ע א,א ובשנת אחת, לכורש מלך פרס, לכלות דבר-יהוה, מפי ירמיה: העיר יהוה, את-רוח כרש מלך-פרס, ויעבר-קול בכל-מלכותו, וגם-במכתב לאמר. ע א,ב כה אמר, כרש מלך פרס--כל ממלכות הארץ, נתן לי יהוה אלהי השמים; והוא-פקד עלי לבנות-לו בית, בירושלם אשר ביהודה. ע א,ג מי-בכם מכל-עמו, יהי אלהיו עמו, ויעל, לירושלם אשר ביהודה; ויבן, את-בית יהוה אלהי ישראל--הוא האלהים, אשר בירושלם. ע א,ד וכל-הנשאר, מכל-המקמות אשר הוא גר-שם--ינשאוהו אנשי מקמו, בכסף ובזהב וברכוש ובבהמה; עם-הנדבה--לבית האלהים, אשר בירושלם. ע א,ה ויקומו ראשי האבות, ליהודה ובנימן, והכהנים, והלוים; לכל העיר האלהים, את-רוחו, לעלות לבנות, את-בית יהוה אשר בירושלם. ע א,ו וכל-סביבתיהם חזקו בידיהם, בכלי-כסף בזהב ברכוש ובבהמה ובמגדנות--לבד, על-כל-התנדב. {ס}
ע א,ז והמלך כורש, הוציא את-כלי בית-יהוה, אשר הוציא נבוכדנצר מירושלם, ויתנם בבית אלהיו. ע א,ח ויוציאם, כורש מלך פרס, על-יד, מתרדת הגזבר; ויספרם, לששבצר, הנשיא, ליהודה. ע א,ט ואלה, מספרם: אגרטלי זהב שלשים, אגרטלי-כסף אלף, מחלפים, תשעה ועשרים. {ס}
ע א,י כפורי זהב, שלשים-- {ס} כפורי כסף משנים, ארבע מאות ועשרה; כלים אחרים, אלף. {ס}
ע א,יא כל-כלים לזהב ולכסף, חמשת אלפים וארבע מאות; הכל העלה ששבצר, עם העלות הגולה--מבבל, לירושלם. {פ}
ע ב,א ואלה בני המדינה, העלים משבי הגולה, אשר הגלה נבוכדנצור (נבוכדנצר) מלך-בבל, לבבל; וישובו לירושלם ויהודה, איש לעירו. ע ב,ב אשר-באו עם-זרבבל, ישוע נחמיה שריה רעליה מרדכי בלשן מספר בגוי--רחום בענה: מספר, אנשי עם ישראל. {ס} ע ב,ג בני פרעש--אלפים, מאה שבעים ושנים. {ס} ע ב,ד בני שפטיה, שלש מאות שבעים ושנים. {ס} ע ב,ה בני ארח, שבע מאות חמשה ושבעים. {ס} ע ב,ו בני-פחת מואב לבני ישוע, יואב--אלפים, שמנה מאות ושנים עשר. {ס} ע ב,ז בני עילם--אלף, מאתים חמשים וארבעה. {ס} ע ב,ח בני זתוא, תשע מאות וארבעים וחמשה. {ס} ע ב,ט בני זכי, שבע מאות וששים. {ס} ע ב,י בני בני, שש מאות ארבעים ושנים. {ס} ע ב,יא בני בבי, שש מאות עשרים ושלשה. {ס} ע ב,יב בני עזגד--אלף, מאתים עשרים ושנים. {ס} ע ב,יג בני, אדניקם--שש מאות, ששים וששה. {ס} ע ב,יד בני בגוי, אלפים חמשים וששה. {ס} ע ב,טו בני עדין, ארבע מאות חמשים וארבעה. {ס} ע ב,טז בני-אטר ליחזקיה, תשעים ושמנה. {ס} ע ב,יז בני בצי, שלש מאות עשרים ושלשה. {ס} ע ב,יח בני יורה, מאה ושנים עשר. {ס} ע ב,יט בני חשם, מאתים עשרים ושלשה. {ס} ע ב,כ בני גבר, תשעים וחמשה. {ס} ע ב,כא בני בית-לחם, מאה עשרים ושלשה. {ס} ע ב,כב אנשי נטפה, חמשים וששה. ע ב,כג אנשי ענתות, מאה עשרים ושמנה. {ס} ע ב,כד בני עזמות, ארבעים ושנים. {ס} ע ב,כה בני קרית ערים כפירה ובארות, שבע מאות וארבעים ושלשה. {ס} ע ב,כו בני הרמה וגבע, שש מאות עשרים ואחד. {ס} ע ב,כז אנשי מכמס, מאה עשרים ושנים. {ס} ע ב,כח אנשי בית-אל והעי, מאתים עשרים ושלשה. {ס} ע ב,כט בני נבו, חמשים ושנים. {ס} ע ב,ל בני מגביש, מאה חמשים וששה. {ס} ע ב,לא בני, עילם אחר--אלף, מאתים חמשים וארבעה. {ס} ע ב,לב בני חרם, שלש מאות ועשרים. {ס} ע ב,לג בני-לד חדיד ואונו, שבע מאות עשרים וחמשה. {ס} ע ב,לד בני ירחו, שלש מאות ארבעים וחמשה. {ס} ע ב,לה בני סנאה--שלשת אלפים, ושש מאות ושלשים. {ס} ע ב,לו הכהנים: בני ידעיה לבית ישוע, תשע מאות שבעים ושלשה. {ס} ע ב,לז בני אמר, אלף חמשים ושנים. {ס} ע ב,לח בני פשחור--אלף, מאתים ארבעים ושבעה. {ס} ע ב,לט בני חרם, אלף ושבעה עשר. {ס} ע ב,מ הלוים: בני-ישוע וקדמיאל לבני הודויה, שבעים וארבעה. {ס} ע ב,מא המשררים--בני אסף, מאה עשרים ושמנה. {פ}
ע ב,מב בני השערים, בני-שלום בני-אטר בני-טלמן בני-עקוב, בני חטיטא, בני שבי--הכל, מאה שלשים ותשעה. {פ}
ע ב,מג הנתינים: {ס} בני-ציחא {ס} בני-חשופא, {ס} בני {ר}
טבעות. {ס}
ע ב,מד בני-קרס {ס} בני-סיעהא, {ס} בני {ר}
פדון. {ס}
ע ב,מה בני-לבנה {ס} בני-חגבה, {ס} בני {ר}
עקוב. {ס}
ע ב,מו בני-חגב {ס} בני-שמלי (שלמי), {ס} בני {ר}
חנן. {ס}
ע ב,מז בני-גדל {ס} בני-גחר, {ס} בני {ר}
ראיה. {ס}
ע ב,מח בני-רצין {ס} בני-נקודא, {ס} בני {ר}
גזם. {ס}
ע ב,מט בני-עזא {ס} בני-פסח, {ס} בני {ר}
בסי. {ס}
ע ב,נ בני-אסנה {ס} בני-מעונים, {ס} בני {ר}
נפיסים (נפוסים). {ס}
ע ב,נא בני-בקבוק {ס} בני-חקופא, {ס} בני {ר}
חרחור. {ס}
ע ב,נב בני-בצלות {ס} בני-מחידא, {ס} בני {ר}
חרשא. {ס}
ע ב,נג בני-ברקוס {ס} בני-סיסרא, {ס} בני {ר}
תמח. {ס}
ע ב,נד בני נציח, {ס} בני חטיפא. {ס}
ע ב,נה בני, {ר}
עבדי שלמה: {ס} בני-סטי {ס} בני-הספרת, {ס} בני {ר}
פרודא. {ס}
ע ב,נו בני-יעלה {ס} בני-דרקון, {ס} בני {ר}
גדל. {ס}
ע ב,נז בני שפטיה {ס} בני-חטיל, {ס} בני {ר}
פכרת הצביים-- {ס} בני אמי.
ע ב,נח כל-הנתינים--ובני, עבדי שלמה: שלש מאות, תשעים ושנים. {ס}
ע ב,נט ואלה, העלים מתל מלח תל חרשא, כרוב אדן, אמר; ולא יכלו, להגיד בית-אבותם וזרעם--אם מישראל, הם. ע ב,ס בני-דליה בני-טוביה, בני נקודא--שש מאות, חמשים ושנים. {ס}
ע ב,סא ומבני, הכהנים--בני חביה, בני הקוץ: בני ברזלי, אשר לקח מבנות ברזלי הגלעדי אשה, ויקרא, על-שמם. ע ב,סב אלה, בקשו כתבם המתיחשים--ולא נמצאו; ויגאלו, מן-הכהנה. ע ב,סג ויאמר התרשתא להם, אשר לא-יאכלו מקדש הקדשים--עד עמד כהן, לאורים ולתמים. ע ב,סד כל-הקהל, כאחד--ארבע רבוא, אלפים שלש-מאות ששים. ע ב,סה מלבד עבדיהם ואמהתיהם, אלה--שבעת אלפים, שלש מאות שלשים ושבעה; ולהם משררים ומשררות, מאתים. ע ב,סו סוסיהם, שבע מאות שלשים וששה; פרדיהם, מאתים ארבעים וחמשה. ע ב,סז גמליהם--ארבע מאות, שלשים וחמשה; חמרים--ששת אלפים, שבע מאות ועשרים. {פ}
ע ב,סח ומראשי, האבות, בבואם, לבית יהוה אשר בירושלם--התנדבו לבית האלהים, להעמידו על-מכונו. ע ב,סט ככחם, נתנו לאוצר המלאכה, זהב דרכמונים שש-רבאות ואלף, {ס} וכסף מנים חמשת אלפים; וכתנת כהנים, מאה. {ס} ע ב,ע וישבו הכהנים והלוים ומן-העם והמשררים והשוערים, והנתינים--בעריהם; וכל-ישראל, בעריהם. {ס} ע ג,א ויגע החדש השביעי, ובני ישראל בערים; {ס} ויאספו העם כאיש אחד, אל-ירושלם. {ס}
ע ג,ב ויקם ישוע בן-יוצדק ואחיו הכהנים, וזרבבל בן-שאלתיאל ואחיו, ויבנו, את-מזבח אלהי ישראל--להעלות עליו, עלות, ככתוב, בתורת משה איש-האלהים. ע ג,ג ויכינו המזבח, על-מכונתיו, כי באימה עליהם, מעמי הארצות; ויעל (ויעלו) עליו עלות ליהוה, עלות לבקר ולערב. ע ג,ד ויעשו את-חג הסכות, ככתוב; ועלת יום ביום במספר, כמשפט דבר-יום ביומו. ע ג,ה ואחרי-כן עלת תמיד, ולחדשים, ולכל-מועדי יהוה, המקדשים; ולכל מתנדב נדבה, ליהוה. ע ג,ו מיום אחד, לחדש השביעי, החלו, להעלות עלות ליהוה; והיכל יהוה, לא יסד. ע ג,ז ויתנו-כסף--לחצבים, ולחרשים; ומאכל ומשתה ושמן, לצדנים ולצרים, להביא עצי ארזים מן-הלבנון אל-ים יפוא, כרשיון כורש מלך-פרס עליהם. {פ}
ע ג,ח ובשנה השנית, לבואם אל-בית האלהים לירושלם, בחדש, השני--החלו זרבבל בן-שאלתיאל וישוע בן-יוצדק ושאר אחיהם הכהנים והלוים, וכל-הבאים מהשבי ירושלם, ויעמידו את-הלוים מבן עשרים שנה ומעלה, לנצח על-מלאכת בית-יהוה. {פ}
ע ג,ט ויעמד ישוע בניו ואחיו קדמיאל ובניו בני-יהודה, כאחד, לנצח על-עשה המלאכה, בבית האלהים: {ס} בני, חנדד, בניהם ואחיהם, הלוים. ע ג,י ויסדו הבנים, את-היכל יהוה; ויעמידו הכהנים מלבשים בחצצרות, והלוים בני-אסף במצלתים--להלל את-יהוה, על-ידי דויד מלך-ישראל. ע ג,יא ויענו בהלל ובהודת ליהוה, כי טוב--כי-לעולם חסדו, על-ישראל; וכל-העם הריעו תרועה גדולה בהלל, ליהוה, על, הוסד בית-יהוה. {ס}
ע ג,יב ורבים מהכהנים והלוים וראשי האבות הזקנים, אשר ראו את-הבית הראשון ביסדו--זה הבית בעיניהם, בכים בקול גדול; ורבים בתרועה בשמחה, להרים קול. ע ג,יג ואין העם, מכירים קול תרועת השמחה, לקול, בכי העם: כי העם, מריעים תרועה גדולה, והקול נשמע, עד-למרחוק. {פ}
ע ד,א וישמעו, צרי יהודה ובנימן: כי-בני הגולה בונים היכל, ליהוה אלהי ישראל. ע ד,ב ויגשו אל-זרבבל ואל-ראשי האבות, ויאמרו להם נבנה עמכם--כי ככם, נדרוש לאלהיכם; ולא (ולו) אנחנו זבחים, מימי אסר חדן מלך אשור, המעלה אתנו, פה. ע ד,ג ויאמר להם זרבבל וישוע, ושאר ראשי האבות לישראל--לא-לכם ולנו, לבנות בית לאלהינו: כי אנחנו יחד נבנה, ליהוה אלהי ישראל, כאשר צונו, המלך כורש מלך-פרס. ע ד,ד ויהי, עם-הארץ--מרפים, ידי עם-יהודה; ומבלהים (ומבהלים) אותם, לבנות. ע ד,ה וסכרים עליהם יועצים, להפר עצתם--כל-ימי, כורש מלך פרס, ועד-מלכות, דריוש מלך-פרס. ע ד,ו ובמלכות, אחשורוש, בתחלת, מלכותו--כתבו שטנה, על-ישבי יהודה וירושלם. {ס}
