זכריה

א,א בחדש, השמיני, בשנת שתים, לדריוש--היה דבר-יהוה, אל-זכריה בן-ברכיה, בן-עדו הנביא, לאמר.  א,ב קצף יהוה על-אבותיכם, קצף.  א,ג ואמרת אלהם, כה אמר יהוה צבאות, שובו אלי, נאם יהוה צבאות--ואשוב אליכם, אמר יהוה צבאות.  א,ד אל-תהיו כאבתיכם אשר קראו-אליהם הנביאים הראשנים לאמר, כה אמר יהוה צבאות, שובו נא מדרכיכם הרעים, ומעליליכם (ומעלליכם) הרעים; ולא שמעו ולא-הקשיבו אלי, נאם-יהוה.  א,ה אבותיכם, איה-הם; והנבאים--הלעולם, יחיו.  א,ו אך דברי וחקי, אשר צויתי את-עבדי הנביאים, הלוא השיגו, אבתיכם; וישובו ויאמרו, כאשר זמם יהוה צבאות לעשות לנו, כדרכינו וכמעללינו, כן עשה אתנו.  {ס}

א,ז ביום עשרים וארבעה לעשתי-עשר חדש, הוא-חדש שבט, בשנת שתים, לדריוש--היה דבר-יהוה, אל-זכריה בן-ברכיהו, בן-עדוא הנביא, לאמר.  א,ח ראיתי הלילה, והנה-איש רכב על-סוס אדם, והוא עמד, בין ההדסים אשר במצלה; ואחריו סוסים אדמים, שרקים ולבנים.  א,ט ואמר, מה-אלה אדני; ויאמר אלי, המלאך הדבר בי, אני אראך, מה-המה אלה.  א,י ויען, האיש העמד בין-ההדסים--ויאמר:  אלה אשר שלח יהוה, להתהלך בארץ.  א,יא ויענו את-מלאך יהוה, העמד בין ההדסים, ויאמרו, התהלכנו בארץ; והנה כל-הארץ, ישבת ושקטת.  א,יב ויען מלאך-יהוה, ויאמר, יהוה צבאות, עד-מתי אתה לא-תרחם את-ירושלם ואת ערי יהודה--אשר זעמתה, זה שבעים שנה.  א,יג ויען יהוה, את-המלאך הדבר בי--דברים טובים:  דברים, נחמים.  א,יד ויאמר אלי, המלאך הדבר בי, קרא לאמר, כה אמר יהוה צבאות:  קנאתי לירושלם ולציון, קנאה גדולה.  א,טו וקצף גדול אני קצף, על-הגוים השאננים, אשר אני קצפתי מעט, והמה עזרו לרעה.  א,טז לכן כה-אמר יהוה, שבתי לירושלם ברחמים--ביתי יבנה בה, נאם יהוה צבאות; וקוה (וקו) ינטה, על-ירושלם.  א,יז עוד קרא לאמר, כה אמר יהוה צבאות, עוד תפוצנה ערי, מטוב; ונחם יהוה עוד את-ציון, ובחר עוד בירושלם.  {ס}

ב,א ואשא את-עיני, וארא; והנה, ארבע קרנות.  ב,ב ואמר, אל-המלאך הדבר בי--מה-אלה; ויאמר אלי--אלה הקרנות אשר זרו את-יהודה, את-ישראל וירושלם.  {ס}

ב,ג ויראני יהוה, ארבעה חרשים.  ב,ד ואמר, מה אלה באים לעשות; ויאמר לאמר, אלה הקרנות אשר-זרו את-יהודה כפי-איש לא-נשא ראשו, ויבאו אלה להחריד אתם, לידות את-קרנות הגוים הנשאים קרן אל-ארץ יהודה לזרותה.  {ס}

ב,ה ואשא עיני וארא, והנה-איש; ובידו, חבל מדה.  ב,ו ואמר, אנה אתה הלך; ויאמר אלי, למד את-ירושלם, לראות כמה-רחבה, וכמה ארכה.  ב,ז והנה, המלאך הדבר בי--יצא; ומלאך אחר, יצא לקראתו.  ב,ח ויאמר אלו--רץ דבר אל-הנער הלז, לאמר:  פרזות תשב ירושלם, מרב אדם ובהמה בתוכה.  ב,ט ואני אהיה-לה נאם-יהוה, חומת אש סביב; ולכבוד, אהיה בתוכה.  {פ}

