים ובמרירות, תאנח לעיניהם.  כא,יב והיה כי-יאמרו אליך, על-מה אתה נאנח; ואמרת אל-שמועה כי-באה ונמס כל-לב ורפו כל-ידים וכהתה כל-רוח, וכל-ברכים תלכנה מים--הנה באה ונהיתה, נאם אדני יהוה.  {פ}

כא,יג ויהי דבר-יהוה, אלי לאמר.  כא,יד בן-אדם--הנבא ואמרת, כה אמר אדני:  אמר, חרב חרב הוחדה וגם-מרוטה.  כא,טו למען טבח טבח הוחדה, למען-היה-לה ברק מרטה; או נשיש, שבט בני מאסת כל-עץ.  כא,טז ויתן אתה למרטה, לתפש בכף; היא-הוחדה חרב והיא מרטה, לתת אותה ביד-הורג.  כא,יז זעק והילל, בן-אדם--כי-היא היתה בעמי, היא בכל-נשיאי ישראל; מגורי אל-חרב היו את-עמי, לכן ספק אל-ירך.  כא,יח כי בחן--ומה, אם-גם-שבט מאסת לא יהיה:  נאם, אדני יהוה.  {פ}

כא,יט ואתה בן-אדם--הנבא, והך כף אל-כף; ותכפל חרב שלישתה, חרב חללים--היא חרב חלל הגדול, החדרת להם.  כא,כ למען למוג לב, והרבה המכשלים--על כל-שעריהם, נתתי אבחת-חרב; אח עשויה לברק, מעטה לטבח.  כא,כא התאחדי הימני, השימי השמילי; אנה, פניך מעדות.  כא,כב וגם-אני, אכה כפי אל-כפי, והניחתי, חמתי:  אני יהוה, דברתי.  {פ}

כא,כג ויהי דבר-יהוה, אלי לאמר.  כא,כד ואתה בן-אדם שים-לך שנים דרכים, לבוא חרב מלך-בבל--מארץ אחד, יצאו שניהם; ויד ברא, בראש דרך-עיר ברא.  כא,כה דרך תשים--לבוא חרב, את רבת בני-עמון; ואת-יהודה בירושלם, בצורה.  כא,כו כי-עמד מלך-בבל אל-אם הדרך, בראש שני הדרכים--לקסם-קסם:  קלקל בחצים שאל בתרפים, ראה בכבד.  כא,כז בימינו היה הקסם ירושלם, לשום כרים לפתח פה ברצח, להרים קול, בתרועה--לשום כרים על-שערים, לשפך סללה לבנות דיק.  כא,כח והיה להם כקסום- (כקסם-) שוא בעיניהם, שבעי שבעות להם; והוא-מזכיר עון, להתפש.  {ס}

כא,כט לכן, כה-אמר אדני יהוה, יען הזכרכם עונכם, בהגלות פשעיכם להראות חטאותיכם בכל עלילותיכם--יען, הזכרכם, בכף, תתפשו.  {פ}

כא,ל ואתה חלל רשע, נשיא ישראל, אשר-בא יומו, בעת עון קץ.  {ס}

כא,לא כה אמר, אדני יהוה, הסיר המצנפת, והרים העטרה; זאת לא-זאת--השפלה הגבה, והגבה השפיל.  כא,לב עוה עוה, עוה אשימנה; גם-זאת לא היה, עד-בא אשר-לו המשפט ונתתיו.  {פ}

כא,לג ואתה בן-אדם, הנבא ואמרת כה אמר אדני יהוה, אל-בני עמון, ואל-חרפתם; ואמרת, חרב חרב פתוחה לטבח מרוטה, להכיל, למען ברק.  כא,לד בחזות לך שוא, בקסם-לך כזב--לתת אותך, אל-צוארי חללי רשעים, אשר-בא יומם, בעת עון קץ.  כא,לה השב, אל-תערה, במקום אשר-נבראת בארץ מכרותיך, אשפט אתך.  כא,לו ושפכתי עליך זעמי, באש עברתי אפיח עליך; ונתתיך, ביד אנשים בערים, חרשי, משחית.  כא,לז לאש תהיה לאכלה, דמך יהיה בתוך הארץ; לא תזכרי, כי אני יהוה דברתי.  {פ}

כב,א ויהי דבר-יהוה, אלי לאמר.  כב,ב ואתה בן-אדם, התשפט התשפט את-עיר הדמים; והודעתה, את כל-תועבותיה.  כב,ג ואמרת, כה אמר אדני יהוה, עיר שפכת דם בתוכה, לבוא עתה; ועשתה גלולים עליה, לטמאה.  כב,ד בדמך אשר-שפכת אשמת, ובגלוליך אשר-עשית טמאת, ותקריבי ימיך, ותבוא עד-שנותיך; על-כן, נתתיך חרפה לגוים, וקלסה, לכל-הארצות.  כב,ה הקרבות והרחקות ממך, יתקלסו-בך--טמאת השם, רבת המהומה.  כב,ו הנה נשיאי ישראל, איש לזרעו היו בך, למען, שפך-דם.  כב,ז אב ואם הקלו בך, לגר עשו בעשק בתוכך; יתום ואלמנה, הונו בך.  כב,ח קדשי, בזית; ואת-שבתתי, חללת.  כב,ט אנשי רכיל היו בך, למען שפך-דם; ואל-ההרים אכלו בך, זמה עשו בתוכך.  כב,י ערות-אב, גלה-בך; טמאת הנדה, ענו-בך.  כב,יא ואיש את-אשת רעהו, עשה תועבה, ואיש את-כלתו, טמא בזמה; ואיש את-אחתו בת-אביו, ענה-בך.  כב,יב שחד לקחו-בך, למען שפך-דם; נשך ותרבית לקחת, ותבצעי רעיך בעשק, ואתי שכחת, נאם אדני יהוה.  כב,יג והנה הכיתי כפי, אל-בצעך אשר עשית; ועל-דמך, אשר היו בתוכך.  כב,יד היעמד לבך, אם-תחזקנה ידיך, לימים, אשר אני עשה אותך; אני יהוה, דברתי ועשיתי.  כב,טו והפיצותי אותך בגוים, וזריתיך בארצות; והתמתי טמאתך, ממך.  כב,טז ונחלת בך, לעיני גוים; וידעת, כי-אני יהוה.  {פ}

כב,יז ויהי דבר-יהוה, אלי לאמר.  כב,יח בן-אדם, היו-לי בית-ישראל לסוג (לסיג):  כלם נחשת ובדיל וברזל ועופרת, בתוך כור--סגים כסף, היו.  {ס}

כב,יט לכן, כה אמר אדני יהוה, יען היות כלכם, לסגים; לכן הנני קבץ אתכם, אל-תוך ירושלם.  כב,כ קבצת כסף ונחשת וברזל ועופרת ובדיל, אל-תוך כור, לפחת-עליו אש, להנתיך; כן אקבץ באפי ובחמתי, והנחתי והתכתי אתכם.  כב,כא וכנסתי אתכם, ונפחתי עליכם באש עברתי; ונתכתם, בתוכה.  כב,כב כהתוך כסף בתוך כור, כן תתכו בתוכה; וידעתם כי-אני יהוה, שפכתי חמתי עליכם.  {פ}

כב,כג ויהי דבר-יהוה, אלי לאמר.  כב,כד בן-אדם--אמר-לה, את ארץ לא מטהרה היא:  לא גשמה, ביום זעם.  כב,כה קשר נביאיה בתוכה, כארי שואג טרף טרף; נפש אכלו, חסן ויקר יקחו--אלמנותיה, הרבו בתוכה.  כב,כו כהניה חמסו תורתי, ויחללו קדשי--בין-קדש לחל לא הבדילו, ובין-הטמא לטהור לא הודיעו; ומשבתותי העלימו עיניהם, ואחל בתוכם.  כב,כז שריה בקרבה, כזאבים טרפי טרף--לשפך-דם לאבד נפשות, למען בצע בצע.  כב,כח ונביאיה, טחו להם תפל--חזים שוא, וקסמים להם כזב; אמרים, כה אמר אדני יהוה, ויהוה, לא דבר.  כב,כט עם הארץ עשקו עשק, וגזלו גזל; ועני ואביון הונו, ואת-הגר עשקו בלא משפט.  כב,ל ואבקש מהם איש גדר-גדר ועמד בפרץ לפני, בעד הארץ--לבלתי שחתה; ולא, מצאתי.  כב,לא ואשפך עליהם זעמי, באש עברתי כליתים; דרכם בראשם נתתי, נאם אדני יהוה.  {פ}

כג,א ויהי דבר-יהוה, אלי לאמר.  כג,ב בן-אדם--שתים נשים, בנות אם-אחת היו.  כג,ג ותזנינה במצרים, בנעוריהן זנו; שמה, מעכו שדיהן, ושם עשו, דדי בתוליהן.  כג,ד ושמותן, אהלה הגדולה ואהליבה אחותה, ותהיינה לי, ותלדנה בנים ובנות; ושמותן--שמרון אהלה, וירושלם אהליבה.  כג,ה ותזן אהלה, תחתי; ותעגב על-מאהביה, אל-אשור קרובים.  כג,ו לבשי תכלת פחות וסגנים, בחורי חמד כלם; פרשים, רכבי סוסים.  כג,ז ותתן תזנותיה עליהם, מבחר בני-אשור כלם; ובכל אשר-עגבה בכל-גלוליהם, נטמאה.  כג,ח ואת-תזנותיה ממצרים, לא עזבה--כי אותה שכבו בנעוריה, והמה עשו דדי בתוליה; וישפכו תזנותם, עליה.  כג,ט לכן נתתיה, ביד-מאהביה--ביד בני אשור, אשר עגבה עליהם.  כג,י המה, גלו ערותה--בניה ובנותיה לקחו, ואותה בחרב הרגו; ותהי-שם, לנשים, ושפוטים, עשו בה.  {ס}

כג,יא ותרא אחותה אהליבה, ותשחת עגבתה ממנה; ואת-תזנותיה--מזנוני, אחותה.  כג,יב אל-בני אשור עגבה פחות וסגנים קרבים, לבשי מכלול, פרשים, רכבי סוסים--בחורי חמד, כלם.  כג,יג וארא, כי נטמאה:  דרך אחד, לשתיהן.  כג,יד ותוסף, אל-תזנותיה; ותרא, אנשי מחקה על-הקיר, צלמי כשדיים (כשדים), חקקים בששר.  כג,טו חגורי אזור במתניהם, סרוחי טבולים בראשיהם--מראה שלשים, כלם:  דמות בני-בבל כשדים, ארץ מולדתם.  כג,טז ותעגב (ותעגבה) עליהם, למראה עיניה; ותשלח מלאכים אליהם, כשדימה.  כג,יז ויבאו אליה בני-בבל למשכב דדים, ויטמאו אותה בתזנותם; ותטמא-בם--ותקע נפשה, מהם.  כג,יח ותגל, תזנותיה, ותגל, את-ערותה; ותקע נפשי מעליה, כאשר נקעה נפשי מעל אחותה.  כג,יט ותרבה, את-תזנותיה, לזכר את-ימי נעוריה, אשר זנתה בארץ מצרים.  כג,כ ותעגבה, על פלגשיהם, אשר בשר-חמורים בשרם, וזרמת סוסים זרמתם.  כג,כא ותפקדי, את זמת נעוריך; בעשות ממצרים דדיך, למען שדי נעוריך.  {ס}

כג,כב לכן אהליבה, כה-אמר אדני יהוה, הנני מעיר את-מאהביך עליך, את אשר-נקעה נפשך מהם; והבאתים עליך, מסביב.  כג,כג בני בבל וכל-כשדים, פקוד ושוע וקוע, כל-בני אשור, אותם; בחורי חמד פחות וסגנים, כלם--שלשים וקרואים, רכבי סוסים כלם.  כג,כד ובאו עליך הצן רכב וגלגל, ובקהל עמים--צנה ומגן וקובע, ישימו עליך סביב; ונתתי לפניהם משפט, ושפטוך במשפטיהם.  כג,כה ונתתי קנאתי בך, ועשו אותך בחמה--אפך ואזניך יסירו, ואחריתך בחרב תפול; המה, בניך ובנותיך יקחו, ואחריתך, תאכל באש.  כג,כו והפשיטוך, את-בגדיך; ולקחו, כלי תפארתך.  כג,כז והשבתי זמתך ממך, ואת-זנותך מארץ מצרים; ולא-תשאי עיניך אליהם, ומצרים לא תזכרי-עוד.  {פ}

כג,כח כי כה אמר, אדני יהוה, הנני נתנך, ביד אשר שנאת--ביד אשר-נקעה נפשך, מהם.  כג,כט ועשו אותך בשנאה, ולקחו כל-יגיעך, ועזבוך, עירם ועריה; ונגלה ערות זנוניך, וזמתך ותזנותיך.  כג,ל עשה אלה, לך, בזנותך אחרי גוים, על אשר-נטמאת בגלוליהם.  כג,לא בדרך אחותך, הלכת; ונתתי כוסה, בידך.  {ס}

כג,לב כה אמר, אדני יהוה, כוס אחותך תשתי, העמקה והרחבה; תהיה לצחק וללעג, מרבה להכיל.  כג,לג שכרון ויגון, תמלאי; כוס שמה ושממה, כוס אחותך שמרון.  כג,לד ושתית אותה ומצית, ואת-חרשיה תגרמי--ושדיך תנתקי:  כי אני דברתי, נאם אדני יהוה.  {ס}

כג,לה לכן, כה אמר אדני יהוה, יען שכחת אותי, ותשליכי אותי אחרי גוך; וגם-את שאי זמתך, ואת-תזנותיך.  {ס}

כג,לו ויאמר יהוה, אלי, בן-אדם, התשפוט את-אהלה ואת-אהליבה; והגד להן, את תועבותיהן.  כג,לז כי נאפו, ודם בידיהן, ואת-גלוליהן, נאפו; וגם את-בניהן אשר ילדו-לי, העבירו להם לאכלה.  כג,לח עוד זאת, עשו לי:  טמאו את-מקדשי ביום ההוא, ואת-שבתותי חללו.  כג,לט ובשחטם את-בניהם לגלוליהם, ויבאו אל-מקדשי ביום ההוא לחללו; והנה-כה עשו, בתוך ביתי.  כג,מ ואף, כי תשלחנה לאנשים, באים, ממרחק--אשר מלאך שלוח אליהם, והנה-באו, לאשר רחצת כחלת עיניך, ועדית עדי.  כג,מא וישבת על-מטה כבודה, ושלחן ערוך לפניה; וקטרתי ושמני, שמת עליה.  כג,מב וקול המון, שלו בה, ואל-אנשים מרב אדם, מובאים סובאים (סבאים) ממדבר; ויתנו צמידים אל-ידיהן, ועטרת תפארת על-ראשיהן.  כג,מג ואמר, לבלה נאופים; עת (עתה) יזנה (יזנו) תזנותה, והיא.  כג,מד ויבוא אליה, כבוא אל-אשה זונה; כן באו, אל-אהלה ואל-אהליבה--אשת, הזמה.  כג,מה ואנשים צדיקם, המה ישפטו אותהם--משפט נאפות, ומשפט שפכות דם:  כי נאפת הנה, ודם בידיהן.  {ס}

כג,מו כי כה אמר, אדני יהוה:  העלה עליהם קהל, ונתן אתהן לזעוה ולבז.  כג,מז ורגמו עליהן אבן קהל, וברא אותהן בחרבותם; בניהם ובנותיהם יהרגו, ובתיהן באש ישרפו.  כג,מח והשבתי זמה, מן-הארץ; ונוסרו כל-הנשים, ולא תעשינה כזמתכנה.  כג,מט ונתנו זמתכנה עליכן, וחטאי גלוליכן תשאינה; וידעתם, כי אני אדני יהוה.  {פ}