ע ד,ז ובימי ארתחששתא, כתב בשלם מתרדת טבאל ושאר כנותו, על-ארתחששתא, מלך פרס; וכתב, הנשתון, כתוב ארמית, ומתרגם ארמית. {פ}
ע ד,ח רחום בעל-טעם, ושמשי ספרא, כתבו אגרה חדה, על-ירושלם--לארתחששתא מלכא, כנמא. ע ד,ט אדין רחום בעל-טעם, ושמשי ספרא, ושאר, כנותהון--דיניא ואפרסתכיא טרפליא אפרסיא, ארכוי (ארכויא) בבליא שושנכיא, דהוא (דהיא), עלמיא. ע ד,י ושאר אמיא, די הגלי אסנפר רבא ויקירא, והותב המו, בקריה די שמרין--ושאר עבר-נהרה, וכענת. ע ד,יא דנה, פרשגן אגרתא, די שלחו עלוהי, על-ארתחששתא מלכא--עבדיך (עבדך) אנש עבר-נהרה, וכענת. {פ}
ע ד,יב ידיע, להוא למלכא, די יהודיא די סלקו מן-לותך, עלינא אתו לירושלם; קריתא מרדתא ובאישתא, בנין, ושורי אשכללו (ושוריא שכללו), ואשיא יחיטו. ע ד,יג כען, ידיע להוא למלכא, די הן קריתא דך תתבנא, ושוריא ישתכללון--מנדה-בלו והלך לא ינתנון, ואפתם מלכים תהנזק. ע ד,יד כען, כל-קבל די-מלח היכלא מלחנא, וערות מלכא, לא אריך-לנא למחזא; על-דנה--שלחנא, והודענא למלכא. ע ד,טו די יבקר בספר-דכרניא די אבהתך, ותהשכח בספר דכרניא ותנדע, די קריתא דך קריא מרדא ומהנזקת מלכין ומדנן, ואשתדור עבדין בגוה מן-יומת עלמא; על-דנה--קריתא דך, החרבת. ע ד,טז מהודעין אנחנה, למלכא, די הן קריתא דך תתבנא, ושוריה ישתכללון: לקבל דנה--חלק בעבר נהרא, לא איתי לך. {פ}
ע ד,יז פתגמא שלח מלכא, על-רחום בעל-טעם ושמשי ספרא, ושאר כנותהון, די יתבין בשמרין--ושאר עבר-נהרה שלם, וכעת. {ס}
ע ד,יח נשתונא, די שלחתון עלינא--מפרש קרי, קדמי. ע ד,יט ומני, שים טעם, ובקרו והשכחו, די קריתא דך מן-יומת עלמא על-מלכין מתנשאה; ומרד ואשתדור, מתעבד-בה. ע ד,כ ומלכין תקיפין, הוו על-ירושלם, ושליטין, בכל עבר נהרה; ומדה בלו והלך, מתיהב להון. ע ד,כא כען שימו טעם, לבטלא גבריא אלך; וקריתא דך לא תתבנא, עד-מני טעמא יתשם. ע ד,כב וזהירין הוו שלו, למעבד על-דנה; למה ישגא חבלא, להנזקת מלכין. {ס}
ע ד,כג אדין, מן-די פרשגן נשתונא די ארתחששתא מלכא, קרי קדם-רחום ושמשי ספרא, וכנותהון; אזלו בבהילו לירושלם על-יהודיא, ובטלו המו באדרע וחיל. {ס}
ע ד,כד באדין, בטלת עבידת בית-אלהא, די, בירושלם; והות, בטלא, עד שנת תרתין, למלכות דריוש מלך-פרס. {פ}
ע ה,א והתנבי חגי נביאה, וזכריה בר-עדוא נביאיא, על-יהודיא, די ביהוד ובירושלם--בשם אלה ישראל, עליהון. {ס}
ע ה,ב באדין קמו זרבבל בר-שאלתיאל, וישוע בר-יוצדק, ושריו למבנא, בית אלהא די בירושלם; ועמהון נביאיא די-אלהא, מסעדין להון. {פ}
ע ה,ג בה-זמנא אתה עליהון תתני פחת עבר-נהרה, ושתר בוזני--וכנותהון; וכן, אמרין להם--מן-שם לכם טעם ביתא דנה לבנא, ואשרנא דנה לשכללה. {ס}
ע ה,ד אדין כנמא, אמרנא להם: מן-אנון שמהת גבריא, די-דנה בנינא בנין. ע ה,ה ועין אלההם, הות על-שבי יהודיא, ולא-בטלו המו, עד-טעמא לדריוש יהך; ואדין יתיבון נשתונא, על-דנה. {פ}
ע ה,ו פרשגן אגרתא די-שלח תתני פחת עבר-נהרה, ושתר בוזני וכנותה, אפרסכיא, די בעבר נהרה--על-דריוש, מלכא. ע ה,ז פתגמא, שלחו עלוהי; וכדנה כתיב בגוה, לדריוש מלכא שלמא כלא. {ס}
ע ה,ח ידיע להוא למלכא, די-אזלנא ליהוד מדינתא לבית אלהא רבא, והוא מתבנא אבן גלל, ואע מתשם בכתליא; ועבידתא דך אספרנא מתעבדא, ומצלח בידהם. {ס}
ע ה,ט אדין, שאלנא לשביא אלך, כנמא, אמרנא להם: מן-שם לכם טעם, ביתא דנה למבניה, ואשרנא דנה, לשכללה. ע ה,י ואף שמהתהם שאלנא להם, להודעותך--די נכתב שם-גבריא, די בראשיהם. {ס}
ע ה,יא וכנמא פתגמא, התיבונא לממר: אנחנא המו עבדוהי די-אלה שמיא וארעא, ובנין ביתא די-הוא בנה מקדמת דנה שנין שגיאן, ומלך לישראל רב, בנהי ושכללה. ע ה,יב להן, מן-די הרגזו אבהתנא לאלה שמיא--יהב המו, ביד נבוכדנצר מלך-בבל כסדיא (כסדאה); וביתה דנה סתרה, ועמה הגלי לבבל. {ס}
ע ה,יג ברם בשנת חדה, לכורש מלכא די בבל--כורש מלכא שם טעם, בית-אלהא דנה לבנא. ע ה,יד ואף מאניא די-בית-אלהא, די דהבה וכספא, די נבוכדנצר הנפק מן-היכלא די בירושלם, והיבל המו להיכלא די בבל--הנפק המו כורש מלכא, מן-היכלא די בבל, ויהיבו לששבצר שמה, די פחה שמה. ע ה,טו ואמר-לה--אלה (אל) מאניא, שא אזל-אחת המו בהיכלא די בירושלם; ובית אלהא, יתבנא על-אתרה. {ס}
ע ה,טז אדין, ששבצר דך, אתא יהב אשיא די-בית אלהא, די בירושלם; ומן-אדין ועד-כען מתבנא, ולא שלם. ע ה,יז וכען הן על-מלכא טב, יתבקר בבית גנזיא די-מלכא תמה די בבבל, הן איתי די-מן-כורש מלכא שים טעם, למבנא בית-אלהא דך בירושלם; ורעות מלכא על-דנה, ישלח עלינא. {ס}
ע ו,א באדין דריוש מלכא, שם טעם; ובקרו בבית ספריא, די גנזיא מהחתין תמה--בבבל. ע ו,ב והשתכח באחמתא, בבירתא די במדי מדינתא--מגלה חדה; וכן-כתיב בגוה, דכרונה. {פ}
ע ו,ג בשנת חדה לכורש מלכא, כורש מלכא שם טעם--בית-אלהא בירושלם ביתא יתבנא, אתר די-דבחין דבחין ואשוהי מסובלין; רומה אמין שתין, פתיה אמין שתין. ע ו,ד נדבכין די-אבן גלל, תלתא, ונדבך, די-אע חדת; ונפקתא--מן-בית מלכא, תתיהב. ע ו,ה ואף מאני בית-אלהא, די דהבה וכספא, די נבוכדנצר הנפק מן-היכלא די-בירושלם, והיבל לבבל--יהתיבון, ויהך להיכלא די-בירושלם לאתרה, ותחת, בבית אלהא. {ס}
ע ו,ו כען תתני פחת עבר-נהרה שתר בוזני, וכנותהון, אפרסכיא, די בעבר נהרה--רחיקין הוו, מן-תמה. ע ו,ז שבקו, לעבידת בית-אלהא דך; פחת יהודיא ולשבי יהודיא, בית-אלהא דך יבנון על-אתרה. ע ו,ח ומני, שים טעם--למא די-תעבדון עם-שבי יהודיא אלך, למבנא בית-אלהא דך; ומנכסי מלכא, די מדת עבר נהרה, אספרנא נפקתא תהוא מתיהבא לגבריא אלך, די-לא לבטלא. ע ו,ט ומה חשחן ובני תורין ודכרין ואמרין לעלון לאלה שמיא חנטין מלח חמר ומשח, כמאמר כהניא די-בירושלם להוא מתיהב להם יום ביום--די-לא שלו. ע ו,י די-להון מהקרבין ניחוחין, לאלה שמיא; ומצלין, לחיי מלכא ובנוהי. ע ו,יא ומני, שים טעם--די כל-אנש די יהשנא פתגמא דנה, יתנסח אע מן-ביתה וזקיף יתמחא עלהי; וביתה נולו יתעבד, על-דנה. ע ו,יב ואלהא די שכן שמה תמה, ימגר כל-מלך ועם די ישלח ידה להשניה לחבלה בית-אלהא דך--די בירושלם; אנה דריוש שמת טעם, אספרנא יתעבד. {פ}
ע ו,יג אדין תתני פחת עבר-נהרה, שתר בוזני--וכנותהון: לקבל, די-שלח דריוש מלכא כנמא--אספרנא עבדו. ע ו,יד ושבי יהודיא בנין ומצלחין, בנבואת חגי נביאה וזכריה בר-עדוא; ובנו ושכללו, מן-טעם אלה ישראל, ומטעם כורש ודריוש, וארתחששתא מלך פרס. ע ו,טו ושיציא ביתה דנה, עד יום תלתה לירח אדר--די-היא שנת-שת, למלכות דריוש מלכא. {פ}
ע ו,טז ועבדו בני-ישראל כהניא ולויא ושאר בני-גלותא, חנכת בית-אלהא דנה--בחדוה. ע ו,יז והקרבו, לחנכת בית-אלהא דנה, תורין מאה, דכרין מאתין אמרין ארבע מאה; וצפירי עזין לחטיא (לחטאה) על-כל-ישראל, תרי-עשר--למנין, שבטי ישראל. ע ו,יח והקימו כהניא בפלגתהון, ולויא במחלקתהון, על-עבידת אלהא, די בירושלם: ככתב, ספר משה. {פ}
ע ו,יט ויעשו בני-הגולה, את-הפסח--בארבעה עשר, לחדש הראשון. ע ו,כ כי הטהרו הכהנים והלוים, כאחד--כלם טהורים; וישחטו הפסח לכל-בני הגולה, ולאחיהם הכהנים ולהם. ע ו,כא ויאכלו בני-ישראל, השבים מהגולה, וכל הנבדל מטמאת גוי-הארץ, אלהם--לדרש, ליהוה אלהי ישראל. ע ו,כב ויעשו חג-מצות שבעת ימים, בשמחה: כי שמחם יהוה, והסב לב מלך-אשור עליהם--לחזק ידיהם, במלאכת בית-האלהים אלהי ישראל. {פ}
ע ז,א ואחר הדברים האלה, במלכות ארתחשסתא מלך-פרס--עזרא, בן-שריה, בן-עזריה, בן-חלקיה. ע ז,ב בן-שלום בן-צדוק, בן-אחיטוב. ע ז,ג בן-אמריה בן-עזריה, בן-מריות. ע ז,ד בן-זרחיה בן-עזי, בן-בקי. ע ז,ה בן-אבישוע, בן-פינחס בן-אלעזר, בן-אהרן הכהן, הראש. ע ז,ו הוא עזרא, עלה מבבל, והוא-ספר מהיר בתורת משה, אשר-נתן יהוה אלהי ישראל; ויתן-לו המלך, כיד-יהוה אלהיו עליו--כל, בקשתו. {פ}
ע ז,ז ויעלו מבני-ישראל ומן-הכהנים והלוים והמשררים והשערים, והנתינים--אל-ירושלם: בשנת-שבע, לארתחשסתא המלך. ע ז,ח ויבא ירושלם, בחדש החמישי: היא שנת השביעית, למלך. ע ז,ט כי, באחד לחדש הראשון--הוא יסד, המעלה מבבל; ובאחד לחדש החמישי, בא אל-ירושלם, כיד-אלהיו, הטובה עליו. ע ז,י כי עזרא הכין לבבו, לדרש את-תורת יהוה ולעשת, וללמד בישראל, חק ומשפט. {ס}
ע ז,יא וזה פרשגן הנשתון, אשר נתן המלך ארתחשסתא, לעזרא הכהן, הספר: ספר דברי מצות-יהוה, וחקיו--על-ישראל. {פ}
