עמוס

א,א דברי עמוס, אשר-היה בנקדים מתקוע:  אשר חזה על-ישראל בימי עזיה מלך-יהודה, ובימי ירבעם בן-יואש מלך ישראל--שנתים, לפני הרעש.  א,ב ויאמר--יהוה מציון ישאג, ומירושלם יתן קולו; ואבלו נאות הרעים, ויבש ראש הכרמל.  {פ}

א,ג כה, אמר יהוה, על-שלשה פשעי דמשק, ועל-ארבעה לא אשיבנו:  על-דושם בחרצות הברזל, את-הגלעד.  א,ד ושלחתי אש, בבית חזאל; ואכלה, ארמנות בן-הדד.  א,ה ושברתי, בריח דמשק, והכרתי יושב מבקעת-און, ותומך שבט מבית עדן; וגלו עם-ארם קירה, אמר יהוה.  {פ}

א,ו כה, אמר יהוה, על-שלשה פשעי עזה, ועל-ארבעה לא אשיבנו:  על-הגלותם גלות שלמה, להסגיר לאדום.  א,ז ושלחתי אש, בחומת עזה; ואכלה, ארמנתיה.  א,ח והכרתי יושב מאשדוד, ותומך שבט מאשקלון; והשיבותי ידי על-עקרון, ואבדו שארית פלשתים--אמר, אדני יהוה.  {פ}

א,ט כה, אמר יהוה, על-שלשה פשעי-צר, ועל-ארבעה לא אשיבנו:  על-הסגירם גלות שלמה, לאדום, ולא זכרו, ברית אחים.  א,י ושלחתי אש, בחומת צר; ואכלה, ארמנותיה.  {פ}

א,יא כה, אמר יהוה, על-שלשה פשעי אדום, ועל-ארבעה לא אשיבנו:  על-רדפו בחרב אחיו, ושחת רחמיו, ויטרף לעד אפו, ועברתו שמרה נצח.  א,יב ושלחתי אש, בתימן; ואכלה, ארמנות בצרה.  {פ}

א,יג כה, אמר יהוה, על-שלשה פשעי בני-עמון, ועל-ארבעה לא אשיבנו:  על-בקעם הרות הגלעד, למען הרחיב את-גבולם.  א,יד והצתי אש בחומת רבה, ואכלה ארמנותיה; בתרועה ביום מלחמה, בסער ביום סופה.  א,טו והלך מלכם, בגולה; הוא ושריו יחדו, אמר יהוה.  {פ}

ב,א כה, אמר יהוה, על-שלשה פשעי מואב, ועל-ארבעה לא אשיבנו:  על-שרפו עצמות מלך-אדום, לשיד.  ב,ב ושלחתי-אש במואב, ואכלה ארמנות הקריות; ומת בשאון מואב, בתרועה בקול שופר.  ב,ג והכרתי שופט, מקרבה; וכל-שריה אהרוג עמו, אמר יהוה.  {פ}

ב,ד כה, אמר יהוה, על-שלשה פשעי יהודה, ועל-ארבעה לא אשיבנו:  על-מאסם את-תורת יהוה, וחקיו לא שמרו, ויתעום כזביהם, אשר-הלכו אבותם אחריהם.  ב,ה ושלחתי אש, ביהודה; ואכלה, ארמנות ירושלם.  {פ}