כד,א ויהי דבר-יהוה אלי בשנה התשיעית, בחדש העשירי, בעשור לחדש, לאמר.  כד,ב בן-אדם, כתוב- (כתב-) לך את-שם היום--את-עצם, היום הזה:  סמך מלך-בבל אל-ירושלם, בעצם היום הזה.  כד,ג ומשל אל-בית-המרי, משל, ואמרת אליהם, כה אמר אדני יהוה:  שפת הסיר שפת, וגם-יצק בו מים.  כד,ד אסף נתחיה אליה, כל-נתח טוב ירך וכתף; מבחר עצמים, מלא.  כד,ה מבחר הצאן לקוח, וגם דור העצמים תחתיה; רתח רתחיה, גם-בשלו עצמיה בתוכה.  {ס}

כד,ו לכן כה-אמר אדני יהוה, אוי עיר הדמים--סיר אשר חלאתה בה, וחלאתה לא יצאה ממנה; לנתחיה לנתחיה הוציאה, לא-נפל עליה גורל.  כד,ז כי דמה בתוכה היה, על-צחיח סלע שמתהו; לא שפכתהו על-הארץ, לכסות עליו עפר.  כד,ח להעלות חמה לנקם נקם, נתתי את-דמה על-צחיח סלע--לבלתי, הכסות.  {פ}

כד,ט לכן, כה אמר אדני יהוה, אוי, עיר הדמים; גם-אני, אגדיל המדורה.  כד,י הרבה העצים הדלק האש, התם הבשר; והרקח, המרקחה, והעצמות, יחרו.  כד,יא והעמידה על-גחליה, רקה:  למען תחם וחרה נחשתה, ונתכה בתוכה טמאתה--תתם, חלאתה.  כד,יב תאנים, הלאת, ולא-תצא ממנה רבת חלאתה, באש חלאתה.  כד,יג בטמאתך, זמה:  יען טהרתיך, ולא טהרת--מטמאתך לא תטהרי-עוד, עד-הניחי את-חמתי בך.  כד,יד אני יהוה דברתי באה ועשיתי, לא-אפרע ולא-אחוס ולא אנחם:  כדרכיך וכעלילותיך שפטוך, נאם אדני יהוה.  {פ}

כד,טו ויהי דבר-יהוה, אלי לאמר.  כד,טז בן-אדם, הנני לקח ממך את-מחמד עיניך במגפה; ולא תספד ולא תבכה, ולוא תבוא דמעתך.  כד,יז האנק דם, מתים אבל לא-תעשה--פארך חבוש עליך, ונעליך תשים ברגליך; ולא תעטה על-שפם, ולחם אנשים לא תאכל.  כד,יח ואדבר אל-העם בבקר, ותמת אשתי בערב; ואעש בבקר, כאשר צויתי.  כד,יט ויאמרו אלי, העם:  הלא-תגיד לנו מה-אלה לנו, כי אתה עשה.  כד,כ ואמר, אליהם:  דבר-יהוה--היה אלי, לאמר.  כד,כא אמר לבית ישראל, כה-אמר אדני יהוה, הנני מחלל את-מקדשי גאון עזכם, מחמד עיניכם ומחמל נפשכם; ובניכם ובנותיכם אשר עזבתם, בחרב יפלו.  כד,כב ועשיתם, כאשר עשיתי:  על-שפם לא תעטו, ולחם אנשים לא תאכלו.  כד,כג ופארכם על-ראשיכם, ונעליכם ברגליכם--לא תספדו, ולא תבכו; ונמקתם, בעונתיכם, ונהמתם, איש אל-אחיו.  כד,כד והיה יחזקאל לכם למופת, ככל אשר-עשה תעשו:  בבואה--וידעתם, כי אני אדני יהוה.  {ס}

כד,כה ואתה בן-אדם--הלוא ביום קחתי מהם את-מעוזם, משוש תפארתם:  את-מחמד עיניהם ואת-משא נפשם, בניהם ובנותיהם.  כד,כו ביום ההוא, יבוא הפליט אליך, להשמעות, אזנים.  כד,כז ביום ההוא, יפתח פיך את-הפליט, ותדבר, ולא תאלם עוד; והיית להם למופת, וידעו כי-אני יהוה.  {פ}

כה,א ויהי דבר-יהוה, אלי לאמר.  כה,ב בן-אדם, שים פניך אל-בני עמון; והנבא, עליהם.  כה,ג ואמרת לבני עמון, שמעו דבר-אדני יהוה:  כה-אמר אדני יהוה יען אמרך האח אל-מקדשי כי-נחל, ואל-אדמת ישראל כי נשמה, ואל-בית יהודה, כי הלכו בגולה.  כה,ד לכן הנני נתנך לבני-קדם למורשה, וישבו טירותיהם בך, ונתנו בך, משכניהם; המה יאכלו פריך, והמה ישתו חלבך.  כה,ה ונתתי את-רבה לנוה גמלים, ואת-בני עמון למרבץ-צאן; וידעתם, כי-אני יהוה.  {פ}

כה,ו כי כה אמר, אדני יהוה, יען מחאך יד, ורקעך ברגל; ותשמח בכל-שאטך בנפש, אל-אדמת ישראל.  כה,ז לכן הנני נטיתי את-ידי עליך, ונתתיך לבג (לבז) לגוים, והכרתיך מן-העמים, והאבדתיך מן-הארצות; אשמידך, וידעת כי-אני יהוה.  {פ}

כה,ח כה אמר, אדני יהוה:  יען, אמר מואב ושעיר, הנה ככל-הגוים, בית יהודה.  כה,ט לכן הנני פתח את-כתף מואב, מהערים--מעריו, מקצהו:  צבי, ארץ בית הישימת--בעל מעון, וקריתמה (וקריתימה).  כה,י לבני-קדם על-בני עמון, ונתתיה למורשה, למען לא-תזכר בני-עמון, בגוים.  כה,יא ובמואב, אעשה שפטים; וידעו, כי-אני יהוה.  {פ}

כה,יב כה אמר אדני יהוה, יען עשות אדום בנקם נקם לבית יהודה--ויאשמו אשום, ונקמו בהם.  כה,יג לכן, כה אמר אדני יהוה, ונטתי ידי על-אדום, והכרתי ממנה אדם ובהמה; ונתתיה חרבה מתימן, ודדנה בחרב יפלו.  כה,יד ונתתי את-נקמתי באדום, ביד עמי ישראל, ועשו באדום, כאפי וכחמתי; וידעו, את-נקמתי--נאם, אדני יהוה.  כה,טו כה אמר אדני יהוה, יען עשות פלשתים בנקמה; וינקמו נקם בשאט בנפש, למשחית איבת עולם.  כה,טז לכן, כה אמר אדני יהוה, הנני נוטה ידי על-פלשתים, והכרתי את-כרתים; והאבדתי, את-שארית חוף הים.  כה,יז ועשיתי בם נקמות גדלות, בתוכחות חמה; וידעו כי-אני יהוה, בתתי את-נקמתי בם.  {פ}

כו,א ויהי בעשתי-עשרה שנה, באחד לחדש, היה דבר-יהוה, אלי לאמר.  כו,ב בן-אדם, יען אשר-אמרה צר על-ירושלם האח--נשברה דלתות העמים, נסבה אלי:  אמלאה, החרבה.  כו,ג לכן, כה אמר אדני יהוה, הנני עליך, צר; והעליתי עליך גוים רבים, כהעלות הים לגליו.  כו,ד ושחתו חמות צר, והרסו מגדליה, וסחיתי עפרה, ממנה; ונתתי אותה, לצחיח סלע.  כו,ה משטח חרמים תהיה, בתוך הים--כי אני דברתי, נאם אדני יהוה; והיתה לבז, לגוים.  כו,ו ובנותיה אשר בשדה, בחרב תהרגנה; וידעו, כי-אני יהוה.  {פ}

כו,ז כי כה אמר, אדני יהוה, הנני מביא אל-צר נבוכדראצר מלך-בבל מצפון, מלך מלכים--בסוס וברכב ובפרשים, וקהל ועם-רב.  כו,ח בנותיך בשדה, בחרב יהרג; ונתן עליך דיק, ושפך עליך סללה, והקים עליך, צנה.  כו,ט ומחי קבלו, יתן בחמותיך; ומגדלתיך--יתץ, בחרבותיו.  כו,י משפעת סוסיו, יכסך אבקם; מקול פרש וגלגל ורכב, תרעשנה חומותיך, בבאו בשעריך, כמבואי עיר מבקעה.  כו,יא בפרסות סוסיו, ירמס את-כל-חוצותיך; עמך בחרב יהרג, ומצבות עזך לארץ תרד.  כו,יב ושללו חילך, ובזזו רכלתך, והרסו חומותיך, ובתי חמדתך יתצו; ואבניך ועציך ועפרך, בתוך מים ישימו.  כו,יג והשבתי, המון שיריך; וקול כנוריך, לא ישמע עוד.  כו,יד ונתתיך לצחיח סלע, משטח חרמים תהיה--לא תבנה, עוד:  כי אני יהוה דברתי, נאם אדני יהוה.  {ס}

כו,טו כה אמר אדני יהוה, לצור:  הלא מקול מפלתך, באנק חלל בהרג הרג בתוכך, ירעשו, האיים.  כו,טז וירדו מעל כסאותם, כל נשיאי הים, והסירו את-מעיליהם, ואת-בגדי רקמתם יפשטו; חרדות ילבשו, על-הארץ ישבו, וחרדו לרגעים, ושממו עליך.  כו,יז ונשאו עליך קינה, ואמרו לך, איך אבדת, נושבת מימים:  העיר ההללה, אשר היתה חזקה בים היא וישביה, אשר-נתנו חתיתם, לכל-יושביה.  כו,יח עתה יחרדו האין, יום מפלתך; ונבהלו האיים אשר-בים, מצאתך.  {ס}

כו,יט כי כה אמר, אדני יהוה, בתתי אתך עיר נחרבת, כערים אשר לא-נושבו; בהעלות עליך את-תהום, וכסוך המים הרבים.  כו,כ והורדתיך את-יורדי בור אל-עם עולם, והושבתיך בארץ תחתיות כחרבות מעולם את-יורדי בור--למען, לא תשבי; ונתתי צבי, בארץ חיים.  כו,כא בלהות אתנך, ואינך; ותבקשי, ולא-תמצאי עוד לעולם--נאם, אדני יהוה.  {פ}

כז,א ויהי דבר-יהוה, אלי לאמר.  כז,ב ואתה בן-אדם, שא על-צר קינה.  כז,ג ואמרת לצור, הישבתי (הישבת) על-מבואת ים, רכלת העמים, אל-איים רבים;  {ס}  כה אמר, אדני יהוה, צור, את אמרת אני כלילת יפי.  כז,ד בלב ימים, גבוליך; בניך, כללו יפיך.  כז,ה ברושים משניר בנו לך, את כל-לחתים; ארז מלבנון לקחו, לעשות תרן עליך.  כז,ו אלונים, מבשן, עשו, משוטיך; קרשך עשו-שן בת-אשרים, מאיי כתים.  כז,ז שש-ברקמה ממצרים היה מפרשך, להיות לך לנס; תכלת וארגמן מאיי אלישה, היה מכסך.  כז,ח ישבי צידון וארוד, היו שטים לך; חכמיך צור היו בך, המה חבליך.  כז,ט זקני גבל וחכמיה היו בך, מחזיקי בדקך; כל-אניות הים ומלחיהם היו בך, לערב מערבך.  כז,י פרס ולוד ופוט היו בחילך, אנשי מלחמתך; מגן וכובע תלו-בך, המה נתנו הדרך.  כז,יא בני ארוד וחילך, על-חומותיך סביב, וגמדים, במגדלותיך היו; שלטיהם תלו על-חומותיך, סביב--המה, כללו יפיך.  כז,יב תרשיש סחרתך, מרב כל-הון; בכסף ברזל בדיל ועופרת, נתנו עזבוניך.  כז,יג יון תבל ומשך, המה רכליך; בנפש אדם וכלי נחשת, נתנו מערבך.  כז,יד מבית, תוגרמה, סוסים ופרשים ופרדים, נתנו עזבוניך.  כז,טו בני דדן רכליך, איים רבים סחרת ידך; קרנות שן והובנים (והבנים), השיבו אשכרך.  כז,טז ארם סחרתך, מרב מעשיך; בנפך ארגמן ורקמה ובוץ, וראמת וכדכד, נתנו, בעזבוניך.  כז,יז יהודה וארץ ישראל, המה רכליך; בחטי מנית ופנג ודבש ושמן, וצרי, נתנו, מערבך.  כז,יח דמשק סחרתך ברב מעשיך, מרב כל-הון; ביין חלבון, וצמר צחר.  כז,יט ודן ויון מאוזל, בעזבוניך נתנו; ברזל עשות קדה וקנה, במערבך היה.  כז,כ דדן, רכלתך, בבגדי-חפש, לרכבה.  כז,כא ערב וכל-נשיאי קדר, המה סחרי ידך; בכרים ואילם ועתודים, בם סחריך.  כז,כב רכלי שבא ורעמה, המה רכליך; בראש כל-בשם ובכל-אבן יקרה, וזהב, נתנו, עזבוניך.  כז,כג חרן וכנה ועדן, רכלי שבא; אשור, כלמד רכלתך.  כז,כד המה רכליך, במכללים, בגלומי תכלת ורקמה, ובגנזי ברמים; בחבלים חבשים וארזים, במרכלתך.  כז,כה אניות תרשיש, שרותיך מערבך; ותמלאי ותכבדי מאד, בלב ימים.  כז,כו במים רבים הבאוך, השטים אתך; רוח, הקדים, שברך, בלב ימים.  כז,כז הונך, ועזבוניך, מערבך, מלחיך וחבליך; מחזיקי בדקך וערבי מערבך וכל-אנשי מלחמתך אשר-בך, ובכל-קהלך אשר בתוכך, יפלו בלב ימים, ביום מפלתך.  כז,כח לקול, זעקת חבליך, ירעשו, מגרשות.  כז,כט וירדו מאניותיהם, כל תפשי משוט--מלחים, כל חבלי הים:  אל-הארץ, יעמדו.  כז,ל והשמיעו עליך בקולם, ויזעקו מרה; ויעלו עפר על-ראשיהם, באפר יתפלשו.  כז,לא והקריחו אליך קרחה, וחגרו שקים; ובכו אליך במר-נפש, מספד מר.  כז,לב ונשאו אליך בניהם קינה, וקוננו עליך:  מי כצור, כדמה בתוך הים.  כז,לג בצאת עזבוניך מימים, השבעת עמים רבים; ברב הוניך ומערביך, העשרת מלכי-ארץ.  כז,לד עת נשברת מימים, במעמקי-מים; מערבך וכל-קהלך, בתוכך נפלו.  כז,לה כל ישבי האיים, שממו עליך; ומלכיהם שערו שער, רעמו פנים.  כז,לו סחרים, בעמים, שרקו, עליך; בלהות היית, ואינך עד-עולם.  {פ}

כח,א ויהי דבר-יהוה, אלי לאמר.  כח,ב בן-אדם אמר לנגיד צר כה-אמר אדני יהוה, יען גבה לבך ותאמר אל אני--מושב אלהים ישבתי, בלב ימים; ואתה אדם ולא-אל, ותתן לבך כלב אלהים.  כח,ג הנה חכם אתה, מדנאל (מדניאל):  כל-סתום, לא עממוך.  כח,ד בחכמתך, ובתבונתך, עשית לך, חיל; ותעש זהב וכסף, באוצרותיך.  כח,ה ברב חכמתך ברכלתך, הרבית חילך; ויגבה לבבך, בחילך.  {ס}

