א,א דברי קהלת בן-דוד, מלך בירושלם. א,ב הבל הבלים אמר קהלת, הבל הבלים הכל הבל. א,ג מה-יתרון, לאדם: בכל-עמלו--שיעמל, תחת השמש. א,ד דור הלך ודור בא, והארץ לעולם עמדת. א,ה וזרח השמש, ובא השמש; ואל-מקומו--שואף זורח הוא, שם. א,ו הולך, אל-דרום, וסובב, אל-צפון; סובב סבב הולך הרוח, ועל-סביבתיו שב הרוח. א,ז כל-הנחלים הלכים אל-הים, והים איננו מלא; אל-מקום, שהנחלים הלכים--שם הם שבים, ללכת. א,ח כל-הדברים יגעים, לא-יוכל איש לדבר; לא-תשבע עין לראות, ולא-תמלא אזן משמע. א,ט מה-שהיה, הוא שיהיה, ומה-שנעשה, הוא שיעשה; ואין כל-חדש, תחת השמש. א,י יש דבר שיאמר ראה-זה, חדש הוא: כבר היה לעלמים, אשר היה מלפננו. א,יא אין זכרון, לראשנים; וגם לאחרנים שיהיו, לא-יהיה להם זכרון--עם שיהיו, לאחרנה. {פ}
א,יב אני קהלת, הייתי מלך על-ישראל--בירושלם. א,יג ונתתי את-לבי, לדרוש ולתור בחכמה, על כל-אשר נעשה, תחת השמים; הוא ענין רע, נתן אלהים לבני האדם--לענות בו. א,יד ראיתי, את-כל-המעשים, שנעשו, תחת השמש; והנה הכל הבל, ורעות רוח. א,טו מעות, לא-יוכל לתקן; וחסרון, לא-יוכל להמנות. א,טז דברתי אני עם-לבי, לאמר--אני הנה הגדלתי והוספתי חכמה, על כל-אשר-היה לפני על-ירושלם; ולבי ראה הרבה, חכמה ודעת. א,יז ואתנה לבי לדעת חכמה, ודעת הוללת ושכלות: ידעתי, שגם-זה הוא רעיון רוח. א,יח כי ברב חכמה, רב-כעס; ויוסיף דעת, יוסיף מכאוב. ב,א אמרתי אני בלבי, לכה-נא אנסכה בשמחה וראה בטוב; והנה גם-הוא, הבל. ב,ב לשחוק, אמרתי מהולל; ולשמחה, מה-זה עשה. ב,ג תרתי בלבי, למשוך ביין את-בשרי; ולבי נהג בחכמה, ולאחז בסכלות--עד אשר-אראה אי-זה טוב לבני האדם אשר יעשו תחת השמים, מספר ימי חייהם. ב,ד הגדלתי, מעשי: בניתי לי בתים, נטעתי לי כרמים. ב,ה עשיתי לי, גנות ופרדסים; ונטעתי בהם, עץ כל-פרי. ב,ו עשיתי לי, ברכות מים--להשקות מהם, יער צומח עצים. ב,ז קניתי עבדים ושפחות, ובני-בית היה לי; גם מקנה בקר וצאן הרבה היה לי, מכל שהיו לפני בירושלם. ב,ח כנסתי לי גם-כסף וזהב, וסגלת מלכים והמדינות; עשיתי לי שרים ושרות, ותענגות בני האדם--שדה ושדות. ב,ט וגדלתי