ע ז,יב ארתחשסתא--מלך, מלכיא: לעזרא כהנא ספר דתא די-אלה שמיא, גמיר--וכענת. ע ז,יג מני, שים טעם--די כל-מתנדב במלכותי מן-עמא ישראל וכהנוהי ולויא למהך לירושלם עמך, יהך. ע ז,יד כל-קבל, די מן-קדם מלכא ושבעת יעטהי שליח, לבקרה על-יהוד, ולירושלם--בדת אלהך, די בידך. ע ז,טו ולהיבלה, כסף ודהב--די-מלכא ויעטוהי, התנדבו לאלה ישראל, די בירושלם, משכנה. ע ז,טז וכל, כסף ודהב, די תהשכח, בכל מדינת בבל--עם התנדבות עמא וכהניא מתנדבין, לבית אלההם די בירושלם. ע ז,יז כל-קבל דנה אספרנא תקנא בכספא דנה, תורין דכרין אמרין, ומנחתהון, ונסכיהון; ותקרב המו--על-מדבחה, די בית אלהכם די בירושלם. ע ז,יח ומה די עליך (עלך) ועל-אחיך (אחך) ייטב, בשאר כספא ודהבה--למעבד: כרעות אלהכם, תעבדון. ע ז,יט ומאניא די-מתיהבין לך, לפלחן בית אלהך--השלם, קדם אלה ירושלם. ע ז,כ ושאר, חשחות בית אלהך, די יפל-לך, למנתן--תנתן, מן-בית גנזי מלכא. ע ז,כא ומני אנה ארתחשסתא מלכא, שים טעם--לכל גזבריא, די בעבר נהרה: די כל-די ישאלנכון עזרא כהנא ספר דתא, די-אלה שמיא--אספרנא, יתעבד. ע ז,כב עד-כסף, ככרין מאה, ועד-חנטין כורין מאה, ועד-חמר בתין מאה ועד-בתין משח מאה; ומלח, די-לא כתב. ע ז,כג כל-די, מן-טעם אלה שמיא, יתעבד אדרזדא, לבית אלה שמיא: די-למה להוא קצף, על-מלכות מלכא ובנוהי. ע ז,כד ולכם מהודעין, די כל-כהניא ולויא זמריא תרעיא נתיניא, ופלחי, בית אלהא דנה--מנדה בלו והלך, לא שליט למרמא עליהם. ע ז,כה ואנת עזרא, כחכמת אלהך די-בידך מני שפטין ודינין די-להון דאנין (דינין) לכל-עמא די בעבר נהרה, לכל-ידעי, דתי אלהך; ודי לא ידע, תהודעון. ע ז,כו וכל-די-לא להוא עבד דתא די-אלהך, ודתא די מלכא--אספרנא, דינה להוא מתעבד מנה: הן למות הן לשרשו (לשרשי), הן-לענש נכסין ולאסורין. {פ}
ע ז,כז ברוך יהוה, אלהי אבתינו--אשר נתן כזאת, בלב המלך, לפאר, את-בית יהוה אשר בירושלם. ע ז,כח ועלי הטה-חסד, לפני המלך ויועציו, ולכל-שרי המלך, הגברים; ואני התחזקתי, כיד-יהוה אלהי עלי, ואקבצה מישראל ראשים, לעלות עמי. {פ}
ע ח,א ואלה ראשי אבתיהם, והתיחשם: העלים עמי, במלכות ארתחשסתא המלך--מבבל. {ס} ע ח,ב מבני פינחס גרשם, {ס} מבני איתמר דניאל; {ס} מבני דויד, חטוש. {ס} ע ח,ג מבני שכניה, {ס} מבני פרעש זכריה; ועמו התיחש לזכרים, מאה וחמשים. {ס} ע ח,ד מבני פחת מואב, אליהועיני בן-זרחיה; ועמו, מאתים הזכרים. {ס} ע ח,ה מבני שכניה, בן-יחזיאל; ועמו, שלש מאות הזכרים. {ס} ע ח,ו ומבני עדין, עבד בן-יונתן; ועמו, חמשים הזכרים. {ס} ע ח,ז ומבני עילם, ישעיה בן-עתליה; ועמו, שבעים הזכרים. {ס} ע ח,ח ומבני שפטיה, זבדיה בן-מיכאל; ועמו, שמנים הזכרים. {ס} ע ח,ט מבני יואב, עבדיה בן-יחיאל; ועמו, מאתים ושמנה עשר הזכרים. {ס} ע ח,י ומבני שלומית, בן-יוספיה; ועמו, מאה וששים הזכרים. {ס} ע ח,יא ומבני בבי, זכריה בן-בבי; ועמו, עשרים ושמנה הזכרים. {ס} ע ח,יב ומבני עזגד, יוחנן בן-הקטן; ועמו, מאה ועשרה הזכרים. {ס} ע ח,יג ומבני אדניקם, אחרנים--ואלה שמותם, אליפלט יעיאל ושמעיה; ועמהם, ששים הזכרים. {ס} ע ח,יד ומבני בגוי, עותי וזבוד (וזכור); ועמו, שבעים הזכרים. {פ}
ע ח,טו ואקבצם, אל-הנהר הבא אל-אהוא, ונחנה שם, ימים שלשה; ואבינה בעם ובכהנים, ומבני לוי לא-מצאתי שם. ע ח,טז ואשלחה לאליעזר לאריאל לשמעיה ולאלנתן וליריב ולאלנתן ולנתן, ולזכריה ולמשלם--ראשים; וליויריב ולאלנתן, מבינים. ע ח,יז ואוצאה (ואצוה) אותם על-אדו הראש, בכספיא המקום; ואשימה בפיהם דברים לדבר אל-אדו אחיו הנתונים (הנתינים), בכספיא המקום--להביא-לנו משרתים, לבית אלהינו. ע ח,יח ויביאו לנו כיד-אלהינו הטובה עלינו, איש שכל--מבני מחלי, בן-לוי בן-ישראל; ושרביה ובניו ואחיו, שמנה עשר. ע ח,יט ואת-חשביה--ואתו ישעיה, מבני מררי: אחיו ובניהם, עשרים. {ס}
ע ח,כ ומן-הנתינים, שנתן דויד והשרים לעבדת הלוים--נתינים, מאתים ועשרים: כלם, נקבו בשמות. ע ח,כא ואקרא שם צום על-הנהר אהוא, להתענות לפני אלהינו--לבקש ממנו דרך ישרה, לנו ולטפנו ולכל-רכושנו. ע ח,כב כי בשתי, לשאול מן-המלך חיל ופרשים--לעזרנו מאויב, בדרך: כי-אמרנו למלך לאמר, יד-אלהינו על-כל-מבקשיו לטובה, ועזו ואפו, על כל-עזביו. ע ח,כג ונצומה ונבקשה מאלהינו, על-זאת; ויעתר, לנו. ע ח,כד ואבדילה משרי הכהנים, שנים עשר--לשרביה חשביה, ועמהם מאחיהם עשרה. ע ח,כה ואשקולה (ואשקלה) להם, את-הכסף ואת-הזהב ואת-הכלים--תרומת בית-אלהינו, ההרימו המלך ויעציו ושריו, וכל-ישראל, הנמצאים. ע ח,כו ואשקלה על-ידם כסף, ככרים שש-מאות וחמשים, וכלי-כסף מאה, לככרים; זהב, מאה ככר. ע ח,כז וכפרי זהב עשרים, לאדרכנים אלף; וכלי נחשת מצהב טובה, שנים--חמודת, כזהב. ע ח,כח ואמרה אלהם, אתם קדש ליהוה, והכלים, קדש; והכסף והזהב נדבה, ליהוה אלהי אבתיכם. ע ח,כט שקדו ושמרו, עד-תשקלו לפני שרי הכהנים והלוים ושרי-האבות לישראל--בירושלם: הלשכות, בית יהוה. ע ח,ל וקבלו הכהנים והלוים, משקל הכסף והזהב והכלים--להביא לירושלם, לבית אלהינו. {פ}
ע ח,לא ונסעה מנהר אהוא, בשנים עשר לחדש הראשון--ללכת, ירושלם; ויד-אלהינו, היתה עלינו, ויצילנו, מכף אויב ואורב על-הדרך. ע ח,לב ונבוא, ירושלם; ונשב שם, ימים שלשה. ע ח,לג וביום הרביעי נשקל הכסף והזהב והכלים בבית אלהינו, על יד-מרמות בן-אוריה הכהן, ועמו, אלעזר בן-פינחס; ועמהם יוזבד בן-ישוע, ונועדיה בן-בנוי--הלוים. ע ח,לד במספר במשקל, לכל; ויכתב כל-המשקל, בעת ההיא. {פ}
ע ח,לה הבאים מהשבי בני-הגולה הקריבו עלות לאלהי ישראל, פרים שנים-עשר על-כל-ישראל אילים תשעים וששה כבשים שבעים ושבעה, צפירי חטאת, שנים עשר: הכל, עולה ליהוה. {פ}
ע ח,לו ויתנו את-דתי המלך, לאחשדרפני המלך, ופחוות, עבר הנהר; ונשאו את-העם, ואת-בית האלהים. {ס}
ע ט,א וככלות אלה, נגשו אלי השרים לאמר--לא-נבדלו העם ישראל והכהנים והלוים, מעמי הארצות: כתעבתיהם לכנעני החתי הפרזי היבוסי, העמני המאבי, המצרי, והאמרי. ע ט,ב כי-נשאו מבנתיהם, להם ולבניהם, והתערבו זרע הקדש, בעמי הארצות; ויד השרים והסגנים, היתה במעל הזה--ראשונה. {ס}
ע ט,ג וכשמעי את-הדבר הזה, קרעתי את-בגדי ומעילי; ואמרטה משער ראשי, וזקני, ואשבה, משומם. ע ט,ד ואלי יאספו, כל חרד בדברי אלהי-ישראל--על, מעל הגולה; ואני ישב משומם, עד למנחת הערב. ע ט,ה ובמנחת הערב, קמתי מתעניתי, ובקרעי בגדי, ומעילי; ואכרעה, על-ברכי, ואפרשה כפי, אל-יהוה אלהי. ע ט,ו ואמרה, אלהי בשתי ונכלמתי--להרים אלהי פני, אליך: כי עונתינו רבו למעלה ראש, ואשמתנו גדלה עד לשמים. ע ט,ז מימי אבתינו, אנחנו באשמה גדלה--עד, היום הזה; ובעונתינו נתנו אנחנו מלכינו כהנינו ביד מלכי הארצות, בחרב בשבי ובבזה ובבשת פנים--כהיום הזה. ע ט,ח ועתה כמעט-רגע היתה תחנה מאת יהוה אלהינו, להשאיר לנו פליטה, ולתת-לנו יתד, במקום קדשו--להאיר עינינו אלהינו, ולתתנו מחיה מעט בעבדתנו. ע ט,ט כי-עבדים אנחנו--ובעבדתנו, לא עזבנו אלהינו; ויט-עלינו חסד לפני מלכי פרס לתת-לנו מחיה, לרומם את-בית אלהינו ולהעמיד את-חרבתיו, ולתת-לנו גדר, ביהודה ובירושלם. {ס}
ע ט,י ועתה מה-נאמר אלהינו, אחרי-זאת: כי עזבנו, מצותיך. ע ט,יא אשר צוית, ביד עבדיך הנביאים לאמר--הארץ אשר אתם באים לרשתה, ארץ נדה היא בנדת עמי הארצות: בתועבתיהם, אשר מלאוה מפה אל-פה--בטמאתם. ע ט,יב ועתה בנותיכם אל-תתנו לבניהם, ובנתיהם אל-תשאו לבניכם, ולא-תדרשו שלמם וטובתם, עד-עולם--למען תחזקו, ואכלתם את-טוב הארץ, והורשתם לבניכם, עד-עולם. ע ט,יג ואחרי, כל-הבא עלינו, במעשינו הרעים, ובאשמתנו הגדלה: כי אתה אלהינו, חשכת למטה מעוננו, ונתתה לנו פליטה, כזאת. ע ט,יד הנשוב, להפר מצותיך, ולהתחתן, בעמי התעבות האלה: הלוא תאנף-בנו עד-כלה, לאין שארית ופליטה. {פ}
ע ט,טו יהוה אלהי ישראל, צדיק אתה--כי-נשארנו פליטה, כהיום הזה; הננו לפניך באשמתינו, כי אין לעמוד לפניך על-זאת. {פ}
ע י,א וכהתפלל עזרא, וכהתודתו, בכה ומתנפל, לפני בית האלהים: נקבצו אליו מישראל קהל רב-מאד, אנשים ונשים וילדים--כי-בכו העם, הרבה-בכה. {ס}
ע י,ב ויען שכניה בן-יחיאל מבני עולם (עילם), ויאמר לעזרא--אנחנו מעלנו באלהינו, ונשב נשים נכריות מעמי הארץ; ועתה יש-מקוה לישראל, על-זאת. ע י,ג ועתה נכרת-ברית לאלהינו להוציא כל-נשים והנולד מהם, בעצת אדני, והחרדים, במצות אלהינו; וכתורה, יעשה. ע י,ד קום כי-עליך הדבר, ואנחנו עמך: חזק, ועשה. {פ}
ע י,ה ויקם עזרא וישבע את-שרי הכהנים הלוים וכל-ישראל, לעשות כדבר הזה--וישבעו. ע י,ו ויקם עזרא, מלפני בית האלהים, וילך, אל-לשכת יהוחנן בן-אלישיב; וילך שם, לחם לא-אכל ומים לא-שתה--כי מתאבל, על-מעל הגולה. {ס}
ע י,ז ויעבירו קול ביהודה וירושלם, לכל בני הגולה--להקבץ, ירושלם. ע י,ח וכל אשר לא-יבוא לשלשת הימים, כעצת השרים והזקנים--יחרם, כל-רכושו; והוא יבדל, מקהל הגולה. {ס}