ב,י הוי הוי, ונסו מארץ צפון--נאם-יהוה:  כי כארבע רוחות השמים, פרשתי אתכם--נאם-יהוה.  ב,יא הוי ציון, המלטי--יושבת, בת-בבל.  {ס}

ב,יב כי כה אמר, יהוה צבאות, אחר כבוד, שלחני אל-הגוים השללים אתכם:  כי הנגע בכם, נגע בבבת עינו.  ב,יג כי הנני מניף את-ידי, עליהם, והיו שלל, לעבדיהם; וידעתם, כי-יהוה צבאות שלחני.  {ס}

ב,יד רני ושמחי, בת-ציון--כי הנני-בא ושכנתי בתוכך, נאם-יהוה.  ב,טו ונלוו גוים רבים אל-יהוה ביום ההוא, והיו לי לעם; ושכנתי בתוכך--וידעת, כי-יהוה צבאות שלחני אליך.  ב,טז ונחל יהוה את-יהודה חלקו, על אדמת הקדש; ובחר עוד, בירושלם.  ב,יז הס כל-בשר, מפני יהוה--כי נעור, ממעון קדשו.  {ס}

ג,א ויראני, את-יהושע הכהן הגדול, עמד, לפני מלאך יהוה; והשטן עמד על-ימינו, לשטנו.  ג,ב ויאמר יהוה אל-השטן, יגער יהוה בך השטן, ויגער יהוה בך, הבחר בירושלם; הלוא זה אוד, מצל מאש.  ג,ג ויהושע, היה לבש בגדים צואים; ועמד, לפני המלאך.  ג,ד ויען ויאמר, אל-העמדים לפניו לאמר, הסירו הבגדים הצאים, מעליו; ויאמר אליו, ראה העברתי מעליך עונך, והלבש אתך, מחלצות.  ג,ה ואמר, ישימו צניף טהור על-ראשו; וישימו הצניף הטהור על-ראשו, וילבשהו בגדים, ומלאך יהוה, עמד.  ג,ו ויעד מלאך יהוה, ביהושע לאמר.  ג,ז כה-אמר יהוה צבאות, אם-בדרכי תלך ואם את-משמרתי תשמר, וגם-אתה תדין את-ביתי, וגם תשמר את-חצרי--ונתתי לך מהלכים, בין העמדים האלה.  ג,ח שמע-נא יהושע הכהן הגדול, אתה ורעיך הישבים לפניך--כי-אנשי מופת, המה:  כי-הנני מביא את-עבדי, צמח.  ג,ט כי הנה האבן, אשר נתתי לפני יהושע--על-אבן אחת, שבעה עינים; הנני מפתח פתחה, נאם יהוה צבאות, ומשתי את-עון הארץ-ההיא, ביום אחד.  ג,י ביום ההוא, נאם יהוה צבאות, תקראו, איש לרעהו--אל-תחת גפן, ואל-תחת תאנה.  ד,א וישב, המלאך הדבר בי; ויעירני, כאיש אשר-יעור משנתו.  ד,ב ויאמר אלי, מה אתה ראה; ויאמר (ואמר) ראיתי והנה מנורת זהב כלה וגלה על-ראשה, ושבעה נרתיה עליה--שבעה ושבעה מוצקות, לנרות אשר על-ראשה.  ד,ג ושנים זיתים, עליה:  אחד מימין הגלה, ואחד על-שמאלה.  ד,ד ואען, ואמר, אל-המלאך הדבר בי, לאמר:  מה-אלה, אדני.  ד,ה ויען המלאך הדבר בי, ויאמר אלי, הלוא ידעת, מה-המה אלה; ואמר, לא אדני.  ד,ו ויען ויאמר אלי, לאמר, זה דבר-יהוה, אל-זרבבל לאמר:  לא בחיל, ולא בכח--כי אם-ברוחי, אמר יהוה צבאות.  ד,ז מי-אתה הר-הגדול לפני זרבבל, למישר; והוציא, את-האבן הראשה--תשאות, חן חן לה.  {פ}