והוספתי, מכל שהיה לפני בירושלם; אף חכמתי, עמדה לי. ב,י וכל אשר שאלו עיני, לא אצלתי מהם: לא-מנעתי את-לבי מכל-שמחה, כי-לבי שמח מכל-עמלי, וזה-היה חלקי, מכל-עמלי. ב,יא ופניתי אני, בכל-מעשי שעשו ידי, ובעמל, שעמלתי לעשות; והנה הכל הבל ורעות רוח, ואין יתרון תחת השמש. ב,יב ופניתי אני לראות חכמה, והוללות וסכלות: כי מה האדם, שיבוא אחרי המלך, את אשר-כבר, עשוהו. ב,יג וראיתי אני, שיש יתרון לחכמה מן-הסכלות--כיתרון האור, מן-החשך. ב,יד החכם עיניו בראשו, והכסיל בחשך הולך; וידעתי גם-אני, שמקרה אחד יקרה את-כלם. ב,טו ואמרתי אני בלבי, כמקרה הכסיל גם-אני יקרני, ולמה חכמתי אני, אז יתר; ודברתי בלבי, שגם-זה הבל. ב,טז כי אין זכרון לחכם עם-הכסיל, לעולם: בשכבר הימים הבאים, הכל נשכח, ואיך ימות החכם, עם-הכסיל. ב,יז ושנאתי, את-החיים--כי רע עלי המעשה, שנעשה תחת השמש: כי-הכל הבל, ורעות רוח. ב,יח ושנאתי אני את-כל-עמלי, שאני עמל תחת השמש: שאניחנו, לאדם שיהיה אחרי. ב,יט ומי יודע, החכם יהיה או סכל, וישלט בכל-עמלי, שעמלתי ושחכמתי תחת השמש; גם-זה, הבל. ב,כ וסבותי אני, ליאש את-לבי--על, כל-העמל, שעמלתי, תחת השמש. ב,כא כי-יש אדם, שעמלו בחכמה ובדעת--ובכשרון; ולאדם שלא עמל-בו, יתננו חלקו--גם-זה הבל, ורעה רבה. ב,כב כי מה-הוה לאדם, בכל-עמלו, וברעיון, לבו--שהוא עמל, תחת השמש. ב,כג כי כל-ימיו מכאבים, וכעס ענינו--גם-בלילה, לא-שכב לבו; גם-זה, הבל הוא. ב,כד אין-טוב באדם שיאכל ושתה, והראה את-נפשו טוב בעמלו; גם-זה ראיתי אני, כי מיד האלהים היא. ב,כה כי מי יאכל ומי יחוש, חוץ ממני. ב,כו כי לאדם שטוב לפניו, נתן חכמה ודעת ושמחה; ולחוטא נתן ענין לאסף ולכנוס, לתת לטוב לפני האלהים--גם-זה הבל, ורעות רוח. ג,א לכל, זמן; ועת לכל-חפץ, תחת השמים. {פ}
ג,ב עת ללדת, ועת למות;
עת לטעת, ועת לעקור נטוע.
ג,ג עת להרוג ועת לרפוא,
עת לפרוץ ועת לבנות.
ג,ד עת לבכות ועת לשחוק,
עת ספוד ועת רקוד.
ג,ה עת להשליך אבנים, ועת כנוס אבנים;
עת לחבוק, ועת לרחק מחבק.
ג,ו עת לבקש ועת לאבד,
עת לשמור ועת להשליך.
ג,ז עת לקרוע ועת לתפור,
עת לחשות ועת לדבר.