ע י,ט ויקבצו כל-אנשי-יהודה ובנימן ירושלם לשלשת הימים, הוא חדש התשיעי--בעשרים בחדש; וישבו כל-העם, ברחוב בית האלהים, מרעידים על-הדבר, ומהגשמים. {פ}
ע י,י ויקם עזרא הכהן, ויאמר אלהם, אתם מעלתם, ותשיבו נשים נכריות--להוסיף, על-אשמת ישראל. ע י,יא ועתה, תנו תודה ליהוה אלהי-אבתיכם--ועשו רצונו; והבדלו מעמי הארץ, ומן-הנשים הנכריות. ע י,יב ויענו כל-הקהל ויאמרו, קול גדול: כן כדבריך (כדברך) עלינו, לעשות. ע י,יג אבל העם רב והעת גשמים, ואין כח לעמוד בחוץ; והמלאכה, לא-ליום אחד ולא לשנים--כי-הרבינו לפשע, בדבר הזה. ע י,יד יעמדו-נא שרינו לכל-הקהל וכל אשר בערינו, ההשיב נשים נכריות יבא לעתים מזמנים, ועמהם זקני-עיר ועיר, ושפטיה: עד להשיב חרון אף-אלהינו, ממנו--עד, לדבר הזה. {פ}
ע י,טו אך יונתן בן-עשהאל ויחזיה בן-תקוה, עמדו על-זאת; ומשלם ושבתי הלוי, עזרם. ע י,טז ויעשו-כן, בני הגולה, ויבדלו עזרא הכהן אנשים ראשי האבות לבית אבתם, וכלם בשמות; וישבו, ביום אחד לחדש העשירי, לדריוש, הדבר. ע י,יז ויכלו בכל--אנשים, ההשיבו נשים נכריות: עד יום אחד, לחדש הראשון. {פ}
ע י,יח וימצא מבני הכהנים, אשר השיבו נשים נכריות: מבני ישוע בן-יוצדק, ואחיו--מעשיה ואליעזר, ויריב וגדליה. ע י,יט ויתנו ידם, להוציא נשיהם; ואשמים איל-צאן, על-אשמתם. {ס} ע י,כ ומבני אמר, חנני וזבדיה. {ס} ע י,כא ומבני, חרם--מעשיה ואליה ושמעיה, ויחיאל ועזיה. ע י,כב ומבני, פשחור--אליועיני מעשיה ישמעאל נתנאל, יוזבד ואלעשה. {ס} ע י,כג ומן-הלוים--יוזבד ושמעי, וקליה הוא קליטא, פתחיה יהודה, ואליעזר. {ס} ע י,כד ומן-המשררים, אלישיב; ומן-השערים, שלם וטלם ואורי. {ס} ע י,כה ומישראל--מבני פרעש רמיה ויזיה ומלכיה, ומימן ואלעזר, ומלכיה, ובניה. {ס} ע י,כו ומבני, עילם--מתניה זכריה ויחיאל ועבדי, וירמות ואליה. {ס} ע י,כז ומבני, זתוא--אליועני אלישיב מתניה וירמות, וזבד ועזיזא. {ס} ע י,כח ומבני, בבי--יהוחנן חנניה, זבי עתלי. {ס} ע י,כט ומבני, בני--משלם מלוך ועדיה, ישוב ושאל ירמות (ורמות). {ס} ע י,ל ומבני פחת מואב, עדנא וכלל, בניה מעשיה מתניה בצלאל, ובנוי ומנשה. {ס} ע י,לא ובני, חרם--אליעזר ישיה מלכיה, שמעיה שמעון. ע י,לב בנימן מלוך, שמריה. {ס} ע י,לג מבני, חשם--מתני מתתה זבד אליפלט, ירמי מנשה שמעי. {ס} ע י,לד מבני בני, מעדי עמרם ואואל. {ס} ע י,לה בניה בדיה, כלוהי (כלוהו). ע י,לו וניה מרמות, אלישיב. ע י,לז מתניה מתני, ויעשו (ויעשי). ע י,לח ובני ובנוי, שמעי. ע י,לט ושלמיה ונתן, ועדיה. ע י,מ מכנדבי ששי, שרי. ע י,מא עזראל ושלמיהו, שמריה. ע י,מב שלום אמריה, יוסף. {ס} ע י,מג מבני, נבו--יעיאל מתתיה זבד זבינא, ידו (ידי) ויואל בניה. ע י,מד כל-אלה, נשאי (נשאו) נשים נכריות; ויש מהם נשים, וישימו בנים. {פ}
נ א,א דברי נחמיה, בן-חכליה: ויהי בחדש-כסלו שנת עשרים, ואני הייתי בשושן הבירה. נ א,ב ויבא חנני אחד מאחי, הוא ואנשים--מיהודה; ואשאלם על-היהודים הפליטה, אשר-נשארו מן-השבי--ועל-ירושלם. נ א,ג ויאמרו, לי--הנשארים אשר-נשארו מן-השבי שם במדינה, ברעה גדלה ובחרפה; וחומת ירושלם מפרצת, ושעריה נצתו באש. נ א,ד ויהי כשמעי את-הדברים האלה, ישבתי ואבכה, ואתאבלה, ימים; ואהי צם ומתפלל, לפני אלהי השמים. נ א,ה ואמר, אנא יהוה אלהי השמים--האל הגדול, והנורא: שמר הברית וחסד, לאהביו ולשמרי מצותיו. נ א,ו תהי נא אזנך-קשבת ועיניך פתוחות לשמע אל-תפלת עבדך אשר אנכי מתפלל לפניך היום, יומם ולילה--על-בני ישראל, עבדיך; ומתודה, על-חטאות בני-ישראל אשר חטאנו לך, ואני ובית-אבי, חטאנו. נ א,ז חבל, חבלנו לך; ולא-שמרנו את-המצות, ואת-החקים ואת-המשפטים, אשר צוית, את-משה עבדך. נ א,ח זכר-נא, את-הדבר, אשר צוית את-משה עבדך, לאמר: אתם תמעלו--אני, אפיץ אתכם בעמים. נ א,ט ושבתם אלי--ושמרתם מצותי, ועשיתם אתם: אם-יהיה נדחכם בקצה השמים, משם אקבצם, והבואתים (והביאתים) אל-המקום, אשר בחרתי לשכן את-שמי שם. נ א,י והם עבדיך, ועמך--אשר פדית בכחך הגדול, ובידך החזקה. נ א,יא אנא אדני, תהי נא אזנך-קשבת אל-תפלת עבדך ואל-תפלת עבדיך החפצים ליראה את-שמך, והצליחה-נא לעבדך היום, ותנהו לרחמים לפני האיש הזה; ואני הייתי משקה, למלך. {פ}
נ ב,א ויהי בחדש ניסן, שנת עשרים לארתחשסתא המלך--יין לפניו; ואשא את-היין ואתנה למלך, ולא-הייתי רע לפניו. נ ב,ב ויאמר לי המלך מדוע פניך רעים, ואתה אינך חולה--אין זה, כי-אם רע לב; ואירא, הרבה מאד. נ ב,ג ואמר למלך, המלך לעולם יחיה; מדוע לא-ירעו פני, אשר העיר בית-קברות אבתי חרבה, ושעריה, אכלו באש. {ס}
נ ב,ד ויאמר לי המלך, על-מה-זה אתה מבקש; ואתפלל, אל-אלהי השמים. נ ב,ה ואמר למלך--אם-על-המלך טוב, ואם-ייטב עבדך לפניך: אשר תשלחני אל-יהודה, אל-עיר קברות אבתי--ואבננה. נ ב,ו ויאמר לי המלך והשגל יושבת אצלו, עד-מתי יהיה מהלכך--ומתי תשוב; וייטב לפני-המלך וישלחני, ואתנה לו זמן. נ ב,ז ואומר, למלך--אם-על-המלך טוב, אגרות יתנו-לי על-פחוות עבר הנהר: אשר, יעבירוני, עד אשר-אבוא, אל-יהודה. נ ב,ח ואגרת אל-אסף שמר הפרדס אשר למלך, אשר יתן-לי עצים לקרות את-שערי הבירה אשר-לבית ולחומת העיר, ולבית, אשר-אבוא אליו; ויתן-לי המלך, כיד-אלהי הטובה עלי. נ ב,ט ואבוא, אל-פחוות עבר הנהר, ואתנה להם, את אגרות המלך; וישלח עמי המלך, שרי חיל ופרשים. {פ}
נ ב,י וישמע סנבלט החרני, וטוביה העבד העמני, וירע להם, רעה גדלה: אשר-בא אדם, לבקש טובה לבני ישראל. נ ב,יא ואבוא, אל-ירושלם; ואהי-שם, ימים שלשה. נ ב,יב ואקום לילה, אני ואנשים מעט עמי, ולא-הגדתי לאדם, מה אלהי נתן אל-לבי לעשות לירושלם; ובהמה, אין עמי, כי אם-הבהמה, אשר אני רכב בה. נ ב,יג ואצאה בשער-הגיא לילה, ואל-פני עין התנין, ואל-שער, האשפת; ואהי שבר בחומת ירושלם, אשר-המפרוצים (הם פרוצים), ושעריה, אכלו באש. נ ב,יד ואעבר אל-שער העין, ואל-ברכת המלך; ואין-מקום לבהמה, לעבר תחתי. נ ב,טו ואהי עלה בנחל לילה, ואהי שבר בחומה; ואשוב, ואבוא בשער הגיא--ואשוב. נ ב,טז והסגנים, לא ידעו אנה הלכתי, ומה, אני עשה; וליהודים ולכהנים ולחרים ולסגנים, וליתר עשה המלאכה--עד-כן, לא הגדתי. נ ב,יז ואומר אלהם, אתם ראים הרעה אשר אנחנו בה, אשר ירושלם חרבה, ושעריה נצתו באש: לכו, ונבנה את-חומת ירושלם, ולא-נהיה עוד, חרפה. נ ב,יח ואגיד להם את-יד אלהי, אשר-היא טובה עלי, ואף-דברי המלך, אשר אמר-לי; ויאמרו נקום ובנינו, ויחזקו ידיהם לטובה. {פ}
נ ב,יט וישמע סנבלט החרני וטביה העבד העמוני, וגשם הערבי, וילעגו לנו, ויבזו עלינו; ויאמרו, מה-הדבר הזה אשר אתם עשים--העל המלך, אתם מרדים. נ ב,כ ואשיב אותם דבר, ואומר להם אלהי השמים הוא יצליח לנו, ואנחנו עבדיו, נקום ובנינו; ולכם, אין-חלק וצדקה וזכרון--בירושלם. נ ג,א ויקם אלישיב הכהן הגדול ואחיו הכהנים, ויבנו את-שער הצאן--המה קדשוהו, ויעמידו דלתתיו; ועד-מגדל המאה קדשוהו, עד מגדל חננאל. {ס} נ ג,ב ועל-ידו בנו, אנשי ירחו; {ס} ועל-ידו בנה, זכור בן-אמרי. {ס} נ ג,ג ואת שער הדגים, בנו בני הסנאה; המה קרוהו--ויעמידו דלתתיו, מנעוליו ובריחיו. {ס} נ ג,ד ועל-ידם החזיק, מרמות בן-אוריה בן-הקוץ, {ס} ועל-ידם החזיק, משלם בן-ברכיה בן-משיזבאל; {ס} ועל-ידם החזיק, צדוק בן-בענא. {ס} נ ג,ה ועל-ידם, החזיקו התקועים; ואדיריהם לא-הביאו צורם, בעבדת אדניהם. {ס} נ ג,ו ואת שער הישנה החזיקו, יוידע בן-פסח, ומשלם, בן-בסודיה; המה קרוהו--ויעמידו דלתתיו, ומנעליו ובריחיו. {ס} נ ג,ז ועל-ידם החזיק מלטיה הגבעני, וידון המרנתי, אנשי גבעון, והמצפה--לכסא, פחת עבר הנהר. {ס} נ ג,ח על-ידו החזיק, עזיאל בן-חרהיה צורפים, {ס} ועל-ידו החזיק, חנניה בן-הרקחים; ויעזבו, ירושלם, עד, החומה הרחבה. {ס} נ ג,ט ועל-ידם החזיק, רפיה בן-חור, שר, חצי פלך ירושלם. {ס} נ ג,י ועל-ידם החזיק ידיה בן-חרומף, ונגד ביתו; {ס} ועל-ידו החזיק, חטוש בן-חשבניה. נ ג,יא מדה שנית, החזיק מלכיה בן-חרם, וחשוב, בן-פחת מואב; ואת, מגדל התנורים. {ס} נ ג,יב ועל-ידו החזיק, שלום בן-הלוחש, שר, חצי פלך ירושלם; הוא, ובנותיו. {ס} נ ג,יג את שער הגיא החזיק חנון, וישבי זנוח--המה בנוהו, ויעמידו דלתתיו מנעליו ובריחיו; ואלף אמה בחומה, עד שער השפות. נ ג,יד ואת שער האשפות, החזיק מלכיה בן-רכב, שר, פלך בית-הכרם; הוא יבננו--ויעמיד דלתתיו, מנעליו ובריחיו. {ס} נ ג,טו ואת שער העין החזיק שלון בן-כל-חזה, שר פלך המצפה--הוא יבננו ויטללנו, ויעמידו (ויעמיד) דלתתיו מנעליו ובריחיו; ואת חומת ברכת השלח, לגן-המלך, ועד-המעלות, היורדות מעיר דויד. {ס} נ ג,טז אחריו החזיק, נחמיה