ב,ו כה, אמר יהוה, על-שלשה פשעי ישראל, ועל-ארבעה לא אשיבנו:  על-מכרם בכסף צדיק, ואביון בעבור נעלים.  ב,ז השאפים על-עפר-ארץ בראש דלים, ודרך ענוים יטו; ואיש ואביו, ילכו אל-הנערה, למען חלל, את-שם קדשי.  ב,ח ועל-בגדים חבלים יטו, אצל כל-מזבח; ויין ענושים ישתו, בית אלהיהם.  ב,ט ואנכי השמדתי את-האמרי, מפניהם, אשר כגבה ארזים גבהו, וחסן הוא כאלונים; ואשמיד פריו ממעל, ושרשיו מתחת.  ב,י ואנכי העליתי אתכם, מארץ מצרים; ואולך אתכם במדבר ארבעים שנה, לרשת את-ארץ האמרי.  ב,יא ואקים מבניכם לנביאים, ומבחוריכם לנזרים; האף אין-זאת בני ישראל, נאם-יהוה.  ב,יב ותשקו את-הנזרים, יין; ועל-הנביאים צויתם לאמר, לא תנבאו.  ב,יג הנה אנכי מעיק, תחתיכם, כאשר תעיק העגלה, המלאה לה עמיר.  ב,יד ואבד מנוס מקל, וחזק לא-יאמץ כחו; וגבור, לא-ימלט נפשו.  ב,טו ותפש הקשת לא יעמד, וקל ברגליו לא ימלט; ורכב הסוס, לא ימלט נפשו.  ב,טז ואמיץ לבו, בגבורים--ערום ינוס ביום-ההוא, נאם-יהוה.  {פ}

ג,א שמעו את-הדבר הזה, אשר דבר יהוה עליכם--בני ישראל:  על כל-המשפחה, אשר העליתי מארץ מצרים לאמר.  ג,ב רק אתכם ידעתי, מכל משפחות האדמה; על-כן אפקד עליכם, את כל-עונתיכם.  ג,ג הילכו שנים, יחדו, בלתי, אם-נועדו.  ג,ד הישאג אריה ביער, וטרף אין לו; היתן כפיר קולו ממענתו, בלתי אם-לכד.  ג,ה התפל צפור על-פח הארץ, ומוקש אין לה; היעלה-פח, מן-האדמה, ולכוד, לא ילכוד.  ג,ו אם-יתקע שופר בעיר, ועם לא יחרדו; אם-תהיה רעה בעיר, ויהוה לא עשה.  ג,ז כי לא יעשה אדני יהוה, דבר, כי אם-גלה סודו, אל-עבדיו הנביאים.  ג,ח אריה שאג, מי לא יירא; אדני יהוה דבר, מי לא ינבא.  ג,ט השמיעו על-ארמנות באשדוד, ועל-ארמנות בארץ מצרים; ואמרו, האספו על-הרי שמרון, וראו מהומת רבות בתוכה, ועשוקים בקרבה.  ג,י ולא-ידעו עשות-נכחה, נאם-יהוה; האוצרים חמס ושד, בארמנותיהם.  {פ}

ג,יא לכן, כה אמר אדני יהוה, צר, וסביב הארץ; והוריד ממך עזך, ונבזו ארמנותיך.  ג,יב כה, אמר יהוה, כאשר יציל הרעה מפי הארי שתי כרעים, או בדל-אזן--כן ינצלו בני ישראל, הישבים בשמרון, בפאת מטה, ובדמשק ערש.  ג,יג שמעו והעידו, בבית יעקב--נאם-אדני יהוה, אלהי הצבאות.  ג,יד כי, ביום פקדי פשעי-ישראל--עליו:  ופקדתי, על-מזבחות בית-אל, ונגדעו קרנות המזבח, ונפלו לארץ.  ג,טו והכיתי בית-החרף, על-בית הקיץ; ואבדו בתי השן, וספו בתים רבים--נאם-יהוה.  {ס}