כח,ו לכן, כה אמר אדני יהוה:  יען תתך את-לבבך, כלב אלהים.  כח,ז לכן, הנני מביא עליך זרים--עריצי, גוים; והריקו חרבותם על-יפי חכמתך, וחללו יפעתך.  כח,ח לשחת, יורדוך; ומתה ממותי חלל, בלב ימים.  כח,ט האמר תאמר אלהים אני, לפני הרגך:  ואתה אדם ולא-אל, ביד מחלליך.  כח,י מותי ערלים תמות, ביד-זרים:  כי אני דברתי, נאם אדני יהוה.  {פ}

כח,יא ויהי דבר-יהוה, אלי לאמר.  כח,יב בן-אדם, שא קינה על-מלך צור; ואמרת לו, כה אמר אדני יהוה, אתה חותם תכנית, מלא חכמה וכליל יפי.  כח,יג בעדן גן-אלהים היית, כל-אבן יקרה מסכתך אדם פטדה ויהלם תרשיש שהם וישפה, ספיר נפך, וברקת וזהב; מלאכת תפיך ונקביך בך, ביום הבראך כוננו.  כח,יד את-כרוב--ממשח, הסוכך; ונתתיך, בהר קדש אלהים היית--בתוך אבני-אש, התהלכת.  כח,טו תמים אתה בדרכיך, מיום הבראך, עד-נמצא עולתה, בך.  כח,טז ברב רכלתך, מלו תוכך חמס--ותחטא; ואחללך מהר אלהים ואבדך כרוב הסכך, מתוך אבני-אש.  כח,יז גבה לבך ביפיך, שחת חכמתך על-יפעתך; על-ארץ השלכתיך, לפני מלכים נתתיך--לראוה בך.  כח,יח מרב עוניך, בעול רכלתך, חללת, מקדשיך; ואוצא-אש מתוכך, היא אכלתך, ואתנך לאפר על-הארץ, לעיני כל-ראיך.  כח,יט כל-יודעיך, בעמים, שממו, עליך; בלהות היית, ואינך עד-עולם.  {פ}

כח,כ ויהי דבר-יהוה, אלי לאמר.  כח,כא בן-אדם, שים פניך אל-צידון, והנבא, עליה.  כח,כב ואמרת, כה אמר אדני יהוה, הנני עליך צידון, ונכבדתי בתוכך; וידעו כי-אני יהוה, בעשותי בה שפטים--ונקדשתי בה.  כח,כג ושלחתי-בה דבר ודם, בחוצותיה, ונפלל חלל בתוכה, בחרב עליה מסביב; וידעו, כי-אני יהוה.  כח,כד ולא-יהיה עוד לבית ישראל, סלון ממאיר וקוץ מכאב, מכל סביבתם, השאטים אותם; וידעו, כי אני אדני יהוה.  {פ}

כח,כה כה-אמר, אדני יהוה, בקבצי את-בית ישראל מן-העמים אשר נפצו בם, ונקדשתי בם לעיני הגוים; וישבו, על-אדמתם, אשר נתתי, לעבדי ליעקב.  כח,כו וישבו עליה, לבטח, ובנו בתים ונטעו כרמים, וישבו לבטח:  בעשותי שפטים, בכל השאטים אתם מסביבותם--וידעו, כי אני יהוה אלהיהם.  {פ}

כט,א בשנה, העשרית, בעשרי, בשנים עשר לחדש--היה דבר-יהוה, אלי לאמר.  כט,ב בן-אדם--שים פניך, על-פרעה מלך מצרים; והנבא עליו, ועל-מצרים כלה.  כט,ג דבר ואמרת כה-אמר אדני יהוה, הנני עליך פרעה מלך-מצרים, התנים הגדול, הרבץ בתוך יאריו:  אשר אמר לי יארי, ואני עשיתני.  כט,ד ונתתי חחיים (חחים) בלחייך, והדבקתי דגת-יאריך בקשקשתיך; והעליתיך, מתוך יאריך, ואת כל-דגת יאריך, בקשקשתיך תדבק.  כט,ה ונטשתיך המדברה, אותך ואת כל-דגת יאריך, על-פני השדה תפול, לא תאסף ולא תקבץ--לחית הארץ ולעוף השמים, נתתיך לאכלה.  כט,ו וידעו כל-ישבי מצרים, כי אני יהוה, יען היותם משענת קנה, לבית ישראל.  כט,ז בתפשם בך בכפך (בכף) תרוץ, ובקעת להם כל-כתף; ובהשענם עליך תשבר, והעמדת להם כל-מתנים.  {ס}

כט,ח לכן, כה אמר אדני יהוה, הנני מביא עליך, חרב; והכרתי ממך, אדם ובהמה.  כט,ט והיתה ארץ-מצרים לשממה וחרבה, וידעו כי-אני יהוה:  יען אמר יאר לי, ואני עשיתי.  כט,י לכן הנני אליך, ואל-יאריך; ונתתי את-ארץ מצרים, לחרבות חרב שממה, ממגדל סונה, ועד-גבול כוש.  כט,יא לא תעבר-בה רגל אדם, ורגל בהמה לא תעבר-בה; ולא תשב, ארבעים שנה.  כט,יב ונתתי את-ארץ מצרים שממה בתוך ארצות נשמות, ועריה בתוך ערים מחרבות תהיין שממה, ארבעים, שנה; והפצתי את-מצרים בגוים, וזריתים בארצות.  {ס}

כט,יג כי כה אמר, אדני יהוה:  מקץ ארבעים שנה, אקבץ את-מצרים, מן-העמים, אשר-נפצו שמה.  כט,יד ושבתי, את-שבות מצרים, והשבתי אתם ארץ פתרוס, על-ארץ מכורתם; והיו שם, ממלכה שפלה.  כט,טו מן-הממלכות תהיה שפלה, ולא-תתנשא עוד על-הגוים; והמעטתים--לבלתי, רדות בגוים.  כט,טז ולא יהיה-עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון, בפנותם אחריהם; וידעו, כי אני אדני יהוה.  {פ}

כט,יז ויהי, בעשרים ושבע שנה, בראשון, באחד לחדש; היה דבר-יהוה, אלי לאמר.  כט,יח בן-אדם, נבוכדראצר מלך-בבל העביד את-חילו עבדה גדולה אל-צר--כל-ראש מקרח, וכל-כתף מרוטה; ושכר לא-היה לו ולחילו, מצר, על-העבדה, אשר-עבד עליה.  {ס}

כט,יט לכן, כה אמר אדני יהוה, הנני נתן לנבוכדראצר מלך-בבל, את-ארץ מצרים; ונשא המנה ושלל שללה, ובזז בזה, והיתה שכר, לחילו.  כט,כ פעלתו אשר-עבד בה, נתתי לו את-ארץ מצרים, אשר עשו לי, נאם אדני יהוה.  כט,כא ביום ההוא, אצמיח קרן לבית ישראל, ולך אתן פתחון-פה, בתוכם; וידעו, כי-אני יהוה.  {פ}

ל,א ויהי דבר-יהוה, אלי לאמר.  ל,ב בן-אדם--הנבא ואמרת, כה אמר אדני יהוה:  הילילו, הה ליום.  ל,ג כי-קרוב יום, וקרוב יום ליהוה:  יום ענן, עת גוים יהיה.  ל,ד ובאה חרב, במצרים, והיתה חלחלה בכוש, בנפל חלל במצרים; ולקחו המונה, ונהרסו יסדותיה.  ל,ה כוש ופוט ולוד וכל-הערב וכוב, ובני ארץ הברית--אתם, בחרב יפלו.  {פ}

ל,ו כה, אמר יהוה, ונפלו סמכי מצרים, וירד גאון עזה; ממגדל סונה, בחרב יפלו-בה--נאם, אדני יהוה.  ל,ז ונשמו, בתוך ארצות נשמות; ועריו, בתוך-ערים נחרבות תהיינה.  ל,ח וידעו, כי-אני יהוה, בתתי-אש במצרים, ונשברו כל-עזריה.  ל,ט ביום ההוא, יצאו מלאכים מלפני בצים, להחריד, את-כוש בטח; והיתה חלחלה בהם ביום מצרים, כי הנה באה.  {ס}

ל,י כה אמר, אדני יהוה:  והשבתי את-המון מצרים, ביד נבוכדראצר מלך-בבל.  ל,יא הוא ועמו אתו, עריצי גוים--מובאים, לשחת הארץ; והריקו חרבותם על-מצרים, ומלאו את-הארץ חלל.  ל,יב ונתתי יארים חרבה, ומכרתי את-הארץ ביד-רעים; והשמתי ארץ ומלאה, ביד-זרים--אני יהוה, דברתי.  {ס}

ל,יג כה-אמר אדני יהוה, והאבדתי גלולים והשבתי אלילים מנף, ונשיא מארץ-מצרים, לא יהיה-עוד; ונתתי יראה, בארץ מצרים.  ל,יד והשמתי, את-פתרוס, ונתתי אש, בצען; ועשיתי שפטים, בנא.  ל,טו ושפכתי חמתי, על-סין מעוז מצרים; והכרתי, את-המון נא.  ל,טז ונתתי אש, במצרים--חול תחיל (תחול) סין, ונא תהיה להבקע; ונף, צרי יומם.  ל,יז בחורי און ופי-בסת, בחרב יפלו; והנה, בשבי תלכנה.  ל,יח ובתחפנחס, חשך היום, בשברי-שם את-מטות מצרים, ונשבת-בה גאון עזה; היא ענן יכסנה, ובנותיה בשבי תלכנה.  ל,יט ועשיתי שפטים, במצרים; וידעו, כי-אני יהוה.  {פ}

ל,כ ויהי, באחת עשרה שנה, בראשון, בשבעה לחדש; היה דבר-יהוה, אלי לאמר.  ל,כא בן-אדם, את-זרוע פרעה מלך-מצרים שברתי; והנה לא-חבשה לתת רפאות לשום חתול, לחבשה לחזקה--לתפש בחרב.  {ס}

ל,כב לכן כה-אמר אדני יהוה, הנני אל-פרעה מלך-מצרים, ושברתי את-זרעתיו, את-החזקה ואת-הנשברת; והפלתי את-החרב, מידו.  ל,כג והפצותי את-מצרים, בגוים; וזריתם, בארצות.  ל,כד וחזקתי, את-זרעות מלך בבל, ונתתי את-חרבי, בידו; ושברתי את-זרעות פרעה, ונאק נאקות חלל לפניו.  ל,כה והחזקתי, את-זרעות מלך בבל, וזרעות פרעה, תפלנה; וידעו כי-אני יהוה, בתתי חרבי ביד מלך-בבל, ונטה אותה, אל-ארץ מצרים.  ל,כו והפצותי את-מצרים בגוים, וזריתי אותם בארצות; וידעו, כי-אני יהוה.  {פ}

לא,א ויהי, באחת עשרה שנה, בשלישי, באחד לחדש; היה דבר-יהוה, אלי לאמר.  לא,ב בן-אדם, אמר אל-פרעה מלך-מצרים ואל-המונו:  אל-מי, דמית בגדלך.  לא,ג הנה אשור ארז בלבנון, יפה ענף וחרש מצל--וגבה קומה; ובין עבתים, היתה צמרתו.  לא,ד מים גדלוהו, תהום רממתהו; את-נהרתיה, הלך סביבות מטעה, ואת-תעלתיה שלחה, אל כל-עצי השדה.  לא,ה על-כן גבהא קמתו, מכל עצי השדה; ותרבינה סרעפתיו ותארכנה פארתו, ממים רבים--בשלחו.  לא,ו בסעפתיו קננו, כל-עוף השמים, ותחת פארתיו ילדו, כל חית השדה; ובצלו, ישבו, כל, גוים רבים.  לא,ז וייף בגדלו, בארך דליותיו:  כי-היה שרשו, אל-מים רבים.  לא,ח ארזים לא-עממהו, בגן-אלהים--ברושים לא דמו אל-סעפתיו, וערמנים לא-היו כפראתיו:  כל-עץ, בגן-אלהים--לא-דמה אליו, ביפיו.  לא,ט יפה עשיתיו, ברב דליותיו; ויקנאהו, כל-עצי-עדן, אשר, בגן האלהים.  {פ}

לא,י לכן, כה אמר אדני יהוה, יען, אשר גבהת בקומה; ויתן צמרתו אל-בין עבותים, ורם לבבו בגבהו.  לא,יא ואתנהו--ביד, איל גוים; עשו יעשה לו, כרשעו גרשתהו.  לא,יב ויכרתהו זרים עריצי גוים, ויטשהו; אל-ההרים ובכל-גאיות נפלו דליותיו, ותשברנה פראתיו בכל אפיקי הארץ, וירדו מצלו כל-עמי הארץ, ויטשהו.  לא,יג על-מפלתו ישכנו, כל-עוף השמים; ואל-פראתיו היו, כל חית השדה.  לא,יד למען אשר לא-יגבהו בקומתם כל-עצי-מים, ולא-יתנו את-צמרתם אל-בין עבתים, ולא-יעמדו אליהם בגבהם, כל-שתי מים:  כי-כלם נתנו למות אל-ארץ תחתית, בתוך בני אדם--אל-יורדי בור.  {פ}

לא,טו כה-אמר אדני יהוה, ביום רדתו שאולה האבלתי כסתי עליו את-תהום, ואמנע נהרותיה, ויכלאו מים רבים; ואקדר עליו לבנון, וכל-עצי השדה עליו עלפה.  לא,טז מקול מפלתו הרעשתי גוים, בהורדי אתו שאולה את-יורדי בור; וינחמו בארץ תחתית, כל-עצי-עדן--מבחר וטוב-לבנון, כל-שתי מים.  לא,יז גם-הם, אתו ירדו שאולה--אל-חללי-חרב; וזרעו ישבו בצלו, בתוך גוים.  לא,יח אל-מי דמית ככה בכבוד ובגדל, בעצי-עדן; והורדת את-עצי-עדן אל-ארץ תחתית, בתוך ערלים תשכב את-חללי-חרב--הוא פרעה וכל-המונה, נאם אדני יהוה.  {פ}

לב,א ויהי בשתי עשרה שנה, בשני-עשר חדש באחד לחדש; היה דבר-יהוה, אלי לאמר.  לב,ב בן-אדם, שא קינה על-פרעה מלך-מצרים, ואמרת אליו, כפיר גוים נדמית; ואתה, כתנים בימים, ותגח בנהרותיך ותדלח-מים ברגליך, ותרפס נהרותם.  {ס}

לב,ג כה אמר, אדני יהוה, ופרשתי עליך את-רשתי, בקהל עמים רבים; והעלוך, בחרמי.  לב,ד ונטשתיך בארץ, על-פני השדה אטילך; והשכנתי עליך כל-עוף השמים, והשבעתי ממך חית כל-הארץ.  לב,ה ונתתי את-בשרך, על-ההרים; ומלאתי הגאיות, רמותך.  לב,ו והשקיתי ארץ צפתך מדמך, אל-ההרים; ואפקים, ימלאון ממך.  לב,ז וכסיתי בכבותך שמים, והקדרתי את-ככביהם; שמש בענן אכסנו, וירח לא-יאיר אורו.  לב,ח כל-מאורי אור בשמים, אקדירם עליך; ונתתי חשך על-ארצך, נאם אדני יהוה.  לב,ט והכעסתי--לב, עמים רבים:  בהביאי שברך בגוים, על-ארצות אשר לא-ידעתם.  לב,י והשמותי עליך עמים רבים, ומלכיהם ישערו עליך שער, בעופפי חרבי, על-פניהם; וחרדו לרגעים איש לנפשו, ביום מפלתך.  {פ}