בן-עזבוק, שר, חצי פלך בית-צור--עד-נגד, קברי דויד, ועד-הברכה העשויה, ועד בית הגברים. {ס} נ ג,יז אחריו החזיקו הלוים, רחום בן-בני; על-ידו החזיק, חשביה שר-חצי-פלך קעילה--לפלכו. {ס} נ ג,יח אחריו החזיקו אחיהם, בוי בן-חנדד, שר, חצי פלך קעילה. {ס} נ ג,יט ויחזק על-ידו עזר בן-ישוע, שר המצפה--מדה שנית: מנגד, עלת הנשק המקצע. {ס} נ ג,כ אחריו החרה החזיק ברוך בן-זבי (זכי), מדה שנית: מן-המקצוע--עד-פתח בית אלישיב, הכהן הגדול. {ס} נ ג,כא אחריו החזיק, מרמות בן-אוריה בן-הקוץ--מדה שנית: מפתח בית אלישיב, ועד-תכלית בית אלישיב. {ס} נ ג,כב ואחריו החזיקו הכהנים, אנשי הככר. נ ג,כג אחריו החזיק בנימן וחשוב, נגד ביתם; {ס} אחריו החזיק, עזריה בן-מעשיה בן-ענניה--אצל ביתו. {ס} נ ג,כד אחריו החזיק, בנוי בן-חנדד--מדה שנית: מבית עזריה, עד-המקצוע ועד-הפנה. נ ג,כה פלל בן-אוזי, מנגד המקצוע, והמגדל היוצא מבית המלך העליון, אשר לחצר המטרה; אחריו, פדיה בן-פרעש. {ס} נ ג,כו והנתינים--היו ישבים, בעפל: עד נגד שער המים, למזרח, והמגדל, היוצא. {ס} נ ג,כז אחריו החזיקו התקעים, מדה שנית: מנגד המגדל הגדול, היוצא, ועד, חומת העפל. נ ג,כח מעל שער הסוסים, החזיקו הכהנים--איש, לנגד ביתו. {ס} נ ג,כט אחריו החזיק צדוק בן-אמר, נגד ביתו; {ס} ואחריו החזיק שמעיה בן-שכניה, שמר שער המזרח. {ס} נ ג,ל אחרי (אחריו) החזיק חנניה בן-שלמיה, וחנון בן-צלף הששי--מדה שני; {ס} אחריו החזיק, משלם בן-ברכיה--נגד, נשכתו. {ס} נ ג,לא אחרי (אחריו) החזיק, מלכיה בן-הצרפי--עד-בית הנתינים, והרכלים: נגד שער המפקד, ועד עלית הפנה. נ ג,לב ובין עלית הפנה לשער הצאן, החזיקו הצרפים והרכלים. {פ}
נ ג,לג ויהי כאשר שמע סנבלט, כי-אנחנו בונים את-החומה, ויחר לו, ויכעס הרבה; וילעג, על-היהודים. נ ג,לד ויאמר לפני אחיו, וחיל שמרון, ויאמר, מה היהודים האמללים עשים; היעזבו להם היזבחו היכלו ביום, היחיו את-האבנים מערמות העפר והמה שרופות. נ ג,לה וטוביה העמני, אצלו; ויאמר, גם אשר-הם בונים--אם-יעלה שועל, ופרץ חומת אבניהם. {פ}
נ ג,לו שמע אלהינו כי-היינו בוזה, והשב חרפתם אל-ראשם; ותנם לבזה, בארץ שביה. נ ג,לז ואל-תכס, על-עונם, וחטאתם, מלפניך אל-תמחה: כי הכעיסו, לנגד הבונים. נ ג,לח ונבנה, את-החומה, ותקשר כל-החומה, עד-חציה; ויהי לב לעם, לעשות. {פ}
נ ד,א ויהי כאשר שמע סנבלט וטוביה והערבים והעמנים והאשדודים, כי-עלתה ארוכה לחמות ירושלם--כי-החלו הפרצים, להסתם; ויחר להם, מאד. נ ד,ב ויקשרו כלם יחדו, לבוא להלחם בירושלם, ולעשות לו, תועה. נ ד,ג ונתפלל, אל-אלהינו; ונעמיד משמר עליהם יומם ולילה, מפניהם. נ ד,ד ויאמר יהודה, כשל כח הסבל, והעפר, הרבה; ואנחנו לא נוכל, לבנות בחומה. נ ד,ה ויאמרו צרינו, לא ידעו ולא יראו, עד אשר-נבוא אל-תוכם, והרגנום; והשבתנו, את-המלאכה. נ ד,ו ויהי כאשר-באו היהודים, הישבים אצלם; ויאמרו לנו עשר פעמים, מכל-המקמות אשר-תשובו עלינו. נ ד,ז ואעמיד מתחתיות למקום, מאחרי לחומה--בצחחיים (בצחחים); ואעמיד את-העם למשפחות, עם-חרבתיהם רמחיהם וקשתתיהם. נ ד,ח וארא ואקום, ואמר אל-החרים ואל-הסגנים ואל-יתר העם--אל-תיראו, מפניהם: את-אדני הגדול והנורא, זכרו, והלחמו על-אחיכם בניכם ובנתיכם, נשיכם ובתיכם. {פ}
נ ד,ט ויהי כאשר-שמעו אויבינו, כי-נודע לנו, ויפר האלהים, את-עצתם; ונשוב (ונשב) כלנו אל-החומה, איש אל-מלאכתו. נ ד,י ויהי מן-היום ההוא, חצי נערי עשים במלאכה, וחצים מחזיקים והרמחים המגנים, והקשתות והשרינים; והשרים--אחרי, כל-בית יהודה. נ ד,יא הבונים בחומה והנשאים בסבל, עמשים; באחת ידו עשה במלאכה, ואחת מחזקת השלח. נ ד,יב והבונים--איש חרבו אסורים על-מתניו, ובונים; והתוקע בשופר, אצלי. נ ד,יג ואמר אל-החרים ואל-הסגנים, ואל-יתר העם--המלאכה הרבה, ורחבה; ואנחנו, נפרדים על-החומה, רחוקים, איש מאחיו. נ ד,יד במקום, אשר תשמעו את-קול השופר, שמה, תקבצו אלינו; אלהינו, ילחם לנו. נ ד,טו ואנחנו, עשים במלאכה; וחצים, מחזיקים ברמחים, מעלות השחר, עד צאת הכוכבים. נ ד,טז גם בעת ההיא, אמרתי לעם--איש ונערו, ילינו בתוך ירושלם; והיו-לנו הלילה משמר, והיום מלאכה. נ ד,יז ואין אני ואחי ונערי, ואנשי המשמר אשר אחרי--אין-אנחנו פשטים, בגדינו; איש, שלחו המים. {ס}
נ ה,א ותהי צעקת העם ונשיהם, גדולה, אל-אחיהם, היהודים. נ ה,ב ויש אשר אמרים, בנינו ובנתינו אנחנו רבים; ונקחה דגן, ונאכלה ונחיה. נ ה,ג ויש אשר אמרים, שדתינו וכרמינו ובתינו אנחנו ערבים; ונקחה דגן, ברעב. נ ה,ד ויש אשר אמרים, לוינו כסף למדת המלך, שדתינו, וכרמינו. נ ה,ה ועתה, כבשר אחינו בשרנו, כבניהם, בנינו; והנה אנחנו כבשים את-בנינו ואת-בנתינו לעבדים, ויש מבנתינו נכבשות ואין לאל ידנו, ושדתינו וכרמינו, לאחרים. נ ה,ו ויחר לי, מאד, כאשר שמעתי את-זעקתם, ואת הדברים האלה. נ ה,ז וימלך לבי עלי, ואריבה את-החרים ואת-הסגנים, ואמרה להם, משא איש-באחיו אתם נשאים (נשים); ואתן עליהם, קהלה גדולה. נ ה,ח ואמרה להם, אנחנו קנינו את-אחינו היהודים הנמכרים לגוים כדי בנו, וגם-אתם תמכרו את-אחיכם, ונמכרו-לנו; ויחרישו, ולא מצאו דבר. {ס}
נ ה,ט ויאמר (ואמר), לא-טוב הדבר אשר-אתם עשים: הלוא ביראת אלהינו תלכו, מחרפת הגוים אויבינו. נ ה,י וגם-אני אחי ונערי, נשים בהם כסף ודגן; נעזבה-נא, את-המשא הזה. נ ה,יא השיבו נא להם כהיום, שדתיהם כרמיהם זיתיהם--ובתיהם; ומאת הכסף והדגן התירוש והיצהר, אשר אתם נשים בהם. נ ה,יב ויאמרו נשיב, ומהם לא נבקש--כן נעשה, כאשר אתה אומר; ואקרא, את-הכהנים, ואשביעם, לעשות כדבר הזה. נ ה,יג גם-חצני נערתי, ואמרה ככה ינער האלהים את-כל-האיש אשר לא-יקים את-הדבר הזה מביתו ומיגיעו, וככה יהיה נעור, ורק; ויאמרו כל-הקהל אמן, ויהללו את-יהוה, ויעש העם, כדבר הזה. נ ה,יד גם מיום אשר-צוה אותי, להיות פחם בארץ יהודה, משנת עשרים ועד שנת שלשים ושתים לארתחשסתא המלך, שנים שתים עשרה--אני ואחי, לחם הפחה לא אכלתי. נ ה,טו והפחות הראשנים אשר-לפני הכבידו על-העם, ויקחו מהם בלחם ויין אחר כסף-שקלים ארבעים--גם נעריהם, שלטו על-העם; ואני לא-עשיתי כן, מפני יראת אלהים. נ ה,טז וגם במלאכת החומה הזאת, החזקתי, ושדה, לא קנינו; וכל-נערי--קבוצים שם, על-המלאכה. נ ה,יז והיהודים והסגנים מאה וחמשים איש, והבאים אלינו מן-הגוים אשר-סביבתינו--על-שלחני. נ ה,יח ואשר היה נעשה ליום אחד, שור אחד צאן שש-בררות וצפרים נעשו-לי, ובין עשרת ימים בכל-יין, להרבה; ועם-זה, לחם הפחה לא בקשתי--כי-כבדה העבדה, על-העם הזה. נ ה,יט זכרה-לי אלהי, לטובה--כל אשר-עשיתי, על-העם הזה. {פ}
נ ו,א ויהי כאשר נשמע לסנבלט וטוביה ולגשם הערבי וליתר איבינו, כי בניתי את-החומה, ולא-נותר בה, פרץ--גם עד-העת ההיא, דלתות לא-העמדתי בשערים. נ ו,ב וישלח סנבלט וגשם אלי לאמר, לכה ונועדה יחדו בכפירים בבקעת אונו; והמה, חשבים, לעשות לי, רעה. נ ו,ג ואשלחה עליהם מלאכים, לאמר--מלאכה גדולה אני עשה, ולא אוכל לרדת; למה תשבת המלאכה כאשר ארפה, וירדתי אליכם. נ ו,ד וישלחו אלי כדבר הזה, ארבע פעמים; ואשיב אותם, כדבר הזה. {ס}
נ ו,ה וישלח אלי סנבלט כדבר הזה, פעם חמישית--את-נערו; ואגרת פתוחה, בידו. נ ו,ו כתוב בה, בגוים נשמע וגשמו אמר, אתה והיהודים חשבים למרוד, על-כן אתה בונה החומה; ואתה, הוה להם למלך--כדברים, האלה. נ ו,ז וגם-נביאים העמדת לקרא עליך בירושלם לאמר, מלך ביהודה, ועתה ישמע למלך, כדברים האלה; ועתה לכה, ונועצה יחדו. {ס}
נ ו,ח ואשלחה אליו, לאמר--לא נהיה כדברים האלה, אשר אתה אומר: כי מלבך, אתה בודאם. נ ו,ט כי כלם, מיראים אותנו לאמר, ירפו ידיהם מן-המלאכה, ולא תעשה; ועתה, חזק את-ידי. נ ו,י ואני-באתי, בית שמעיה בן-דליה בן-מהיטבאל--והוא עצור; ויאמר נועד אל-בית האלהים אל-תוך ההיכל, ונסגרה דלתות ההיכל--כי באים להרגך, ולילה באים להרגך. נ ו,יא ואמרה, האיש כמוני יברח, ומי כמוני אשר-יבא אל-ההיכל, וחי; לא, אבוא. נ ו,יב ואכירה, והנה לא-אלהים שלחו: כי הנבואה דבר עלי, וטוביה וסנבלט שכרו. נ ו,יג למען שכור הוא, למען-אירא ואעשה-כן וחטאתי; והיה להם לשם רע, למען יחרפוני. {פ}
נ ו,יד זכרה אלהי לטוביה ולסנבלט, כמעשיו אלה; וגם לנועדיה הנביאה וליתר הנביאים, אשר היו מיראים אותי. נ ו,טו ותשלם, החומה, בעשרים וחמשה, לאלול--לחמשים ושנים, יום. {פ}