ד,א שמעו הדבר הזה, פרות הבשן אשר בהר שמרון, העשקות דלים, הרצצות אביונים; האמרת לאדניהם, הביאה ונשתה.  ד,ב נשבע אדני יהוה בקדשו, כי הנה ימים באים עליכם; ונשא אתכם בצנות, ואחריתכן בסירות דוגה.  ד,ג ופרצים תצאנה, אשה נגדה; והשלכתנה ההרמונה, נאם-יהוה.  ד,ד באו בית-אל ופשעו, הגלגל הרבו לפשע; והביאו לבקר זבחיכם, לשלשת ימים מעשרתיכם.  ד,ה וקטר מחמץ תודה, וקראו נדבות השמיעו:  כי כן אהבתם בני ישראל, נאם אדני יהוה.  ד,ו וגם-אני נתתי לכם נקיון שנים, בכל-עריכם, וחסר לחם, בכל מקומתיכם; ולא-שבתם עדי, נאם-יהוה.  ד,ז וגם אנכי מנעתי מכם את-הגשם, בעוד שלשה חדשים לקציר, והמטרתי על-עיר אחת, ועל-עיר אחת לא אמטיר; חלקה אחת תמטר, וחלקה אשר-לא-תמטיר עליה תיבש.  ד,ח ונעו שתים שלש ערים אל-עיר אחת, לשתות מים--ולא ישבעו; ולא-שבתם עדי, נאם-יהוה.  ד,ט הכיתי אתכם, בשדפון ובירקון--הרבות גנותיכם וכרמיכם ותאניכם וזיתיכם, יאכל הגזם; ולא-שבתם עדי, נאם-יהוה.  {ס}

ד,י שלחתי בכם דבר, בדרך מצרים--הרגתי בחרב בחוריכם, עם שבי סוסיכם; ואעלה באש מחניכם, ובאפכם, ולא-שבתם עדי, נאם-יהוה.  ד,יא הפכתי בכם, כמהפכת אלהים את-סדם ואת-עמרה, ותהיו, כאוד מצל משרפה; ולא-שבתם עדי, נאם-יהוה.  ד,יב לכן, כה אעשה-לך ישראל:  עקב כי-זאת אעשה-לך, הכון לקראת-אלהיך ישראל.  ד,יג כי הנה יוצר הרים וברא רוח, ומגיד לאדם מה-שחו, עשה שחר עיפה, ודרך על-במתי ארץ--יהוה אלהי-צבאות, שמו.  {פ}

ה,א שמעו את-הדבר הזה, אשר אנכי נשא עליכם קינה--בית ישראל.  ה,ב נפלה לא-תוסיף קום, בתולת ישראל; נטשה על-אדמתה, אין מקימה.  ה,ג כי כה אמר אדני יהוה, העיר היצאת אלף תשאיר מאה; והיוצאת מאה תשאיר עשרה, לבית ישראל.  ה,ד כי כה אמר יהוה, לבית ישראל:  דרשוני, וחיו.  ה,ה ואל-תדרשו, בית-אל, והגלגל לא תבאו, ובאר שבע לא תעברו:  כי הגלגל גלה יגלה, ובית-אל יהיה לאון.  ה,ו דרשו את-יהוה, וחיו:  פן-יצלח כאש בית יוסף, ואכלה ואין-מכבה לבית-אל.  ה,ז ההפכים ללענה, משפט; וצדקה, לארץ הניחו.  ה,ח עשה כימה וכסיל, והפך לבקר צלמות, ויום, לילה החשיך; הקורא למי-הים, וישפכם על-פני הארץ--יהוה שמו.  ה,ט המבליג שד, על-עז; ושד, על-מבצר יבוא.  ה,י שנאו בשער, מוכיח; ודבר תמים, יתעבו.  ה,יא לכן יען בושסכם על-דל, ומשאת-בר תקחו ממנו--בתי גזית בניתם, ולא-תשבו בם; כרמי-חמד נטעתם, ולא תשתו את-יינם.  ה,יב כי ידעתי רבים פשעיכם, ועצמים חטאתיכם; צררי צדיק לקחי כפר, ואביונים בשער הטו.  ה,יג לכן, המשכיל בעת ההיא--ידם:  כי עת רעה, היא.  ה,יד דרשו-טוב ואל-רע, למען תחיו; ויהי-כן יהוה אלהי-צבאות, אתכם--כאשר אמרתם.  ה,טו שנאו-רע ואהבו טוב, והציגו בשער משפט; אולי, יחנן יהוה אלהי-צבאות--שארית יוסף.  {ס}