ג,ח עת לאהב ועת לשנא,
עת מלחמה ועת שלום. {פ}
ג,ט מה-יתרון, העושה, באשר, הוא עמל. ג,י ראיתי את-הענין, אשר נתן אלהים לבני האדם--לענות בו. ג,יא את-הכל עשה, יפה בעתו; גם את-העלם, נתן בלבם--מבלי אשר לא-ימצא האדם את-המעשה אשר-עשה האלהים, מראש ועד-סוף. ג,יב ידעתי, כי אין טוב בם--כי אם-לשמוח, ולעשות טוב בחייו. ג,יג וגם כל-האדם שיאכל ושתה, וראה טוב בכל-עמלו--מתת אלהים, היא. ג,יד ידעתי, כי כל-אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם--עליו אין להוסיף, וממנו אין לגרע; והאלהים עשה, שיראו מלפניו. ג,טו מה-שהיה כבר הוא, ואשר להיות כבר היה; והאלהים, יבקש את-נרדף. ג,טז ועוד ראיתי, תחת השמש: מקום המשפט שמה הרשע, ומקום הצדק שמה הרשע. ג,יז אמרתי אני, בלבי--את-הצדיק ואת-הרשע, ישפט האלהים: כי-עת לכל-חפץ, ועל כל-המעשה שם. ג,יח אמרתי אני, בלבי--על-דברת בני האדם, לברם האלהים; ולראות, שהם-בהמה המה להם. ג,יט כי מקרה בני-האדם ומקרה הבהמה, ומקרה אחד להם--כמות זה כן מות זה, ורוח אחד לכל; ומותר האדם מן-הבהמה אין, כי הכל הבל. ג,כ הכל הולך, אל-מקום אחד; הכל היה מן-העפר, והכל שב אל-העפר. ג,כא מי יודע, רוח בני האדם--העלה היא, למעלה; ורוח, הבהמה--הירדת היא, למטה לארץ. ג,כב וראיתי, כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו--כי-הוא, חלקו: כי מי יביאנו לראות, במה שיהיה אחריו. ד,א ושבתי אני, ואראה את-כל-העשקים, אשר נעשים, תחת השמש; והנה דמעת העשקים, ואין להם מנחם, ומיד עשקיהם כח, ואין להם מנחם. ד,ב ושבח אני את-המתים, שכבר מתו--מן-החיים, אשר המה חיים עדנה. ד,ג וטוב, משניהם--את אשר-עדן, לא היה: אשר לא-ראה את-המעשה הרע, אשר נעשה תחת השמש. ד,ד וראיתי אני את-כל-עמל, ואת כל-כשרון המעשה--כי היא קנאת-איש, מרעהו; גם-זה הבל, ורעות רוח. ד,ה הכסיל חבק את-ידיו, ואכל את-בשרו. ד,ו טוב, מלא כף נחת--ממלא חפנים עמל, ורעות רוח. ד,ז ושבתי אני ואראה הבל, תחת השמש. ד,ח יש אחד ואין שני גם בן ואח אין-לו, ואין קץ לכל-עמלו--גם-עיניו (עינו), לא-תשבע עשר; ולמי אני עמל, ומחסר את-נפשי מטובה--גם-זה הבל וענין רע, הוא. ד,ט טובים השנים, מן-האחד: אשר יש-להם שכר טוב, בעמלם. ד,י כי אם-יפלו, האחד יקים את-חברו; ואילו, האחד שיפול, ואין שני, להקימו. ד,יא גם אם-ישכבו שנים, וחם להם; ולאחד, איך יחם. ד,יב ואם-יתקפו, האחד--השנים, יעמדו נגדו; והחוט, המשלש, לא במהרה, ינתק. ד,יג טוב ילד מסכן, וחכם--ממלך זקן וכסיל, אשר