ד,ח ויהי דבר-יהוה, אלי לאמר.  ד,ט ידי זרבבל, יסדו הבית הזה--וידיו תבצענה; וידעת, כי-יהוה צבאות שלחני אליכם.  ד,י כי מי בז, ליום קטנות, ושמחו וראו את-האבן הבדיל ביד זרבבל, שבעה-אלה; עיני יהוה, המה משוטטים בכל-הארץ.  ד,יא ואען, ואמר אליו:  מה-שני הזיתים האלה, על-ימין המנורה ועל-שמאולה.  ד,יב ואען שנית, ואמר אליו:  מה-שתי שבלי הזיתים, אשר ביד שני צנתרות הזהב, המריקים מעליהם, הזהב.  ד,יג ויאמר אלי לאמר, הלוא ידעת מה-אלה; ואמר, לא אדני.  ד,יד ויאמר, אלה שני בני-היצהר, העמדים, על-אדון כל-הארץ.  ה,א ואשוב, ואשא עיני ואראה; והנה, מגלה עפה.  ה,ב ויאמר אלי, מה אתה ראה; ואמר, אני ראה מגלה עפה--ארכה עשרים באמה, ורחבה עשר באמה.  ה,ג ויאמר אלי--זאת האלה, היוצאת על-פני כל-הארץ:  כי כל-הגנב, מזה כמוה נקה, וכל-הנשבע, מזה כמוה נקה.  ה,ד הוצאתיה, נאם יהוה צבאות, ובאה אל-בית הגנב, ואל-בית הנשבע בשמי לשקר; ולנה בתוך ביתו, וכלתו ואת-עציו ואת-אבניו.  ה,ה ויצא, המלאך הדבר בי; ויאמר אלי--שא נא עיניך וראה, מה היוצאת הזאת.  ה,ו ואמר, מה-היא; ויאמר, זאת האיפה היוצאת, ויאמר, זאת עינם בכל-הארץ.  ה,ז והנה ככר עפרת, נשאת; וזאת אשה אחת, יושבת בתוך האיפה.  ה,ח ויאמר זאת הרשעה, וישלך אתה אל-תוך האיפה; וישלך את-אבן העופרת, אל-פיה.  {ס}

ה,ט ואשא עיני וארא, והנה שתים נשים יוצאות ורוח בכנפיהם, ולהנה כנפים, ככנפי החסידה; ותשאנה, את-האיפה, בין הארץ, ובין השמים.  ה,י ואמר, אל-המלאך הדבר בי:  אנה המה מולכות, את-האיפה.  ה,יא ויאמר אלי, לבנות-לה בית בארץ שנער; והוכן והניחה שם, על-מכנתה.  {ס}

ו,א ואשב, ואשא עיני ואראה, והנה ארבע מרכבות יצאות, מבין שני ההרים; וההרים, הרי נחשת.  ו,ב במרכבה הראשנה, סוסים אדמים; ובמרכבה השנית, סוסים שחרים.  ו,ג ובמרכבה השלשית, סוסים לבנים; ובמרכבה, הרבעית, סוסים ברדים, אמצים.  ו,ד ואען, ואמר, אל-המלאך, הדבר בי:  מה-אלה, אדני.  ו,ה ויען המלאך, ויאמר אלי:  אלה, ארבע רוחות השמים, יוצאות, מהתיצב על-אדון כל-הארץ.  ו,ו אשר-בה הסוסים השחרים, יצאים אל-ארץ צפון, והלבנים, יצאו אל-אחריהם; והברדים--יצאו, אל-ארץ התימן.  ו,ז והאמצים יצאו, ויבקשו ללכת להתהלך בארץ, ויאמר, לכו התהלכו בארץ; ותתהלכנה, בארץ.  ו,ח ויזעק אתי, וידבר אלי לאמר:  ראה, היוצאים אל-ארץ צפון--הניחו את-רוחי, בארץ צפון.  {ס}

ו,ט ויהי דבר-יהוה, אלי לאמר.  ו,י לקוח, מאת הגולה, מחלדי, ומאת טוביה ומאת ידעיה; ובאת אתה, ביום ההוא, ובאת בית יאשיה בן-צפניה, אשר-באו מבבל.  ו,יא ולקחת כסף-וזהב, ועשית עטרות; ושמת, בראש יהושע בן-יהוצדק--הכהן הגדול.  ו,יב ואמרת אליו לאמר, כה אמר יהוה צבאות לאמר:  הנה-איש צמח שמו, ומתחתיו יצמח, ובנה, את-היכל יהוה.  ו,יג והוא יבנה את-היכל יהוה, והוא-ישא הוד, וישב ומשל, על-כסאו; והיה כהן, על-כסאו, ועצת שלום, תהיה בין שניהם.  ו,יד והעטרת, תהיה לחלם ולטוביה ולידעיה, ולחן, בן-צפניה--לזכרון, בהיכל יהוה.  ו,טו ורחוקים יבאו, ובנו בהיכל יהוה, וידעתם, כי-יהוה צבאות שלחני אליכם; והיה אם-שמוע תשמעון, בקול יהוה אלהיכם.  {ס}