ה,טז לכן כה-אמר יהוה אלהי צבאות, אדני, בכל-רחבות מספד, ובכל-חוצות יאמרו הו-הו; וקראו אכר אל-אבל, ומספד אל-יודעי נהי.  ה,יז ובכל-כרמים, מספד:  כי-אעבר בקרבך, אמר יהוה.  {פ}

ה,יח הוי המתאוים, את-יום יהוה:  למה-זה לכם יום יהוה, הוא-חשך ולא-אור.  ה,יט כאשר ינוס איש מפני הארי, ופגעו הדב; ובא הבית--וסמך ידו על-הקיר, ונשכו הנחש.  ה,כ הלא-חשך יום יהוה, ולא-אור; ואפל, ולא-נגה לו.  ה,כא שנאתי מאסתי, חגיכם; ולא אריח, בעצרתיכם.  ה,כב כי אם-תעלו-לי עלות ומנחתיכם, לא ארצה; ושלם מריאיכם, לא אביט.  ה,כג הסר מעלי, המון שריך; וזמרת נבליך, לא אשמע.  ה,כד ויגל כמים, משפט; וצדקה, כנחל איתן.  ה,כה הזבחים ומנחה הגשתם-לי במדבר, ארבעים שנה--בית ישראל.  ה,כו ונשאתם, את סכות מלככם, ואת, כיון צלמיכם--כוכב, אלהיכם, אשר עשיתם, לכם.  ה,כז והגליתי אתכם, מהלאה לדמשק:  אמר יהוה אלהי-צבאות, שמו.  {פ}

ו,א הוי השאננים בציון, והבטחים בהר שמרון; נקבי ראשית הגוים, ובאו להם בית ישראל.  ו,ב עברו כלנה וראו, ולכו משם חמת רבה; ורדו גת-פלשתים, הטובים מן-הממלכות האלה--אם-רב גבולם, מגבלכם.  ו,ג המנדים, ליום רע; ותגשון, שבת חמס.  ו,ד השכבים על-מטות שן, וסרחים על-ערשותם; ואכלים כרים מצאן, ועגלים מתוך מרבק.  ו,ה הפרטים, על-פי הנבל, כדויד, חשבו להם כלי-שיר.  ו,ו השתים במזרקי יין, וראשית שמנים ימשחו; ולא נחלו, על-שבר יוסף.  ו,ז לכן עתה יגלו, בראש גלים; וסר, מרזח סרוחים.  ו,ח נשבע אדני יהוה בנפשו, נאם-יהוה אלהי צבאות, מתאב אנכי את-גאון יעקב, וארמנתיו שנאתי; והסגרתי, עיר ומלאה.  ו,ט והיה, אם-יותרו עשרה אנשים בבית אחד--ומתו.  ו,י ונשאו דודו ומסרפו, להוציא עצמים מן-הבית, ואמר לאשר בירכתי הבית העוד עמך, ואמר אפס; ואמר הס, כי לא להזכיר בשם יהוה.  {ס}

ו,יא כי-הנה יהוה מצוה, והכה הבית הגדול רסיסים; והבית הקטן, בקעים.  ו,יב הירצון בסלע סוסים, אם-יחרוש בבקרים:  כי-הפכתם לראש משפט, ופרי צדקה ללענה.  ו,יג השמחים, ללא דבר:  האמרים--הלוא בחזקנו, לקחנו לנו קרנים.  ו,יד כי הנני מקים עליכם בית ישראל, נאם-יהוה אלהי הצבאות--גוי; ולחצו אתכם מלבוא חמת, עד-נחל הערבה.  {פ}