לא-ידע להזהר עוד. ד,יד כי-מבית הסורים, יצא למלך: כי גם במלכותו, נולד רש. ד,טו ראיתי, את-כל-החיים, המהלכים, תחת השמש--עם הילד השני, אשר יעמד תחתיו. ד,טז אין-קץ לכל-העם, לכל אשר-היה לפניהם--גם האחרונים, לא ישמחו-בו: כי-גם-זה הבל, ורעיון רוח. ד,יז שמר רגליך (רגלך), כאשר תלך אל-בית האלהים, וקרוב לשמע, מתת הכסילים זבח: כי-אינם יודעים, לעשות רע. ה,א אל-תבהל על-פיך ולבך אל-ימהר, להוציא דבר--לפני האלהים: כי האלהים בשמים ואתה על-הארץ, על-כן יהיו דבריך מעטים. ה,ב כי בא החלום, ברב ענין; וקול כסיל, ברב דברים. ה,ג כאשר תדר נדר לאלהים, אל-תאחר לשלמו--כי אין חפץ, בכסילים: את אשר-תדר, שלם. ה,ד טוב, אשר לא-תדר--משתדור, ולא תשלם. ה,ה אל-תתן את-פיך, לחטיא את-בשרך, ואל-תאמר לפני המלאך, כי שגגה היא: למה יקצף האלהים על-קולך, וחבל את-מעשה ידיך. ה,ו כי ברב חלמות והבלים, ודברים הרבה: כי את-האלהים, ירא. ה,ז אם-עשק רש וגזל משפט וצדק, תראה במדינה--אל-תתמה, על-החפץ: כי גבה מעל גבה, שמר, וגבהים, עליהם. ה,ח ויתרון ארץ, בכל היא (הוא)--מלך לשדה, נעבד. ה,ט אהב כסף לא-ישבע כסף, ומי-אהב בהמון לא תבואה; גם-זה, הבל. ה,י ברבות, הטובה, רבו, אוכליה; ומה-כשרון, לבעליה, כי, אם-ראית (ראות) עיניו. ה,יא מתוקה שנת העבד, אם-מעט ואם-הרבה יאכל; והשבע, לעשיר--איננו מניח לו, לישון. ה,יב יש רעה חולה, ראיתי תחת השמש: עשר שמור לבעליו, לרעתו. ה,יג ואבד העשר ההוא, בענין רע; והוליד בן, ואין בידו מאומה. ה,יד כאשר יצא מבטן אמו, ערום ישוב ללכת כשבא; ומאומה לא-ישא בעמלו, שילך בידו. ה,טו וגם-זה רעה חולה, כל-עמת שבא כן ילך; ומה-יתרון לו, שיעמל לרוח. ה,טז גם כל-ימיו, בחשך יאכל; וכעס הרבה, וחליו וקצף. ה,יז הנה אשר-ראיתי אני, טוב אשר-יפה לאכול-ולשתות ולראות טובה בכל-עמלו שיעמל תחת-השמש מספר ימי-חיו אשר-נתן-לו האלהים--כי-הוא חלקו. ה,יח גם כל-האדם אשר נתן-לו האלהים עשר ונכסים והשליטו לאכל ממנו, ולשאת את-חלקו, ולשמח, בעמלו--זה, מתת אלהים היא. ה,יט כי לא הרבה, יזכר את-ימי חייו: כי האלהים מענה, בשמחת לבו. ו,א יש רעה, אשר ראיתי תחת השמש; ורבה היא, על-האדם. ו,ב איש אשר יתן-לו האלהים עשר ונכסים וכבוד ואיננו חסר לנפשו מכל אשר-יתאוה, ולא-ישליטנו האלהים לאכל ממנו--כי איש נכרי, יאכלנו: זה הבל וחלי רע, הוא. ו,ג אם-יוליד איש מאה ושנים רבות יחיה ורב שיהיו ימי-שניו, ונפשו לא-תשבע מן-הטובה, וגם-קבורה, לא-היתה לו--אמרתי, טוב ממנו הנפל. ו,ד כי-בהבל