ז,א ויהי בשנת ארבע, לדריוש המלך; היה דבר-יהוה אל-זכריה, בארבעה לחדש התשעי--בכסלו.  ז,ב וישלח, בית-אל, שראצר, ורגם מלך ואנשיו--לחלות, את-פני יהוה.  ז,ג לאמר, אל-הכהנים אשר לבית-יהוה צבאות, ואל-הנביאים, לאמר:  האבכה, בחדש החמשי--הנזר, כאשר עשיתי זה כמה שנים.  {פ}

ז,ד ויהי דבר-יהוה צבאות, אלי לאמר.  ז,ה אמר אל-כל-עם הארץ, ואל-הכהנים לאמר:  כי-צמתם וספוד בחמישי ובשביעי, וזה שבעים שנה--הצום צמתני, אני.  ז,ו וכי תאכלו, וכי תשתו--הלוא אתם האכלים, ואתם השתים.  ז,ז הלוא את-הדברים, אשר קרא יהוה ביד הנביאים הראשנים, בהיות ירושלם ישבת ושלוה, ועריה סביבתיה; והנגב והשפלה, ישב.  {פ}

ז,ח ויהי, דבר-יהוה, אל-זכריה, לאמר.  ז,ט כה אמר יהוה צבאות, לאמר:  משפט אמת, שפטו, וחסד ורחמים, עשו איש את-אחיו.  ז,י ואלמנה ויתום גר ועני, אל-תעשקו; ורעת איש אחיו, אל-תחשבו בלבבכם.  ז,יא וימאנו להקשיב, ויתנו כתף סררת; ואזניהם, הכבידו משמוע.  ז,יב ולבם שמו שמיר, משמוע את-התורה ואת-הדברים אשר שלח יהוה צבאות ברוחו, ביד, הנביאים הראשנים; ויהי קצף גדול, מאת יהוה צבאות.  ז,יג ויהי כאשר-קרא, ולא שמעו:  כן יקראו ולא אשמע, אמר יהוה צבאות.  ז,יד ואסערם, על כל-הגוים אשר לא-ידעום, והארץ נשמה אחריהם, מעבר ומשב; וישימו ארץ-חמדה, לשמה.  {פ}

ח,א ויהי דבר-יהוה צבאות, לאמר.  ח,ב כה אמר יהוה צבאות, קנאתי לציון קנאה גדולה; וחמה גדולה, קנאתי לה.  ח,ג כה, אמר יהוה, שבתי אל-ציון, ושכנתי בתוך ירושלם; ונקראה ירושלם עיר האמת, והר-יהוה צבאות הר הקדש.  {ס}

ח,ד כה אמר, יהוה צבאות, עד ישבו זקנים וזקנות, ברחבות ירושלם; ואיש משענתו בידו, מרב ימים.  ח,ה ורחבות העיר ימלאו, ילדים וילדות, משחקים, ברחבתיה.  {ס}

ח,ו כה אמר, יהוה צבאות, כי יפלא בעיני שארית העם הזה, בימים ההם--גם-בעיני, יפלא, נאם, יהוה צבאות.  {פ}

ח,ז כה אמר יהוה צבאות, הנני מושיע את-עמי מארץ מזרח, ומארץ, מבוא השמש.  ח,ח והבאתי אתם, ושכנו בתוך ירושלם; והיו-לי לעם, ואני אהיה להם לאלהים--באמת, ובצדקה.  {ס}

ח,ט כה-אמר, יהוה צבאות, תחזקנה ידיכם, השמעים בימים האלה את הדברים האלה--מפי, הנביאים, אשר ביום יסד בית-יהוה צבאות ההיכל, להבנות.  ח,י כי, לפני הימים ההם, שכר האדם לא נהיה, ושכר הבהמה איננה; וליוצא ולבא אין-שלום מן-הצר, ואשלח את-כל-האדם איש ברעהו.  ח,יא ועתה, לא כימים הראשנים אני, לשארית, העם הזה--נאם, יהוה צבאות.  ח,יב כי-זרע השלום, הגפן תתן פריה והארץ תתן את-יבולה, והשמים, יתנו טלם; והנחלתי, את-שארית העם הזה--את-כל-אלה.  ח,יג והיה כאשר הייתם קללה בגוים, בית יהודה ובית ישראל--כן אושיע אתכם, והייתם ברכה:  אל-תיראו, תחזקנה ידיכם.  {ס}