לב,יא כי כה אמר, אדני יהוה:  חרב מלך-בבל, תבואך.  לב,יב בחרבות גבורים אפיל המונך, עריצי גוים כלם; ושדדו את-גאון מצרים, ונשמד כל-המונה.  לב,יג והאבדתי, את-כל-בהמתה, מעל, מים רבים; ולא תדלחם רגל-אדם עוד, ופרסות בהמה לא תדלחם.  לב,יד אז אשקיע מימיהם, ונהרותם כשמן אוליך--נאם, אדני יהוה.  לב,טו בתתי את-ארץ מצרים שממה ונשמה, ארץ ממלאה--בהכותי, את-כל-יושבי בה; וידעו, כי-אני יהוה.  לב,טז קינה היא וקוננוה, בנות הגוים תקוננה אותה:  על-מצרים ועל-כל-המונה תקוננה אותה, נאם אדני יהוה.  {פ}

לב,יז ויהי בשתי עשרה שנה, בחמשה עשר לחדש, היה דבר-יהוה, אלי לאמר.  לב,יח בן-אדם--נהה על-המון מצרים, והורדהו; אותה ובנות גוים אדרם, אל-ארץ תחתיות--את-יורדי בור.  לב,יט ממי, נעמת; רדה והשכבה, את-ערלים.  לב,כ בתוך חללי-חרב, יפלו; חרב נתנה, משכו אותה וכל-המוניה.  לב,כא ידברו-לו אלי גבורים, מתוך שאול--את-עזריו; ירדו שכבו הערלים, חללי-חרב.  לב,כב שם אשור וכל-קהלה, סביבותיו קברתיו; כלם חללים, הנפלים בחרב.  לב,כג אשר נתנו קברתיה, בירכתי-בור, ויהי קהלה, סביבות קברתה; כלם חללים נפלים בחרב, אשר-נתנו חתית בארץ חיים.  לב,כד שם עילם וכל-המונה, סביבות קברתה; כלם חללים הנפלים בחרב אשר-ירדו ערלים אל-ארץ תחתיות, אשר נתנו חתיתם בארץ חיים, וישאו כלמתם, את-יורדי בור.  לב,כה בתוך חללים נתנו משכב לה, בכל-המונה--סביבותיו, קברתה; כלם ערלים חללי-חרב כי-נתן חתיתם בארץ חיים, וישאו כלמתם את-יורדי בור, בתוך חללים, נתן.  לב,כו שם משך תבל וכל-המונה, סביבותיו קברותיה; כלם ערלים מחללי חרב, כי-נתנו חתיתם בארץ חיים.  לב,כז ולא ישכבו את-גבורים, נפלים מערלים:  אשר ירדו-שאול בכלי-מלחמתם ויתנו את-חרבותם תחת ראשיהם, ותהי עונתם על-עצמותם--כי-חתית גבורים, בארץ חיים.  לב,כח ואתה, בתוך ערלים תשבר ותשכב--את-חללי-חרב.  לב,כט שמה אדום, מלכיה וכל-נשיאיה, אשר-נתנו בגבורתם, את-חללי-חרב:  המה את-ערלים ישכבו, ואת-ירדי בור.  לב,ל שמה נסיכי צפון כלם, וכל-צדני:  אשר-ירדו את-חללים, בחתיתם מגבורתם בושים, וישכבו ערלים את-חללי-חרב, וישאו כלמתם את-יורדי בור.  לב,לא אותם יראה פרעה, ונחם על-כל-המונה--חללי-חרב פרעה וכל-חילו, נאם אדני יהוה.  לב,לב כי-נתתי את-חתיתו (חתיתי), בארץ חיים; והשכב בתוך ערלים את-חללי-חרב, פרעה וכל-המונה--נאם, אדני יהוה.  {פ}

לג,א ויהי דבר-יהוה, אלי לאמר.  לג,ב בן-אדם, דבר אל-בני-עמך ואמרת אליהם, ארץ, כי-אביא עליה חרב; ולקחו עם-הארץ איש אחד, מקציהם, ונתנו אתו להם, לצפה.  לג,ג וראה את-החרב, באה על-הארץ; ותקע בשופר, והזהיר את-העם.  לג,ד ושמע השמע את-קול השופר, ולא נזהר, ותבוא חרב, ותקחהו--דמו, בראשו יהיה.  לג,ה את קול השופר שמע ולא נזהר, דמו בו יהיה:  והוא נזהר, נפשו מלט.  לג,ו והצפה כי-יראה את-החרב באה, ולא-תקע בשופר והעם לא-נזהר, ותבוא חרב, ותקח מהם נפש--הוא בעונו נלקח, ודמו מיד-הצפה אדרש.  {פ}

לג,ז ואתה בן-אדם, צפה נתתיך לבית ישראל; ושמעת מפי דבר, והזהרת אתם ממני.  לג,ח באמרי לרשע, רשע מות תמות, ולא דברת, להזהיר רשע מדרכו--הוא רשע בעונו ימות, ודמו מידך אבקש.  לג,ט ואתה כי-הזהרת רשע מדרכו, לשוב ממנה, ולא-שב, מדרכו--הוא בעונו ימות, ואתה נפשך הצלת.  {פ}

לג,י ואתה בן-אדם, אמר אל-בית ישראל, כן אמרתם לאמר, כי-פשעינו וחטאתינו עלינו; ובם אנחנו נמקים, ואיך נחיה.  לג,יא אמר אליהם חי-אני נאם אדני יהוה, אם-אחפץ במות הרשע, כי אם-בשוב רשע מדרכו, וחיה:  שובו שובו מדרכיכם הרעים, ולמה תמותו--בית ישראל.  {פ}

לג,יב ואתה בן-אדם, אמר אל-בני-עמך צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו, ורשעת הרשע לא-יכשל בה, ביום שובו מרשעו; וצדיק, לא יוכל לחיות בה--ביום חטאתו.  לג,יג באמרי לצדיק חיה יחיה, והוא-בטח על-צדקתו ועשה עול--כל-צדקתו לא תזכרנה, ובעולו אשר-עשה בו ימות.  לג,יד ובאמרי לרשע, מות תמות; ושב, מחטאתו, ועשה משפט, וצדקה.  לג,טו חבל ישיב רשע, גזלה ישלם, בחקות החיים הלך, לבלתי עשות עול--חיו יחיה, לא ימות.  לג,טז כל-חטאתו אשר חטא, לא תזכרנה לו:  משפט וצדקה עשה, חיו יחיה.  לג,יז ואמרו בני עמך, לא יתכן דרך אדני; והמה, דרכם לא-יתכן.  לג,יח בשוב-צדיק מצדקתו, ועשה עול--ומת, בהם.  לג,יט ובשוב רשע מרשעתו, ועשה משפט וצדקה--עליהם, הוא יחיה.  לג,כ ואמרתם, לא יתכן דרך אדני; איש כדרכיו אשפוט אתכם, בית ישראל.  {פ}

לג,כא ויהי בשתי עשרה שנה, בעשרי בחמשה לחדש--לגלותנו; בא-אלי הפליט מירושלם לאמר, הכתה העיר.  לג,כב ויד-יהוה היתה אלי בערב, לפני בוא הפליט, ויפתח את-פי, עד-בוא אלי בבקר; ויפתח פי, ולא נאלמתי עוד.  {פ}

לג,כג ויהי דבר-יהוה, אלי לאמר.  לג,כד בן-אדם, ישבי החרבות האלה על-אדמת ישראל אמרים לאמר, אחד היה אברהם, ויירש את-הארץ; ואנחנו רבים, לנו נתנה הארץ למורשה.  {ס}

לג,כה לכן אמר אלהם כה-אמר אדני יהוה, על-הדם תאכלו ועינכם תשאו אל-גלוליכם--ודם תשפכו; והארץ, תירשו.  לג,כו עמדתם על-חרבכם עשיתן תועבה, ואיש את-אשת רעהו טמאתם; והארץ, תירשו.  {ס}

לג,כז כה-תאמר אלהם כה-אמר אדני יהוה, חי-אני, אם-לא אשר בחרבות בחרב יפלו, ואשר על-פני השדה לחיה נתתיו לאכלו; ואשר במצדות ובמערות, בדבר ימותו.  לג,כח ונתתי את-הארץ שממה ומשמה, ונשבת גאון עזה; ושממו הרי ישראל, מאין עובר.  לג,כט וידעו, כי-אני יהוה, בתתי את-הארץ שממה ומשמה, על כל-תועבתם אשר עשו.  {פ}

לג,ל ואתה בן-אדם--בני עמך הנדברים בך אצל הקירות, ובפתחי הבתים; ודבר-חד את-אחד, איש את-אחיו לאמר, באו-נא ושמעו, מה הדבר היוצא מאת יהוה.  לג,לא ויבואו אליך כמבוא-עם וישבו לפניך, עמי, ושמעו את-דבריך, ואותם לא יעשו:  כי-עגבים בפיהם המה עשים, אחרי בצעם לבם הלך.  לג,לב והנך להם כשיר עגבים, יפה קול ומטב נגן; ושמעו, את-דבריך, ועשים אינם, אותם.  לג,לג ובבאה:  הנה באה--וידעו, כי נביא היה בתוכם.  {פ}

לד,א ויהי דבר-יהוה, אלי לאמר.  לד,ב בן-אדם, הנבא על-רועי ישראל; הנבא ואמרת אליהם לרעים כה אמר אדני יהוה, הוי רעי-ישראל אשר היו רעים אותם--הלוא הצאן, ירעו הרעים.  לד,ג את-החלב תאכלו ואת-הצמר תלבשו, הבריאה תזבחו; הצאן, לא תרעו.  לד,ד את-הנחלות לא חזקתם ואת-החולה לא-רפאתם, ולנשברת לא חבשתם, ואת-הנדחת לא השבתם, ואת-האבדת לא בקשתם; ובחזקה רדיתם אתם, ובפרך.  לד,ה ותפוצינה, מבלי רעה; ותהיינה לאכלה לכל-חית השדה, ותפוצינה.  לד,ו ישגו צאני בכל-ההרים, ועל כל-גבעה רמה; ועל כל-פני הארץ נפצו צאני, ואין דורש ואין מבקש.  לד,ז לכן רעים, שמעו את-דבר יהוה.  לד,ח חי-אני נאם אדני יהוה, אם-לא יען היות-צאני לבז ותהיינה צאני לאכלה לכל-חית השדה מאין רעה, ולא-דרשו רעי, את-צאני; וירעו הרעים אותם, ואת-צאני לא רעו.  לד,ט לכן, הרעים--שמעו, דבר-יהוה.  לד,י כה-אמר אדני יהוה, הנני אל-הרעים ודרשתי את-צאני מידם והשבתים מרעות צאן, ולא-ירעו עוד הרעים, אותם; והצלתי צאני מפיהם, ולא-תהיין להם לאכלה.  {ס}

לד,יא כי כה אמר, אדני יהוה:  הנני-אני, ודרשתי את-צאני ובקרתים.  לד,יב כבקרת רעה עדרו ביום-היותו בתוך-צאנו, נפרשות--כן, אבקר את-צאני; והצלתי אתהם, מכל-המקומת אשר נפצו שם, ביום ענן, וערפל.  לד,יג והוצאתים מן-העמים, וקבצתים מן-הארצות, והביאותים, אל-אדמתם; ורעיתים, אל-הרי ישראל, באפיקים, ובכל מושבי הארץ.  לד,יד במרעה-טוב ארעה אתם, ובהרי מרום-ישראל יהיה נוהם; שם תרבצנה בנוה טוב, ומרעה שמן תרעינה אל-הרי ישראל.  לד,טו אני ארעה צאני ואני ארביצם, נאם אדני יהוה.  לד,טז את-האבדת אבקש, ואת-הנדחת אשיב, ולנשברת אחבש, ואת-החולה אחזק; ואת-השמנה ואת-החזקה אשמיד, ארענה במשפט.  לד,יז ואתנה צאני, כה אמר אדני יהוה:  הנני שפט בין-שה לשה, לאילים ולעתודים.  לד,יח המעט מכם, המרעה הטוב תרעו, ויתר מרעיכם, תרמסו ברגליכם; ומשקע-מים תשתו--ואת הנותרים, ברגליכם תרפשון.  לד,יט וצאני--מרמס רגליכם תרעינה, ומרפש רגליכם תשתינה.  {פ}

לד,כ לכן, כה אמר אדני יהוה--אליהם:  הנני-אני--ושפטתי בין-שה בריה, ובין שה רזה.  לד,כא יען, בצד ובכתף תהדפו, ובקרניכם תנגחו, כל-הנחלות--עד אשר הפיצותם אותנה, אל-החוצה.  לד,כב והושעתי לצאני, ולא-תהיינה עוד לבז; ושפטתי, בין שה לשה.  לד,כג והקמתי עליהם רעה אחד, ורעה אתהן--את, עבדי דויד; הוא ירעה אתם, והוא-יהיה להן לרעה.  לד,כד ואני יהוה, אהיה להם לאלהים, ועבדי דוד, נשיא בתוכם:  אני יהוה, דברתי.  לד,כה וכרתי להם ברית שלום, והשבתי חיה-רעה מן-הארץ; וישבו במדבר לבטח, וישנו ביערים.  לד,כו ונתתי אותם וסביבות גבעתי, ברכה; והורדתי הגשם בעתו, גשמי ברכה יהיו.  לד,כז ונתן עץ השדה את-פריו, והארץ תתן יבולה, והיו על-אדמתם, לבטח; וידעו כי-אני יהוה, בשברי את-מטות עלם, והצלתים, מיד העבדים בהם.  לד,כח ולא-יהיו עוד בז לגוים, וחית הארץ לא תאכלם; וישבו לבטח, ואין מחריד.  לד,כט והקמתי להם מטע, לשם; ולא-יהיו עוד אספי רעב, בארץ, ולא-ישאו עוד, כלמת הגוים.  לד,ל וידעו, כי אני יהוה אלהיהם--אתם; והמה, עמי בית ישראל--נאם, אדני יהוה.  לד,לא ואתן צאני צאן מרעיתי, אדם אתם:  אני, אלהיכם--נאם, אדני יהוה.  {פ}

לה,א ויהי דבר-יהוה, אלי לאמר.  לה,ב בן-אדם, שים פניך על-הר שעיר; והנבא, עליו.  לה,ג ואמרת לו, כה אמר אדני יהוה, הנני אליך, הר-שעיר; ונטיתי ידי עליך, ונתתיך שממה ומשמה.  לה,ד עריך חרבה אשים, ואתה שממה תהיה; וידעת, כי-אני יהוה.  לה,ה יען, היות לך איבת עולם, ותגר את-בני-ישראל, על-ידי-חרב--בעת אידם, בעת עון קץ.  לה,ו לכן חי-אני, נאם אדני יהוה, כי-לדם אעשך, ודם ירדפך; אם-לא דם שנאת, ודם ירדפך.  לה,ז ונתתי את-הר שעיר, לשממה ושממה; והכרתי ממנו, עבר ושב.  לה,ח ומלאתי את-הריו, חלליו; גבעותיך וגיאותיך וכל-אפיקיך, חללי-חרב יפלו בהם.  לה,ט שממות עולם אתנך, ועריך לא תישבנה (תשובנה); וידעתם, כי-אני יהוה.  לה,י יען אמרך את-שני הגוים ואת-שתי הארצות, לי תהיינה--וירשנוה; ויהוה, שם היה.  {ס}

לה,יא לכן חי-אני, נאם אדני יהוה, ועשיתי כאפך וכקנאתך, אשר עשיתה משנאתיך בם; ונודעתי בם, כאשר אשפטך.  לה,יב וידעת, כי אני יהוה, שמעתי את-כל-נאצותיך אשר אמרת על-הרי ישראל, לאמר שממה (שממו):  לנו נתנו, לאכלה.  לה,יג ותגדילו עלי בפיכם, והעתרתם עלי דבריכם:  אני, שמעתי.  {ס}

לה,יד כה אמר, אדני יהוה:  כשמח, כל-הארץ, שממה, אעשה-לך.  לה,טו כשמחתך לנחלת בית-ישראל, על אשר-שממה--כן אעשה-לך:  שממה תהיה הר-שעיר וכל-אדום כלה, וידעו כי-אני יהוה.  {פ}