בא, ובחשך ילך; ובחשך, שמו יכסה. ו,ה גם-שמש לא-ראה, ולא ידע; נחת לזה, מזה. ו,ו ואלו חיה, אלף שנים פעמים, וטובה, לא ראה--הלא אל-מקום אחד, הכל הולך. ו,ז כל-עמל האדם, לפיהו; וגם-הנפש, לא תמלא. ו,ח כי מה-יותר לחכם, מן-הכסיל; מה-לעני יודע, להלך נגד החיים. ו,ט טוב מראה עינים, מהלך-נפש; גם-זה הבל, ורעות רוח. ו,י מה-שהיה, כבר נקרא שמו, ונודע, אשר-הוא אדם; ולא-יוכל לדין, עם שתקיף ממנו. ו,יא כי יש-דברים הרבה, מרבים הבל; מה-יתר, לאדם. ו,יב כי מי-יודע מה-טוב לאדם בחיים, מספר ימי-חיי הבלו--ויעשם כצל: אשר מי-יגיד לאדם, מה-יהיה אחריו תחת השמש. ז,א טוב שם, משמן טוב; ויום המות, מיום הולדו. ז,ב טוב ללכת אל-בית-אבל, מלכת אל-בית משתה--באשר, הוא סוף כל-האדם; והחי, יתן אל-לבו. ז,ג טוב כעס, משחוק: כי-ברע פנים, ייטב לב. ז,ד לב חכמים בבית אבל, ולב כסילים בבית שמחה. ז,ה טוב, לשמע גערת חכם--מאיש, שמע שיר כסילים. ז,ו כי כקול הסירים תחת הסיר, כן שחק הכסיל; וגם-זה, הבל. ז,ז כי העשק, יהולל חכם; ויאבד את-לב, מתנה. ז,ח טוב אחרית דבר, מראשיתו; טוב ארך-רוח, מגבה-רוח. ז,ט אל-תבהל ברוחך, לכעוס: כי כעס, בחיק כסילים ינוח. ז,י אל-תאמר, מה היה--שהימים הראשנים, היו טובים מאלה: כי לא מחכמה, שאלת על-זה. ז,יא טובה חכמה, עם-נחלה; ויתר, לראי השמש. ז,יב כי בצל החכמה, בצל הכסף; ויתרון דעת, החכמה תחיה בעליה. ז,יג ראה, את-מעשה האלהים: כי מי יוכל לתקן, את אשר עותו. ז,יד ביום טובה היה בטוב, וביום רעה ראה; גם את-זה לעמת-זה, עשה האלהים, על-דברת שלא ימצא האדם אחריו, מאומה. ז,טו את-הכל ראיתי, בימי הבלי; יש צדיק, אבד בצדקו, ויש רשע, מאריך ברעתו. ז,טז אל-תהי צדיק הרבה, ואל-תתחכם יותר: למה, תשומם. ז,יז אל-תרשע הרבה, ואל-תהי סכל: למה תמות, בלא עתך. ז,יח טוב אשר תאחז בזה, וגם-מזה אל-תנח את-ידך: כי-ירא אלהים, יצא את-כלם. ז,יט החכמה, תעז לחכם--מעשרה, שליטים, אשר היו, בעיר. ז,כ כי אדם, אין צדיק בארץ--אשר יעשה-טוב, ולא יחטא. ז,כא גם לכל-הדברים אשר ידברו, אל-תתן לבך: אשר לא-תשמע את-עבדך, מקללך. ז,כב כי גם-פעמים רבות, ידע לבך: אשר גם-את (אתה), קללת אחרים. ז,כג כל-זה, נסיתי בחכמה; אמרתי אחכמה, והיא רחוקה ממני. ז,כד רחוק, מה-שהיה; ועמק עמק, מי ימצאנו. ז,כה סבותי אני ולבי לדעת ולתור, ובקש חכמה וחשבון; ולדעת רשע כסל, והסכלות הוללות. ז,כו ומוצא אני מר ממות, את-האשה אשר-היא מצודים וחרמים לבה--אסורים ידיה; טוב לפני האלהים, ימלט