ח,יד כי כה אמר, יהוה צבאות, כאשר זממתי להרע לכם בהקציף אבתיכם אתי, אמר יהוה צבאות; ולא, נחמתי.  ח,טו כן שבתי זממתי בימים האלה, להיטיב את-ירושלם ואת-בית יהודה:  אל-תיראו.  ח,טז אלה הדברים, אשר תעשו:  דברו אמת, איש את-רעהו--אמת ומשפט שלום, שפטו בשעריכם.  ח,יז ואיש את-רעת רעהו, אל-תחשבו בלבבכם, ושבעת שקר, אל-תאהבו:  כי את-כל-אלה אשר שנאתי, נאם-יהוה.  {ס}

ח,יח ויהי דבר-יהוה צבאות, אלי לאמר.  ח,יט כה-אמר יהוה צבאות, צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית-יהודה לששון ולשמחה, ולמעדים, טובים; והאמת והשלום, אהבו.  {פ}

ח,כ כה אמר, יהוה צבאות:  עד אשר יבאו עמים, וישבי ערים רבות.  ח,כא והלכו יושבי אחת אל-אחת לאמר, נלכה הלוך לחלות את-פני יהוה, ולבקש, את-יהוה צבאות; אלכה, גם-אני.  ח,כב ובאו עמים רבים וגוים עצומים, לבקש את-יהוה צבאות בירושלם, ולחלות, את-פני יהוה.  {ס}

ח,כג כה-אמר, יהוה צבאות, בימים ההמה, אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשנות הגוים; והחזיקו בכנף איש יהודי לאמר, נלכה עמכם--כי שמענו, אלהים עמכם.  {ס}

ט,א משא דבר-יהוה בארץ חדרך, ודמשק מנחתו:  כי ליהוה עין אדם, וכל שבטי ישראל.  ט,ב וגם-חמת, תגבל-בה; צר וצידון, כי חכמה מאד.  ט,ג ותבן צר מצור, לה; ותצבר-כסף, כעפר, וחרוץ, כטיט חוצות.  ט,ד הנה אדני יורשנה, והכה בים חילה; והיא, באש תאכל.  ט,ה תרא אשקלון ותירא, ועזה ותחיל מאד, ועקרון, כי-הביש מבטה; ואבד מלך מעזה, ואשקלון לא תשב.  ט,ו וישב ממזר, באשדוד; והכרתי, גאון פלשתים.  ט,ז והסרתי דמיו מפיו, ושקציו מבין שניו, ונשאר גם-הוא, לאלהינו; והיה כאלף ביהודה, ועקרון כיבוסי.  ט,ח וחניתי לביתי מצבה מעבר ומשב, ולא-יעבר עליהם עוד נגש:  כי עתה, ראיתי בעיני.  {ס}

ט,ט גילי מאד בת-ציון, הריעי בת ירושלם, הנה מלכך יבוא לך, צדיק ונושע הוא; עני ורכב על-חמור, ועל-עיר בן-אתנות.  ט,י והכרתי-רכב מאפרים, וסוס מירושלם, ונכרתה קשת מלחמה, ודבר שלום לגוים; ומשלו מים עד-ים, ומנהר עד-אפסי-ארץ.  ט,יא גם-את בדם-בריתך, שלחתי אסיריך מבור, אין מים, בו.  ט,יב שובו, לבצרון, אסירי, התקוה; גם-היום, מגיד משנה אשיב לך.  ט,יג כי-דרכתי לי יהודה, קשת מלאתי אפרים, ועוררתי בניך ציון, על-בניך יון; ושמתיך, כחרב גבור.  ט,יד ויהוה עליהם יראה, ויצא כברק חצו; ואדני יהוה בשופר יתקע, והלך בסערות תימן.  ט,טו יהוה צבאות, יגן עליהם, ואכלו וכבשו אבני-קלע, ושתו המו כמו-יין; ומלאו, כמזרק--כזויות, מזבח.  ט,טז והושיעם יהוה אלהיהם, ביום ההוא--כצאן עמו:  כי, אבני-נזר, מתנוססות, על-אדמתו.  ט,יז כי מה-טובו, ומה-יפיו--דגן, בחורים, ותירוש, ינובב בתלות.  י,א שאלו מיהוה מטר בעת מלקוש, יהוה עשה חזיזים; ומטר-גשם יתן להם, לאיש עשב בשדה.  י,ב כי התרפים דברו-און, והקוסמים חזו שקר, וחלמות השוא ידברו, הבל ינחמון; על-כן נסעו כמו-צאן, יענו כי-אין רעה.  {פ}