ז,א כה הראני, אדני יהוה, והנה יוצר גבי, בתחלת עלות הלקש; והנה-לקש--אחר, גזי המלך.  ז,ב והיה, אם-כלה לאכול את-עשב הארץ, ואמר אדני יהוה סלח-נא, מי יקום יעקב:  כי קטן, הוא.  ז,ג נחם יהוה, על-זאת:  לא תהיה, אמר יהוה.  ז,ד כה הראני אדני יהוה, והנה קרא לרב באש אדני יהוה; ותאכל את-תהום רבה, ואכלה את-החלק.  ז,ה ואמר, אדני יהוה חדל-נא--מי יקום, יעקב:  כי קטן, הוא.  ז,ו נחם יהוה, על-זאת; גם-היא לא תהיה, אמר אדני יהוה.  {פ}

ז,ז כה הראני, והנה אדני נצב על-חומת אנך; ובידו, אנך.  ז,ח ויאמר יהוה אלי, מה-אתה ראה עמוס, ואמר, אנך; ויאמר אדני, הנני שם אנך בקרב עמי ישראל--לא-אוסיף עוד, עבור לו.  ז,ט ונשמו במות ישחק, ומקדשי ישראל יחרבו; וקמתי על-בית ירבעם, בחרב.  {ס}

ז,י וישלח, אמציה כהן בית-אל, אל-ירבעם מלך-ישראל, לאמר:  קשר עליך עמוס, בקרב בית ישראל--לא-תוכל הארץ, להכיל את-כל-דבריו.  ז,יא כי-כה אמר עמוס, בחרב ימות ירבעם; וישראל--גלה יגלה, מעל אדמתו.  {ס}

ז,יב ויאמר אמציה, אל-עמוס, חזה, לך ברח-לך אל-ארץ יהודה; ואכל-שם לחם, ושם תנבא.  ז,יג ובית-אל, לא-תוסיף עוד להנבא:  כי מקדש-מלך הוא, ובית ממלכה הוא.  ז,יד ויען עמוס, ויאמר אל-אמציה, לא-נביא אנכי, ולא בן-נביא אנכי:  כי-בוקר אנכי, ובולס שקמים.  ז,טו ויקחני יהוה, מאחרי הצאן; ויאמר אלי יהוה, לך הנבא אל-עמי ישראל.  ז,טז ועתה, שמע דבר-יהוה:  אתה אמר, לא תנבא על-ישראל, ולא תטיף, על-בית ישחק.  ז,יז לכן כה-אמר יהוה, אשתך בעיר תזנה ובניך ובנתיך בחרב יפלו, ואדמתך, בחבל תחלק; ואתה, על-אדמה טמאה תמות, וישראל, גלה יגלה מעל אדמתו.  {פ}

ח,א כה הראני, אדני יהוה; והנה, כלוב קיץ.  ח,ב ויאמר, מה-אתה ראה עמוס, ואמר, כלוב קיץ; ויאמר יהוה אלי, בא הקץ אל-עמי ישראל--לא-אוסיף עוד, עבור לו.  ח,ג והילילו שירות היכל, ביום ההוא--נאם, אדני יהוה:  רב הפגר, בכל-מקום השליך הס.  {פ}

ח,ד שמעו-זאת, השאפים אביון; ולשבית, ענוי- (עניי-) ארץ.  ח,ה לאמר, מתי יעבר החדש ונשבירה שבר, והשבת, ונפתחה-בר--להקטין איפה ולהגדיל שקל, ולעות מאזני מרמה.  ח,ו לקנות בכסף דלים, ואביון בעבור נעלים; ומפל בר, נשביר.  ח,ז נשבע יהוה, בגאון יעקב; אם-אשכח לנצח, כל-מעשיהם.  ח,ח העל זאת לא-תרגז הארץ, ואבל כל-יושב בה; ועלתה כאר כלה, ונגרשה ונשקה (ונשקעה) כיאור מצרים.  {פ}