ממנה, וחוטא, ילכד בה. ז,כז ראה זה מצאתי, אמרה קהלת; אחת לאחת, למצא חשבון. ז,כח אשר עוד-בקשה נפשי, ולא מצאתי: אדם אחד מאלף, מצאתי--ואשה בכל-אלה, לא מצאתי. ז,כט לבד ראה-זה מצאתי, אשר עשה האלהים את-האדם ישר; והמה בקשו, חשבנות רבים. ח,א מי, כהחכם, ומי יודע, פשר דבר; חכמת אדם תאיר פניו, ועז פניו ישנא. ח,ב אני, פי-מלך שמר, ועל, דברת שבועת אלהים. ח,ג אל-תבהל מפניו תלך, אל-תעמד בדבר רע: כי כל-אשר יחפץ, יעשה. ח,ד באשר דבר-מלך, שלטון; ומי יאמר-לו, מה-תעשה. ח,ה שומר מצוה, לא ידע דבר רע; ועת ומשפט, ידע לב חכם. ח,ו כי לכל-חפץ, יש עת ומשפט: כי-רעת האדם, רבה עליו. ח,ז כי-איננו ידע, מה-שיהיה: כי כאשר יהיה, מי יגיד לו. ח,ח אין אדם שליט ברוח, לכלוא את-הרוח, ואין שלטון ביום המות, ואין משלחת במלחמה; ולא-ימלט רשע, את-בעליו. ח,ט את-כל-זה ראיתי, ונתון את-לבי, לכל-מעשה, אשר נעשה תחת השמש: עת, אשר שלט האדם באדם--לרע לו. ח,י ובכן ראיתי רשעים קברים ובאו, וממקום קדוש יהלכו, וישתכחו בעיר, אשר כן-עשו; גם-זה, הבל. ח,יא אשר אין-נעשה פתגם, מעשה הרעה מהרה; על-כן מלא לב בני-האדם, בהם--לעשות רע. ח,יב אשר חטא, עשה רע מאת--ומאריך לו: כי, גם-יודע אני, אשר יהיה-טוב ליראי האלהים, אשר ייראו מלפניו. ח,יג וטוב לא-יהיה לרשע, ולא-יאריך ימים כצל--אשר איננו ירא, מלפני אלהים. ח,יד יש-הבל, אשר נעשה על-הארץ, אשר יש צדיקים אשר מגיע אלהם כמעשה הרשעים, ויש רשעים שמגיע אלהם כמעשה הצדיקים: אמרתי, שגם-זה הבל. ח,טו ושבחתי אני, את-השמחה, אשר אין-טוב לאדם תחת השמש, כי אם-לאכל ולשתות ולשמוח; והוא ילונו בעמלו, ימי חייו אשר-נתן-לו האלהים--תחת השמש. ח,טז כאשר נתתי את-לבי, לדעת חכמה, ולראות את-הענין, אשר נעשה על-הארץ: כי גם ביום, ובלילה--שנה, בעיניו איננו ראה. ח,יז וראיתי, את-כל-מעשה האלהים, כי לא יוכל האדם למצוא את-המעשה אשר נעשה תחת-השמש, בשל אשר יעמל האדם לבקש ולא ימצא; וגם אם-יאמר החכם לדעת, לא יוכל למצא. ט,א כי את-כל-זה נתתי אל-לבי, ולבור את-כל-זה, אשר הצדיקים והחכמים ועבדיהם, ביד האלהים; גם-אהבה גם-שנאה, אין יודע האדם--הכל, לפניהם. ט,ב הכל כאשר לכל, מקרה אחד לצדיק ולרשע לטוב ולטהור ולטמא, ולזבח, ולאשר איננו זבח: כטוב, כחטא--הנשבע, כאשר שבועה ירא. ט,ג זה רע, בכל אשר-נעשה תחת השמש--כי-מקרה אחד, לכל; וגם לב בני-האדם מלא-רע והוללות בלבבם, בחייהם, ואחריו, אל-המתים. ט,ד כי-מי אשר יבחר (יחבר), אל כל-החיים יש בטחון: כי-לכלב חי הוא