לו,א ואתה בן-אדם, הנבא אל-הרי ישראל; ואמרת--הרי ישראל, שמעו דבר-יהוה.  לו,ב כה אמר אדני יהוה, יען אמר האויב עליכם האח; ובמות עולם, למורשה היתה לנו.  לו,ג לכן הנבא ואמרת, כה אמר אדני יהוה:  יען ביען שמות ושאף אתכם מסביב, להיותכם מורשה לשארית הגוים, ותעלו על-שפת לשון, ודבת-עם.  לו,ד לכן הרי ישראל, שמעו דבר-אדני יהוה:  כה-אמר אדני יהוה להרים ולגבעות לאפיקים ולגאיות, ולחרבות השממות ולערים הנעזבות, אשר היו לבז וללעג, לשארית הגוים אשר מסביב.  לו,ה לכן, כה-אמר אדני יהוה, אם-לא באש קנאתי דברתי על-שארית הגוים, ועל-אדום כלא:  אשר נתנו-את-ארצי להם למורשה בשמחת כל-לבב, בשאט נפש--למען מגרשה, לבז.  לו,ו לכן, הנבא על-אדמת ישראל; ואמרת להרים ולגבעות לאפיקים ולגאיות כה-אמר אדני יהוה, הנני בקנאתי ובחמתי דברתי, יען כלמת גוים, נשאתם.  לו,ז לכן, כה אמר אדני יהוה, אני, נשאתי את-ידי:  אם-לא הגוים אשר לכם מסביב, המה כלמתם ישאו.  לו,ח ואתם הרי ישראל, ענפכם תתנו, ופריכם תשאו, לעמי ישראל:  כי קרבו, לבוא.  לו,ט כי, הנני אליכם; ופניתי אליכם, ונעבדתם ונזרעתם.  לו,י והרביתי עליכם אדם, כל-בית ישראל כלה; ונשבו, הערים, והחרבות, תבנינה.  לו,יא והרביתי עליכם אדם ובהמה, ורבו ופרו; והושבתי אתכם כקדמותיכם, והיטבתי מראשתיכם, וידעתם, כי-אני יהוה.  לו,יב והולכתי עליכם אדם את-עמי ישראל, וירשוך, והיית להם, לנחלה; ולא-תוסף עוד, לשכלם.  {ס}

לו,יג כה אמר, אדני יהוה, יען אמרים לכם, אכלת אדם אתי (את); ומשכלת גויך (גוייך), היית.  לו,יד לכן, אדם לא-תאכלי עוד, וגויך (וגוייך), לא תכשלי- (תשכלי-) עוד--נאם, אדני יהוה.  לו,טו ולא-אשמיע אליך עוד כלמת הגוים, וחרפת עמים לא תשאי-עוד; וגויך (וגוייך) לא-תכשלי עוד, נאם אדני יהוה.  {פ}

לו,טז ויהי דבר-יהוה, אלי לאמר.  לו,יז בן-אדם, בית ישראל ישבים על-אדמתם, ויטמאו אותה, בדרכם ובעלילותם:  כטמאת, הנדה, היתה דרכם, לפני.  לו,יח ואשפך חמתי עליהם, על-הדם אשר-שפכו על-הארץ; ובגלוליהם, טמאוה.  לו,יט ואפיץ אתם בגוים, ויזרו בארצות:  כדרכם וכעלילותם, שפטתים.  לו,כ ויבוא, אל-הגוים אשר-באו שם, ויחללו, את-שם קדשי--באמר להם עם-יהוה אלה, ומארצו יצאו.  לו,כא ואחמל, על-שם קדשי, אשר חללהו בית ישראל, בגוים אשר-באו שמה.  {פ}

לו,כב לכן אמר לבית-ישראל, כה אמר אדני יהוה, לא למענכם אני עשה, בית ישראל:  כי אם-לשם-קדשי אשר חללתם, בגוים אשר-באתם שם.  לו,כג וקדשתי את-שמי הגדול, המחלל בגוים, אשר חללתם, בתוכם; וידעו הגוים כי-אני יהוה, נאם אדני יהוה, בהקדשי בכם, לעיניהם.  לו,כד ולקחתי אתכם מן-הגוים, וקבצתי אתכם מכל-הארצות; והבאתי אתכם, אל-אדמתכם.  לו,כה וזרקתי עליכם מים טהורים, וטהרתם:  מכל טמאותיכם ומכל-גלוליכם, אטהר אתכם.  לו,כו ונתתי לכם לב חדש, ורוח חדשה אתן בקרבכם; והסרתי את-לב האבן, מבשרכם, ונתתי לכם, לב בשר.  לו,כז ואת-רוחי, אתן בקרבכם; ועשיתי, את אשר-בחקי תלכו, ומשפטי תשמרו, ועשיתם.  לו,כח וישבתם בארץ, אשר נתתי לאבתיכם; והייתם לי, לעם, ואנכי, אהיה לכם לאלהים.  לו,כט והושעתי אתכם, מכל טמאותיכם; וקראתי אל-הדגן והרביתי אתו, ולא-אתן עליכם רעב.  לו,ל והרביתי את-פרי העץ, ותנובת השדה:  למען, אשר לא תקחו עוד חרפת רעב--בגוים.  לו,לא וזכרתם את-דרכיכם הרעים, ומעלליכם אשר לא-טובים; ונקטתם, בפניכם, על עונתיכם, ועל תועבותיכם.  לו,לב לא למענכם אני-עשה, נאם אדני יהוה--יודע, לכם:  בושו והכלמו מדרכיכם, בית ישראל.  {ס}

לו,לג כה אמר, אדני יהוה, ביום טהרי אתכם, מכל עונותיכם--והושבתי, את-הערים, ונבנו, החרבות.  לו,לד והארץ הנשמה, תעבד, תחת אשר היתה שממה, לעיני כל-עובר.  לו,לה ואמרו, הארץ הלזו הנשמה, היתה, כגן-עדן; והערים החרבות והנשמות והנהרסות, בצורות ישבו.  לו,לו וידעו הגוים, אשר ישארו סביבותיכם, כי אני יהוה בניתי הנהרסות, נטעתי הנשמה:  אני יהוה, דברתי ועשיתי.  {ס}

לו,לז כה אמר, אדני יהוה, עוד זאת אדרש לבית-ישראל, לעשות להם:  ארבה אתם כצאן, אדם.  לו,לח כצאן קדשים, כצאן ירושלם במועדיה--כן תהיינה הערים החרבות, מלאות צאן אדם; וידעו, כי-אני יהוה.  {פ}

לז,א היתה עלי, יד-יהוה, ויוצאני ברוח יהוה, ויניחני בתוך הבקעה; והיא, מלאה עצמות.  לז,ב והעבירני עליהם, סביב סביב; והנה רבות מאד על-פני הבקעה, והנה יבשות מאד.  לז,ג ויאמר אלי--בן-אדם, התחיינה העצמות האלה; ואמר, אדני יהוה אתה ידעת.  לז,ד ויאמר אלי, הנבא על-העצמות האלה; ואמרת אליהם--העצמות היבשות, שמעו דבר-יהוה.  לז,ה כה אמר אדני יהוה, לעצמות האלה:  הנה אני מביא בכם, רוח--וחייתם.  לז,ו ונתתי עליכם גידים והעלתי עליכם בשר, וקרמתי עליכם עור, ונתתי בכם רוח, וחייתם; וידעתם, כי-אני יהוה.  לז,ז ונבאתי, כאשר צויתי; ויהי-קול כהנבאי, והנה-רעש, ותקרבו עצמות, עצם אל-עצמו.  לז,ח וראיתי והנה-עליהם גדים, ובשר עלה, ויקרם עליהם עור, מלמעלה; ורוח, אין בהם.  לז,ט ויאמר אלי, הנבא אל-הרוח; הנבא בן-אדם ואמרת אל-הרוח  {ס}  כה-אמר אדני יהוה, מארבע רוחות באי הרוח, ופחי בהרוגים האלה, ויחיו.  לז,י והנבאתי, כאשר צוני; ותבוא בהם הרוח ויחיו, ויעמדו על-רגליהם--חיל, גדול מאד-מאד.  לז,יא ויאמר, אלי, בן-אדם, העצמות האלה כל-בית ישראל המה; הנה אמרים, יבשו עצמותינו ואבדה תקותנו--נגזרנו לנו.  לז,יב לכן הנבא ואמרת אליהם, כה-אמר אדני יהוה, הנה אני פתח את-קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם, עמי; והבאתי אתכם, אל-אדמת ישראל.  לז,יג וידעתם, כי-אני יהוה:  בפתחי את-קברותיכם, ובהעלותי אתכם מקברותיכם--עמי.  לז,יד ונתתי רוחי בכם וחייתם, והנחתי אתכם על-אדמתכם; וידעתם כי-אני יהוה, דברתי ועשיתי--נאם-יהוה.  {פ}

לז,טו ויהי דבר-יהוה, אלי לאמר.  לז,טז ואתה בן-אדם, קח-לך עץ אחד, וכתב עליו ליהודה, ולבני ישראל חברו; ולקח, עץ אחד, וכתוב עליו ליוסף עץ אפרים, וכל-בית ישראל חברו.  לז,יז וקרב אתם אחד אל-אחד, לך--לעץ אחד; והיו לאחדים, בידך.  לז,יח וכאשר יאמרו אליך, בני עמך לאמר:  הלוא-תגיד לנו, מה-אלה לך.  לז,יט דבר אלהם, כה-אמר אדני יהוה, הנה אני לקח את-עץ יוסף אשר ביד-אפרים, ושבטי ישראל חברו; ונתתי אותם עליו את-עץ יהודה, ועשיתם לעץ אחד, והיו אחד, בידי.  לז,כ והיו העצים אשר-תכתב עליהם, בידך--לעיניהם.  לז,כא ודבר אליהם, כה-אמר אדני יהוה, הנה אני לקח את-בני ישראל, מבין הגוים אשר הלכו-שם; וקבצתי אתם מסביב, והבאתי אותם אל-אדמתם.  לז,כב ועשיתי אתם לגוי אחד בארץ, בהרי ישראל, ומלך אחד יהיה לכלם, למלך; ולא יהיה- (יהיו-) עוד לשני גוים, ולא יחצו עוד לשתי ממלכות עוד.  לז,כג ולא יטמאו עוד, בגלוליהם ובשקוציהם, ובכל, פשעיהם; והושעתי אתם, מכל מושבתיהם אשר חטאו בהם, וטהרתי אותם והיו-לי לעם, ואני אהיה להם לאלהים.  לז,כד ועבדי דוד מלך עליהם, ורועה אחד יהיה לכלם; ובמשפטי ילכו, וחקותי ישמרו ועשו אותם.  לז,כה וישבו על-הארץ, אשר נתתי לעבדי ליעקב, אשר ישבו-בה, אבותיכם; וישבו עליה המה ובניהם ובני בניהם, עד-עולם, ודוד עבדי, נשיא להם לעולם.  לז,כו וכרתי להם ברית שלום, ברית עולם יהיה אותם; ונתתים והרביתי אותם, ונתתי את-מקדשי בתוכם לעולם.  לז,כז והיה משכני עליהם, והייתי להם לאלהים; והמה, יהיו-לי לעם.  לז,כח וידעו, הגוים, כי אני יהוה, מקדש את-ישראל--בהיות מקדשי בתוכם, לעולם.  {פ}

לח,א ויהי דבר-יהוה, אלי לאמר.  לח,ב בן-אדם, שים פניך אל-גוג ארץ המגוג--נשיא, ראש משך ותבל; והנבא, עליו.  לח,ג ואמרת, כה אמר אדני יהוה:  הנני אליך, גוג--נשיא, ראש משך ותבל.  לח,ד ושובבתיך, ונתתי חחים בלחייך; והוצאתי אותך ואת-כל-חילך סוסים ופרשים, לבשי מכלול כלם--קהל רב צנה ומגן, תפשי חרבות כלם.  לח,ה פרס כוש ופוט, אתם; כלם, מגן וכובע.  לח,ו גמר, וכל-אגפיה--בית תוגרמה, ירכתי צפון ואת-כל-אגפיו; עמים רבים, אתך.  לח,ז הכן, והכן לך--אתה, וכל-קהלך הנקהלים עליך; והיית להם, למשמר.  לח,ח מימים רבים, תפקד--באחרית השנים תבוא אל-ארץ משובבת מחרב מקבצת מעמים רבים, על הרי ישראל אשר-היו לחרבה תמיד; והיא מעמים הוצאה, וישבו לבטח כלם.  לח,ט ועלית כשאה תבוא, כענן לכסות הארץ תהיה--אתה, וכל-אגפיך, ועמים רבים, אותך.  {ס}

לח,י כה אמר, אדני יהוה:  והיה ביום ההוא, יעלו דברים על-לבבך, וחשבת, מחשבת רעה.  לח,יא ואמרת, אעלה על-ארץ פרזות--אבוא השקטים, ישבי לבטח; כלם, ישבים באין חומה, ובריח ודלתים, אין להם.  לח,יב לשלל שלל, ולבז בז--להשיב ידך על-חרבות נושבות, ואל-עם מאסף מגוים, עשה מקנה וקנין, ישבי על-טבור הארץ.  לח,יג שבא ודדן וסחרי תרשיש וכל-כפיריה, יאמרו לך, הלשלל שלל אתה בא, הלבז בז הקהלת קהלך--לשאת כסף וזהב, לקחת מקנה וקנין, לשלל, שלל גדול.  {ס}

לח,יד לכן, הנבא בן-אדם, ואמרת לגוג, כה אמר אדני יהוה:  הלוא ביום ההוא, בשבת עמי ישראל לבטח--תדע.  לח,טו ובאת ממקומך, מירכתי צפון--אתה, ועמים רבים אתך:  רכבי סוסים כלם, קהל גדול וחיל רב.  לח,טז ועלית על-עמי ישראל, כענן לכסות הארץ; באחרית הימים תהיה, והבאותיך על-ארצי, למען דעת הגוים אתי בהקדשי בך לעיניהם, גוג.  {ס}

לח,יז כה-אמר אדני יהוה, האתה-הוא אשר-דברתי בימים קדמונים ביד עבדי נביאי ישראל, הנבאים בימים ההם, שנים--להביא אתך, עליהם.  {ס}

לח,יח והיה ביום ההוא, ביום בוא גוג על-אדמת ישראל--נאם, אדני יהוה:  תעלה חמתי, באפי.  לח,יט ובקנאתי באש-עברתי, דברתי:  אם-לא ביום ההוא, יהיה רעש גדול, על, אדמת ישראל.  לח,כ ורעשו מפני דגי הים ועוף השמים וחית השדה, וכל-הרמש הרמש על-האדמה, וכל האדם, אשר על-פני האדמה; ונהרסו ההרים, ונפלו המדרגות, וכל-חומה, לארץ תפול.  לח,כא וקראתי עליו לכל-הרי חרב, נאם אדני יהוה:  חרב איש, באחיו תהיה.  לח,כב ונשפטתי אתו, בדבר ובדם; וגשם שוטף ואבני אלגביש אש וגפרית, אמטיר עליו ועל-אגפיו, ועל-עמים רבים, אשר אתו.  לח,כג והתגדלתי, והתקדשתי, ונודעתי, לעיני גוים רבים; וידעו, כי-אני יהוה.  {ס}