נ ו,טז ויהי, כאשר שמעו כל-אויבינו, ויראו כל-הגוים אשר סביבתינו, ויפלו מאד בעיניהם; וידעו--כי מאת אלהינו, נעשתה המלאכה הזאת. נ ו,יז גם בימים ההם, מרבים חרי יהודה אגרתיהם, הולכות, על-טוביה; ואשר לטוביה, באות אליהם. נ ו,יח כי-רבים ביהודה, בעלי שבועה לו--כי-חתן הוא, לשכניה בן-ארח; ויהוחנן בנו--לקח, את-בת-משלם בן ברכיה. נ ו,יט גם טובתיו, היו אמרים לפני, ודברי, היו מוציאים לו; אגרות שלח טוביה, ליראני. נ ז,א ויהי, כאשר נבנתה החומה, ואעמיד, הדלתות; ויפקדו השוערים והמשררים, והלוים. נ ז,ב ואצוה את-חנני אחי, ואת-חנניה שר הבירה--על-ירושלם: כי-הוא כאיש אמת, וירא את-האלהים מרבים. נ ז,ג ויאמר (ואמר) להם, לא יפתחו שערי ירושלם עד-חם השמש, ועד הם עמדים יגיפו הדלתות, ואחזו; והעמיד, משמרות ישבי ירושלם--איש במשמרו, ואיש נגד ביתו. נ ז,ד והעיר רחבת ידים, וגדלה, והעם מעט, בתוכה; ואין בתים, בנוים. נ ז,ה ויתן אלהי אל-לבי, ואקבצה את-החרים ואת-הסגנים ואת-העם להתיחש; ואמצא, ספר היחש העולים בראשונה, ואמצא, כתוב בו. {פ}
נ ז,ו אלה בני המדינה, העלים משבי הגולה, אשר הגלה, נבוכדנצר מלך בבל; וישובו לירושלם וליהודה, איש לעירו. נ ז,ז הבאים עם-זרבבל, ישוע נחמיה עזריה רעמיה נחמני מרדכי בלשן מספרת בגוי--נחום בענה: מספר, אנשי עם ישראל. {ס} נ ז,ח בני פרעש--אלפים, מאה ושבעים ושנים. {ס} נ ז,ט בני שפטיה, שלש מאות שבעים ושנים. {ס} נ ז,י בני ארח, שש מאות חמשים ושנים. {ס} נ ז,יא בני-פחת מואב לבני ישוע, ויואב--אלפים, ושמנה מאות שמנה עשר. {ס} נ ז,יב בני עילם--אלף, מאתים חמשים וארבעה. {ס} נ ז,יג בני זתוא, שמנה מאות ארבעים וחמשה. {ס} נ ז,יד בני זכי, שבע מאות וששים. {ס} נ ז,טו בני בנוי, שש מאות ארבעים ושמנה. {ס} נ ז,טז בני בבי, שש מאות עשרים ושמנה. {ס} נ ז,יז בני עזגד--אלפים, שלש מאות עשרים ושנים. {ס} נ ז,יח בני, אדניקם--שש מאות, ששים ושבעה. {ס} נ ז,יט בני בגוי, אלפים ששים ושבעה. {ס} נ ז,כ בני עדין, שש מאות חמשים וחמשה. {ס} נ ז,כא בני-אטר לחזקיה, תשעים ושמנה. {ס} נ ז,כב בני חשם, שלש מאות עשרים ושמנה. {ס} נ ז,כג בני בצי, שלש מאות עשרים וארבעה. {ס} נ ז,כד בני חריף, מאה שנים עשר. {ס} נ ז,כה בני גבעון, תשעים וחמשה. {ס} נ ז,כו אנשי בית-לחם ונטפה, מאה שמנים ושמנה. {ס} נ ז,כז אנשי ענתות, מאה עשרים ושמנה. {ס} נ ז,כח אנשי בית-עזמות, ארבעים ושנים. {ס} נ ז,כט אנשי קרית יערים כפירה ובארות, שבע מאות ארבעים ושלשה. {ס} נ ז,ל אנשי הרמה וגבע, שש מאות עשרים ואחד. {ס} נ ז,לא אנשי מכמס, מאה ועשרים ושנים. {ס} נ ז,לב אנשי בית-אל והעי, מאה עשרים ושלשה. {ס} נ ז,לג אנשי נבו אחר, חמשים ושנים. {ס} נ ז,לד בני, עילם אחר--אלף, מאתים חמשים וארבעה. {ס} נ ז,לה בני חרם, שלש מאות ועשרים. {ס} נ ז,לו בני ירחו, שלש מאות ארבעים וחמשה. {ס} נ ז,לז בני-לד חדיד ואנו, שבע מאות ועשרים ואחד. {ס} נ ז,לח בני סנאה--שלשת אלפים, תשע מאות ושלשים. {פ}
נ ז,לט הכהנים: בני ידעיה לבית ישוע, תשע מאות שבעים ושלשה. {ס} נ ז,מ בני אמר, אלף חמשים ושנים. {ס} נ ז,מא בני פשחור--אלף, מאתים ארבעים ושבעה. {ס} נ ז,מב בני חרם, אלף שבעה עשר. {פ}
נ ז,מג הלוים: בני-ישוע לקדמיאל לבני להודוה, שבעים וארבעה. {ס}
נ ז,מד המשררים--בני אסף, מאה ארבעים ושמנה. {ס}
נ ז,מה השערים, בני-שלם בני-אטר בני-טלמן בני-עקוב, בני חטיטא, בני שבי--מאה, שלשים ושמנה. {ס}
נ ז,מו הנתינים: בני-צחא בני-חשפא, בני טבעות.
נ ז,מז בני-קירס בני-סיעא, בני פדון.
נ ז,מח בני-לבנה בני-חגבא, בני שלמי.
נ ז,מט בני-חנן בני-גדל, בני-גחר.
נ ז,נ בני-ראיה בני-רצין, בני נקודא.
נ ז,נא בני-גזם בני-עזא, בני פסח.
נ ז,נב בני-בסי בני-מעונים, בני נפושסים (נפישסים).
נ ז,נג בני-בקבוק בני-חקופא, בני חרחור. {ס}
נ ז,נד בני-בצלית בני-מחידא, בני חרשא.
נ ז,נה בני {ר}
ברקוס {ס} בני-סיסרא, {ס} בני-תמח. {ס}
נ ז,נו בני {ר}
נציח, {ס} בני חטיפא. {ס}
נ ז,נז בני, עבדי שלמה: {ס} בני {ר}
סוטי {ס} בני-ספרת, {ס} בני פרידא. {ס}
נ ז,נח בני {ר}
יעלא {ס} בני-דרקון, {ס} בני גדל. {ס}
נ ז,נט בני {ר}
שפטיה {ס} בני-חטיל, {ס} בני פכרת הצביים-- {ס} בני {ר}
אמון.
נ ז,ס כל-הנתינים--ובני, עבדי שלמה: שלש מאות, תשעים ושנים. {פ}
נ ז,סא ואלה, העולים מתל מלח תל חרשא, כרוב אדון, ואמר; ולא יכלו, להגיד בית-אבתם וזרעם--אם מישראל, הם. נ ז,סב בני-דליה בני-טוביה, בני נקודא--שש מאות, וארבעים ושנים. {ס}
נ ז,סג ומן-הכהנים, בני חביה בני הקוץ: בני ברזלי, אשר לקח מבנות ברזלי הגלעדי אשה, ויקרא, על-שמם. נ ז,סד אלה, בקשו כתבם המתיחשים--ולא נמצא; ויגאלו, מן-הכהנה. נ ז,סה ויאמר התרשתא להם, אשר לא-יאכלו מקדש הקדשים--עד עמד הכהן, לאורים ותמים. נ ז,סו כל-הקהל, כאחד--ארבע רבוא, אלפים שלש-מאות וששים. נ ז,סז מלבד עבדיהם ואמהתיהם, אלה--שבעת אלפים, שלש מאות שלשים ושבעה; ולהם, משררים ומשררות--מאתים, וארבעים וחמשה. {ס}
נ ז,סח גמלים, ארבע מאות שלשים וחמשה; {ס} חמרים--ששת אלפים, שבע מאות ועשרים. נ ז,סט ומקצת ראשי האבות, נתנו למלאכה--התרשתא נתן לאוצר, זהב דרכמנים אלף מזרקות חמשים, כתנות כהנים, שלשים וחמש מאות. נ ז,ע ומראשי האבות, נתנו לאוצר המלאכה--זהב, דרכמונים שתי רבות; וכסף, מנים אלפים ומאתים. נ ז,עא ואשר נתנו, שארית העם--זהב דרכמנים שתי רבוא, וכסף מנים אלפים; וכתנת כהנים, ששים ושבעה. {פ}
נ ז,עב וישבו הכהנים והלוים והשוערים והמשררים ומן-העם והנתינים, וכל-ישראל--בעריהם; ויגע החדש השביעי, ובני ישראל בעריהם. נ ח,א ויאספו כל-העם, כאיש אחד, אל-הרחוב, אשר לפני שער-המים; ויאמרו, לעזרא הספר--להביא את-ספר תורת משה, אשר-צוה יהוה את-ישראל. נ ח,ב ויביא עזרא הכהן את-התורה לפני הקהל, מאיש ועד-אשה, וכל, מבין לשמע--ביום אחד, לחדש השביעי. נ ח,ג ויקרא-בו לפני הרחוב אשר לפני שער-המים, מן-האור עד-מחצית היום--נגד האנשים והנשים, והמבינים; ואזני כל-העם, אל-ספר התורה. נ ח,ד ויעמד עזרא הספר, על-מגדל-עץ אשר עשו לדבר, ויעמד אצלו מתתיה ושמע ועניה ואוריה וחלקיה ומעשיה, על-ימינו; ומשמאלו, פדיה ומישאל ומלכיה וחשם וחשבדנה--זכריה משלם. {פ}
נ ח,ה ויפתח עזרא הספר לעיני כל-העם, כי-מעל כל-העם היה; וכפתחו, עמדו כל-העם. נ ח,ו ויברך עזרא, את-יהוה האלהים הגדול; ויענו כל-העם אמן אמן, במעל ידיהם, ויקדו וישתחוו ליהוה, אפים ארצה. נ ח,ז וישוע ובני ושרביה ימין עקוב שבתי הודיה מעשיה קליטא עזריה יוזבד חנן פלאיה, והלוים--מבינים את-העם, לתורה; והעם, על-עמדם. נ ח,ח ויקראו בספר בתורת האלהים, מפרש; ושום שכל, ויבינו במקרא. {ס}
נ ח,ט ויאמר נחמיה הוא התרשתא ועזרא הכהן הספר והלוים המבינים את-העם לכל-העם, היום קדש-הוא ליהוה אלהיכם--אל-תתאבלו, ואל-תבכו: כי בוכים כל-העם, כשמעם את-דברי התורה. נ ח,י ויאמר להם לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים, ושלחו מנות לאין נכון לו--כי-קדוש היום, לאדנינו; ואל-תעצבו, כי-חדות יהוה היא מעזכם. נ ח,יא והלוים מחשים לכל-העם, לאמר הסו--כי היום, קדש; ואל-תעצבו. נ ח,יב וילכו כל-העם לאכל ולשתות, ולשלח מנות, ולעשות, שמחה גדולה: כי הבינו בדברים, אשר הודיעו להם. {ס}
נ ח,יג וביום השני נאספו ראשי האבות לכל-העם, הכהנים והלוים, אל-עזרא, הספר--ולהשכיל, אל-דברי התורה. נ ח,יד וימצאו, כתוב בתורה: אשר צוה יהוה ביד-משה, אשר ישבו בני-ישראל בסכות בחג בחדש השביעי. נ ח,טו ואשר ישמיעו, ויעבירו קול בכל-עריהם ובירושלם לאמר--צאו ההר והביאו עלי-זית ועלי-עץ שמן, ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבת: לעשת סכת, ככתוב. {פ}
נ ח,טז ויצאו העם, ויביאו, ויעשו להם סכות איש על-גגו ובחצרתיהם, ובחצרות בית האלהים--וברחוב שער המים, וברחוב שער אפרים. נ ח,יז ויעשו כל-הקהל השבים מן-השבי סכות, וישבו בסכות--כי לא-עשו מימי ישוע בן-נון כן בני ישראל, עד היום ההוא; ותהי שמחה, גדולה מאד. נ ח,יח ויקרא בספר תורת האלהים, יום ביום--מן-היום הראשון, עד היום האחרון; ויעשו-חג שבעת ימים, וביום השמיני עצרת כמשפט. {פ}
נ ט,א וביום עשרים וארבעה לחדש הזה, נאספו בני-ישראל בצום ובשקים, ואדמה, עליהם. נ ט,ב ויבדלו זרע ישראל, מכל בני נכר; ויעמדו, ויתודו על-חטאתיהם, ועונות, אבתיהם. נ ט,ג ויקומו, על-עמדם, ויקראו בספר תורת יהוה אלהיהם, רבעית היום; ורבעית מתודים ומשתחוים, ליהוה אלהיהם. {פ}