ח,ט והיה ביום ההוא, נאם אדני יהוה, והבאתי השמש, בצהרים; והחשכתי לארץ, ביום אור.  ח,י והפכתי חגיכם לאבל, וכל-שיריכם לקינה, והעליתי על-כל-מתנים שק, ועל-כל-ראש קרחה; ושמתיה כאבל יחיד, ואחריתה כיום מר.  {פ}

ח,יא הנה ימים באים, נאם אדני יהוה, והשלחתי רעב, בארץ:  לא-רעב ללחם, ולא-צמא למים--כי אם-לשמע, את דברי יהוה.  ח,יב ונעו מים עד-ים, ומצפון ועד-מזרח; ישוטטו לבקש את-דבר-יהוה, ולא ימצאו.  ח,יג ביום ההוא תתעלפנה הבתולת היפות, והבחורים--בצמא.  ח,יד הנשבעים, באשמת שמרון, ואמרו חי אלהיך דן, וחי דרך באר-שבע; ונפלו, ולא-יקומו עוד.  {ס}

ט,א ראיתי את-אדני נצב על-המזבח, ויאמר הך הכפתור וירעשו הספים ובצעם בראש כלם, ואחריתם, בחרב אהרג:  לא-ינוס להם נס, ולא-ימלט להם פליט.  ט,ב אם-יחתרו בשאול, משם ידי תקחם; ואם-יעלו, השמים--משם, אורידם.  ט,ג ואם-יחבאו בראש הכרמל, משם אחפש ולקחתים; ואם-יסתרו מנגד עיני, בקרקע הים--משם אצוה את-הנחש, ונשכם.  ט,ד ואם-ילכו בשבי לפני איביהם, משם אצוה את-החרב והרגתם; ושמתי עיני עליהם לרעה, ולא לטובה.  ט,ה ואדני יהוה הצבאות, הנוגע בארץ ותמוג, ואבלו, כל-יושבי בה; ועלתה כיאר כלה, ושקעה כיאר מצרים.  ט,ו הבונה בשמים מעלותו, ואגדתו על-ארץ יסדה; הקרא למי-הים, וישפכם על-פני הארץ--יהוה שמו.  ט,ז הלוא כבני כשיים אתם לי בני ישראל, נאם-יהוה:  הלוא את-ישראל, העליתי מארץ מצרים, ופלשתיים מכפתור, וארם מקיר.  ט,ח הנה עיני אדני יהוה, בממלכה החטאה, והשמדתי אתה, מעל פני האדמה:  אפס, כי לא השמיד אשמיד את-בית יעקב--נאם-יהוה.  ט,ט כי-הנה אנכי מצוה, והנעותי בכל-הגוים את-בית ישראל, כאשר ינוע בכברה, ולא-יפול צרור ארץ.  ט,י בחרב ימותו, כל חטאי עמי:  האמרים, לא-תגיש ותקדים בעדינו--הרעה.  ט,יא ביום ההוא, אקים את-סכת דויד הנפלת; וגדרתי את-פרציהן, והרסתיו אקים, ובניתיה, כימי עולם.  ט,יב למען יירשו את-שארית אדום, וכל-הגוים, אשר-נקרא שמי, עליהם:  נאם-יהוה, עשה זאת.  {פ}

ט,יג הנה ימים באים, נאם-יהוה, ונגש חורש בקצר, ודרך ענבים במשך הזרע; והטיפו ההרים עסיס, וכל-הגבעות תתמוגגנה.  ט,יד ושבתי, את-שבות עמי ישראל, ובנו ערים נשמות וישבו, ונטעו כרמים ושתו את-יינם; ועשו גנות, ואכלו את-פריהם.  ט,טו ונטעתים, על-אדמתם; ולא ינתשו עוד, מעל אדמתם אשר נתתי להם--אמר, יהוה אלהיך.  {ש}