לט,א ואתה בן-אדם, הנבא על-גוג, ואמרת, כה אמר אדני יהוה:  הנני אליך, גוג--נשיא, ראש משך ותבל.  לט,ב ושבבתיך, וששאתיך, והעליתיך, מירכתי צפון; והבאותך, על-הרי ישראל.  לט,ג והכיתי קשתך, מיד שמאולך; וחציך, מיד ימינך אפיל.  לט,ד על-הרי ישראל תפול, אתה וכל-אגפיך, ועמים, אשר אתך:  לעיט צפור כל-כנף וחית השדה, נתתיך לאכלה.  לט,ה על-פני השדה, תפול:  כי אני דברתי, נאם אדני יהוה.  לט,ו ושלחתי-אש במגוג, ובישבי האיים לבטח; וידעו, כי-אני יהוה.  לט,ז ואת-שם קדשי אודיע, בתוך עמי ישראל, ולא-אחל את-שם-קדשי, עוד; וידעו הגוים כי-אני יהוה, קדוש בישראל.  לט,ח הנה באה ונהיתה, נאם אדני יהוה:  הוא היום, אשר דברתי.  לט,ט ויצאו ישבי ערי ישראל, ובערו והשיקו בנשק ומגן וצנה בקשת ובחצים, ובמקל יד, וברמח; ובערו בהם אש, שבע שנים.  לט,י ולא-ישאו עצים מן-השדה, ולא יחטבו מן-היערים--כי בנשק, יבערו-אש; ושללו את-שלליהם, ובזזו את-בזזיהם--נאם, אדני יהוה.  {ס}

לט,יא והיה ביום ההוא אתן לגוג מקום-שם קבר בישראל, גי העברים קדמת הים, וחסמת היא, את-העברים; וקברו שם, את-גוג ואת-כל-המונה, וקראו, גיא המון גוג.  לט,יב וקברום בית ישראל, למען טהר את-הארץ, שבעה, חדשים.  לט,יג וקברו כל-עם הארץ, והיה להם לשם--יום, הכבדי, נאם, אדני יהוה.  לט,יד ואנשי תמיד יבדילו, עברים בארץ, מקברים את-העברים את-הנותרים על-פני הארץ, לטהרה--מקצה שבעה-חדשים, יחקרו.  לט,טו ועברו העברים, בארץ, וראה עצם אדם, ובנה אצלו ציון--עד קברו אתו המקברים, אל-גיא המון גוג.  לט,טז וגם שם-עיר המונה, וטהרו הארץ.  {פ}

לט,יז ואתה בן-אדם כה-אמר אדני יהוה, אמר לצפור כל-כנף ולכל חית השדה הקבצו ובאו האספו מסביב, על-זבחי אשר אני זבח לכם זבח גדול, על הרי ישראל; ואכלתם בשר, ושתיתם דם.  לט,יח בשר גבורים תאכלו, ודם-נשיאי הארץ תשתו; אילים כרים ועתודים פרים, מריאי בשן כלם.  לט,יט ואכלתם-חלב לשבעה, ושתיתם דם לשכרון, מזבחי, אשר-זבחתי לכם.  לט,כ ושבעתם על-שלחני סוס ורכב, גבור וכל-איש מלחמה--נאם, אדני יהוה.  לט,כא ונתתי את-כבודי, בגוים; וראו כל-הגוים, את-משפטי אשר עשיתי, ואת-ידי, אשר-שמתי בהם.  לט,כב וידעו בית ישראל, כי אני יהוה אלהיהם, מן-היום ההוא, והלאה.  לט,כג וידעו הגוים כי בעונם גלו בית-ישראל, על אשר מעלו-בי, ואסתר פני, מהם; ואתנם ביד צריהם, ויפלו בחרב כלם.  לט,כד כטמאתם וכפשעיהם, עשיתי אתם; ואסתר פני, מהם.  {ס}

לט,כה לכן, כה אמר אדני יהוה, עתה אשיב את-שבית (שבות) יעקב, ורחמתי כל-בית ישראל; וקנאתי, לשם קדשי.  לט,כו ונשו, את-כלמתם, ואת-כל-מעלם, אשר מעלו-בי--בשבתם על-אדמתם לבטח, ואין מחריד.  לט,כז בשובבי אותם, מן-העמים, וקבצתי אתם, מארצות איביהם; ונקדשתי בם, לעיני הגוים רבים.  לט,כח וידעו, כי אני יהוה אלהיהם, בהגלותי אתם אל-הגוים, וכנסתים על-אדמתם; ולא-אותיר עוד מהם, שם.  לט,כט ולא-אסתיר עוד פני, מהם, אשר שפכתי את-רוחי על-בית ישראל, נאם אדני יהוה.  {פ}

מ,א בעשרים וחמש שנה לגלותנו בראש השנה בעשור לחדש, בארבע עשרה שנה, אחר, אשר הכתה העיר--בעצם היום הזה, היתה עלי יד-יהוה, ויבא אתי, שמה.  מ,ב במראות אלהים, הביאני אל-ארץ ישראל; ויניחני, אל-הר גבה מאד, ועליו כמבנה-עיר, מנגב.  מ,ג ויביא אותי שמה, והנה-איש מראהו כמראה נחשת, ופתיל-פשתים בידו, וקנה המדה; והוא עמד, בשער.  מ,ד וידבר אלי האיש, בן-אדם ראה בעיניך ובאזניך שמע ושים לבך לכל אשר-אני מראה אותך--כי למען הראותכה, הבאתה הנה; הגד את-כל-אשר-אתה ראה, לבית ישראל.  מ,ה והנה חומה מחוץ לבית, סביב סביב; וביד האיש קנה המדה, שש-אמות באמה וטפח, וימד את-רחב הבנין קנה אחד, וקומה קנה אחד.  מ,ו ויבוא, אל-שער אשר פניו דרך הקדימה, ויעל, במעלותו; וימד את-סף השער, קנה אחד רחב, ואת סף אחד, קנה אחד רחב.  מ,ז והתא, קנה אחד ארך וקנה אחד רחב, ובין התאים, חמש אמות; וסף השער מאצל אלם השער, מהבית--קנה אחד.  מ,ח וימד את-אלם השער, מהבית--קנה אחד.  מ,ט וימד את-אלם השער, שמנה אמות, ואילו, שתים אמות; ואלם השער, מהבית.  מ,י ותאי השער דרך הקדים, שלשה מפה ושלשה מפה--מדה אחת, לשלשתם; ומדה אחת לאילם, מפה ומפו.  מ,יא וימד את-רחב פתח-השער, עשר אמות; ארך השער, שלוש עשרה אמות.  מ,יב וגבול לפני התאות, אמה אחת, ואמה-אחת גבול, מפה; והתא--שש-אמות מפו, ושש אמות מפו.  מ,יג וימד את-השער, מגג התא לגגו--רחב, עשרים וחמש אמות:  פתח, נגד פתח.  מ,יד ויעש את-אילים, ששים אמה; ואל-איל, החצר, השער, סביב סביב.  מ,טו ועל, פני השער היאתון (האיתון), על-לפני, אלם השער הפנימי--חמשים, אמה.  מ,טז וחלונות אטמות אל-התאים ואל אליהמה לפנימה לשער, סביב סביב, וכן, לאלמות; וחלונות סביב סביב, לפנימה, ואל-איל, תמרים.  מ,יז ויביאני, אל-החצר החיצונה, והנה לשכות ורצפה, עשוי לחצר סביב סביב:  שלשים לשכות, אל-הרצפה.  מ,יח והרצפה אל-כתף השערים, לעמת ארך השערים--הרצפה, התחתונה.  מ,יט וימד רחב מלפני השער התחתונה לפני החצר הפנימי, מחוץ--מאה אמה:  הקדים, והצפון.  מ,כ והשער, אשר פניו דרך הצפון, לחצר, החיצונה--מדד ארכו, ורחבו.  מ,כא ותאו, שלושה מפו ושלשה מפו, ואילו ואלמו היה, כמדת השער הראשון:  חמשים אמה, ארכו, ורחב, חמש ועשרים באמה.  מ,כב וחלונו ואילמו, ותימרו, כמדת השער, אשר פניו דרך הקדים; ובמעלות שבע יעלו-בו, ואילמו לפניהם.  מ,כג ושער, לחצר הפנימי, נגד השער, לצפון ולקדים; וימד משער אל-שער, מאה אמה.  מ,כד ויולכני דרך הדרום, והנה-שער דרך הדרום; ומדד אילו ואילמו, כמדות האלה.  מ,כה וחלונים לו ולאילמו סביב סביב, כהחלנות האלה:  חמשים אמה, ארך, ורחב, חמש ועשרים אמה.  מ,כו ומעלות שבעה עלותו, ואלמו לפניהם; ותמרים לו, אחד מפו ואחד מפו--אל-אילו.  מ,כז ושער לחצר הפנימי, דרך הדרום; וימד משער אל-השער דרך הדרום, מאה אמות.  מ,כח ויביאני אל-חצר הפנימי, בשער הדרום; וימד את-השער הדרום, כמדות האלה.  מ,כט ותאו ואילו ואלמו, כמדות האלה, וחלונות לו ולאלמו, סביב סביב--חמשים אמה, ארך, ורחב, עשרים וחמש אמות.  מ,ל ואלמות, סביב סביב--ארך, חמש ועשרים אמה, ורחב, חמש אמות.  מ,לא ואלמו, אל-חצר החצונה, ותמרים, אל-אילו; ומעלות שמונה, מעלו.  מ,לב ויביאני אל-החצר הפנימי, דרך הקדים; וימד את-השער, כמדות האלה.  מ,לג ותאו ואלו ואלמו, כמדות האלה, וחלונות לו ולאלמו, סביב סביב:  ארך, חמשים אמה, ורחב, חמש ועשרים אמה.  מ,לד ואלמו, לחצר החיצונה, ותמרים אל-אלו, מפו ומפו; ושמנה מעלות, מעלו.  מ,לה ויביאני, אל-שער הצפון; ומדד, כמדות האלה.  מ,לו תאו אלו ואלמו, וחלונות לו סביב סביב:  ארך, חמשים אמה, ורחב, חמש ועשרים אמה.  מ,לז ואילו, לחצר החיצונה, ותמרים אל-אילו, מפו ומפו; ושמנה מעלות, מעלו.  מ,לח ולשכה ופתחה, באילים השערים; שם, ידיחו את-העלה.  מ,לט ובאלם השער, שנים שלחנות מפו, ושנים שלחנות, מפה--לשחוט אליהם העולה, והחטאת והאשם.  מ,מ ואל-הכתף מחוצה, לעולה לפתח השער הצפונה, שנים, שלחנות; ואל-הכתף האחרת, אשר לאלם השער, שנים, שלחנות.  מ,מא ארבעה שלחנות מפה, וארבעה שלחנות מפה--לכתף השער:  שמונה שלחנות, אליהם ישחטו.  מ,מב וארבעה שלחנות לעולה אבני גזית, ארך אמה אחת וחצי ורחב אמה אחת וחצי, וגבה, אמה אחת; אליהם, ויניחו את-הכלים אשר ישחטו את-העולה בם--והזבח.  מ,מג והשפתים, טפח אחד מוכנים בבית--סביב סביב; ואל-השלחנות, בשר הקרבן.  מ,מד ומחוצה לשער הפנימי לשכות שרים, בחצר הפנימי אשר אל-כתף שער הצפון, ופניהם, דרך הדרום; אחד, אל-כתף שער הקדים, פני, דרך הצפן.  מ,מה וידבר, אלי:  זה הלשכה, אשר פניה דרך הדרום, לכהנים, שמרי משמרת הבית.  מ,מו והלשכה, אשר פניה דרך הצפון, לכהנים, שמרי משמרת המזבח:  המה בני-צדוק, הקרבים מבני-לוי אל-יהוה--לשרתו.  מ,מז וימד את-החצר ארך מאה אמה, ורחב מאה אמה--מרבעת; והמזבח, לפני הבית.  מ,מח ויבאני, אל-אלם הבית, וימד אל אלם, חמש אמות מפה וחמש אמות מפה; ורחב השער--שלש אמות מפו, ושלש אמות מפו.  מ,מט ארך האלם עשרים אמה, ורחב עשתי עשרה אמה, ובמעלות, אשר יעלו אליו; ועמדים, אל-האילים, אחד מפה, ואחד מפה.  מא,א ויביאני, אל-ההיכל; וימד את-האילים, שש-אמות רחב מפו ושש-אמות-רחב מפו--רחב האהל.  מא,ב ורחב הפתח, עשר אמות, וכתפות הפתח, חמש אמות מפו וחמש אמות מפו; וימד ארכו ארבעים אמה, ורחב עשרים אמה.  מא,ג ובא לפנימה, וימד איל-הפתח שתים אמות; והפתח שש אמות, ורחב הפתח שבע אמות.  מא,ד וימד את-ארכו עשרים אמה, ורחב עשרים אמה--אל-פני ההיכל; ויאמר אלי, זה קדש הקדשים.  מא,ה וימד קיר-הבית, שש אמות; ורחב הצלע ארבע אמות סביב סביב, לבית--סביב.  מא,ו והצלעות צלע אל-צלע שלוש ושלשים פעמים, ובאות בקיר אשר-לבית לצלעות סביב סביב--להיות אחוזים; ולא-יהיו אחוזים, בקיר הבית.  מא,ז ורחבה ונסבה למעלה למעלה לצלעות, כי מוסב-הבית למעלה למעלה סביב סביב לבית--על-כן רחב-לבית, למעלה; וכן התחתונה יעלה על-העליונה, לתיכונה.  מא,ח וראיתי לבית גבה, סביב סביב; מיסדות (מוסדות) הצלעות מלו הקנה, שש אמות אצילה.  מא,ט רחב הקיר אשר-לצלע אל-החוץ, חמש אמות; ואשר מנח, בית צלעות אשר לבית.  מא,י ובין הלשכות רחב עשרים אמה, סביב לבית--סביב סביב.  מא,יא ופתח הצלע, למנח--פתח אחד דרך הצפון, ופתח אחד לדרום; ורחב מקום המנח, חמש אמות סביב סביב.  מא,יב והבנין אשר אל-פני הגזרה פאת דרך-הים, רחב שבעים אמה, וקיר הבנין חמש-אמות רחב, סביב סביב; וארכו, תשעים אמה.  מא,יג ומדד את-הבית, ארך מאה אמה; והגזרה והבניה וקירותיה, ארך מאה אמה.  מא,יד ורחב פני הבית והגזרה לקדים, מאה אמה.  מא,טו ומדד ארך-הבנין אל-פני הגזרה אשר על-אחריה ואתוקיהא (ואתיקיהא), מפו ומפו--מאה אמה; וההיכל, הפנימי, ואלמי, החצר.  מא,טז הספים והחלונים האטמות והאתיקים סביב, לשלשתם, נגד הסף שחיף עץ, סביב סביב; והארץ, עד-החלונות, והחלנות, מכסות.  מא,יז על-מעל הפתח ועד-הבית הפנימי ולחוץ ואל-כל-הקיר סביב סביב, בפנימי ובחיצון--מדות.  מא,יח ועשוי כרובים, ותמרים; ותמרה בין-כרוב לכרוב, ושנים פנים לכרוב.  מא,יט ופני אדם אל-התמרה מפו, ופני-כפיר אל-התמרה מפו, עשוי אל-כל-הבית, סביב סביב.  מא,כ מהארץ עד-מעל הפתח, הכרובים והתמרים עשוים; וקיר, ההיכל.  מא,כא ההיכל, מזוזת רבעה; ופני הקדש, המראה כמראה.  מא,כב המזבח עץ שלוש אמות גבה וארכו שתים-אמות, ומקצעותיו לו, וארכו וקירתיו, עץ; וידבר אלי--זה השלחן, אשר לפני יהוה.  מא,כג ושתים דלתות להיכל, ולקדש.  מא,כד ושתים דלתות, לדלתות:  שתים, מוסבות דלתות--שתים לדלת אחת, ושתי דלתות לאחרת.  מא,כה ועשויה אליהן אל-דלתות ההיכל, כרובים ותמרים, כאשר עשוים, לקירות; ועב עץ אל-פני האולם, מהחוץ.  מא,כו וחלונים אטמות ותמרים מפו ומפו, אל-כתפות האולם; וצלעות הבית, והעבים.  מב,א ויוצאני, אל-החצר החיצונה--הדרך, דרך הצפון; ויבאני אל-הלשכה, אשר נגד הגזרה ואשר-נגד הבנין--אל-הצפון.  מב,ב אל-פני-ארך אמות המאה, פתח הצפון; והרחב, חמשים אמות.  מב,ג נגד העשרים, אשר לחצר הפנימי, ונגד רצפה, אשר לחצר החיצונה--אתיק אל-פני-אתיק, בשלשים.  מב,ד ולפני הלשכות מהלך עשר אמות רחב, אל-הפנימית--דרך, אמה אחת; ופתחיהם, לצפון.  מב,ה והלשכות העליונת, קצרות:  כי-יוכלו אתיקים מהנה, מהתחתנות ומהתכונות--בנין.  מב,ו כי משלשות, הנה, ואין להן עמודים, כעמודי החצרות; על-כן נאצל, מהתחתונות ומהתיכנות--מהארץ.  מב,ז וגדר אשר-לחוץ לעמת הלשכות, דרך החצר החצונה אל-פני הלשכות--ארכו, חמשים אמה.  מב,ח כי-ארך הלשכות, אשר לחצר החצונה--חמשים אמה; והנה על-פני ההיכל, מאה אמה.  מב,ט ומתחתה, לשכות (ומתחת, הלשכות) האלה--המבוא (המביא), מהקדים, בבאו להנה, מהחצר החצנה.  מב,י ברחב גדר החצר, דרך הקדים אל-פני הגזרה ואל-פני הבנין--לשכות.  מב,יא ודרך, לפניהם, כמראה הלשכות אשר דרך הצפון, כארכן כן רחבן; וכל, מוצאיהן, וכמשפטיהן, וכפתחיהן.  מב,יב וכפתחי הלשכות, אשר דרך הדרום, פתח, בראש דרך; דרך, בפני הגדרת הגינה, דרך הקדים, בבואן.  מב,יג ויאמר אלי, לשכות הצפון לשכות הדרום אשר אל-פני הגזרה, הנה לשכות הקדש אשר יאכלו-שם הכהנים אשר-קרובים ליהוה, קדשי הקדשים:  שם יניחו קדשי הקדשים, והמנחה והחטאת והאשם--כי המקום, קדש.  מב,יד בבאם הכהנים, ולא-יצאו מהקדש אל-החצר החיצונה, ושם יניחו בגדיהם אשר-ישרתו בהן, כי-קדש הנה; ילבשו (ולבשו) בגדים אחרים, וקרבו אל-אשר לעם.  מב,טו וכלה, את-מדות הבית הפנימי, והוציאני דרך השער, אשר פניו דרך הקדים; ומדדו, סביב סביב.  מב,טז מדד רוח הקדים, בקנה המדה--חמש-אמות (מאות) קנים בקנה המדה, סביב.  מב,יז מדד, רוח הצפון--חמש-מאות קנים בקנה המדה, סביב.  מב,יח את רוח הדרום, מדד--חמש-מאות קנים, בקנה המדה.  מב,יט סבב, אל-רוח הים; מדד חמש-מאות קנים, בקנה המדה.  מב,כ לארבע רוחות מדדו, חומה לו סביב סביב--ארך חמש מאות, ורחב חמש מאות:  להבדיל, בין הקדש לחל.  מג,א ויולכני, אל-השער--שער, אשר פנה דרך הקדים.  מג,ב והנה, כבוד אלהי ישראל, בא, מדרך הקדים; וקולו, כקול מים רבים, והארץ, האירה מכבדו.  מג,ג וכמראה המראה אשר ראיתי, כמראה אשר-ראיתי בבאי לשחת את-העיר, ומראות, כמראה אשר ראיתי אל-נהר-כבר; ואפל, אל-פני.  מג,ד וכבוד יהוה, בא אל-הבית, דרך שער, אשר פניו דרך הקדים.  מג,ה ותשאני רוח--ותבאני, אל-החצר הפנימי; והנה מלא כבוד-יהוה, הבית.  מג,ו ואשמע מדבר אלי, מהבית; ואיש, היה עמד אצלי.  מג,ז ויאמר אלי, בן-אדם את-מקום כסאי ואת-מקום כפות רגלי, אשר אשכן-שם בתוך בני-ישראל, לעולם; ולא יטמאו עוד בית-ישראל שם קדשי המה ומלכיהם, בזנותם, ובפגרי מלכיהם, במותם.  מג,ח בתתם ספם את-ספי, ומזוזתם אצל מזוזתי, והקיר, ביני וביניהם; וטמאו את-שם קדשי, בתועבותם אשר עשו, ואכל אתם, באפי.  מג,ט עתה ירחקו את-זנותם, ופגרי מלכיהם--ממני; ושכנתי בתוכם, לעולם.  {ס}