י,ג על-הרעים חרה אפי, ועל-העתודים אפקוד:  כי-פקד יהוה צבאות את-עדרו, את-בית יהודה, ושם אותם, כסוס הודו במלחמה.  י,ד ממנו פנה ממנו יתד, ממנו קשת מלחמה; ממנו יצא כל-נוגש, יחדו.  י,ה והיו כגברים בוסים בטיט חוצות, במלחמה, ונלחמו, כי יהוה עמם; והבישו, רכבי סוסים.  י,ו וגברתי את-בית יהודה, ואת-בית יוסף אושיע, והושבותים כי רחמתים, והיו כאשר לא-זנחתים:  כי, אני יהוה אלהיהם--ואענם.  י,ז והיו כגבור אפרים, ושמח לבם כמו-יין; ובניהם יראו ושמחו, יגל לבם ביהוה.  י,ח אשרקה להם ואקבצם, כי פדיתים; ורבו, כמו רבו.  י,ט ואזרעם, בעמים, ובמרחקים, יזכרוני; וחיו את-בניהם, ושבו.  י,י והשבותים מארץ מצרים, ומאשור אקבצם; ואל-ארץ גלעד ולבנון אביאם, ולא ימצא להם.  י,יא ועבר בים צרה, והכה בים גלים, והבישו, כל מצולות יאר; והורד גאון אשור, ושבט מצרים יסור.  י,יב וגברתים, ביהוה, ובשמו, יתהלכו:  נאם, יהוה.  {פ}

יא,א פתח לבנון, דלתיך; ותאכל אש, בארזיך.  יא,ב הילל ברוש כי-נפל ארז, אשר אדרים שדדו; הילילו אלוני בשן, כי ירד יער הבצור (הבציר).  יא,ג קול יללת הרעים, כי שדדה אדרתם; קול שאגת כפירים, כי שדד גאון הירדן.  {פ}

יא,ד כה אמר, יהוה אלהי:  רעה, את-צאן ההרגה.  יא,ה אשר קניהן יהרגן, ולא יאשמו, ומכריהן יאמר, ברוך יהוה ואעשר; ורעיהם, לא יחמול עליהן.  יא,ו כי לא אחמול עוד, על-ישבי הארץ--נאם-יהוה; והנה אנכי ממציא את-האדם, איש ביד-רעהו וביד מלכו, וכתתו את-הארץ, ולא אציל מידם.  יא,ז וארעה את-צאן ההרגה, לכן עניי הצאן; ואקח-לי שני מקלות, לאחד קראתי נעם ולאחד קראתי חבלים, וארעה, את-הצאן.  יא,ח ואכחד את-שלשת הרעים, בירח אחד; ותקצר נפשי בהם, וגם-נפשם בחלה בי.  יא,ט ואמר, לא ארעה אתכם; המתה תמות, והנכחדת תכחד, והנשארות, תאכלנה אשה את-בשר רעותה.  יא,י ואקח את-מקלי את-נעם, ואגדע אתו--להפיר, את-בריתי, אשר כרתי, את-כל-העמים.  יא,יא ותפר, ביום ההוא; וידעו כן עניי הצאן, השמרים אתי, כי דבר-יהוה, הוא.  {ס}

יא,יב ואמר אליהם, אם-טוב בעיניכם הבו שכרי--ואם-לא חדלו; וישקלו את-שכרי, שלשים כסף.  יא,יג ויאמר יהוה אלי, השליכהו אל-היוצר, אדר היקר, אשר יקרתי מעליהם; ואקחה שלשים הכסף, ואשליך אתו בית יהוה אל-היוצר.  יא,יד ואגדע את-מקלי השני, את החבלים--להפר, את-האחוה, בין יהודה, ובין ישראל.  {פ}