נ ט,ד ויקם על-מעלה הלוים, ישוע ובני קדמיאל שבניה בני שרביה--בני כנני; ויזעקו בקול גדול, אל-יהוה אלהיהם. נ ט,ה ויאמרו הלוים ישוע וקדמיאל בני חשבניה שרביה הודיה, שבניה פתחיה, קומו ברכו את-יהוה אלהיכם, מן-העולם עד-העולם; ויברכו שם כבדך, ומרומם על-כל-ברכה ותהלה. נ ט,ו אתה-הוא יהוה, לבדך--את (אתה) עשית את-השמים שמי השמים וכל-צבאם הארץ וכל-אשר עליה הימים וכל-אשר בהם, ואתה מחיה את-כלם; וצבא השמים, לך משתחוים. נ ט,ז אתה-הוא, יהוה האלהים, אשר בחרת באברם, והוצאתו מאור כשדים; ושמת שמו, אברהם. נ ט,ח ומצאת את-לבבו, נאמן לפניך, וכרות עמו הברית לתת את-ארץ הכנעני החתי האמרי והפרזי והיבוסי והגרגשי, לתת לזרעו; ותקם, את-דבריך, כי צדיק, אתה. נ ט,ט ותרא את-עני אבתינו, במצרים; ואת-זעקתם שמעת, על-ים-סוף. נ ט,י ותתן אתת ומפתים בפרעה ובכל-עבדיו, ובכל-עם ארצו--כי ידעת, כי הזידו עליהם; ותעש-לך שם, כהיום הזה. נ ט,יא והים בקעת לפניהם, ויעברו בתוך-הים ביבשה; ואת-רדפיהם השלכת במצולת, כמו-אבן--במים עזים. נ ט,יב ובעמוד ענן, הנחיתם יומם; ובעמוד אש, לילה, להאיר להם, את-הדרך אשר ילכו-בה. נ ט,יג ועל הר-סיני ירדת, ודבר עמהם משמים; ותתן להם משפטים ישרים, ותורות אמת--חקים ומצות, טובים. נ ט,יד ואת-שבת קדשך, הודעת להם; ומצוות וחקים, ותורה, צוית להם, ביד משה עבדך. נ ט,טו ולחם משמים נתתה להם, לרעבם, ומים מסלע הוצאת להם, לצמאם; ותאמר להם, לבוא לרשת את-הארץ, אשר-נשאת את-ידך, לתת להם. נ ט,טז והם ואבתינו, הזידו; ויקשו, את-ערפם, ולא שמעו, אל-מצותיך. נ ט,יז וימאנו לשמע, ולא-זכרו נפלאתיך אשר עשית עמהם, ויקשו את-ערפם, ויתנו-ראש לשוב לעבדתם במרים; ואתה אלוה סליחות חנון ורחום, ארך-אפים ורב-וחסד (חסד)--ולא עזבתם. נ ט,יח אף, כי-עשו להם עגל מסכה, ויאמרו, זה אלהיך אשר העלך ממצרים; ויעשו, נאצות גדלות. נ ט,יט ואתה ברחמיך הרבים, לא עזבתם במדבר; את-עמוד הענן לא-סר מעליהם ביומם, להנחתם בהדרך, ואת-עמוד האש בלילה להאיר להם, ואת-הדרך אשר ילכו-בה. נ ט,כ ורוחך, הטובה, נתת, להשכילם; ומנך לא-מנעת מפיהם, ומים נתתה להם לצמאם. נ ט,כא וארבעים שנה כלכלתם במדבר, לא חסרו; שלמתיהם לא בלו, ורגליהם לא בצקו. נ ט,כב ותתן להם ממלכות ועממים, ותחלקם לפאה; ויירשו את-ארץ סיחון, ואת-ארץ מלך חשבון, ואת-ארץ, עוג מלך-הבשן. נ ט,כג ובניהם הרבית, כככבי השמים; ותביאם, אל-הארץ, אשר-אמרת לאבתיהם, לבוא לרשת. נ ט,כד ויבאו הבנים, ויירשו את-הארץ, ותכנע לפניהם את-ישבי הארץ הכנענים, ותתנם בידם; ואת-מלכיהם ואת-עממי הארץ, לעשות בהם כרצונם. נ ט,כה וילכדו ערים בצורת, ואדמה שמנה, ויירשו בתים מלאים-כל-טוב ברות חצובים כרמים וזיתים ועץ מאכל, לרב; ויאכלו וישבעו וישמינו, ויתעדנו בטובך הגדול. נ ט,כו וימרו וימרדו בך, וישלכו את-תורתך אחרי גום, ואת-נביאיך הרגו, אשר-העידו בם להשיבם אליך; ויעשו, נאצות גדולת. נ ט,כז ותתנם ביד צריהם, ויצרו להם; ובעת צרתם, יצעקו אליך, ואתה משמים תשמע, וכרחמיך הרבים תתן להם מושיעים ויושיעום מיד צריהם. נ ט,כח וכנוח להם--ישובו, לעשות רע לפניך; ותעזבם ביד איביהם, וירדו בהם, וישובו ויזעקוך, ואתה משמים תשמע ותצילם כרחמיך רבות עתים. נ ט,כט ותעד בהם להשיבם אל-תורתך, והמה הזידו ולא-שמעו למצותיך ובמשפטיך חטאו-בם, אשר-יעשה אדם, וחיה בהם; ויתנו כתף סוררת, וערפם הקשו ולא שמעו. נ ט,ל ותמשך עליהם שנים רבות, ותעד בם ברוחך ביד-נביאיך ולא האזינו; ותתנם, ביד עמי הארצת. נ ט,לא וברחמיך הרבים לא-עשיתם כלה, ולא עזבתם: כי אל-חנון ורחום, אתה. נ ט,לב ועתה אלהינו האל הגדול הגבור והנורא, שומר הברית והחסד--אל-ימעט לפניך את כל-התלאה אשר-מצאתנו למלכינו לשרינו ולכהנינו ולנביאינו ולאבתינו, ולכל-עמך: מימי מלכי אשור, עד היום הזה. נ ט,לג ואתה צדיק, על כל-הבא עלינו: כי-אמת עשית, ואנחנו הרשענו. נ ט,לד ואת-מלכינו שרינו כהנינו ואבתינו, לא עשו תורתך; ולא הקשיבו, אל-מצותיך, ולעדותיך, אשר העידת בהם. נ ט,לה והם במלכותם ובטובך הרב אשר-נתת להם, ובארץ הרחבה והשמנה אשר-נתת לפניהם--לא עבדוך; ולא-שבו, ממעלליהם הרעים. נ ט,לו הנה אנחנו היום, עבדים; והארץ אשר-נתתה לאבתינו, לאכל את-פריה ואת-טובה--הנה אנחנו עבדים, עליה. נ ט,לז ותבואתה מרבה, למלכים אשר-נתתה עלינו--בחטאותינו; ועל גויתנו משלים ובבהמתנו, כרצונם, ובצרה גדלה, אנחנו. {פ}
נ י,א ובכל-זאת, אנחנו כרתים אמנה וכתבים; ועל, החתום, שרינו לוינו, כהנינו. נ י,ב ועל, החתומים: נחמיה התרשתא בן-חכליה, וצדקיה. נ י,ג שריה עזריה, ירמיה. נ י,ד פשחור אמריה, מלכיה. נ י,ה חטוש שבניה, מלוך. נ י,ו חרם מרמות, עבדיה. נ י,ז דניאל גנתון, ברוך. נ י,ח משלם אביה, מימן. נ י,ט מעזיה בלגי, שמעיה; אלה, הכהנים. {ס}
נ י,י והלוים: וישוע, בן-אזניה, בנוי, מבני חנדד קדמיאל. נ י,יא ואחיהם--שבניה הודיה קליטא, פלאיה חנן. נ י,יב מיכא רחוב, חשביה. נ י,יג זכור שרביה, שבניה. נ י,יד הודיה בני, בנינו. {ס}
נ י,טו ראשי, העם: פרעש פחת מואב, עילם זתוא בני. נ י,טז בני עזגד, בבי. נ י,יז אדניה בגוי, עדין. נ י,יח אטר חזקיה, עזור. נ י,יט הודיה חשם, בצי. נ י,כ חריף ענתות, נובי (ניבי). נ י,כא מגפיעש משלם, חזיר. נ י,כב משיזבאל צדוק, ידוע. נ י,כג פלטיה חנן, עניה. נ י,כד הושע חנניה, חשוב. נ י,כה הלוחש פלחא, שובק. נ י,כו רחום חשבנה, מעשיה. נ י,כז ואחיה חנן, ענן. נ י,כח מלוך חרם, בענה. נ י,כט ושאר העם הכהנים הלוים השוערים המשררים הנתינים, וכל-הנבדל מעמי הארצות אל-תורת האלהים, נשיהם, בניהם ובנתיהם: כל, יודע מבין. נ י,ל מחזיקים על-אחיהם, אדיריהם, ובאים באלה ובשבועה ללכת בתורת האלהים, אשר נתנה ביד משה עבד-האלהים; ולשמור ולעשות, את-כל-מצות יהוה אדנינו, ומשפטיו, וחקיו. נ י,לא ואשר לא-נתן בנתינו, לעמי הארץ; ואת-בנתיהם, לא נקח לבנינו. נ י,לב ועמי הארץ המביאים את-המקחות וכל-שבר ביום השבת, למכור--לא-נקח מהם בשבת, וביום קדש; ונטש את-השנה השביעית, ומשא כל-יד. נ י,לג והעמדנו עלינו מצות, לתת עלינו שלישית השקל בשנה, לעבדת, בית אלהינו. נ י,לד ללחם המערכת ומנחת התמיד ולעולת התמיד השבתות החדשים למועדים, ולקדשים ולחטאות--לכפר, על-ישראל; וכל, מלאכת בית-אלהינו. {ס}
נ י,לה והגורלות הפלנו על-קרבן העצים, הכהנים הלוים והעם--להביא לבית אלהינו לבית-אבתינו לעתים מזמנים, שנה בשנה: לבער, על-מזבח יהוה אלהינו, ככתוב, בתורה. נ י,לו ולהביא את-בכורי אדמתנו, ובכורי כל-פרי כל-עץ--שנה בשנה: לבית, יהוה. נ י,לז ואת-בכרות בנינו ובהמתנו, ככתוב בתורה; ואת-בכורי בקרינו וצאנינו, להביא לבית אלהינו, לכהנים, המשרתים בבית אלהינו. נ י,לח ואת-ראשית עריסתינו ותרומתינו ופרי כל-עץ תירוש ויצהר, נביא לכהנים אל-לשכות בית-אלהינו, ומעשר אדמתנו, ללוים; והם, הלוים, המעשרים, בכל ערי עבדתנו. נ י,לט והיה הכהן בן-אהרן עם-הלוים, בעשר הלוים; והלוים יעלו את-מעשר המעשר, לבית אלהינו, אל-הלשכות, לבית האוצר. נ י,מ כי אל-הלשכות יביאו בני-ישראל ובני הלוי, את-תרומת הדגן התירוש והיצהר, ושם כלי המקדש, והכהנים המשרתים והשוערים והמשררים; ולא נעזב, את-בית אלהינו. נ יא,א וישבו שרי-העם, בירושלם; ושאר העם הפילו גורלות להביא אחד מן-העשרה, לשבת בירושלם עיר הקדש, ותשע הידות, בערים. נ יא,ב ויברכו, העם--לכל, האנשים, המתנדבים, לשבת בירושלם. {פ}
נ יא,ג ואלה ראשי המדינה, אשר ישבו בירושלם; ובערי יהודה, ישבו איש באחזתו בעריהם, ישראל הכהנים והלוים והנתינים, ובני עבדי שלמה. נ יא,ד ובירושלם, ישבו, מבני יהודה, ומבני בנימן: מבני יהודה עתיה בן-עזיה בן-זכריה בן-אמריה, בן-שפטיה בן-מהללאל--מבני-פרץ. נ יא,ה ומעשיה בן-ברוך בן-כל-חזה בן-חזיה בן-עדיה בן-יויריב, בן-זכריה--בן-השלני. נ יא,ו כל-בני-פרץ, הישבים בירושלם--ארבע מאות ששים ושמנה, אנשי-חיל. {ס}
נ יא,ז ואלה, בני בנימן: סלא בן-משלם בן-יועד בן-פדיה בן-קוליה בן-מעשיה, בן-איתיאל--בן-ישעיה. נ יא,ח ואחריו, גבי סלי--תשע מאות, עשרים ושמנה. נ יא,ט ויואל בן-זכרי, פקיד עליהם; ויהודה בן-הסנואה על-העיר, משנה. {פ}
נ יא,י מן-הכהנים: ידעיה בן-יויריב, יכין. נ יא,יא שריה בן-חלקיה בן-משלם בן-צדוק, בן-מריות בן-אחיטוב--נגד, בית האלהים. נ יא,יב ואחיהם, עשה המלאכה לבית--שמנה מאות, עשרים ושנים; ועדיה בן-ירחם בן-פלליה בן-אמצי בן-זכריה, בן-פשחור בן-מלכיה. נ יא,יג ואחיו ראשים לאבות, מאתים ארבעים ושנים; ועמשסי בן-עזראל בן-אחזי בן-משלמות, בן-אמר. נ יא,יד ואחיהם גברי חיל, מאה עשרים ושמנה; ופקיד עליהם, זבדיאל בן-הגדולים. {ס}
נ יא,טו ומן-הלוים: שמעיה בן-חשוב בן-עזריקם בן-חשביה, בן-בוני. נ יא,טז ושבתי ויוזבד על-המלאכה החיצנה, לבית האלהים, מראשי, הלוים. נ יא,יז ומתניה בן-מיכא בן-זבדי בן-אסף ראש, התחלה יהודה לתפלה, ובקבקיה, משנה מאחיו; ועבדא, בן-שמוע, בן-גלל, בן-ידיתון (ידותון). נ יא,יח כל-הלוים בעיר הקדש, מאתים שמנים וארבעה. {פ}