מג,י אתה בן-אדם, הגד את-בית-ישראל את-הבית, ויכלמו, מעונותיהם; ומדדו, את-תכנית.  מג,יא ואם-נכלמו מכל אשר-עשו, צורת הבית ותכונתו ומוצאיו ומובאיו וכל-צורתו ואת כל-חקתיו וכל-צורתו וכל-תורתו הודע אותם, וכתב, לעיניהם; וישמרו את-כל-צורתו, ואת-כל-חקתיו--ועשו אותם.  מג,יב זאת, תורת הבית:  על-ראש ההר כל-גבלו סביב סביב, קדש קדשים--הנה-זאת, תורת הבית.  מג,יג ואלה מדות המזבח באמות, אמה אמה וטפח; וחיק האמה ואמה-רחב, וגבולה אל-שפתה סביב זרת האחד, וזה, גב המזבח.  מג,יד ומחיק הארץ עד-העזרה התחתונה, שתים אמות, ורחב, אמה אחת; ומהעזרה הקטנה עד-העזרה הגדולה, ארבע אמות, ורחב, האמה.  מג,טו וההראל, ארבע אמות; ומהאראיל ולמעלה, הקרנות ארבע.  מג,טז והאראיל, שתים עשרה ארך, בשתים עשרה, רחב:  רבוע, אל ארבעת רבעיו.  מג,יז והעזרה ארבע עשרה ארך, בארבע עשרה רחב, אל, ארבעת רבעיה; והגבול סביב אותה חצי האמה, והחיק-לה אמה סביב, ומעלתהו, פנות קדים.  מג,יח ויאמר אלי, בן-אדם כה אמר אדני יהוה, אלה חקות המזבח, ביום העשותו--להעלות עליו עולה, ולזרק עליו דם.  מג,יט ונתתה אל-הכהנים הלוים אשר הם מזרע צדוק הקרבים אלי, נאם אדני יהוה--לשרתני:  פר בן-בקר, לחטאת.  מג,כ ולקחת מדמו, ונתתה על-ארבע קרנתיו ואל-ארבע פנות העזרה, ואל-הגבול, סביב; וחטאת אותו, וכפרתהו.  מג,כא ולקחת, את הפר החטאת; ושרפו במפקד הבית, מחוץ למקדש.  מג,כב וביום, השני, תקריב שעיר-עזים תמים, לחטאת; וחטאו, את-המזבח, כאשר חטאו, בפר.  מג,כג בכלותך, מחטא--תקריב פר בן-בקר תמים, ואיל מן-הצאן תמים.  מג,כד והקרבתם, לפני יהוה; והשליכו הכהנים עליהם מלח, והעלו אותם עלה ליהוה.  מג,כה שבעת ימים, תעשה שעיר-חטאת ליום; ופר בן-בקר ואיל מן-הצאן, תמימים יעשו.  מג,כו שבעת ימים, יכפרו את-המזבח, וטהרו, אתו; ומלאו, ידו.  מג,כז ויכלו, את-הימים;  {ס}  והיה ביום השמיני והלאה, יעשו הכהנים על-המזבח את-עולותיכם ואת-שלמיכם, ורצאתי אתכם, נאם אדני יהוה.  {ס}

מד,א וישב אתי, דרך שער המקדש החיצון, הפנה, קדים; והוא, סגור.  מד,ב ויאמר אלי יהוה, השער הזה סגור יהיה לא יפתח ואיש לא-יבא בו--כי יהוה אלהי-ישראל, בא בו; והיה, סגור.  מד,ג את-הנשיא, נשיא הוא ישב-בו לאכול- (לאכל-) לחם--לפני יהוה; מדרך אולם השער יבוא, ומדרכו יצא.  מד,ד ויביאני דרך-שער הצפון, אל-פני הבית, וארא, והנה מלא כבוד-יהוה את-בית יהוה; ואפל, אל-פני.  מד,ה ויאמר אלי יהוה, בן-אדם שים לבך וראה בעיניך ובאזניך שמע את כל-אשר אני מדבר אתך, לכל-חקות בית-יהוה, ולכל-תורתו; ושמת לבך למבוא הבית, בכל מוצאי המקדש.  מד,ו ואמרת אל-מרי אל-בית ישראל, כה אמר אדני יהוה:  רב-לכם מכל-תועבותיכם, בית ישראל.  מד,ז בהביאכם בני-נכר, ערלי-לב וערלי בשר, להיות במקדשי, לחללו את-ביתי--בהקריבכם את-לחמי, חלב ודם, ויפרו את-בריתי, אל כל-תועבותיכם.  מד,ח ולא שמרתם, משמרת קדשי; ותשימון, לשמרי משמרתי במקדשי--לכם.  {ס}

מד,ט כה-אמר, אדני יהוה, כל-בן-נכר ערל לב וערל בשר, לא יבוא אל-מקדשי:  לכל-בן-נכר--אשר, בתוך בני ישראל.  מד,י כי אם-הלוים, אשר רחקו מעלי, בתעות ישראל אשר תעו מעלי, אחרי גלוליהם; ונשאו, עונם.  מד,יא והיו במקדשי, משרתים, פקדות אל-שערי הבית, ומשרתים את-הבית; המה ישחטו את-העולה ואת-הזבח, לעם, והמה יעמדו לפניהם, לשרתם.  מד,יב יען, אשר ישרתו אותם לפני גלוליהם, והיו לבית-ישראל, למכשול עון; על-כן נשאתי ידי עליהם, נאם אדני יהוה, ונשאו, עונם.  מד,יג ולא-יגשו אלי, לכהן לי, ולגשת על-כל-קדשי, אל-קדשי הקדשים; ונשאו, כלמתם, ותועבותם, אשר עשו.  מד,יד ונתתי אותם, שמרי משמרת הבית--לכל, עבדתו, ולכל אשר יעשה, בו.  {פ}

מד,טו והכהנים הלוים בני צדוק, אשר שמרו את-משמרת מקדשי בתעות בני-ישראל מעלי--המה יקרבו אלי, לשרתני; ועמדו לפני, להקריב לי חלב ודם--נאם, אדני יהוה.  מד,טז המה יבאו אל-מקדשי, והמה יקרבו אל-שלחני--לשרתני; ושמרו, את-משמרתי.  מד,יז והיה, בבואם אל-שערי החצר הפנימית, בגדי פשתים, ילבשו; ולא-יעלה עליהם, צמר, בשרתם בשערי החצר הפנימית, וביתה.  מד,יח פארי פשתים, יהיו על-ראשם, ומכנסי פשתים, יהיו על-מתניהם:  לא יחגרו, ביזע.  מד,יט ובצאתם אל-החצר החיצונה אל-החצר החיצונה, אל-העם, יפשטו את-בגדיהם אשר-המה משרתם בם, והניחו אותם בלשכת הקדש; ולבשו בגדים אחרים, ולא-יקדשו את-העם בבגדיהם.  מד,כ וראשם לא יגלחו, ופרע לא ישלחו; כסום יכסמו, את-ראשיהם.  מד,כא ויין לא-ישתו, כל-כהן, בבואם, אל-החצר הפנימית.  מד,כב ואלמנה, וגרושה, לא-יקחו להם, לנשים:  כי אם-בתולת, מזרע בית ישראל, והאלמנה אשר תהיה אלמנה, מכהן יקחו.  מד,כג ואת-עמי יורו, בין קדש לחל; ובין-טמא לטהור, יודעם.  מד,כד ועל-ריב, המה יעמדו לשפט (למשפט)--במשפטי, ושפטהו (ישפטהו); ואת-תורתי ואת-חקתי, בכל-מועדי ישמרו, ואת-שבתותי, יקדשו.  מד,כה ואל-מת אדם, לא יבוא לטמאה:  כי אם-לאב ולאם ולבן ולבת לאח, ולאחות אשר-לא-היתה לאיש--יטמאו.  מד,כו ואחרי, טהרתו--שבעת ימים, יספרו-לו.  מד,כז וביום באו אל-הקדש אל-החצר הפנימית, לשרת בקדש, יקריב, חטאתו--נאם, אדני יהוה.  מד,כח והיתה להם לנחלה, אני נחלתם; ואחזה, לא-תתנו להם בישראל--אני, אחזתם.  מד,כט המנחה והחטאת והאשם, המה יאכלום; וכל-חרם בישראל, להם יהיה.  מד,ל וראשית כל-בכורי כל וכל-תרומת כל, מכל תרומותיכם--לכהנים, יהיה; וראשית ערסותיכם תתנו לכהן, להניח ברכה אל-ביתך.  מד,לא כל-נבלה וטרפה, מן-העוף ומן-הבהמה--לא יאכלו, הכהנים.  {פ}

מה,א ובהפילכם את-הארץ בנחלה, תרימו תרומה ליהוה קדש מן-הארץ--ארך חמשה ועשרים אלף ארך, ורחב עשרה אלף:  קדש-הוא בכל-גבולה, סביב.  מה,ב יהיה מזה אל-הקדש, חמש מאות בחמש מאות מרבע סביב; וחמשים אמה, מגרש לו סביב.  מה,ג ומן-המדה הזאת, תמוד, ארך חמש (חמשה) ועשרים אלף, ורחב עשרת אלפים; ובו-יהיה המקדש, קדש קדשים.  מה,ד קדש מן-הארץ הוא, לכהנים משרתי המקדש יהיה, הקרבים, לשרת את-יהוה; והיה להם מקום לבתים, ומקדש למקדש.  מה,ה וחמשה ועשרים אלף ארך, ועשרת אלפים רחב; יהיה (והיה) ללוים משרתי הבית להם, לאחזה--עשרים לשכת.  מה,ו ואחזת העיר תתנו, חמשת אלפים רחב, וארך חמשה ועשרים אלף, לעמת תרומת הקדש--לכל-בית ישראל, יהיה.  מה,ז ולנשיא מזה ומזה לתרומת הקדש ולאחזת העיר, אל-פני תרומת-הקדש ואל-פני אחזת העיר, מפאת-ים ימה, ומפאת-קדמה קדימה; וארך, לעמות אחד החלקים, מגבול ים, אל-גבול קדימה.  מה,ח לארץ יהיה-לו לאחזה, בישראל; ולא-יונו עוד נשיאי את-עמי, והארץ יתנו לבית-ישראל לשבטיהם.  {פ}

מה,ט כה-אמר אדני יהוה, רב-לכם נשיאי ישראל--חמס ושד הסירו, ומשפט וצדקה עשו; הרימו גרשתיכם מעל עמי, נאם אדני יהוה.  מה,י מאזני-צדק ואיפת-צדק ובת-צדק, יהי לכם.  מה,יא האיפה והבת, תכן אחד יהיה--לשאת, מעשר החמר הבת; ועשירת החמר האיפה, אל-החמר יהיה מתכנתו.  מה,יב והשקל, עשרים גרה; עשרים שקלים חמשה ועשרים שקלים, עשרה וחמשה שקל--המנה, יהיה לכם.  מה,יג זאת התרומה, אשר תרימו:  ששית האיפה, מחמר החטים, וששיתם האיפה, מחמר השערים.  מה,יד וחק השמן הבת השמן, מעשר הבת מן-הכר--עשרת הבתים, חמר:  כי-עשרת הבתים, חמר.  מה,טו ושה-אחת מן-הצאן מן-המאתים ממשקה ישראל, למנחה ולעולה ולשלמים--לכפר עליהם, נאם אדני יהוה.  {פ}