יא,טו ויאמר יהוה, אלי:  עוד קח-לך, כלי רעה אולי.  יא,טז כי הנה-אנכי מקים רעה בארץ, הנכחדות לא-יפקד הנער לא-יבקש, והנשברת, לא ירפא; הנצבה, לא יכלכל, ובשר הבריאה יאכל, ופרסיהן יפרק.  יא,יז הוי רעי האליל עזבי הצאן, חרב על-זרועו ועל-עין ימינו; זרעו יבוש תיבש, ועין ימינו כהה תכהה.  {פ}

יב,א משא דבר-יהוה, על-ישראל:  נאם-יהוה, נטה שמים ויסד ארץ, ויצר רוח-אדם, בקרבו.  יב,ב הנה אנכי שם את-ירושלם סף-רעל, לכל-העמים--סביב; וגם על-יהודה יהיה במצור, על-ירושלם.  יב,ג והיה ביום-ההוא אשים את-ירושלם אבן מעמסה, לכל-העמים--כל-עמסיה, שרוט ישרטו; ונאספו עליה, כל גויי הארץ.  יב,ד ביום ההוא נאם-יהוה, אכה כל-סוס בתמהון, ורכבו, בשגעון; ועל-בית יהודה, אפקח את-עיני, וכל סוס העמים, אכה בעורון.  יב,ה ואמרו אלפי יהודה, בלבם:  אמצה לי ישבי ירושלם, ביהוה צבאות אלהיהם.  יב,ו ביום ההוא אשים את-אלפי יהודה ככיור אש בעצים, וכלפיד אש בעמיר, ואכלו על-ימין ועל-שמאול את-כל-העמים, סביב; וישבה ירושלם עוד תחתיה, בירושלם.  יב,ז והושע יהוה את-אהלי יהודה, בראשנה:  למען לא-תגדל תפארת בית-דויד, ותפארת ישב ירושלם--על-יהודה.  יב,ח ביום ההוא, יגן יהוה בעד יושב ירושלם, והיה הנכשל בהם ביום ההוא, כדויד; ובית דויד כאלהים, כמלאך יהוה לפניהם.  יב,ט והיה, ביום ההוא; אבקש, להשמיד את-כל-הגוים, הבאים, על-ירושלם.  יב,י ושפכתי על-בית דויד ועל יושב ירושלם, רוח חן ותחנונים, והביטו אלי, את אשר-דקרו; וספדו עליו, כמספד על-היחיד, והמר עליו, כהמר על-הבכור.  יב,יא ביום ההוא, יגדל המספד בירושלם, כמספד הדדרמון, בבקעת מגדון.  יב,יב וספדה הארץ, משפחות משפחות לבד:  משפחת בית-דויד לבד, ונשיהם לבד--משפחת בית-נתן לבד, ונשיהם לבד.  יב,יג משפחת בית-לוי לבד, ונשיהם לבד; משפחת השמעי לבד, ונשיהם לבד.  יב,יד כל, המשפחות הנשארות--משפחת משפחת, לבד; ונשיהם, לבד.  יג,א ביום ההוא, יהיה מקור נפתח, לבית דויד, ולישבי ירושלם--לחטאת, ולנדה.  יג,ב והיה ביום ההוא נאם יהוה צבאות, אכרית את-שמות העצבים מן-הארץ, ולא יזכרו, עוד; וגם את-הנביאים ואת-רוח הטמאה, אעביר מן-הארץ.  יג,ג והיה, כי-ינבא איש עוד, ואמרו אליו אביו ואמו ילדיו לא תחיה, כי שקר דברת בשם יהוה; ודקרהו אביהו ואמו ילדיו, בהנבאו.  יג,ד והיה ביום ההוא, יבשו הנביאים איש מחזינו--בהנבאתו; ולא ילבשו אדרת שער, למען כחש.  יג,ה ואמר, לא נביא אנכי:  איש-עבד אדמה אנכי, כי אדם הקנני מנעורי.  יג,ו ואמר אליו, מה המכות האלה בין ידיך; ואמר, אשר הכיתי בית מאהבי.  {פ}