נ יא,יט והשוערים עקוב טלמון, ואחיהם השמרים בשערים--מאה, שבעים ושנים. נ יא,כ ושאר ישראל הכהנים הלוים, בכל-ערי יהודה, איש, בנחלתו. נ יא,כא והנתינים, ישבים בעפל; וציחא וגשפא, על-הנתינים. {פ}
נ יא,כב ופקיד הלוים, בירושלם--עזי בן-בני בן-חשביה, בן-מתניה בן-מיכא: מבני אסף המשררים, לנגד מלאכת בית-האלהים. נ יא,כג כי-מצות המלך, עליהם; ואמנה על-המשררים, דבר-יום ביומו. נ יא,כד ופתחיה בן-משיזבאל מבני-זרח בן-יהודה, ליד המלך, לכל-דבר, לעם. נ יא,כה ואל-החצרים, בשדתם--מבני יהודה, ישבו בקרית הארבע ובנתיה, ובדיבן ובנתיה, וביקבצאל וחצריה. נ יא,כו ובישוע ובמלדה, ובבית פלט. נ יא,כז ובחצר שועל ובבאר שבע, ובנתיה. נ יא,כח ובצקלג ובמכנה, ובבנתיה. נ יא,כט ובעין רמון ובצרעה, ובירמות. נ יא,ל זנח עדלם, וחצריהם, לכיש ושדתיה, עזקה ובנתיה; ויחנו מבאר-שבע, עד-גיא הנם. נ יא,לא ובני בנימן, מגבע, מכמש ועיה, ובית-אל ובנתיה. נ יא,לב ענתות נב, ענניה. נ יא,לג חצור רמה, גתים. נ יא,לד חדיד צבעים, נבלט. נ יא,לה לד ואונו, גי החרשים. נ יא,לו ומן-הלוים--מחלקות יהודה, לבנימין. {פ}
נ יב,א ואלה הכהנים והלוים, אשר עלו עם-זרבבל בן-שאלתיאל וישוע: שריה ירמיה, עזרא. נ יב,ב אמריה מלוך, חטוש. נ יב,ג שכניה רחם, מרמת. נ יב,ד עדוא גנתוי, אביה. נ יב,ה מימין מעדיה, בלגה. נ יב,ו שמעיה ויויריב, ידעיה. נ יב,ז סלו עמוק, חלקיה ידעיה; אלה ראשי הכהנים ואחיהם, בימי ישוע. {פ}
נ יב,ח והלוים, ישוע בנוי קדמיאל שרביה--יהודה מתניה: על-הידות, הוא ואחיו. נ יב,ט ובקבקיה וענו (ועני) אחיהם לנגדם, למשמרות. נ יב,י וישוע, הוליד את-יויקים; ויויקים הוליד את-אלישיב, ואלישיב את-יוידע. נ יב,יא ויוידע הוליד את-יונתן, ויונתן הוליד את-ידוע. נ יב,יב ובימי, יויקים, היו כהנים, ראשי האבות: לשריה מריה, לירמיה חנניה. נ יב,יג לעזרא משלם, לאמריה יהוחנן. נ יב,יד למלוכי (למליכו), יונתן, לשבניה, יוסף. נ יב,טו לחרם עדנא, למריות חלקי. נ יב,טז לעדיא (לעדוא) זכריה, לגנתון משלם. נ יב,יז לאביה, זכרי; למנימין--למועדיה, פלטי. נ יב,יח לבלגה שמוע, לשמעיה יהונתן. נ יב,יט וליויריב מתני, לידעיה עזי. נ יב,כ לסלי קלי, לעמוק עבר. נ יב,כא לחלקיה חשביה, לידעיה נתנאל. נ יב,כב הלוים בימי אלישיב יוידע ויוחנן, וידוע--כתובים, ראשי אבות; והכהנים, על-מלכות דריוש הפרסי. {פ}
נ יב,כג בני לוי, ראשי האבות, כתובים, על-ספר דברי הימים--ועד-ימי, יוחנן בן-אלישיב. נ יב,כד וראשי הלוים חשביה שרביה וישוע בן-קדמיאל, ואחיהם לנגדם, להלל להודות, במצות דויד איש-האלהים--משמר, לעמת משמר. נ יב,כה מתניה ובקבקיה עבדיה משלם, טלמון עקוב--שמרים שוערים משמר, באספי השערים. נ יב,כו אלה, בימי יויקים בן-ישוע בן-יוצדק, ובימי נחמיה הפחה, ועזרא הכהן הסופר. {פ}
נ יב,כז ובחנכת חומת ירושלם, בקשו את-הלוים מכל-מקומתם, להביאם, לירושלם--לעשת חנכה ושמחה ובתודות ובשיר, מצלתים נבלים ובכנרות. נ יב,כח ויאספו, בני המשררים, ומן-הככר סביבות ירושלם, ומן-חצרי נטפתי. נ יב,כט ומבית, הגלגל, ומשדות גבע, ועזמות: כי חצרים, בנו להם המשררים, סביבות, ירושלם. נ יב,ל ויטהרו, הכהנים והלוים; ויטהרו, את-העם, ואת-השערים, ואת-החומה. נ יב,לא ואעלה את-שרי יהודה, מעל לחומה; ואעמידה שתי תודת גדולת ותהלכת לימין, מעל לחומה, לשער, האשפת. נ יב,לב וילך אחריהם הושעיה, וחצי שרי יהודה. נ יב,לג ועזריה עזרא, ומשלם. נ יב,לד יהודה, ובנימן, ושמעיה, וירמיה. {ס}
נ יב,לה ומבני הכהנים, בחצצרות--זכריה בן-יונתן בן-שמעיה, בן-מתניה בן-מיכיה, בן-זכור, בן-אסף. נ יב,לו ואחיו שמעיה ועזראל מללי גללי מעי נתנאל ויהודה, חנני, בכלי-שיר דויד, איש האלהים; ועזרא הסופר, לפניהם. נ יב,לז ועל שער העין ונגדם, עלו על-מעלות עיר דויד, במעלה, לחומה: מעל לבית דויד, ועד שער המים מזרח. נ יב,לח והתודה השנית ההולכת למואל, ואני אחריה; וחצי העם מעל להחומה, מעל למגדל התנורים, ועד, החומה הרחבה. נ יב,לט ומעל לשער-אפרים ועל-שער הישנה ועל-שער הדגים, ומגדל חננאל ומגדל המאה, ועד, שער הצאן; ועמדו, בשער המטרה. נ יב,מ ותעמדנה שתי התודת, בבית האלהים; ואני, וחצי הסגנים עמי. נ יב,מא והכהנים אליקים מעשיה מנימין מיכיה אליועיני, זכריה חנניה--בחצצרות. נ יב,מב ומעשיה ושמעיה ואלעזר ועזי, ויהוחנן ומלכיה--ועילם ועזר; וישמיעו, המשררים, ויזרחיה, הפקיד. נ יב,מג ויזבחו ביום-ההוא זבחים גדולים וישמחו, כי האלהים שמחם שמחה גדולה, וגם הנשים והילדים, שמחו; ותשמע שמחת ירושלם, מרחוק. נ יב,מד ויפקדו ביום ההוא אנשים על-הנשכות, לאוצרות לתרומות לראשית ולמעשרות--לכנוס בהם לשדי הערים מנאות התורה, לכהנים וללוים: כי שמחת יהודה, על-הכהנים ועל-הלוים העמדים. נ יב,מה וישמרו משמרת אלהיהם, ומשמרת הטהרה, והמשררים, והשערים--כמצות דויד, שלמה בנו. נ יב,מו כי-בימי דויד ואסף, מקדם--ראש (ראשי), המשררים, ושיר-תהלה והדות, לאלהים. נ יב,מז וכל-ישראל בימי זרבבל ובימי נחמיה, נתנים מניות המשררים והשערים--דבר-יום ביומו; ומקדשים, ללוים, והלוים, מקדשים לבני אהרן. {פ}
נ יג,א ביום ההוא, נקרא בספר משה--באזני העם; ונמצא, כתוב בו, אשר לא-יבוא עמני ומואבי בקהל האלהים, עד-עולם. נ יג,ב כי לא קדמו את-בני ישראל, בלחם ובמים; וישכר עליו את-בלעם לקללו, ויהפך אלהינו הקללה לברכה. נ יג,ג ויהי, כשמעם את-התורה; ויבדילו כל-ערב, מישראל. נ יג,ד ולפני מזה--אלישיב הכהן, נתון בלשכת בית-אלהינו: קרוב, לטוביה. נ יג,ה ויעש לו לשכה גדולה, ושם היו לפנים נתנים את-המנחה הלבונה והכלים ומעשר הדגן התירוש והיצהר--מצות הלוים, והמשררים והשוערים; ותרומת, הכהנים. נ יג,ו ובכל-זה, לא הייתי בירושלם: כי בשנת שלשים ושתים לארתחשסתא מלך-בבל, באתי אל-המלך, ולקץ ימים, נשאלתי מן-המלך. נ יג,ז ואבוא, לירושלם; ואבינה ברעה, אשר עשה אלישיב לטוביה--לעשות לו נשכה, בחצרי בית האלהים. נ יג,ח וירע לי, מאד; ואשליכה את-כל-כלי בית-טוביה, החוץ--מן-הלשכה. נ יג,ט ואמרה, ויטהרו הלשכות; ואשיבה שם, כלי בית האלהים, את-המנחה, והלבונה. {פ}
נ יג,י ואדעה, כי-מניות הלוים לא נתנה; ויברחו איש-לשדהו הלוים והמשררים, עשי המלאכה. נ יג,יא ואריבה, את-הסגנים, ואמרה, מדוע נעזב בית-האלהים; ואקבצם, ואעמדם על-עמדם. נ יג,יב וכל-יהודה, הביאו מעשר הדגן והתירוש והיצהר--לאוצרות. נ יג,יג ואוצרה על-אוצרות שלמיה הכהן וצדוק הסופר, ופדיה מן-הלוים, ועל-ידם, חנן בן-זכור בן-מתניה: כי נאמנים נחשבו, ועליהם לחלק לאחיהם. {פ}
נ יג,יד זכרה-לי אלהי, על-זאת; ואל-תמח חסדי, אשר עשיתי בבית אלהי--ובמשמריו. נ יג,טו בימים ההמה ראיתי ביהודה דרכים-גתות בשבת ומביאים הערמות ועמסים על-החמרים ואף-יין ענבים ותאנים, וכל-משא, ומביאים ירושלם, ביום השבת; ואעיד, ביום מכרם ציד. נ יג,טז והצרים ישבו בה, מביאים דאג וכל-מכר; ומוכרים בשבת לבני יהודה, ובירושלם. נ יג,יז ואריבה, את חרי יהודה; ואמרה להם, מה-הדבר הרע הזה אשר אתם עשים, ומחללים, את-יום השבת. נ יג,יח הלוא כה עשו, אבתיכם--ויבא אלהינו עלינו את כל-הרעה הזאת, ועל העיר הזאת; ואתם מוסיפים חרון, על-ישראל, לחלל, את-השבת. {פ}
נ יג,יט ויהי כאשר צללו שערי ירושלם לפני השבת, ואמרה ויסגרו הדלתות, ואמרה, אשר לא יפתחום עד אחר השבת; ומנערי, העמדתי על-השערים--לא-יבוא משא, ביום השבת. נ יג,כ וילינו הרכלים ומכרי כל-ממכר, מחוץ לירושלם--פעם ושתים. נ יג,כא ואעידה בהם, ואמרה אליהם מדוע אתם לנים נגד החומה--אם-תשנו, יד אשלח בכם; מן-העת ההיא, לא-באו בשבת. {ס}
נ יג,כב ואמרה ללוים, אשר יהיו מטהרים ובאים שמרים השערים--לקדש, את-יום השבת; גם-זאת זכרה-לי אלהי, וחוסה עלי כרב חסדך. {פ}
נ יג,כג גם בימים ההם, ראיתי את-היהודים השיבו נשים אשדודיות (אשדדיות), עמוניות (עמניות), מואביות. נ יג,כד ובניהם, חצי מדבר אשדודית, ואינם מכירים, לדבר יהודית--וכלשון, עם ועם. נ יג,כה ואריב עמם ואקללם, ואכה מהם אנשים ואמרטם; ואשביעם באלהים, אם-תתנו בנתיכם לבניהם, ואם-תשאו מבנתיהם, לבניכם ולכם. נ יג,כו הלוא על-אלה חטא-שלמה מלך ישראל ובגוים הרבים לא-היה מלך כמהו, ואהוב לאלהיו היה, ויתנהו אלהים, מלך על-כל-ישראל: גם-אותו החטיאו, הנשים הנכריות. נ יג,כז ולכם הנשמע, לעשת את כל-הרעה הגדולה הזאת--למעל, באלהינו: להשיב, נשים נכריות. נ יג,כח ומבני יוידע בן-אלישיב הכהן הגדול, חתן לסנבלט החרני; ואבריחהו, מעלי. נ יג,כט זכרה להם, אלהי: על גאלי הכהנה, וברית הכהנה והלוים. נ יג,ל וטהרתים, מכל-נכר; ואעמידה משמרות לכהנים וללוים, איש במלאכתו. נ יג,לא ולקרבן העצים בעתים מזמנות, ולבכורים; זכרה-לי אלהי, לטובה. {ש}