מה,טז כל העם הארץ, יהיו אל-התרומה הזאת, לנשיא, בישראל.  מה,יז ועל-הנשיא יהיה, העולות והמנחה והנסך, בחגים ובחדשים ובשבתות, בכל-מועדי בית ישראל:  הוא-יעשה את-החטאת ואת-המנחה, ואת-העולה ואת-השלמים, לכפר, בעד בית-ישראל.  {ס}

מה,יח כה-אמר, אדני יהוה, בראשון באחד לחדש, תקח פר-בן-בקר תמים; וחטאת, את-המקדש.  מה,יט ולקח הכהן מדם החטאת, ונתן אל-מזוזת הבית, ואל-ארבע פנות העזרה, למזבח; ועל-מזוזת--שער, החצר הפנימית.  מה,כ וכן תעשה בשבעה בחדש, מאיש שגה ומפתי; וכפרתם, את-הבית.  מה,כא בראשון בארבעה עשר יום, לחדש, יהיה לכם, הפסח; חג--שבעות ימים, מצות יאכל.  מה,כב ועשה הנשיא, ביום ההוא, בעדו, ובעד כל-עם הארץ--פר, חטאת.  מה,כג ושבעת ימי-החג יעשה עולה ליהוה, שבעת פרים ושבעת אילים תמימם ליום, שבעת, הימים; וחטאת, שעיר עזים ליום.  מה,כד ומנחה, איפה לפר ואיפה לאיל--יעשה; ושמן, הין לאיפה.  מה,כה בשביעי בחמשה עשר יום לחדש, בחג, יעשה כאלה, שבעת הימים:  כחטאת, כעלה, וכמנחה, וכשמן.  {ס}

מו,א כה-אמר, אדני יהוה, שער החצר הפנימית הפנה קדים, יהיה סגור ששת ימי המעשה; וביום השבת יפתח, וביום החדש יפתח.  מו,ב ובא הנשיא דרך אולם השער מחוץ, ועמד על-מזוזת השער, ועשו הכהנים את-עולתו ואת-שלמיו, והשתחוה על-מפתן השער ויצא; והשער לא-יסגר, עד-הערב.  מו,ג והשתחוו עם-הארץ, פתח השער ההוא, בשבתות, ובחדשים--לפני, יהוה.  מו,ד והעלה, אשר-יקרב הנשיא ליהוה:  ביום השבת, ששה כבשים תמימם--ואיל תמים.  מו,ה ומנחה איפה לאיל, ולכבשים מנחה מתת ידו; ושמן, הין לאיפה.  {ס}

מו,ו וביום החדש, פר בן-בקר תמימם; וששת כבשים ואיל, תמימם יהיו.  מו,ז ואיפה לפר ואיפה לאיל, יעשה מנחה, ולכבשים, כאשר תשיג ידו; ושמן, הין לאיפה.  מו,ח ובבוא, הנשיא--דרך אולם השער יבוא, ובדרכו יצא.  מו,ט ובבוא עם-הארץ לפני יהוה, במועדים, הבא דרך-שער צפון להשתחות יצא דרך-שער נגב, והבא דרך-שער נגב יצא דרך-שער צפונה:  לא ישוב, דרך השער אשר-בא בו--כי נכחו, יצאו (יצא).  מו,י והנשיא--בתוכם בבואם יבוא, ובצאתם יצאו.  מו,יא ובחגים ובמועדים, תהיה המנחה איפה לפר ואיפה לאיל, ולכבשים, מתת ידו; ושמן, הין לאיפה.  {פ}

מו,יב וכי-יעשה הנשיא נדבה עולה או-שלמים, נדבה ליהוה, ופתח לו את-השער הפנה קדים, ועשה את-עלתו ואת-שלמיו כאשר יעשה ביום השבת; ויצא וסגר את-השער, אחרי צאתו.  מו,יג וכבש בן-שנתו תמים, תעשה עולה ליום--ליהוה:  בבקר בבקר, תעשה אתו.  מו,יד ומנחה תעשה עליו בבקר בבקר, ששית האיפה, ושמן שלישית ההין, לרס את-הסלת:  מנחה, ליהוה--חקות עולם, תמיד.  מו,טו ועשו (יעשו) את-הכבש ואת-המנחה ואת-השמן, בבקר בבקר:  עולת, תמיד.  {ס}

מו,טז כה-אמר אדני יהוה, כי-יתן הנשיא מתנה לאיש מבניו--נחלתו היא, לבניו תהיה:  אחזתם היא, בנחלה.  {ס}

מו,יז וכי-יתן מתנה מנחלתו, לאחד מעבדיו--והיתה לו עד-שנת הדרור, ושבת לנשיא; אך, נחלתו--בניו, להם תהיה.  מו,יח ולא-יקח הנשיא מנחלת העם, להונתם מאחזתם--מאחזתו, ינחל את-בניו:  למען אשר לא-יפצו עמי, איש מאחזתו.  מו,יט ויביאני במבוא, אשר על-כתף השער, אל-הלשכות הקדש אל-הכהנים, הפנות צפונה; והנה-שם מקום, בירכתם (בירכתים) ימה.  מו,כ ויאמר אלי--זה המקום אשר יבשלו-שם הכהנים, את-האשם ואת-החטאת:  אשר יאפו את-המנחה, לבלתי הוציא אל-החצר החיצונה לקדש את-העם.  מו,כא ויוציאני, אל-החצר החיצונה, ויעברני, אל-ארבעת מקצועי החצר; והנה חצר במקצע החצר, חצר במקצע החצר.  מו,כב בארבעת מקצעות החצר, חצרות קטרות--ארבעים ארך, ושלשים רחב:  מדה אחת, לארבעתם מהקצעות.  מו,כג וטור סביב בהם סביב, לארבעתם; ומבשלות עשוי, מתחת הטירות סביב.  מו,כד ויאמר, אלי:  אלה בית המבשלים, אשר יבשלו-שם משרתי הבית את-זבח העם.  מז,א וישבני, אל-פתח הבית, והנה-מים יצאים מתחת מפתן הבית קדימה, כי-פני הבית קדים; והמים ירדים, מתחת מכתף הבית הימנית, מנגב, למזבח.  מז,ב ויוצאני, דרך-שער צפונה, ויסבני דרך חוץ, אל-שער החוץ דרך הפונה קדים; והנה-מים מפכים, מן-הכתף הימנית.  מז,ג בצאת-האיש קדים, וקו בידו; וימד אלף באמה, ויעברני במים מי אפסים.  מז,ד וימד אלף, ויעברני במים מים ברכים; וימד אלף, ויעברני מי מתנים.  מז,ה וימד אלף--נחל, אשר לא-אוכל לעבר:  כי-גאו המים מי שחו, נחל אשר לא-יעבר.  מז,ו ויאמר אלי, הראית בן-אדם; ויולכני וישבני, שפת הנחל.  מז,ז בשובני--והנה אל-שפת הנחל, עץ רב מאד:  מזה, ומזה.  מז,ח ויאמר אלי, המים האלה יוצאים אל-הגלילה הקדמונה, וירדו, על-הערבה; ובאו הימה, אל-הימה המוצאים ונרפאו המים.  מז,ט והיה כל-נפש חיה אשר-ישרץ אל כל-אשר יבוא שם נחלים, יחיה, והיה הדגה, רבה מאד:  כי באו שמה המים האלה, וירפאו וחי--כל אשר-יבוא שמה, הנחל.  מז,י והיה יעמדו (עמדו) עליו דוגים, מעין גדי ועד-עין עגלים--משטוח לחרמים, יהיו; למינה תהיה דגתם, כדגת הים הגדול רבה מאד.  מז,יא בצאתו וגבאיו ולא ירפאו, למלח נתנו.  מז,יב ועל-הנחל יעלה על-שפתו מזה ומזה כל-עץ-מאכל לא-יבול עלהו ולא-יתם פריו, לחדשיו יבכר--כי מימיו, מן-המקדש המה יוצאים; והיו (והיה) פריו למאכל, ועלהו לתרופה.  {פ}

מז,יג כה אמר, אדני יהוה, גה גבול אשר תתנחלו את-הארץ, לשני עשר שבטי ישראל--יוסף, חבלים.  מז,יד ונחלתם אותה, איש כאחיו, אשר נשאתי את-ידי, לתתה לאבתיכם; ונפלה הארץ הזאת, לכם--בנחלה.  מז,טו וזה, גבול הארץ:  לפאת צפונה מן-הים הגדול, הדרך חתלן--לבוא צדדה.  מז,טז חמת ברותה, סברים, אשר בין-גבול דמשק, ובין גבול חמת; חצר, התיכון, אשר, אל-גבול חורן.  מז,יז והיה גבול מן-הים, חצר עינון גבול דמשק, וצפון צפונה, וגבול חמת; ואת, פאת צפון.  מז,יח ופאת קדים מבין חורן ומבין-דמשק ומבין הגלעד ומבין ארץ ישראל, הירדן--מגבול על-הים הקדמוני, תמדו; ואת, פאת קדימה.  מז,יט ופאת, נגב תימנה, מתמר עד-מי מריבות קדש, נחלה אל-הים הגדול; ואת פאת-תימנה, נגבה.  מז,כ ופאת-ים, הים הגדול, מגבול, עד-נכח לבוא חמת; זאת, פאת-ים.  מז,כא וחלקתם את-הארץ הזאת, לכם--לשבטי ישראל.  מז,כב והיה, תפלו אותה בנחלה, לכם ולהגרים הגרים בתוככם, אשר-הולדו בנים בתוככם; והיו לכם, כאזרח בבני ישראל--אתכם יפלו בנחלה, בתוך שבטי ישראל.  מז,כג והיה בשבט, אשר-גר הגר אתו--שם תתנו נחלתו, נאם אדני יהוה.  {פ}

מח,א ואלה, שמות השבטים:  מקצה צפונה אל-יד דרך-חתלן לבוא-חמת חצר עינן גבול דמשק צפונה, אל-יד חמת, והיו-לו פאת-קדים הים, דן אחד.  מח,ב ועל גבול דן, מפאת קדים עד-פאת-ימה--אשר אחד.  מח,ג ועל גבול אשר, מפאת קדימה ועד-פאת-ימה--נפתלי אחד.  מח,ד ועל גבול נפתלי, מפאת קדמה עד-פאת-ימה--מנשה אחד.  מח,ה ועל גבול מנשה, מפאת קדמה עד-פאת-ימה--אפרים אחד.  מח,ו ועל גבול אפרים, מפאת קדים ועד-פאת-ימה--ראובן אחד.  מח,ז ועל גבול ראובן, מפאת קדים עד-פאת-ימה--יהודה אחד.  מח,ח ועל גבול יהודה, מפאת קדים עד-פאת-ימה--תהיה התרומה אשר-תרימו חמשה ועשרים אלף רחב, וארך כאחד החלקים מפאת קדימה עד-פאת-ימה, והיה המקדש, בתוכו.  מח,ט התרומה, אשר תרימו ליהוה--ארך, חמשה ועשרים אלף, ורחב, עשרת אלפים.  מח,י ולאלה תהיה תרומת-הקדש, לכהנים--צפונה חמשה ועשרים אלף וימה רחב עשרת אלפים, וקדימה רחב עשרת אלפים ונגבה ארך חמשה ועשרים אלף; והיה מקדש-יהוה, בתוכו.  מח,יא לכהנים המקדש מבני צדוק, אשר שמרו משמרתי--אשר לא-תעו, בתעות בני ישראל, כאשר תעו, הלוים.  מח,יב והיתה להם תרומיה מתרומת הארץ, קדש קדשים--אל-גבול, הלוים.  מח,יג והלוים, לעמת גבול הכהנים, חמשה ועשרים אלף ארך, ורחב עשרת אלפים; כל-ארך, חמשה ועשרים אלף, ורחב, עשרת אלפים.  מח,יד ולא-ימכרו ממנו, ולא ימר ולא יעבור (יעביר)--ראשית הארץ:  כי-קדש, ליהוה.  מח,טו וחמשת אלפים הנותר ברחב, על-פני חמשה ועשרים אלף--חל-הוא לעיר, למושב ולמגרש; והיתה העיר, בתוכה.  מח,טז ואלה, מדותיה--פאת צפון חמש מאות וארבעת אלפים, ופאת-נגב חמש חמש (  ) מאות וארבעת אלפים; ומפאת קדים, חמש מאות וארבעת אלפים, ופאת-ימה, חמש מאות וארבעת אלפים.  מח,יז והיה מגרש, לעיר--צפונה חמשים ומאתים, ונגבה חמשים ומאתים; וקדימה חמשים ומאתים, וימה חמשים ומאתים.  מח,יח והנותר בארך לעמת תרומת הקדש, עשרת אלפים קדימה ועשרת אלפים ימה, והיה, לעמת תרומת הקדש; והיתה תבואתה ללחם, לעבדי העיר.  מח,יט והעבד, העיר--יעבדוהו, מכל שבטי ישראל.  מח,כ כל-התרומה, חמשה ועשרים אלף, בחמשה ועשרים, אלף:  רביעית, תרימו את-תרומת הקדש, אל-אחזת, העיר.  מח,כא והנותר לנשיא מזה ומזה לתרומת-הקדש ולאחזת העיר אל-פני חמשה ועשרים אלף תרומה, עד-גבול קדימה, וימה על-פני חמשה ועשרים אלף על-גבול ימה, לעמת חלקים לנשיא; והיתה תרומת הקדש, ומקדש הבית בתוכה.  מח,כב ומאחזת הלוים ומאחזת העיר, בתוך אשר לנשיא יהיה:  בין גבול יהודה, ובין גבול בנימן--לנשיא, יהיה.  מח,כג ויתר, השבטים:  מפאת קדימה עד-פאת-ימה, בנימן אחד.  מח,כד ועל גבול בנימן, מפאת קדימה עד-פאת-ימה--שמעון אחד.  מח,כה ועל גבול שמעון, מפאת קדימה עד-פאת-ימה--יששכר אחד.  מח,כו ועל גבול יששכר, מפאת קדימה עד-פאת-ימה--זבולן אחד.  מח,כז ועל גבול זבולן, מפאת קדמה עד-פאת-ימה--גד אחד.  מח,כח ועל גבול גד, אל-פאת נגב תימנה:  והיה גבול מתמר, מי מריבת קדש, נחלה, על-הים הגדול.  מח,כט זאת הארץ אשר-תפילו מנחלה, לשבטי ישראל; ואלה, מחלקותם--נאם, אדני יהוה.  {ס}

מח,ל ואלה, תוצאת העיר:  מפאת צפון, חמש מאות וארבעת אלפים מדה.  מח,לא ושערי העיר, על-שמות שבטי ישראל, שערים שלושה, צפונה--שער ראובן אחד, שער יהודה אחד, שער לוי, אחד.  מח,לב ואל-פאת קדימה, חמש מאות וארבעת אלפים, ושערים, שלשה--ושער יוסף אחד, שער בנימן אחד, שער דן, אחד.  מח,לג ופאת-נגבה, חמש מאות וארבעת אלפים מדה, ושערים, שלשה--שער שמעון אחד, שער יששכר אחד, שער זבולן, אחד.  מח,לד פאת-ימה, חמש מאות וארבעת אלפים, שעריהם, שלשה--שער גד אחד, שער אשר אחד, שער נפתלי, אחד.  מח,לה סביב, שמנה עשר אלף; ושם-העיר מיום, יהוה שמה.  {ש}