טוב, מן-האריה המת. ט,ה כי החיים יודעים, שימתו; והמתים אינם יודעים מאומה, ואין-עוד להם שכר--כי נשכח, זכרם. ט,ו גם אהבתם גם-שנאתם גם-קנאתם, כבר אבדה; וחלק אין-להם עוד לעולם, בכל אשר-נעשה תחת השמש. ט,ז לך אכל בשמחה לחמך, ושתה בלב-טוב יינך: כי כבר, רצה האלהים את-מעשיך. ט,ח בכל-עת, יהיו בגדיך לבנים; ושמן, על-ראשך אל-יחסר. ט,ט ראה חיים עם-אשה אשר-אהבת, כל-ימי חיי הבלך, אשר נתן-לך תחת השמש, כל ימי הבלך: כי הוא חלקך, בחיים, ובעמלך, אשר-אתה עמל תחת השמש. ט,י כל אשר תמצא ידך, לעשות בכחך--עשה: כי אין מעשה וחשבון, ודעת וחכמה, בשאול, אשר אתה הלך שמה. {ס}
ט,יא שבתי וראה תחת-השמש, כי לא לקלים המרוץ ולא לגבורים המלחמה וגם לא לחכמים לחם וגם לא לנבנים עשר, וגם לא לידעים, חן: כי-עת ופגע, יקרה את-כלם. ט,יב כי גם לא-ידע האדם את-עתו, כדגים שנאחזים במצודה רעה, וכצפרים, האחזות בפח; כהם, יוקשים בני האדם, לעת רעה, כשתפול עליהם פתאם. ט,יג גם-זה ראיתי חכמה, תחת השמש; וגדולה היא, אלי. ט,יד עיר קטנה, ואנשים בה מעט; ובא-אליה מלך גדול, וסבב אתה, ובנה עליה, מצודים גדלים. ט,טו ומצא בה, איש מסכן חכם, ומלט-הוא את-העיר, בחכמתו; ואדם לא זכר, את-האיש המסכן ההוא. ט,טז ואמרתי אני, טובה חכמה מגבורה; וחכמת המסכן בזויה, ודבריו אינם נשמעים. ט,יז דברי חכמים, בנחת נשמעים--מזעקת מושל, בכסילים. ט,יח טובה חכמה, מכלי קרב; וחוטא אחד, יאבד טובה הרבה. י,א זבובי מות, יבאיש יביע שמן רוקח; יקר מחכמה מכבוד, סכלות מעט. י,ב לב חכם לימינו, ולב כסיל לשמאלו. י,ג וגם-בדרך כשהסכל (כשסכל) הלך, לבו חסר; ואמר לכל, סכל הוא. י,ד אם-רוח המושל תעלה עליך, מקומך אל-תנח: כי מרפא, יניח חטאים גדולים. י,ה יש רעה, ראיתי תחת השמש--כשגגה, שיצא מלפני השליט. י,ו נתן הסכל, במרומים רבים; ועשירים, בשפל ישבו. י,ז ראיתי עבדים, על-סוסים; ושרים הלכים כעבדים, על-הארץ. י,ח חפר גומץ, בו יפול; ופרץ גדר, ישכנו נחש. י,ט מסיע אבנים, יעצב בהם; בוקע עצים, יסכן בם. י,י אם-קהה הברזל, והוא לא-פנים קלקל, וחילים, יגבר; ויתרון הכשיר, חכמה. י,יא אם-ישך הנחש, בלוא-לחש; ואין יתרון, לבעל הלשון. י,יב דברי פי-חכם, חן; ושפתות כסיל, תבלענו. י,יג תחלת דברי-פיהו, סכלות; ואחרית פיהו, הוללות רעה. י,יד והסכל, ירבה דברים; לא-ידע האדם, מה-שיהיה, ואשר יהיה מאחריו, מי יגיד לו. י,טו עמל הכסילים, תיגענו--אשר לא-ידע, ללכת אל-עיר. י,טז אי-לך ארץ, שמלכך נער; ושריך, בבקר יאכלו. י,יז