יג,ז חרב, עורי על-רעי ועל-גבר עמיתי--נאם, יהוה צבאות; הך את-הרעה ותפוצין הצאן, והשבתי ידי על-הצערים.  יג,ח והיה בכל-הארץ, נאם-יהוה, פי-שנים בה, יכרתו יגועו; והשלשית, יותר בה.  יג,ט והבאתי את-השלשית, באש, וצרפתים כצרף את-הכסף, ובחנתים כבחן את-הזהב; הוא יקרא בשמי, ואני אענה אתו--אמרתי עמי הוא, והוא יאמר יהוה אלהי.  {פ}

יד,א הנה יום-בא, ליהוה; וחלק שללך, בקרבך.  יד,ב ואספתי את-כל-הגוים אל-ירושלם, למלחמה, ונלכדה העיר ונשסו הבתים, והנשים תשגלנה (תשכבנה); ויצא חצי העיר, בגולה, ויתר העם, לא יכרת מן-העיר.  יד,ג ויצא יהוה, ונלחם בגוים ההם, כיום הלחמו, ביום קרב.  יד,ד ועמדו רגליו ביום-ההוא על-הר הזיתים אשר על-פני ירושלם, מקדם, ונבקע הר הזיתים מחציו מזרחה וימה, גיא גדולה מאד; ומש חצי ההר צפונה, וחציו-נגבה.  יד,ה ונסתם גיא-הרי, כי-יגיע גי-הרים אל-אצל, ונסתם כאשר נסתם מפני הרעש, בימי עזיה מלך-יהודה; ובא יהוה אלהי, כל-קדשים עמך.  יד,ו והיה, ביום ההוא; לא-יהיה אור, יקרות יקפאון (וקפאון).  יד,ז והיה יום-אחד, הוא יודע ליהוה--לא-יום ולא-לילה; והיה לעת-ערב, יהיה-אור.  יד,ח והיה ביום ההוא, יצאו מים-חיים מירושלם, חצים אל-הים הקדמוני, וחצים אל-הים האחרון:  בקיץ ובחרף, יהיה.  יד,ט והיה יהוה למלך, על-כל-הארץ; ביום ההוא, יהיה יהוה אחד--ושמו אחד.  יד,י יסוב כל-הארץ כערבה מגבע לרמון, נגב ירושלם; וראמה וישבה תחתיה למשער בנימן, עד-מקום שער הראשון עד-שער הפנים, ומגדל חננאל, עד יקבי המלך.  יד,יא וישבו בה, וחרם לא יהיה-עוד; וישבה ירושלם, לבטח.  {ס}

יד,יב וזאת תהיה המגפה, אשר יגף יהוה את-כל-העמים, אשר צבאו, על-ירושלם; המק בשרו, והוא עמד על-רגליו, ועיניו תמקנה בחריהן, ולשונו תמק בפיהם.  יד,יג והיה ביום ההוא, תהיה מהומת-יהוה רבה בהם; והחזיקו, איש יד רעהו, ועלתה ידו, על-יד רעהו.  יד,יד וגם-יהודה--תלחם, בירושלם; ואסף חיל כל-הגוים סביב, זהב וכסף ובגדים--לרב מאד.  יד,טו וכן תהיה מגפת הסוס, הפרד הגמל והחמור, וכל-הבהמה, אשר יהיה במחנות ההמה--כמגפה, הזאת.  יד,טז והיה, כל-הנותר מכל-הגוים, הבאים, על-ירושלם; ועלו מדי שנה בשנה, להשתחות למלך יהוה צבאות, ולחג, את-חג הסכות.  יד,יז והיה אשר לא-יעלה מאת משפחות הארץ, אל-ירושלם, להשתחות, למלך יהוה צבאות--ולא עליהם, יהיה הגשם.  יד,יח ואם-משפחת מצרים לא-תעלה ולא באה, ולא עליהם; תהיה המגפה, אשר יגף יהוה את-הגוים, אשר לא יעלו, לחג את-חג הסכות.  יד,יט זאת תהיה, חטאת מצרים; וחטאת, כל-הגוים, אשר לא יעלו, לחג את-חג הסכות.  יד,כ ביום ההוא, יהיה על-מצלות הסוס, קדש, ליהוה; והיה הסירות בבית יהוה, כמזרקים לפני המזבח.  יד,כא והיה כל-סיר בירושלם וביהודה, קדש ליהוה צבאות, ובאו כל-הזבחים, ולקחו מהם ובשלו בהם; ולא-יהיה כנעני עוד בבית-יהוה צבאות, ביום ההוא.  {ש}