אשריך ארץ, שמלכך בן-חורים; ושריך בעת יאכלו, בגבורה ולא בשתי. י,יח בעצלתים, ימך המקרה; ובשפלות ידים, ידלף הבית. י,יט לשחוק עשים לחם, ויין ישמח חיים; והכסף, יענה את-הכל. י,כ גם במדעך, מלך אל-תקלל, ובחדרי משכבך, אל-תקלל עשיר: כי עוף השמים יוליך את-הקול, ובעל הכנפים (כנפים) יגיד דבר. יא,א שלח לחמך, על-פני המים: כי-ברב הימים, תמצאנו. יא,ב תן-חלק לשבעה, וגם לשמונה: כי לא תדע, מה-יהיה רעה על-הארץ. יא,ג אם-ימלאו העבים גשם על-הארץ יריקו, ואם-יפול עץ בדרום ואם בצפון--מקום שיפול העץ, שם יהוא. יא,ד שמר רוח, לא יזרע; וראה בעבים, לא יקצור. יא,ה כאשר אינך יודע מה-דרך הרוח, כעצמים בבטן המלאה: ככה, לא תדע את-מעשה האלהים, אשר יעשה, את-הכל. יא,ו בבקר זרע את-זרעך, ולערב אל-תנח ידך: כי אינך יודע אי זה יכשר, הזה או-זה, ואם-שניהם כאחד, טובים. יא,ז ומתוק, האור; וטוב לעינים, לראות את-השמש. יא,ח כי אם-שנים הרבה יחיה האדם, בכלם ישמח; ויזכר את-ימי החשך, כי-הרבה יהיו כל-שבא הבל. יא,ט שמח בחור בילדותיך, ויטיבך לבך בימי בחורותיך, והלך בדרכי לבך, ובמראי עיניך; ודע, כי על-כל-אלה יביאך האלהים במשפט. יא,י והסר כעס מלבך, והעבר רעה מבשרך: כי-הילדות והשחרות, הבל. יב,א וזכר, את-בוראיך, בימי, בחורתיך: עד אשר לא-יבאו, ימי הרעה, והגיעו שנים, אשר תאמר אין-לי בהם חפץ. יב,ב עד אשר לא-תחשך השמש, והאור, והירח, והכוכבים; ושבו העבים, אחר הגשם. יב,ג ביום, שיזעו שמרי הבית, והתעותו, אנשי החיל; ובטלו הטחנות כי מעטו, וחשכו הראות בארבות. יב,ד וסגרו דלתים בשוק, בשפל קול הטחנה; ויקום לקול הצפור, וישחו כל-בנות השיר. יב,ה גם מגבה יראו, וחתחתים בדרך, וינאץ השקד ויסתבל החגב, ותפר האביונה: כי-הלך האדם אל-בית עולמו, וסבבו בשוק הסופדים. יב,ו עד אשר לא-ירחק (ירתק) חבל הכסף, ותרוץ גלת הזהב; ותשבר כד על-המבוע, ונרץ הגלגל אל-הבור. יב,ז וישב העפר על-הארץ, כשהיה; והרוח תשוב, אל-האלהים אשר נתנה. יב,ח הבל הבלים אמר הקוהלת, הכל הבל. יב,ט ויתר, שהיה קהלת חכם: עוד, למד-דעת את-העם, ואזן וחקר, תקן משלים הרבה. יב,י בקש קהלת, למצא דברי-חפץ; וכתוב ישר, דברי אמת. יב,יא דברי חכמים כדרבנות, וכמשמרות נטועים בעלי אספות; נתנו, מרעה אחד. יב,יב ויתר מהמה, בני הזהר: עשות ספרים הרבה אין קץ, ולהג הרבה יגעת בשר. יב,יג סוף דבר, הכל נשמע: את-האלהים ירא ואת-מצותיו שמור, כי-זה כל-האדם. יב,יד כי, את-כל-מעשה, האלהים יבא במשפט, על כל-נעלם: אם-טוב, ואם-רע. {ש}